סיבוב באתר זיכרון לצוענים שנרצחו בשואה שיצר דני קרוון בברלין

רציתי לראות את העבודה שיצר דני קרוון בברלין. אז אחרי הביקור באנדרטה לשואת היהודים, המשכתי לשער ברנדנבורג, חציתי את הכביש הסואן ונכנסתי לגן הגדול שמאחוריו התנוססה כיפת הזכוכית של בית הנבחרים הגרמני. ממש בקצה הגן, בקטע הגובל ברחוב המשיק לבית הנבחרים, מצוי אתר הזיכרון לצוענים שעיצב קרוון ונחנך ב-2012.

עמדתי שעה באתר (אין ספסל והדשא היה רטוב) וצפיתי בהמוני המבקרים שסוטים מהשביל המרכזי של הפארק ונכנסים לחמש דקות של התבוננות באתר המיוחד והיפה הזה. הם נכנסים בדממה ושומרים עליה לאורך כל הביקור. למרות שהאתר לא שונה מהותית משאר חלקי הגן, הדממה והרצינות כובשות את המבקרים. האווירה המיוחדת שעוצבה כאן, ממקדת את המבט ויוצרת מציאות אחרת. האתר פשוט ומורכב ממחיצת זכוכית, מבריכת מים עגולה שבמרכזה אי משולש עליו מונח פרח וממנגינת כינור הבוקעת מרמקולים נסתרים. המבקרים מקיפים את הבריכה, עוצרים לקרוא את אחד הקטעים המופיעים על קיר הזכוכית וממשיכים בדרכם. אין כמעט שהמקום ריק מאדם.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

שער ברנגנבורג ניצב כאן מאז 1791 ו-120 מטרים ממנו שוכן אתר הזכרון לצוענים

.

בניין הרייכסטאג שנבנה ב-1891 וחודש ב-1992 ניצב במרחק של חמישים מטרים מאתר הזיכרון

.

קיר זכוכית חוצץ בין האתר ובין השביל הראשי החוצה את הגן הגדול בעיר – טירגארטן. ברקע מציצה כיפת הזכוכית של הרייכסטאג שתכנן האדריכל נורמן פוסטר

.

עוצרים וקוראים את תיאור הרצח ההמוני של הצוענים באירופה

.

הוראות: תנו כבוד, להיות בשקט, לא להשליך מטבעות לבריכה, לא להפגין, לא להניף דגלים או סמלים אחרים, אסורה כניסת כלבים, לא לעשן, לא לשתות אלכוהול, לא לעשות פעילות ספורטיבית. כל כניסה לאתר היא באחריות המבקר.

.

פתח מלבני העשוי מפלדת קורטן מוביל אל אתר הזיכרון. בגלל צורתו לא ניתן להציץ אל האתר אלא רק כשעומדים ממש מול הפתח

.

למרות שהאתר צנוע במידותיו, זרם המבקרים לא פוסק

.

גם בצידו הפנימי מתגלה טקס תיאורי על לוחות הזכוכית, אלא שאת מקום הקרקע המכוסה עלים מחליפה מדשאה ורחבה מרוצפת

.

המרכז של האתר הוא בריכת מים רדודה ועגולה

.

ככל שמתרחקים משפת הבריכה רציפות מרצפות האבן הולכת ומתמעטת, כשבחלק מאבני הריצוף מופיעים שמות מחנות הריכוז וההשמדה

.

מראה כללי של האתר וברקע בניין הרייכסטאג

.

.

היה קשה להשיג בשבועות האחרונים את דני קרוון (88), חתן פרס ישראל ומבכירי האמנים הסביבתיים שפעלו בישראל. בסוף הצלחתי להשיג אותו אחרי שהוא חזר מפתיחות של שלוש תערוכות בפריס, נירנברג ופרארה. הוא ממשיך לתכנן וליצור ובגזרת התערוכות הוא מתכנן גם שתיים בישראל. תערוכה אחת תוצג בגלריה בתל אביב ותערוכה שניה, "נכבה" שמה, מתוכננת להתקיים במוזיאון ישראל.

מאז הפריצה הגדולה של קרוון שבאה עם פרסום אנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע שנחנכה לפני 51 שנה (עליו כתבתי כאן), הוא הוזמן אינספור פעמים לפסל וליצור פסלים סביבתיים ואתרי זיכרון בכל רחבי העולם. בברלין לבדה כבר הספיק ליצור שלושה. הראשונה שיצר בברלין מצויה באוסף פרטי, בגן ביתו של אספן אמנות שבפאתי העיר ואינה נגישה לציבור. שתי העבודות האחרות מצויות בסמוך לבניין הרייכסטאג במרכז העיר וניתן לבקר בהן. האחת מורכבת מקיר זכוכית. השנייה מצויה לא הרחק ממנה והיא העבודה הגדולה והמורכבת יותר וגם המתוירת והחדשה מבין השלוש. קרוון יצר אותה לזכרם של מאות אלפי קורבנות סינטי ורומה (צוענים) שנרצחו בשואה, והיא משלימה אתרי זיכרון נוספים לקבוצות אוכלוסייה שהגרמנים רדפו בימי שלטונה של המפלגה הנאצית.

על העבודה עבד קרוון תקופה ארוכה. הוא קיבל את ההזמנה בשנת 2000, אך רק 12 שנה לאחר מכן היא נחנכה, ב-24 באוקטובר 2012. בטקס החנוכה הוזמנו בכירי הממשל הגרמנים וכן הצוענים, או בשם שהם מעדיפים להיקרא – סינטי ורומה. בעבודה השתתפו עם קרוון שני האדריכלים-שותפים פיטר בוסמן (Busmann, אתו עבד לראשונה בתערוכה הגדולה שיצר בפירנצה ב-1978 ובהמשך, ב-1986 גם את העבודה "מעלות" בקלן) וגודפריד הרבר (Haberer).

.

.

בדומה לרבות מעבודותיו של קרוון הממוקמות במרחב הציבורי, גם האתר בברלין שוכן בגן. קיר זכוכית אטומה חוצצת בין השביל המרכזי של הטירגרטן ובין האתר. האנשים עוצרים וקרואים את הטקסט שהודפס על הזכוכית באותיות גדולות ונוחות לקריאה גם ממרחק (כאן נמנעו מהעסקת גרפיקאים שאותיות מפריעות להם ומשתדלים להקטין ולהעלים כמה שיותר את הטקסט). הפתח בקיר מודגש באמצעות לוחות פלדת קורטן הבולטות כמו שרוול, ובכך מונעות הצצה אל המתרחש מאחורי הקיר ושומרות על מרכיב ההפתעה. קולות הדיבור והצהלות שנשמעות ברחבי הגן, נעלמות עם הכניסה לאתר. מתגלה מדשאה שבמרכזה בריכה עגולה שכמעט ואינה בולטת ממפלס הקרקע. הבריכה מוקפת בלוחות אבן פראית המתפזרים ונעלמים ככל שהם מתרחקים מהבריכה. על הלוחות מצוינים מקורותיהם של קורבנות סינטי ורומה שחוסלו במלחמה. לטקסט יש מקום מרכזי בעבודה והוא גם מופיע בהיקף של הבריכה. מתוך המים הזורמים מופיעות מילות שיר שכתב אחד מבני סינטי ורומה, אך בשונה משאר הטקסטים המופיעים באתר, את השיר קשה לקרוא. המבקרים נכנסים בדממה, עוצרים ומנסים להבין את המקום אליו חדרו. לבסוף, כולם מגיבים בצורה דומה – מתקרבים לבריכה, עוצרים ומתבוננים בה ולאחר מכן מקיפים אותה ויוצאים. הם יוצאים בדממה שממשיכה ומלווה אותם בצעדיהם חזרה בשביל של טירגרטן. ברחבה ל הרייכסטג, שם כולם מצלמים ומצטלמים, העליצות התיירותית חוזרת למסלולה.

בהרצאתו של פרופ' יאיר אורן שעסקה בשואת סינטי ורומה, הוא הביא ציטוט של דני קרוון מתוך ספרו של ההיסטוריון גלעד מרגלית Nazi Germany and the Gypsie (הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2015): "…לתפיסתי היה נכון להקים אתר הנצחה לכל קרבנות הנאצים. התנגדתי להקמת אנדרטה ליהודים בלבד והבעתי את דעתי מתוך רצון למנוע שגיאה היסטורית. הנאצים רדפו ורצחו ששה מיליון יהודים ובין חצי מיליון למיליון מבני הסינטי ורומה וכן אחרים, ואת כולם רדפו והשמידו יחד וללא הפרדה בין הקרבנות. הפשע התבצע באותם מחנות, באותם תאי גזים ובאותם בורות ירי. לא שכנעתי אבל זה חשוב לי, ראיתי מחויבות כיהודי, כישראלי וכאמן לתרום את תרומתי לסינטי ולרומה, עם שהיה נרדף תמיד ובמיוחד תחת המשטר הנאצי ולהבדיל אלף אלפי הבדלות עד היום".

.

2000: דגם האתר, עדיין בלי הטיפול הנופי הכולל את עבודת האבן בהיקף הבריכה (באדיבות דני קרוון)

.

.

שיחה עם דני קרוון

מ"י: האם משהו השתנה בגישה שלך לנושא של זיכרון מאז שיצרת את עבודת הזיכרון הראשונה שלך לפני יותר מחמישים שנה?

ד"ק: לא. הכל נובע מהסביבה. זה נולד למקום. זה לא פסל שאפשר להעביר אותו למקום אחר. למשל באנדרטת הראל [בגן סאקר בירושלים ועליה כתבתי כאן, מ"י] השיפוע הוא שהכתיב את העבודה, ומהשיפוע הקיר מתחיל לצמוח ומגיע לחמישה מטר.

מ"י: שמתי לב שבעבודות האחרונות שלך חוזר ומופיע אלמנט עגול. הוא מופיע בין השאר באתר לחטיבת הראל בירושלים, גם באתר שתכננת לאחרונה בוורשא [עליו כתבתי כאן, מ"י] וגם בברלין.

ד"ק: במקרה זה עגול כי העבודות נובעות מהמקום ומהנושא. באנדרטת הראל התחלנו מגובה של tpx ומשם הלכנו בקו ישר. רציתי שיהיה משהו שמחבק. לעשות מרובע זה לא בא בחשבון. הטבע לא קיבל את זה. אם הייתי עושה מרובע אז הייתי שומע את הטבע אומר שזה לא בא בחשבון כי כאן צריך לחבק. בוורשא יש גבעה בצורת אליפסה ועליה עומד עץ ואני הלכתי מסביב עם תעלת המים. אני גידרתי את הגבעה, לא רציתי שאנשים יעלו למעלה מכיוון שהשתמשתי באור. זה המקום הראשון שאני משתמש במנורות והן מסמלות את האור בחשכה שהיתה. בהתחלה חשבתי לשים ל"ו מנורות בעקבות ל"ו הצדיקים אבל אז היתה כמות אדירה ומי שהיה בא היה מתרשם כאילו כל הפולנים הצילו יהודים. אז אמרתי לא, אז אני אקח ח"י, 18, ואז המספר הוא סמלי. שתלתי את המנורות האלה ומסביב ישנה תעלת המים ומסביב יהיה גם צריך להיות כתוב כדי לעצור את כל הלכלוך מלהגיע למים.

מ"י: ולמה בברלין השתמשת בצורת העיגול?

ד"ק: בברלין עשיתי עגול מכיוון שבמקום הזה עוברים מאות אלפים ביום. הם הולכים מכיכר הרייכסטאג אל שער ברנדנבורג. חשבתי מה אני אעשה. בכל העסק הזה הרגו אותם בשדות לכן אני לא יכול לעשות שם מונומנט מברונזה לצוענים, סינטי ורומה צריך להגיד כי הם לא אוהבים שקוראים להם צוענים. אין להם קברים אפילו, אלא רק הצמחים יודעים שהם קבורים מתחתם. עכשיו חשבתי איך אני עוצר את הקהל. כשאנשים באים, הזרם, אני אעשה גדר מסביב? – איך זה יראה?! זה יהיה דבר נורא. אמרתי – מה שעוצר את האנשים זה מים. אם אני שם מים אנשים לא יכולים ללכת על המים, ואז המים יצרו את העיגול כי המקום בעצמו הוא יחסית עגול בתוך הטירגרטן, וזה היה גם הגיוני מבחינה צורנית. ככה זה נולד.

.

הדמיה מוקדת של העבודה (באדיבות דני קרוון)

.

מ"י: למה במרכז העיגול הצבת צורת משולש?

ד"ק: במרכז המים יש את משולש מגרניט. לנו היה מגן דוד אבל הם סחבו משולש וגם בגוונים שונים כי היו סוגים שונים של צוענים. יצא במקרה שלרייכסטאג יש בגג משולש שמשתקף במים ליד המשולש שאני עשיתי. כל יום בשעה אחת מישהו מגיע עם פרח, מוריד במעלית פשוטה את המשולש שעליו מונח הפרח הישן, מחליף את הפרח בר בפרח אחר ומעלה את המשולש חזרה למעלה. אמרו לי: 'דני, אתה צוחק עלינו? הם באמת יעשו את זה כל יום?', ואני אמרתי 'יעשו את זה פעם אחת – יעשו את זה תמיד'. בפתיחה נשיא גרמניה נכנס עם אשתו ולפניהם הלכה נערה עם כרית שעליה היה מונח הפרח. הנערה הלכה עד המקום של הכניסה למטה, ואז כל הקהל נכנס ונעמד מסביב. עמדתי ליד אנג'לה מרקל ואני הייתי עצבני כי האבן לא עלתה. לא הרגשתי את הזמן וחשבתי שיש תקלה. מרקל אמרה לי 'תירגע, תירגע, הכל יהיה בסדר'.

מ"י: האם יש משמעות פוליטית לאתר? 

ד"ק: ראשית כל יש משמעות פוליטית אנטי נאצית ממדרגה ראשונה ויש כאן כיבוד האחר שזו בעצם הצהרת זכויות האדם.

מ"י: איך יצרת את הרעיון באופן פיסי?

ד"ק: קודם כל הכל התחיל כשהם באו אלי ישירות. הם ראו את העבודה שלי "דרך זכויות האדם" בנירנברג, התרשמו ופנו אלי אם אני מוכן להגיש הצעה. הם קיבלו מקום מדהים וכשאני הגעתי בפעם הראשונה וראיתי אותו, אמרתי שלא צריך לשנות שום דבר ומספיק לשים שלט, כי המקום הזה בגן ומאחריו הרייכסטאג זה מספיק. באופן פיסי הסיפור של ההיסטוריה שלהם, איך התעללו בהם, מופיע בחוץ על הזכוכית וזה טקסט שהם ניסחו. בפנים הסיפור מופיע מבחינה אמוציונלית. אחר כך יש שם שיר שחקוק באבן שכתב משורר ממשפחה של רומה. 

מ"י: כבר בשנות ה-60 שילבת צלילים בעבודות שלך וגם כאן את השקט של האתר מנסר צליל של כינור.

ד"ק: נכון, יש גם צליל של כינור צוענים שנשמע כמו עצירה של רכבת. נפגשתי עם קומפוזיטור צועני והוא הקליט אותו. משמיעים את הנגינה שלו כל הזמן, 24 שעות. רציתי שהצליל ישמע כאילו לא יודעים מאיפה הוא בא. לא כל כך שומעים אותו תמיד, כי הרעש מסביב לפעמים יותר גדול. רציתי לבנות מבנה שישתלב טוב בגן שיעצור את הרעשים. ועשינו עבודה עם אקוסטיקאי והבנתי שאנחנו לא יכולים לעשות את זה.

מ"י: האם יש משמעות פוליטית לאתר? 

ד"ק: ראשית כל יש משמעות פוליטית אנטי נאצית ממדרגה ראשונה ויש כאן כיבוד האחר שזו בעצם הצהרת זכויות האדם.

מ"י: איך יצרת את הרעיון באופן פיסי?

ד"ק: באופן פיסי הסיפור של ההיסטוריה שלהם, על איך התעללו בהם, מופיע בחוץ על הזכוכית. בפנים מופיע הסיפור מבחינה אמוציונלית. אחר כך יש שם שיר שחקוק באבן שכתב משורר ממשפחה של רומה.

.

.

האם התכוננת לפני שנגשת לתכנן את העבודה, האם למדת את ההיסטוריה של הצוענים ושל מה שהם עברו?

ד"ק: כל אחד מאיתנו מכיר קצת את הסיפור של הצוענים. לא לקחתי ואני אף פעם לוקח ספר היסטורי ולומד לפני שאני מתחיל לעבוד, אני רק עובד עם התחושות, אני עובד עם המקום. למשל כשעשיתי את העבודה על וולטר בנימין, ידעתי עליו אבל לא קראתי דברים שלו בתקופה ההיא. הוא היה מונח לי בראש כי היתה לי מנהלת בבית ספר תיכון חדש שהיא כנראה מאד העריצה אותו ודיברה עליו.

מה קושר את העיצוב של האתר הזה לצוענים? האם זה יכול היה להיות אתר לכל אחד אחר?

ד"ק: אתה יכול לדבר, אתה יכול לכתוב, אבל כשאתה עושה צורה היא יכולה לשרת כל אחד. לכן אני לא מסביר את העבודות שלי, כי כל אחד רואה בהן משהו אחר. אני עושה עבודה שפונה לחושים, לרגשות.

מ"י: האם הסתכלת ותצפתת על אנשים, לראות כיצד הם מגיבים לעבודה?

ד"ק: קבלתי תגובות מאד נרגשות. למשל עכשיו היה שם ידידי העיתונאי נחום ברנע. הוא ראה את זה בפעם הראשונה והיה מאד נרגש. אני מקבל הרבה תגובות. אנשים נכנסים, מסתכלים, לא תמיד מבינים מה זה אומר. הם קוראים את הטקסט ומבינים. הרבה יהודים באים לשם כי האנדרטה לשואה גדולה מידי ואין התייחדות אלא רק במוזיאון למטה. אתה מרגיש שם את הצער והעצב. יש שם שקט. לא הסכמתי שיהיו כיסאות, זה לא קולנוע והיתה לי מלחמה גדולה מאד כי באים גם אנשים מבוגרים. באופן כללי אני מקבל תגובות מאד חמות על שתי עבודות זיכרון – על העבודה שעשיתי על וולטר בנימין [בחוף הים בעיירה פורטבו שבספרד על גבול צרפת מ-1994, מ"י]  ועל העבודה הזו.

נחמד, ומה אתה חושב כשאתה רואה בחדשות את כל אותם פוליטיקאים שנואמים על בימת הכנסת וברקע העבודה שלך?

ד"ק: העבודה שלי בכנסת היא נגד החוק שלהם, חוק הלאום. זה חוק איום ונורא. העבודה שלי בכנסת היא נגד החוק הזה. האבנים נרכשו במחצבה בדיר אל אסד, אלה אבנים שמייצגות כפר ערבי בגליל. חתומים שם בפינה בעברית ובערבית. יש בכנסת קיר נוסף בחדר הישיבות שמידי פעם מכסים אותו ובו מופיעה המילה 'שלום' בעברית ובערבית ו-PAX. יש משפט: 'אבן מקיר תזעק', אני מחכה שהאבנים יזעקו. במקומות אחרים יש לי עבודות שגם בוכות – אחת בלטרון והשנייה שהיא לא גמורה בנווה שלום.

.

המבקרים מקיפים בדממה את הבריכה העגולה

.

.

מ"י: לקח 12 שנה לממש את היצירה. מה קרה בדרך?

ד"ק: היו לי צרות כאלה בהקמה, עד שלקחתי עורך דין שליווה אותי. מטעם עיריית ברלין היה איזה אחד  אחראי שלפי דעתי היה אנטישמי ואנטי צוענים. הוא עשה את כל מה שאפשר לעשות כדי להפריע.

מ"י: כמו מה למשל?

ד"ק: למשל לא לקחו אותי לבית המלאכה שעשה את המבנה. איך אתה לא מזמין את האמן או האדריכל כדי לראות מה בונים? הוא פשוט השתין עלי. ואותו אחראי הלך לשם כי הוא רצה שיעשו את העבודה בזול. הוא לא רצה שאני אבוא ואז אני אגיד ככה וככה. את הזכוכית הוא עשה במקום שרק אחרי לחץ גדול שהפעיל עורך דין שלי נסעתי לראות, אבל זה כבר היה שם מוכן. האיש הזה היה משהו בלתי נסבל ואני מקווה שיצא פעם ספר בגרמניה שבו אני אוכל לספר את הצרות שהיו לי.

.

בניית הבריכה לאחר יציקת הבטון בתוך אוהל להגנה (באדיבות דני קרוון)

.

התקנת הצנרת בבריכה (באדיבות דני קרוון)

.

מ"י האם יש תכניות להרחיב או לשנות את האתר?

ד"ק: עכשיו הם רוצים לשים שם דמויות, כדי לספר את הסיפור של כמה משפחות, כמו שיש בקומה התחתונה של אתר הזיכרון לשואה. הצעתי שזה יהיה בתוך הגן, והם חשבו לשים אותם בשורה של פלקטים אבל זה בשום פנים ואופן לא מתאים. עכשיו מסתבר שהאחראים על הגן לא מסכימים שזה יקום שם והם גם לא מסכימים שיקום שם מבנה. יש בעיה.

מ"י: האם כל מה שתכננת בוצע באתר? 

ד"ק: כל מה שרציתי בוצע. אבל יש דבר אחד שרציתי. רציתי שהנירוסטה שממנה הבריכה בנויה תהיה בצבע כזה שלא יראו את הקרקעית, כמו חור באדמה. היום כשהשמש באה מפה לשם אז רואים את הקרקעית ואפילו את ההלחמות. לאניש קאפור יש את הפטנט. דברתי אתו והוא מוכן לתת אבל זה יעלה הון תועפות. אני לא חושב שאני אעשה את זה.

.

ומה אתה חושב כשאתה רואה בחדשות את כל אותם פוליטיקאים שנואמים על בימת הכנסת וברקע העבודה שלך?

ד"ק: העבודה שלי בכנסת היא נגד החוק שלהם, חוק הלאום. זה חוק איום ונורא. העבודה שלי בכנסת היא נגד החוק הזה. האבנים נרכשו במחצבה בדיר אל אסד, אלה אבנים שמייצגות כפר ערבי בגליל. חתומים שם בפינה בעברית ובערבית. יש בכנסת קיר נוסף בחדר הישיבות שמידי פעם מכסים אותו ובו מופיעה המילה 'שלום' בעברית ובערבית ו-PAX. יש משפט: 'אבן מקיר תזעק', אני מחכה שהאבנים יזעקו. במקומות אחרים יש לי עבודות שגם בוכות – אחת בלטרון והשנייה שהיא לא גמורה בנווה שלום.

.

דני קרוון בסטודיו שלו בתל אביב, 2018

.

.

מקיפים ומתבוננים

.

.

במרכז הבריכה לוח אבן בצורת משולש המזכיר את הטלאי שענדו הצוענים בעת המלחמה.

.

על לוח אבן גרניט מונח פרח המוחלף בפרח טרי מידי יום בשעה 13:00

.

לעומת הבריכה הדוממת, בשפת הבריכה יש זרימת מים בכיוון השעון

.

ובתוכה מילות שיר

.

הריצוף

.

שם

.

בדופן האחורית של האתר חוזרים ומופיעים לוחות הזכוכית ועליהן ציטוטים מדברי מנהיגים בגרמניה

.

דברי הנשיא הרצוג

.

אויאסוּמינאסי

רשימות נוספות על ברלין:

.

Unité d'Habitation (לה קורבוזיה)

המוזיאון היהודי (דניאל ליבסקינד)

הגלריה החדשה (לודוויג מיס ון דר רוהה)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אסנת יותם  ביום 12/01/2019 בשעה 20:32

    רציתי להזכיר את חוקרת השואה מרים נוביץ' ז"ל שחייתה בקיבוץ לוחמי הגטאות ,אשר הקדישה מזמנה לכתוב על הצוענים בשואה ולארגן בזמנו תערוכה עליהם הנוגעת לתקופה הנוראה ההיא.
    מאשר קראתי על השואה התרשמתי שמצבם של הצוענים אז היה שונה במשהו מזה של היהודים. לצוענים, ככלל, לא ניתנה אפילו האפשרות להשלח למחנות העבודה/השמדה. הם רוכזו בעיקר באושוויץ עם משפחותיהם ונישלחו על משפחותיהם כעבור זמן קצר הישר לתאי הגזים.
    לפני שנים רבות שוחחתי עם אישה צרפתיה ממוצא צועני על שואת הצוענים ושואת היהודים. הבעתי את תמיהתי על כך שכאשר מדובר על מה שעוללו הנאצים מזכירים כמעט רק את שואת היהודים אף שמחינת הצוענים זו הייתה גם שואתם. תגובתה על כך הייתה: "אתם היהודים מבטאים את כאבכם בכתיבה בעיקר.אנחנו הצוענים מבטאים את הכאב שלנו בנגינה ובשירה. מה שכתוב ניזכר יותר". מובן גם שמבחינה מספרית יש הבדל אך יחסית לאוכלוסיית העם הצועני מספר קורבנות הנאציזם ((כ- 800,000 לדברי האישה ששוחחתי איתה) הוא שואה כשואת היהודים.
    לפחות טוב שגרמניה הנוכחית ראתה לנכון להציב אנדרטה גם לזכר הקורבנות הצוענים.

  • משה הרפז  ביום 13/01/2019 בשעה 11:05

    בברלין הייתי ב-2005. כך שלא יכולתי לראות את שמוצג ברשימה זאת. ב-2014 הייתי בבוקרשט. ושם ישנה אנדרטה לנרצחי השואה היהודים. זאת המרכזית. וליד – אנדרטה לרומה שאף הם הוטלו לכבשן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: