סיבוב על ישיבת הכותל

גולת הכותרת ביצירתו של האדריכל אליעזר פרנקל היא ישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. בניין הישיבה הוא הגדול ביותר שנבנה בעיר העתיקה בעת החדשה' ופרנקל ראה בו את שיאו של תהליך גיבוש שפה אדריכלית מקומית בה עסק במשך קרוב לארבעה עשורים. בתכנון הישיבה הוחל מיד לאחר המלחמה ב-1967, אך חשיפת רובע מגורים הרודיאני במגרש והתנגדויות תושבים הביאו לעיכובים ורק 17 שנה מאוחר יותר, ב-1983 נחנכה הישיבה. כעת היא מציינת 50 שנה להיווסדה.

באופן חריג לא הסתובבתי בישיבה, אלא רשימה הזו היא מאמר שפורסם בכתב העת עת-מול ומבוססת על חומרים מאוסף אדריכל אליעזר פרנקל המצוי בארכיון אדריכלות ישראל. ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון גם השתתף בכתיבת המאמר. את המאמר התכוננתי לכתוב ב-2012 ולפרסם אותו ביום ירושלים. קבעתי עם פרנקל שנדבר בחול המועד פסח. ניסיתי לתפוס אותו כמה פעמים ולבסוף התברר שהוא ניפטר לפתע. לקח לי עוד חמש שנים כדי לגשת ולכתוב את המאמר לכבוד יובל ה-50 של הישיבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

יהלום בטון (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

2007: בניין ישיבת הכותל בין בתי הרובע היהודי במבט מכיוון רחבת הכותל המערבי

.

2007: החלון העליון ניצב בין שני ארונות הקודש שבבית המדרש

.

הכניסה הראשית לישיבה (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

2007: בית המדרש במבט מעזרת הנשים: הרצפה השחורה הוחלפה, אך ארון הקודש המפוצל לשני חלקים כך שהמבט יהיה מכוון ישר אל הכותל ומרכז הר הבית נותר (מקור: ויקיפדיה)

.

מבנה הציבור הגדול והמורכב ביותר שהוקם בעת החדשה בעיר העתיקה מייצג לא רק את אחיזתה של הציונות-הדתית בליבה של ירושלים המאוחדת, אלא גם מפגיש בין סגנונות בנייה ובין אינטרסים מקצועיים שונים. זהו מפגש בין הברוטליזם המקומי והחילוני שהציג האדריכל אליעזר פרנקל מתכנן הבניין, בין הגישה האמונית-חינוכית שיצק הרב ישעיהו הדרי ממייסדי הישיבה ומי שעמד בראשה שלושה עשורים, ובין המגבלות שהטילו הארכאולוגים ומקבלי ההחלטות על הפרויקט כולו.

(1) ייסוד הישיבה

עוד בטרם נדמו קולות הכדורים השורקים במלחמת ששת הימים, אסף הרב אריה בינה, בשעתו ראש הישיבה התיכונית "נתיב מאיר" שבשכונת בית וגן בירושלים, קבוצה של תלמידים שעזבו את מערב העיר, נכנסו בשערי העיר העתיקה ותפסו בית ספר ירדני למרגלות הכותל הדרומי (המבנה נהרס עם תחילת החפירות באתר המוכר כיום כ"גן ארכאולוגי – מרכז דוידסון"). במהלך זה ייסדו את הישיבה והמוסד הישראלי הראשון בעיר העתיקה שנקרא על שמו של שריד בית המקדש שלמרגלותיו הוקם, היו אלה דייריה היהודים הראשונים בעיר העתיקה מאז נפילת הרובע בשנת תש"ח.

"סיור חטוף בחדרי הישיבה מלמד כי דמותו הירדנית של בית הספר לשעבר לא נמחתה עדיין כליל", דיווח כתב עיתון הצופה שביקר בישיבה בחודש אלול תשכ"ח. "על הלוח הירוק כתוב עדיין השיעור האחרון שלהם (של התלמידים הירדנים, צ"א ומ"י) באנגלית-ערבית ורק תמונתו של הרב קוק זצ"ל מפארת את הכתלים במקום תמונתו של המלך חוסיין". מדוע בכלל הוקמה הישיבה ומדוע בחרו במיקומה ליד הכותל? "זה פשוט משום שהגיע הזמן להקים ישיבה גבוהה נוספת שתקלוט את הבוגרים של 14 הישיבות התיכוניות ובישיבות הגבוהות שקיימות עכשיו אין מספיק מקום כדי לקלוט את כל הבוגרים המעוניינים להמשיך וללמוד בישיבה גבוהה,(…) ולכן חשבנו על הצורך להקים ישיבה גבוהה נוספת, עוד לפני הקמת 'ישיבת הכותל'", הסביר הרב אריה בינה לכתב הצופה. "אבל היות שקרה מה שקרה ונזדמנה לנו הזכות להיות ליד הכותל – ראינו את זה למקום מתאים. וגם הזכות להיות הראשונים המחזירים את התורה לקרבת הכותל".

למתחם "בתי מחסה" שברובע היהודי עברו התלמידים לאחר תקופה מסוימת. שם הם קיבלו ששה חדרים (מטבח, חדר אוכל, בית מדרש, משרד ושני חדרי פנימיות). באותן שנים החלו רבני ותלמידי הישיבה להניח את היסודות למנהגים ולמסורות שנחקקו בסדר יומה של ישיבת הכותל לדורותיה. אך החדרים הקטנים והמקום בכללותו לא ענו על צרכיה של הישיבה. במסגרת ועדת שרים מיוחדת שהקימה הממשלה בראשות יגאל אלון, הוחלט על הקצאת שטח גדול יחסית, 3.125 דונם, המשקיף על הכותל ובשטחו של הרובע היהודי. לצד בניין הישיבה וממזרח לה יועד שטח נוסף לבניית ישיבת "פורת יוסף" שבניינה שכן באזור עד מלחמת העצמאות וכעת ביקשו לחדשו.

.

1969: הרב ישעיהו הדרי מארח את דוד בן גוריון בסיור באתר בו עתידה לקום הישיבה. יחד איתם: הרב אריה בינה מייסד הישיבה, ראש העירייה טדי קולק, שמעון פרס והרב משה צבי נריה ראש ישיבות בני עקיבא (מקור: ארכיון ישיבת הכותל)

.

1969: בסיור במגרש עליו מתוכננת לקום הישיבה: בן גוריון במרכז ומאחוריו פרס וברקע הר הזיתים (מקור: ארכיון ישיבת הכותל)

.

(2) התכנון

כמו ישראלים רבים אחרים בימים שלאחר מלחמת ששת הימים, הוקסם גם האדריכל אליעזר פרנקל (2012-1929) מהמרחבים החדשים שנפתחו בפניו, ועוד קודם שקיבל לידיו את תכנון בניין הישיבה, העסיקה אותו סוגיית חידוש העיר העתיקה בירושלים. שבועות ספורים לאחר שחרור העיר העתיקה, פרסם הצעה לטיפול ברחבה שנפתחה מול הכותל המערבי, לאחר שבתי שכונת המוגרבים שעמדו במקום נהרסו עד היסוד.

בהצעתו, חילק פרנקל את הרחבה למספר מפלסים ותתי-רחבות כשמדרגות טקסיות מקשרות בין מפלס ומפלס, וזאת במטרה להחזיר את האינטימיות שנעלמה עם חיסול שכונת המוגרבים על בתיה וסמטאותיה. הצעתו לא התקבלה, אך זמן קצר לאחר מכן, הזמין משרד השיכון מפרנקל ועמיתיו האדריכלים סעדיה מנדל (סצ'קו) ובני הזוג אורה ויעקב יער, שותפיו מתחילת שנות ה-60 בפרויקט שיקום חידוש יפו העתיקה, לתכנן בתי דירות ברובע היהודי.

.

1967: האתר עליו תכוננה לקום הישיבה בתצלום שצילם אליעזר פרנקל בעת הסיור הראשון שלו באזור (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

ברובע היהודי תכנן פרנקל בתי דירות ברחובות בית השואבה, פלוגת הכותל, היהודים, המלאך והנבל. פרנקל גם תכנן במהירות את חידוש "בתי מחסה" בהם השתכנו תלמידי ישיבת הכותל, לאחר שפונו ממבנה בית הספר הירדני. לבד מהם הוזמן גם לתכנן בית מלון (שלא נבנה) ואת דירת השרד של יגאל אלון אז סגן ראש הממשלה ושר החינוך, שהכריז זמן קצר קודם לכן על כוונתו לגור בעיר העתיקה (הבית שבחר לו פרנקל ממוקם ברחוב בתי מחסה, בצמוד לבית משפחת נבנצל ומשמש בשנים האחרונות כמעונות לתלמידי ישיבת "אש התורה"). במבנים אלה התמקד פרנקל בפיתוח גישה שבאמצעותה שאף לגשר בין תקופות בנייה שונות תוך גיבוש שפה אדריכלית חדשה ועכשווית. גישה זו ביטא באמצעות עיצוב חזיתות המבנים באופן פלסטי, כאילו היו פסלים במרחב הציבורי. על רובד זה ביקש לבטא את המעבר מבניה באבן לבניה מודרנית בבטון מזוין, זאת למרות היותו מצופה באבן. כך, פיתח פרנקל דגמים של פרטי בניין שזיהה באדריכלות האבן המסורתית כמו גביליות בחזיתות, תקרות מקומרות וקשתות אבן להן העניק ביטוי מודרני, כמו הקשתות שתכנן מעל לפתחי החלונות ואותן עיצב באופן שטוח למדי. בנוסף, פיתח טיפוסי דירות שעמדו בסטנדרטים שקבע משרד השיכון אך העשיר אותן בדרכים שונות כמו דירות דו-קומתיות, חצרות פנימיות ומערך פתחים מגוון ששמר על פרטיות אך הפנה מבט אל הנוף או הרחוב. על עבודותיו ברובע זכה פרנקל בפרס על שם עוזי רוזן שהוענק לו על ידי איגוד האדריכלים.

"יותר מכל העסיק אותי תכנון 'ישיבת הכותל', שהקמתו נמשכה עד 1984 כלומר 16 שנה", כתב פרנקל לימים באוטוביוגרפיה שפרסם באינטרנט. "התכנון התחיל כמו דברים רבים, לגמרי בדרך המקרה", פרנקל ששיפץ לישיבה את "בתי מחסה" נבחר להמשיך את הקשר עם המוסד ולתכנן לו גם את הבניין החדש.

בשלב הראשון קיימה הנהלת הישיבה פגישות עם פרנקל ובמסגרתן הוגדרו צרכיה. בפגישה הראשונה התבקש לתכנן חמש כיתות, חדר אוכל, מטבח וכמה חדרי מגורים. "הבעיה היתה שלא ידעתי דבר על מערכת הלימודים במוסדות דתיים ועל כן המשכתי לתחקר את הנהלת הישיבה – תהליך שממנו התפתחה התכנית מכמה מאות מטרים לבניין של כ-15 אלף מטר מרובע", כתב לימים פרנקל. בשיחה עם הרב ישעיהו הדרי לקראת הכנתו של מאמר זה נזכר הרב: "ראינו שהוא לא מכיר בכלל צרכים של ישיבה, אז נסעתי אתו לכמה ישיבות בארץ, כמו 'הישוב החדש' בתל אביב ושם פתחו בפנינו את כל הדלתות והמחסנים. ניסיתי להסביר לו איך צריכה להיות פנימייה, חדר לימוד, מהו לב הישיבה וכולי. פרנקל לא היה מודע לצרכים, אך אני מוכרח לומר שהוא היה תלמיד טוב ותפס את העניין".

עם התקדמות העבודה הוגדר כי הישיבה תתוכנן לאכלס 250 תלמידים, נוסף על סגל הרבנים והעובדים. בנוסף על אלה, תכנן פרנקל אודיטוריום, כולל, חדרי ר"מים (ראשי מתיבתא), ספרייה צמודה לבית המדרש וספריית עיון נוספת בנפרד. את אולם המבואה הגדול תכנן כך שיהיה מואר היטב לכל אורך שעות היום באור טבעי הודות לפתחים שפתח בתקרת האולם. נוסף על כך, קבע שני גרמי מדרגות החוצים כמעט את כל אורכו של האולם, וזאת גם כדי להדגיש את ייחודו וחשיבותו של המוסד השוכן בבניין וכן כדי ליצור תחושה של עלייה וירידה בו זמנית. בשטח קומת ההסעדה תכנן פרנקל ליצור קומת עמודים מפולשת הפתוחה אל הנוף. הרב הדרי ששאף לנצל ככל הניתן את השטח לצורכי פעילות הטיל וטו והשטח הפך לאולם המשמש להסעדה ולעריכת תפילות למניין ספרדי בימים נוראים.

.

רישום של פרנקל המתאר את חזית בניין הישיבה הפונה לרחבת הכותל ולמרגלותיה המדרגות היורדות לרחבה (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חתך פרפסקטיבי של אולם מבואת הכניסה ובו שני גרמי מדרגות החוצים כמעט את כל אורכו של האולם, וזאת גם כדי להדגיש את ייחודו וחשיבותו של המוסד השוכן בבניין וכן כדי ליצור תחושה של עלייה וירידה בו זמנית (רישום מוקדם של פרנקל, מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אולם המבואה בבנייה, שנות ה-70 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אולם המבואה, שנות ה-80 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

קירוי אולם המבואה בבנייה, שנות ה-70 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

(3) בית המדרש

גולת הכותרת של הבניין היה בית המדרש. כדי להדגיש את האולם המרכזי, תכנן אולם גבוה במיוחד. אך לדרישת החברה לפיתוח הרובע היהודי, נדרש להנמיכו כך שלא יעלה על גובה כיפות הר הבית. את אגף בית המדרש תכנן פרנקל לעצב ב"צורת היהלום או הגביש, כלומר גוף רב פנים של אבן, שהיה אמור להתפתח בהמשך לקירות החזית". לקירוי האולם בחר שלא להשתמש בכיפה המסורתית או בגג השטוח המודרניסטי. בשלב מסוים הציע פרנקל לעצב אולם שבחלקו התחתון מחופה אבן ובחלקו העליון מורכב כולו מלוחות זכוכית וזאת כדי להביע התעלות. לבסוף, בחר להמשיך בגיבוש שפת הגביליות – אותן בליטות הפורצות מתוך חזית הבניין ובהן שילב בבתי המגורים שתכנן קודם לכן פתחי חלונות. בבואו לתכנן את בית המדרש יצר גביליות הנמתחות כמעט לכל גובה החזית הגבוהה ומדגישות במתינות את ארון הקודש הקבוע בפינת האולם והבניין. את ארון הקודש הציב כאמור בפינת האולם ובכיוון צפון-מזרח שהוא כיוון התפילה. כך נוצר מסלול, אותו קבע האדריכל, שיעבור התלמיד או המבקר בבניין. לתלמיד ייעד את חדר השינה הצר והצנוע בחלקו האחורי של הבניין, ממנו הוא יצא לחצר פנימית שנפתחה למערכת מעברים כשבקצה שלהם דלתות עץ וזכוכית הפונים אל בית המדרש, שם נחשף המבט אל הנוף: רחבת הכותל והר הבית.

"גאוות הישיבה היא על כך שהיא נראית שונה מישיבות אחרות", מתייחס הרב הדרי לערך הפיסי הייחודי של הבניין. "הוא בנוי כך שהכל מופנה אל הר הבית כנקודת המוקד. בכל בית כנסת המוקד הוא ארון הקודש אבל אצלנו נקודת המוקד היא הר הבית וזה מעוגן גם בהלכה. ביום כיפור כשהחזן מול התיבה ושר את סדר העבודה הוא יכול לראות בעיניו איפה הטריטוריה שבה התקיים סדר העבודה. פרנקל קיבל את זה כהנחיה ברורה והוא עמד במשימה". בכדי לא לחסום את המבט אל הכותל והר הבית, פיצל את ארון הקודש לשניים היינו לשני ארונות, כשביניהם מסך זכוכית המאפשר את המשך המבט אל הנוף, זאת בדומה לארון הקודש המפוצל בבית הכנסת ע״ש הכט בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בתכנונו של האדריכל רם כרמי, המשקיף אף הוא אל הר הבית. תקרת האולם עוצבה כך שמערכת הקורות הנושאת את הגג תיוותר חשופה, תוך שהיא יוצרת צורות המעצימות את חשיבות האולם. במרכז התקרה עיצב פתח רחב שדרכו חודר אור טבעי ומצטרף לסדרת פתחים נוספת העוטפת אותו ושוטפת את האולם כולו בקרני שמש לא ישירות לאורך מרבית שעות היום. כדי לנצל את גובהו של האולם, שילב בו פרנקל קומת גלריה, כך שתאפשר בעת הצורך לשמש מקום לימוד נוסף לבודדים או קבוצות, ובעת קיום תפילות ואירועים חגיגיים לעזרת נשים.

פרנקל גם עיצב את פנים האולם כולל ריהוט העץ. כדי להימנע מקול גרירת כיסאות, עיצב מושבים הנשענים על זרוע המחוברת לשולחן (מושבים שהתגלו כבלתי נוחים אם כי בוצעו באיכות מעולה שמנעה בלאי). לריצוף האולם השתמש במרצפות שחורות שבאמצעותן ביקש להדגיש את ההפרדה בינה ובין הקירות והתקרה שנבצעו כולם בלבן באמצעות התזה דקה עם חספוס עדין של צבע על קירות הבטון. פרנקל גם תכנן לשלב אמנות באדריכלות והזמין את האמן יצחק דנציגר, חתן פרס ישראל לאדריכלות, שהציע לשלב על קירות אולם בית המדרש תצלומים מוגדלים של דפי גמרא בהם מצא לבד מהערך התוכני גם ערך אסתטי, אולם ההצעה לא בוצעה בעקבות מותו של דנציגר בתאונת דרכים.

.

חדר לימוד (רישום מוקדם של פרנקל, מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

בספרייה (רישום מוקדם של פרנקל, מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(4) המגורים

מרכיב משמעותי בבניין החדש היה אגף הפנימייה לתלמידים. בכדי לתת מענה לאברכים נשואים תכנן אגף ובו "דירות קטנות ככל האפשר לבל ירצו להישאר תקופה ארוכה מידי, כי פי המסורת אוסר להורות להם לעזוב, כלומר לחדול מלימוד". אך עיקר הפנימיות מורכבות ממגורי תלמידים רווקים. תחילה, תכנן פרנקל מערכת חדרים המותאמים למגורי שלושה תלמידים כשהחדר פונה לחצר פנימית המשותפת לאגף כולו. כך, שמר פרנקל על פרטיות התלמידים ופרטיות השכנים המתגוררים בבתים המקיפים את בניין הישיבה (רק בדירות האברכים פונים פתחי החלונות אל הרחוב והכיכר שבחזית, וכן באולם שיועד לאירועים מיוחדים או ארוחות לקבוצה ופונה לרחוב חיי עולם. בעקבות התנגדות השכנים נאטמו תוך זמן קצר פתחי החלונות של האולם. לעומתם, אולמות הלימוד, הכיתות, המשרדים ואולם האוכל נהנים מחלונות רחבים הפונים מזרחה אל כיוון הר הבית והר הזיתים). לבקשת הנהלת הישיבה איחד כל שלושה חדרים למעין דירה, כך שניתן יהיה בעת הצורך להסב אותה לדירה רגילה. בעקבות השינוי נוצר נתק בין הדירות ונדרש היה ליצור חדרי מדרגות מרובים שיקשרו לאותן דירות, שתיים בכל קומה, למעט חדרים ספורים שתוכננו בסמוך לבית המדרש שנועדו לשרת תלמידים עם מוגבלות.

.

פרספקטיבה של חדר במגורי התלמידים (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

(5) הבנייה

לבד מכך שהבניין כולו נבנה מבטון, דרשה החברה לשיקום הרובע היהודי כי בדומה להנחיה התקפה לכל בתי הרובע גם גגות מבנה הישיבה יהיו כולם מרוצפים באבן ירושלמית גם אם לא יהיו בשימוש. ואכן, ההשקעה הגדולה בפיתוח הגג הפכה אותו בשנים מאוחרות יותר למקום בו עורכת הישיבה אירועים חגיגיים, תצפיות לימודיות ובה גם נערכת קבלת שבת ונבנית הסוכה.

