סיבוב בחדר האוכל ובשיכון המורים במדרשית נעם בפרדס חנה

את קמפוס מדרשית נעם, הישיבה התיכונית הראשונה שנוסדה, תכננה במשך עשרים שנה בשלבים האדריכלית ג'ניה אוורבוך בשיתוף המהנדס זלמן ברון. אוורבוך שהיתה מהאדריכליות הבולטות ב"עיר הלבנה" והציגה גישת תכנון מודרנית, בחרה או נאלצה לבחור בעת שניגשה לתכנן את הבינוי במדרשית נעם בגישה כפרית, כזו שמתאפיינת בשימוש בגגות רעפים משופעים וביצירת קשר הדוק בין פנים ובין חוץ, מבנים שטובלים ומתמזגים במדשאות, שיחים ועצים.

בניין יוצא דופן בקמפוס הוא שיכון המורים שאותו תכנן בשנות ה-60 האדריכל ישעיהו אילן, בוגר המדרשה. בניין שנראה שהשפעת גישת התכנון של אדריכלי הסגנון הבינלאומי של של שנות ה-30 ניכרת בו היטב.

בשונה מאולם הספורט הנטוש עליו כתבתי כאן לאחרונה, שני המבנים משמשים לייעודם המקורי, חדר אוכל ומגורים, אך הם אינם משרתים את הציבור המקורי לו הם יועדו. המדרשיה שהוקמה ב-1945, סבלה ממשבר בשני העשורים האחרונים של המאה שעברה. ב-2007 עזבה את פרדס חנה והעתיקה את פעילותה לכפר סבא. את הקמפוס פרקו לחלקים, כיום אין בו עוד את האווירה של מרחב פתוח ורציף אלא גדרות מפצלות בין האזורים השונים וחלקו גם נטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדר אוכל

.

1956: טקס חנוכת הבניינים הראשונים של המדרשיה שהתקיים בנוכחות שגריר בריטניה בישראל (יושב מימין). ישראל סדן מנכ"ל המדרשיה עומד ונושא דברים וברקע האגף הראשון של חדר האוכל קודם שנבנו שני האגפים הסמוכים לו (אוסף מדרשית נעם)

.

בחזית הבניין שילבה האדריכלית חזית נוספת שמעשירה את מראה הבניין חומרית ופלסטית אך גם נועדה להעמיק אותה – להצל ולהגן מפני גשמים

.

לפני עידן המזגנים היה אוורור המבנים תלוי בתכנון נבון של האדריכל. כאן יצרה האדריכלית פתחים שנועדו לסרקולציה: פליטת אוויר חם וחדירת אוויר צונן, לכן נקבעו פתחי חלונות בחלק התחתון של החזית ועוד שורה של פתחים קטנים יותר בחלק העליון.

.

הבניין מורכב מבלוקים מטויחים ובלוקים חשופים כשהמשטחים שבין החלונות מורכבים מבטון מסורק

.

נוסף על אלה נקבעו שבעה פתחים קטנים בראש הבניין שנועדו לשחרר אוויר חם שהצטבר בצמוד לגג. פתחים אלה יצרו קצב קבוע בחזית ואלה העליונים מזכירים פרח

.

השיטה לרוב לא עבדה והחום ששרר במבנים היה קשה, אבל זה היה לפני עידן התלונות הבלתי פוסקות

.

(1) חדר האוכל

לא הצלחתי לגלות כיצד נוצר הקשר בין מדרשית נעם ובין האדריכלית ג'ניה אוורבוך (1971-1909), אך ההתקשרות בין שני הצדדים הצליחה להחזיק מעמד עשרות שנים, עד לפטירתה של אוורברוך, ובמסגרתו תוכננו כמעט כל המבנים בקמפוס המדרשיה בפרדס חנה. כשהנהלת המדרשיה החליטה להקים חטיבת ביניים בכפר סבא אז גם אותה תכננה אוורבוך. השיא של יצירתה במדרשיה הוא ללא ספק בניין בית המדרש, עליו אכתוב בהמשך.

מפתיע לגלות את הפער בין האדריכלות החדשנית שהציגה אוורבוך כשתכננה בשנות ה-30 בתל אביב את כיכר דיזנגוף (תכנית ששוחזרה לאחרונה עם הסרת הפרדת המפלסים ועד היום נחשבת לאחת התכניות המובהקות של האדריכלות הבינלאומית בארץ) ול"קפה גלינה" במגרשי התערוכה (מבנה שנהרס וכבר שנים יש עניין לשחזר אותו). אלה היו שני פרויקטים מודרנים, עירוניים עם גישת תכנון פלסטית. במדרשית נעם זנחה אוורבוך את הגישה הזו ועברה לגישה שמרנית של בנייה כפרית. כך היא תכננה את מבני הכיתות, מעונות התלמידים ואת חדר האוכל. אין בהם מהלכים יוצאי דופן. חשיבותם של המבנים נובעת משני מקורות: תכננה אותם האדריכלית ג'ניה אוורבוך והם חלק ממכלול קמפוס מדרשית נעם – ממוסדות החינוך הייחודיים והמשפיעים שהוקמו בארץ.

את חדר האוכל תכננה אוורבוך משלושה אגפים דומים. התכנון לקח בחשבון שהבנייה תבוצע בשלבים. לכן כל אגף יכול היה לעמוד בפני עצמו ולהתמזג עם האגף או האגפים השכנים לו. האגף הראשון נבנה בשלב הראשון של הבינוי שהושלם ב-1956. השלב השני נבנה בתחילת שנות ה-60 והאגף השלישי והאחרון נבנה בסוף אותו עשור. לשלושת האגפים חזית חזרתית ראשית הפונה לצפון, אל מרכז הקמפוס, כשבחלקם הדרומי הם פונים לחצר שירות הסגורה משלושת עבריה, לבד מחדר האוכל, במבני אחסנה ומטבח.

זהו מבנה חד-קומתי המפנה לחזית צפון שורה של חלונות גבוהים ורחבים שעובו לטובת שילוב מדפים עליהם ניתן לשבת או לדלג במהירות החוצה. שורת חלונות אנכיים נקבעה בחלק העליון וקבוצה שלישית של פתחים עגולים וקטנים נקבעה בצמוד לראש הגג. מערכת הפתחים נועדה ליצור סרקולציה של אויר, לשחרר אוויר חם ולהחדיר אוויר צונן. שורות חלונות נוספות נקבעו בחזיתות מזרח ומערב.

חדר האוכל נותר כמעט כמו שהיה. רק נוספו תקרות אקוסטיות שהנמיכו את גובה האולם. הם משמשים כיום את "בית אקשטיין", מוסד לילדים עם מוגבלות הפועל בחלק משטח המדרשיה.

.

1966: אירוע לחנוכת "ספריית השואה והגבורה" שהוקמה בקומת הקרקע של בניין בית המדרש, בנוכחות מנחם בגין, הרב אריה לוין, הרב ראובן מרגליות ושמחה הולצברג ובקע חדר האוכל (ארכיון מדרשית נעם)

.

שנות ה-60: ראש הישיבה הרב יהושע יגל רוקד עם תלמידים בפורים וברקע בניין חדר האוכל (באדיבות מאיר ליברמן מאוספיהם של מפשחת הרב יגל ובוגרים)

.

בעורף המבנים (מדרום) מצויה חצר שירות גדולה שמעבר מקורה מקיף אותה ומקשר לחדר האוכל, למטבח ולמחסנים

.

בדומה לחזית צפון, גם בחזית דרום שולבו פתחים לשחרור אוויר חם

.

המסדרון המקשר בין חצר השירות ובין אולמות המטבח והאחסנה

.

המסדרון מקושר לרחבה באמצעות קיר שאינו מגיע עד לגגון, כדי לשמור על קשר עין ולאפשר אוורור קבוע. במהלך השנים נאטמו חלק מהפתחים ונוצרו חדרים פנימיים

.

שלושת המבנים יצרו חדר אוכל אחד גדול. קורות אלכסוניות תומכות בגג אך נבלעות בתקרה האקוסטית המאוחרת

.

התקרה האקוסטית היא תוספת מאוחרת אך כבר ותיקה שפוגעת בעיצוב המבנה כמו גם בחדירת התאורה הטבעית

.

מבט על החזית הצפונית

.

פס של חלונות חוצה את החזית לכל אורכה כשעמודים זעירים מפרידים בין החלונות הרחבים

.

פתחי החלונות מעובים באמצעות סף רחב שניתן לשבת עליו או לדלג באמצעות מבעד החלון החוצה. כך הפכה האדריכלית את החלון מאלמנט דו-ממדי למקום שהייה

.

.

(2) שיכון המורים

אם בגל הבנייה הראשון של המדרשיה בשנות ה-50 תוכננו המבנים בגישה כפרית, הרי שבגל השני שהתרחש בשנות ה-60 תכוננו המבנים בגישה יותר עירונית. שלושת המבנים הבולטים במדרשיה שנבנו בגישה זו הם מבנה הכיתות ובית המדרש שאת שניהם תכננו האדריכלית ג'ניה אוורבוך בשיתוף המהנדס זלמן ברון ושיכון המורים שתכנן האדריכל ישעיהו אילן (1999-1931). למרות שאוורבוך תכננה את מבני הקמפוס, מבנה אחד הוענק לתכנון הבוגר הטרי. אילן יצר מבנה מגורים ייחודי ופיסולי למגורי מורים. הבניין הנראה כמו מבנה שיכון מתוחכם, הוקם ככל הנראה בתחילת שנות ה-60, זמן קצר לאחר שאילן השלים את לימודי האדריכלות בטכניון (אך יתכן והוא תוכנן עוד בזמן לימודיו בטכניון).

אילן למד כאן בין השנים 1949-1945 והיה בוגר המחזור הראשון שסיים את המדרשיה. כבר בעת לימודיו לא הסתיר אילן את העניין שלו באדריכלות. "ישעיהו אילן סיפר כי בחופש הגדול הראשון ב-1946 והוא נער בן חמש-עשרה, קיבל מברק מהרב יגל לביתו שבחיפה ובו בקשה כי יגיע למדרשיה", מסופר במונוגרפיה שפורסמה לפני שנתיים ומוקדשת לדמותו של ראש המדרשיה – הרב יהושע יגל ("הליכות יהושע", בעריכת יהושע מייזליש). "התברר כי נקנה מגרש בפרדס חנה, והרב רצה כי הוא יבוא לתכנן את חלוקת המגרש". על איזה מגרש בדיוק מדובר, לא הצלחתי לגלות.

מבנה השיכון מוגבה ונסוג ממפלס הרחוב ובכך מנותק ממנו. קיר תמך מלווה את המדרכה ובו פתחי מעבר המקשרים לשבילים המובילים למבואות הכניסה. כל כניסה מקשרת לשש דירות.

.

חלק מתכנית קומה שנייה (באדיבות אילנה פלדה ואדר' ענת אסתרליס)

.

.

את חזית הבניין המזרחית הפונה לרחוב הוא יצר כחזית שטוחה יחסית, עם פתחי חלונות בגדלים שונים בהתאם לחדרים אליהם פונים – לחדר המגורים פתח גדול, לחדרי השינה פתחים בינוניים כדי לשמור על אינטימיות ולמרפסת השירות פתחים צרים.

הכניסה לבניין מורכבת מפתח רחב שעוצבה כמרפסת ממנה נשקף הרחוב והסביבה. בחזית הנגדית הפונה למערב ומשקיפה אל קמפוס המדרשיה, שילב האדריכל בקומת הקרקע חצרות המקושרות לדירות שבקומת הקרקע. מאוחר יותר שולבו בשתי הקומות העליונות מרפסות זיזיות שעוצבו בגישה דומה לגישה הכללית שבה תוכנן הבניין במקור.

.

חזיתות (באדיבות אילנה פלדה ואדר' ענת אסתרליס)

.

.

זהו מבנה קופסתי שבבסיסו הוא פשוט, אך הודות לתשומת הלב לפרטים כמו צורת העמדתו ביחס לסביבה ולעיצוב חזותו, נוצרה כאן פרשנות לאדריכלות הבינלאומית וקשה שלא להשוות אותו לבתי דירות שתוכננו בשנות ה-50-30. כך לדוגמה המעקות הבנויים שסוגרים על מבואת הכניסה דומה למעקות שיצר לה קורבוזיה במרפסות בניינים שתכנן בשנדיגר שבהודו. זוהי אחת מהעבודות היפות שתכנן אילן וחבל שהיא כל כך מוזנחת. כאן בבלוג פרסמתי רשימה על שני בתי כנסת שתכנן אילן – בשכונת עין הים בחיפה ובבני ברק.

.

בניין שיכון המורים ניצב בדופן המזרחית של קמפוס המדרשיה. המבנה מוגבה מעל למפלס הרחוב ומפנה אליו חצרות כשבפינת הבניין חדר אשפה (מימין) הנראה כמו עמדת שמירה

.

הבניין הוא דוגמה להשראה מהאדריכלות הלבנה והפלסטית שיצר לה קורבוזיה ועמיתיו בשנות ה-30

.

קיר תומך מטויח בלבן מלווה את המדרכה ובו נקבעו פתחים לשבילים המקשרים למבואות הכניסה

.

הבניין הוזנח לאורך השנים וכנראה לא שופץ באופן יסודי ואחיד מהאז הוקם, ועדיין ניתן להתרשם מהעיצוב שיצר האדריכל באמצעות הפתחים

.

לכל אחת ממבואות הכניסה שני שבילים השומרים על סימטריה

.

הפתחים בחזית עוצבו בקווים אופקיים אך הפתחים אינם שווים: חלקם גבוהים וחלקם צרים בהתאם לייעוד של החדרים

.

חצרות (מוזנחות) מפרידות בין השבילים המקשרים בין הרחוב ובין מבואות הכניסה

.

פתחים צרים מימין מעידים על חדרים גם בחלק התחתון של הבניין

.

מבואת הכניסה תוכננה רווחה משמעותית והיא נועדה לשמש לאחסנת עגלות ואופניים וגם מקום למפגש

.

מכאן ניתן להשקיף בנוחות על הרחוב והחצרות

.

המדרגות העולות אל הקומות העליונות עוצבו כזיזים

.

מדרגות מרחפות

.

תיבות הדואר: 6 דירות בכל כניסה

.

החזית האחורית של הבניין משקיפה מערבה את הקמפוס ומגלה כי יש מרפסת לכל אחת מהדירות

.

תודה לאילנה פלדה שארגנה את אירועי "מקום שמור" לכבוד 90 שנה להקמת פרדס חנה ולאדריכלית ענת אסתרליס שהדריכה את הסיור בבנייני המדרשיה. תודה למאיר ליברמן על התמונות.

★

שיר לסיום:

.

 

★