סיבוב בבאקה אל גרביה, בחדר אוכל של גודוביץ ביד חנה ובגן פסלים של תומרקין בבורגתה

ביום ששי האחרון נסענו קבוצה של חבר'ה לבדוק את אזור התעשיה של באקה אל גרביה כחלק ממחקר שאנחנו עובדים עליו במשותף. היות והתפצלנו לשתי מכוניות ויואב ואני הקדמנו בחצי שעה אז ניצלנו את הזמן שעמד לרשותנו.

(1) קפצנו לחומוסיה של אבו אלעבד הממוקמת ברחוב המסחרי הראשי של באקה אל גרביה ונחשבת לטובה באזור. אחרי גם עצרנו בגדר ההפרדה שבקצה העיר.

(2) אחרי שסיימנו את עבודתנו באזור התעשיה, המשכנו לחדר האוכל שתכנן ישראל גודוביץ בקיבוץ יד חנה. עשינו סיבוב קצר גם בשכונת ההרחבה. זה העיקר של הרשימה ולצורך כך שוחחתי עם האדריכל ישראל גודוביץ שתכנן את הבניין ולאחר מכן גם עם האמן גרשון קניספל שיצר את עבודות הקיר בבניין.

(3) לאחר מכן חתמנו את החלק הזה של היום בגן הפסלים של יגאל תומרקין במושב בורגתה.

העיקר של הרשימה הוא חדר האוכל שתכנן גודוביץ. למרות זאת, בחרתי שלא להסיר את ההתחלה עם החומוס והסוף עם תומרקין ואת העיקר הותרתי באמצע הרשימה.

.

הרחוב הקרוי היום רחוב פלסטין בבאקה אל גרביה, נגדע במרכזו באמצעות גדר ההפרדה

.

היות ואני משער שקשה להבין את המסלול שעשינו, הכנתי מפה פשוטה להבנת המסלול:

.

מפת התמצאות

.

(1) באקה אל גרביה:

באקה היא אחד מהיישובים הערביים שאני הכי אוהב בארץ ויש לכך שתי סיבות: א. האנשים בה מאד אדיבים ביחס לכל קבוצת אוכלוסיה אחרת שנתקלתי בה בסביבה. ב. יש להם חומוסיה נהדרת. זו גם היתה הסיבה שמבין כל היישובים הערביים בחרנו דווקא בבאקה להתמקד, כי הסיפור של התעשיה בעיר הוא אופייני לסיפורה הכללי של התעשיה הערבית בתחומי ישראל. את התוצאות של המחקר תוכלו לקרוא בעוד פחות משנה בספר שיצא לאור כהמשך לספרנו "שכונה-מדינה" שאני כמובן ממליץ לכם להשיג.

חומוס אבו אל עבד פועל כבר הרבה שנים בעיר וכל מי שתשאלו בבאקה איפה הוא ממליץ לאכול אז הוא יצביע לכם על אבו אל עבד. את המקום "גיליתי" עם שאול לפני שלוש שנים, ועל כך כתבתי כאן. אבו אל עבד המליץ לנו על השקשוקה. יואב שלא רגיל לחומוס על הבוקר (השעה היתה 8:30) ענה בחיוב על ההצעה ואני העדפתי את החומוס. לא רק יואב בחר בשקשוקה וגם שני הזוגות שמאחורינו הלכו על המנה הזו, ומיותר לציין שכל הלקוחות בשעה זו היו תושבי הסביבה. החומוס היה מעולה, גם במרקם וגם בטעם ובסוף הציע המלצר גם תוספת. הייתי מלא וסירבתי בנימוס.

המשכנו לרחוב פלסטין החוצה את העיר לרוחבה. בעבר היה זה רחוב מסחרי שוקק חיים שקישר בין באקה אל גרביה (=המערבית) והיישוב השכן באקה אל שרקיה (=המזרחית). ברגע שהוקמה גדר ההפרדה, נותק הקשר בין שני היישובים והרחוב ירד מגדולתו ואיבד את משמעותו העירונית. כיום לצידו רק כמה חנויות בודדות וריקות, מסגד גדול ובית קברות. החלק שקרוב לגדר ריק לגמרי חוץ מתי מגורים. חמור בודד קשור לעץ. ג'יפ צה"לי שועט בשביל הצמוד לגדר המתנשאת לגובה. חשבנו שיעצור ויתחקר למעשינו אך הוא המשיך בדרכו. וכך גם אנחנו.

.

החומוסיה שוכנת ברחוב אלקודס – הרחוב המסחרי הראשי של באקה אל גרביה

.

סועדים בחומוסיה

.

יש מפיות

.

אבו אל עבד בפעולה

.

לפני

.

אחרי

.

יואב והשקשוקה

.

גדר ההפרדה בקצה רחוב פלסטין: חוצצת בין באקה אל גרביה ובאקה אל שרקיה

.

ממשיכה צפונה ודרומה

.

(2) יד חנה: חדר האוכל ושכונת ההרחבה:

יד חנה היה הקיבוץ הקומוניסטי היחיד בארץ. הוא הוקם ב-1950 על ידי קבוצת ניצולי שואה מהונגריה וקרוי על שמה של חנה סנש. בשלב מסוים הוא התפצל לשני קיבוצים קומוניסטים, אך הקיבוץ השני לא שרד ובשטחו הוקם היישוב בת חפר. בקיבוץ יד חנה התגורר בעבר הרחוק אחד מהאדריכלים המוכרים בעולם: דניאל ליבסקינד. הוא גר פה עם הוריו במשך שלוש שנים אחרי שהיגרו מפולין, מכאן המשיכו לארה"ב. הקיבוץ עצמו התפרק מזמן וכיום הוא מוגדר כיישוב קהילתי. בהמשך צילמתי כמה תמונות משכונת הווילות שהוקמה בצמוד לבתי הקיבוץ הוותיקים.

ביד חנה אין איזו יצירה אדריכלית עוצרת נשימה. חדר האוכל הוא הדבר היחיד שכדאי לעצור בו. הוא מופיע בספר "הפרויקט הישראלי" של צבי אפרת וכך למדתי על קיומו ועל העובדה שישראל גודוביץ תכנן אותו.

גודוביץ החל את דרכו כאדריכל עוד בשנות ה-50 כשהפרויקט המפורסם הראשון שתכנן היה בית ספר שדה חצבה. מאוחר יותר בנה חלק מאותו פרויקט בתוך אחד מאולמות מוזיאון תל אביב, במסגרת תערוכת אדריכלות שהוקדשה ליצירתו, וכנראה היתה זו תערוכת האדריכלות הגדולה היחידה שהוקדשה לאדריכל אחד וחי. כאן בבלוג כתבתי על אנדרטת עוצבת הפלדה שתכנן וגם על חדר האוכל בקיבוץ כרם שלום – שהוא אחד מחדרי האוכל המרתקים בארץ.

לפני שהגעתי שאלתי את גודוביץ אם הבניין שווה והוא ביטל וענה לי ש"זה סתם". היות ויד חנה היתה על הדרך, החלטתי לראות מה זה "סתם". אז אחרי ביקור אני יכול לומר שבהחלט לא מדובר בסתם. גודוביץ תכנן מתחם שמורכב משני מבנים: מבנה חדר אוכל ומבנה מועדון לחברי הקיבוץ. שני המבנים שוכנים אחד צמוד לשני, מעוצבים באופן דומה ועל פי אותן מידות ובין שניהם נוצרת רחבת התכנסות אינטימית.

המבנים עצמם תוכננו במידות קבועות (מודולרי), כך שניתן להרחיב או לצמצם אותם בהתאם לצרכים. היות ואין כאן כבר קיבוץ, הותירו התושבים את המועדון במצבו המקורי, אך חדר האוכל הפך ל"בית העם" ושופץ באופן יסודי וחזר לשמש את התושבים. שני המבנים עברו גם חידוש חיצוני ונראים מצוין, ועכשיו יש גם נגישות לעגלות.

המרכיב הבולט במבנה הוא שלוש עבודות קיר שיצר האמן החיפאי גרשון קניספל. הוא נולד בגרמניה ב-1932 ובהיותו בן שלוש עלה לארץ ישראל. קניספל למד אמנות בבצלאל והפך לאחד האמנים המובילים בראליזם הישראלי, כשעבודות הקיר הציבוריות שלו מקשטות עד היום קירות רבים בכל רחבי הארץ. כך ניתן למצוא אותו בתחנה המרכזית בדימונה, בחזית מלון דניאל בהרצליה פיתוח, ובחיפה ניתן למצוא את עבודותיו בתחנה המרכזית לשעבר, בהיכל הספורט ברוממה שנפגע לאחרונה, גשר פז ואנדרטה ללוחם היהודי במלחמתה עולם השניה. אתר נוסף שעיצב נמצא בסכנין: אנדרטה ליום האדמה. עבודות הקיר האלה מעשירות את החוויה העירונית ברובד לא צפוי ויצירתי.

.

חדר האוכל (משמאל) ביד חנה וסמוך לו (מימין) מועדון לחבר.

.

(2.1) שיחה עם האדריכל ישראל גודוביץ

התקשרתי עכשיו לגודוביץ (79), כדי לשאול אותו איך היה תהליך התכנון. הוא ביקש שאשלח לו את התמונות וכשהוא ראה אותן הוא מיד התלהב וביקש לענות לי ביום אחר. כבר למחרת הוא נסע לבקר בעצמו ביד חנה ובהמשך היום התקשר אלי. תחילה הוא פתח במקרה דומה שהיה לו עם אתר אחר שתכנן, שכח ממנו וממש לאחרונה נזכר בו:

ישראל גודוביץ: זרקת אותי עכשיו 40 שנה אחורה. אני חייב לספר לך משהו שקרה לפני חודש פנו אלי מהנצחת החייל וספרו לי על איזו אנדרטה ליד רצועת עזה, בכניסה לנתיב העשרה. הם בקשו להוסיף עוד כתובת והיות ואני תכננתי הם בקשו את רשותי. אמרתי להם שאני לא זוכר כלום, אז הם שלחו סקיצות שאני חתום עליהן ופתאום נזכרתי, אז נסעתי ומאד התפלאתי שאני תכננתי את זה. הם ביצעו בדיוק את מה ששרטטתי לפני שלוש ומשהו שנה. האנדרטה היתה לזכר לוחמים שנהרגו בדרך לאיזו פעולה בעזה וההורים התארגנו ופנו אלי שאתכנן אנדרטה. עשיתי סקיצה והלכו ובנו אותה בדיוק. נסעתי לראות את האנדרטה שבוע שעבר והבטונים נראו כל כך טוב, ובמרכז יש עץ זית. העץ מופיע בסקיצות ואיך שהוא גדל… היום כשנסעתי ליד חנה, פתאום בדרך נזכרתי שבדרך ליד חנה הייתי עוצר באזור התעשיה בנתניה. נזכרתי שבכניסה למפעל אורדן הזמין ממני ישראל טל, אבי טנק המרכבה, תכנית לשער הכניסה למפעל. אלה היו אנשים מסוחררים מניצחונות ואת הכיפה של הטנק יצקו בבית החרושת בנתניה.   זה מיוחד במינו הדבר הזה, בטון ובטון ורק בטון, באמצע גלשו מים מלמעלה למטה ועל הקירות משני הצדדים הדבקתי חלקים שנפסלו מטנק המרכבה. חלקים כאלה לקחתי באותו זמן גם לאנדרטה בימית [עליה כתבתי כאן, מ"י].

מיכאל יעקובסון: את שער הכניסה הזה אשאיר לרשימה אחרת אחרי שאבקר בנתניה, ועד אז מה אתה יכול לספר על חדר האוכל ביד חנה?

י"ג: את המבנה תכננתי כשעבדתי במשרד השיכון והוא כנראה תוכנן ב-1969, האישור לבניה התקבל ב-1973 והוא בוצע לאחר מכן. העבודה של קניספל נוספה לאחר התכנון והוא בא והתייעץ איתי לפני שהוסיף אותן.

.

ישראל גודוביץ בביתו בתל אביב מסביר על חדר האוכל ביד חנה

.

על השולחן של גודוביץ: תמונות בתים שתכנן באור יהודה על בסיס המודול, כמו המועדון ביד חנה

.

מ"י: איך נוצר הקשר בינך ובין הקיבוץ?

י"ג: קיבוצים שבאו עם גב של מפלגות היו מקבלים את כל השירותים שדאגו לעשות להם את כל העבודה. אני השתחלתי בכל אותם מקומות של המנודים, אלה שלא היתה להם מפלגה ולא היה מי שיתייחס אליהם. ככה זה היה עם חד חנה וככה זה גם היה עם קבוצת העצירים בקיבוץ כרם שלום [עליו כתבתי כאן, מ"י], כך היה גם בחצבה וכך היה בתל יוסף. זה שנתנו לאנשי יד חנה הקומוניסטים לשבת על הגבול, זה הרי היה פלא. ואני אימצתי אותם. כך נוצרה סימביוזה מעניינת: אני רציתי להביע את הרעיונות שלי והם היו צריכים מישהו שידאג להם. אני הייתי האאוטסיידר שישב במרכז המיינסטרים של תנועת ההתיישבות, הקיבוצים ומשרד השיכון [גודוביץ היה ממונה על התכנון באגף לבניה כפרית במשרד השיכון, מ"י]. העוצמה שהיתה לי נבעה מזה שהייתי יושב על התקציב של ההתיישבות, היו זמנים. זו היתה הציונות בתפארתה ושם היה הכח.

מ"י: איזה ניסוי רצית לעשות ביד חנה?

י"ג: העניין היה יצירת מודולים. הפרויקט הזה השפיע על כל העבודה שעשיתי לאחר מכן. את המועדון למשל, אתה יכול למצוא אותו אחר כך בבתים הדו-משפחתיים שתכננתי באור יהודה ובשכונת נחל עשן [היום: נווה מנחם, מ"י] בבאר שבע. התכנית של הדו-משפחתי היא בדיוק התכנית של המועדון ביד חנה. הסיפור של המודול היה ששר השיכון זאב שרף החליט שעקב אכילס של כל הבניה במדינה הוא שאין מודול. לכן, הוא החליט שהכל יעבור למודול של 30 ס"מ וכך יצא המודול באור יהודה של 3.00 מטרים רוחב בית [בתי האוכף בצפון אור יהודה] ופה בחדר אוכל זה עמד על 7.80 מטרים כי זה מתחלק ב-30. המועדון הוא על מודול קטן של 3.90 מטרים.

מ"י: אז איך נבנה כל הסיפור הזה?

י"ג: הרעיון היה לחלק את בניין חדר האוכל בהתאם למודול לאזורים. במרכז נמצא אזור חלוקת האוכל ואזור הכניסה עם השירותים ורחצת הידיים, ומצד אחד שלושה אזורי אכילה כשבכל מודול מקום ל-66 סועדים שזה התאים למספר החברים שהיה אז כמאתיים. מהצד השני אזורי האחסנה והתעשיה ששם מיצרים את האוכל. בסך הכל השתמשתי ב-8 מודולים של 7.80. המועדון השתמשתי ב-6 מודולים של 3.90. בין חדר האוכל למועדון נוצרה רחבה שגם היא התבססה על אותם מודולים. בפועל הם בקשו לשנות ויצרו שני מודולים לאכילה ומודול שלישי הם השאירו רזרבי.

מ"י: גם "במגדלי אביב" שתכננת [ב-1995] במפגש דרך פ"ת ורחוב הרכבת יש התבססות בולטת על המודול ולמרות שמדובר במגדל גדול ברוחב ובגובה הוא מאד מזכיר את המועדון כאן. באילו פרויקטים נוספים זה חזר אצלך הנושא הזה באופן בולט?

י"ג: בחצבה שם תכננתי כ-100 בתים. עכשיו אני רוצה לנסוע ולראות גם אותם.

מ"י: אחד מהמרכיבים בבניין שמאד בולט הוא פתחי החלונות והאוורור.

י"ג: עניין הגובה של החלונות היה חשוב לי. יש רצף אחד של חלונות סמוך לתקרה ותפקידם לאוורר ולהאיר. החלונות האחרים הם בגובה העין של אדם שיושב, כ-80 או 90 ס"מ מוגבה רצפה. עשיתי את זה גם בחדר האוכל בכר שלום. במטבח זה גם חזור על עצמו וכשאתה עומד מול החלונות האלה זה נראה מוזר.

מ"י: והחזיתות? בעיקר החזיתות של המועדון שפונות לבתי הקיבוץ מאד בולטות.

י"ג: רציתי קודם כל שתהיה סימטריה, אני הרי מטורף סימטריה. יש פה מחשבה אורבנית, חשבתי איך מגיעים והיישוב הוא מסביב ומגיעים מפה ומפה ומתנקזים לכאן. כך, שלחזית המועדון היתה משמעות ענקית.

מ"י: איזה מעמד יש לפרויקט הזה ברשימת העבודות שלך?

י"ג: אני לא תכננתי כלום בחיים שלי בלי שזה היה ציון דרך לטעמי. אמרתי אז לעצמי, אוקיי הנה הזדמנות ואפשר לעשות פה ניסיון. ואיפה אני עושה ניסיונות, בקבוצות חלשות שאין מי שידאג להן. תראה, זו לא יצירת מופת, זה לא בילבאו ולא יצירה של קורבוזיה אך זו תקופה אחרת שהיתה עם אג'נדה. עכשיו כשהייתי שם, אז השמועה עברה מפה לאוזן והם התאספו בחדר האוכל. התפלאתי לשמוע מהם על הערצה שהיתה להם לעבודה שלי.

.

.

גודוביץ טרח וארגן עבורי סקיצות של מבנה חדר האוכל והמועדון, תכנית, חזית וחתך ועל כך אני מודה לו. הוא ביקש שנפגש וכך יצא גם הווידאו שנמצא כאן למעלה.

.

מודול קבוע: מימין מבנה חדר האוכל על בסיס המודול הגדול ומשמאל מבנה המועדון על בסיס המודול הקטן (עיבוד של תכנית הבניין: ישראל גודוביץ, 5/13)

.

(עיבוד של תכנית הבניין: ישראל גודוביץ, 5/13)

.

תכנית חדר האוכל: כל משבצת בעלת ייעוד: אזור כניסה, אזור אכילה, אזור שטיפת כלים, אזור אחסנה, אזור בישול (מקור: ישראל גודוביץ)

.

תכנית גגות (מקור: ישראל גודוביץ)

.

חזיתות חדר האוכל (מקור: ישראל גודוביץ)

.

חתכים (מקור: ישראל גודוביץ)

.

(מקור: ישראל גודוביץ)

.

מפגש חזיתות במועדון לחבר

.

חזיתות סימטריות המייצרות נקודת ציון ביישוב (עיבוד התמונה: ישראל גודוביץ, 5/13)

.

(2.2) שיחה עם האמן גרשון קניספל:

היות ואני מאד אוהב את העבודות של גרשון קניספל (81) ובמקרה הוא בארץ אז הרמתי טלפון ושוחחנו על העבודה ביד חנה. קניספל שביקר במקרה ביד חנה שבוע שעבר, סיפר לי שהעבודה עברה שינוי ללא ששיתפו אותו בביצוע ולכן הלך לראות את העבודה במצבה הנוכחי. בתחילת השיחה דיבר קניספל בכאב על עבודה שהרסו בחיפה לפני כמה שבועות ומכאן הוא גלש למצב הכללי של מדינת ישראל. הוא האשים את הכיבוש אני הבאתי לו את הציטוט על "העגלה הריקה". לא בטוח שהבין את כוונתי.

גרשון קניספל: לפני שנתיים נקראתי ליד חנה כי הם עשו שינויים. אין שם כבר קיבוץ זה נראה כמו מושב, כמו קובץ של אנשים שכל אחד גודר את עצמו עם גדר ביטחון. כשעשיתי את העבודה, עשיתי אותה בקיבוץ שמאל רציני שהתאים לדעות שלי. בחדר אוכל הכנתי שתי עבודות, אחת בכניסה שהורכבה על שני קירות ועבודה צבעונית נוספת בתוך אולם האוכל. אז לפני שנתיים הם הפכו את הבניין לבית תרבות הם אמרו שאין להם מקום בפנים והם בקשו לשלב אותה בחוץ. עניית שזה יהיה בעייתי אך אני מוכן לעזור. סיכמתי איתם שאני אבוא בשבוע שאחרי והם יעמידו לרשותי בנאי מהמקום. הם שאלו אם יש הוצאות ואמרתי שזה יסתכם ב-25 אלף שקל שזה מחיר מאד אקונומי. היו גם חלקים במצב של פירוק. הם לא התקשרו ותלו את העבודה על דעתם. עשיתי את עצמי שאני לא יודע משום דבר ולקחתי צלמת שתנציח את כל העבודות שעשיתי.

מיכאל יעקבסון: מה מתארת העבודה?