שני גופים מרכזיים השפיעו יותר מכל על תכנון הישיבה. הראשון היו אנשי ישיבת "פורת יוסף" שהצליחו להשיג שטח קרקע לישיבתם שבא על שטח שיועד במקור לבניין ישיבת הכותל. כפיצוי, ניתן לישיבה שטח נוסף אך קטן יותר מזה שהפסידה, בחלקו המערבי של המגרש שעליו תוכנן לקום מבנה דירות, אלא שלאחר שעבר לידי הישיבה תוכנן בו בית דירות האברכים. הגורם השני היו הארכאולוגים שציפו למצוא באתר את שרידי ארמון החשמונאים. הארמון לא נמצא, הארכאולוגים חפרו עמוק יותר ויותר וחשפו רובע מגורים מפואר מתקופת בית המקדש אותו החליטו לשמור ולהסב למרכז מבקרים. כתוצאה מההחלטה, בוטלו אולמות שונים וחלק מקומת הקרקע של הישיבה. בנוסף, בהתאם לממצאים שנחשפו, נקבעו לפרנקל המקומות בהם יכול היה לקבוע את יסודות הבניין ומהם למשוך את העמודים שעליהם נשען הבניין. חוץ מעתיקות קדומות במהלך העבודות באתר נתגלה סליק ממלחמת העצמאות. הסליק שכן במיכל שהוטמן בעומק של 12 מטרים מתחת לאדמה והורכב ממיכל בו התגלו נשקים שונים ותחמושת.

.

תחילת שנות ה-80: אגף בית המדרש במבט משרידי כנסייה צלבנית (צילום: אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

עשרות סקיצות הכין פרנקל לאורך תהליך התכנון, שבאמצעותן פיתח את המבנה וגיבש את שפתו העיצובית. בסקיצות המוקדמות עיצב את הבניין כמסה כבדה יחסית, אך כזו המשמרת את אופיים של המבנים בעיר העתיקה, הנבנים בשלבים וללא סדר נראה לעין. לעומת אותן סקיצות מוקדמות, ניתן למצוא בסקציות המאוחרות, ולבסוף בתכניות העבודה שבוצעו, כי פרנקל עיצב את הבניין באופן המחלק ככל הניתן את הבניין לתתי-גושים, כשאת המסה הכבדה הוא משחרר באמצעות שילוב אלמנטים אנכיים, ואת חוסר הסדר בארגון הפתחים הוא מחליף באלמנטים סדרתיים אך עדיין כאלה השומרים על אופי עשיר בפתרונות. תשומת לב גדולה העניק פרנקל לחזות הבניין ובמיוחד למראה המתקבל בעיני המתבונן מכיוון רחבת הכותל. פרנקל תכנן למזג, כלשונו, את הבניין עם סביבתו ובמיוחד עם בניין ישיבת פורת יוסף, בו לא ראה בניין מתחרה, אלא שכן שווה. הודות לכך, הקפיד לבחור לחיפוי הבניין בגוון וגימור אבן זהה לזה שבו נעשה שימוש בישיבה השכנה. פרנקל היה מודע לגודלו של הבניין ברובע, ולכן שילב בו מעברים המאפשרים את המשכיות תנועת הולכי הרגל ברשת הסמטאות המרכיבה את הרובע היהודי.

בהיסטוריוגרפיה של אדריכלות ישראל מזוהה פרנקל בעיקר כנציג מרכזי של אדריכלים שראו בסגנון האדריכלי המודרניסטי הבינלאומי כתלוש וחסר הקשר, ובמיוחד בארץ על עברה המפואר. אדריכלים אלה ביקשו לאתגר את גישתם באמצעות שילוב של עבודתם בהקשרים היסטוריים ומקומיים. כבר בלימודי האדריכלות במכון פראט בניו יורק בשנות ה-50 עסק פרנקל (בנו של הצייר יצחק פרנקל-פרנל, ממייסדי מושבת האמנים בצפת) בהצעה לשיקום הכפר הערבי עין הוד, ובשנות ה-60, כאמור, לקח חלק מרכזי בשיקום שטחיה ההרוסים של יפו העתיקה. בניין ישיבת הכותל, הוא דוגמה מרתקת לתפיסת העולם של פרנקל, שסירב לקבל את השררה בת-הזמן של הסגנון האדריכלי המודרניסטי האחיד. הוא תכנן לפרק את הבניין למסות, להתאימו לבנייה הוורנקולרית (העממית) של סביבתו, להתאימו לתנאי הטופוגרפיה הייחודיים באתר ולאתרים מקודשים בסביבתו, ועל ידי כך ליצור בניין שכמו התפתח ונתגבש מסה אחר מסה, לאורך שנים. זוהי מונומנטליות מאופקת, שונה בוודאי מהצעתו של האדריכל לואי קאהן מאותן השנים לשיקום בית הכנסת החורבה, הצעה שנשענה על מקורות אסתטיים ארכאיים-מקדשיים וביקשה במובהק ובמפגין לבלוט בקו הרקיע כשהיא מתחרה בדומיננטיות של כיפת הסלע.

.

אדריכל אליעזר פרנקל (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

על חשיבותו של המבנה והמוסד מצביעה העובדה כי דוד בן גוריון טרח והגיע לישיבה ונערך לו סיור באתר הבנייה (תמונות מהסיור מוצגות למעלה). נוסף על כך, נערך ב"בצלאל" דיון מקצועי רב-משתתפים בו נטלו חלק לבד מאדריכלים גם נציגי החברה לשיקום הרובע היהודי וכן הרב ישעיהו הדרי. בדיון שעסק בתכניות הבניין שערך פרנקל, הותקפה תכניתו על כך שהיא מייצגת כוחניות. "כאדם מן החוץ הפתיע אותי שאחד הארכיטקטים שאל אותו בדיון 'כמה בקבוקי קוניאק שתית לפני ששרטטת את התכנית הזו'", נזכר לאחרונה הרב הדרי, "מהסיפור הזה של בצלאל אני עושה הון ומשתמש בכל פורים כדי להסביר מהי שכרות".

טקס הנחת אבן פינה נערך ב-1969 במעמד שר הדתות, ראש עיריית ירושלים, הרב הראשי האשכנזי והרב הראשי לירושלים, ראש ישיבות בני עקיבא וראש ישיבת הכותל הרב ישעיהו הדרי. במגילת היסוד נכתב בין השאר: "הבית הגדול הזה שמגדלים בו לתורת ארץ ישראל, יתנוסס לתפארה אל פני כתלנו ואל פני מי שמאחורי כתלנו, אל מול הר-מוריה וחצר העזרה".

ב-1974 אושרו התכניות והוחל בעבודות הבנייה. למימון חלק משמעותי מעלות הבנייה התרים זרח ורהפטיג, שר הדתות בשעתו, את הנדבן הבריטי מוריס וואהל, תרומה שאפשרה את מימוש הפרויקט והודות לכך נקרא הבניין על שמו. אך החפירות הארכאולוגיות הקשו על התקדמות העבודה. ב-1979 הוצא צו הפסקת עבודה על ידי בית המשפט בעקבות התנגדות תושבים שהתלוננו כי הבניין חורג בממדיו מאופי הבינוי ברובע ופוגע במרקם החיים. השכנים דרשו להגביל את גובה הבניין עד שלוש קומות בלבד, כפי שמתירה תכנית המתאר לרובע, ולא לגובה חמש קומות כפי שתוכנן. החסם נפטר באמצעות פיצויים.

התארכות משך הבנייה והתפתחותה של הישיבה הביאו ללחץ הולך וגובר לאכלוס הבניין. הודות לכך, אוכלס בניין הישיבה החדש בשלבים החל מתחילת שנות ה-80. תחילה נבנה בניין מגורי האברכים ושוכנו בו תלמידי הישיבה לאחר שעבר התאמה.. עם השלמת שאר בנייני הפנימייה, חזרו ונערכו התאמות בבניין האברכים כך שיותאמו לדירות למשפחות והתלמידים עברו לפנימיות החדשות. חנוכת הבניין הרשמית נערכה רק לקראת סוף אותו עשור, בשנת תשמ"ח. לאורך עשרות שנים נשמר העיצוב והחזות המקורית שקבע פרנקל, אך ברבות השנים עם הסתלקותם של דור המייסדים, נערכו שינויים שנבעו בעיקר משיקולים כלכליים ומחוסר הבנה בערכו האסתטי והרעיוני של המבנה, שינויים שפגעו באחדותו של המבנה.

בניין ישיבת הכותל היה הפרויקט הגדול וגם האחרון שהשלים פרנקל. בזיכרונותיו, הוא מספר בכאב על שקיעת מעמדו המקצועי: "העבודה היחידה שנותרה – ישיבת הכותל – נשארה יתומה מהתקופה שלפני (מלחמת) יום כיפור. עבודות אחרות שקיבלתי באותה תקופה פשוט נעלמו. מהם בגלל שינוי במדיניות העירונית, ומקרים אחרים עד היום לא ברור לי בדיוק מה היה התירוץ, כאשר לפתע התגלו כל מיני קשיים, שהעיקרי הייתי אני. עם זאת אני מרגיש שסך הבניינים והתכניות שיצרתי מכובד למדי למרות התסכול של המציאות הנוכחית, שהותירה אותי ללא עבודה". פרנקל הנמרץ והאידיאליסט לא נותר מובטל, הוא חזר לעסוק בציור וייסד את כתב העת "לחיות בעיר" העוסק בתכנון עירוני. את עיקר מרצו הקדיש לייסודו והפעלתו של מוסד להשכלה גבוהה לאדריכלות "הסדנה" ועם סגירתו של המוסד לאחר שנוכח לגלות כי לא יקבל מהמועצה להשכלה גבוהה את המעמד של מוסד להשכלה גבוהה שבכוחו להעניק תארים אקדמיים, פנה בשנותיו האחרונות לעסוק בכתיבה, בין השאר של זיכרונותיו.

.

דגם בניין הישיבה לצד דגם בניין ישיבת פורת יוסף בתכנון אדריכל משה ספדיה, שנות ה-70 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

רישומי חזית, שנות ה-70 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

פיתוח החזית הצפונית (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

קטע מחזית הבניין כפי שנבנתה (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

קטע חזית אגף הכיתות (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

תכנית קומות 2+1 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

תכנית קומות 4+3 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

תכנית קומות 5+4 (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אולם בית המדרש בעת הבנייה במבט מכיוון עזרת הנשים (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

אולם בית המדרש בעת הבנייה במבט מכיוון עזרת הנשים (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

סביבת ארון הקודש בבנייה (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

מבט על אולם בית המדרש מכיוון ארון הקודש (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

תקרת בית המדרש: רשת של קורות ופתחי תאורה (אוסף אליעזר פרנקל, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

בתי כנסת נוספים בהם הסתובבתי:

.

(1) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

(2) בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

(3) לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

(4) בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

(5) הראשון והיחיד בהר עיבל

(6) בית אלכסנדר ביקנעם (אהרן צורף)

(7) במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

(8) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מוטי בן חורין)

(9) בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

(10) בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

(11) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

(12) בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

(13) במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

(14) בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

(15) הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

(16) בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

(17) בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

(18) במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

(19) המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

(20) בשוהם (ג'ו אבקסיס)

(21) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

(22) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

(23) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

(24) שדמות מחולה (טוביה קץ)

(25) כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

(26) אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

(27) בקיבוץ טירת צבי

(28) בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

(29) בלפוריה

(30) המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

(31) בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

(32) בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

(33) בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

(34) ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

(35) בית חולים בילינסון (רם כרמי)

(36) הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

(37) היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

(38) האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם (היינץ ראו ודוד רזניק)

(39) חדיד הנטוש

(40) מושב בני דרום (אליהו משאלי)

(41) החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

(42) בית הכנסת ברודוס

אתרים נוספים ברובע היהודי שכתבתי עליהם באתר xnet וכאן:

(1) בית זיבנברג (אורה ויעקב יער)

(2) הקארדו (פטר בוגוד ואסתר ניב קרנדל)

(3) בית בן חורין (מרדכי בן חורין)

(4) כיכר בתי מחסה ואתרים בסביבה (סעדיה מנדל)

(5) בית הליבה (עדה כרמי-מלמד)

(6) הכותל המערבי

(7) בית המקדש

(8) בית הכנסת הרמב"ן (דן טנאי)

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: