סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל

הרצון ליצור סדר חדש בסביבת החיים הטיפוסית הרגילה בישראל, הוא הנושא המרכזי שמעסיק את בוגרי המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. הנושא הזה חוזר ומופיע כמעט בכל העבודות. הסדר החדש מתבסס על הכמיהה למקומות מגוונים, בעיקר כאלה אינטימיים המאפשרים ליצור קשר בין אנשים. הכלים בהם עושים הסטודנטים שימוש הם קבועים: בינוי מגוון ולא צפוי, חצרות פנימיות, כיכרות ורחבות פתוחות, סמטאות וכמובן שגם עירוב שימושים.

הביקור הוא חובה לכל מי שמתעניין לדעת מה מעסיק את הדור החדש במקצוע, ובכלל למי שמבקש לגבש עמדה ביחס לרוח הזמן. לכן אני מקפיד ללכת לתערוכות סוף שנה של המחלקות לאדריכלות השונות ולא משנה איזו. המרצים יכולים להיות כאלה ואחרים, הרמה של הסטודנטים יכולה להיות גבוהה או נמוכה – זה לא משנה, כי מה שמרתק הוא הנושאים, והם מתפתחים ומשתנים משנה לשנה. המודעות של הסטודנטים הולכת ומתחדדת משנה לשנה. אין מה להשוות בין הנושאים שהעסיקו את הסטודנטים לפני 10 שנים ובין אלה שמעסיקים אותם היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

בתערוכה

.

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בבצלאל

אחרי דיון במינהל התכנון המשכתי לתערוכת עבודות בוגרי המחלקה לאדריכלות בבצלאל. המעבר הוא חד: מהבוץ של הפרקטיקה אל פסגת האולימפוס של האקדמיה. העבודות בבצלאל הן מגוונות וברובן עוסקות בפתרונות של דיור במציאות ישראלית שזו הבעיה העיקרית שלה.

החידוש בתערוכה הוא הצגת קבוצת עבודות שערכו בוגרות המחזור הראשון של התכנית החרדית שבצלאל החל להפעיל לפני ארבע שנים. 70 סטודנטיות לומדות כיום בתכנית ובמסגרת התערוכה שבמרכז העיר מוצגות עבודות הגמר של הבוגרות. התוצרים הירודים מפתיעים, אך מתברר שהעבודות המוצגות הן מבחר מייצג וחלקי.

ועל כך ברשימה זו.

.

lol

.

סיבוב בתערוכת בוגרי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב

הבחירה בלוקיישן המיוחד היא לא גימיק, אלא ניצול פשוט והגיוני של המשאב העירוני. רק חבל שהמבנים עצמם לגמרי דפוקים ואי אפשר לנשום בהם וגם אור יש בקושי. מארגני התערוכה שמו לב לבעיה, והניחו בכל פינה במתחם ערימות של חתיכות קרטון מרובעות (ומעוצבות עם לוגו התערוכה), כדי שהמבקרים והסטודנטים יוכלו לנפנף ולנסות לסלק את החום והלחות. הם לא עזרו. אז שמו מאווררים, אבל גם הם לא עזרו אלא בעיקר עשו רעש. אבל לא בשביל זה באתי ולכן לא כל כך מפריע כשחושב על זה עכשיו.

כמו בסיבוב הקודם בתערוכת הבוגרים, גם הפעם התערוכה דורשת לא רק התייחסות לעבודות הסטודנטים אלא גם לאוצרות ולאתר. לכן אחלק את הרשימה לשני היבטים מרכזיים ששמתי אליהם לב במהלך הסיבוב:

(1) ההיבט הנחושתני – שזה לא רק המקום של מפעל נחושתן ששופץ ומשמש כעת לכמה ימים לתערוכת הבוגרים, אלא גם לאופן בו נאצרה התערוכה.

(2) ההיבט החדשותי – לא היה פרויקט שהיה יוצא דופן באיכותו הרעיונית או הביצועית. היתה בעיקר צניעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלק ממודל המטפל בבניין בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, שיצרה רויטל מיכאלי במסגרת הפרויקט "דרך האמנות"

.

סיבוב בתחנה המרכזית עם פתיחת תערוכת בוגרי אדריכלות באוניברסיטת תל אביב

הצגת תערוכת 61 בוגרי בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב בתחנה המרכזית, נשמע היה לי גימיק מעניין. שלושה היבטים סיקרנו אותי:

(1) בהיבט התחנתי (מלשון תחנה): כיצד התמודדו הסטודנטים עם החנויות.

(2) בהיבט הכרמיי (מלשון רם כרמי): מה וכיצד מוצגת התחנה בתערוכה הנוספת שעוסקת בתכניות של רם כרמי לתחנה המרכזית החדשה.

(3) בהיבט החדשותי (מלשון חדש): מה יש לדור הבוגרים הטרי לחדש בתחום האדריכלות ומחשבת התכנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

עבודה יפה בתערוכה

.

סיבוב בטרמינל נתב"ג הנטוש

אתמול מאוחר בלילה, קיבלתי טלפון מחבר ללימודים שלא דברתי אתו כבר כמה שנים. החבר הנשכח ביקש תמונה מסוימת שצילמתי לפני כמה שנים, כך יצא שנאלצתי לנבור באוסף התמונות שלי. במקרה נתקלתי בתמונות של סיור שערכנו כסטודנטים עם צבי אפרת, בשעתו ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, בבניין טרמינל 1 בנתב"ג, שעמד אז כבר שנתיים נטוש, אחרי שכל העסק הוזז לטרמינל החדש.

בזמנו, הייתה התמרמרות גדולה בקרב הסטודנטים, שהמקום יגנוב את ההצגה מעבודותיהם (מה שהתברר כנכון), אבל בשבילי זו הייתה הזדמנות להכנס למקום בו ביקרתי כל כך הרבה פעמים כנוסע נלהב, וכעת הוא עומד נטוש ובודד. לא ייחסתי כל חשיבות להצגת העבודה שלי שם, ופשוט נהניתי להיות שם.

הסיור היה המפגש הראשון שלי עם המקום אחרי הרבה זמן. הוא נפתח בהרצאה ארוכה של צבי ברחבה שבחזית הבניין שתמיד הייתה מוכרת לי כמלאה במכוניות ובמוניות המורידות ואוספות נוסעים שבאו או חזרו מארצות אחרות. עכשיו, הרחבה הייתה כמו כיכר השוק ריקה מאדם – רק אנחנו היינו שם. ואנחנו לא נסענו לשום מקום.

.

הכניסה לטרמינל

.