סיבוב במתחם מגורים חדש בשכונת גילה בירושלים

הבנייה בגילה נמשכת. מדובר ברובע בדרום ירושלים שהוא למעשה התנחלות שהוקמה בשטח שנכבש ב-1967, כשבתכנונו היו ועדיין מעורבים בכירי האדריכלים הישראלים – אברהם יסקי, אריה שרון, רם כרמי ועוד. ב-2015 הושלמה בנייתו של מתחם בקצה המזרחי של גילה שאותו תכנן משרד פייגין אדריכלים. המשרד שמתמחה לרוב בתכנון בתי מלון, בונה גם לא מעט מגורים. המתחם שתכננו בגילה ומכונה "אחוזת יניב" (על שם בנו של היזם שנפטר בגיל צעיר), כולל מקבץ של ששה מבנים הסוגרים על חצר משותפת. את ההמלצה להגיע לכאן קבלתי בוועדה המחוזית של ירושלים והיות ואני אוהב את גילה אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לראות במה מדובר.

אלא שהפייגינים נמנעו מפתרון שגרתי וסתמי של עוד בניין מגורים שכמוהו בונים בכל מקום ובכל מצב, אלא הם תכננו את חזיתות המבנים הפונות אל היקף המתחם בשפה שבמסגרתה השאילו פרטים מהאדריכלות הקלאסית. כזו שמעניקה לבניינים את ייחודם ואת הקשר לאווירה הירושלמית שאליה שואפים אדריכלים רבים כבר מאה שנה. החצר שתכנן אדריכל הנוף דן פוקס היא חלק מוצלח לא פחות בפרויקט.

הבנייה העכשווית בירושלים חריגה ואני מוצא שהתוצאות מוכיחות שהאדריכלים משקיעים תשומת לב גדולה יותר בעבודותיהם בעיר. במיוחד במבני מגורים. בשאר הארץ מבני מגורים משותפים הם כל כך סתמיים – גם החזיתות וגם פיתוח הנוף. בגילה אפשר למצוא כמה מתחמי מגורים חדשים שמחזקים את הטענה שלי. לא מדובר בפרויקטי יוקרה ובכל זאת יש להם חן שלא תמצאו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שופר קורא בהר הבית

.

מטע עצי זית ובו טרסות אבן עתיקות עוטף את המתחם ממערב ומצפון. ברקע משמאל בתי שכונת הר חומה

.

מבט מתוך המטע. במתחם יש 102 דירות

.

יש כאן אשליה: הבניינים נראים בני שלוש קומות, אלא שכל קשת סוגרת על שתי קומות

.

בינתיים האחידות שולטת בחזיתות הבניינים והדיירים טרם הספיקו לערוך בהם שינויים

.

מבנה נוסף עם חזית מקושתת: Palazzo della Civiltà Italiana ברומא מ-1937

.

קומת הגג בולטת בראש הבניין ללא קשתות אבל עם פרגולות להצללה

.

טראסת אבן עתיקה

.

.

מטע הזיתים שעוטף את המתחם מצפון וממערב שומר בינתיים על בידוד מסוים של המתחם. המטע מעניק לדיירים נוף פתוח ויפה ולילדים מקום אמיתי לשחק בו. הגישה אליו היא לא מתוך המתחם עצמו אל מהרחובות הסמוכים. ההליכה בתוך המטע נוחה ונעימה וניתן להתרשם מטראסות האבן העתיקות, וגם להשקיף על בנייני המתחם שנראים כמו צומחים מתוך ההריסות של קצה המטע. יש כאן מפגש ממשי בין עבר ובין הווה, בין בנייה מסורתית שהצליחה לשרוד ובין פוסטמדרניזם.

ששה בניינים (102 יח"ד בסך הכל) מרכיבים את המתחם והם כולם דומים ומתנשאים לגובה זהה. האחידות שנוצרה היתה יכולה לעבור בלי התייחסות, אלא שבכל המתחמים הוותיקים בגילה קיימת אחידות ובדומה למתחם שלפנינו אחידות הזו בסופו של דבר יוצרת חד-גוניות ובמתחמים הגדולים היא גם יוצרת חוסר אוריינטציה.

חזיתות הבניין זהות ומורכבות משורות של קשתות שסוגרות כל שורה על שתי קומות, מה שיוצר אשליה שהבניינים לא גבוהים במיוחד. האדריכלים הקפידו להשתמש בפתחים ובפרטי הבניין בגוון כהה במיוחד, מה שמבליט את החזית המצופה באבן, בעוד שבקושי ניתן להבחין בבלגן השורר בחלק מהמרפסות שנקבעו מאחורי הקשתות.

.

מבט מלמטה

.

הרבה אבן

.

.

לעומת החזיתות הפונות אל החוץ וכוללות קשתות ועומק, החזיתות הפונות אל פנים המתחם מעוצבות כמו חזיתות אחוריות – שטוחות וגם קצת מוזנחות. מצאתי שהסורג שסוגר בחזית על הפיר שנועד למסתור המזגנים חזר התפרק כמעט בכל הבניינים ואף אחד לא טרח לתקן. ההזנחה הזו מעוררת את השאלה האם "תיאוריות החלונות השבורים" תתקיים פה, וההזנחה רק תלך ותחמיר.

החניון המקורה מתגלה לעין בשני מקומות: 1. כשהולכים עד לקצה השביל שבחצר המשותפת מגלים שקצה החניון פתוח לשמיים. 2. כשהולכים ברחוב החניון נצפה להולכי הרגל מבעד לפתחים מקושתים ומסורגים. שם גם מתברר שישנם דיירים שהקימו מחסנים בתוך שטח החנייה. איפה רשות הכיבוי?

החצר המשותפת פתוחה אל הרחוב. אין גדר או כל חסימה אחרת והמפלס זהה למפלס הרחוב. בחצר ניתנה תשומת לב משמעותית לצמחייה מגוונת, וחוץ מדשא יש כאן עצי ברוש וזית וכן עצי צל. העץ הבולט בכל המתחם הוא עץ אורן גבוה ויוצא דופן בסביבה. זהו שריד לצמחייה שהיתה כאן ונעלמה. את העץ שמתנשא כיום בכניסה למתחם, דאג אדריכל הנוף לשמר לכל אורך תהליך הבנייה. ההשקעה היתה לגמרי שווה את המאמץ, כי חוץ מנקודת הציון שהוא יוצר, העץ הגדול מרכך את האבן הקשה והמסנוורת. והיא מסנוורת. שאר העצים בחצר צמחו יפה, מה שמעיד על כך שהקבלן לא חסך והשתמש בעצים לא לגמרי צעירים וכן השקיע בשכבת קרקע עמוקה מספיק. החצר מעוצבת באופן סימטרי כששביל רחב ומרוצף חוצה אותה לכל אורכה – בקצה הקרוב לכניסה יש ביתן קטן ולצדו מעין מבוך אבן שנועד לניקוז מים וגם יכול לשמש למשחק בכדור. בקצה השני יש רחבה עגולה עם פסיפס מושקע. בזמן הביקור היו כמה דיירים שישבו להנאתם בחצר, מה שרק חיזק את התחושה שעבודת הפיתוח מוצלחת.

.

ממזרח ומדרום גובל המתחם בכבישים: לרחוב דוגה שממזרח מפנה המתחם חזית אטומה עם חלונות הצצה לחניון המקורה, לרחוב פולוצקי שמדרום מפנה המתחם את הכניסה לחצר המשותפת. שימו לב לעץ האורן הענק שבכניסה למתחם – העץ הזה היה כאן לפני המתחם ואדריכל הנוף דאג לשמר אותו לכל אורך תהליך הבנייה וההשקעה היתה לגמרי שווה את המאמץ. העץ הגדול מרכך את האבן הקשה והמסנוורת

.

.

פייגין אדריכלים הוא מהמשרדים הוותיקים והפוריים בארץ. את המשרד ייסד ב-1962 האדריכל יהודה פייגין, לאחר שעבד במשרדם המשותף של האדריכלים זאב רכטר, משה זרחי ויעקב רכטר. בתחילת שנות ה-90 הצטרפו למשרד שני בני המשפחה, דב ויואל והם מהווים דגם מוצלח למשרד משפחתי ששומר על הידע והניסיון שהצטברו לאורך ששה עשורים.

מאז תחילת דרכו פיתח המשרד התמחות בתכנון מלונאות ומגורים. בירושלים השלימו בעשור הקודם את מלון וולדורף אסטוריה ואחריו את מלון אוריינט. בימים אלה מקדם המשרד את תכנונם של כמה מלונות במרכז העיר. "אחוזת יניב" שבגילה הוא פרויקט המגורים הראשון הידוע לי שתכנן המשרד בעיר, ומשהו מחזיתותיו המקושתות ניתן למצוא בחזיתות הפונות לחצר הפנימית במלון וולדורף אסטוריה שבמרכז העיר.

כאן בבלוג כתבתי על מלון אגמים באילת, קניון אייס באילת, מלון גולדן קראון בנצרת, מלון לאונרדו קלאב טבריה. ב-xnet פרסמתי על חוות הברון הנטושה בחלקה בזכרון יעקב וגם על מתחם מלנאות ומגורים מתוכנן באילת.

.

דווקא למפגש הרחובות מפנה הבניין חזית אטומה ולא מתייחס אליה, למעט כתובת המציינת את שמו השיווקי של המתחם "אחוזת יניב" – על שם הבן של היזם

.

חוסר הערכה: אין כאן קרדיט לאדריכל

.

לכיוון הרחוב פתחים מקושתים מאפשרים הצצה אל החניון המקורה

.

כאן מתברר שאחד הדיירים בנה מחסן בתוך החניון

.

בהמשך הרחוב יש כניסה לגן ילדים שמהווה חלק מהמתחם אך לא מקושר אליו

.

במגרש שמעבר לכביש, מול הכניסה לחצר הפנימית של המתחם, הוקם "פארק יניב" שהוא למעשה גינת כיס זעירה עם מתקני שעשועים לפעוטות. וחומה.

.

הכניסה לגן המשותף היא במפלס הרחוב וללא גדרות והופכת לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי

.

תבליט אבן המשולב בדשא נועד למשחק ניקוז של מי גשמים ויכול להיות גם מגרש למשחק רגוע עם כדור

.

ביתן חצר קטן ממוקם במרכז הכניסה

.

שביל מרוצף חוצה שני משטחי דשא והוא מחזק את הסימטריה של המתחם

.

בקצה השביל רחבה מוקפת עצי ברוש וזית כשבמרווח שבין הבניינים נצפה מטע עתי הזית

.

ובמרכז פסיפס בצורת עיגול

.

מבט על הכניסה לחצר

.

מהרחבה יוצאות שתי זרועות של שבילים שמסתיימות במבוי סתום

.

החניון המקורה מאוורר בקצהו ופתוח אל השמיים. ברקע מטע עצי הזית

.

אל פנים המתחם מפנים הבניינים חזיתות אחוריות חמורות סבר

.

העצים עדיין צעירים יחסית ולכן עדיין החזיתות לא מוסתרות אך סביר להניח שתוך שנים ספורות הן יוסתרו ויהיה כאן נחמד יותר

.

התריסים בגוון כהה וכך גם מקטעי החזית החוצצים ביניהם והחלון האנכי שבמרכז החזית. כמו למעטפת החיצונית גן כאן הטיפול במפלס הקרקע לא מוצלח ומפנה פתחים סתמיים וחזרתיים שאולי מיטיבים עם הסידור הפנימי הבסיסי, אך הם לא יוצרים את המפגש בין הבניין ובין הרחבה

.

אבן ושמיים

.

הכניסות לבניינים פונות אל החצר הפנימית

.

ובליבה חומה

.

חזיתות חזרתיות ללא כל שינוי

.

מסתורי הכביסה והמזגנים נקבעו משני צידי הכניסה ונמתחים לכל גובה הבניין. פסי המתכת נפגעו באופן עקבי במפלסי הקרקע בכל הבניינים

.

ההזנחה מתחילה. מכירים את תאוריית החלונות השבורים?

.

מבואת כניסה קטנה – קלה לתחזוקה וחסכונית בארנונה

.

תקרה צבועה בשחור וממנה משתלשלת נברשת

.

לצד המעלית

★

רשימות נוספות על שכונת גילה:

.

(1) מבנן בתכנון רם כרמי

(2) מבנן בתכנון דוד רזניק

(3) מבנן בתכנון סלו הרשמן

(4) הצעה למסלול סיור בגילה

(5) מבנן נוסף מוזנח בתכנון רם כרמי

(6) מבנן עם רחוב פנימי בתכנון יסקי-גיל-סיון

(7) מרכז מסחר ומגורים בתכנון אברהם יסקי ויוסי סיון

(8) מבנן משולש סביב לחצר פנימית בתכנון לופנפלד-גמרמן

(9) המבנן הכי גדול בשגילה שגם אותו תכננו לופנפלד-גמרמן

★

שיר לסיום:

.

★