סיבוב בבית הכנסת היחיד ששרד ברודוס

רודוס זה לא רק ים. שבוע שעבר גיליתי שהעיר העתיקה של האי רודוס מטופחת, תוססת, ובעיקר מותירה הרחק מאחור ערים עתיקות בישראל כמו ירושלים, עכו ויפו. למרות זאת, היא ממוסחרת מקצה לקצה, כל כולה תיירותית ואין בה מוקדים דתיים והיסטוריים בעלי חשיבות כמו אלה המצויים בירושלים. בין כל החנויות והמסעדות יש בה נקודה יהודית קטנה – בית הכנסת "קהל שלום" ששווה להסתובב בו.

בית הכנסת הוקם ב-1577 ברובע היהודי של העיר העתיקה. הוא שימש את חברי הקהילה לצד חמישה בתי כנסת אחרים עד שהגרמנים ובעלי בריתם אילצו את הקהילה המקומית לעזוב את העיר. אחרי מלחמת העולם השנייה לא הצליחה הקהילה המקומית להתאושש ומעמדה של הקהילה היהודית בעיר שקע. זה בית הכנסת היחיד שנותר ברודוס, והוא משמש כיום בעיקר כמרכז מבקרים שמצליח למשוך רבים מהתיירים הישראלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

קיר המזרח

.

חומת העיר רודוס שהוכרזה כאתר מורשת עולמי

.

(1) יהודי רודוס

עם כיבושה של רודוס על ידי סולימאן המפואר (שבהוראתו נבנתה גן בין השאר חומת ירושלים), החלה פריחתה של קהילת יהודי רודוס. העדות המוקדמת לקהילה יהודית היא מהמאה ה-2 לספירה, תחת שלטון הרומאים, אך לפיה הקהילה היתה זעירה ולא משמעותית. כאלף שנה מאוחר יותר, במאה ה-12, עבר כאן רבי בנימין מטודלה שהעיד כי הקהילה שמצא מונה כ-400 יהודים. בתחילת המאה ה-14 החל להתגבש הרובע היהודי בפינה הצפון-מזרחית של העיר מוקפת החומה – באזור בו כיום ניצב בית הכנסת. בסוף המאה ה-15 הדרדר מצב היחסים בין השלטון הנוצרי ובין הקהילה היהודית, שחבריה נדרשו להתנצר או לעזוב את האי. רבים מהם בחרו לעזוב לצרפת.

השלטון העותמאני שהחל ברודוס ב-1522, התיר ליהודים להפעיל ארגונים ומוסדות עד כדי כך שהקהילה פעלה כאוטונומיה עצמאית בעיר, ומכמה מאות יהודים צמחה הקהילה והגיעה לכמה אלפים. עם שקיעתה של האימפריה העותמאנית בסוף המאה ה-19, החלה הגירה של יהודי העיר לאפריקה ולארה"ב, ועם התחזקות התנועה הציונית היו גם כאלה שהיגרו לארץ ישראל. ההגירה התחזקה עם כיבוש האי ב-1912 על ידי האיטלקים, אך עדיין מספר היהודים היה גדול והיווה כ-15% מכלל התושבים באי. גל ההגירה האחרון התרחש ב-1939 עם החלת חוקים אנטישמים והפגיעה הקשה בתושבים ובמוסדות הקהילה. מלחמת העולם השנייה רוקנה את העיר מיהודיה, ועם סיומה חזרו לעיר כ-160 יהודים ניצולי מחנות ריכוז והשמדה שניסו לשקם את חייהם והקימו את הקהילה מחדש.

כיום מספר היהודים באי הוא כ-40 בלבד ובית הכנסת היחיד ששרד – "קהל שלום", פועל כמרכז מבקרים הפתוח בחודשי הקיץ. עדיין, נערכות בו מידי פעם תפילות ושמחות. ב-1997 נפתח בצמוד לו מוזיאון קטן שמשלים את ההכרה בתולדות הקהילה המקומית שהיתה ונעלמה.

