לאורך 60 שנות עבודה תכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בתי דירות בכל רחבי הארץ וגם באפריקה. מגורים לא היה תחום ההתמחות שהביא לפרסומם, אלא מבני הציבור, כמו ספריית סוראסקי, הספרייה הלאומית, תיאטרון ירושלים ועיריית באר שבע. אבל גם את בתי המגורים שתכננו, הם עיצבו באופן מקצועי ולא שגרתי. את ביתם הפרטי הם בנו בחצר בית הוריה של שולמית, ברחוב בר כוכבא 16 בתל אביב, זמן קצר לאחר שנישאו.
לאורך השנים הורחב הבית בתכנונם, עד שהפך לבית דירות שתופס כמעט את כל שטח המגרש. אך דירתם המקורית נותרה כמו שהיתה. גם היום, קרוב ל-70 שנה מאז נבנה, שומרת דירתם על חיוניותה, וסיבוב בה מגלה מיד שמדובר בדירתם של אדריכלים. לפני חודשיים עמדה הדירה ריקה ומוכנה להשכרה וזו היתה הזדמנות להסתובב בה. זמן קצר לאחר מכן נמצא השוכר המאושר.
זה סיפור שראשיתו לפני מאה שנה ועל כך ברשימה זו.
.
הבית ריק
.
בר כוכבא 16
.
הוריה של האדריכלית שולמית נדלר רכשו את המגרש בשנות ה-20 והתגוררו בו עד לפטירתם, בעוד ששולמית ומיכאל נדלר בנו לעצמם בית מגורים ומשרד בחלק פנוי במגרש. בתחילת שנות ה-60 הרסו את הצריף של ההורים והרחיבו את הבניין. לאחר פטירתו של מיכאל נדלר, עברה שולמית להתגורר בדירת הגג החדשה.
.
חזית הבניין מתייחדת בפתחים גבוהים ובולטים הפונים אל הסלון
.
כיום באחת הדירות בבניין גר הדור הרביעי – הנכד של שולמית ומיכאל
.
במגרש ממול נמצא שריד אחרון לאחד הבתים הראשונים שנבנו באזור בשנות ה-20 וכמוהו היה ניצב במגרש של הנדלרים
.
.
(1) הבית הראשון במגרש של יצחק ורחל קניבסקי – הוריה של שולמית נדלר
לפני קרוב ל-100 שנה התיישבו בני הזוג יצחק ורחל קניבסקי על מגרש ברחוב בר כוכבא, באזור שהחל להתפתח באותה עת ונקרא היה שכונת תל-נורדוי. ב-1924 בנו השניים בחזית המגרש את ביתם הקטן שהורכב משני חדרים בו התגוררו עם בתם שנולדה שנה קודם לכן, שולמית, לימים האדריכלית שולמית נדלר. בהמשך נולד גם בנם, יוסף, והבית הקטן הורחב בחדר נוסף.
לארץ ישראל היגר אבי המשפחה יצחק קניבסקי (1980-1896) ב-1919. תחילה התיישב בדגניה ב' ועסק בה מעט בחקלאות, ולאחר מכן עבר לחצר תל-חי הודות להיכרותו המוקדמת עם יוסף טרומפלדור. השניים הכירו עוד בקרים, שם נולד יצחק וגדל. שהותו בתל-חי הגיעה תוך כמה חודשים לסיומה בקרב המפורסם שהתחולל באתר ובו מצא טרומפלדור את מותו ויצחק נפצע. האירוע הקשה נחרת עמוק בנפשו, אך גם העניק לו תחושה של גאווה. לאורך השנים היה מקפיד לעלות לתל-חי ולהשתתף בי"א באדר בטקס הזיכרון השנתי. עם פטירתו 60 שנה לאחר המאורעות הוטמנה גופתו בבית העלמין של כפר גלעדי לצד קברו של טרומפלדור ופסל האריה השואג.
חברתו (כך היו מכנים אחד את השניה. לא בעלי או אשתי) רחל קניבסקי (1972-1897) היתה אחות במקצועה ועסקה בתחום בתחילת דרכה. במהלך מלחמת העצמאות הצטרפה לגדוד החברות, ולאחר מכן ועד לפטירתה התנדבה בארגונים שונים והיתה ממובילות ארגון ההתנדבות בתל אביב.
בעת בה התבססו בני הזוג קניבסקי בתל אביב, החל יצחק לצבור במהירות מעמד בהסתדרות שהיה בין מייסדיה. לאורך השנים היה קניבסקי, שעיברת את שמו לקנב, בין ראשי ההסתדרות ובהמשך מראשי קופת חולים, חבר הכנסת הראשונה. הוא גם יזם את חוק ביטוח בריאות ואת המוסד לביטוח לאומי. הודות לתרומתו המשמעותית ופורצת הדרך, בהיותו בן 63 הוענק לו ב-1962 פרס ישראל.
הבית שבנו לעצמם בני הזוג, הוקם כאמור בחזיתו של מגרש צר וארוך ש-400 מ"ר שטחו, והיה דומה לשאר הבתים שנהגו לבנות בסביבה. היו אלה מבנים קטנים ופשוטים הבנויים מלבני סיליקט שיוצרו במפעל הסמוך (שכיום בנוי בשטחו מגדל כלל). בשונה מכל בתי הדירות המסוגננים שהוקמו בעיר, בעיקר בעשור הבא, התאפיינו בתים אלה בצניעותם ובגג הרעפים שכיפה עליהם. כיום נותר בכל האזור רק בית אחד בודד, השוכן בצדו השני של רחוב בר-כוכבא, ממש מול המגרש שבו מתנשא כיום הבניין של המשפחה.
"פעם היתה זו סביבה שקטה ופינה נסתרת של שכונת הצריפים תל-נורדוי לשעבר. היום הגיע הרעש גם לכאן", סיפר יצחק קניבסקי בגיל 74 לעיתונאי. השנה היתה כבר 1970.
.
1929: חזית צד וחתך של בית יצחק ורחל קניבסקי לאחר שהוסיפו לו חדר (ארכיון הנדסי, עיריית תל אביב)
.
.
(2) הבית השני שבנו שולמית ומיכאל נדלר
שולמית הכירה את מיכאל נדלר (1993-1921) בעת לימודיהם בטכניון שבחיפה במחצית הראשונה של שנות ה-40. מיכאל היה יליד בולגריה והיגר לארץ ישראל זמן קצר לפני תחילת הלימודים בטכניון, כשהוא בן 20 ומבוגר ממנה בשנתיים. עד מהרה מיסדו את הקשר ביניהם ובגמר לימודיהם ב-1945 הקימו את משרדם המשותף. תחילה גרו בני הזוג בדירה ברחוב רות אך תוך זמן קצר החליטו לבנות את ביתם ומשרדם בחצר בית הוריה של שולמית, בית שאליו נכנסו ב-1949.
הקשר המשפחתי ההדוק אצל בני משפחת קניבסקי הוביל את שולמית (2016-1923), בתם הבכורה, לבנות את ביתה בחצר בית הוריה. המגרש היה גדול יחסית ואיפשר זאת בקלות. אלא שהפעם לא בנו מבנה פשוט המקורה בגג רעפים כמו זה של הוריה, אלא הודות להכשרתם כאדריכלים הם בנו לעצמם בית דו-קומתי ומודרני ששימש בקומת הקרקע למשרד האדריכלים שהקימו ובקומה העליונה קבעו את דירת מגוריהם. כאן הם תכננו את כל הפרויקטים המוקדמים שלהם – שהבולטים בהם אלה מדרשת רופין בעמק חפר, קולנוע קרן בבאר שבע, בית העיתונאים ובנק החקלאות בתל אביב.
תחילה התמחו במשרדם בתכנון בתי מגורים ובנייה בקיבוצים – שני תחומים שלא חזרו אליהם בהמשך. "זה היה מייאש", נימקה לימים שולמית את השלב המקצועי הזה בחייה. עם זכייתם בפרס הראשון בשתי תחרויות לתכנון מבני ציבור – המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר ובית העיתונאים ע"ש סוקולוב ברחוב קפלן בתל אביב, עברו לתכנן בעיקר מבני ציבור. הם לא זנחו את תכנון המגורים, וגם אם התחום לא היה מרכזי בעיסוקיהם, הרי שלאורך השנים יחד עם שני שותפיהם – האדריכלים שמואל ביקסון ומשה גיל, צברו עבודות מרשימות ובולטות בתחום – כמו מעונות הסטודנטים בשכונת רחביה (נהרס), שתי שכונות בקטמונים, מתחם מגורים בגאנה שבאפריקה ופרויקט של מגורים ומסחר במפגש הרחובות ארלוזורוב, יצחק מנגר ואדם הכהן בתל אביב. על כל אלה אפשר ללמוד מהפרקים שהוקדשו להם בספר שפרסמתי עם האדריכל ד"ר צבי אלחייני ב-2016 (ניתן לרכוש אותו למשל בבית ליבלינג, במרכז באוהאוס ובאתר שלהם וגם באתר הזה הכולל צפייה בחלקים ממנו).
לאורך השנים התפתח הבית. נוספה לו קומה שלישית שאליה עברו להתגורר הוריה של שולמית (הם גרו כאן עד סמוך לפטירתם), בעוד שבמבנה הישן שנותר בחזית המגרש עברו להתגורר הוריה של רחל קניבסקי. בית זה נהרס במהלך שנות ה-60 ובמקומו נשתל דשא והיה לחלק מהחצר הקדמית ורחבת הידיים. עם בניית הקומה השלישית להורים, ערכו שולמית ומיכאל שינוי בביתם. את משרדם העבירו לקומה השניה ותפס חדר אחד בלבד. למרות שבאותו חדר תכננו פרויקטים גדולים ומשמעותיים, העסיקו רק עובד עד שלושה. קצב העבודה היה מהיר, מינימום בירוקרטיה וצורך דחוף בבנייה, התכנון היה יעיל ולא דרש צוותים גדולים כפי שנהוג כיום, ולכן שטח המשרד לא נדרש היה להיות גדול.
"שולמית היתה בחורה חכמה ונבונה עם חוש ריח טוב", נזכר האדריכל אמנון אלכסנדרוני שהיה אחד מהעובדים הראשונים שעבדו במשרדם ושוחח איתי לאחורנה. לאחר שב-1954 עזב את משרדו של האדריכל דב כרמי, הציע לו האדריכל שמואל ביקסון שעבד אז כשכיר במשרדם של הנדלרים (ולימים הפך לשותף) להצטרף אליהם היות והמשרד התרחב. אלכסנדרוני מספר: "עבדו אז במשרד שניים שלמדו איתי בטכניון – כרמלי פלדמן וביקסון. שולמית ידעה שהם חברים שלי ושאלה אותם אם אני יכול לבוא לפגישה. באתי וקבלתי את העבודה. הם נתנו לי תנאים מראש יותר טובים. אצל הנדלרים היינו שלושה עובדים שכירים בסך הכל. עשיתי אצלה שתי תחרויות – לבית אגד שזכינו בפרס הראשון אבל לא נבנה באתר שברחוב רמז אלא במקום אחר ובתכנון שונה, ותחרות לספרייה הלאומית ושם כבר כתבו שההצעה הוגשה בהשתתפות א. אלכסנדרוני. עבדתי אצלם עד שעשיתי שותפות עם אברהם יסקי". על העזיבה שלו הוא מספר: "הנדלרים נסעו לאמריקה לטיול של שבעה שבועות וכל העסק עם יסקי נסגר כשהם היו שם. היתה לי בעיה כי לפני שנסעו הם הציעו לי שותפות על התכנון של בניין אגד. הייתי כלב נאמן במשך שבעה שבועות וכשהם חזרו התפטרתי". אלכסנדרוני מוסיף שגם אם עזב את הנדלרים, הוא לא התרחק מהם יותר מידי. במשותף עם יסקי הוא תכנן בית דירות בהמשך הרחוב, בר כוכבא 9, והשניים פתחו שם את משרדם בקומת המרתף של הבניין.
בתחילת שנות ה-60 זירת התכנון השתנתה, המשרד גדל ובני הזוג בחרו להפריד בין חייהם הפרטיים ובין המקצועיים. ב-1963 הם העתיקו את משרדם לקומת מרתף, כפי שנהוג היה אז, בבניין מגורים ברחוב הלסינקי, שם הוא פעל במשך 45 שנה עד סמוך לסגירת המשרד ב-2010.
.
שנות ה-50, מימין מציץ הצריף שהוקם במגרש בשנות ה-20 בידי הוריה של שולמית נדלר ובו היא גדלה. במרכז ניצב הבניין שהקימו שולמית ומיכאל נדלר למגוריהם. אריק נדלר מספר: "בקומת הקרקע והקומה הראשונה היו המגורים והמשרד של ההורים. כשאני הגעתי המשרד עבר לרחוב הלסינקי 20. בקומה השנייה היו חדרי השינה ובקומת הקרקע היה הסלון והמטבח". לקומה השלישית עברו להתגורר הוריה של שולמית, בעוד שלבית הישן עברו להתגורר הוריה של רחל קניבסקי. עם פטירתם נהרס הבית הישן והחצר הורחבה. (אוסף משפחת נדלר).
.
שנות ה-50 – אריק נדלר מספר: "חזית הבניין עם הצריף של סבתא. בתמונה אמא מצולמת לצד הדודים שלה שבאו לביקור מארצות הברית. בשטח בו נמצא הצריף והמדשאה הוקם בשנת 1993 האגף החדש" (אוסף משפחת נדלר).
.
.
דירת המגורים של הנדלרים במתכונתה הסופית הכילה סלון שבקצה האחד שלו מטבח בו שולבו אריחי קרמיקה שעיצבה במיוחד האמנית ציונה שמשי. במרכז הסלון יצרו שקע הבולט מחזית הבניין. שקע זה נועד לישיבה אינטימית והוא מואר באור טבעי הודות לפתחים צרים המנתקים את קירותיו מחזית הבניין. בקצה השני של הסלון יציאה אל החצר האחורית של המגרש. כיום החצר מכוסה בדק של עץ, אך עדיין מיתמרים בה עצי האיקליפטוס הגדולים שנטע לפני מאה שנה יצחק קנב. החצר שימשה את המשפחה לאירוח וכאן למשל נערכה חגיגת בר המצווה של אריק, בנם היחיד של שולמית ומיכאל. מעל לשטח הסלון פתח רחב שממנו משקיפה הקומה העליונה ואליה מקשרים מדרגות לולייניות עם מעקה המורכב מפסי מתכת דקים. המעקה ממשיך ומלווה את המעברים המקשרים לחדרים שבקומה העליונה. חדר ההורים ממוקם בקצה האחד כשחזיתו פונה לחצר האחורית בויטרינה התופסת את כל שטח החזית. בני הזוג אהבו את המקום הזה ולכן בחרו להצטלם על רקע החצר הנשקפת מחדרם (התמונות מופיעות כאן בהמשך).
בחלק השני של הקומה שכן המשרד שהפך בחלקו לחדר אורחים, ובהמשך שכן חדרו של אריק שהיה הגדול מבין חדרי הבית. כיום החדר מעט אפל, אך במקור היה מואר היטב, הודות לפתח גדול שקישר למרפסת שפנתה לחצר הקדמית. עם הרחבת הבניין בשנות ה-90 בוטל הפתח וכל שנותר בחדר הוא חלון צפוני. מאותו חלון יכול היה אריק להציץ למשרדו של האדריכל רפי רייפר ששכן בקומת הקרקע של הבניין הסמוך. אריק מספר שבילדותו הרחוב היה רגוע ושקט יחסית והוא זוכר שכילדים הוא נהג לשחק בכדור ברחוב עם שכנו (ולימים השף) שאול בן-אדרת, מבלי שתעבור מכונית במשך זמן ארוך. חוויה ייחודית היתה לו כשחברת הפקות ששכנה בבניין הסמוך הזמינה אותו להשתתף בסדרה ששודרה בטלויזיה החינוכית ועסקה בבטיחות בדרכים בכיכובם של גידי גוב ויוסי גרבר.
.
1993: תכנית הדירה של הנדלרים – מימין קומת הקרקע עם החצר בעורף והחנייה בחזית ומשמאל הקומה העליונה כשבחלק שמעל החניון נוספה דירה חדשה (מתוך ההיתר שהוציאו להרחבת הבניין, ארכיון)
.
ב-1984 בנו לעצמם הנדלרים וילה מרווחת בהרצליה פיתוח אליה עברו לגור, וזמן קצר לאחר מכן החלו לתכנן את הרחבת הבניין בבר-כוכבא. למבנה שהתנשא לגובה של שלוש קומות, נוסף אגף חדש בן ארבע קומות בחזית המגרש, שהוקם מעל שטח לחניית רכבים. מעל האגף הוותיק נוספה חצי קומה שצורפה לדירת הגג באגף החדש. בין הדיירים שהתגוררו בו היתה למשל תיקי דיין ומשפחתה וגם קרן מור כשהיתה עוד רווקה.
הבניין שינה את פניו לחלוטין ובמרכזו הוקם חדר מדרגות עם מעלית. יוצאת דופן היתה הדירה שתוכננה בראש האגף החדש. דירה זו עוצבה בדומה לדירה המקורית שהקימו לעצמם הנדלרים חמישים שנה קודם לכן, וגם היא היתה דו-קומתית עם פתח רחב המקשר בין שתי הקומות. במקום החצר שהוצמדה לדירה התחתונה, הוצמדה לזו החדשה שבראש הבניין מרפסת-גג גדולה. עם פטירתו של מיכאל נדלר באותה שנה ולקראת השלמת הבנייה, החליטה שולמית לעזוב את הבית בהרצליה ולשוב להתגורר בבר-כוכבא, אלא שהפעם בחרה לעצמה את דירת הגג הגדולה. את הדירה החדשה שאליה עברה ב-1994 (ובה התגוררה עד לפטירתה ב-2016) היא קישטה בציורים ופסלים שיצרו חבריה, כמו יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יחזקאל שטרייכמן ולאה ניקל. בכניסה לדירה קבעה לעצמה חדר עבודה קטן שעוטר בתצלומי עבודות המשרד ובהם הגדלה של הבול שהוציא השירות הבולאי ב-1974 ובמרכזו התנוסס בניין ספריית סוראסקי.
בדירה החדשה (דירת הגג בבניין) כמו זו הוותיקה נקבעה הפרדה בין החלק היותר ציבורי שממוקם היה בקומה הנמוכה וחדרי השינה שמוקמו בקומה העליונה. עד לגיל מתקדם היתה שולמית עצמאית ואפילו נהגה עד גיל 86. לאחר ששברה את הרגל העבירה את חדר השינה שלה לקומה התחתונה בדירה ומאז התנהלה רק בקומה זו.
כיום הבניין כולו מכיל דירות להשכרה, ועדיין הנוכחות של הנדלרים נותרה כאן. בפתח דירתה של שולמית נותר שם המשפחה על הפעמון, למרות שגרות בה כמה סטודנטיות. בדירה אחרת בבניין מתגורר הנכד של שולמית ומיכאל נדלר, ואריק ממשיך ומטפח את הבניין שבו גדל.
.
השם נשאר על הפעמון בדירה שבה התגוררה שולמית נדלר בעשורים האחרונים לחייה
.
הדירה בה התגוררו שולמית ומיכאל נדלר עם בנם אריק לאורך ארבעים שנה נותרה דומה מאד לזו שאותה בנו זמן קצר לאחר נישואיהם: קומת קרקע עם מטבח, סלון ומקלט שמשמש גם שירותי אורחים וגינה. למעלה חדרי השינה והמשרד שהפך אחר כך לחדר אורחים.
.
הסלון מואר היטב הודות לחלון גדול הפונה לחצר וכן חלונות בדפנות החדר
.
ב-1967 ערכו בני הזוג שינויים פנימיים בדירה ובין השאר יצרו את הנישה בקיר המוארת משני צדיה
.
מקום רגוע לשבת בו
.
הפרקט הוא חדש
.
מימין מציצה דלת הכניסה ומימין לה מציצה הכניסה למקלט שמשמש שירותי אורחים ויש בו גם מקלחת. אריק נדלר מספר שבמקלחת הזו נהגו להתקלח כשחזרו מהים השוכן בקצה רחוב בוגרשוב, מרחק הליכה של כמה דקות
.
המדרגות הלוליניות
.
מעקה מתכת דקיק ופיסולי
.
מטבח ממוקם בקצה הסלון. לאחרונה עבר חידוש
.
את אריחי הקרמיקה יצרה האמנית ציונה שמשי (2018-1939)
.
יש גם פתח קטן ליד הכיור
.
צבעוניות
.
בחצר מיתמרים שלושה עצי איקליפטוס שאותם נטעו בני הזוג יצחק ורחל קניבסקי לפני מאה שנה
.
מסכי זכוכית סוגרים על דופן הסלון הפונה לחצר. המעקה מעל הוא של חדר השינה של בני הזוג. מעקה העץ הוא מקורי ורק מסגרת הברזל נצבעה כעת מחדש בצבע צהוב
.
עולים למעלה
.
המדרגות מרופדות
.
מעקה המתכת הדקיק ממשיך ומלווה גם את המעברים שבקומה העליונה
.
מעברים פתוחים מקשרים אל החדרים. מימין נישה בה היה מונח הטלפון (צילום: אריק נדלר)
.
מבט לכיוון הדיר הסוגר על חדר השינה של בני הזוג. הקיר לא נוגע בדפנות ובתקרה
.
חדר השינה של בניה זוג שממוקם מעל לחלק משטח הסלון פונה לחצר. התקרה בו צבועה בגון כחול-אפור מקורי שלא נצבע מאז שנות ה-60
.
שנות ה-50: אדריכל מיכאל נדלר יושב בסמוך לחלון הגדול הפונה לחצר בחדר השינה שבקומה העליונה (אוסף משפחת נדלר)
.
שנות ה-50: וגם שולמית צולמה באותו מקום (אוסף משפחת נדלר)
.
ארון מקורי ועמוק המוקף ברפפות עץ ובדלת הכניסה לחדר
.
צבעי הקירות והתקרה מקוריים
.
מבט אל החצר
.
המשרד של שולמית ומיכאל נדלר שכן כאן (המשרד הראשון שכן בקומת הקרקע ולאחר שנים אחדות עבר לקומה העליונה). פה תכננו את מדרשת רופין, בית העיתונאים, ההצעה לספרייה הלאומית ועוד. היום זה חדר אורחים
.
שנות ה-50: האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר במשרדם שבקומה העליונה בדירתם. על הקיר שרטוט חזית בנק החקלאות בפינת הרחובות החשמונאים וקרליבך (אוסף משפחת נדלר)
.
שנות ה-40: אדריכלית שולמית נדלר במשרד (אוסף משפחת נדלר)
.
החדר הגדול בבית הוא חדר הילדים בו גדל אריק נדלר. ארון גדול עוטף את החלון שהוא בעצם נישה שאפשר לשבת בה. במקור היתה גם מרפסת עם חלון גדול שפנה למערב ולגינה שבחזית המגרש. אך עם בניית האגף המערבי של הבניין בוטלה המרפסת ונאטם החלון
.
1953: מגזין אגודת האדריכלים והאינג'ינירים מונח על שביל הגישה לבית (אוסף משפחת נדלר)
★
בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:
.
רופין 51 (דב כרמי)
רופין 40 (אריה קרפץ)
גן הבנים (גדעון שריג)
גורדון 79 (סם ברקאי)
אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)
בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)
דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)
אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)
פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)
מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ
בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)
הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)
מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)
בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)
סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)
פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)
בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)
בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)
המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)
בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)
שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)
בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)
מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)
אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)
בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)
רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)
דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)
תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)
שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)
דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)
בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)
לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)
מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)
נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)
ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)
קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)
סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ
אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)
הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)
בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)
דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)
קונכייה אקוסטית (צבי הקר)
קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)
ראש פינה 26 (אריה כהן)
בית הדר (קרל רובין)
★
שיר לסיום:
.
★
חלון אחורי 
תגובות
בלי אף לא תכנית אחת??
פספוס שלי. הוספתי.