סיבוב במלון אגמים בתכנון פייגין אדריכלים

הכניסה למלון ישרוטל אגמים אילת היא תהליך מעבר חד, מכביש עירוני סואן ודוחה למראה אל נווה מדבר נעים ואינטימי ובמרכזו הבריכה. לא מדובר בבריכה מלבנית רגילה, אין כאן מפלים, מגלשות או מערבולות מים, אבל כן יש כאן מערכת מים עשירה שמתפצלת לאזורים שונים. השילוב של הצמחייה והבנייה היחסית נמוכה נותנים הרגשה של נווה מדבר.

כמו רבים מהמלונות בעיר, מצוי מלון אגמים בעורף אזור התיירות, ללא נוף של הים ולכן הוא מתרכז כולו סביב הבריכה. את המלון שנחנך ב-2002 תכנן משרד פייגין אדריכלים – יהודה, דב ויואל פייגין (אבא ושני בניו) המתמחים בתכנון בתי מלון.

לא ניתן להכיר היטב את אדריכלות המלונאות בישראל, מבלי להתעכב על המלונות שתכנן משרד פייגין אדריכלים. השליטה שלהם בתחום, בעיקר בעשורים האחרונים, היא כל כך משמעותית, עד שנוצר מצב שכיום אין להם מתחרים. השקעה במלון היא נושא מורכב והיזמים בוחרים שלא לקחת סיכונים בתחום התכנוני ונראה שכולם פונים לאותו משרד אדריכלים.

ועל כך ברשימה זו.

.

16836321_1566311370065106_8019565160893990524_o-1

מסדרון

.

dsc02794

חזית המלון לרחוב לא מרשימה במיוחד ואפילו סתמית

.

dsc03201

אולם המבואה עם הקבלה מואר כולו באור טבעי

.

dsc02711

במרכז האולם פתח בתקרה וממנו משתלשל גוף דקורטיבי

.

dsc03200

בין אולם המבואה ושאר הבניין באגף מפריד פס מקורה בפרגולת זכוכית הממשיך ומחדיר אור טבעי ומכוון את התנועה על הציר המקשר לאגפי החדרים

.

dsc02704

שילוט

.

dsc02776

המסדרונות לחדרים מצויים בדפנות החיצוניות של המלון כשהחדרים כולם פונים פנימה אל הבריכה. המסדרון בקומה התחתונה פתוח אל הנוף

.

.

dsc02756

בקומה העליונה המסדרון מוצל בסורג עץ

.

dsc02773

צל

.

dsc02763

פינה

.

dsc02767

נוף

.

dsc02768

בריכות מלח

.

dsc02698

בחדר

.

.

(1) תולדות

"בהתחלה המלון תוכנן כמלון עובדים לרשת ישרוטל", מגלה האדריכל יואל פייגין שהשתתף בתכנון המלון. "'המלך שלמה' היה המלון הראשון שהקים דיוויד לואיס באילת והעובדים גרו במלון שלא תפקד עוד כמלון ונקרא היה 'מלון אייל'. לואיס רצה להוריד את 'אייל' ובמקומו להקים את 'מלון רויאל גרדן', ולעובדים להקים בניין אחר. שכנענו אותו יחד עם המנכ"ל של רשת ישרוטל שהרעיון לא כדאי ועדיף לבנות מלון חדש שכמוהו חסר לרשת באילת; לרשת היה את 'מלון המלך שלמה' שהיה 4+ כוכבים, ה'רויאל גרדן' שתוכנן להיות מלון סוויטות ומשפחות, ה'רויאל ביץ" של 5+ כוכבים, וכאן שכנענו את לואיס שצריך גם מלון של 3 כוכבים והוא השתכנע".

מבחינת גודל החדרים והשירותים תוכנן המלון לדברי פייגין לרמה של 3 כוכבים. במהלך התכנון ביקר האדריכל יהודה פייגין, אביו של יואל, בכרתים וראה בריכות פרטיות צמודות לחדרים. "היום יש כאלה אלפים, אבל בזמנו היה צריך למצוא אותם". וכך חזר פייגין לארץ והציע ללואיס לעשות מלון 3 כוכבים אבל הכי טוב מסוגו.

"תכננו בהתחלה משהו יותר גאומטרי, משהו שמזכיר את המלונות במרוקו מבחינת תכנון הנוף. חברת SCI מפלורידה תכננה באותו זמן את הקונספט ל'רויאל גרדן' ולואיס ביקש שיעשו גם את הקונספט ל'אגמים', בהתאם לרעיון שהצענו עם הבריכות הפרטיות. הם הציעו קווים יותר רכים ומעוגלים, ודיוויד לואיס אהב את זה. את התכנון לביצוע עשה אדריכל הנוף ברוס לוין שעבד איתם גם ב'רויאל גרדן'".

