סיבוב בבית העם הנטוש במושב בית-חנן בתכנון שולמית ומיכאל נדלר

אאא… בדרך לפגישה סמוך לגדרה עצרתי בבית-חנן, שם ידעתי על קיומו של בית עם שתכננו שולמית ומיכאל נדלר בעשור הראשון לעבודתם כאדריכלים. מצאתי את הבניין שנחנך ב-1955, לפני 61 שנה, ניצב במקומו ללא שינויים, במצב מרשים. פיסית מצבו מצוין, תפקודית המצב ירוד.

בשעתו היה המבנה הגבוה והגדול במושב. הוא ממוקם בראש אחת הגבעות הגבוהות באזור, גן חוצץ בינו ובין הרחוב. רחבה גדולה ומרוצפת מובילה לבניין עצמו הסוגר עליה משני עבריה, מתמזג בה מבלי להתנתק מהמרחב הפתוח והציבורי. עדיין ניתן לדמיין כמה התרגשות ושמחה ליכדו את אלה שבאו בשעריו לאורך שלושים שנות הפעילות שהתקיימה בתוכו. הזמנים והאנשים השתנו וכיום האולם נעול ונטוש.

"האולם התחיל לשקוע כשהמושב התחיל להתפרק", סיפר לי כמה שעות מאוחר יותר אברהם דנון, שהיה בן 5 כשהוריו הצטרפו לגרעין שייסד את בית-חנן ועלה על הקרקע ב-1929. "זה התחיל בשכנים שגרו מסביב לבית העם שהתלוננו על הרעש, והוויכוחים אתם היו יותר ויותר קשים. בכלל, ברגע שדור המייסדים התחיל להיעלם התחילו הסכסוכים של דור הבנים. מיד אחר כך הופיעה הטלוויזיה וכולם נעלמו".

ועל כך ברשימה זו.

.

12795155_1228417707187809_6649293239135616143_o

בית העם

.

בית חנן

מפת התמצאות

.

(1) ביקור

הגן שבחזית בית העם מטופח ומתוחזק באופן מעורר הערכה, כך גם הרחבה והבניין עצמו כלפי חוץ. אני לא מבין הרבה בגינון, אך בחירת הצמחייה והמגוון מרשימים ומעוצבים היטב: שביל אספלט קשתי מוביל מהרחוב אל הרחבה הממוקמת בראש הגבעה, כשקשת השביל עוטפת מדשאה גדולה מדרום ואתרי זיכרון קטנים ממוקמים מצפון: משוריין ממלחמת העצמאות שהוביל ביצים וחלב לירושלים הנצורה, הקטרפילר הראשון במושב שעבד בשדות, ואנדרטה לזכר הנופלים שעיצב הפסל זאב צ'רנוב (נחנכה ביום הזיכרון בשנת 1968).

מדרגות רחבות לכל אורך חזית הרחבה מקשרות אותה למדשאה ולגן. הרחבה עצמה יוצרת פלטה שטוחה ומודרניסטית, שתוך שנים ספורות תופיע בלא מעט פרויקטים גדולים באדריכלות הישראלית (אוניברסיטת חיפה, קמפוס בזק בירושלים, תיכון בויאר בירושלים).

אופי כפרי יש לבית העם: גג רעפים עם מרפסת הנמתחת לכל אורך חזיתו ופתחי חלונות רחבים משני עבריו. הפתגם האומר ש"הסימטריה היא ההרמוניה של הטיפשים" היה כנראה ידוע לאדריכלים והם בחרו ליצור מבנה בו המשקל במבנה מתחלק בין שני מרכיבים: הבנוי והנוף. בית העם מורכב ממבנה מרכזי הסוגר על הרחבה ממערב ובו האולם, ומאגף נוסף המורכב מזרוע של חדרים הסוגר על הרחבה מצפון. את המזרח ואת הדרום הותירו האדריכלים לנוף. הדגשת המבט לנוף הועצמה באמצעות הכוונת ועיצוב הפתחים. יש כאן למעשה חזית כפולה: מרפסות רחבות בחזית כל אגף ואחריהן מופיעות דלתות זכוכית רחבות שאינן מונעות את רציפות המבט גם מתוך החדרים עצמם.

האולם שמכיל 750 מקומות ישיבה אינו מתפקד כבר מאז שנות ה-80. הוא נעול ונטוש אך רוב הציוד המקורי נותר במקומו. תקרת העץ המושקעת התפרקה וזזה ממקומה, חלק מזכוכיות החלונות שבורות, וגם הווילון הגדול שסגר על הבמה נעלם (או נאכל כולו על ידי עכברים). אפילו פסנתר הכנף שעומד למרגלות במת העץ הגדולה שרד. בסדרת החדרים שבאגף הצפוני התפקוד ממשיך: סניף הדואר נפתח כאן בשמונה בבוקר בדיוק, בחדר אחר יושב על כסאו מנהל החשבונות ושקוע בעבודתו. הספרייה שבקצה האגף המוארך הוסבה מזמן לחדר ישיבות רב-תכליתי.

הרשות לטפס לחדר המקרין ולהשקיף על האולם מלמעלה, ניתנה לאחר שתחילה לא נמצא המפתח לאולם הנעול. המקרן וכמה סרטי קולנוע ישנים שוכבים שם ומחכים לגואל. נזילה רצינית מהתקרה מעידה כי אם איטום הגג לא יטופל במהרה, מצבו הפיסי של הבניין ידרדר והוא יהפוך לבניין מסוכן עד שעלות חידושו לא תעלה על הדעת ויהיה צורך להרוס אותו. ואולי בכלל זו השאיפה הכמוסה.

.

04-15

1955: בית העם (מקור: אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל אדריכלים)

.

המושב מהגבעות מול בית האריזה ובית הספר

שנות ה-50: בית העם בראש הגבעה (צילום: אברהם דנון, מקור: ארכיון בית-חנן)

.

סרטון קצר מהסיבוב:

.

.

(2) תולדות

חמש גבעות מרכיבות את בית-חנן, והמתכנן שהוקצה מטעם הסוכנות היהודית לתכנון המושב, החליט יחד עם החברים ליישב את ראשי הגבעות, ואת העמקים המפרידים ביניהן להותיר פתוחים. שתי הגבעות המרכזיות מבין החמש, כוללות כל אחת מבנה ציבור אחר: המערבית את בית העם והמזרחית את בית הספר. כאן הוגדר מרכז המושב, וכיום אף אחד מהם לא מתפקד בייעודו המקורי אם בכלל.

ב-1929 עלו החברים על הקרקע. המאורעות שהתרחשו באותה שנה (וידועים בשם מאורעות תרפ"ט) לא מנעו מחברי הקבוצה, כולם עולים חדשים מבולגריה, לעלות על הקרקע. קודם לעלייה ישבו כולם תקופה מסוימת בפתח תקווה. הנכס הרציני הראשון שלהם היה צריף פח גדול ששרת אותם כבר בפתח תקוה. ניתן היה לפרק ולהרכיב אותו מחדש ולכן מפתח תקוה הוא נדד לראש הגבעה בבית-חנן. הצריף שימש למגורי חברים ולאולם התכנסות וברגע שהיו מספיק ילדים אז נפתח בו גם הבית ספר עד שנבנה מבנה הקבע. היה זה הבניין הראשון במושב, ומיד לאחר הקמתו התפנו החברים לבנות את בתיהם. באמצע שנות ה-40 נבנה צריף נוסף בצמוד לצריף הוותיק, שנועד לשמש בית אריזה. במהלך הימים ארזו בו תפוזים ובלילות הפכו אותו לחלק מאולם ההתכנסות שהפך לבית תרבות.

מבנה הפח שימש היטב את החברים, אלא שהזמן עשה את שלו והתחושה היתה שגם הצריף עשה את שלו ויכול ללכת. ב-1950 הוזמנו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר לתכנן בית עם חדש. מאיפה בא המימון לבנייה? "הכסף בא מהחברים, שום נדבות לא היו שם", נזכר אברהם דנון שליווה את הקמת הבניין. "הגבייה לא היתה שוויונית אלא על פי הייצור, היות ומכל ענף הוטל לגבות כספים". האם היה משהו שתכננו האדריכלים ולא בנו בסוף? "תכננו באופן מאד מדויק במה מסתובבת עם חדרי הלבשה לשחקנים מתחתיה שהיו מאד יקרים, לכן, במקומה בנו במת עץ רגילה".

ב-1950 נהרס הצריף ואת מקומו תפס הבניין החדש שנחנך לאחר חמש שנים. כמחווה לד"ר שבת אשרוב שהגה את הקמת המושב, הוחלט לקרוא לבית העם על שמו. אשרוב לא הספיק לגור במושב אלא רק להיטמן בבית הקברות פה, אך בנו ובתו הקימו כאן משפחות המתגוררות עד היום במושב.

עם חנוכת בית העם פרסם הסופר אברהם שלמון בעיתון דבר מאמר על המושב תחת הכותרת "אנשי עיר שהפכו לאיכרים". המאמר שמהדר ללא גבולות את חברי המושב נפתח במילים "בית-חנן היא פנינה יקרה במסכת מושבי העובדים בישראל", ומסתיים במילים "ולואי וכל הכפרים החדשים ילכו בדרכי בית-חנן הכפר הפורח והמשגשג". בין לבין הוא מציין כי בית העם הוא "מרכז תרבותי רב חשיבות", המשמש את אנשי בית חנן היטב היות והם "אנשי תרבות וברצון הם מאזינים לקונצרטים, להצגות ולהרצאות הנערכות במקום".

התרנגולים (עם אריק איינשטיין), בצל ירוק ולהקת הנח"ל הופיעו בשנותיו הראשונות של בית העם שזכה להצלחה. לבד מהפקות מקומיות (הצגות ומקהלה), התארחו על הבמה גם הצגות מכל התאטראות בארץ ואפילו התזמורת הפילהרמונית הישראלית בחנה את האפשרות להקליט כאן יצירות, הודות לאקוסטיקה שנחשבה היתה למעולה (אך לבסוף ההקלטה לא בוצעה). מידי שבוע הוזמן נתן אקסלרוד להקרין סרט. לאחר כמה שנים נרכש מקרן, אחד החברים התמנה לתפקיד המקרין והסרטים הוקרנו פה אפילו פעמיים בשבוע. לבד מאירועי תרבות, התקיימו באולם וברחבה שבחזיתו חתונות, בר מצוות ושאר שמחות אליהם הוזמנו כל התושבים, מה שחיזק והידק את הלכידות הקהילתית.

"האולם התחיל לשקוע כשהמושב התחיל להתפרק בשנות ה-80", מסכם אברהם דנון שמלווה את בית-חנן מיומה הראשון לפני 87 שנה. "התחילו לשאול 'לאן מועדות פנינו'. זה נעלם באטיות במקביל להעלמות המייסדים, כמו שארע בכל היישובים בארץ. היה לנו בית אריזה ענק לפרי הדר ואז הוא נסגר וכך גם קרה עם בית העם. הכל נסגר מתוך סכסוכים אישיים. זה חבל אבל זה מה שקרה".

.

רחבת בית העם 25 למושב

1955: חנוכת בית העם כללה שולחנות ערוכים ברחבה המרוצפת ושלט גדול המציין את חג חצי היובל למושב (מקור: ארכיון בית-חנן)

.

(3) האדריכלים

בעשור הראשון לפעילותם של האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר (עד להצטרפותו של האדריכל שמואל ביקסון), התאפיינו המבנים שתכננו בתשומת לב לקשר בין הבנוי ובין הנוף, ביחס בין הפרטי ובין הציבורי. מבנים אופקיים, גגות משופעים במידת האפשר, מרפסות רחבות המתווכות בין החדרים הסגורים ובין הנוף הפתוח, חלונות ודלתות זכוכית רחבות המאפשרות את המשך המבט, ולמעשה, דאגו האדריכלים לבטל ככל הניתן את המרחב הפרטי והסגור לטובת הציבור והנוף. הם עשו כך בפרויקט הראשון שתכננו – המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר, ובהמשך חזרו ועשו זאת גם בבתי התרבות שתכננו במושבים ובערים (קולנוע קרן בבאר שבע, קולנוע רחל באשקלון). שולמית נדלר (כיום בת 92) קוראת לאדריכלות שיצרו באותה תקופה "האדריכלות החקלאית". היא נמענת בכוונה מהמונח השגור "אדריכלות כפרית", היות ובמונח חקלאות טמונה פעולה ציונית אידאלית לעומת המונח "כפר" המסמל רק צורת ישוב פריפרילי.

גם האדריכל מיכאל נדלר (1993-1921) בדומה לחברי בית-חנן היה יליד בולגריה. לכן, סביר להניח שהוא מצא שפה משותפת קלה ונוחה עם חברי המושב מזמיני העבודה. שולמית נדלר שנולדה ב-1923, לעומתו היתה צברית מיוחסת. ילידת תל אביב, בתו של יצחק קנב, מראשי ההסתדרות, יו"ר קופת חולים, חבר הכנסת הראשונה ומי שייסד את הביטוח הלאומי (ועל כך זה בפרס ישראל ב-1962).

לאחר מכן המשיכו הנדלרים לתכנן בהצלחה כמה ממבני הציבור החשובים ביותר בתולדות האדריכלות הישראלית, שבשונה מבית העם בבית-חנן, ממשיכים לתפקד ולמשוך קהל עצום מידי יום: בנק החקלאות בתל אביב, הספרייה הלאומית בגבעת רם, ספרית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב, ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון, בית העיתונאים ע"ש סוקולוב, תאטרון ירושלים, האקדמיה למוסיקה בגבעת רם (במקור בית ספר לעבודה סוציאלית), בית ספר ליאו בק בחיפה, בניין עיריית באר שבע, בית המשפט בנצרת ומרכז הספורט בקמפוס הר הצופים. רק בניין הנהלת קואופרטיב אגד בתל אביב עומד כעת לקראת הריסה וכל יום הורסים בו חלק אחר.

ב-2013 אצרתי יחד עם ערן טמיר תערוכה לכבודם בגלריית האדריכל ביפו, תערוכה שהוצגה שוב ובאופן שונה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (שגם אותו הם תכננו). לקראת פסח עומד לצאת לאור ספר מקיף על יצירתם, אותו ערך צבי אלחייני יחד איתי. יהיה מה לקנות מתנה לחג!

.

DSC04213

גן גדול חוצץ בין הרחוב ובין רחבת בית העם

.

DSC04210

שביל אספלט עולה אל הרחבה הגבוהה ממפלס הרחוב

.

DSC04211

בדרך חולפים על פני שרידי המשוריין שסיפק ביצים וחלב מבית-חנן לתושבי ירושלים הנצורה במלחמת העצמאות

.

מרטין שטרן2

1948: המשוריין פורק סחורה בירושלים הנצורה (מקור: ארכיון בית-חנן)

.

DSC04205

בהמשך אנדרטת זיכרון לבני המושב שנפלו במלחמות

.

DSC04207

להבי מתכת מייצגים לוחם שנפל ואוחז בשארית כוחותיו את הלפיד. על הסלע מופיעה הכתובת "ובדמם הבוקר יעלה" הלקוחה משירה של לאה גולדברג "העץ"

.

DSC04204

לצד האנדרטה שמות הנופלים: הראשון נפל ב-1943 האחרון ב-2008

.

ZeevChernov

שלט המציין את השנה ואת הפסל שיצר את האנדרטה (מקור: אמנון אבן כסף)

.

DSC04197

תחנה שלישית בדרך לבית העם: הקטרפילר הראשון של בית-חנן

.

DSC04199

מבט על המדשאה המרכזית ובקצה שני עצים מתמרים

.

DSC04214

העצים במבט מלמטה

.

DSC04200

מדרגות רחבות במיוחד מקשרות בין הגן ובין הרחבה המרוצפת. בקצה המדרגות שני תרנים מיותמים

.

DSC04201

בית העם סוגר על הרחבה ממערב ומצפון במרפסת המקשרת בין הרחבה הפתוחה ובין החדרים והאולם

.

DSC04198

הרחבה הגדולה מרוצפת כולה באבן פראית

.

DSC04209

לאחרונה שוקמה הרחבה בנאמנות למקור

.

DSC04108

חזית מזרחית ראשית לא סימטרית ופתחים אנכיים ממשיכים ומדגישים את החלק הצפוני ממנו יוצא גם אגף חדרים

.

DSC04170

כיום פועל כאן סניף דואר, מזכירות המושב וחדר ישיבות

.

DSC04167

גם אגף החדרים מוגבה מעט מהרחבה באמצעות שתי מדרגות

.

DSC04113

המבנה עצמו מרוצף כולו במרצפות טראצו פשוטות אך איכותיות, כאלה שמחזיקות 70 שנה בלי תחזוקה

.

DSC04115

מבט מהמרפסת

.

DSC04114

האדריכלים תכננו את כל הפרטים כולל דלתות וגופי תאורה

.

DSC04125

דלתות הזכוכית שאפיינו את המבנים הראשונים שתכנן המשרד, נועדו לטשטש את הנתק בין החדר האינטימי ובין המרחב הפתוח, סוג של ביטול הפרט לטובת הציבור והכלל

.

DSC04133

שורת מדרגות שלישית מובילה אל אולם התרבות הנעול כבר שלושים שנה

.

DSC04164

משני צידי הכניסה ציורי ילדי המושב

.

DSC04165

80 היה לפני 7 שנים

.

DSC04130

שלט בחזית הבניין נותן כבוד לאדריכלים

.

12821414_10153571670637017_6249720819199017316_n

1966: גם חתונות נערכו כאן. ברחבה כשברקע דלתות הכניסה לאולם ושורת מושבים, נערך טקס החתונה של אילנה ופרץ לוי (פרץ יליד בית-חנן, מקור: משפחת לוי)

.

DSC04171

חזית דרומית: משני צידי האולם, מצפון ומדרום כניסות נוספות וכן פתחי חלונות לאוורור והארת האולם (כאן החלונות נאטמו)

.

DSC04173

נעול

.

DSC04187

חזית צפונית

.

DSC04188

גם כאן נעול

.

DSC04189

אך החלונות לא נאטמו וניתן להציץ

.

DSC04195

פתח חלון רחב מקשר בין האולם ששימש ספרייה (בזרוע של החדרים) ובין הגן

.

DSC04138

מדרגות מתכת לולייניות מובילות לחדר המקרין שבקומה העליונה

.

DSC04140

פתחי החלונות האנכיים הבולטים בחזית מאירים את חדר המקרין

.

DSC04139

הזנחת האיטום בגג יביא אולי לקריסתו

.

DSC04141

מקרר ישן של חברת פריג'ידר מתוצרת אנגליה ניצב בפינה

.

DSC04142

אני מכיר לפחות פריג'ידית אחת

.

DSC04143

חדר המקרין

.

DSC04146

מקרן

.

DSC04148

ידיות במקרן

.

DSC04147

ארון חשמל

.

DSC04145

סרט

.

DSC04159

הצגת הקולנוע האחרונה

.

DSC04144

מערב פרוע

.

DSC04156

פטפון

.

DSC04154

ציוד למקרן שנותר בקופסה

.

DSC04157

תמונת המשק בבית-חנן

.

DSC04150

מבט מחלון המקרין על האולם

.

DSC04151

החלונות מאירים היטב, יש גם חלונות סגורים בחלק העליון

.

DSC04152

750 איש מתוכנן האולם להכיל

.

טקס בבית-העם-2

טקס על הבמה (מקור: ארכיון בית-חנן)

.

המקהלה

מקהלת בית-חנן (מקור: ארכיון בית-חנן)

.

DSC04175

במת עץ ופסנתר כנף

.

DSC04176

תקרת עץ מושקעת העניקה לאולם בשעתו את איכויותיו האקוסטיות

.

DSC04178

מבט מהאולם

.

בית העם

1955: הקהל נלהב (מקור: ארכיון בית-חנן)

.

DSC04191

הקהל נעלם

★★★

★★

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • SHAVIT  On 09/03/2016 at 13:18

    כמה טיפוסי:
    דור ראשון – מייסדים חלוצים מגשימים ובונים
    דור 2: ממשיכים את הדרך עם החלומות של הורים ומביאים לשיאים של הצלחות ושגשוג
    דור שלישי: חזירים קפיטליסטים שרבים על כל פיסת רכוש ומפרקים עסק חי וצומח לגורמים מסיבות אגואיסטיות, תככים קנאה ומריבות היסטוריות. בדרך גוזלים הכל ומביאים לפשיטת רגל חברתית ולפעמים גם כספית

  • אסתר  On 09/03/2016 at 13:42

    זה המצב בבתי העם ברוב מושבי הנגב. יש בית עם פעיל יחסית במושב תקומה ולידו כמה מבנים מעניינים. מומלץ לבקר בבואך לנגב המערבי. להתראות.

  • שלגיה  On 09/03/2016 at 14:25

    כתבת תל חנן במקום בית חנן וזה עשה לי חשק לגלידה. כשהייתי ילדה היו מפתים אותי לבקר אצל סבא וסבתא שלי בגבעת נשר עם הגלידה בתל חנן. בסוף הביקור היה ריטואל ,סבתא שלי הייתה מציעה שאני אשאר לישון אצלם כמה ימים ואבא שלי הטוב היה מחלץ אותי ואומר לסבתא שלי שאני קשורה למטאטא בבית. לא משנה כמה גלידות גורמה יפתחו ואני אוכל בכולן,אני תמיד אעצור לאכול גלידה בתל חנן,בתחנת דלק באולגה ובגלידה מונטנה. בית העם הזה יפה. חייבים לשמר את בתי העם וחדרי האוכל,לעשות מהם אולמות תרבות,מוזיאונים,שוק מזון (זה הרי מושב,לא?) .

  • חגית  On 09/03/2016 at 14:27

    התכוונת לומר ש"עצרת בבית-חנן.." ולא ב"תל-חנן"..

  • דרורה  On 09/03/2016 at 18:19

    איזה יופי. סרטי קולנוע על הריצפה.לא יאומן. כל אחד יכולה להיכנס?

  • הגר צור  On 09/03/2016 at 21:28

    תודה על הכתבה. אמי נולדה במושב וסבי וסבתי היו בין היקים הבודדים שחיו שם, בבית הקומות היחיד שבכניסה למושב. המשוריין העומד הוא של סבי מרטין שטרן ז״ל שגם נראה בימין התמונה פורק כלובי עופות בירושליים. יש גם הרבה סיפורי גבורה על מלחמת העצמאות. מבנה בית העם מרשים ובתור ילדה בכל מוצאי שבת זכיתי לראות את מיטב סרטי הקולנוע של שנות השבעים תחילת השמונים. יש צורך אמיתי למצוא שימוש חוזר לבנין זה ולעוד רבים שכמותו, להכניס לו פונקציה עכשווית, רלוונטית ומניבה וכך לשמרו. יש למישהו רעיון?

  • Shaul Rind  On 09/03/2016 at 23:44

    אדריכלים מצוינים…ללמוד כיצד לעשות מבנה יפה עם תקציב צנוע

    • שלגיה  On 12/03/2016 at 7:13

      אדריכלות יפה זה לא עניין של כסף,אז מה הסיבה בעצם שרוב הבניינים החדשים נראים ככה?

  • מרטינה בובר  On 10/03/2016 at 9:26

    ההערה ה"מצחיקה" והמתחכמת לכאורה שלך "אני מכיר לפחות פריג'ידית אחת" כל כך מקלקלת את המאמר.
    אגב, אני מכירה לא אחד ולא שניים שלא מסוגלים להעמיד את התורן, כהצעה לכותרת לתמונת התרנים המיותמים.

    • מיכאל יעקובסון  On 10/03/2016 at 9:28

      סליחה אם פגעתי באומת הפרג'ידיות אבל בבלוג שלי אני מעיד על מה שאני מכיר, בבלוג שלך תעידי על מה שאת מכירה ובא לציון גואל.

      • שלגיה  On 12/03/2016 at 7:30

        גברים שאמרו עליי שאני פריג'דית (או לסבית,או סנובית או א-מינית) ,הם גברים שלא רציתי אותם או לא עמדתי בציפיות שלהם.

        • מרטינה בובר  On 18/03/2016 at 7:35

          או שהם לא עמדו בציפיות שלך, או של עצמם. או עמדו בכלל, מר יעקובסון.

          • מוריס קרסנטי  On 29/03/2016 at 19:41

            יעקובסון, אתה מתנהג לפעמים כמו אידיוט וזה לא מתאים לרמה שלך. ההערות שלך באמת מיותרות. תסתפק בכתיבה על אדריכלות ואל תכנס לרחובות ללא מוצא כאלה.

            • מיכאל יעקובסון  On 29/03/2016 at 21:14

              מה צורת ההתבטאות הזו? אני לא מבקש ממך כל תמורה, הכניסה לבלוג היא חופשית, ללא פרסומות. זה הבלוג שלי ואכתוב פה איך שאני רוצה.

  • יהודה יל  On 13/03/2016 at 4:09

    פשוט פשע

  • כרמלה לייב  On 18/03/2016 at 19:31

    כתבה יפה. נהנתי לקרוא כי אני קשורה מאוד להיסטוריה של המושב.בעלי שמעון לייב נולד בבית חנן לאביו אלפרד שהגיע מגרמניה עם הוריו בשנת 1933 )הם היו בין היקים הבודדים שהגיעו לבית חנן (.ולאמו רחל תג'ר שהגיעה מבולגריה עם הןריה כשהיתה תינןקת. אנחנו התחתנו ברחבת בית העם בשנת 1973 וגרנו בבית ליד המרפאה במשך 6 שנים.

  • MSJJ  On 05/08/2017 at 20:00

    מעולה!
    איך ניתן להכנס לפנים המבנה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: