סיבוב בבית אגד / פרויקט כמעט נשכח של האדריכלים נדלר נדלר ביקסון

תמיד הייתי בטוח שאת בית אגד היושב על דרך פתח-תקוה (היום דרך בגין) בתל אביב תכנן האדריכל מרדכי בן-חורין, לכן הופתעתי כשהוא התנער מתכנונו, וייחס את התכנון לשמות שהעלה מזכרונו כדוגמת רובין, גבאי וישר. גם צבי לא ידע, אבל אחרי שפניתי לארכיון אגד – נחשפה זהות המתכנן.

בית אגד הוקם בשנת 1966, באחד משיאיה של האדריכלות הישראלית, רגע לפני שעברה שינוי רדיקאלי שבא לה שנה אחת לאחר מכן. כעת, כמו פרויקטים רבים שהוקמו יחד עם המדינה, עומד בית אגד בפני הריסה לטובת הקמתו של אחד מגורדי השחקים הגבוהים בישראל, המצטרף לשדרת המגדלים שעל גדות האילון. ועל כך ברשימה זו.

 

חזית צפונית

 

ראשית ברצוני להודות לצביקה וינשטוק מארכיון אגד בירושלים, שטרח ואיתר את שמות המתכננים וגם שלח לי את התמונות ההיסטוריות המציגות את שלבי הקמתו השונים של המבנה. כמו כן, ברצוני להודות לאדר' צבי אלחייני מייסד ומנהל הארכיון לאדריכלות ישראל – שחשף בפני את הביוגרפיה המקצועית של המשרד שתכנן את בית אגד – משרד נדלר, נדלר, ביקסון. מדובר במשרד אדריכלים  שהיה אחד מהטובים, החשובים והפוריים שפעלו בישראל במהלך המחצית השניה של המאה העשרים ונדמה שלא קיים אדם בישראל שלא מכיר לפחות אחד מהמבנים שתוכננו במשרד זה. רשימה שתוקדש לביוגרפיה המקצועית של המשרד תפורסם כאן בשבועות הקרובים (על מיכאל נדלר כתבתי היום גם ערך קצר בויקיפדיה).

לחברת אגד חלק משמעותי במיפעל האדריכלות הישראלית. חוץ מתחנות האוטובוס המרכזיות בהן נטלו חלק חשובי האדריכלים המקומיים (ובהם רם כרמי, יוסף ויטקובר, ישראל לוטן), הרי שאגד גם הקימה מבני מינהלה מרכזיים ובולטים כמו המגדל בבת גלים שבחיפה והמבנה ההוריזונטאלי על דרך פתח-תקוה בתל אביב המופיע ברשימה זו.

במקרה של חיפה העבודה התקבלה על ידי המשרד החשוב ביותר שפעל בישראל בשנות החמישים וראשית הששים בראשות האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון (ובפועל תוכנן על ידי הצמד פרייברגר-רוזוב). במקרה של תל אביב ערכה חברת אגד תחרות אדריכלים, בה זכה משרד נדלר נדלר ביקסון שהיה אחד מהמשרדים הצעירים והמצליחים בזמנו, המוכר בעיקר הודות לתכנון הספריות האקדמיות שהשתתף בתכנונם: הספריה הלאומית בירושלים, הספריה המרכזית ע"ש סוראסקי, ספריית מדעי החברה וספריית משפטים באוניברסיטת תל אביב וספרית ארן באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

בית אגד שימש את החברה כבניין ההנהלה עד ראשית העשור הנוכחי, ולאחר שנמכר לחברת נצבה – הוחלט למחוק אותו לטובת הקמת גורד שחקים. בנתיים הבניין מושכר למשרד הביטחון.

על פי עורך האתר "תל אביב במבט חדש" נמצאות תכניות "מגדל אגד" בשלב תכנון וככל הידוע הבניין העתידי מתוכנן להתנשא לגובה 245 מטרים (65 קומות) ולפי מקור מידע אחר יתנשא לגובה של 321 מטרים שיכילו 81 קומות.

על פי ראיון שנערך עם אדריכל המבנה ערי גושן על ידי כתב The Marker בשנת 2006, הבניין העתידי יעוצב באופן כזה שיישאר עדכני גם בשנת 2040 (כך לדברי גושן). אני פסימי לגבי הכוונות האלה כי כולנו מכירים את המקום בו אנו חיים, ולפי ההדמיות מחכה לנו בנאליות ריקה מכל תוכן שלא תעמוד מעודכנת אפילו שנתיים. גושן הוא אמנם משרד ותיק, רציני ומקצועי אבל בתכלס מי לא מכיר את תחנת רכבת השלום שניצבת מאובקת באמצע איילון. בזמנו, ביצוע התחנה הביא איתו חריגה מטורפת בהוצאות ההקמה והתפעול, דבר שהביא את "רכבת ישראל" להפסיק להשקיע מעבר למינימום בתחנות שלה.

לפעמים זה נראה שהאדריכלים כאן מדברים על חזון גדול ומפוצץ, אחרי שהם חוזרים מביקור בניו יורק או ברלין ובסוף מציגים כאן עבודות שרק מחזקות את הפרובינציאליות ואת הבינוניות שהדור הזה של החתייארים שקוע בו עד צוואר. בכל מקרה, גושן מחזיק גם צעירים עם ראש קצת יותר ביקורתי ופחות מנופח – כך שאם הוא יתן להם לפחות לדחוף רגל אחת לבמה שהוא תופס, אולי יצא מפה משהו טוב.

בכל מקרה הנדלרים שבאו לתכנן את בית אגד לא עשו לעצמם הנחות, והחבורה העניקה לבניין אישיות משלו הן בהיבט החזותי והן בחללים הפנימיים שבו תוך חשיבה גם על הפרטים הקטנים.

המבנה בחזותו הכללית מזכיר שיכון רכבת ולכן אין פלא שהנדלרים לא כל כך התפארו בפרויקט הזה. בחוברת שהוציא המשרד לפני מספר שנים, רגע לפני שקיעתו, הפרויקט לא מופיע בכלל. גם כשבישתי מצבי לבדוק ברשימת העבודות שלהם שהופיע אצלו בכמה מקומות – הבניין לא הופיע. ככל הנראה הנדלרים לא היו מרוצים מהביצוע הסופי של הפרויקט ולכן העדיפו להצניע הן את הזכייה בתחרות והן את הפרויקט עצמו. אין פלא שבאמצע שנות השבעים, בחרה הנהלת אגד לשבור קצת את הבאליות של הבניין ולהזמין מהאמן שאולי הכי מיוצג באדריכלות הישראלית – הפסל משה שטרנשוס, עבודת מתכת שתשתלב בחזית המערבית הפונה לדרך פתח-תקווה.

משה שטרנשוס כבר הראה את תרומתו, כיצד בכוחה להלשים  עבודה של אדריכל כפי שביצע בבית לשכת המס ברחוב ארלוזרוב בתכנון מרדכי בן חורין ובבית ההנצחה בקיבוץ ניצנים בתכנון נחום זולוטוב. לדעתי, העבודה שלו כאן על בית אגד היא מהטובות ביותר שיצר ואולי רק בגללה אני אוהב את המקום הזה.

מדובר בבניין משרדים סטנדרטי למדי כפי חוץ, כשמה שמייחד אותו מסתתר דווקא בחלקו הפנימי שם מצויות חצרות פנימיות החוצות את כל קומות המשרדים. בשונה מהמשרדים המתוכננים ברובם היום בישראל ולבט מתכנית המגדל העתיד להחליף את בית אגד, אין כל קשר עין ואפשרות לתקשורת בלתי אמצעית בין העובדים, אך כאן יצרו הנדלרים את האפשרות ליצירת קהילת עובדים, וזאת מתוך נקודת פתיחה אנושית וליבראלית.

משיחות קצרות עם אנשים שעובדים במקום, ישנה התמרמרות גדולה על כך שהבניין מיושן – וזה מובן בהתחשב בעובדה שהוא לא חודש באופן יסודי מאז הקמתו לפני למעלה מארבעים שנה. נוסף לכך, את החזית המרכזית שלו מכסה פירסומת ענקית שלא מחזקת את מעמדו באזור. אך יחד עם זאת, כל אלה שדברתי עימם, ציינו את אותו חלל מרכזי המאפשר קשר לא רק עם עובדים במשרדים בצד השני של אותה קומה, אלא אף קשר עם קולגות העובדות חמש או שש קומות מעל. כך שבסוף, הם כולם הסכימו שהם אוהבים את המקום וכואב להם שהוא הולך לההרס.

בית אגד הוא לא חלק מהשורה הראשונה וגם לא השניה של היצירות האדריכליות שנוצרו כאן בשנות הששים. לא בערך האסתטי טמון ערכו, אלא בערך האורבני – בכוחו לשבור את שדרת גורדי החשקים ההולכת וקמה לצד איילון. כיוון החשיבה שהופך את דרך איילון ל"רחוב לאומי" שבשונה מאבן גבירול או דיזינגוף שמתפקדים כרחובות עירוניים וידידותיים בין השאר גם להולכי רגל, הרי שדרך איילון (ובכלל זה דרך פתח תקוה בגדה המערבית ורחוב יגאל אלון בגדה המזרחית) – הוא ציר לאומי וככזה מתאפיין בטיפולוגית בניה אחרת – של מגדלים, של מהירות ושל מכוניות. יחד עם זאת, עדיין החד גוניות לה מתלווה בנייה באיכות בינונית היא דבר שלא מחזיק מעמד לאורך זמן, ולכן לחיזוק הציר יש לשמור על מידה של רב-גוניות וכאן מקומו של בית אגד ושל תחנות הקמח למשל.

אולי כשבעוד עשרים שנה אילון יהיה מוקף במגדלים מכאנים, מנוכרים ואנטי-אורבניים פתאום ייזכרו בשרידי הכפר ג'מוסין,  בבית אגד הברוטליסטי, במחלבות תנובה ובמרפאה של קופ"ח כללית – שנבנו בסגנון הבינלאומי, בתחנות הקמח הנהדרות (שאותן עדיין ניתן לראות מתנוססות על הגדה המזרחית של איילון, ממש ממול לבית אגד) – ואז יבינו את הפספוס שבבחירה בחד-גוני והקפריזי. או שלא.

 

 

תחילת העבודות באתר באביב 1966. ברקע קצה מתחם מחלבות תנובה שנהרס בנתיים ומשמאל שער לקריה שלא קיים יותר אף הוא (מקור: ארכיון אגד, ירושלים)

קולאז' הכולל את שמות בעלי המלאכה שהשתתפו בתכנון וביצוע הבניין (מקור: ארכיון אגד, ירושלים)

שלד הבניין, 1967 (מקור: ארכיון אגד, ירושלים)

חיפוי הבניין, 1967 (מקור: ארכיון אגד, ירושלים)

הבניין לקראת גמר, 1967 (מקור: ארכיון אגד, ירושלים)

מבט כללי תחילת שנות האלפיים (מקור: ארכיון אגד, ירושלים)

מבט כללי, 2004

עבודת המתכת של האמן משה שטרנשוס משנת 1975

חזית הבניין מכיוון החניון עליו פעלה עד תחילת העשור מחלבת תנובה שנהרסה לטובת הקמת פרויקט חדש שטרם נבנה

חזית הבניין הצפונית

אחד מהמבנים היחידים שנותרו בשטח מחלבת תנובה והרוס בחלקו

מבט מחלל הכניסה לבניין לכיוון מגדלי עזריאלי, בין לבין שלושה אלמנטים מבטון העולים מחניון הבניין

חלל מרכזי המקשר בין מפלסי הבניין

גג החלל המרכזי המחדיר אור יום לחלל המרכזי (אולי זה מלוכלך כי אור טבעי לא ניכנס היום)

מבט בחלל המרכזי

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איתי  On 27/10/2010 at 16:50

    אכן התפלאתי לפני כמה ימים לעבור על יד השער ולראות חיילת במדים מתנהגת כ-ש.ג. (כלומר יושבת על כסא פלסטיק מקושקש ומשוחחת עם חברה-חיילת).
    בתמונה עם שלושת האלמנטים העולים מהמרתף יש התייחסות מכוונת אל מגדלי השלום (זוכרים שת שמם הראשון?). אבל דווקא בתמונה הראשונה, המוכתרת "חזית צפונית", הם מעניינים כמציצים-דורכים-מתנשאים-מסתקרנים על/מעל הבנין הצנוע הזה.
    מחכה בעניין לרשימה על משרד המתכננים. דומני שגם תיאטרון ירושלים תוכנן על ידם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: