האם בקרוב יהרסו הרשויות בלונדון את פרויקט המגורים השאפתני והחלוצי לזמנו הקרוי בשם הרומנטי "רובין הוד גרדנס"? הנושא לא ברור. בלונדון קמו קבוצות להם הצטרפו דמויות בכירות כמו האדריכלים ריצ'רד רוג'רס וזהה חדיד (שנפטרה לפתע שלשום) שקוראים להימנע מההריסה של הפרויקט הייחודי שבנייתו הושלמה ב-1972. הרצון להרוס את עבודותיהם של צמד האדריכלים אליסון ופיטר סמיתסון היא עובדה קיימת והן הולכות ונמחקות וזכרם של צמד האדריכלים הולך ומתאדה. גם בחנות של ה-AA וגם בחנות של RIBA לא מצאתי אפילו ספר אחד על יצירתם.
בתל באביב האדריכל ירמי הופמן מוביל תכנית לשמירת מורשת הבנייה של שנות ה-50 וה-60. לעומתו בלונדון כבר מזמן הוסיפו מבנים מהתקופה לתכנית השימור העירונית, אך רבים מהמבנים נותרו בחוץ, וכמו בתל אביב הסיבה העיקרית היא לחצי שוק הנדל"ן. את 215 הדירות הקיימות מבקשים להרוס ולבנות במקומן פרויקט ובו 1,170 דירות חדשות.
כששאלתי את הופמן מבין כל עשרות הפרויקטים השווים בלונדון מאותה תקופה, איזה הוא הכי ממליץ לראות, אז הוא המליץ על הרובין הוד גרדנס. אז לשם הלכתי.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
.
.
הסמיתסונים נחשבים לא לחינם האדריכלים החדשניים והשנויים ביותר במחלוקת במאה ה-20. זה לא שהם התפרעו יותר מידי, הם היו צמד בריטי מנומס ששמר על הכללים וההגינות, אלא שהם דאגו כל פעם למתוח את המקובל יותר ויותר. מה שנראה היום כשיכון אפרורי ומאיים היה בזמנו פורץ דרך בממדיו ובמורכבותו. הם תכננו בכל תחום: מוסדות חינוך, משרדים, מגורים, והם ייצגו את הרצון ליצור מציאות חדשה ומשופרת לאחר מלחמת העולם השנייה. תערוכה מוקדמת שהם אצרו ובמסגרתה הוצג "בית העתיד", רחוקה אמנם מהתוצר שמוצג כאן במזרח לונדון, אך החזון זהה.
במקרה של רובין הוד, המשיכו הסמיתסונים את העיסוק שלהם בטיפול בחזית, במערך התנועה בבניין ובחלוקת המפלסים הם כבר מימשו בפרויקטים קודמים. הצעתם (שלא נבנתה) לאוניברסיטת שפילד ב-1953 בבניין מערכת העיתון אקונומיסט בלונדון שהושלם ב-1964. וכאן הם בחרו לשכלל מודל מגורים שפרץ לתודעה ב-1952 במרסיי – יחידת המגורים שתכנן לה קורבוזיה (ועל הגרסה הברלינאית שלו כתבתי כאן). כמו שם, גם כאן תכננו השניים בלוק ארוך וגבוה המכיל בסך הכל 215 דירות טוריות. אלא שבשונה מהמודל של לה קורבוזיה שהכיל בלוק אחד קופסתי, יצרו כאן השניים שני בלוקים, אחד מתנשא לגובה 7 קומות ואחד לגובה 12 קומות. מרכיב חדשני נוסף היה גן שנקבע בין שני הבלוקים וכך יצרו האדריכלים סביבה שלימה. בנוסף, במקום בלוק קופסתי, הם הכניסו זווית או שניים במבנה המוארך, וכך מנעו את ההמשכיות החד-גונית. לה קורבוזיה נמנע מחזות חד גונית באמצעות צבעוניות ששילב בחזית, אך הסמיתסונים העדיפו את הבטון החשוף מבלי להותיר אחריהם טיפת צבע.
.
.
כל דירה בבניינים מתפרסת על שתי קומות, כשהנגישות לכל דירה היא דרך מסדרון המופיע כל שלוש קומות. בחלקו החיצוני המסדרון פתוח אל הנוף ובחלקו הפנימי מקשר בין כל הדירות בקומה. למסדרונות ניתנו שמות פואטיים כמו "רחוב פנימי" או "רחוב בשמיים". מערך המגורים שהציגו כאן הסמיתסונים (ולמעשה העתיקו אותו מלה קורבוזיה) היה שונה מהמודל הנהוג אצלנו, כשבכל קומה יש 4 דירות חד-מפלסיות וסתמיות בנות 4, 5 או 6 חדרים. אך הדירות הטיפוסיות בישראל מותאמות לצורת חיים מסוימת שעובדת טוב. בדירות ברובין הוד חלק מהדיירים מתקשים להתנהל בדירות הדו-מפלסיות.
בין שני הבלוקים הגדולים שתכננו כאן, עיצבו השניים גן גדול המתפרס על שטח של 15 דונם, שטח עצום שמקנה לפרויקט את האיכות המשמעותית ביותר שלו. הגן מורכב מכמה גבעות דשא מלאכותיות ומפתיעות, היות והן מאפשרות מצד אחד אינטימיות והסתרה ומצד שני חשיפה. אחת מהן מתנשאת לגובה יחסית רב, עד כדי כך שניתן דרכה להציץ לחלק נכבד מהדירות. החזון היה שתיווצר כאן קהילה חמה ותומכת, אך בפועל המקום הדרדר והפך לאחד מריכוזי הפשיעה והאבטלה הגבוהים בלונדון, דוגמה שהשחירה את החזון השאפתני של הסמיתסונים ולהחלשת מעמדם של אדריכלים שמבקשים לאתגר, לחדש ולשכלל תפיסות קיימות.
הדיון על שאלת המשך קיומו של המתחם הוא ארוך שנים. אמנם לטובת הקמת הפרויקט, הרסו הסמיתסונים שכונת מגורים מהמאה ה-19 שכללה בתי מגורים ומבני ציבור (ובכלל זה תאטרון), וכעת כשחוזרים ובאים לחזור ולבצע פעולת הריסה נתקלים היזמים והרשויות בהתנגדות. מהתרשמות אישית, המתחם מתוחזק ומטופח הרבה יותר מהנהוג בישראל. התושבים והרשויות דואגים לנכס, מה שאין כן נהוג בישראל בו המרחב המשותף והציבורי נתפס ברוב המקרים כשטח הפקר, בו אם אין הרשות מטפלת הוא נותר מדבר שאליו אפשר להשליך אשפה, להדביק פרסומות ולהשתין בכל פינה.
הדיון מתחזק לאור העובדה שתכניות פרויקט הבינוי החדש המתוכנן לאתר, מציגות מתחם מגורים טיפוסי לימינו: מבנים המתכנסים פנימה ומפנים את הגב לסביבה, סוג של אי תנועה. פיתוח נוף מזערי ושטחי שמזכיר בדיוק את מה שעשו עכשיו בחולון עם פרויקט "מגדלים בשדרה", אבל אפשר למצוא את הטיפשות הזו בכל מקום אחר בארץ. מצדדי השימור טוענים כי הזנחת הפרויקט לארוך יותר מארבעים שנה הביאה להחלשתו, אך שיפוץ (שלא ברור מה יהיה מקור מימונו) יחזיר לפרויקט את זוהרו וידגיש באור חיובי את ייחודו ואיכויותיו.
ב-2009 נדחתה הפנייה לכלול את הפרויקט ברשימת המבנים לשימור. במקביל, נערכה ב-RIBA תערוכת עבודות שיצרו סטודנטים לאדריכלות והציעו פתרונות לחידוש המתחם. ג'ונתן גלנסי שביקר בתערוכה וכן בדירות שונות במתחם וצילם על כך כתבה. הוא לא השתכנע שצריך לשמור על הפרויקט במתכונתו הנוכחית, אך הציע כי בבניינים יגורו כל אותם סטודנטים ואדריכלים שכל כך אוהבים ומעריכים אותם:
.
★
.
★
ב-1970 הפיק ה-BBC סרט קצר המציג את הפרויקט בעת שלבי הבנייה המתקדמים, כולל ראיון עם האדריכלים:
.
★
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
..
.
.
.
סדרת דגמי קרטון שיצרו קבוצת מעצבים פולנים ללונדון (וגם לורשה) כוללת דגם של אחד משני מבני הפרויקט:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
חזרה למטה:
.
.
.
.
★
עדכון: בדצמבר 2017 נהרס הבניין
.
★
מוסיקה לסיום:
.
★★
תגובות
אני מבינה את הצורך לשמר סגנונות ארכיטקטונים אופייניים לתקופה כמעין זיכרון הסטורי שלדעתי גם יוצר רבגוניות בעיר ומוסיף לעניין ולהנאה הוויזואלית. אם זאת גושי הבטון והזכוכית הללו לא בדיוק מעלים רצון לשימור.. הם מדכאים ממש כמו הבניינים של התקופה הסובייטית או ה'שתיכונים' הישראליים. בנוגע לגינה פנימית- הרעיון טוב ויפה וכנראה הקדים את זמנו (כי גם היום תמיד מתכננים גינה פנימית בין גושי בניינים כדי לתת מרחב אינטימי משהו. בערד למשל היה תכנון יפה של גינה פנימית בין גושי בנייני שיכון ולצערי כמו שכתבת אם העיריה לא מתחזקת התושבים לא מתחזקים את הגינה והיא נהרסת והופכת לאזור לא שימושי. בעיקר בגלל חתך סוציו-אקונומי של תושבים שחיים בבניינים אלו שהשקעה בגינה וטיפוחה לא במקום ראשון בהוצאות שלהם.
עם זאת דווקא התלהבתי מהרעיון של דירות דו-מפלסיות , להבדיל מהדירות השטוחות בארץ, אני חושבת שאולי יישום כזה בשיכונים הישראליים יכול להפוך את הבלוקים הללו לאטרקטיביים יותר ולמשוך ציבור שונה להתגורר בהם וכך להציל אותם ואת השכונות
בקשר לדירה הדו מפלסית – היא חזון נפרץ באנגליה, אני רק שואל את עצמי – עד איזה גיל ?
איזה יופי של קומפלקס מגורים. נראה כמו עיריית תל אביב אבל בגלל הצורה של נחש, הוא בניין יפה. גם אור נכנס מכל כך הרבה מקומות. בסרטון הראשון מראים את הדירות מבפנים. חלק מלהבין בניין,זה לראות את הדירות מבפנים. החיצוניות זה לא הכול.
יש בסרטון את האישה הזאת שמתלוננת בין היתר שצפוף להם להיות חמישה בדירת שני חדרים. זה כמו בת דודה שלי שגרה בצפון והזמינה אותי ביום שישי בשעה שש ליום הולדת שלה בשעה שמונה. החנויות סגורות. אז קניתי לה בבאליגם שובר למסעדה שתלך עם אחותה. בסוף הם הלכו חמישה ואז התקשרו אליי להתלונן שהיו צריכים להוסיף כסף. מה ציפיתם?
כמו לגור ברכבת תחתית…………..RRRRR
לך תאכל חומוס בקופסה מהסופר !
Shaul Rind
מסכים איתך.
איזה דיכאון.אפור,שחור,גשום,קר.
לפחות ברחוב השוק יש הרבה אור.
כתבה מרתקת, תודה!
הראיון עם המתכננים משעשע למדי.
הפרויקט מזכיר את הבניין בחיפה שכתבת עליו לא מזמן. זה הארוך שבנוי על צלע ההר. מעניין איזה מהם ישן יותר.
תודה. כפי שציינתי, הסמיתסונים כמו אדריכלים רבים אחרים הושפעו מיחידת המגורים של לה קורבוזיה. גם הפרויקט שהצגתי בחיפה, אותו תכננו במשותף מנספלד ווינרויב-גיתאי הושפע מאותו פרויקט. הפרויקט החיפאי הושלם כבר ב-1964 ואפשר לראות עד כמה הוא פחות מורכב מהפרויקט בלונדון שבתכנונו הוחל רק בסוף אותו עשור.
מרתק,שווה שימור,אבל אני לא חושב שמשהו מרצונו החופשי ירצה לגור כאן.
