סיבוב בגולן, בית קברות נטוש, חדר אוכל, ברכת רם וחומוס במסעדה

בזמן שהשכנים הסורים הורגים אחד את השני, בגולן מתרחש שינוי מהותי, כנראה הבינו שפינוי לא עומד על הפרק בשנים הקרובות. אמנם, ברשימה הקודמת שלי מהגולן, יצאתי עם תחושה לא טובה. זלזול בתיירים, מחירים מופקעים, הזנחה והידרדרות. אולי נפלתי בפעם שעברה במקרה בכמה אתרים דפוקים אבל הפעם זה לא קרה (אולי רק קצת).

סוף סוף הבינו פה את הפוטנציאל התיירותי. אם עד עכשיו הגולן היה רק מקום של נופש בקיץ לנוער שבא ליהודיה ובחורף לכמה ימים של סקי עממי, אז עכשיו הגולן פתוח לכולם וכל השנה. מביקור של יום וגם בעקבות שיחות עם חברים שביקרו גם הם ברמה, אפשר ללמוד על האתרים שנפתחים בזה אחר זה ופונים לקהל הרחב והמגוון. מדובר בתהליך שנמצא בראשית דרכו אך הוא מהיר ואני חושב שכדאי לעלות ולראות.

הרשימה ארוכה במיוחד וכוללת כמה תחנות:

(1) קיבוץ מרום גולן (אדריכלים פרדי כהנא, חנן הברון ושלי ניסים)

(2) קטיף עצמי שעל

(3) בית הקברות של הכפר ההרוס מנצורה

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש

(5) ברכת רם

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט)

(9) על האנדרטה שיצרה נעמי הנריק כבר פרסמתי רשימה נפרדת.

.

ברכת רם באינסטגרם

.

כדי להבין באופן בהיר היכן כל מקום, הכנתי מפת התמצאות:

.

מפת התמצאות

.

(1) קיבוץ מרום גולן:

נפתח עם קיבוץ מרום גולן. האדריכל פרדי כהנא חבר קיבוץ בית העמק ומבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית (שגם עמד בראש המחלקה הטכנית) תכנן במהלך חייו הרבה מאד בתנועה אך חזר וציין כי תכנית קיבוץ מרום גולן היתה התכנית השלימה ביותר שיצאה מהתנועה. לכן היה מאד ברור לי שאני חייב לבקר בקיבוץ הזה. הגעתי עם רדת החשיכה כי בדרך התעכבתי באנדרטה של חיליק ערד בקרית טבעון, אכלתי בזרזיר ואחר כך שוב עצרתי באנדרטה שתכננה נעמי הנריק לחללי חטיבה 679 בעלייה לגולן.

הגעתי אם כן רק אחרי שמונה בערב לבית הארחה בקיבוץ מרום גולן אבל בבוקר החלטתי שלא להתעכב בקיבוץ. בית הארחה שופץ לאחרונה, אך לצערי עושים כאן הכל כדי שהאורחים יסבלו. דלת הכניסה לחדר היא דלת זכוכית חלבית, כך שכבר עם הזריחה בשעה חמש בבוקר נאלצתי לקום. ניסיתי לחזור לישון אך מיד לאחר מכן הפעילו את הממטרות מחוץ לחלון. מי הדביל שמציב דלת זכוכית בחדר שינה שפונה החוצה??? ברור קצר העלה כי מנהלת החשבונות של ביתה ארחה היא זו שבחרה את הדלת ולא עניין אותה בכלל לשמוע שבגללה קמתי בחמש בבוקר. לא התפלאתי לגלות בשבע בבוקר את כל דיירי בית הארחה מתייצבים טרוטי עיניים מיד עם פתיחת חדר האוכל ומתלוננים. מתברר שככה זה פה כל יום. לכן אני לא ממליץ לבחור במרום גולן כמקום לישון בו בלילה. כדאי למצוא מקום אחר ויש בשפע.

רציתי רק להסתלק מהמקום, אז התעכבתי בחדר אוכל שממילא כבר הייתי בו והמשכתי ביום שלי.

את בניין חדר האוכל תכננו במשותף האדריכלים חנן הברון (שכתבתי עליו כאן כבר לא מעט רשימות, היות והוא היה מהיצירתיים שבאדריכלי התנועה הקיבוצית) ושלי ניסים. הרמתי טלפון לפרדי כהנא לשאול אותו מה מיוחד בחדר האוכל כדי שאולי אשים לב והוא ענה לי שב"חדר האוכל לא היה שום ייחוד מלבד שימוש במחיצות מתרוממות שחילקו את החלל לאזורים אינטימיים יותר". הוא שלח אותי לחזור ולעיין בפרק העסוק בחדרי אוכל בספרו "לא עיר לא כפר – האדריכלות של הקיבוץ" (הוצאת יד טבנקין והמועצה לשימור אתרים, 2012), ושלח לי למייל את התכנית:

.

תכנית חדר אוכל מרום גולן שתכננו חנן הברון ושלי ניסים. בתכנית לא מופיע האגף הנוסף בו נמצאות מדרגות ומועדון לחבר (מקור: פרדי כהנא)

.

ירדתי לספריית המפות לבדוק כמה מפות היסטוריות של סביבת מרום גולן. שלפתי מפה מ-1967 שמציגה את הסביבה שהיתה כאן לפני מלחמת ששת הימים, כשהגולן עוד היה בידיים סוריות. מרום גולן שוכן למרגלות הר בנטל שהיה קרוי בפי הסורים תל אל-ע'רם. מדובר בהר געש קדום שאינו פעיל כבר הרבה מאד שנים כשבפסגתו שכן מחנה צבאי סורי (היום מוצב ישראלי קטן) והלוע שלו משמש לחקלאות. הקיבוץ עצמו הוקם בשטח שלא היה מיושב, אך מעברו השני של הכביש התקיים הכפר מנצורה – כפר צ'רקסי שכיום אין לו זכר בשטח למעט בית הקברות (שבקרתי בו ובהמשך הרשימה תמונות שלו).

שלפתי מפה שניה, הפעם מ-1977. ההר שינה כבר את שמו מאל-ע'רן לבנטל, מנצורה נמחקה ורק השם מופיע באותיות זעירות, קוניטרה מעבר לגבול, סימון קו ירוק מציין שמורות טבע שהר בנטל בתחומה וגם חלק גדול מקיבוץ מרום גולן. בשתי המפות בית הקברות של מנצורה אינו מופיע, זאת למרות שהוא קיים, הוא גדול ומרשים.

.

מנצורה במרכז מפה משנת 1967 שהודפסה לאחר שביתת הנשק כשקוניטרה עוד היתה בצד הישראלי. בית הקברות אינו מצוין במפה אך חורשת האלונים מופיעה במרחק של קילומטר אחד דרומית ליישוב (מקור: אוסף המפות בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

.

במפה מ-1977 קוניטרה כבר מאחורי קו הגבול, כמעט אין זכר לחורבות אל-מנצורה, וקיבוץ מרום גולן כבר בנוי כולו (מקור: אוסף המפות בחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב)

.

אז היות ולא היה לי זמן להתעכב ולהתרשם מהתכנון של הקיבוץ, החלטתי להביא כאן באישורו של פרדי כהנא, את הפרק מספרו "עיצבנו חלום, מבט אישי על תכנון הקיבוץ" (2012, טרם פורסם), בו הוא מתאר את סיפור תכנונו של מרום גולן:

"1968. כמה חברים של הגרעין שהתקבץ בקונטרה באוקטובר 1967, נגישו אלי בכוונה להקים קיבוץ חדש בגולן. יהודה וציפורה הראל הציעו שאבקר בגולן ואהיה שותף לתכנון ההתיישבות החדשה ובראשה קיבוצם החדש. ואכן, חנה ואני נסענו לקוניטרה בחורף 1968, סיירנו באזור, ישבנו סביב התנורים הסוריים כשבחוץ שלג וקור אימים ודיברנו על קיבוץ בתנאים המיוחדים של הרמה: הגנה מפני הסורים, הרוחות והשלג.

כמה חודשים לאחר מכן, עם קבלת האישור של ועדת השרים להתיישבות, נערך סיור באזור בהשתתפות נציגי הקיבוץ המאוחד והמוסדות המיישבים על מנת לקבוע את המקום ליישוב החדש. סומנו שלושה אתרים ונסענו בשיירה מאחד לשני ולשלישי. המועדף עלי היה האתר שלרגלי ההר שמאוחר יותר נקרא "הר בנטל". הוא היה מועדף עלי בגלל מיקומו בתוך לוע, מוגן מרוחות וגם בלתי נראה מצד הסורים. כהסברתי את סיבותיי, אנשי הצבא ובעיקר אל"מ בנדל תמכו, גם חברי הגרעין רצו במקום ואז קם חבר דפנה וותיק וחבר המזכירות של הקיבוץ המאוחד ואמר: "איני יכול להסכים למקום הזה. בעתיד יהיו כאן קיבוצים רבים ויש ליצור קשר בינם. את הקיבוץ החדש יש להקים גבוה, כך שבלילה אורותיו יראו למרחקים וקיבוץ יראה את רעהו. אין בשום פנים ואופן לקבור קיבוץ בבור!".

בדיון במזכירות הקיבוץ המאוחד אכן אושר המקום המועדף ומאוחר יותר גם על ידי המוסדות המיישבים. בינתיים התחלתי לחשוב על תכנונים אפשריים; הבנתי שאני עומד בפני מצב חדש ומיוחד וניגשתי למשימה כאילו מראשית: קיבוץ מרוכז, קומפקטי ומותאם לתנאים אקלימיים ייחודיים,  "קשים", אפילו קיצוניים.

לאחר הכנת רעיונות אפשריים התקשרתי למוסה חריף, שבאותה עת עמד לסיים את לימודיו בטכניון, הזמנתי אותו אלי לבית העמק ויחד דשנו בכל הסוגיה במשך לילה שלם. בסוף יצאה סכמה פרדיגמטית, מעין תרשים של קיבוץ כתפיסה מרחבית: מרכז הכולל את כל מוסדות היישוב, מעגל בתי ילדים מוגן על ידי מעגל חיצוני נוסף של מגורים כשאזור המשק משלים את מעגל היישוב: מרחקי הליכה יחסית קצרים, קווי תשתיות; ביוב, מים, חימום מרכזי ותקשורת משולבים במערך השבילים ודרכים. היישוב יתפתח רדיאלית באופן טבעי החוצה לפי הצרכים, כשההשלמות מתבצעות בפנים, באופן היקפי.

המניע העיקרי היה גודלו של הקיבוץ החדש. על פי ההשערות, החברה שהייתה אמורה להגיע למרום גולן מנתה יותר מ-120 חברים, גודל שבהחלט הצדיק הקמת קיבוץ "שלם" כבר בתחילתו, דבר שהמוסדות בדרך כלל שללו; עדיף היה להקים "מוקדים" ולחכות להתפתחויות… בסופו של דבר נוצרה גישה מקורית לתכנון היישוב החדש, תכנית מיוחדת ומקורית.

התכנון המוצע אכן התקבל, גם על ידי הגרעין וגם, להפתעתנו, על ידי המוסדות. נבנה דגם של הקיבוץ המוצע שהובא יחד עם התכניות המפורטות לאישורה הסופית של ועדת השיפוט, בשתי ישיבות באפריל ויוני 1969. בינתיים תכנית היישוב חולקה למגזרים השונים: מגורים, מבני ציבור וחינוך וכו' והמדורים המתאמים התחילו לעבד את הפרטים, תשתיות, שירותי תשתית, מבני משק, וכו'. חנן הברון מונה כאדריכל היישוב ותכנן את מבני המרכז ומכלולי המגורים המיוחדים. אילן בר אילן ריכז את המשך הפיתוח והתכנון הכולל וכן העיבוד המפורט של המבנים השונים.

התכנון הייחודי קבע גישה חדשה לגבי תכנון המבנים עצמם, כלומר, צורתם ומהותם נקבעה בתוך התכנון הכולל ולא, כפי שהיה מקובל, כמבנים פרטניים השתולים במרחב. כך בתי המגורים תוכננו כ"מכלולי דירות", מעין בית משותף בעל שש דירות בבית דו-קומתי, עם כניסה ושטח ציבורי משותפים ומוגנים בפני רוחות, מין תת-קומונה. בתי מגורים אלה עמדו לאורך שבילים מקורים, מוגנים ומחוממים.

יחד עם זאת עלתה השאלה לגבי גודל הדירות, כלומר, האם הדירות יתוכננו לפי סטנדרטים (מוסדיים) של לינה משותפת, או שמא, בהתאם לצורכי הלינה המשפחתית. הסוגיה גרמה למבוכה מסוימת; הקיבוץ המאוחד לא היה מוכן להתמודד עם השאלה וקבע חד משמעית שהדירות יתכוננו לפי לינה משותפת, אך עם אפשרות לשינויים והתאמות בעתיד ללינה המשפחתית…

מרום גולן נבנה על פי התכניות בשלמות במשך כשנתיים בפיקוחה של ציפק'ה הראל. הוא מהווה, עד היום, דגם ייחודי של קיבוץ מודרני, מותאם לתנאים מיוחדים, שתוכנן בשלמותו על ידי משרד תכנון קיבוצי. אולי בגלל סיבות פוליטיות או אחרות, הוא לא הוכר כפרדיגמה תכנונית כמו נהלל. 30 שנה לאחר הקמת הקיבוץ, היישוב חיי וקיים, משתנה, עבר הפרטה ומנהל את עצמו לפי שכר דיפרנציאלי. עתידו כעת תלוי בעתידו של הגולן.

הערה אישית: בזמנו התלהבתי מהאתגר המיוחד וכאדריכל ראיתי רק את המשימה התכנונית. במשך הזמן עלו אצלי ספקות רבים לגבי ההתנחלות בגולן כשטח כבוש והתחלתי להסתייג מההתיישבות מעבר לקו הירוק. מאז 1971 לא ביקרתי במרום גולן למרות שהוזמנתי לחגיגות ה-30. לפני כמה שנים רואיינתי על ידי העיתון "העיר" ושם סיפרתי קצת על השתלשלות הדברים באותם הימים".

.

עד כאן הפרק מהספר. בתום היום הזדרזתי ושלחתי לפרדי את התמונות שצלמתי במרום גולן. כשנפגשתי אתו לאחרונה, הוא אמר לי שכעת הוא מעוניין לבקר שם.

.

קיבוץ מרום גולן וברקע החרמון (מקור: ארכיון הגולן)

.

מראה כללי של הקיבוץ וברקע הר בנטל (מקור: ארכיון הגולן, צילום: אלבטרוס)

.

הקמת חדר האוכל וברקע הר בנטל (מקור: ארכיון הגולן)

.

בניין חדר האוכל, 1974 (מקור: ארכיון הגולן)

.

בניין חדר האוכל עם חיילים (מקור: ארכיון הגולן)

.

תחילת שנות ה-70 (מקור: ארכיון הגולן)

.

01 חדר האוכל: חזית אחורית – הכניסה למטבח

.

02 חדר האוכל: חדר מדרגות

.

03 חדר האוכל: קצה מגדל המדרגות

.

04 חדר האוכל: הכניסה המרכזית לחדר האוכל, משמאל חדר האוכל ומימין מועדון לחבר

.

05 חדר האוכל: אגף מועדון לחבר בצורת משושה

.

06 חדר האוכל: הבניין מכיוון המדשאה המרכזית

.

07 חדר האוכל: המועדון וברקע מימין אגף המטבח

.

08 חדר האוכל: חצר מפולשת מתחת לאגף המועדון

.

09 חדר האוכל: מתחת לחדר האוכל יש מכולת גדולה וחדרי שירות שונים

.

10 חדר האוכל: כמו תמיד צמודים לחדר האוכל תיבות הדואר של חברי הקיבוץ

.

11 חדר האוכל: המכולת

.

12 חדר האוכל: תצלומי החברים והמשפחות מעטרים את הקירות

.

13 חדר האוכל: בלוח המודעות

.

14 חדר האוכל: הרצפה

.

15 חדר האוכל: מבט מהמבואה לחדר האוכל על חזית הבניין והרחבה

.

16 חדר האוכל: אולם ההסעדה

.

17 חדר האוכל

.

18 חדר האוכל:

.

19 חדר האוכל: התקרה

.

המשכתי מחדר האוכל כדי לראות את בריכת השחיה שתכנן חנן הברון. הבריכה היתה סגורה כי היא נפתחת רק אחרי עשר, אבל מסד הבניין היה מרשים. קומת מסד מחופה באבן מקומית פראית, שמזכירה עבודות מוקדמות של חנן הברון בהן השתתף – בניין הספריה הלאומית וגם בית עליית הנוער בקיבוץ אלונים.

.

בירכת השחיה עצמה שוכנת במפלס עליון

.

חזית הצד של אולם תרבות

.

המבנה המרכזי של בית הארחה מרום גולן. מבנה עץ בשילוב אבן מקומית.

.

חלק ממבני בית הארחה נמצאים במבנים שתוכננו לשמש את נוער הקיבוץ והוסבו לחדרי אירוח. המבנים עברו לאחרונה שיפוץ אך את השיפוץ ביצע קצב ולא אדריכל או אפילו מעצב פנים מקצועי

.

אין צורך בשעון מעורר ואין סיכוי ליקיצה טבעית מאוחרת. כאן אין חופש וקמים יחד עם הזריחה הודות לדלת זכוכית שנמצא מול המיטה. בוקר טוב….

.

(2) קטיף עצמי שעל:

בגלל הקטיף הזה הגעתי לגולן. ביום ראשון בבוקר הגיעה אינה למשרד וסיפרה על הפטל והאוכמניות שהיא קטפה ואכלה בקטיף עצמי בסופ"ש. היא לא סתמה את הפה לאורך כל היום ובארבע כבר סגרתי את ההזמנה של החדר במרום גולן. חיכיתי בסבלנות לסוף השבוע וביום ששי ב-08:30 כבר עמדתי בשער הקטיף העצמי בשעל. אינה קטפה באודם אבל אחרי ברור קצר גיליתי שהקטיף בשעל יותר שווה כי יש יותר מינים של פירות יער לקטוף.

גם אם הייתי גר באילת היה שווה לנסוע עד הגולן רק בשביל הקטיף הזה.

.

08:30 בשערי הקטיף בשעל

.

בכניסה. אפשר לקנות כאן ריבות אבל אני קבלתי את ההמלצה וההדרכה לדרכי הגעה לכמה מעיינות בסביבה ולבית הקברות של מנצורה

.

בקטיף

.

(3) בית קברות מנצורה:

הכפר מנצורה שכן לצד כביש קוניטרה-מסעדה (היום כביש 98) והתקיים פחות מתשעים שנה. בסוף המאה ה-19 הקימו אותו מספר משפחות מוסלמיות-סוניות שבאו מהרי קווקאז כשלפרנסתם עבדו בחקלאות ומסחר ורבים מהם שרתו בצבא הסורי ואף בתפקדי פיקוד. ב-1967 התגוררו בו כ-1,000 תושבים והם כולם "נעלמו" מכאן. יחד איתם נעלמו תושבי העיר הצ'רקסית הגדולה באזור – קוניטרה וכן כעשרה כפרים צ'רקסים אחרים. בישראל ישנם שני כפרים צ'רקסים: ריחניה וכפר קמה (כשעל זה האחרון אפרסם רשימה נפרדת בהמשך). 

הביקור בחורשת עצי האלון הוא חוויה מיוחדת, לא רק בגלל בית הקברות ושטיח העלים, אלא בגלל האפלה ששוררת בו באמצע היום הודות לצפיפות העלים, הענפים והעצים. עכשיו רק נשאר לראות אם בלילה יוצאות פתאום ידיים מהאדמה והעלים המכסים אותה.

על מנצורה לא מצאתי מידע למעט זה שהבאתי פה ומתבסס על ספרו של זאב וילנאי "גולן וחרמון" (הוצאת אחיעבר, 1970).

.

הר בנטל שלמרגלותיו המזרחיים שוכן בית הקברות

.

ויש גם סרטון קצר שצלמתי:

.

.

בית הקברות שוכן בליבה של חורשת עצי אלון עתיקים

.

מצבות הקברים קטנות ובחלקן קבורות מתחת לעלים

/

רוב המצבות הן למעשה סלעי בזלת קטנים המזדקרים מבין העלים

.

רק מספר בודד של מצבות כוללות כתובות, כמו זו למשל

.

בקצה המזרחי של בית הקברות נמצאת חלקה מגודרת באבן

.

וריקה

.

מראה כללי של בית הקברות

.

(4) ברכת הטורבינות ועין מוקש:

את חוות טורבינות הרוח שבמזרח הגולן קשה לפספס. אני לא יודע עד כמה הפרויקט הזה מוצלח, אבל כמה עשרות מטרים ממנו שוכנת בריכת מים מוצלחת למדי. מדובר בבריכה ששימשה את הכפר אל-ע'סיניה או בשמו השני מומסיה. על כביש 98, ממש מול הכניסה לדרך העפר העולה אל חוות הטורבינות, יש דרך עפר הפונה לחורשה מעברו השני של הכביש. צעידה של פחות ממאה מטרים מובילה לבריכה מלבנית.

לעולם לא תהיו לכאן לבד. בבריכה מתגוררת גם משפחה של צפרדעים.

.

הבריכה

.

כמה מהצפרדעים

.

הצפרדעים לא מצאו חן בעיניי אז המשכתי לבריכה יותר נקייה מדו-חיים. מדובר במקור המים העיקרי של תושבי הכפר עין זיואן (שסמוך לו הוקם קיבוץ עין זיון ב-1968). כמו מנצורה גם הכפר הזה היה כפר של צ'רקסים שהוקם בסוף המאה ה-19, והתגוררו בו בתחילת שנות ה-60 כ-800 תושבים. הכפר עצמו שוכן בתוך שדה מוקשים ורבים מבתיו שרדו אך הם הרוסים בחלקם. ביתה קברות נותר שלם והוא נמצא סמוך לכביש. לפני כמה שנים חיל ההנדסה פינה חלק משדה המוקשים ובכך איפשר את הגישה למעין הכפר, שנקרא בעקבות פעולה זו "עין מוקש".

המעין נובע במרכזה של בריכה עגולה בקוטר של כ-10 מטרים ובעומק לא ידוע. כשהגעתי הפעם למעין, השתלטה עליו יחידה של גולני (או גבעתי) ועשתה על האש. החיילים היו נראים שבוזים. חלקם חששו להכנס למים אך אני תוך שניה קפצתי פנימה. המים קרירים ונקיים והזכות החורף הגשום אז הפעם היא גם היתה יחסית מלאה.

.

הדרך למעין. מימין תעלה עמוקה נגד טנקים ומשמאל שדה מוקשים ובתי הכפר הצ'רקסי ההרוס עין-זיואן

.

בתי הכפר מעבר לגדר התיל

.

הבריכה ולידה כמה מהחיילים השבוזים

.

(5) ברכת רם:

לא הייתי כאן מעולם וזה היה לי הביקור הראשון בברכת רם שלפי מה שהבנתי היא נמצאת בלוע של הר געש קדום שאינו פעיל עוד. הופתעתי לגלות כמה המקום לא מתוייר. אין בכלל גישה לבריכה עצמה שמוקפת כולה בחקלאות של תושבי הסביבה הדרוזים.

בקושי יש כביש גישה ולכן כדאי להיעזר בגוגל. אך יש איזה כביש צר וקצת מסוכן ששווה להגיע אתו דרומית לבריכה ולהשקיף משם על הנוף. מצאתי תמונה מ-1971 שצילמה את הבריכה עם החרמון בדיוק מאותה נקודה. אחר כך כדאי לעצור לחומוס, פלפל ולבנה אצל נידאל ברחוב הראשי של מסעדה. אני גם עצרתי בשוק.

.

ברכת רם, 1971 (צילום: יגאל אשוח, מקור: ארכיון הגולן)

.

2013: כמעט אותה זווית היום

.

(6) מסעדה: חומוס נידאל + שוק יום ששי

.

נידאל

.

שולחן

.

שוק

.

שוק

.

שוק

.

שוק

.

(7) פיתה עם לבנה בבוקעתה:

.

השוק עשה אותי רעב. כמה קילומטרים דרומית למסעדה, בשוליים הדרומיים של הכפר בוקעתה יש מקום טוב לעצירה נוספת

.

לפיתה דרוזית עם לבנה וזעתר

.

(8) שרידי הארמון ומיפקדה סורית בצומת ווסט (צומת האמיר/ווסט):

צומת ווסט שוכנת על מפגש הכבישים 959 ו-978. יש כאן מרכז תיירותי (המילה הנקייה למסחטת כסף סתמית) שהקימה המועצה האזורית, אך הוא מנותק לחלוטין מסביבתו ולא נראה לי שווה ביקור. לעומתו, הארמון של האמיר בהחלט שווה. הארמון מוזנח ומתפרק בקצב איטי אך עדיין מרשים. מדובר במבנה שהוקם בסוף המאה ה-19 ושנבנה במספר שלבים. לאחרונה פתחו איזה סוג של פארק לא ברור מערבית לארמון, אבל כמו המרכז התיירותי הוא גם סתמי. דווקא את הארמון השאירו מוזנח.

מעברו השני של כביש 958, ממש מול הארמון ניצב מבנה מפקדה סורי שלמרות שהוא קטן וחדש יותר הוא מרשים לא פחות.

.

בדרך חזרה עצרתי בצומת ווסט

.

חזיתו הדרומית של הארמון

.

בריכת מים הצמודה לארמון

.

המים מכוסים ירוקת

.

הכניסה הראשית לארמון. הרצפה משובצת בחלוקי נחל בסידור הנראה כמו שטיח

.

חזיתו הצפונית של הארמון

.

אחרי שנכנסים לחצר פתוחה ישנן כניסות לאגפי הארמון השונים.

.

שרידי תקרה

.

חצר המבואה הפתוחה שבמרכזה שרידי בסיס של מזרקת מים

.

מסדרון

.

חצר נוספת

.

שרידי ריצוף

.

אחד מהחדרים היחידים שנותרו עם תקרה

.

ואולי יש גם קומה תחתונה

.

מחוץ לארמון בריכת מים מכוסה צמחיה

.

חזית צפונית ומערבית של הארמון

.

קטע בחזית

.

שווה לחצות את הכביש, לא להתייחס לשלטי ההזהרה שמדובר בשטח אש (בטח לא כשמדובר בסופ"ש כשאין אימונים), ולבקר בבניין המפקדה הסורית:

.

מהכביש רואים חורשת עצים קטנה ובמרכזה חבוי המבנה

.

בפקודה.

.

הכניסה למבנה המפקדה בחזית הצפונית

.

מראה כללי של המבנה (חזית צפונית ראשית וחזית מערבית)

.

חזית דרומית

.

חזית מזרחית

.

חזית מערבית כשמימין חדר המדרגות המוביל לגג או לקומה עליונה שלא הספיקו לבנות

.

חלון למדרגות

.

יריות

.

מבואה במרכז המבנה

.

תקרת חדר

.

המבנה משמש לבקר והרצפה כולה מכוסה בבוץ, אך עדיין מבצבצות המרצפות

.

המרצפות

.

הגיע זמן לחזור

.

כביש 918 בעמק החולה

.