.

(2) הכיכר

במרכז העיר העתיקה קיימת כיכר הומה אדם שבמרכזה כמה עצי צל ענקיים המסוככים על אנדרטה כהה שקל מאד לפספס. מדובר באתר הנצחה לקהילה היהודית שהיתה כאן ונמחקה במלחמת העולם השנייה. כאן היה הרובע היהודי וכאן גם התרכזו מרבית מוסדות הקהילה. כיום הכיכר מוקפת חנויות זכרות לתיירים ומסעדות לתיירים. במרחק הליכה של חצי דקה מהכיכר נמצא בית הכנסת קהל שלום.

.

במרכז העיר העתיקה הקימה העירייה את "ככר היהודים הקדושים" לזכרם של תושבי העיר היהודים שנרצחו בשואה

.

במרכז הכיכר אנדרטה שהותקנה ב-2002: בסיס מוגבה בצורת מגן דוד ובמרכזו עמוד משושה

.

לא לשכוח

.

(3) בית הכנסת

קשה לזהות מבחוץ כי המבנה הדו-קומתי המתנשא מעל לסמטה צרה וצדדית, הוא בית הכנסת שהיווה מוקד חברתי ממדרגה ראשונה לקהילה המקומית. העיצוב האנונימי היה מאפיין מרכזי בעיצוב חזיתות בתי הכנסת בימי הביניים. כיום יש אמנם מגני דוד על דלת הכניסה המקשרת בין הסמטה ובין מתחם בית הכנסת, אך סביר להניח שבעבר לא היתה אף עדות זו, לא שלט ולא כתובת ובטח שלא עיטורים. הסיבה לכך היתה הרצון להימנע ממשיכת תשומת לב ככל הניתן, כדי לא להיפגע מגחמות השלטון והשכנים, להם היו היהודים כפופים ונתונים לחסדיהם. את ההשקעה הותירו היהודים לפנים המתחם.

הפתח הפונה לרחוב אינו מקשר ישירות אל בית הכנסת, אלא לחצר קטנה ומטופחת מוקפת בתים שאחד מהם הוא בית הכנסת עצמו. הסיבה לכך דומה לסיבה שהבניין לא בולט: שמירה על ביטחון המקום והמתפללים – סממן נוסף שאפיין את בתי הכנסת מימי הביניים. חזית בית הכנסת הפונה לחצר מודגשת הודות ללוחות האבן עם כתובות ההקדשה המקיפות אותה. בקומה העליונה מרפסת המקשרת אל עזרת הנשים עם מעקה בטון בדוגמת מגני דוד. לאולם התפילה כמה פתחי כניסה ויציאה – כולם פונים לחלקי המתחם השונים. שוב, מטעמי ביטחון ואולי גם של רעש, מפנה בית הכנסת לכיוון הסמטה חזית אטומה במפלס הרחוב, כשבמפלס העליון שורת פתחי חלונות המאירים היטב את אולם התפילה.

.

בסמטה צרה היוצאת מבין המסעדות העוטפות את "ככר הקדושים היהודים" ניצב בית הכנסת

.

מאחורי דלתות העץ חצר מבואה המובילה לכניסה לבית הכנסת. בקצה יש גם חנות קטנה ובה מוכרים ספרים על הקהילה המקומית

.

בתי הכנסת ברודוס היו מושפעים מאדריכלות בתי הכנסת הספרדיים. האנשים עצמם שמרו על מסורת ספרדית שבאה לידי ביטוי בנוסח התפילה והלימוד וגם בשירים. בית הכנסת שימש מוקד מרכזי בחיי הקהילה – כאן נפתח כל יום בתפילת שחרית וכאן גם הסתיים בתפילת ערבית. כאן נערכו השמחות וגם האירועים הפחות שמחים. בסך הכל פעלו בעיר ששה בתי כנסת שנבנו בתקופות שונות ובהם בית כנסת "קהל קדוש גדול" שהוקם בסוף המאה ה-15, ו"תיקון חצות" ו"קהל קדוש" שהוקמו במאה ה-19.

מכל בתי הכנסת של רודוס שרד בית הכנסת הוותיק ביותר – בית כנסת קהל שלום. הוא נפתח ב-1577 וכלל אולם תפילה גדול המחולק באמצעות שני עמודים הנושאים שלוש קשתות – אחת גדולה מרכזית ושתים קטנות יותר משני צידיה. מול דלת הכניסה הראשית לבית הכנסת ניצבת הבמה ובהמשך דלת תאומה במרכז החזית המזרחית המקשרת אל חצר אחורית שנועדה לקיום אירועים. היות והדלת מצויה היתה במרכז קיר המזרח, פוצל ארון הקודש לשני ארונות שנקבעו משני צידי הדלת. לכל ארון מובילות שלוש מדרגות – זהו טיפוס בינוי שהחל להופיע בימי הביניים ונועד להדגיש את ארון הקודש באולם התפילה. תוספת מאוחרת היתה עזרת הנשים שהוקמה בקומת גלריה ב-1930. עד אז, התפללו הנשים בחדר נפרד.

.

.

העיטורים המעטרים את קירות אולם התפילה בוצעו ככל הנראה בטכניקת סטוקו (טיח מכויר), טכניקה שהיתה נהוגה באדריכלות המוסלמית והופיעה בבתי הכנסת בספרד קודם לגירוש. כאן בבית הכנסת מוצגים סמלים יהודיים טיפוסיים כמו מנורה, לוחות הברית, כינור דוד וכתר מלכות, בהם משולבים אלמנטים צמחיים ובולטת ההימנעות מהצגת סצנות תנ"כיות, דמויות בני אדם או בעלי חיים. הכתובות הרבות המופיעות בחלקים נכבדים של קירות האולם, נחרתו כולן על לוחות אבן ומזכירים את קרובי המתפללים שנפטרו וגם כאלה שתרמו לקופת בית הכנסת והקהילה.

קירות בית הכנסת מטויחים בלבן, אך העמודים הנושאים את הקשתות נותרו חשופים. עמודים אלה הבנויים מאבן כורכר מעניקים את ההזדמנות לבחון מקרוב את חומר הבנייה העיקרי ששימש את בנאי בית הכנסת כמו גם את העיר רודוס כולה, עד העת החדשה בה החלו להשתמש בבלוקים של מלט ובבטון מזוין.

המבנה נפגע בעת מלחמת העולם השנייה, אך הודות לתרומות של בני הקהילה לשעבר, שוקם המבנה. כיום הוא מתחזק היטב ונראה כאילו אם נחכה כמה שעות אז המתפללים יחזרו להתפלל פה תפילת מנחה. לא היה לי עניין לחכות וחזרתי לחוף.

.

בסמטה צרה היוצאת מבין המסעדות העוטפות את "ככר הקדושים היהודים" ניצב בית הכנסת

.

הכניסה למבנה גבוהה ממפלס הרחוב והבניין עצמו בולט הודות לשתי קומותיו

.

על דלתות הכניסה מגני דוד

.

פתוח כל יום (למעט שבת) בין השעות 15-10 – הכניסה חופשית

.

 

מבט על הכניסה למתחם (משמאל) והכניסה לבית הכנסת (מימין)

.

מעקה המרפסת המובילה אל עזרת הנשים שבקומת הגלריה מורכב ממגני דוד מבטון וצבועים לבן (עזרת הנשים הוקמה ב-1930)

.

חברת האשראי האמריקאית החליטה

.

לוח זכרון למשפחות שנרצחו בשואה

.

פתח הכניסה לאולם התפילה

.

לוח אבן מעל הכניסה

.

אולם התפילה מתנשא לגובה שתי קומות ומתייחד בקשתות החוצות אותו. במרכז האולם במה וכמו כל שאר הריהוט באולם גם היא עשויה עץ. ארון הקודש בחזית המזרחית מחולק לשני ארונות כשבין שניהם פתח לחצר

.

הריצוף באולם כנהוג ברודוס מורכב מאבנים קטנות בצבעי שחור ולבן שלוקטו לאורך החוף

.

מבט מארון הקודש אל האולם ואל עזרת הנשים שהוקמה ב-1930 כקומת גלריה

.

כיסאות המתפללים מאורגנים כמו בבני כנסת של בני עדות המזרח משלושת עברי הבימה כשהכיסאות פונים אל הבמה (לעומת בתי הכנסת האשכנזים בהם תמיד פונים אל המזרח)

.

כמו כל בתי העיר גם בית הכנסת מורכב מאבני כורכר צבועות בלבן כשרק העמודים נותרו חשופים

.

פתח בין שני ארונות הקודש מוביל לחצר פנימית. הריצוף כולו מורכב מאבנים לבנות ושחורות היוצרות עיטורים גאומטריים

.

על הקירות ציורי קיר צבעוניים עם סמלים יהודיים כמו מנורה, כתר, לוחות הברית, כינור דוד

.

ציורי קיר

.

אחד משני ארונות הקודש

.

במרכז קיר המזרח בו ארונות הקודש יש לוח עץ מגולף ובמרכזו לוחות הברית

.

כתובת הקדשה מעל ארון הקודש

.

כתובות נוספות

.

כתובת נוספת של משפחת טוריאל

.

לוח זיכרון לתורם להקמת בית הכנסת

.

ביציאה מאולם התפילה יש קופה לתרומות

.

בחצר יש כניסה למוזיאון לתולדות הקהילה היהודית ברודוס שנפתח ב-1997

.

המוזיאון מורכב מסדרה של אולמות: חלק מהקירות מכוסים בלוחות הסבר פשוטים וחלק כוללים מוצגים מחיי היום-יום של הקהילה

.

בגדים (מימין), ספרים, כלים וכו': הריצוף ממשיך את מסורת הריצוף ברודוס בשילוב לוחות אבן מודרנים

.

ויש גם מקווה קטן צבוע משום מה באדום

.

וחזרה לחוף

שיר לסיום:

.

בתי כנסת נוספים בהם הסתובבתי:

.

(1) האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

(2) בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

(3) לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

(4) בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

(5) הראשון והיחיד בהר עיבל

(6) בית אלכסנדר ביקנעם (אהרן צורף)

(7) במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

(8) בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מוטי בן חורין)

(9) בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

(10) בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

(11) ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

(12) בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

(13) במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

(14) בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

(15) הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

(16) בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

(17) בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

(18) במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

(19) המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

(20) בשוהם (ג'ו אבקסיס)

(21) הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

(22) לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

(23) שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

(24) שדמות מחולה (טוביה קץ)

(25) כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

(26) אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

(27) בקיבוץ טירת צבי

(28) בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

(29) בלפוריה

(30) המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

(31) בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

(32) בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

(33) בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

(34) ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

(35) בית חולים בילינסון (רם כרמי)

(36) הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

(37) היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

(38) האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם (היינץ ראו ודוד רזניק)

(39) חדיד הנטוש

(40) מושב בני דרום (אליהו משאלי)

(41) החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

אתרים נוספים ביוון בהם הסתובבתי:

קנדילקיה

קברי הכיפות במיקנה

תעלת קורניתוס

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חגית  On 28/06/2017 at 11:44

    יש דימיון בינו לבין בית הכנסת "עץ החיים"בחאניה, כרתים. ויש לנו מה ללמוד מהגויים על שימור ושימוש בערים עתיקות.

    • שלגיה  On 28/06/2017 at 11:54

      תחזוקת בית הכנסת,זה יהודים ולא גויים. לא? מה שאין ללמוד מהם זה זה שהם לא גמישים . בקופת תרומה בבית כנסת הם לא רוצים שקלים. beggars can't be choosers

  • שלגיה  On 28/06/2017 at 11:46

    אז כדאי לקחת מלון ברודוס ולהסתובב שם כמה ימים? כמה ימים? יש טיסה ישירה? יש שם מה לעשות שבוע? מזמן מזמן הייתי שם עם אניית תיירים ישראלית, היינו שם מ-8 בבוקר עד 15 וטיילנו באי הפרפרים. רודוס הזכירה לי את עכו. ומזג האוויר היה גרוע מישראל, והאי פרפרים היה חתיכת שעמום. בית כנסת יפה. אולי כדאי לנסוע לשם בחורף

    • מיכאל יעקובסון  On 28/06/2017 at 11:50

      חורף לא נראה לי. עכשיו העונה הכי טובה כי אין עדיין את עומס התיירים הגדול והשנה בגלל יחסי רוסיה-תורכיה הרעועים האי יהיה עמוס במיוחד. החופים והמלונות מגוונים כמו בכל אי, המסעדות מצוינות ולא נפלתי באף אחת מהן, ואם תרצי להסתובב בערים עתיקות אז יש את רודוס ולינדוס. יש גם ארכיטקטורה איטלקית מתחילת המאה העשרים שאולי אכתוב עליה בהמשך. כפי שכתבתי – עכו היא צל חיוור של מה שאפשר לעשות בעיר עתיקה שמשלבת מגורים עם תיירות.

      • שלגיה  On 28/06/2017 at 12:06

        אותך לשמעון לנקרי. עכו העתיקה מדהימה. רודוס הוכרזה ע"י אונסק"ו איזה עשר שנים לפני עכו. אז אולי עכו צריכה עוד זמן. אגב,בעכו העתיקה אני סוג של סלב. לא בגלל דיסני. אני הסתובבתי שם כמה שנים והרבה אנשים מכירים אותי

        • מיכאל יעקובסון  On 28/06/2017 at 12:16

          בשבוע הבא אהיה בעכו אז אבדוק את העניין מקרוב. לפי איך שנראה, הזמן לא יעזור פה למרות שבעכו מתרחשים שינויים כל הזמן. בתור סוג של סלב בעכו העתיקה – איזה מקום אהוב עליך שם? יש לך המלצה על מסעדה?

          • שלגיה  On 28/06/2017 at 13:18

            בגלל שאני פנים מוכרות בעכו העתיקה (לא פנים מוכרות למשטרה,כן?) אז פחות הרגשתי נוח להסתובב. אתה יודע, היו מסתכלים עליי,מדברים עליי,שואלים אותי שאלות.
            מבחינת מסעדות,אז כשהיו לי אורחים הייתי לוקחת אותם לאל באבור, שזה מחוץ לעיר העתיקה. יושב על מצוק ,לא אוכל משהו, אני גם לא אוהבת אוכל מזרחי ובחומוס אני לא נוגעת,אני בטוחה שיש מקומות טובים ממנו בעתיקה-רק לא מכירה. יש פלאפל ערפי-נחמד.
            יש את הגלידה של אורי בורי, אינדומלה. אני מחזיקה מעצמי מבינה גדולה בגלידה, וזו הטובה ביותר שאכלתי. תטעם הכל אבל בסוף תבחר: תמרים, וורדים.
            אתה הולך לעשות את השייט מחיפה או נוסע באוטו,שם וייז בקול של הרס"ר? תתחיל בחברה לפיתוח עכו,יש שם לשכת תיירות ותתחיל בלקנות מפה מצויירת. יש שם את כל האתרים בעכו. אל תלך לשום דבר מהאתרים בכרטיסים המשולבים. סתם שעמום לתיירים. כן תלך לכל הכנסיות בעכו: למשל כנסיית סט ג'ורג'.
            אותי עניינו מקומות שעברו שימור. כי זה מה שעשיתי בעכו, שימור של נכס שקניתי. יש את בית עבוד ,של הבהאיים. הם לא נותנים להכנס למי שלא בהאיי. אולי לך יתנו לך כי אתה פיגורה. עשו שם שימור יפה. יש את מוזיאון אסירי המחתרת. גם שם עשו עבודת שימור יפה. יש את מלון אפנדי. גם שימור יפה. רק הלבישו את הלובי מזעזע.
            עכו זה לא לקפוץ ליום אחד, זה לבוא לשבוע ולראות את כל המקומות במפה המצויירת ,ללכת לשוק,. יש שם אנשים ממש נחמדים. לפעמים לא נחמדים מבחוץ,אבל ממש נחמדים מבפנים.

            • מיכאל יעקובסון  On 28/06/2017 at 15:23

              תודה על הפירוט. בכל מקום אפשר לשקוע ימים, שבועות וחודשים, אבל לי יש רק כמה שעות להסתובב בעיר. אבדוק את הגלידה של אורי בורי. מסקרן אותי לבקר בחאן – זה בניין שהאדריכל ארטור גולדרייך היה אחראי לחידושו בשנות השישים ובשנה האחרונה למדתי להכיר את גישתו העיצובית.

              • שלגיה  On 28/06/2017 at 18:20

                בכיף. אגב,יש בעכו ארבעה חאנים! אתה צריך לדעת באיזה חאן מדובר.
                עוד פעם "בכל מקום"? עכו זה לא כמו כל מקום, עכו היא משהו מיוחד. בדימונה אתה יכול להסתובב כמה שעות ולהבין את הרעיון,בעכו לא. אני מצפה לפוסט אוהד על עכו, השתפכות מוחלטת. תזכור שיש לנו מודיעין טוב לאיפה שאתה תסתובב ביום שישי הקרוב ב-9:30 וצפונה….

  • אסתר  On 28/06/2017 at 12:05

    לי זה נראה כמו בית כנסת מקוטע. הקשתות קוטעות את החלל שלפי דעתי צריך להיות רציף, הדלת קוטעת את ארון הקודש.

    • מיכאל יעקובסון  On 28/06/2017 at 12:09

      מדובר באולם גדול יחסית ולכן כדי ליצור את המפתח המבוקש שולבו העמודים. נכון שהם יוצרים הסתרה, אך זו הטכנולוגיה שעמדה לרשותם וכך היה נהוג גם במסגדים וכנסיות. הדלת שנמצאת באמצע ארון הקודש באמת מוזרה. גם אם המבנה שימש לצורך אחר במקור, עדיין יכלו לאטום את הדלת ולפתוח אותה במיקום אחר ופחות מרכזי בחזית – אך כנראה שהיתה לכך סיבה מוצדקת בזמנו.

  • ester  On 28/06/2017 at 12:13

    מענין – לוח ההקדשה על ארונות הקודש בספרדית באותיות עבריות
    הדגשה על כך שהאם נפטרה בגיל צעיר.
    הפתח בין ארונות הקודש – נראה מקורי או נוסף אחר כך? עוד לא ראיתי
    דבר כזה
    הקשתות לא מבניות אך מזכירות בניני בתי כנסת עתיקים שער מרכזי
    ושתי סטריאות

  • ester  On 28/06/2017 at 12:21

    דלת בקיר מזרח מונע נתינת גב לארון הקודש ביציאה
    מבית הכנסת , אבל כאן זה לא שייך אלא אם כן הכניסה
    המקורית הייתה מצד זה

    • מיכאל יעקובסון  On 28/06/2017 at 12:24

      יתכן ובשלב הראשון לא החזיקה הקהילה במגרש המערבי ולכן הכניסה אכן היתה ממזרח בין ארונות הקודש, ולאחר השגת המגרש נפתח הפתח המערבי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: