סיבוב במתחם מעונות איינשטיין באוניברסיטת תל אביב

המפגש והקשרים בין הסטודנטים הוא הרעיון המרכזי שהנחה את אדריכלי מתחם מעונות הסטודנטים הראשון שהוקם באוניברסיטת תל אביב, מעונות איינשטיין. המתחם נבנה מחוץ לשטח הקמפוס אך סמוך לו, בקצה של שכונת רמת אביב. בהחלטה זו עמד הרצון להפריד בין שימושים ולא לערב מגורים בתחום הקמפוס האקדמי. גידור והפרדת המתחם מהשכונה מעיד כי גם היה רצון שהסטודנטים לא יהיו מעורבים בחיי השכונה הסמוכה, רמת אביב.

ושוב האוניברסיטה והעירייה כשלו בניצול ההזדמנות ליצור מרחב עירוני, ובמקום זאת יצרו קמפוס כפרי שמנותק מסביבתו ומתמזג בפרבר חד-גוני, מרוחק ומנותק מהעיר, שנועד כולו רק לאקדמיה ולא לתעסוקה, בילוי או תרבות. את מתחם המעונות תכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל (אדריכלים אחראים: ז'קי לוי, חייקה פרידמן) במשותף עם אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור – צוות מוערך ועטור פרסים, ששלושה מהם זכו לימים בפרס ישראל.

חלקו הראשון של המתחם נחנך ב-1969 וחלקו האחרון הושלם ב-1983. המתחם מרשים למדי הודות לגושניות הדרמטית והאחידה של הבלוקים, הטיפוח של הסביבה, וזאת למרות הניתוק והגדרות, למרות שאת כל הבטונים צבעו ומחקו את הטקסטורה שלהם, ולמרות שסגרו את קומות הקרקע המפולשות.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1983-1969)

.

הכניסה למתם המעונות היא מהמפגש הצר של שני הבניינים שפונים למפגש הרחובות איינשטיין וחיים לבנון. להדגשת הכניסה הוקםבשיפוץ האחרון ב-2018 שער מתכת צבוע באדום

.

לכיוון הרחובות מפנים המבנים חזיתות אטומות. רק חנות אחת של ריקושט פתוחה לכיוון רחבה חיצונית אך זו מוגבהת מהרחוב

.

מבט אל הכניסה מפנים המתחם שבו מגלים שהחזיתות הפונות אל הפנים כוללות את הפתחים של הדירות (לעומת החזיתות האטומות שפונות לרחוב)

.

במרכז המתחם גן רחב ידיים שתכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שתכננו גם את פיתוח הנוף בתחומיה קמפוס

.

פריסת הבינוי שנבחרה קבעה את הבינוי בשולי המגרש, בעוד שהשטח שבמרכז פותח כגן רחב ידיים לרווחת הסטודנטים. יהלום וצור יצרו כמנהגם טופוגרפיה מלאכותית של גבעות ועמקים, נטעו עצי צל שיצרו נקודות ציון וכן שילבו ספסלים בנויים.

.

למגדלי המדרגות יש גם תפקיד עיצובי והם יוצרים הפסקות וקצב בבלוק המגורים הארוך 

.

.

המשבר הכלכלי שבו היתה ישראל שקועה ערב מלחמת ששת הימים לא פסח על משרדי האדריכלים. גם במשרדם של האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל הורגש המשבר. האדריכל ז'קי לוי שעבד אז במשרד, זוכר שעבדו על מעונות הרופאים ואחיות בבית חולים העמק שבעפולה (פרויקט שנותר עוד מהשותפות של יסקי עם אמנון אלכסנדרוני וזיכה את יסקי לבדו בפרס רכטר), והוא עצמו הופקד על תכנון וילה בגבעתיים. כשהעבודה הסתיימה לא היתה עבודה נוספת והוא נאלץ לעזוב. "לא הבנתי איך ליסקי אין עבודה", מספר לוי, "חיפשתי עבודה אחרת אבל גם בשאר המשרדים לא היתה עבודה. אחרי שבועיים של חיפוש ללא הצלחה, יעקב גיל התקשר אלי והודיע שהם קבלו פרויקט והוא מזמין אותי לחזור למשרד ולעבוד עליו".

משרד יסקי-מור-סיון אדריכלים שממשיך כיום את משרדם המשותף של יסקי וגיל הוא בראש רשימת משרדי האדריכלים הגדולים בישראל, אלא שב-1967 היה המשרד מצומצם למדי: "חוץ מיסקי, גיל ואני, היו במשרד מזכירה וההנדסאי אשר פיין", זוכר לוי את הימים ההם. המשרד שכן בדירה בקומת קרקע ברחוב חתם סופר, חדר אחד היה ליסקי ובחדר השני והגדול הוצבו כמה שולחנות שרטוט, שלצד אחד מהם ישב גיל (כשלוי עזב את המשרד שבע שנים מאוחר יותר, ב-1974, מנה המשרד כבר 12 עובדים).

"בהתחלה הכנו סקיצות למעונות בתחום הקמפוס, באזור שמצפון לבניין מקסיקו", נזכר לוי. כשיסקי הציג את הסקיצה לג'ורג' וייז נשיא האוניברסיטה, זעם וייז על ההצעה והטיח ביסקי שהיא נראית כמו מחנה צבאי. זמן קצר לאחר מכן חכרה האוניברסיטה את המגרש שבקצה המזרחי של רחוב איינשטיין, מחוץ לתחום הקמפוס, והמשרד התבקש לערוך תכנית חדשה שתתאים לצורת המגרש והסביבה.

המגרש שעליו הוקמו המעונות מתפרס על פני 22 דונם. צורתו דומה לאות ר', כששתיים מצלעותיו פונות לרחובות ראשיים בסביבה – חיים לבנון (בשעתו האוניברסיטה) ואיינשטיין. הזרוע המערבית נושקת לבית אבות "בית ברודצקי" (כיום "משען ברודצקי") – רב-קומות ברוטליסטי שתכנן האדריכל רוברט בנט ובנייתו הושלמה בתחילת תקופת עבודת התכנון על המעונות. רצועה של שטח ציבורי פתוח שפותח מרחוב ברודצקי אל עומק השכונה, המשיך אל תוך המגרש של המעונות.

פריסת הבינוי קבעה את הבינוי בשולי המגרש, בדומה לדגם הקלויסטר, בו גם עשו יסקי וגיל שימוש בפריסת הבינוי בתכנית האב ובבנייני הפקולטות שתכננו באוניברסיטת בן-גוריון, אלא שכאן הם בחרו לרווח מעט בין בלוק ובלוק ונמנעו מיצירת רצף היוצר סגירות מלאה. את השטח שנותר במרכז המגרש פיתחו כגן רחב ידיים לרווחת הסטודנטים. אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור שפיתחו את הנוף בתחומי הקמפוס, נבחרו לפתח גם את הנוף במתחם המעונות. השניים יצרו כמנהגם טופוגרפיה מלאכותית של גבעות ועמקים, נטעו עצי צל שיצרו נקודות ציון וכן שילבו ספסלים בנויים. המשטחים המרוצפים בתחומי החצר הפנימית עוצבו עם דוגמאות גיאומטריות, כאלו ששילבו גוונים בגרנוליט כשהבולט בהם הוא הגוון הורדרד.

לעומת הבלוקים עצמם (למעט בלוק אחד שעליו ארחיב בהמשך) שלא היה בהם ערך אדריכלי משמעותי לבד מהמרפסות שהופיעו בשני הבלוקים הראשונים, הרי שהגן הפנימי עוצב באופן המעודד יצירת קשרים ומפגשים גם אקראיים בין הסטודנטים. ניתן להתיישב כאן בנוחות על המדשאות המשופעות, על הספסלים הבנויים בקבוצות גדולות, זוגות או בודדים. המקום מזמין ונעים.

בסך הכל תוכננו שמונה בניינים: שבעה מהם הורכבו מבלוקים דומים זה לזה, בניין אחד נבנה עם חצר פנימית ובניין נוסף שלא נבנה יועד להיות רב-קומות. כמו אז כך גם היום מכיל המתחם כ-250 דירות ובהן אלף מיטות.

.

תכנית הבינוי המקורית פרסה את המבנים לצד ובמקביל לקצות המגרש והותירה את המרכז לטובת גן. בנקודת המפרק של שתי זרועות המגרש תוכנן לקום רב-קומות, אך זה היחיד מבין המבנים שתוכננו ולא הוקמו.

.

.

הבניינים, למעט רב-הקומות, תוכננו כבלוקים המלווים ומקבילים לשולי המגרש, כשאלו שמקבילים לרחוב יוצרים למעשה בלוק עירוני – מהלך נדיר בישראל. אלא שבשונה מהבלוקים העירוניים הקלאסיים, הותירו האדריכלים את קומת הקרקע מפולשת וגדר גבוהה הוקמה כדי למנוע תנועה חופשית בין הרחוב ובין המתחם (במקור לא תוכננה גדר היקפית למתחם). לימים נסגרו כל שטחי הקומות המפולשות, לטובת יצירת אולמות למתן שירותים לסטודנטים וכן לעסקים שונים המושכרים לגופים מסחריים. בִּמקום שעסקים אלו יפתחו לרחוב, הם פתוחים אל פנים המתחם שנותר "גן נעול". רק חנות אחת, "ריקושט", נפתחה לכיוון הרחוב.

עיצוב הבלוקים התבסס על הפניית הפתחים לכיוון פנים המתחם – אל החצר הפנימית נפתחו החלונות, המרפסות השקועות וגם הכניסות. לכיוון הרחוב והחוץ מפנים המבנים משטחים יחסית אטומים, למעט שורות חלונות צרים שנקבעו בעיקר בחלק העליון של החדרים. יש בכך אולי פתרון אקוסטי כדי לצמצם בחדרים רעשים העולים מהרחוב, בעיקר במיקום כזה שסמוך למפגש רחובות סואן שבו עוברים ועוצרים משאיות ואוטובוסים רועשים וישנן גם צפירות של רכבים ובפנים המתחם שקט יותר. אך יש בהחלטה גם החלשה לחיים העירוניים כשהדפנות של הבניינים הופכים לקירות אטומים לרחוב.

הבטון הוא חומר הבנייה העיקרי ובחזיתות הוא נותר חשוף – עמודים, מעקות מרפסות, חדרי מדרגות, מילואות – הכל בטון. כך היה בשני הבלוקים הראשונים והמקבילים זה לזה שמצויים בחלק הדרומי של המגרש, זה שמלווה את רחוב חיים לבנון. שני אלו נחנכו ב-1969 וב-1970 ולאחר חנוכתם ולקראת הקמת בנייני המעונות הבאים ערכו האדריכלים שינויים זעירים בתכנון, גם זה החזותי. את המשטחים האטומים הפונים לרחוב החליטו לשנות ובמקום הבטון החשוף כוסו בגרנוליט בגוון ורדרד.

אלמנט שבו זוכר האדריכל יעקב גיל, שותפו של יסקי בשנים 1990-1970, שהושקעה תשומת לב היה מפגש החזיתות. לדבריו, עוצבו אלו עם פינות שקועות, אלמנט שאותו אימצו יסקי ואלכסנדרוני מעבודותיו של האדריכל לה קורבוזיה שרוחו שורה על הפרויקט עד לפרטים הקטנים. לדברי גיל "הטיפול במפגשי החזיתות היה פרויקט בפני עצמו" והושקעו בו מאמצים מיוחדים. "בעבודות של יסקי ואלכסנדרוני היתה השפעה חזקה של קורבוזיה, למשל בהוסטל וב"שיכון רבע קילומטר" בבאר שבע – חזיתות הצד האטומות, העמודים החשופים בזוית בקומת הקרקע. אף בניין לא היה העתקה, אך רוחו של קורבוזיה נמצאת בהם וניסינו ללמוד מהם את הגישה העיצובית. גדלנו על קורבוזיה ויסקי ואלכסנדרוני דברו עליו כל הזמן". גיל מציין כי לבד מקורבוזיה היתה השפעה גם של האדריכל הספרדי ג'וזף לואי סרת, שגיל מציין את אחד הבניינים שתכנן בדרום צרפת והרשים אותו במיוחד – Fondation Maeght.

את התכנון של אותן פינות פנימיות מציין גיל, היה זה אלכסנדרוני שהוביל בשעתו במשרד, קודם שפרש. "היית בא אליו עם סקיצה והוא היה אומר 'כך לא עוברים פינה', והיה עושה את אותה פינה פנימית", נזכר גיל. "התאוריה של קורבוזיה היתה כל כך בעצמותיו שהוא לא סטה ממנה כהוא זה, הוא פעל באופן מודע על פי תורה שהוא הרגיש מחויב לה – אלו הדברים שהעסיקו אותו. אנחנו שבאנו אחרי כבר לא הרגשנו כל כך מחויבים, ולכן לעומתו היינו פחות קורבוזיינים טהורים".

.

.

.

הבלוק היחיד החריג במתחם הוא זה שמצוי בקצהו המערבי והיה האחרון שנבנה במתחם (האדריכלית שהובילה את תכנונו במשרד היתה חייקה פרידמן ועיצוב הפנים לרבות זה של השטח המשותף בבניין נעשה בידי מעצבת הפנים מיכל אורן). חזית הצד שלו פונה לרחוב איינשטיין, אך הוא אנכי לרחוב ומורכב משלושה גושים ששני העיקרים שלו פונים למזרח ולמערב והם מדורגים. זהו גם הבניין היחיד שניתן להתרשם שבו הושקעו מרב המאמצים האדריכלים, ולא רק העיצוביים כמו בשאר המבנים. כאן תמצאו חצר פנימית ומקורה המוארת באור טבעי החודר מבעד לפתחים מזוגגים בתקרה. תכנית החצר מלבנית אך החתך שלה יוצא דופן והוא מדורג, מהלך שמעניק למבטים בו דרמטיות מעוררת עניין.

הסיבה לשינוי בגישת התכנון בבניין האחרון לעומת שאר הבלוקים במתחם, היתה דרישת האוניברסיטה להוסיף אודיטוריום בחלקו התחתון כמו גם פונקציות ציבוריות נוספות לרשות הסטודנטים. לצורך כך, נדרש היה להרחיב את בסיס הקומה התחתונה באופן משמעותי, בעוד שבקומות העליונות שבהן תוכננו הדירות לא היה צורך בהרחבה, וכך נמצא הפתרון של הדירוג עם החצר הפנימית.

אך יותר מכל, הרעיון שעומד בבסיס הבניין הוא יצירת קשרים ומפגשים מתוכננים וגם אקראיים בין הדיירים. האדריכלים הקפידו שהמעברים המקשרים לדירות יפנו כולם אל החצר ובכך יאפשרו קשר עין בין חלקי הקומה השנים ובין הקומות השונות (בגלל תקני בטיחות שהשתנו הוגבהו המעקות במעברים שבגוש המזרחי וכיום תתקשו ליצור קשר עין). לאורך המעברים שולבו ספסלים בנויים שמזמינים גם מפגש בעמידה בין שכנים, להימשך ולהתארך ומשיחה בעמידה יעברו לישיבה ואולי אחר כך אל הדירה. כמו כן, שולבו בבניין אודיטוריום ואולמות התכנסות לשירות הסטודנטים הפונים לחצר שקועה.

.

.

.

גם הבניינים שתכנן יסקי קודם לכן עם אלכסנדרוני התאפיינו בבלוקים ארוכים שבהם שלט הבטון החשוף, אלא שהפלסטיות והגישה העיצובית של המבנים היתה תקופתית וחזרה והופיעה בבניינים אחרים שתכנן המשרד באותן השנים, ובראשם בנייני הפקולטה למדעים מדויקים והנדסה בקמפוס אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ובית הלוחם בשכונת אפקה בתל אביב (שזיכה את יסקי וגיל בפרס רוקח). גם בבניינים המוקדמים העניק האדריכל פתרון שונה לכל אחת מהחזיתות, אלא שכאן מתאפיינים הבניינים בגושניות פלסטית מודגשת, כבדות ועוצמה שלא נראו קודם.

למרות הדימיון לבניינים שתכננו יסקי ואלכסנדרוני, מעיד לוי כי את התכנון הוביל יעקב גיל והוא עבד לצדו. "יסקי היה בא, מסתכל ומדי פעם מעיר הערה", נזכר לוי. הוא מסביר שהמבנים שתכנן יסקי קודם לכן היו כה משמעותיים עד שהם השפיעו על אדריכלים מחוץ למשרד ובטח שבתוכו: "כשבאתי לעבוד במשרד היו לי תמונות של הבניניים של יסקי, וגם הבטון הגלוי היו חלק מהשפה של המשרד. זה היה מעין 'סגנון יסקי'. כשעזבתי את המשרד ועברתי לעבוד אצל האדריכל רוברט בנט, תכננתי חזיתות לשלושה מגדלים ברמת אביב ואלו היו 'חזיתות יסקי' – הכל בטון חשוף וזה בדיוק יסקי. בשבילי יסקי היה בית ספר של איך להתייחס לתכנון, לבטון גלוי עם כל הפרטים המיוחדים, החיבורים וההמשכיות. הפסקות היציקה למשל היו גם הן פרק שלמדתי מיסקי, הרי אתה לא יכול לצקת את כל הקומה בפעם אחת, כל הפסקה בפעולת היציקה משנה את הגוון של הבטון וצריך לדעת היכן לבחור לעצור את היציקה באופן שלא ירגישו אחר כך את ההבדל בגוונים. יסקי תרם את הרוח שלו, הסגנון שלו, ההובלה שלו".

"יסקי שהיה השותף הבכיר עבד בשיטה כזו שהוא היה מכין בשלב הראשון סקיצה ומיד עוזב ומעביר אותה אלי, ואחר כך כשיוסי סיון הצטרף לשותפות אז הוא היה מעביר גם אליו", נזכר יעקב גיל בשיטת העבודה של יסקי.

תרומתו של יסקי לפרויקט היתה משמעותית בלפחות נקודה אחת שאותה זוכר לוי במיוחד; בעת שתכננו את שני הבלוקים הראשונים במתחם: "הבניינים תוכננו במקור לגובה של שלוש קומות על גבי קומה מפולשת. יום אחד הגיע יסקי והודיע שאנחנו צריכים להוסיף קומה. להוסיף קומה בעיצוב סטנדרטי כמו הקומות שכבר תכננו לא היה נראה לנו. במשך כמה ימים שברנו את הראש והתלבטנו איך לפתור אותה, ואז יסקי בא עם רעיון לעשות את הקומה השנייה רציפה יותר ובלי נסיגות או בליטות, ואת הקומה השלישית שקועה מעט וגם את הפתחים שלאורכה לעצב באופן שונה, ואת הקומה הרביעית לחזור ולעצב באופן סטנדרטי. זה עשה את הבניין יותר מעניין, כי אז הקומה העליונה נראית קצת מרחפת.

גיל מציין שהטיפול הזה בחזית חזר על עצמו בבניינים הראשונים שנבנו במתחם המעונות, אבל מסיבה שאינה זכורה לו החל מהבניין הפינתי נזנח הרעיון וחזיתות הקומות עוצבו באופן חזרתי ופשטני יותר. "לדעתי שני הבניינים הראשונים שנבנו, אלה עם חזיתות הבטון הגלוי הפלסטיות והתכנית המקורית הם החשובים שבקבוצה", מספר גיל, "בעוד שהמבנים המאוחרים יותר בנויים ממשטחים דו-מימדיים פשוטים למדי, זה הרגיז אותי כבר אז".

.

לעיצוב חזיתות הצד העניקו במשרדו של יסקי תשומת לב, כפי שעשו קודם לכן בבלוקים בנצרת ובבאר שבע. אלא שכאן אחרי הצביעה איבד כאמור הבניין מערכיו העיצוביים

.

.

הדירות תוכננו לארבעה סטודנטים, שניים בכל חדר, עם מרפסת, מטבחון, שירותים ופינת לימוד. ישנן כיום גם דירות לשני דיירים. בעת הסיבוב לא נכנסתי לדירות. יעקב גיל מציין כי החלק האהוב עליו בפרויקט היה תכנון הדירות, שבמהלכו נמנעו מליצור מסדרון קומתי ארוך שמקשר לדירות ומאפיין מוסדות או בתי מלון. אלא הם ביקשו ליצור אווירה של בית מגורים, שבו בכל קומה יהיו שתי דירות בלבד, דלת מול דלת, והקרבה והאינטימיות יעודדו קשרים חברתיים בין הסטודנטים (מסדרון כזה שממנו ביקש גיל להימנע תוכנן רק בבניין G המאוחר והרחב, האחרון שנבנה במתחם ונוצר מאילוץ). תכנית הקומה התבססה על דירה שתוכננה כשבקצה אחד נקבע חדר השירותים ובקצה השני המטבח. הדירות צמודות זו לזו וחזרתיות, כשכל זוג ניצב על ציר סימטרי, היינו הדירה צמודה לדירה שהיא תמונת מראה שלה וכך החדרים הרטובים צמודים זה לזה.

מגדלי המדרגות עוצבו כאלמנטים בולטים בחזית הפונה אל הפנים. באופן זה נוצרה חלוקה בבלוק הארוך וגם הצליחו לשלב אלמנט אנכי במבנה שבו הקווים האופקיים כה מודגשים. במגדלי המדרגות נקבעו פתחים צרים שאפשרו חדירת אור ואוורור טבעי. לוי זוכר שאת עבודת הריצוף המעולה ביצע "המומחה הגדול לטראצו", אביה של האדריכלית רות להב. "אני אוהב כאן את חדרי המדרגות כי הם מאד פלסטיים, מאד יפים. גם הפריקסט הוא פרט מעניין כי הוא בטון חלק, יצקו אותו בתבנית פלדה ולכן הוא לא רק בולט בגלל הגרנוליט הורודה, אלא גם הבטון החלק. נוצר מין קונטרסט שמאד כיוונו אליו".

.

1970: אירוע חנוכת בניין המעונות השני במתחם (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

1970: אירוע חנוכת בניין המעונות השני במתחם (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

1970: משמאל עומד מנכ"ל משרד ראש הממשלה יעקב הרצוג (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

.

לאורך השנים הקפידה הנהלת האוניברסיטה על תחזוקה נאותה של מתחם המעונות, אלא שב-2012 הושלם מהלך שהביא לשינוי דרמתי במתחם. ראשית הסתיים תהליך של שיפוץ יסודי שעליו היה אחראי משרד קייזר-קייזר-לקנר אדריכלים, המשרד שהיה גם אחראי על תכנון מתחם המעונות החדש של האוניברסיטה. לבד מחידוש תשתיות, שטחים פתוחים ועיצוב פנים הדירות, נצבעו החזיתות כולן בצבע אפור בגוון בהיר ואחיד במטרה לשמור על הבטונים מפני התפוררות (בגלל רוחות הים הנושאות מלחים ומפוררות את הבטון). במהלך זה הושטחו החזיתות וערכים עיצוביים כמו גם חומריים הוחלשו.

השינוי השני הוא שמאז 2012 מנוהלים המעונות על ידי גוף חיצוני לאוניברסיטה – חברת שיכון ובינוי נדל"ן. כיום העלות לדייר במעונות מתחילה ב-1,332 שקלים לחודש בחדר עם שותף ומגיעה ל-2,084 שקלים לחדר לדייר בודד, לא כולל חשמל, מים וארנונה.

.

משרדם של יסקי, גיל וסיון קיבל בהמשך לתכנן בניין נוסף עבור אוניברסיטת תל אביב, הפעם בתחום הקמפוס עצמו – בית הספר להנדסת חשמל, השוכן מדרום לבניין וולפסון שאותו תכנן האדריכל לואי קאהן. הפרויקט השלישי שקיבל המשרד, אלא שהפעם ללא גיל שפרש מהמשרד ב-1990, היה אולם סמולרש.

.

המשטחים המרוצפים בתחומי החצר הפנימית עוצבו בידי אדריכלי הנוף עם דוגמאות גיאומטריות, כאלו ששילבו גם גוונים בגרנוליט כשהבולט בהם הוא הגוון הורדרד.

.

שני הבלוקים הראשונים במתחם הוקמו בחלקו הדרומי ונחנו ב-1960 וב-1970 בשטח שביניהם מצוי מקלט תת-קרקעי גדול שהפתחים אליו עוצבו בתשומת לב. גם הם מבטון חשוף אך זה נצבע ומחק והלבין את הטקסטורה של הבטון

.

קומות הקרקע המפולשות ברובן נסגרו 

.

בשני הבלוקים הראשונים החזיתות הפונות אל החוץ מורכבות ממשטחי בטון אטומים יחסית

.

החזיתות הפונות אל הפנים מורכבות מרשת של מרפסות. הבלוקים שוניםמשאר הבלוקים במרפסות וגם במגדלי המדרגות השקועים

.

המרפסות כולן פתוחות, בעיר שבה סגרו את כל המרפסות

.

הכניסות צנועות ונקבעו בתחתית מגדל המדרגות

.

חזיתות הצד היו מופת של בטון שנוצק באתר, אלא שברגע שחזיתות אלו נצבעו הן איבדו את יופיים שבא להם הודות לטקסטורות שהותירו תבניות היציקה שהורכבו מלוחות עץ שלא הוקצו

.

1974: חנוכת המעונות ע"ש מקס ופאני חיים (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

1974: חנוכת המעונות ע"ש מקס ופאני חיים (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

החצר הפנימית מוצלת ברובה על ידי עצי צל 

.

בקומות הקרקע פועלים שירותים שונים לסטודנטים וגם עסקים מסחריים

.

מגדלי המדרגות יוצרים אתנחתא בגושים האופקיים, גישה דומה שהופיעה בבניינים רבים שתוכננו באותה עת במשרד כמו בית הלוחם בשכונת אפקה ובנייני הפקולטה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע

.

כל הקומות המפולשות נסגרו ברבותה שנים לטובת שירותים לסטודנט ועסקים מסחריים. רק חלק זעיר נותר מפולש, קטע אחד קצר בלבד

.

לעומת חזיתות הבלוקים שפנו לפנים המתחם והכילו פתחים, החזיתות שפונות אל החוץ הורכבו ברובן ממשטחים אטומים

.

כדי לעדן מעט את הבטוןשהרכיב את חזיתות המבנים, החל מהבלוק השלישי שולבו משטחי גרנוליט בגוון ורוד בחזיתות הפונות אל החוץ

.

החלק הרחב ביותר של הגן הפנימי מצוי היכן שאמור היה לקום רב-קומות

.

הכל בטון, אבל הוא נצבע בצבע אפור בהיר וקשה להתרשם מהטקסטורות והחומריות

.

מגדל המדרגות קוטע את אופקיות הבלוק

.

הכניסות לבניינים צנועות

.

חדרי המדרגות מוארים ומאווררים באופן טבעי

.

הקצה העליון של חדר המדרגות

.

שנות ה-70: סטודנטים בדירה (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

מתוך חוברת שהפקיה האוניברסיטה לצורך גיוס תרומות להקמת בניין המעונות האחרון והמורכב מבין הבניינים שבמתחם (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

חתך (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

המבנה היחיד החריג במתחם הוא זה שמצוי בקצהו המערבי. חזית הצד שלו פונה לרחוב איינשטיין, אך הוא אנכי לרחוב ומורכב משלושה גושים ששני העיקרים שלו פונים למזרח ולמערב והם מדורגים. 

.

זהו גם הבניין היחיד שניתן להתרשם שבו הושקעו מרב המאמצים האדריכלים, ולא רק העיצוביים כמו בשאר המבנים. 

.

הדרוג של החזית המזרחית 

.

המימון מתרומות

.

כאן תמצאו חצר פנימית ומקורה המוארת באור טבעי החודר מבעד לפתחים מזוגגים בתקרה. תכנית החצר מלבנית אך החתך שלה יוצא דופן והוא מדורג, מהלך שמעניק למבטים בו דרמטיות מעוררת עניין. 

.

יותר מכל, הרעיון שעומד בבסיס הבניין הוא יצירת קשרים ומפגשים מתוכננים וגם אקראיים בין הדיירים.

.

האדריכלים הקפידו שהמעברים המקשרים לדירות יפנו כולם אל החצר ובכך יאפשרו קשר עין בין חלקי הקומה השנים ובין הקומות השונות (בגלל תקני בטיחות שהשתנו הוגבהו המעקות במעברים שבגוש המזרחי וכיום תתקשו ליצור קשר עין). 

.

לאורך המעברים שולבו ספסלים בנויים שמזמינים גם מפגש בעמידה בין שכנים, להימשך ולהתארך ומשיחה בעמידה יעברו לישיבה ואולי אחר כך אל הדירה. 

.

כמו כן, שולבו בחלקו התחתון של הבניין אודיטוריום ואולמות התכנסות לשירות הסטודנטים הפונים לחצר שקועה שמצויה ממזרח לבניין.

.

הלוחות המחוררים הם תוספת מאוחרות בגלל תקני בטיחות ואלו מונעים קשר עין כפי שתכננו האדריכלים

.

הקרדיט ליסקי, למרות שבתקופות הבנייה היו לו שותפים – יעקב גיל ויוסי סיון. ובכל מקרה על תכניות חמשת הבניינים הראשונים מופיע שמו של יסקי בלבד ורק על האחרונים הופיעו גם שמות שותפיו.

.

תודה לאדריכלים יעקב גיל וז'קי לוי ולדוד רגב ולאלה מאירסון

ביום שישי 19.5 בשעה 08:30 אדריך סיור בלב הקמפוס במסגרת אירועי "בתים מבפנים". פרטים נוספים ניתן למצוא כאן.

★

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת תל אביב:

בניין גילמן

בניין נפתלי

בניין מקסיקו

בניין תחזוקה

ספרית המפות

בית הספר לרפואה

בית הספר למוסיקה

אודיטוריום סמולרש

שרידי הכפר שיח' מוניס

בניין שרת למדעי החינוך

הספרייה למדעים מדויקים

בית הספר למינהל עסקים

בניין בית הספר למדעי היהדות

 המעבדה למחקרי תכנון סביבה

בית הספר פורטר ללימודי סביבה

הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי

הכניסה המחודשת לבית התפוצות

מתחם חדש של מעונות הסטודנטים

בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב

אוספי הטבע לפני העברתם לבניין החדש

בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

 המנהרות התת-קרקעיות בקמפוס

הריסות חזיתות בנייני מדעי החיים

ביקור ראשון במוזיאון אוספי הטבע

ביקור שני במוזיאון אוספי הטבע

ביקור שלישי במוזיאון אוספי הטבע

הגשות בבית הספר לאדריכלות 1 2 3

★

שיר לסיום:

.

★