ג"ק: [בקיר הימני] החורש, השור, הדמות שסוגרת מימין עם המקוש ובצד מאחור ניצבת אשה עם תינוק בחיקה. זוהי שארית הפליטה המשתקמת בזכות חנה סנש, באופן סמלי [סנש מיוצגת כדמות נשית מרחפת בקיר השמאלי ולצידה מופיע קטע מהשיר "אשרי הגפרור" שחיברה סנש חודש לפני שנרצחה]. היום אני שם את זה בסימן שאלה. אני מאד מאוכזב ממה שקורה בארץ. המצב הכלכלי לא נוצר בגלל קוטג' אלא בגלל הכיבוש שעכשיו במקום גבול פרוץ אחד יש לנו שלושה גבולות פרוצים ואת זה אף אזרח לא יכול להבין?! המדינה הזו אין לה שום אפשרות להשתקם, היא חולה וזה בא לידי ביטוי בכל דבר, ביחס לעבודות, ביחס לאדם. אדם נכנס וממטיר אש על כל הבאים לבנק ואתמול סכינאי עשה את מה שעשה… הסוכנות לקחה ששה צנחנים ושלחה אותם מעבר לקווי האויב וככה זה קרא.

מ"י: כיצד התכוננת לקראת הכנת העבודה?

ג"ק: ראיינתי את האמא של חנה סנש שהיתה אשה בת 93 וגרה במושב זקנים בכרמל. היא סיפרה לי שיום אחד כשהיא גרה בבודפשט, קבלה הזמנה מהגסטפו לבוא למפקדה שלהם. בדרך היא אמרה לעצמה כמה טוב שהילדים שלי במקום בטוח ונצלו מהדבר הנושא הזה. היא הגיעה לגסטפו והיו נדיבים אליה והגישו לה תה, כי היתה אלמנתו של סגן ראש העיר. מסביב היו כמה דלתות ופתחו דלת אחת והכניסו אותה לחדר ליד, ושם היא ראתה נערה כפותה לכיסא תוך כדי חקירה. היא לא זיהתה מיד, אך ברגע שהנערה תלתה בה עיניים, היא אמרה לי שאז מיד הבינה שזו חנה הבת שלה והיא סימנה לה באצבעות שלא תודה שהיא מזהה אותה. הם שאלו אותה אם יש לה קשר אליה והיא אמרה שאין לה שום קשר, והחזירו אותה לביתה. היא התחילה להפעיל את כל הקשרים שהיו לה כדי להוציא אותה משם, אך אחרי יומיים הזמינו אותה שוב ואמרו שיש להם חבילה לתת לה. מסרו לה חבילה עם הבגדים. ירו בה בחצר.

מ"י: זה מה שאנשים צריכים לראות לפני שהם נכנסים לסעוד את ארוחת הבוקר שלהם?

ג"ק: זה עניין של תפיסה.

מ"י: באיזו תקופה היית כשניגשת לביצוע העבודה ביד חנה?

ג"ק: העבודה ביד חנה באה אחרי העבודה בתחנה המרכזית בחיפה והעבודה בגשר פז והאנדרטה בקיבוץ משמר השרון. ב-1964 הבנתי כמה האשורים והמצרים צדקו בכך שבחרו לעשות בעיקר תבליטים, כי עבודות שטוחות מאבדות 70% מהעצמה של הצבע בגלל סנוור השמש. אז אמרתי שאני הולך להבליט את הדברים והתחלתי לעבוד בתבליטים. העבודה בבית הספר האסיף בחיפה, שבמקור נקרא המכון האוניברסיטאי, היתה העבודה הראשונה, אבל לאחרונה הרסו אותה.

מ"י: ממה היא מורכבת?

ג"ק: מאלומיניום ובלי שום אמצעי איפור. נתתי לאלומיניום לחיות. התחלתי לעבוד אז בגושים מאד עמוקים וכבדים.

מ"י: איך היה תהליך העבודה?

ג"ק: הבניין היה בשלבי גמר, ב-1976. הכנתי סקיצות, החברים היו מעורבים בכל דבר וזה היה חלק בשבילם מחוויה. היום זה לא מעניין אף אחד. התרבות והמודעות הפוליטית היום הן לא באותו סדר גודל כמו אז. בתהליך העבודה לא היו שום בעיות והחברים קבלו את ההצעה ותמכו בי. הביצוע לקח כ-4 חודשים. זה תהליך שלא דורש זמן רב, כי אני עובד עם תבניות של קלקר. תחילה אני עושה סקיצות, מגדיל אותן ולפי זה בונה את התבנית.

מ"י: האם יצרת קיר אמנות לאחרונה?

ג"ק: אני לא עובד כאן כבר 15 שנה. אני גר רוב השנה בברזיל.

מ"י: איך הגעת לשם?

ג"ק: הייתי בברזיל ב-1959 כשזכיתי בתחרות לעיצוב בבניין הטלויזיה ואז גיליתי שזה גן עדן עלי אדמות. קבלו אותי בזרועות פתוחות. בסאו פאולו יש לי פי 20 עבודות מאשר בחיפה.

מ"י: מבין העבודות הרבות שיצרת בישראל, איזו עבודה היית ממליץ לי ללכת לראות?

ג"ק: העבודה הכי מעניינת היא באולם המועצה בדימונה. שם גאלתי את המרוקאים מבושתם. הצגתי שם את הבית של הרמב"ם וגיליתי דברים עלומים ואת העלילה של פיתוח הנגב.

.

הכניסה לחדר האוכל. משמאל מועדון לחבר

.

עבודת קיר של האמן גרשון קניספל

.

יואב והעבודה של קניספל

.

.

האשה שבקיר

.

15 ס"מ מהכניסה לחדר האוכל דאגו להזכיר לסועדים את המתים

.

בין חדר האוכל (משמאל) למועדון לחבר (מימין) קיימת רחבה חצי סגורה

.

שלט בכניסה למועדון

.

הפינה של מבנה המועדון: פס חלון מקיף את הבניין ומחדיר אור טבעי לא ישיר וגם אוורור

.

הכניסה למועדון

.

הכניסה לחדר האוכל: שתי עבודות קיר של גרשון קניספל עוטפות את הפינה

.

עבודה נוספת של קניספל ומתארת את עובדי האדמה

.

החתימה

.

הכניסה האחורית לחדר האוכל

.

פנים חדר האוכל משמש היום כבית עם לתושבי המושב (אין כאן כבר קיבוץ)

.

על הקירות תמונות מתולדות היישוב

.

עבודת קיר שלישית וצבעונית מתארת כלי נגינה

.

העבודה

.

מקרוב

.

שכונת ההרחבה. בתים זהים.

.

בית 01

.

בית 02

.

בית 03

.

בית אחר

.

ואחד אחר עם עץ זית

.

ואחד ורוד

.

(3) בורגתה – גן הפסלים של יגאל תומרקין:

בעשורים הקודמים הקים יגאל תומרקין כמה גני פסלים שהורכבו מפסליו. אחד בכוכב הירדן, שני בדרך בן צבי בתל אביב. בשנונה משני הראשונים בבורגתה הפסלים של תומרקין לא רק מורכזים בגן עצמו שבמרכז היישוב, אלא נוסף לאלה המרוכזים ישנם פסלים כמעט בכל פינה ביישוב. כיום אין לנו אמן באיכות, בנוכחות ובכמות התפוקה כמו שהיה תומרקין. כשהעגלה ריקה נאלצים להסתפק בכל מיני אמנים שמה שאכפת להם זה שטויות ותרומה כמו גן פסלים יש לנו רק מתומרקין שהגדיל לעשות ויצר אותם בפריפריה.

מזכירת היישוב נתנה לי קצת פרטים על סיפורו של הגן:

"הגן הוא מ-1995. תומרקין ביקש למצוא מקום, היה לו ידיד שלום מרציאנו שפנה ועד והסכמנו. היה פה גם סטודיו ישן שהוא ביקש ועד לפני כמה שנים הוא עבד פה אבל לא נראה לי שתומרקין כבר מגיע לפה. הוא אוהב את הגן אבל לא את בורגתה… סתם סתם, מידי פעם כשהוא עוד היה מגיע לפה הוא היה אומר 'התורכים האלה'. הגן סובל מגניבות אבל לתומרקין יש ביטוח. בחוזה בין הועד לתומרקין הוסכם שבחמש השנים הראשונות של הגן, כל שנה הוא יתן פסל ותמונה ואחרי חמש שנים זה הפסיק. הפסלים פזורים בחמש נקודות. את כל ההיסטוריה נתתי לך על רגל אחת, אני ממהרת להתראות".

.

הכניסה למושב בורגתא, יש גם פסל תומרקין בכניסה אבל הוא לא נכנס לפריים

.

גן הפסלים 01

.

גן הפסלים 02

.

גן הפסלים 03

.

גן הפסלים 04

.

גן הפסלים 05

.

גן הפסלים 06

.

.

גן הפסלים 07

.

גן הפסלים 08

.

גן הפסלים 09

.

גן הפסלים 10

.

גן הפסלים 11

.

גן הפסלים 12

.

גן הפסלים 13

.

גן הפסלים 14: חתימה

.

גן הפסלים 15

.

גן הפסלים 16: תומרקין

.