סיבוב במרכז העיר ערד

הוקצבו לי עשרים דקות לעצירה בערד. התלבטתי בין רובע טללים ובין המרכז המסחרי. בסוף בחרתי במרכז, כי לאחרונה פרסמתי ספר שעסק בין השאר במרכז ערד.

פעם שעברה כתבתי כאן על מרכז צים שנפתח באותה עת ושיערתי שהוא יפגע בקניון – מה שאכן קרה. המרכז המסחרי עצמו עבר סוג של חידוש, שפירושו גבעה קטנה של אדמה עם דשא ויריעת פלסטיק ולמרגלותיה זרנוקי מים שיוצאים מהרצפה. המים שקפצו מהרצפה ביום החם לא הזיזו לאף אחד, אפילו לא לילדים שהיו בחופשה מהלימודים. האנשים שישבו בשולי גבעת הדשא הפנו את גבם למזרקה והסתכלו לכיוון השני.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית קולנוע אורון

.

(1) הקניון

בשביל מי שמבקר בקביעות בערד לפחות אחת לשנה, השינוי בולט. השינוי המשמעותי שמצאתי עכשיו הוא שקיעתו של קניון ערד – הקופסה האטומה שתכנן משרד פייגין אדריכלים באזור שאמור היה להמשיך את הציר העירוני ובא הקניון וחסם אותו. במדינה מתוקנת היו שוללים לפייגינים את הרישיון על פרויקט כל כך רע. חוץ מהעובדה שמדובר בקניון שלוקה בכל טעות אפשרית בלקסיקון של תכנון קניונים, הם גם יצרו כאן מבנה שפגע בסביבה שלו. לקניון שנפתח ב-1996, רגע אחרי "אסון ערד" ורגע לפני אסון ההשתלטות של "ישראל ביתנו" עם החרדים על העיר, לא היה סיכוי. פתיחת "צים סנטר" חיסלה אותו סופית.

.

(2) חידושים במרכז

מגרשי החניה הצמודים למרכז הם כולם עכשיו בתשלום, זה חדש. אז המשכתי עם המכונית והחניתי בקניון שם עדיין חינם. מאוחר יותר יספרו לי שהסיבה לתשלום היא להקל על תושבי ערד שהחניה עבורם היא חינם, אך גם כדי להרחיק את הבדואים מהמרכז המסחרי. בסוף, מי שרוצה מחנה בקניון., שם החניה חופשית ונוחה. ב-11 בבוקר יום חמישי הקניון ריק. לעומתו, המרכז המסחרי מלא אנשים. יש בתי קפה והאנשים באים כדי לקנות או לקבל שירות כזה או אחר (בנק, דואר). רוצים לשבת בצל? יש רק מקום אחד במרכז הכיכר – כחלק מעבודה נקודתית שבטעות מכנים כאן "התחדשות עירונית" שהיא פעולה מערכתית. את השיפוץ של הכיכר תכננה אדריכלית הנוף אמירה ברמן. אין לה אתר אינטרנט או כל מידע נוסף ברשת.

מה כללה עבודת החידוש? העבודה התמקדה אך ורק בכיכר המרכזית. החלפת ריצוף וריהוט. הסרת הבמה והחלפתה במזרקה וגבעת דשא שעליה מסוככת יריעת ברזנט. זהו. חזיתות המבנים והעסקים לא השתנו, לא חידשו את ריהוט הרחוב בשאר חלקי המרכז או סביבתו ולא הוכנסו שימושים חדשים.

.

במרכז המסחרי של ערד אחרי השיפוץ: מזרקה וגבעת דשא מוצלת

.

(3) מרכזים מסחריים והמרכז של ערד

המרכז המסחרי של ערד מתוכנן על בסיס מודל המרכז המסחרי שהתפתח אחרי מלחמת העולם השניה במערב אירופה, במדינות כמו בריטניה, דנמרק ושוודיה. המרכז תפס את מקומו של השוק והרחוב המסחרי. העיקרון שלו היה ריכוז שירותים, מסחר, תרבות ופנאי. הישראלים שמחו להעתיק אותו בזמן אמת בתחילת שנות החמישים ולכן הוא מופיע בערים הישראליות שהוקמו אז. גם בשכונות שהוקמו החל משנות החמישים. השינוי המרכזי שעברו אותם מרכזים בשנות השמונים הוא העלמות התרבות והפנאי.

המרכז בערד הוקם בין 1966 לאמצע שנות השמונים. הוא מתבסס על אותו מודל, אלא שכיאות לרוח הכללית שנשבה בערד באותה עת, הוא גדול ומורכב יותר. האדריכל מנחם כהן תכנן אותו על בסיס מודול קבוע – כפי שתכנן את כל הפרויקטים שלו ובמיוחד את בניין עיריית תל אביב (התייחסות למודול ניתן לקרוא בכתבה של אסתר שנדברג שפורסמה ב"הארץ"). הפרוגרמה של המרכז בערד דומה מאוד לשימושים שיש בכל המרכזים האחרים בארץ, אך בשונה ממרכזים אחרים את המסה האחידה שאפיינה את המבנים במרכזים האלה, הוא פרק לחלקים. בנוסף, כל מבנה מתאפיין בחזית מעט שונה. שלושת המרכיבים המקשרים בין המבנים: (1) השטח הפתוח שביניהם (2) הפרופורציות (3) קומת הקרקע שכוללת שטח מוצל בחזית הבניין. כהן גם שילב מבנה יחסית גבוה המתפקד בעיקר כנקודת ציון מרחבית.

.

(4) רוסים, חרדים ובדואים / ערד כעיר רב-תרבותית

האוכלוסייה שמשתמשת במרכז ערד, לפחות מביקור קצר במרכז, היא בעיקרה אוכלוסייה חרדית, בדואית ועולים מבוגרים מברה"מ. בקושי תמצאו כאן את מה שמצטייר כישראלי מצוי. הם באים בעיקר לקנות "בעיר הגדולה" או מפני שהם מתקשים להגיע לצים סנטר (פעולה שמחייבת נסיעה), או שסתם באים להסתובב. השיפוץ לא עוזר להם כי אין כל כך מקום לשבת, יש רק מקום אחד ולא כולם רוצים לשבת בו.

המסחר עלוב ונראה כמו שוק צולע (השוק שבקרתי בו בתל שבע ססגוני ואטרקטיבי פי מאה ממה שיש פה). המזרקה בסדר, הריצוף אחיד, אבל העסקים על הפנים. הקולנוע נראה לא מתפקד והוא נטוע באמצע, כמו אנדרטה לחיים שהיו יכולים להיות פה. למרות שבצמוד למזרקה הותקנה הצללה, מדובר בהצללה מלאכותית וכל האווירה של הפרויקט היא של אילוץ מהיר, זול ותדמיתי, לא יותר מזה.

.

מבט על הרחבה המרכזית של המרכז (מכיוון מזרח)

.

(5) שיחה על ערד עם ד"ר בתיה רודד

"לא לטעמי. זה לא רק עניין של יופי, אלא של המהות של כיכר העיר במובן החברתי-פוליטי. לפני השיפוץ היתה במרכז במה והוא היה באמת מרכז העיר, ועכשיו רוב הזמן חסר התפקוד המרכזי הזה". ד"ר בתיה רודד, מהמחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון, קוראת נאמנה של הבלוג ותושבת ערד מאז 1972, עונה על שאלותי ומתייחסת לשיפוץ ולמצב הכללי של ערד.

השינוי החברתי המשמעותי הראשון התחיל עם העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. בבת אחת הוכפל מספר התושבים כשמחציתם עולים. תושבי ערד הוותיקים הרגישו שהמקום אבד להם ורבים עזבו. במקביל, החלו בראשית שנות התשעים תהליכי הפרטת המפעלים וקיצוצים חדים בתקציב העירוני. כל אלה שינו את פני העיר ואופיה. על כך ניתן להוסיף, כי בייגה שוחט הכניס לעיר קהילה קטנה של חסידי גור. אבל רק ב-2010, מציינת רודד, החלה נהירה המונית של חסידי גור לערד. התוצאה לטענתה הולידה מלחמות יהודים שלא מוסיפות לדימויה.

את חיי היומיום עם האוכלוסייה הבדואית במרכז היא רואה כמציאות שאין לה חלופה: "הם מפרנסים את החנויות. בלעדיהם הכל יקרוס סופית". עם זאת, היא סבורה כי בהתנהלות ותכנון נכונים יש לערד פוטנציאל נפלא להיות הדבר הטוב הבא בישראל. ייקח זמן ודרוש חזון, אך אין זו אגדה.

.

1973: יושבות בבית קפה במרכז ערד (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

(6) חזרה לקניון

חשבתי לאכול משהו אבל לא היה כלום. פיצה האט או קפה קפה במרכז צים נראה לי מיותר, אז הלכתי לקניון לשופרסל לקנות כמה בורקסים. מה יכול להיות רע בבורקסים. הקניון היה נטוש ברובו. השופרסל הגדול היה מלא, שוב, באותה אוכלוסייה שראיתי במרכז: בדואים, חרדים ורוסים קשישים.

למרות עומס הקונים, את עמדות הקופה איישו שלוש קופאיות בלבד והתור היה ארוך. בתור שלי עמדו שתי נשים רוסיות מבוגרות ושתי חרדיות – אחת צעירה מאוד ושנייה פחות. מאחורי כבר נעמדו שתי חרדיות צעירות ובחור עם כיפה סרוגה גדולה. הקופאית עבדה לאט. את הבורקסים שלי אכלתי כבר במכונית כשהמשכתי בדרך למטה לים המלח.

.

התכנית המקורית למרכז ערש שתכנן האדריכל מנחם כהן (מקור: "האדריכל שתכנן את בניין העירייה, מנחם כהן – עבודות)

.

(7) האדריכל מנחם כהן על תכנון המרכז

בספר "האדריכל שתכנן את בניין העירייה" (עדיין למכירה במרכז באוהאוס ורובינזון ספרים ולהשאלה בספריית ערד), מתייחס האדריכל מנחם כהן לתכנון מרכז העיר ערד, כנראה הפרויקט השני בחשיבותו שתכנן אחרי בניין עיריית תל אביב:

"תכנית המתאר של ערד מבוססת על תכנית קומפקטית המורכבת בחלקה הראשון משישה אזורי מגורים ושלושה אזורים המהווים את מרכז העיר בשטח קטן, ובחלקה השני מורכבת מאזורי מלונאות, מגורים בצפיפות נמוכה ואזורי תעשיה. המרכז המסחרי ממוקם בין שני רובעי המגורים הראשונים שהוקמו בערד – רובע יעלים ורובע אבישור. לפי תכנית המתאר מוקפים אזורי המגורים והמרכז בכבישים רחבים כשדרך להולכי רגל המופרדת מהכבישים, מובילה ממרכז אזור המגורים אל מרכז העיר. בתכנית המרכז שולבו שבילי הולכי רגל הממשיכים את הדרך המרכזית, כשבמפגש השבילים נוצרת כיכר מרכזית בעלת אופי עירוני. שבילי ההליכה מחלקים את המרכז לאזורי משנה, כשלכל אזור משנה מגרש חניה צמוד. באמצעות פתרון זה, נשמר עיקרון ההפרדה בין דרך הולכי הרגל ובין תנועת הרכבים.

המרכז מופנה פנימה, ולא מלווה את הכבישים המקיפים אותו, אולם, בנקודות הכניסה למרכז מארבעת צדדיו נוצרות רחבות כניסה המזמינות את הבאים פנימה. רחבות הכניסה תוכננו מתוך ראייה עתידית שניתן יהיה להקים בהן גישה למעבר תת-קרקעי או גשר שיקשר לאזור המגורים מבלי לחצות את הכבישים המקיפים.

במקור תכננתי מבנה אחד מלבני, עם חצר פנימית בו כל החנויות והמשרדים פונים פנימה אל החצר והחנייה ממקומת בהיקף החיצוני. בעקבות ההצעה פרץ ויכוח בין מקבלי ההחלטות: חלק טענו שיש פחות מידי משרדים וחלק אחר טען שיש פחות מידי חנויות. בעקבות הדברים, עלה בי הרעיון, שחוץ מבית קולנוע ובית הסתדרות, ניתן ליצור יחידה שתכיל בגרסה אחת מסדרון שמשני צידיו משרדים ובגרסה שניה מעבר חזיתי שפונה לחנות, כך, שניתן יהיה לשחק עם היחידות ולהתאים אותן לצורך הייעודי שלהן. יצרתי שתי קבוצות ביתנים: האחת מורכבת מביתנים מיוחדים כמו בית קולנוע, בית הסתדרות ובית הדואר, וקבוצה שניה של ביתנים שיועדה לחנויות ולמשרדים. תכנון הביתנים התבסס על יחידת יסוד של חנויות, המכילה ארבע יחידות חנות וגגון, כשבאמצעות צרופים שונים מרכיבה את קומת הקרקע. יחידת היסוד של המשרדים תופסת שטח זהה לזה של החנויות ובאמצעות צרופים שונים מהווה את הקומות העליונות של הביתנים. הפתרון העניק אפשרות לצרופים שונים של יחידות החנויות והמשרדים והעניק עניין וגיוון לגושי הבניינים במרכז. יתרון נוסף היה שניתן היה לערוך שינויים בשימושים, מבלי לפגוע בעקרונות התכנון הכללי.

המרכז נבנה בשלבים החל משנת 1966 ועד 1988 כשהרעיון המקורי נשמר לאורך כל השנים. הפינה הדרומית היא החלק היחיד שלא תכננתי במרכז, ולכן היא חריגה בנוף ולא מצליחה להיות קשורה אליו עד היום".

.

תיאור עקרוני של היחידה המרכיבה את המבנים במרכז ערד (רישומים שיצר האדריכל מנחם כהן ב-2014 לספר "האדריכל שתכנן את העירייה"): (1) בשורה עליונה יחידות משרדים לקומה א' (2) בשורה האמצעית יחידות מסחריות לקומת הקרקע (3) בשורה התחתונה הצבת היחידות זו לצד ועל גב זו

.

אדריכל מנחם כהן מול ארון הספרים:

.

.

אמנות במרחב הציבורי: קיר אמנות בכניסה לרחוב הראשי בערד, ממש מול המרכז המסחרי

.

מתכת על בטון חשוף

.

נוף במדבר

.

שמלת בטון ומלט

.

אמנות קרובה

.

המרכז המסחרי אטום לרחוב. הפתחים היחידים הם בכניסות וביציאות המוגדרות לכך

.

הסופרמרקט גם אטום לרחוב ונמצא בנסיגה. כנראה חשבו שתהיה כאן צמחיה שופעת

.

הכניסה הראשית למרכז המסחרי פונה לכניסה לעיר (מדרום) ומודגשת באמצעות מדרגות רחבות במיוחד

.

בקומה התחתונה שטח מסחרי הנמצא בנסיגה מקו החזית ומאפשר מעבר מוצל, בקומה העליונה משרדים ושירותים שונים

.

מבצע

.

כמו בבניין עיריית תל אביב, גם כאן העניק האדריכל התייחסות לאקלים המקומי בעיצוב הפתחים

.

הרבנות

.

החזית האחורית והאטומה של בניין אולם המופעים "קולנוע אורון"

. \.

אטום ומסנוור

.

אבן מקומית 30% משטח חיפוי המבנים (אחר כך זה ירד ל-17% ובסוף זה נעלם)

.

מבט על הרחבה המרכזית של המרכז (מכיוון מזרח)

.

הבניין הגבוה יועד במקור לשמש חנות כל-בו גדולה בקומות התחתונות ומשרדים בקומות העליונות

.

.

פינה (הבניין הגבוה)

.

באדיבות

.

למטה מסחר ולמעלה משרדים

.

הכיכר המרכזית לאחר השיפוץ וברקע בניין קולנוע אורון

.

אורון

.

קיץ בכיכר

.

פסים

.

הכניסה חופשית

.

קופה

.

סגור

.

מים מהרצפה עכשיו מאוד באופנה בישראל, אחרי שהועתק מפרויקטים שנוצרו בארה"ב בשנות השמונים

.

הדשא לא נקלט או לא מתוחזק מספיק טוב, אבל יש צל

.

יושבים ומסתכלים

.

נכה בוהה בכיכר הריקה

.

שירותים ציבוריים

.

בניין בכיכר

.

גוף תאורה שהשחים ונרקב

.

אוסף שלטים על חזית אטומה – חזית הבניין הפונה לרחבה בצפון המרכז דרכה נכנסים לרחוב הראשי הנראה כמו קסבה

.

הקסבה 01

.

הקסבה 02

.

הקסבה 03

.

הקסבה 04

.

הקסבה 05

.

הקסבה 06 (סמוך לכספומט)

.

הקסבה 07

.

טבע ערד – פיצוחים ברמה אחרת

.

סולגאר

.

קירות כחולים בכניסה לאחד הבניינים הדו-קומתיים שבקומה העליונה שלהם יש משרדים

.

עולה לקומה העליונה

.

מעקה עץ וטקסטורה על הקירות

.

בית ספר לנהיגה "מצדה"

.

הקסבה במבט מחלון הקומה העליונה של הבניין

.

בניין הדואר שבפינה הצפון-מערבית של המרכז

.

מתקלף בשמש שלט רחוב סמוך

.

מול בניין הדואר נמצא מרכז תרבות, ספרייה ומוזיאון קטן שנמצאים בשיפוץ

.

מוזיאון ערד. חוץ ממתנ"ס ערד, סמואל רובין גם תרם את הבסיס לבית הספר למוסיקה באוניברסיטת תל אביב

.

בניין מרכז מבקרים ערד – עכשיו בשיפוץ

.

חול-כחול

.

בתיה

.

בניין הספרייה

.

פינת בניין הספרייה

.

את המרכז ההיסטורי המשיכו צפונה ברחוב שעוצב ברוח דומה, אך בקצה שלו עצרו הכל…

.

משמאל – המתנ"ס ערד ובקצה בניין קניון ערד שעוצר הכל

.

עמודי שלמה: חזית בניין המתנ"ס

.

תושבת האזור ובנה בדרכה מהמרכז המסחרי לקניון

.

קניון ערד

.

פייגין אדריכלים: קניון ערד

.

סופר פארם

.

הרחוב בקניון: יש מיזוג אויר, יש צל, אבל אין כמעט אנשים

.

יש גם דברים שיורדים מהתקרה

.

ויש גם ספינת פיראטים

.

עם בובת פיארט ותוכי

.

למרות שמדובר ביום חמישי בשעות הבוקר המאוחרות – המקום ריק ולא פעיל

.

רחוב בקניון: ממשיך את אווירת הבזאר שבחוץ אך ללא הצלחה

.

הכניסה לשופרסל דיל – כאן יש אנשים אבל לא קופאיות ולכן לוקח שעה לקנות כאן משהו

.

קמח, סוכר, שמן

.

קפואים

.

בורקס (קניתי שישה)

.

מקרר הגבינות

.

רשימות נוספות על ערד:

סיבוב במרכז צים ערד

סיבוב בפסל הבולבוסים בכניסה לערד

סיבוב בחדר אשפה ברובע אבישור

סיבוב על הצעה לבול 50 שנה לערד

סיבוב בבניין עיריית ערד

סיבוב מוזר בפסל של תומרקין (הרשימה הראשונה שפרסמתי בבלוג)

.