מזכיר קצת את החזון של גיי גי בלארד
כפי שטוען בכתבת הוידאו של הגרדיאן בנם של אדריכלי הפרויקט, אחרי ארבעים וחמש שנים הפרויקט מצוי במצב עגום כי הוא דורש חידוש ופיתוח, אך האיכויות קיימות בו ואלה איכויות שלא ניתן למצוא בפרויקטים שנבנים כיום. החזון שקישרת אליו נוצר לא בעקבות הפרויקט הזה אלא בעקבות פרויקט אחר, עליו אכתוב בשבועות הקרובים.
תודה על הכתבה!
געגועים.
בתקופה שגרתי ב-east הייתי מתענג על מראה הבניינים האלו שנשקפו בכל בוקר מחלון הרכבת של הDLR.
חבל שהם יהרסו.
אולם קשה באמת לראות איזה בעלי אמצעים ירצו לגור בפרויקט כזה היום, גם במידה שישומר וישופץ.
תגיד טל,לגור בקומפלקס כזה יותר טוב?
"הדיון מתחזק לאור העובדה שתכניות פרויקט הבינוי החדש המתוכנן לאתר, מציגות מתחם מגורים טיפוסי לימינו: מבנים המתכנסים פנימה ומפנים את הגב לסביבה, סוג של אי תנועה. פיתוח נוף מזערי ושטחי…"
קצת צבוע… מה יותר "מפנה את הגב לרחוב" מחזית אפורה, רחוקה מהרחוב, עם גדרות ורצועת דשא לא נגישה ומיותרת שמפרידות ביניהם? מה יותר "מתכנס" משני מבנים מנותקים מהרחוב, עם"רחובות פנימיים"(ע"ע עיר בתוך עיר של רם כרמי) שבנויים סביב גינה שכל מה שיש בה זה דשא?
לא משנה כמה אתה מעריך את הצורניות המיוחדת ואת המחשבה שמוצאים באדריכלות הברוטליסטית, אי אפשר להתכחש לכישלון המוחלט של תכנון הערים האוטופיסטי שלה. התכנון הגרוע היום הוא המשך ישיר של המגמה שהתחיל לה קורבוזיה, רק בלי האידיאולוגיה. התפקוד העירוני דומה מאוד. לפעמים כשמשהו לא עובד, לא רצוי מלכתחילה, לא אסתטי לרוב הדעות וספק אם יצליח להבריא בזכות עצמו, עדיף להרפות ולתת לטבע לעשות את שלו.
דרך אגב, אתה מוזמן לתעד את טחנת הקמח בעפולה, רגע לפני שהורסים אותה.
ביזיון שהורסים מבנה כזה. תיעוד לא מספיק,צריך להכריז עליו מבנה לשימור
טוב, את דעתי על בתי הכלא הברוטליסטים אתה כבר מכיר.
עוד דבר שלא ברור זה איך בעיר קרה וגשומה כל כך כמו לונדון בנו כל כך הרבה מסדרונות פרוצים לרוחות.
שום דבר לא מושלם. אבל רוב הבתים הוותיקים באנגליה הם בתים שהכניסות לדירות הם מחזית הבניין (הטיפוס של חדר מדרגות פנימי הנפרד מהדירות הוא מאוחר יחסית), כך שהדבר מושרש בתרבות המגורים הבריטית ולכן גם לא מפריע להם. המקום הפתוח הוא מרווח יותר, בטוח יותר ודורש תחזוקה זולה ופשוטה יותר מאשר חדר מדרגות ומסדרון סגור.
הבעיה במבנים האלו הם היא שימור המבנים והאוכלוסיה, היות ובלונדון / אנגליה יש מגורים ציבוריים ולא פעם החתך הסוציואקונומי נמוך , התוצאה איזור ממש לא נעים למגורים , נכון להיום אני נמצא בדירה שגם שם המבנה הוא ציבורי , והניקיון לא משהו , אני הייתי עושה מהדירה ארמון , זו ששוכרת יכולה לקנות את המקום ב 150000 פאונד, זכויות שיש לה כאחת שגרה בדיור ציבורי , חדר שינה גדולה, סלון גדול, מטבח שירותים ומקלחת , מי צריך יותר , האוכלוסיה כאן היא עקב אכילס