סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: הסוללים, עין גב וגשר הזיו

יצא לי לבקר בעוד כמה חדרי אוכל בקיבוצים. המשותף לכל חדרי האוכל האלה הוא הצניעות הקיצונית שאפיינה אותם. ההיבט העיצובי היה הדבר האחרון שעניין את הקהילה והאדריכל, וזה בא לידי ביטוי באופן מודע ולא בטעות או חוסר כשרון. לכן, בחרתי להתעכב עליהם ולרכז אותם לרשימה אחת.

אדריכל שונה יש לכל אחד מחדרי האוכל. את חדר האוכל בהסוללים תכנן מרדכי זברודסקי, בעין גב תכנן דב קוצ'ינסקי ואת חדר האוכל בגשר הזיו תכנן שלמה גלעד. בכל קיבוץ אציג כאן עוד כמה דברים שראיתי.

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) הסוללים: מרחק נסיעה של עשר דקות על כביש 79 מזרחה יוביל אותך ישר לכניסה ל"מרכז המזון" באזור התעשיה של נצרת עילית (עליו כתבתי כאן),שעיצב האדריכל מיקלה סימונה – שזו גם היתה הסיבה שהגעתי לאזור קיבוץ הסוללים. שווה לבקר שם גם כדי להתרשם מהבניין והנוף.

(2) עין גב: יש את הנמל, המסעדה (שלא מומלץ לאכול בה) ועוד כמה אתרים על חוף הכנרת. לעין גב הגעתי אחרי ביקור באתר ספיר עם מנהרת המוביל הארצי (עליו כתבתי כאן). לא רחוק מכאן יש את בית תמרה הנטוש שתכנן האדריכל נחום זולוטוב (עליו כתבתי כאן).

(3) גשר הזיו: נמצא בדיוק בצד השני של הגליל, צמוד לחוף אכזיב ששם חוץ מלשבת במים (גם בחורף) למרגלות הפסל של יחיאל שמי אפשר לבקר בגן הלאומי שהיה עד 1948 הכפר אלזיב. אפשר לבקר גם בקיבוץ סער (עליו כתבתי כאן). אפשר בנחל כזיב עם המעיינות שלאורכו ובמצודת יחיעם + חנות המפעל של "מעדני יחיעם" בקיבוץ יחיעם שם יש גם חדר אוכל מרשים (עליו גם כתבתי כאן).

.

בכניסה למטבח בבניין חדר האוכל של קיבוץ הסוללים

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל בקיבוץ הסוללים

"קבוצת הסוללים להתנחלות בגליל" – זו היתה כותרת לידיעה קטנה שפורסמה ב"על המשמר" יומיים לפני ההכרזה על סיומה של מלחמת העצמאות (יולי 1949). וזו לשון הידיעה: "קבוצת הסוללים שהיתה עד כה ברעננה, תעבור להתיישבות לגליל, בקירבת ציפורי. טכס העליה על הקרקע יערך ביום ה'. הקבוצה מסונפת ל'עובד הציוני'".

65 שנה לאחר מכן קיבוץ הסוללים הוא בחלקו אתר ארכאולוגי: חדר האוכל שסימן יותר מכל את "הקבוצה" ריק והמטבח הצמוד לו נטוש ונעול. על חלונות המטבח יש שכבה עבה של אבק ולכלוך, דבר המעיד שכבר שנים המקום עזוב, ועל אחד החלונות נשען שלט עם אותיות אדומות "מקום מסוכן הכניסה אסורה!". הבניין היה נעול היטב ולכן לא נותר לי אלא להציץ מבעד לחלון. בצמוד לבניין הוקם "גן ארכאולוגי" = כמה ממצאים מחיי היום-יום מהתקופה הרומית והביזנטית – גם זו ארכאולוגיה.

הקפתי את הבניין וגיליתי שלעומת המטבח הריק והמלוכלך, שאר החלקים מתוחזקים ופעילים במידה מסוימת. הבניין מנצל את הטופוגרפיה הטבעית: מכיוון צפון הוא דו קומתי ופונה למדשאה הראשית, ומכיוון דרום הוא חד-קומתי ופונה לחורשה שכנראה "תחגוג" השנה 65. חזיתות הבניין מתוחזקות היטב. במפלס התחתון משרדי הקהילה ומועדון, כשבכניסה אליהם לוח מודעות שמספר מה הולך כאן (ראו תמונות בהמשך). במפלס העליון השטח ששימש כאולם אכילה, עבר שיפוץ יסודי שמחק ממנו כל סממן של חדר אוכל, ועכשיו מתפקד לפי הצורך כאולם לשירות הקהילה.

ב-1963 נבנה בניין חדר האוכל המקורי, בתכנון האדריכל מרדכי זברודסקי (1977-1903). הוא תכנן מבנה בעל אופי כפרי מוארך אך היה קטן מידי לכמות האנשים שהיו בקיבוץ. לכן, כבר ב-1978 הורחב המבנה המקורי ושינה את פניו: הכניסה הועתקה, נוסף מטבחון ילדים וחדר שטיפת כלים ואולם האכילה הרוחב. את ההרחבה תכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי (1996-1920).

אדר' מרדכי זברודסקי שימש החל משנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-60 בתפקיד האדריכל הראשי של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. הוא תכנן רבים מחדרי האוכל המוקדמים של קיבוצי האיחוד, ובין השאר תכנן את חדרי האוכל בקיבוץ איילת השחר (בשיתוף אדריכל אריך ראש, עליו כתבתי כאן), חניתה (עליו כתבתי כאן), עין חרוד איחוד ורמת יוחנן. המבנים שתכנן הם לרוב לא ייצוגיים ומשעממים. כשאני משוחח עם אדריכלים כמו פרדי כהנא או ויטוריו קורינלדי, הם מציינים שזברודסקי היה מ"דור האדריכלים הקודם". מה משמעות "דור האדריכלים הקודם"? עונה קורינלדי: "יש קוריוז: כשהגעתי ארצה מברזיל והייתי בהכשרה כמה חודשים ברמת יוחנן, בדיוק בנו את חדר האוכל שהוא תכנן. הייתי אז אדריכל צעיר וחדר האוכל הזה עשה לי קצת רע. זה היה מין מישמש של טעם פסאודו כפרי. זה לא הצטיין במחקר או בתרבות עדכנית באדריכלות. זו היתה תקופה אחרת".

האדר' נעמי יודקובסקי היתה ניצולת שואה שעברה את מיידנק ואושוויץ, ואחרי שעלתה לישראל ב-1948, הצטרפה לקבוצה שייסדה את קיבוץ לוחמי הגטאות. בגיל מבוגר יחסית פנתה ללימודי אדריכלות בטכניון ובהמשך עבדה כאדריכלית בתנועה הקיבוצית. על בניין חדר האוכל בקיבוץ לוחמי הגטאות שתכננה כתבתי כאן.

"ב-1997 עבר הקיבוץ הפרטה. במשך כמה שנים ניסו להמשיך את הפעלתו של חדר האוכל, בעיקר לעובדי המפעל שלנו בקיבוץ – מפעל לינרו לייצור ציוד שרטוט", מספרת לי עדינה, מנהלת הארכיון של הקיבוץ, ילידת ירושלים שהצטרפה לסוללים ב-1958. "ב-2002 נסגר חדר האוכל באופן רשמי. שנה או שנתיים לאחר מכן עוד ניסו לעשות ליל סדר, אבל בסוף גם זה לא הלך. לפני כמה שנים מסרנו אותו לקהילה, כי יש לנו הרחבה גדולה".

.

תודה לעדינה מארכיון קיבוץ הסוללים על המידע.

.

חזית חדר האוכל הפונה למדשאה המרכזית (חזית צפונית)

.

חזית מערבית פונה לגן ארכאולוגי

.

שלט בגן הארכיאולוגי

.

דלת של קבר ושאר ממצאים ארכיאולוגים בכניסה לחדר האוכל

.

תמונות על הקיר התומך את רחבת הכניסה לחדר האוכל שבמפלס העליון

.

טיח חלק וטיח שפריץ בחזית חדר האוכל

.

בחזית הדרומית של חדר האוכל הפונה לחורשה, ישנן שתי כניסות (ראשית משמאל וימנית מימין)

.

הרחבה בכניסה לחדר האוכל בחזית המערבית

.

רחבת השירות והכניסה למטבח בחזית המזרחית

.

חזית חדרי השירות והאחסון בבניין חדר האוכל

.

שלט בכניסה למטבח: היום נטוש

.

חדר האוכל: היום חדר אירועים

.

זמני תפילות בבית הכנסת

.

קטע מסיפור על לוח המודעות בכניסה למשרדי הקיבוץ

.

על לוח המודעות

.

בית בקיבוץ 01

.

בית בקיבוץ 02

.

בית נטוש בקצה הקיבוץ: חזית ראשית 01

.

בית נטוש בקצה הקיבוץ: חזית ראשית 02

.

בית נטוש בקצה הקיבוץ: פנים

.

ארוחת צהריים

.

(2) חדר האוכל בקיבוץ עין גב

בעת הביקור היה חדר האוכל בעין גב מלא סועדים: משפחות דתיות שיצרו המולה גדולה. אחר כך התברר לי שלא מדובר בחברי קיבוץ, אלא בקבוצה שביקשה אוכל כשר, היות והמסעדה שמפעיל הקיבוץ לחוף הכנרת לא מחזיקה בתעודת כשרות וחדר האוכל כן מחזיק. גם במדשאה שבחזית הבניין היתה המולת ילדים ולצידם אמהות צעירות ישבו ושוחחו. הן, אני משער, תושבות הקיבוץ.

מוקי צור, חבר עין גב, איש חינוך ותיק ומזכיר התק"ם לשעבר, סיפר לי שחדר האוכל הראשון של עין גב שכן בצריף עץ על שפת הכנרת. עד מהרה הפך הצריף למטרד בגלל מגפה שפרצה מעכברושים שבחרו להתנחל בצריף, וכך נולד הצורך הדחוף בחדר אוכל חדש. "לימים, חפרו ומצאו שם מקדש מתקופת התנ"ך". חדר האוכל החדש נבנה כשהקיבוץ היה בסך הכל בן שש, אלה היו תנאים ראשוניים ומטעמי כלכלה וצניעות החליטו לא לבנות חדר אוכל ארמוני ולכן חדר האוכל הוא כל כך צנוע".

האדריכל דב קו'צינסקי (1980-1907), שתכנן גם את חדר האוכל הישן בקיבוץ כפר גלעדי תכנן כאן את חדר האוכל. היתה תחרות מתכננים לתכנון הפרויקט, ובמסגרתה הוגשו שש הצעות וזו של קוצ'ינסקי זכתה. אך קשה שלא להתייחס לעובדה שבנו היה חבר עין גב. קוצ'ינסקי היה אדריכל פעיל בשנות ה-30 וה-40 ותכנן מבנים רבים בתל אביב וגם בירושלים, בין השאר כמה מעונות עובדים בשתי הערים. למלאכת התכנון הוא ניגש ב-1945, אך הבניין עבר מאז כמה הרחבות ושינה את פניו, כך שקשה לדעת כיצד נראה היה הבניין שתכנן במקור. "בשלב מסוים" סיפר צור, "שקלו אם לבנות חדר אוכל חדש או להוסיף אגף, והחליטו להרחיב. זה הכל שיפוצים על שיפוצים ולכן אי אפשר להגיד שהיה פה מתכנן אחד". ב-1965 נערך שיפוץ מקיף שנמשך עד 1967. ולאחר מכן נערכו עוד שיפוצים בעיקר בפנים.

שולה מארכיון עין גב סיפרה לי שכרגע חדר האוכל פעיל לארוחות צהריים וארוחות בערבי שבת וחג בלבד. מוגשות גם ארוחות לקבוצות (שבאחת מהן נתקלתי בעת הביקור). מתקיימות בו מידי פעם אספות חברים וכאן מתכנסת מועצת הקיבוץ אחת לחודש.

אך לא רק אוכל הוגש בחדר האוכל. בשנות ה-40 החלו להגיש כאן קונצרטים – היסודות של פסטיבל המוסיקה עין גב, שממשיך ופעיל עד היום. אחרי תקופה קצרה התברר שחדר האוכל צר מלהכיל את כל באי הפסטיבל, ולכן נבנה בשלבים מצידה השני של המדשאה שבפתח חדר האוכל אולם קונצרטים גדול עם 2,500 מקומות ישיבה. "אולם המוסיקה נבנה על פי דגם של טנגלווד – ליד בוסטון, שם התקיימו פסטיבלים למוסיקה", מספר מוקי צור. "קוסביצקי שהיה מנהל אמנותי נודע, בא לביקור בארץ בשנות ה-50 המוקדמות, ואז בא הרעיון לעשות פסטיבל שהיה פסטיבל המוסיקה היחיד בארץ ובאו אליו המונים. אז החליטו לבנות את האולם. בהתחלה בנו במה והביאו ארגזים של תנובה שישמשו למושבים. אחר כך עשו שיפוע ומאוחר יותר את הקירות ואז את התקרה. הכל נעשה בתנאים מאד מוגבלים עם תשומת לב גדולה לאקוסטיקה".

היום אולם הקונצרטים ניצב דומם ופעיל רק במשך שלושה ימים בשנה, בתקופה בה מתקיים פסטיבל עין גב.

כמו עוד רבים מהקיבוצים בארץ, גם עין גב טובל בירק: מדשאות מטופחות, עצי צל אדירי ממדים שהופכים את הבתים החד-קומתיים למרכיב משנה בנוף. אלא שבשונה מכל שאר הקיבוצים, עין גב מסתיים בחוף הכנרת, והחוף מורגש ומנוצל על ידי הקיבוץ באמצעות התיירות. יש כאן נמל לשייט בסירות ומסעדת דגים גדולה. המבקרים הם ברובם קבוצות צליינים המבקשים לחזות במקום בו נערך על פי המסורת "נס הדגים". יש כאן גם ישראלים, שעוצרים במהלך טיול יומי באזור. כשכותבים בגוגל "נס הדגים" ומחפשים תמונות, בכלל לא עולות תמונות שקשורות לנס או לכנרת אלא של שחקנית בשם ונסה הדג'נס…

אחרי שקראתי את הספר-קטלוג "אנשי הכנרת, נפתלי אופנהיים – רטרוספקטיבה, 1953-1923" שערך גיא רז החלטתי שאני חייב לראות את עין גב (התערוכה שהוצגה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, מוצגת כעת ועד 28.2.15 במוזיאון הארץ בתל אביב). אופנהיים היה חבר עין גב וצילם את צמיחתו של הקיבוץ. בקיץ 1953 שימש כשומר בקיבוץ (שנשק אז לגבול עם סוריה), ונהרג בשוגג כשחבר ירה בו. הוא הותיר אחריו אלמנה ושני ילדים, אוסף תמונות שצילם ועמדת שמירה בה פעלה מעבדת הצילום שלו.

עצרתי גם במסעדת הדגים של עין גב. בשום מקום לא מצאתי עליה ביקורת אמיתית וכנה. לא כתוב שמדובר במלכודת תיירים. האוכל זוועתי השירות חובבני וגרוע וכבר בכניסה עומדת אשה, בתפקיד המארחת, עם מבט עוין ולא מזמין. אם אתם באזור על תחשבו לעצור ולאכול שם. תמשיכו לא יותר מ-20 דקות נסיעה דרומה ותמצאו מסעדות נורמאליות, כמו למשל עוגתה בקבוצת כנרת.

.

תודה לשולה מארכיון קיבוץ עין גב על העזרה.

.

(מקור: ארכיון קיבוץ עין גב)

.

נמל עין גב

.

דייג בכנרת

.

שלט

.

המסעדה 01

.

המסעדה 02

.

המסעדה 03

.

שלט בקיבוץ

.

שביל בקיבוץ

.

1967: הרחבת חדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ עין גב)

.

מתוך 4 חזיתות חדר האוכל שלוש הן חזיתות ראשיות. זו אחת מהן (המערבית)

.

כניסה לחדר האוכל בחזית המערבית

.

חזית שנייה (דרומית)

.

ובה חלונות עם תריסי הצללה

.

גם בחזית מזרחית יש כניסה

.

שלט על לוח מודעות בכניסה לחדר האוכל

.

שלט על לוח מודעות בכניסה לחדר האוכל

.

1978: אספת חברים בחדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ עין גב)

.

בתוך חדר האוכל

המדשאה במרכז הקיבוץ שבחזית חדר האוכל ובקצה השני אולם הקונצרטים

.

חזית אולם הקונצרטים

.

שביל

.

עמדת שמירה ששימשה גם כמעבדת צילום 01

.

עמדת שמירה ששימשה גם כמעבדת צילום 02

.

עבודת קיר על אחת מבתי הקיבוץ

.

מקלט – תזכורת לגבול שהיה כאן בסמוך עד 1967

.

(3) חדר האוכל בקיבוץ גשר הזיו

יש לי שלוש גלויות ישנות שמסגרתי ותליתי על הקיר. אחת של כיכר העירייה בנהריה, שנייה של חדר אוכל באחד הקיבוצים (אכתוב עליו בהמשך) ושלישית של גשר הזיו. חדר האוכל הראשון בגשר הזיו היה צריף בריטי שהיה באתר בעת העלייה על הקרקע. חדר האוכל השני היה צריף גרמני שנחנך בראש השנה 1954 וניצב במקומו עד היום.

חדר האוכל השלישי נחנך בראש השנה 1975. תכנן אותו האדריכל שלמה גלעד – אדריכל חיפאי שתכנן כמה פרויקטים בולטים: קמפוס אוניברסיטת חיפה (על פי תכניות מקוריות של אוסקר נימאייר) ובכלל זה מגדל אשכול המתנשא מעל הכרמל. את תיאטרון חיפה, את שכונת יזרעאליה, את התאטרון הממוגן במועצה אזורית עמק בית שאן (היום: מ"א עמק המעיינות), ואת הספרייה העירונית ברמת גן. לגלעד היו קשרים טובים עם התנועה הקיבוצית, עד כדי כך טובים שקיבוצים רבים בחרו שלא לעשות שימוש בשירותי התכנון של המחלקות הטכניות שלהם, והעדיפו לפנות אליו שיתכנן להם מבנים בקיבוץ. דוגמאות יש הרבה: אולם הספורט בכברי, חדר האוכל בנען, הזורע, אלונים, כפר הנשיא, גבת וגם כאן בגשר הזיו.

בשונה מהמבנים המרשימים שתכנן גלעד בקיבוצים אחרים, בגשר הזיו המבנה צנוע ופשוט. גוש אחד עם קווים נקיים ואופקיים בו קיימת רק הדגשה לכניסה.

חדר האוכל נסגר בשנת 1999. במשך כמה שנים שימש כחדר העבודות של המטופלים במעון השיקומי "נאות הדסה" שפועל בקיבוץ. היום משמש מבנה חדר האוכל את בית הספר.

גלעד תכנן גם את בית התרבות של גשר הזיו, שנחנך בשנת 1968. נמצאים בו משרדי הקיבוץ (האגודה השיתופית) ומשרדי האגודה המוניציפאלית (שבעבר היו בית הכנסת ומשרד). בנוסף נמצאים בבניין הארכיון, מרכזית הטלפונים, חדר הדואר, המועדון לחבר והספרייה. חדר האוכל שמצפון ובית התרבות שממערב סוגרים על מדשאה מרכזית שמעוצבת כמו תיאטרון, ובעבר נהגו לקיים בה אירועים בחגים, מועדים ושמחות. הטיפול בטופוגרפיה הוא לא מקרי, והוא תוצאה של התערבות שני אדריכלי נוף שאהבו להמציא מחדש את הטופוגרפיה ולעצב אותה כאילו היא טבעית – היו אלה ליפא יהלום ודן צור, לימים חתני פרס ישראל ומבכירי אדריכלי הנוף שפעלו בארץ. לשניים האלה היתה טביעת יד מובהקת שקשה לפספס אותה.

בגשר הזיו פעל גם בית הארחה שנפתח ב-1962 ונסגר ב-1995. הגלויה שתליתי על הקיר היא שריד ממנו. כיום פועל בגשר הזיו "מלון דרכים". הוא שוכן במתחם מבנים אחר, שנבנו ב-1971 וב-1980. המתחם תוכנן לשמש למגורי נערי גשר הזיו והוא מיוחד כי המבנים בו מנצלים את הטופוגרפיה וסוגרים (אבל לא לגמרי) על חצר משותפת. כדי להימנע ממסדרונות, לקומות העליונות מגיעים דרך גשרים פתוחים המרחפים מעל למפלס התחתון ומעודדים קשרי מבט בין שני המפלסים, דבר שבעבר בטח חיזק את הקשרים בקבוצה שאכלסה את המתחם. את תכנון המתחם הנחה האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק, עליו כתבתי כאן לא מעט. חוץ ממתחם זה, תכנן כהנא בגשר הזיו גם את בית הארחה, בית הספר ושכונת מגורים ללינה משפחתית וכן את תכנית האב העדכנית לקיבוץ ב-1962. את מבנה מתחם המבנים המשמשים היום לאירוח, תכנן האדריכל אילן לויס, חבר קיבוץ יזרעאל לשעבר וכיום חי באוסטרליה.

.

תודה לג'ודי מארכיון גשר הזיו על התמונות והמידע.

.

חדר האוכל בצריף הגרמני:

.

שנות ה-80: צריף חדר האוכל מבחוץ (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

1956: חדר האוכל בצריף (ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

1956: חדר האוכל מקושט לחג (ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

שנות ה-60: חדר האוכל לקראת ליל הסדר (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

חדר האוכל הקודם היה בצריף הנמצא בסמוך לחדר האוכל האחרון

.

קטע מחזית דרומית

.

חזית

.

עץ

.

שלט 01

.

שלט 02

.

חדר האוכל השלישי בתכנון אדריכל שלמה גלעד:

.

שנות ה-70: חזית בניין חדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

בקצה המדשאה ניצב חדר האוכל שתכנן האדריכל שלמה גלעד

.

כניסה לחדר האוכל מחזית צפונית: פס החלונות הנמוך נועד ליושבים בסמוך לשולחנות האוכל ופס החלונות העליון נועד לאוורור ותאורה

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל בחזית הדרומית הפונה למדשאה המרכזית וללב הקיבוץ

.

הכניסה מודגשת באמצעות מצחיית בטון הבולטת מקו החזית ומצלה על הכניסה

.

אולם חדר האוכל משמש את הקהילה אבל לא לארוחות

.

1973: בניית חדר האוכל (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

שנות ה-70 (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

1995: חדר האוכל ערוך לחג הקבוצה ה-46 (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

שנות ה-90 (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

שנות ה-90: קישוטים לקראת שבועות (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

בית התרבות בתכנון גלעד:

.

מבנה המזכירות, הספרייה, מועדון וחדר זכרון

.

הבניין עוצב כתיבה מרחפת אך קולטי אנרגיית השמש שהוצבו על הגג שינו את צורתו

.

מעבר רגלי מתחת למבנה

.

בטון

.

לספרייה יש חלון ראווה

.

ספרים חדשים בספרייה

.

1968: בית התרבות (מקור: ארכיון קיבוץ גשר הזיו)

.

חדר עיון

.

עבודת קיר

.

קודם למבנה הבטון עמד כאן צריף

.

על לוח המודעות 01

.

על לוח המודעות 02

.

מלון הדרכים (במקור מגורי ילדי בית הספר) בתכנון אדריכל פרדי כהנא:

.

מלון דרכים שתכנן פרדי כהנא במקור למגורי ילדי הקיבוץ

.

גשר מקשר בין החדרים שבקומה העליונה במבנה מלון הדרכים (שבמקור שימש למגורי ילדי הקיבוץ)

.

הגשר מלמטה. במקור בטון חשוף, היום צבוע לבן ותכלת

.

חלון

 .

חדרי אוכל נוספים שכתבתי עליהם:

.

גרופית ומבוא חמה (אדריכלית ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

נצר סרני (אמנון כהן)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)