סיבוב בבית הכנסת שבכפר הנוער כפר סילבר

הדימיון של בית הכנסת שבכפר הנוער כפר סילבר, הסמוך לאשקלון, למבנה אחר – יד-לבנים שברחוב פנקס בתל אביב הוא לא עניין שתתקשו לפספס. בשניהם מדובר במבנה בצורת תיבה הכולל חזיתות שחלקן שקופות ודופן אחת שנשלחת הרחק מגבולות המבנה ומגדירה רחבה בחזית. את שני המבנים שנבנו בסמיכות זמנים תכנן האדריכל ישראל לוטן.

המבנה החגיגי ביותר בכפר סילבר הוא ככל הנראה בית הכנסת שנחנך ב-1963, שנים אחדות לאחר הקמתו של הכפר. זהו מבנה מונומנטלי שזכה גם שישלבו בו אמנות – קיר בטון עם זכוכית צבעונית, שאותו יצר האמן נחמיה עזז, ומהווה את כותל המזרח שמשני צידי ארון הקודש.

ברוח דרכו של הרב אבא הלל סילבר, שהכפר נקרא על שמו עוד בחייו, הונהג בבית הכנסת נוסח תפילה רפורמי. אך הנוסח לא שרד וכיום מונהגת בו מסורת אורתודוכסית. בית הכנסת נותר במצבו המקורי עד לאחרונה, כשעבר חידוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1963)

.

(1) תכנית הכפר

בשטח הגבוה ביותר בשטחו של כפר סילבר ובצמוד לגבול הצפוני של הכפר שוכן בית הכנסת. התכנית המקורית של הכפר שנשמרה מאז שנות ה-50 ועד היום, מתבססת על גן רחב ידיים בצורת מלבן שבשני דפנותיו המאורכות נקבעו בתי המגורים לתלמידים ולמדריכים. בקצה הדרומי של הגן נקבע מיקומו של בית הספר ולצדו חדר האוכל, בקצה הצפוני הוקם גן סוקולנטים. מצפון לגן נקבע מיקומו של בית הכנסת שסגר על כל המכלול הבנוי. לצד בית הכנסת תוכנן לקום גם בית תרבות שלא נבנה בסופו של דבר.

.

תכנית הכפר שנערכה בשנות ה-50 השתמרה לאורך השנים ומתבססת על גן גדול בצורת מלבן שמשני צדיו מבני מגורי התלמידים והמדריכים, בחלקו הדרומי בית הספר ולצדו חדר האוכל ובקצה הצפוני בית הכנסת הבולט כמשבצת אפורה (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

.

(2) מגדל המים

הודות למיקום הגבוה בכפר נבנה לצד בית הכנסת מגדל המים. מגדל זה הקדים את בית הכנסת בשנים אחרות והיה אחד מהמבנים הראשונים שהוקמו בכפר עוד בתחילת שנות ה-50. ביוזמת המועצה לשימור אתרים נערך לאחרונה למגדל תיק-תיעוד ראשוני בידי האדריכל נאור מימר, הכולל סקר הנדסי שנערך בידי המהנדס רונן שפר. הוא מתאפיין בשש פאות קעורות, מתנשא לגובה של 14 מטרים ובו ארבע קומות – בשתיים התחתונות מצויים שני חדרים בכל קומה, הקומה השלישית היא מרפסת פתוחה ללא מעקה ובקומה הרביעית מאגר מים. כיום המבנה שעשוי כולו מבטון, צבוע בצבע לבן שהתקלף בחלקו העליון ופתחיו מודגשים בצבע כחול.

המגדל הוא הסנונית הראשונה שזוכה ליחס כמבנה בעל ערך לשימור, לא מעט הודות למעורבותה של המועצה לשימור אתרים, שפועלת כיום בכמה כפרי נוער חקלאיים כמו עיינות, יוהנה ז'בוטינסקי, בן שמן ועוד. בקרוב תתקין המועצה בתחום הכפר סדרה של שלטי הסבר על מבנים בעלי חשיבות היסטורית שיחשפו בפני תלמידים, סגל ומבקרים את סיפורו של הכפר.

בסביבת המגדל הוקם גן סוקולנטים (אף אחד מהם לא שרד) שאותו תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שפעלו באותן השנים בכפר סילבר ותכננו בו את כלל פיתוח הנוף. הגן תחום בחומת אבן כורכר שבה שולבו ספסלי ישיבה, שביל רחב, סלעים וצמחיה נמוכה עם עצים ייחודיים. מצפון לגן ולמגדל המים הוקם בית הכנסת.

.

בית הכנסת שוכן באתר הגבוה ביותר בשטחו של כפר סילבר, בצמוד לגבול הצפוני של הכפר. הודות לכך נבנה לצדו מגדל המים, מהמבנים הראשונים שהוקמו בכפר עוד באמצע שנות ה-50. לצד המגדל הוקם גן התחום בחומת אבן שבה שולבו ספסלי ישיבה

.

המגדל שהוקם בשנות ה-50 מתאפיין בעיצוב ייחודי, הוא מתנשא לגובה של 14 מטרים ובו ארבע קומות – בשתיים התחתונות מצויים שני חדרים בכל קומה, הקומה השלישית היא מרפסת פתוחה ללא מעקה ובקומה הרביעית מאגר המים.

.

.

(3) בית הכנסת

הגעתי לסיבוב בכפר סילבר שאותו הובילו עמוס גופר, מנהל הכפר ומריה מצרפי, מנהלת מחוז דרום במועצה לשימור אתרים. כפר הנוער נוסד ב-1956 בשטח שבו ניצבה בעבר תחנה של ממשלת המנדט הבריטי, שעסקה בניסיונות חקלאיים ומבניה משמשים עד היום את הכפר באזור המשקי. מטרתם של מייסדי הכפר היתה לתת מענה לילדים מהגרים כמו כאלה שהגיעו מאירופה, ניצולי שואה בגיל התיכון וכן לילדי האזור, ולהכשיר את דור החקלאים הבא.

הקמתו של כפר סילבר התממשה הודות לתמיכתם הנדיבה של יהודים מארה"ב, חברי ארגון ציוני אמריקה (ZOA). ברחוב אבן גבירול בתל אביב מצוי "בית ציוני אמריקה", שתרם הארגון ותכנונו הופקד בידי האדריכל מאיר הורמן (1971-1905). הוא גם האדריכל שהוזמן לתכנן את תכנית הכפר והבניינים המוקדמים שבו. אלא שלא עבר זמן רב ותכנון המבנים עבר לידי אדריכלים אחרים. האדריכל שמעון פובזנר (1999-1919) תכנן למשל את בית הספר שבכפר, והאדריכל ישראל לוטן (1997-1913) קיבל לתכנן בין השאר מבני מגורים לתלמידים ולסגל כמו גם את בית הכנסת.

את בית הכנסת תכנן לוטן כמבנה בצורת תיבה מרובעת, ובחזיתו רחבה מרוצפת עם ערוגה מלבנית במרכזה. הכותל הצפוני של בית הכנסת פורץ את קו החזית ונמתח לאורך 20 מטרים והרחק למערב, כשהוא תוחם רחבה מרוצפת בשטח של כ-270 מ"ר. צורה דומה העניק לוטן לבית יד-לבנים ברחוב פנקס בתל אביב, שאותו תכנן עם אדריכל אוטו צבי תורן בעקבות תחרות שנערכה ב-1960 ובמסגרתה זכתה הצעתם ובוצעה.

על פי תכניות שנמצאו בארכיונו של לוטן, בית הכנסת והרחבה היו חלק ממתחם רחב יותר שיועד לקום כאן. על פי התכנית יועד חלק זה בכפר להוות את מתחם התרבות, הידע והרוח ולבד מבית הכנסת והרחבה תוכנן לקום בתכנונו של לוטן גם בית תרבות שנועד להכיל אולם למופעים וספרייה וכאמור לא נבנה.

בעיצוב פרטי הבניין העניק האדריכל תשומת-לב לממדים ולהדגשת קווים אופקיים ואנכיים. כך למשל הריצוף ברחבה שהורכב ממרצפות מלבניות כיוון את המבט אל חזית בית הכנסת. גם הקווים האופקיים של חיפוי האבן בחזיתות ובמיוחד בקיר הסוגר על הרחבה כיוון את המבט אל המבנה. לעומת כל אותם קווים אופקיים, עיצב האדריכל את חזית הכניסה הראשית באמצעות חלוקה של פרופילי אלומיניום בגוון כסוף המדגישים קווים אנכיים ויוצרים מקצב קבוע, כזה שמעניק פורמאליות טקסית לחזית הבולטת.

.

1960: תכנית של מרכז התרבות שתוכנן לקום בצפון הכפר בסמוך למגדל המים ויועד להכיל בית כנסת (שנבנה), רחבה גדולה, ספריית ואולם מופעים (תיק ישראל לוטן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1961: חזיתות (תיק ישראל לוטן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

אלמנט משותף לכל המבנים בכפר הוא השימוש באבן כורכר בחלק נכבד משטחי החזיתות. בכלל המבנים מופיעה האבן כבלוקים בעיבוד גס, אולי בשימוש משני מאבן שהובאה משרידי כפרים פלסטיניים שעזבו ב-1948. אלא שבבית הכנסת חרג האדריכל מהאופן שבו הופיעה האבן בשאר המבנים שבכפר ובחר ללטש אותה. טיפול זה מזכיר את הטיפול לה זכתה האבן שבה השתמשו לצורך חיפוי מבנים בירושלים אדריכלים תל אביבים בני דורו ותקופתו. אדריכלים אלה אחזו בגישת תכנון ועיצוב מודרניים ונמנעו משימוש באבן, וכשזו נכפתה עליהם דאגו לטפל באבן באופן המזכיר גימור של טיח או בטון והשתמשו באבן נסורה בעלת מרקם חלק. האדריכל נמנע גם מלהעניק למבנה אופי כפרי ולכן לא השתמש בגג משופע, אלא בגג אופקי שאף הודגש ובלט מעבר לקווי החזית ונצבע בלבן.

.

1962: בית הכנסת בעת הקמתו קודם להקמת חזית הזכוכית שבכותל המערבי. גג המבנה מנותק מדפנות המבנה ונשען על ארבעת העמודים שבמרכז וכן על עמודים דקיקים הסמוכים לקצותיו (תיק ישראל לוטן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

הסתובבתי עם מריה מצרפי, מנהלת מחוז דרום במועצה לשימור אתרים ועם עמוס גופר מנהל הכפר (בתמונה). הבניין עבר לאחרונה שיפוץ שבמסגרתו נערכו כמה שינויים כמו למשל החלפת ריצוף הרחבה שבחזית הבניין.

.

הדימיון של בית הכנסת שבכפר הנוער כפר סילבר, הסמוך לאשקלון, למבנה אחר – יד לבנים ברחוב פנקס בתל אביב הוא לא עניין שתתקשו לפספס. בשניהם מדובר במבנה בצורת תיבה הכולל חזיתות זכוכית וקיר אחד שנשלח הרחק מדופן המבנה ומגדיר רחבה בחזית. לשני המבנים שנבנו בסמיכות זמנים אחראי האדריכל ישראל לוטן.

.

.

אולם התפילה מתפרס על פני 200 מ"ר ותכניתו ריבועית. שתי דפנות הצד שבו, הדרומי והצפוני אטומות למעט פתח צר בחלק הנפגש עם הכותל המזרחי. החזית הצפונית כולה מורכבת מלוחות זכוכית הפונים אל הרחבה החיצונית, וכותל המזרח מורכב מיצירת אמנות שעליה ארחיב בהמשך.

אין זה כפר דתי ולכן בית הכנסת כמו בעוד כפרי נוער אחרים (כמו זה שבעינות בתכנונו של אדריכל יוסף שנברגר שעליו כתבתי כאן), נועד בעיקר להעניק רובד יהודי-מסורתי לכפר. הפעילות בו היתה מצומצמת וסמלית ונערכו כאן בעיקר תפילות בחגים וטקסים מסורתיים. באופן ייחודי נקבע נוסח רפורמי בבית הכנסת ולכן לא הוקמה בו עזרת נשים. גם היום הפעילות בבית הכנסת מצומצמת ביותר.

אלמנט יוצא דופן ניצב במרכז האולם – הוא מורכב מארבעה עמודים הנושאים את הגג המוגבה מעט חלקו המרכז משאר חלקי הגג ובמרווח נקבעו פתחי חלונות שנועדו להחדיר אור ואוורור טבעיים אל עומק האולם ובמיוחד אל הבמה שנועדה לקריאת התורה וניצבת בין העמודים. למעשה גג האולם מנותק מדפנותיו ונשען רק על ארבעת העמודים כמו גם על עמודי פלדה דקיקים בהיקף המבנה. החלק הבולט באותם ארבעה מודים הן הקשתות שנמתחות בין העמודים לבין דפנות האולם. אלמנט זה מזכיר משהו מהבנייה הערבית-מקומית, או בתי כנסת קדומים ומפתיע לגלות אותו במבנה שבחזותו הוא מודרני.

.

1961: חתך (תיק ישראל לוטן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1961: תכנית הגג (תיק ישראל לוטן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

האדריכל טרח ועיצב בעצמו את הריהוט באולם התפילה: במה לקריאת התורה, ארון קודש וספסלי ישיבה. ריהוט זה שרד כאן במשך קרוב ל-60 שנה עד שלאחרונה במהלך השיפוץ סולק והוחלף בריהוט חדש, גנרי וכזה שאינו מתאים לעיצוב המודרני והתקופתי של הבניין. מכל אלה שרד רק ארון הקודש שמעיד על עבודת נגרות מעולה, פשוטה ומודרנית. כיום שמורים בארון שלושה ספרי קודש.

.

1961: מראה הבמה שעיצב האדריכל במיוחד לבית הכנסת וכיום ניצבת במקומה במה חדשה (תיק ישראל לוטן, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

במטרה להעניק למבנה ממד חגיגי במיוחד הוזמן האמן נחמיה עזז (2008-1923) ששילב את אמנותו באדריכלות, כמו למשל במלון שרתון וב"בית המהנדס" שברחוב דיזנגוף, שניהם בתל אביב. בארה"ב ובאנגליה שילב אמנות בבתי כנסת. עזז עיצב למעשה את כל כותל המזרח של אולם התפילה, למעט ארון הקודש שאותו עיצב האדריכל ונקבע במרכז הכותל. עזז היה חבר משפחה של לוטן ושילב עבודה בטכניקה דומה במשרדו של לוטן ברחוב עקיבא אריה 25 בתל אביב שבדומה ליצירה בבית הכנסת היתה גם היא מורכבת מבטון וזכוכית. לוטן בעצמו שילב בכמה מהעבודות שתכנן אמנות – כמו למשל בבית החייל בחיפה (משה סעידי, רודא ריילינגר), מרפאות מכבי ביפו (ציונה שמשי). גם בתכנית ליד לבנים בתל אביב שיתפו לוטן ותורן אמן בהצעתם הזוכה – פנחס שער.

יצירתו של עזז מורכבת משני משטחים המשלבים זכוכית ובטון. יצירתו מסננת היטב את קרני השמש בעיקר בשעות הבוקר ויוצרת עניין באולם הנקי מקישוטים ועיטורים. עזז בחר לשלב ביצירתו שני ציטוטים מהמקורות ולהסוות אותם באופן שלא קל יהיה לאתר אותם. בחלק הימני שילב את הפסוק "עובד אדמתו ישבע לחם" מספר משלי, ובחלק השמאלי שילב את הפסוק "ה' רעי לא אחסר" מספר תהילים.

.

בית הכנסת נחנך ב-1963 בטקס שבמסגרתו נחנכו מבנים נוספים בכפר. בטקס נכחו ונשאו דברים סגן ראש הממשלה אבא אבן, סגן ראש הממשלה, יו"ר וועדת החינוך והתרבות של הכנסת ח"כ משה קול, ראש עיריית אשקלון אריה תגר והרב אבא הלל סילבר. בית הכנסת נקרא על שמם של אליאס ורבקה פוליס מקונטיקט ונתרם בידי יהודים ממדינתם.

.

.

.

(4) השיפוץ

60 שנה לאחר חנוכת הבניין נערכו בו עבודות שיפוץ מקיפות ויסודיות. בחזיתות הבניין נמצאו סדקים כמו גם בלייה של אבן החיפוי ונזילות קשות נבעו מבעיות בניקוז מי הגשמים מהגג. על פי התכנית המקורית נוקזו מי הגשמים שהצטברו בגג המבנה אל מרזבים ששולבו בעמודים שבמרכז המבנה. כתוצאה מכך, במקום שהמים יסולקו באופן מידי מהבניין, הם הוזרמו הישר אל מרכזו. מים הצטברו מתחת לשטח רצפת האולם, גרמו לתזוזת המרצפות ולהצפה באולם עצמו. היות והמבנה לא היה בשימוש באופן סדיר, ההצפות נותרו באולם והרקיבו את ריהוט העץ המקורי שתכנן האדריכל.

במסגרת השיפוץ שנערך בהובלת האדריכלית כרמית שמחי-רוקח ממשרד "מקומות אדריכלים", נוקו לוחות האבן המחפים את דפנות האולם וחזיתותיו. לוחות אבן שלא ניתן היה לתקן הוחלפו באבן דומה. ריצוף הטראצו המקורי שנהרס מהנזילות הוחלף במרצפות חדשות ולא דומות למקור. גם מרצפות הגרנוליט שכיסו את הרחבה החיצונית והיו בחלקן הגדול שבורות, הוחלפו לטובת מרצפות אחרות וגם הערוגה שהוזנחה לאורך השנים בוטלה וכוסתה בריצוף. מסך הזכוכית שבחזית הוחלף וכך גם פרטי האלומניום שבמקום הצבע הכסוף המקורי שהעניק קלילות והדגיש את הקווים האנכיים נבחר צבע שחור.

כותל המזרח עם יצירתו של נחמיה עזז זכתה גם היא לטיפול; הזכוכית נוקתה באמצעות מכונת שטיפה בלחץ(שגם שימישה לניקוי האבן שבפדנות האולם) והבטון נצבע בגוון אפור שמסתיר את שלל התיקונים שנערכו בקיר לאורך השנים ובאופן לא אחיד.

ארגון האולם תוכנן מחדש בהתאם לחלוקה של עזרת גברים ונשים, אך הריהוט ניתן לניוד כך שבמידת הצורך ניתן ליצור אולם תפילה אחד ללא הפרדה. ריהוט חדש הוזמן מהנגרייה של קיבוץ לביא – מהוותיקות שבנגריות שמתמחות בריהוט לבתי כנסת. בשומה מהריהוט המקורי שתכנן האדריכל והתאפיין בגישה מודרנית ונטולת קישוטים, הריהוט החדש אינו תואם לרוח הבניין. רק ארון הקודש ניצל ונותר מקורי. הוחלפו מערכות החשמל וגופי התאורה כמו גם המזגנים.

.

(5) האדריכל

ישראל לוטן (קולטון) נולד ברוסיה ב-1913 והיגר לארץ-ישראל בגיל 22. את הכשרתו המקצועית קיבל בטכניון בחיפה, כשבמחזור שעמו סיים את לימודיו נמנו האדריכלים שמי אלמוזנינו ויעקב נטל. עם הקמת המדינה עבד שנים אחדות בצוות התכנון של "תכנון פיסי" – תכנית המתאר הארצית הראשונה לישראל.

את משרדו העצמאי ייסד לוטן בתל אביב ב-1952, עם זכייתו בתחרות לתכנון פינוי שכונת הצריפים "נורדיה" (בשיתוף אבא אלחנני, נבנה רק בלוק אחד מהתכנית וכיום שוכן בשטח השכונה "דיזנגוף סנטר"). לוטן התמחה בתכנון למגורים וכמה מהבניינים שתכנן הפכו לנקודות ציון עירוניות, בהם מעגל הבניינים המקיף את כיכר המדינה (בשיתוף אדריכל אבא אלחנני). בתחום מבני הציבור תכנן כאמור בין השאר את בית יד-לבנים בתל אביב (בשיתוף אוטו צבי תורן), בית-החייל בחיפה, בניין התחנה המרכזית בכפר-סבא ואת היכל יהדות ווהלין שבגבעתיים וכן תכנן שורה של מבנים עבור מערכת הביטחון ובכלל זה ספריית מטכ"ל במחנה הקרייה שנהרסה.

בדרום הארץ תכנן לוטן לבד מהמבנים שבכפר סילבר, את "מתחם לוטן" באשקלון הקרוי על שמו עד היום ובבאר שבע תכנן את בית הספר המקיף ה'.

בקריית אונו תכנן לוטן כמה עבודות בתחומי המסחר, החינוך והמגורים. ברחוב יגאל אלון תכנן שניים ממגדלי המגורים האהובים עלי (בשיתוף בנו רמי לוטן). המרכז המסחרי שתכנן נהרס לפני שנים לטובת קניון ומגדל משרדים. אך נראה שגולת הכותרת של יצירתו בעיר היא שכונת "קיראון" (בשיתוף אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור) שזכתה להערכה מצד עמיתיו ועד היום מעוררת עניין. עם זאת, ישנן כוונות לשנות ולהרוס את בתי השכונה הייחודית הזו ורק בשבוע שעבר נערך בקמפוס הקריה האקדמית אונו שבעורף השכונה, אירוע שהובילה מהנדסת העיר ועסק בחשיבותה האדריכלית של שכונת קיראון.

ב-1981 ובערוב ימיו הצטרף למשרד בנו, האדריכל רמי לוטן, שהמשיך והוביל את המשרד גם לאחר פטירת אביו ב-1997. לפני 15 שנה הצטרף הדור השלישי והמשרד נהנה מתנופה רעננה.

.

2016: "אבן מהר ציון" שולבה בריצוף שלמרגלות העמוד בחזית הבניין. באופן אירוני כיום ניצב במקום האבן פח אשפה והאבן המקורית נעלמה (צילום: אבי ששון)

.

2016: לפני השיפוץ היתה אבן החיפוי מושחרת (צילום: אבי ששון)

.

2016: לחזית הבניין המקורית השתמש האדריכל המקורי באלומניום בגוון כסוף ובהיר ובחלוקה שהדגישה קווים אנכיים (צילום: אבי ששון)

.

במהלך השיפוץ נוקתה האבן וחזרה למראה המקורי, אך לעומת זאת, הוחלף הריצוף בכזה גנרי בגוון אפור ובחזית הזכוכית הוחלף האלומניום הכסוף והבהיר שהעניק קלילות והדגשה לקוים האנכיים באלומניום צבוע שחור שהתמזג בזכוכית הכהה והשטיח את החזית

.

קיר האבן נבצצע בחלקו האחורי בלבן

.

קיר ההנצחה במבט מאחור

.

כותל המזרח

.

הרעיון המקורי של בית הכנסת היה שניתן להכנס אליו מכל כיוון, אלא שכיום הדלתות נעולות וחלקן מכוסה בוילון. המזגנים שמשמאל יוסתרו בקרוב במסתור

.

חזית הכניסה המקורית הוחלפה בפרופילים חדשים בצבע שחור, שאורגנו מחדש ללא כיוון מובהק בשונה מהארגון המקורי שהדגיש קווים אנכיים. גם הריצוף המקורי שהורכב ממרצפות מלבניות שכוונות לחזית בית הכנסת הוחלף בדוגמה חסרת כיוון מוגדר

.

רחבת הכניסה לבית הכנסת משמשת גם כאתר הנצחה לבוגרי הכפר שנפלו במערכות ישראל (הכיתוב "נזכור" שמימין הוא תוספת חדשה)

.

מבחוץ אולם מודרני ותיבתי ובפנים מתגלה אלמנט פלסטי ומעוגל הנשען על ארבעה עמודים הסוגרים על אזור הבמה

.

חיפוי אבן הכורכר שבולט בחזיתות החוץ מתגלה גם בפנים

.

2016, לפני השיפוץ: הריהוט המקורי בבית הכנסת שאותו תכנן האדריכל ישראל לוטן במיוחד לבניין, וללא הפרדה בין עזרת גברים ונשים (צילום: אבי ששון)

.

1963: קיר האמנות ובחזיתו ריהוט העץ המקורי שעיצב האדריכל (תיק נחמיה עזז, ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1963: היצירה לאחר הרכבתה וקודם להשלמת הבנייה (ארכיון כפר סילבר)

.

בשיפוץ היסודי שנערך כאן לאחרונה הוחלף הריצוף והריהוט שנרקב מרטיבות, הוחלפו החלונות ומסך הזכוכית, נוקתה האבן המחפה את קירות הבניין והותקנה מערכת חשמל ותאורה חדשה

.

השיפוץ שמר על אופיו המקורי של הבניין. יחד עם אדריכלית השיפוץ, כרמית שמחי-רוקח למדה אדריכלות בבצלאל באותה השנה גם נכדתו של האדריכל המקורי של הבניין – הילה.

.

הוילונות הם תוספת

.

1963: נחמיה עזז שילב בקיר פסוקים מהמקורות והסווה אותם באופן שדורש התבוננות. כאן למשל שילב את הפסוק "ה' רעי לא אחסר" מספר תהילים (ארכיון כפר סילבר)

.

עבודת האמנות בוצעה באופן מעולה ונשמרה עד היום ללא שינוי או בלאי

.

כאן שולב הפסוק "עובד אדמתו ישבע לחם" מספר משלי

.

במהלך השיפוץ טייחו את הבטון בטיח בגוון בטון וניקו את הזכוכיות הצבעוניות

.

ארון הקודש נשמר לאורך 60 שנה במצבו המקורי

.

בארון הקודש שמורים שלושה ספרי תורה

.

מדבקה בפתח אחד הסידורים שבארון הספרים

.

מבט אל חזית הכניסה, הריהוט כולו חדש ובוצע בנגרייה של קיבוץ לביא – מהוותיקות שבנגריות שמתמחות בריהוט לבתי כנסת

.

למערב

.

תודה למריה מצרפי, עמוס גופר, פרופ' אבי ששון, ולאדריכלים רמי לוטן, כרמית שמחי-רוקח וד"ר צבי אלחייני

★

בתי כנסת ומדרש נוספים שכתבתי עליהם:

.

עלי (דוד נופר)

שלוחות (יוסף שנברגר)

קיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

קיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

כפר הנוער עיינות (יוסף שנברגר)

קיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

קיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

היכל יהודה בתל אביב (יצחק טולדנו, יחזקאל קמחי)

הספרדי המרכזי ברמת גן (גיאורג קויגן, משה סעידי)

חב"ד, צפת (משה אמריו ואלי מאיוס)

רובע א' באשדוד (יצחק פרלשטיין)

הגדול בחדרה (יהודית שטולצר)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

ישיבת שילה (ישעיהו אילן)

קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

שכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

שכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

כפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

קריית הטכניון (אהרן קשטן)

מושב ניר עציון (חנוך אחימן)

מחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

שיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסים (ישראל קומט)

מרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

עיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

כפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

קיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

הראשון והיחיד בהר עיבל

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בית הכנסת ברודוס

קיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

★