"להשוואה, תכננו גם את המלון הסמוך באותה שורה של 'אגמים' – 'לאונרדו קלאב', שהקים יצחק תשובה ונקרא היה במקור 'פרדייז הים האדום'. הפרוגרמה שלו דומה מאד ל'אגמים' – שלוש עד ארבע קומות, נמוך אבל השטח גדול יותר. שם לא עשינו את הרעיון של הבריכות הפרטיות וגם לא היתה את ההשקעה והניהול של ישרוטל. 'אגמים' הצליח ממלון של 3 כוכבים למצב את עצמו כמלון 5 כוכבים שמשווק לקהל צעיר שמשלם מחירים גבוהים והעסק הצליח".

"בסופו של דבר 'אגמים' הוא המלון האחרון הגדול שנבנה באילת. אחריו נערכו שיפוצים והרחבות למלונות קיימים, אבל 'אגמים' נותר אחרון. עכשיו יש שוב ניצוצות של התעוררות".

.

dsc02775

נוף מהחדר: הבריכה וברקע הרי אילת

.

.

(2) המגרש וצורת הבניין

נתוני הפתיחה של המגרש עליו הוקם המלון מאפיינים את המגרשים ש"בשורה השלישית" והאחרונה מרצועת החוף הצפוני: כביש רחב עם תנועה מהירה מדרום, מיתקן התפלה ממזרח (הראשון שהוקם בישראל), בריכות מלח מצפון ועוד מלון ממערב. המלונות בשורה השנייה והשלישית מתאפיינים כולם ללא יוצא מן הכלל באותם נתוני פתיחה חלשים של הסביבה ההיקפית, ולכן הם כולם מתוכננים במתכונת דומה: אגפי הבניין מקיפים חצר פנימית שבמרכזה בריכה, וחדרי המלון כמו גם השימושים המשותפים פונים כולם אל החצר והבריכה. האדריכלים מתמודדים עם אותם גושי בניינים במגוון גישות: יש כאלה שמפרקים אותם לביתנים קטנים (אסטרל וילג'), יש כאלה שיוצרים מבנה עגול (לאונרדו פריוילג', במקור גולדן טוליפ). אך רוב האדריכלים והיזמים בחרו לנצל את השטח באופן הפשוט והמסורתי. ניתן למצוא בגישה זו גם בסיס היסטורי היות וכך גם תוכנן החאן: אגפים תיבתיים המפנים חזיתות כמעט אטומות כלפי חוץ כשהמבנה כולו פונה כלפי חצר פנימית שם מתרחשים מירב הפעילויות בבניין.

הפייגינים לא חרגו ממתכונת זו: במגרש של 20 דונם יצרו גם הם מבנה המזכיר צורת חאן. האגף המרכזי של השימושים המשותפים (קבלה, לובי, מסעדות, משרדים, חנויות) מרוכזים כולם באגף הפונה לרחוב. האגף פועל על בסיס של שני צירי תנועה: ציר אחד חוצה אותו לכל אורכו ומקשר לאגפי החדרים המאונכים לו ואגף נוסף נמצא מולו בצידה השני של החצר. ציר שני חוצה אותו לרוחבו – מדלתות הכניסה ועד לחצר בשני המפלסים.

כמו במלונות אחרים שתכנן המשרד (חוות הברון בזכרון יעקב ומלון בראשית), גם כאן דאגו האדריכלים למנוע ניתוק בין חוץ ובין פנים. השוהים במלון לא מנותקים מאוויר ותאורה טבעית, אלה שני מרכיבים שחוזרים ומופיעים הן באגף עם השימושים המשותפים והן במסדרונות המקשרים לחדרים. במסדרונות נחשף גם הנוף המקיף את המלון, נוף שהוא בעיקרו תעשייתי – מתקן התפלה ובריכות מלח. הקשר בין חוץ ובין פנים מופיע גם במרכיבים קטנים יותר ופנימיים כמו במדרגות המקשרות בין אגפי החדרים ובין בריכת המלון שעוצבו כמדרגות חיצוניות שמעוצבות כמרפסות מהן אף ניתן להשקיף על הבריכה מהמפלסים השונים.

.

agamim

תכנית מפלס הקרקע של המלון: הרחוב ואגף השימושים המשותפים בדרום (למטה), שלושת אגפי החדרים ממזרח, מערב ומצפון ובמרכז הבריכה עם תעלה היקפית המקושרת לחדרים שבמפלס הקרקע

.

(3) החצר הפנימית

הבריכה תופסת את רוב שטח החצר הפנימית. היות וחלק גדול מהאורחים שוהים בבריכה כל היום, היא לא מעוצבת כמו מלבן אלא כמערכת. הודות לכך, הביקור בה הוא מסע בפני עצמו. הבריכה מורכבת מחלק מרכזי וחשוף יחסית, שממנו יוצאות שלוחות של בריכות קטנות יותר וכן תעלת מים לשחייה שמקיפה את החצר ומקושרת לחלק מהחדרים.

הפייגינים דוגלים בשימוש מסיבי בגווני לבן המייצגים לתפיסתם את שני הערכים אותם הם מבקשים להנחיל לאורחים: חופש ושלווה. החריגות מהלבן מגיעות מקסימום לגווני חום בהיר הבאים לידי ביטוי באמצעות שימוש בעץ. רק בבריכה חודרת צבעוניות. הבריכה מצופה כולה בפסיפס בגווני תכלת וטורקיז, שבשילוב הצמחייה בגווני ירוק עם מעט צבעים נוספים, הופכים את החצר הפנימית למרחב מעט מנוגד לסטריליות הלבנה המקיפה אותה. אלא שגם בחצר יש עדיין תחושה של מלאכותיות מסוימת שמקורה ככל הנראה בעיצוב הצמחייה שלא מצליח להפוך לפראי מספיק.

גישה זו הדוגלת בניקיון וסטריליות בה המקומיות כמעט ואינה מורגשת, שונה במהותה מהגישה בה דגלו אדריכלים מהדור הקודם: יעקב רכטר (הילטון תל אביב, הילטון ירושלים, בית הבראה מבטחים), ורנר יוסף ויטקובר (שרתון תל אביב הישן, אכדיה הרצליה) והיינץ פנחל (דן תל אביב, דן פנורמה חיפה). במלונות שתכננו אדריכלים אלה שולב באופן אינטנסיבי עיצוב ישראלי מקומי וייחודי, בו נטלו חלק בין השאר טובי האמנים והמעצבים הישראלים.

השימוש באבן מקומית הוא נושא בפני עצמו ביצירתם של הפייגינים. האבן הופיעה כבר בעבודות מוקדמות שיצר המשרד, ושיאו ככל הנראה במלון בראשית במצפה רמון. כאן מופיעה האבן המקומית בעמודים הפונים לבריכה ובמיוחד בקיר הקשתות החוצץ בין מרפסות החדרים שבקומת הקרקע ובין החצר הפנימית. תפקידה להעניק לבניין משהו מהמקום, וזאת בניגוד לשימוש בגווני הלבן הסטריליים, המודרניים והניטרלים.

.

dsc02709

בבריכה בקושי ניתן לראות את מבני החדרים המקיפים

.

dsc02720

הריצוף בבריכה

.

.

(4) אגפי החדרים

שלושת אגפי החדרים האורכיים מלווים את החצר ומתנשאים לגובה 4 קומות. המסדרונות המקשרים לחדרים פונים כלפי חוץ והחדרים עצמם מפנים מרפסות רחבות לבריכה ולצמחייה העשירה המקיפה אותה. בסך הכל יש במלון 320 חדרים ברמות שונות. חלק מהמסדרונות פונים בפשטות אל הסביבה, וחלק מהם סגורים בסבכות או רשתות עץ דקורטיביות המעניקות לתנועה במסדרון ערך אסתטי שגם מעניק מבט חדש על הנוף, כמו בריכות המלח הוורודות השוכנות שמצפון למלון.

החדרים עצמם מעוצבים כמו חדרים טיפוסיים במלונות בישראל, ללא כל ייחוד. על עיצובם המקורי הופקד משרד האדריכלים של רפי בלומנפלד ומאיר פינצ'וק ולאחרונה עברו חלק מהחדרים חידוש יסודי וכל השאר יחודש בהמשך השנה. החדרים בקומת הקרקע ייחודים בכך שלכל חדר יש לבד ממרפסת רגילה גם מרפסת נוספת הנמצאת בין מרפסת החדר ובין תעלת המים המהווה חלק ממערכת הבריכות. וילון קטן ופרגולת עץ הופכים את המרפסות האלה למקומות שקטים ופרטיים, כאלה שלא יכולים להציץ אליהם מלמעלה או מהצדדים, אלא אם כן ממש מתאמצים.

.

(5) אוכל

המלון מגיש ארוחות בוקר וערב שבשונה ממלונות סטנדרטיים, מקפידים להפתיע במנות מקוריות ואיכותיות. ארוחת צהריים לא מגישים כאן, ומי שבכל זאת רוצה לאכול יאלץ ללכת לבקר בקניון סי מול (שגם אותו תכננו האדריכלים לבית פייגין), ליהנות שם מג'נק פוד, או שילך לחפש. מתברר שארוחת צהריים באילת היא לא דבר כל כך פשוט.

.

(6) האדריכלים

יהודה, דב ואלון פייגין (אבא ושני בניו) הם ככל הנראה האדריכלים שתכננו את מירב בתי המלון באילת. במהלך ארבעים השנים האחרונות תכנן המשרד רבים מהמלונות בארץ, אך באילת, יותר מכל מקום אחר, תכננו את היקף החדרים הגדול ביותר. ב-1982 הושלמה בנייתו של המלון הראשון שתכננו – מלון לגונה. לאחר מכן תכננו, לבד ממלון אגמים, 12 בתי מלון נוספים: המלך שלמה, רימונים (במקור נפטון), לאונרדו פלאזה (במקור שרתון מוריה), ספורט קלאב, לאונרדו קלאב (במקור פרדייז הים האדום), הנסיכה, רויאל ביץ', ישרוטל ים סוף (במקור אמבסדור), פרימה, יו סוויטס (במקור מרידיאן), רויאל גארדן ואורכידאה. הנוכחות שלהם באילת גדולה אף יותר, כי במהלך השנים תכננו תוספת אגפים וחידושים למלונות אחרים ולאחרונה נפתח קניון אייס מול עם הטיילת הצמודה לה – שגם אותם תכנן המשרד.

עד היום כתבתי על כמה מהעבודות שתכנן המשרד: (1) האייס מול, (2) מלון לאונרדו קלאב טבריה, (3) מלון גולדן קראון נצרת וגם (4) חוות הברון בזכרון יעקב.

.

dsc02718

רק בזוית מסוימת רואים את הבניין מאחורי הצמחייה

.

dsc02723

הבריכה מורכבת מחלק מרכזי

.

dsc02731

החלק מרכזי המקושר לאזורים יותר אינטימיים וכן לתעלה שמקיפה את החצר הפנימית של המלון

.

dsc02751

התעלה עוברת בצמוד לחדרי קומתה קרקע (משמאל)

.

dsc02745

פיל

.

dsc02732

פסיפס בגווני כחול ואבן גרניט מקומית

.

dsc02747

הפסיפס

.

dsc02737

התעלה ההיקפית עוברת מתחת לגשרים שמקשרים לאגפי החדרים שבהיקף

.

dsc02739

מראה מהגשר אל המדרגות הפתוחות המקשרות בין אגף החדרים ובין הבריכה

.

dsc02730

חדרי הקומה התחתונה פונים לבריכה ההיקפית

.

dsc02729

לכל חדר מרפסת אינטימית הפונה לתעלה, בשונה מגווני הלבן והתכלת, סוגר על המרפסות קיר קשתות מחופה אבן מקומית

.

dsc02782

מבט מחדר בקומת הקרקע

.

dsc02701

פרגולה המקרה את המרפסת של קומת הקרקע

.

dsc02707

ריהוט באזור הבריכה

.

dsc02706

מרפסת המשקיפה על הבריכה במפלס העליון של האגף המרכזי

.

dsc02710

הצללה

.

dsc02716

את הארוחה אפשר לאכול במרפסת התחתונה הפונה לבריכה

.

dsc02714

או בחדר האוכל

★★

★★★

רשימות נוספות שכתבתי על מבנים באילת:

(1) בית פיליפ מוריי (אדריכל אבא אלחנני)

(2) הספרייה העירונית (אדריכל צבי תורן)

(3) הבית המדברי (אדריכל אברהם אלואיל)

(4) המצפה התת ימי ובריכת הכרישים (אדריכל בן פלג)

(5) מתחם סינג סינג (אדריכל תדי קיסלוב)

(6) MAX (אדריכלים זיידלר רוברטס וחיים דותן)

(7) מלון דן אילת (אלברט סגל, גרטנר-גיבור-קומט)

(8) אייס מול (פייגין אדריכלים)

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 04/03/2017 at 23:01

    טורקיה זה כאן. כולל המשרביות (שזה דווקא נחמד)

    • מיכאל יעקובסון  On 04/03/2017 at 23:19

      המודל שעל פיו עוצב המלון מופיע בהרבה מקומות ולא רק בטורקיה. בקיץ האחרון הייתי במלון כזה באחד מאיי יוון והוא היה מתוכנן ומעוצב פחות טוב ממלון אגמים. גם המלונות בעקבה מתוכננים ברובם על פי אותו מודל.

      • שלגיה  On 05/03/2017 at 21:21

        אז מה יש במלונות האלה חוץ מבריכה ומה מחבר אותם לעיר שהם חלק ממנה? יכולת לשים אותם עם הפיל בכל מקום אחר ולא היית מבחין בהבדל. אם המטרה שהאורחים לא ייצאו מפתח המלון,אז איפה חנויות שוות? ואיפה איזשהו עניין: אקווריומים עם דגים מיוחדים. מגרש פטאנק וילמדו איך משחקים. איזשהו ערך ערך מוסף. פיהוק אחד גדול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: