סיבוב בבניין עיריית ערד

בניין עיריית ערד שוכן מאז 1961 באותו מבנה במקום בו הכל התחיל. במבט ראשון ניתן לחשוב שזו יצירה שלימה שהוקמה כחטיבה אחת, אך בשיחה עם אדריכלית המבנה, מסתבר שהקומה הראשונה תוכננה כמבצר קטן לקומץ האנשים שהקימו את העיר והקומה השניה היא בכלל צריף שוודי מעץ שהובא ממחסני הסוכנות שפירקה קודם לכן איזו מעברה.

החשיבות של בניין העירייה, לבד מההיבט ההיסטורי, היא בניסיון המוצלח ליצור שפה פיסית מקומית וייחודית לבנייה בעיר החדשה ובהתאמתו של הבניין וסביבתו לאקלים המדברי.

   .

החזית הראשית בניין העירייה הפונה אל העיר

החזית הראשית (צפון-מערבית) של בניין העירייה עם פח אשפה ירוק

   .

גם היום, למעלה מיובל שנים לאחר שהוקם "המחנה הקדמי" (שמתפקד היום כמתחם שירותים עירוני בסמוך לרחוב הפלמ"ח), הנוחות האקלימית נשמרה בו היטב. כאן ממש ניתן להבין כיצד ייעוד יוצרת צורה (Form follows function) – מהעקרונות המרכזיים של האדריכלות והעיצוב המודרני בתחילת המאה ה-20.

קודם להקמת המרכז המסחרי הגדול החוצה את העיר, תפקד המקום גם כמרכז הכולל כמה שירותים ובהם סניף של בנק הפועלים שתפס חצי מקומת הקרקע של המבנה. בקומה העליונה שכנו משרדי מהנדס העיר (אדר' יונה פיטלסון עד 1964 ולאחר מכן אינג' אורי רפאלי), מחלקת התכנון של חבל ערד, מזכיר המועצה, מזכירות ולשכת ראש המועצה.

התקשרתי לאורי רפאלי ששימש כמהנדס המועצה המקומית ערד בין השנים 1980-1963 כדי לברר מי תכנן את המבנה. הוא ענה שהיתה זו האדריכלית אילנה אלרוד.

את אילנה תפסתי בטלפון בדרכה במונית לפגישה. ב-1961 היא תכננה את מבנה העירייה ולמעשה חלק נכבד מהעקרונות שעל פיהם הוקמה בהמשך ערד. ב-2012 היא עדיין ממשיכה לתכנן. הנסיעה במונית היתה ארוכה, מה שאיפשר לי לחפור.

כשאני מבקש ממנה לספר לי על הבניין, היא בוחרת לפתוח במדבר, בחזון ובחלוציות: "הסיפור מתחיל כשלובה אליאב לקח על עצמו, אחרי שהקים את חבל לכיש, להקים את חבל ערד. היו שלוש מטרות להקמת ערד: (1) הקמת התיישבות בחלק הזה של ארץ ישראל שלא היה שם שום דבר חוץ מכמה נקודות של בדואים. (2) היות והאקלים בים המלח קשה מאד, היה צורך לייצר עורף לים המלח, שיכלול מגורי קבע לעובדי המפעלים ויספק חדרי אירוח לתיירות שהחלה להתפתח. (3) להקים בערד מרכז מרפא לחולי אסטמה".

גיוס הצוות: "שני האנשים הראשונים שגייס אליאב לתכנון היו אני ואלכס שר. אני חזרתי אז מברזיל, שם עבדתי בצוות של האדריכל אוסקר נימאייר על תכנון העיר ברזיליה. קודם לכן עבדתי בתחום בדנמרק, כך שכבר הייתי אדריכלית עם ניסיון".

איתור השטח לערד: "בהתחלה עד שאיתרנו את המיקום הסופי לערד, עבדנו בתל אביב. מתוך כל שטח המדרון היורד לים המלח מצאנו את המיקום הנח ביותר להקמת עיר במיקום שנבחר – שכולל שטחים מישוריים יחסית. מבחינה גיאוגרפית השטח מזכיר צורת כף יד: מרכז מישורי עם שלוחות המופרדות בעמקים. הצורה התאימה למרכז עירוני שממנו יוצאים לשכונות".

"המחנה הקידמי": "החזון של לובה אליאב היה לתכנן מתוך השטח עצמו ולכן הוקם "המחנה הקדמי", שהבניין הראשי שלו הוא בניין העירייה. עם ההחלטה על הקמת המחנה הקדמי, גויסו צריפי עץ ישנים ממחסני הסוכנות שהיתה המאכלסת הראשית של ישראל והחזיקה באותם צריפים שפורקו והורכבו מחדש בערד. לובה היה איש יוצא דופן והוא ארגן את הצריפים. הוא אמר שזה מה שיש לנו ועם זה צריך להקים את המחנה. תכנית המחנה מתבססת על חצר מרכזית עם מבנה דו-קומתי לעירייה ומסביב מבנים נוספים מסביב לחצרות קטנות. שם התנהל כל הצד האדמיניסטרטיבי של המקום ושם גם גרנו. הצריפים נראו לא טוב ולכן החלטתי לצפות את כולם ברשת ובטיח. כך הם נראו יותר כמו מבני קבע. הוספנו גם חדרי שירותים ודאגנו שהפיתוח הסביבתי יהיה יפה ולכן הוספנו פרגולות וגינות".

מבנה העירייה: "בזמנו המחנה היה הדבר היחיד באזור וברגע שעשית צעד אחד מחוץ למתחם, עמדת במדבר אמיתי בלי שיח ובלי עץ. כשתכננתי את הבניין אמרתי שאנחנו נמצאים לבד במדבר כשמסביב בדואים, היה גם חשש מפדאיון ולכן עדיף שבסיס הבניין יהיה מאבן כך שאם יהיו בעיות נוכל לעשות את מבנה האבן למקום מקלט. לכן זה הבניין היחיד מאבן. מעל לקומת האבן הנחנו צריף עץ. המבנה יושב בנקודה גבוהה טופוגרפית ולכן היה צורך במדרגות בחזית. יכולתי לתכנן מדרגות רגילות, אך בחרתי במדרגות רחבות במיוחד כדי שתהיה משמעות למקום".

האווירה והאנשים בערד הקטנה: "היינו חבורה של אנשים צעירים ואידיאליסטים שבאו לגור ולתכנן עיר חדשה. זה היה אתגר תכנוני מהמעלה הראשונה ותמיד היתה תנועה במקום. היתה חברות מאד טובה בין האנשים ובין עצמם ואחר כך בייגה שוחט הצטרף כמהנדס שטח של חברת "סולל בונה" ומאוחר יותר הוא גם נבחר לראשות המועצה. לאחר שלובה אליאב עזב וגם אלכס שר, עזבתי גם אני כשהתחתנתי ב-1962".

אילנה התנצלה שהיא הגיעה כבר לפגישה והשיחה הסתיימה.

    .

תכנית המבנה כפי שנערכה עבור סקר מבני ציבור שנערך בערד ב-1969

.

המדרגות הרחבות מובילות אל המתחם האזרחי. הבניין שולח יד אל החוץ, באמצעות קיר מחופה אבן שיוצר מרחב ביניים

.

העליה לאקרופוליס של ערד

.

המפלס התחתון בנוי בנסיגה מקו חזית המפלס העליון וגם מחופה כולו באבן מקומית: הסיבה לכך היא גם אסתטית אך בעיקר אקלימית. ההצללה שיוצר המפלס העליון והחיפוי באבן מצננים את המבנה

.

לאחר המדרגות הרחבות נכנסים דרך הבניין לכיכר אזרחית סגורה. במקור המעבר היה רחב, ובאמצעות בנייה קלה נסגר חלק מהמעבר והפך לחדר נוסף (משמאל)

.

החזית הדרום-מזרחית של בניין העירייה פונה אל כיכר אזרחית קטנה. גם כאן המפלס התחתון נמצא בנסיגה מקו החזית של הקומה שמעליו ובדומה לה גם אינו מחופה באבן מקומית.

.

המדרגות העולות למפלס העליון הן חיצוניות. כאן כנראה לא חששו מגשמים. אותי דווקא עניין מבנה המדרגות עצמו.

.

הקיר ההובלט אל החזית הראשית, ממשיך וחודר אל הכיכר האזרחית ומלווה את המבקר הנכנס אל המתחם

.

המפלס העליון בקצהו בולט גן הוא מעל לקיר הנושא אותו

          .

הכיכר האזרחית הקטנה הצמודה לבניין העירייה

.

קירות מחופים באבן מקומית ומקורים בגג קל מלווים את המבקרים ברשת שבילים ישרים אל שאר חלקי המתחם האזרחי. כך נוצרות להן חצרות סגורות נעימות למעבר ושהייה.

.

ציור קיר על אחד מהקירות

.

אחת מהחצרות הפנימיות: חצר מרוצפת

.

חצר פנימית רחבה יותר ומגוננת

.

בכניסה ללשכת סגן ראש העיר ערד

.

השבוע שודר בחדשות המקומיות של הדרום סיפורו של הסקייט פארק החדש בערד שנולד כיוזמה של ילד בכיתה ח' בעיר שפנה באופן אישי לראש העירייה. הסקייט פארק נחנך ביום העצמאות האחרון.

* * *

רשימות נוספות על ערד:

סיבוב בפסל הבולבוסים בכניסה לערד

סיבוב בחדר אשפה ברובע אבישור

סיבוב על הצעה לבול 50 שנה לערד

סיבוב בגינות האקלימיות ברובע אבישור

סיבוב מוזר בפסל של תומרקין (הרשימה הראשונה שפרסמתי בבלוג)

  .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • bddaba  On 29/05/2012 at 17:31

    כל הכבוד על העניין וההעמקה בתחקיר "אדריכליותו" של המבנה הוותיק הזה…

  • daniel ventura  On 29/05/2012 at 17:42

    קראתי את ספרו של לובה אליאב. התרשמתי כי הוא תיכנן עיר לדוגמא עם "ועדת קבלה". לבני הארץ בלבד

    נדמה לי "ללא דתיים"

    צחוק הגורל: הגיעו חרדים, אחריהם רוסים ואתיופיים והיום גם בדואיים וגם מאריתריאה וסודן

    לובה אליאב לא צפה זאת

    • מיכאל יעקובסון  On 29/05/2012 at 18:03

      שרון: תודה רבה!
      דניאל: אם זה היה תלוי בלובה אליאב אז ערד לא היתה קמה. מסיבות פוליטיות הוא עזב את ערד (שעדיין לא יושבה בשעתו) ובגללו כמעט כל העסק קרס. אליאב דאג עד יום מותו לטפח את המיתוס שהוא הקים את חבל ערד, עובדה מוגבלת. היות ואיש לא חלק עליו, אז המיתוס נותר. מי שהקים בפועל את העיר היה יצחק פונדק.

      • daniel ventura  On 31/05/2012 at 22:51

        אני צריך לקרוא שנית את הספר של לובה אליאב על ערד ?
        בהזדמנות

        דני

  • אסתר  On 29/05/2012 at 19:03

    בתחילת שנות ה 90 כתבתי את התיזה שלי על ערד וראיינתי את אילנה אלרוד שקיבלה אותי בסבר פנים יפות והסבירה רבות על העיר והתכנון שלה ביחס לסביבתה המדברית. יצחק פונדק אירח אותי בצריף שהוא עדיין החזיק בשכונת הראשונים בערד. על החלונות/הזגוגיות של הצריף היו ציורים יפים של האדריכל פייטלסון שתיארו את הרי מואב בשפע צבעי ורוד וסגול… האנשים במקום ספגו השראה מהאזור ובאמת נכון לתכנן מקום תוך כדי מגורים בו ולא מתל אביב המהבילה.

  • amitaisandy  On 30/05/2012 at 13:20

    בדיוק השבוע הכריזו עובדי עיריית ערד על שביתה.

  • ד"ר בתיה רודד  On 18/08/2012 at 21:05

    נשמח לרשימה שלך על שכונת הפטיו

  • yaronimus  On 09/06/2015 at 17:02

    הידיעה על הסקייט פארק היא מגניבה לגמרי. זה נהיה טרנד בארץ והייתי שמח לראות אותך מנתח את העבודות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: