סיבוב בשתי שכונות מגורים שתכננו הנדלרים בירושלים

לקראת התערוכה על עבודות המשרד "נדלר-נדלר-ביקסון-גיל" משכו את תשומת ליבי זוג שכונות מגורים קטנות שתכנן המשרד בתקופות שונות בשוליים של שכונת גונן בירושלים. למרות שמדובר באותם מתכננים ורק שנים ספורות מפרידות בין השתיים, ההבדלים משמעותיים וצופה מקרי יתקשה לגלות שאת שתיהן תכנן אותו משרד. ברשימה הזו אציג את שתיהן לאחר שבקרתי בהן לפני כמה ימים ואציג את ההבדלים + הסבר לשינוי בתפיסת התכנון.

(1) השכונה הראשונה תוכננה בתחילת שנות ה-60 ברוח המודרניזם. היא מורכבת ממספר שבילי הליכה מקבילים, המקשרים למבנים דו-משפחתיים שמסוככים על השבילים. (2) השכונה השנייה הוקמה בשנות ה-70, בצמוד לזו הראשונה, ובה יש מרקם בנוי שתוכנן בהשראת ערים עתיקות.

על המשרד המתכנן: שולמית ומיכאל נדלר הקימו את משרדם בתל אביב ב-1946 בעקבות זכייתם בתחרות תכנון קמפוס רופין בעמק חפר. לאחר מכן תכננו בין השאר את בית העיתונאים ע"ש סוקולוב ואת בנק חקלאות. באמצע שנות ה-50 זכו להשתתף בצוות שתכנן את הספרייה הלאומית ומאז החלו לתכנן פרויקטים רבים בירושלים: בית תרבות העמים, בית אלישבע, תיכון אורט, בויאר והימלפרב, בית גיורא, שיכוני סטודנטים ברחביה (נהרס), בית ספר לעובדי בזק ותאטרון ירושלים. לשותפות במשרד הצטרפו במשך השנים אדריכלים נוספים: שמואל ביקסון, משה גיל ורינה אלקון. יחד תכנן הצוות עוד פרויקטים רבים, אך לא בהם נעסוק פה עכשיו.

.

גוף תאורה בעיצוב משרד האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון-גיל

.

שתי שכונות צמודות ואת שתיהן תכננו אותו צוות, אך נראה כי בכל אחת מהן בולטת ידו של שותף אחר במשרד:

• בשכונה הראשונה אפשר לחוש היטב את ה"יד החקלאית" של שולמית ומיכאל נדלר (מייסדי המשרד) שאפיינה גם את עבודתם המוקדמת בבתי תרבות במושבים ובקמפוס מכללת רופין בעמק חפר.
• בהצעה מוקדמת לבינוי השכונה השנייה ממנה שרד קולאז' ומודל (ראו תמונות בהמשך) ניתן למצוא את ריכוז יחידות המגורים במבנה אחד גדול ומונוליתי (שלא נבנה בסוף). צורה זו של בנייה אפיינה את היד של שמואל ביקסון, השותף השלישי במשרד. מבנים דומים למודל הזה הם תאטרון ירושלים והספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב.
• לבסוף, תוכננה השכונה השנייה כמרקם עשיר במנעדים של מרחבים פתוחים וסגורים, היוצרים מצבים שונים של קשרי מבט ומצבים שונים של חדירות אור. כאן בולטת ידו של משה גיל, השותף הרביעי במשרד שהתמיד בטיפול מעמיק בחתך המבנה. את ידו ניתן למצוא בספרייה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון ובבית ספר ליאו בק בחיפה.

כשהסתובבתי במתחם הולילנד צלמתי את הנוף ובין השאר גם את שתי השכונות המוצגות כאן. המבט הוא לכיוון דרום-מזרח ומספרתי כאן את שתי השכונות:

.

מבט על שתי השכונות (ממוספרות 1ו-2) מכיוון מתחם הולילנד

.

לסיכומו של דבר, כדאי לבקר בשתי השכונות ולשים לב להיבטים השונים ביניהן:

(1) בינוי:

השכונה הראשונה מאפיינת את האדריכלות הירושלמית שהיתה לפני 1967: בניה פשוטה ומודרניסטית שביקשה ליצור שפה חדשה שמחקה במידה מסוימת את המסורת האדריכלית שהיתה נהוגה בעיר עד הקמת המדינה. מבחינת גמישות ניתן לערוך בשכונה שינויים מבלי לפגוע בחזות הכללית ובתפקודה. השכונה השנייה מאפיינת את האדריכלות שבאה אחרי איחוד העיר: חזרה למסורת הבנייה ההיסטורית, ניסיון לשכלל את השפה הקדומה. לכן תמצאו כאן סמטאות, ככרות, בנייה בקו אפס עם שילוב של ייעודים. מבחינת גמישות השכונה הזו לא ניתן לערוך בשכונה שינויים מבלי לפגוע בשפה החזותית האחידה שלה ובתפקודה.

(2) דירות:

השכונה הראשונה מתאפיינת בדירות דומות, בגלל שינויי הטופוגרפיה ישנם בכל זאת הבדלים קטנים בין הבתים והדירות. הן אמנם דומות אך מיוחדות: כל דירה מתפרסת על שתי קומות ולכל אחת גינה פרטית. השכונה השנייה בדיוק ההפך וכל הדירות בה שונות הודות לפתרון המרקמי המורכב של פריסת הבינוי. חלקן מיוחדות וחלקן דירות רגילות.

(3) טופוגרפיה:

שתיהן בנויות על שיפוע הררי. השכונה הראשונה בנויה במקביל לקווי הטופוגרפיה והשכונה השנייה בנויה על הגבעה עצמה ונעשו בה כבר הרבה יותר עבודות עפר לצורך התאמתה למיקומה.

(4) טיפול נופי:

בשכונה הראשונה המרכיב הנופי הוא משמעותי. יש את הנוף שבקצוות הבתים שהוא ציבורי ומורכב מחורשות עצים פתוחות. לכל יחידת ידור גינה פרטית ובאופן כללי השכונה מאד ירוקה. שבילי ההליכה מוצלים הודות לכך היטב. בשכונה השנייה לא תמצאו לא פרח ולא פיסת קרקע טבעית. הכל מחופה באבן ירושלמית בוהקת.

(5) תנועה:

שתיהן מתבססות על הפרדה בין תנועה רגלית בתוך המתחם ובין תנועת רכבים שנותרת מחוץ לשכונה יחד עם החניות. בשכונה הראשונה מספר שבילי הליכה חוצים את השכונה במקביל, ולא נותר קשר בין שורות הבתים. שביל מדרגות מטפס בקצה השכונה ללא פיתוח מיוחד, אלא נועד רק למעבר, האווירה הכללית בנושא התנועה מזכירה מעבר בין שיכוני רכבת. בשכונה השנייה מערך התנועה הוא חלק עיקרי בשכונה, ונועד ליצור מגוון התרחשויות של מפגש ושהייה. השביל הופך לכיכר גדולה או קטנה, לסמטה צרה ומפולשת ובקטעים אחרים השביל רחב וחשוף. לפעמים יופיעו לצידו ספסלי ישיבה או חנויות ולפעמים גישות לדירות מגורים. השבילים מצטלבים ויוצרים מעברים מפותלים ולא צפויים, ממש כמו בעיר העתיקה.

(6) ייעודים

בשכונה הראשונה יש רק מגורים. מקלט ציבורי בשוליים הפך לחדר חוגים. בשכונה השנייה יש בית כנסת, מתנ"ס קטן וחנויות המשתלבים באופן טבעי בבינוי הכללי.

(7) אוכלוסייה

בשכונה הראשונה נכנסה אוכלוסיה חזקה יחסית והיא נותרה בה עד היום. בזמן הביקור, בשכונה הראשונה היתה אווירה של בית אבות. שקט. כמה זקנים יצאו מביתם והתהלכו באטיות בדרך מכאן לשם. בשכונה השנייה נכנסה אוכלוסיה חלשה יחסית וגם דתית (חלקה חרדית). כאן ראיתי משפחות, ילדים רועשים וקופצים מפה לשם, והתנועה האנושית היתה יותר ערה, לא מעט גם הודות לעסקים שפועלים בתחומה.

. . .

> > >

לכל אחת משתי השכונות יש את היתרונות והחסרונות שלה. הבינוי ומערך התנועה בשכונה השנייה יכול לעודד יצירה של קהילה לעומת השכונה הראשונה שם דווקא יש עידוד לחיזוק המרחב הפרטי ומעט התייחסות למרחב המשותף שמסתכם רק בחורשה סתמית. גם שילוב המסחר בשכונה השנייה וגיוון יחידות הדיור הופך אותה למוקד חי יותר בסביבה מאשר השכונה הראשונה שנותרת טריטוריה אריסטוקרטית באזור כולו, כאילו היא מבשרת (אמנם בצניעות והפשטות שאפיינו את אדריכלות התקופה), על פרויקט הולילנד שצמח מולה חמישים שנה מאוחר יותר.

.

מבט ממתחם הולילנד על השכונה הראשונה, שנות ה-60 (צילום: ריקרדה שוורין, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

לקראת העבודה על קטלוג התערוכה "עבודת צוות", בחר האדריכל הירושלמי אריה רחמימוב להתייחס לשכונה הראשונה (הוותיקה מבין השתיים):

"זו מודרנה ירושלמית משנות ה-60. יש כאן חיפוש אחר אדריכלות ירושלמית אחרת, שונה מאדריכלות המנדט ושונה מזו שבאה אחרי מלחמת ששת הימים – דוגמה מובהקת לכך שבירושלים ניתן לעשות אדריכלות מודרנית – ואני חושב שהנדלרים הצליחו להתמודד עם החיפוש אחרי המודרנה הירושלמית, שבאה לידי ביטוי במספר היבטים.

ההיבט הראשון הוא ההתמודדות עם השאלה כיצד ליצור אדריכלות ירושלמית ללא אבן ירושלמית. אין כאן כמעט שימוש באבן, מלבד בפיתוח הנוף. ההיבט השני הוא שיש כאן יחידה בסיסית שמשוכפלת וחוזרת על עצמה וכך יוצרת רקמה, כשבמקרה הזה מדובר ברקמת מגורים. הנקודה השלישית היא הקשר בין הפנים והחוץ: יש ריבוי בפתחים גדולים שיוצרים קשר חזק לנוף. מדובר אמנם בבנייה צמודת קרקע, אך היא מרחפת מעל הקרקע. גם היחסים שמתקיימים בין השטחים הבנויים לפנויים מאוזנים, יפים ונדירים במקומותינו עד היום. כדאי להוסיף את ההתייחסות להשתלבות היפה בטופוגרפיה, שהיא ביטוי נוסף במודרנה של פיתוח שטח: אם ננסה לדמיין את השכונה בזמן שהוקמה, כאשר ממערב עמק וממזרח ההר, השכונה השתלבה היטב בטופוגרפיה באמצעות הטראסות, המדרגות והשבילים.

הזמן משביח את המקום, כך שבפרספקטיבה של 50 שנה הפרויקט הצליח לשמור על רעננות איכותית. כשטסתי ב-2008 מעל ירושלים וצילמתי, ויש לפניי עכשיו את התמונה, גיליתי שהמקום טובל בירק. מאז שנות ה-60 הכל מסביב למתחם השתנה – יש מגרשי טניס, יש מחלפים וגם את "הולילנד" ממול – אך המתחם שומר על צביון וייחודיות. אי אורבני איכותי בתוך המרחב של ירושלים, וקלאסיקת מגורים ירושלמית".

.

מבט מתוך אחד השבילים, שנות ה-60 (צילום: ריקרדה שוורין, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מבט על המבנים וברקע הגבעה שעליה ניצב היום מתחם הולילנד, שנות ה-60 (צילום: ריקרדה שוורין, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

השכונה הראשונה היום

.

נוספו גדרות שמפרידות את חצרות שורת הבתים התחתונה מהרחוב

.

למרות החוק הירושלמי, כאן לא נעשה שימוש בחיפוי אבן על כל הבניין, אלא בוצע שילוב של טיח שפריץ עם לבני סיליקט אדמדמות

.

הכניסה לאחד מהשבילים החוצים את השכונה (מכונית פרטית חוסמת מעט את הגישה לשביל)

.

השבילים מוצלים היטב הודות לצמחיה והודות למבנים המסוככים על קטעים

.

לבמנים קומה מפולשת בחלקה המצלה על הולכי הרגל וגם מדגישה את הכניסה לבית

.

קטע שביל מתחת לאחד הבית

.

המבנים עצמם מעוצבים בצורת קופסאות נקיות ומודרניות

.

סרטון קצר שצלמתי בשכונה:

.

.

את המרפסות הביאו האדריכלים כנראה מתל אביב

.

החורשה הציבורית משתלבת בבתים

.

לבני הסיליקט האדמדמות משתלבות בחזית המבנה כהמשך לשימוש דומה שנעשה בהן במבני שיכון וותיקים המצויים בהמשך השכונה (ראו תמונה בהמשך)

.

ברוח המודרניזם: מסגרת בטון משחררת את תכנית הבית ומודגשת בחזית

.

מבט על החצי קומה מפולשת בה גם עובר השביל החוצה את השכונה (החיפוי כאן התבצע באבני לקט)

.

שביל אחד מקשר בין כל השבילים החוצים את השכונה לרוחב בהתאם לקווי הטופוגרפיה, ומקשר בין תחתית השכונה לחלקה העליון

.

בהמשך השכונה ניצבים מבני שיכון טיפוסיים הבולטים בשימוש באבן אדמדמה ומסגרות בטון – שאת ההד שלהם ניתן למצוא בשכונה הראשונה

. . .

השכונה השנייה

קולאז' המשלב מודל מוקדם שמרכז את הדירות בבניין אחד גדול:

.

קולאז' המשלב את השכונה הוותיקה עם מודל מוקדם לשכונה החדשה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מודל מוקדם לשכונה החדשה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מראה כללי של השכונה החדשה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מראה כללי של השכונה החדשה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מקום בשכונה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מקום בשכונה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

מקום בשכונה (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר ומשה גיל)

.

שני סרטונים קצרים שצלמתי בשכונה:

.

.

.

בהקמת השכונה סייעה קהילת יהודי בלגיה. יש כאן גם מסחר בחלק העליון שלה.

.

פתוח-סגור

.

אור וצל

.

קשרי מבט

.

מרכז קהילתי ומעליו כיכר מרכזית עם גוף תאורה פיסולי

.

המשרד הקפיד לאורך כל דרכו לעצב את כל הפרטים, גם את גופי התאורה

.

חדר מדרגות פתוח בקצה של שביל

.

כניסות לדירות ישר מהשביל הציבורי

.

מראה השכונה מבחוץ (קטע) מזכיר קצת מצודה. רעיון דומה ניתן למצוא בשכונות של סלו הרשמן במעלה אדומים ובשכונת גילה

.

מבנים דו-קומתיים בשכונה (מבט מחוץ לשכונה)

. . .

הולילנד במבט מהשכונה

+ + +

לפני כמה ימים קבלתי בדואר מעטפה ועליה שמי בכתב היד היפה ביותר שראיתי. בפנים גיליתי ספר חדש שהוציאו לאור בקיבוץ נען לכבוד חג ה-83 לעלייתו על הקרקע. מוצעים בו מסלולי הליכה בסביבת נען ברגל או באופניים. בסוף הספר פרק שמוקדש לאתרים בנען עצמה (בעבר כתבתי כאן על חדר האוכל, התאטרון ואולם הספורט בנען). יש הרבה מה לראות שם ולכן הספר עושה את עבודת התחקיר וההדרכה למי שרוצה להכיר דרך הרגליים או להישאר במיטה וללמוד על העולם מקריאה.

מחיר הספר 30 ש"ח וניתן להשיג אותו אצל רעיה בן אברהם – רכזת התרבות בנען (eyal_segev@naan.org.il). תודה למיה קסטרו.

.

כריכת הספר "עורף נען"

.