סיבוב ברחוב רופין 40

ברחוב רופין הצדדי והשקט ניצבים מספר מבנים ששווה להתעכב עליהם, אחד מהם הוא הבניין ברופין 40 שתכנן האדריכל אריה קרפץ. בחלקו הצפוני פונה הרחוב מערבה ובנקודה זו הציב האדריכל על מגרש בשטח של חצי דונם מבנה המתייחס לרחוב הנפרס ממנו. מרפסות מעוגלות ושקועות ומסך זכוכית לכל גובה חדר המדרגות הם שמעניקים לבניין את ייחודו ואת הופעתו המודגשת על פני שאר הבתים ברחוב. התכניות הוגשו לאישור העירייה ב-1936 ותעודת הגמר התקבלה ב-1940.

הבחירה באריחי חרסינה צהובה לחדר המדרגות נשמעת קצת הזויה, אבל מתגלה שצבע השמש הולם בהצלחה לבניין שמפנה את פניו לכיוון חוף הים, בארץ שבה האור הבוהק הוא חלק משמעותי מחוויית הרחוב. כך המשיך האדריכל את הקשר בין חוץ ובין פנים, בדיוק כפי שהוא המשיך ואיפשר אותו באמצעות המבט מחדר המדרגות אל הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור הלבן כמו שטיח קסמים

.

מפת התמצאות

.

חזית לכיוון רחוב רופין: הבניין מחולק לשני גושים מרכזיים – גוש אחד פונה בפרופורציות של רחוב רופין הנמתח ממנו ומערבה ובו מרפסות מעוגלות ומסך זכוכית. גוש שני מלבני וסטנדרטי פונה לרחוב ונטמע בין שאר חזיתות הבתים.

.

המרפסות מלמטה – מעניקות לחזית את הפלסטיות הייחודית שלה. שתיים מהמרפסות נסגרו ושתיים נותרו פתוחות

.

הפתח במעקה הבנוי נועד לאפשר לאלה היושבים במרפסת להשקיף על הרחוב

.

טיח ואשפוץ בחזית מורכב בין השאר מחלקיקי אבן בגוונים שונים

.

מסך הזכוכית בחדר המדרגות: מחזק את הקשר בין פנים ובין חוץ, מאיר ומאוורר באופן טבעי את פנים הבית כשהוא מאפשר הזרמת בריזה מכיוון הים. מעל דלתות הכניסה לדירות יש פתח צר שנועד להמשיך ולאפשר לבריזה לחדור עמוק אל הדירות עד לחדר המיטות

.

מבט מלמטה: גגון דקיק מטויח בלבן מגן על הכניסה

.

.

מהתכניות שערך האדריכל אריה קרפץ ב-1936 אפשר לגלות ששמו המקורי של הרחוב היה נקרא שבטי ישראל, קודם ששינו את שמו לרחוב רופין (ארתור רופין נפטר בירושלים ב-1943). הבית נקרא בתכניות על שמותיהם של האחים שיזמו את הקמתו – אשר ומשה-יעקב שטיינפלד.

בבניין המתנשא לגובה של שלוש קומות מעל קומת מרתף, יש שלוש דירות בכל קומה (כיום יש דירה נוספת במרתף). שטח הדירה משתנה בהתאם למיקומה בקומה: בגוש הצפוני של הבניין יש דירה ובה שלושה חדרים עם מרפסת מעוגלת הפונה לרחוב רופין ושתי מרפסות נוספות לעורף המגרש. בגוש הדרומי ישנן שתי דירות, כשבאחת שתי מרפסות ובשנייה מרפסת אחת.

בחדר המדרגות יש אווירה מיוחדת. היא מתקבלת הודות לקרמיקה הצהובה המזכירה את השמש שקרניה חודרות פנימה. העץ החום מופיע בדלת הכניסה לבניין, בדלתות הכניסה לדירות, וכן בפס המפריד בין חיפוי הקרמיקה המכסה את חלקו התחתון של קיר חדר המדרגות ובין הטיח הלבן המכסה את החלק העליון. האלמנט השני שמעניק לחדר המדרגות את אופיו, הוא מסך הזכוכית הפונה לכיוון מערב ולרחוב רופין. הזכוכית לא שקופה ולא חלקה במאה אחוז אלא עם טקסטורה, כך שניתן דרכה לראות כתמים ולא נוף ברור. בעבר היו גם פתחים שהחדירו אור טבעי בתקרת חדר המדרגות בקומה העליונה, אך אלה נאטמו.

הבניין מייצג את הבנייה הבורגנית התל אביבית. אין בו חדשנות אלא הוא בא ליצור מבנה מגורים משותף עם חזות ייחודית, כזו שמאפשרת לדייריו להזדהות עמו. גישה זו הפוכה מהגישה הקיימת כיום: במודיעין, ראש העין, פתח תקווה, גבעת שמואל ובכלל בכל השכונות החדשות תמצאו בניינים אותם תכננו אדריכלים שונים, אך כולם דומים בסופו של דבר. לכן תתקשו למצוא שם דייר עם סנטימנטים מיוחדים לבניין בו הוא חי. היתרון העיקרי לטובת השכונות החדשות הוא שתושביהן עדיין מתייחסים בכבוד לסביבת המגורים שלהם, גם לזו המשותפת. לא תמצאו בהן סגירת מרפסות, לא יוציאו מזגן לחזית ולא יקשרו את האופניים על המעקה בכניסה המשותפת לכולם. בתל אביב לעומת זאת, למרות מאמציו של האדריכל ליצור מבנה עם חזות מיוחדת, הדיירים עושים מה שהם רוצים ופוגעים בחזות הפיסולית ועושים כרצונם בשטחים המשותפים ומזניחים אותם.

על האדריכל אריה קרפץ לא הצלחתי למצוא מידע. פניתי לשולה וידריך והיא לא ידעה. פניתי לאדריכלית טל איל ולאדריכל נאור מימר וגם הם לא ידעו.

.

1936: תכנית קומה – דירה אחת בחלק הצפוני של הבניין ושתי דירות בחל הדרומי (מקור התכנית כמו גם שאר התכניות במאמר הן מאתר מינהל ההנדסה של עיריית תל אביב-יפו).

.

1936: חזית מערבית לכיוון רחוב רופין – משמאל המרפסות המעוגלות, במרכז מסך הזכוכית המתנשא לגובה חדר המדרגות מעל הכניסה לבניין

.

.

שלוש מדרגות מפרידות בין הרחוב ובין הכניסה לבית

.

כשזוג דלתות עץ וזכוכית חוצצות באופן אלגנטי בין חוץ ופנים

.

המאבק על כיכר אתרים הגיע גם לדלת הכניסה של רופין 40

.

פרט של ידית הדלת. הדלת אמנם מקורית אך היא חודשה לאחר הזנחה של שנים ופרט הפרזול הוא חדש יחסית

.

קירות חדר המדרגות מחופים בלוחות קרמיקה צהובה

.

תיבות הדואר מעץ

.

גם כאן יש את הדיירים שלא אכפת להם אלא רק מעצמם. חושבים שהם בבני ברק ומציבים את האופניים בכניסה

.

ריצוף טראצו בגוון זהב

.

פס עץ בגוון כהה ואלגנטי מפריד בין חיפוי הקרמיקה ובין הטיח הלבן

.

כשעולים במדרגות מגלים את מסך הזכוכית והאור המיוחד החודר דרכו בעדינות מענגת

.

מסך הזכוכית מלווה את העולים והיורדים

.

לוחות הזכוכית עם טקסטורה

.

מינימום תחזוקה / מקסימום פונקציונלי

.

עולה ויורד

.

 

מעקה העץ מעוצב כאלמנט פיסולי העומד בפני עצמו

.

ארונות החשמל מורכבים מלוחות עץ כהה התואם את פסי העץ המפרידים בין הקרמיקה והטיח

.

מרבית הדלתות והמשקופים בבניין מקוריים ושלמים

.

מעל דלתות הכניסה פתחים לחדירת אוורור מפולש. בכל קומה שלוש דירות

.

בקומה האחרונה מסתיים מסך הזכוכית וחבל. גם חיפוי הקרמיקה מצטמצם בפינה חדה

.

בקצה חדר המדרגות מגלים כי במקור היו בתקרה פתחי תאורה שנסתמו

בתים נוספים בתל אביב שכתבתי עליהם לאחרונה:

.

גורדון 79 (סם ברקאי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

סמטת שפ"ר 10+9 (עמיר פלג ועדי גל)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

סרט לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: