סיבוב בגלריה החדשה בברלין של לודוויג מיס ון דר רוהה

העבודה האחרונה והמרשימה שתכנן האדריכל הגרמני לודוויג מיס ון דר רוהה (1969-1886), אחד מגדולי האדריכלים במאה ה-20 (ומנהל הבאוהאוס האחרון), הוא בניין הגלריה החדשה בברלין. היות והגלריה הוקמה ב-1968, היא כבר לא כזו חדשה, אך שמה ניתן לה כדי להבדיל אותה מגלריה אחרת. זו פעם שניה שאני חורג מהשגרה של הבלוג ומציג סיבוב במבנה שאינו מקומי ואינו דיסנילנד. גם המבנה הקודם שהצגתי כאן בחו"ל היה של אותו אדריכל (סיבוב בביתן הגרמני בברצלונה  שמיס תכנן כ-40 שנה קודם לכן), אלא ששם זו היתה הפריצה הגדולה שלו וכאן זו שירת הברבור.

מיס תכנן שני מבנים בברלין, המבנה הראשון הוא מ-1926, אנדרטה לרוזה לוקסמבורג וקרל ליבקנכט, אך היא נהרסה ב-1935 וכל מה שנותר ממנה הוא בסיס האנדרטה. ב-1936 עזב מיס את גרמניה לעבר לארה"ב. הגלריה החדשה היא העבודה השניה והאחרונה שהקים מיס בעיר, שנה לפני שנפטר. בישראל אגב הוא לא תכנן, אך השתתף כשופט בתחרות לתכנון בית התפוצות באוניברסיטת תל אביב.

המבנה נותר בדיוק כפי שהיה בעת חנוכתו לפני 45 שנה, ולפני כמה חודשים הוכרז כי בשנת 2015 תיסגר הגלריה לשלוש שנים ותפתח מחדש בגמר השיפוץ. לא מדובר בשיפוץ קטן, אלא בפעולה יסודית שנועדה בעיקר לעדכן את תשתיות הבניין למאה ה-21 בתחומי הבטיחות, תנאי התצוגה, הנגישות וכדומה. ככל הנראה המבנה יקבל גם פרשנות חדשה, אחרת לא היו מגייסים לעבודה את האדריכל הבריטי דיוויד צ'יפרפילד שאצר בקיץ את הביאנלה לאדריכלות בוונציה ותכנן בברלין את חידוש "המוזיאון החדש" (Neues Museum), עליו גם זכה בפרס מטעם האיחוד האירופי וקרן מיס ון דר רוהה. לכן, נראה שכדאי להזדרז ולראות את המבנה לפני השינוי, ועד אז אפשר להסתובב כאן בין התמונות שצלמתי שם.

.

IMG_6844

תיבת הזכוכית, חזית מערבית

.

את המחצית הראשונה של היום בחרתי להשקיע בקריית התרבות של ברלין (Kulturforum Berlin). הקריה הוקמה על שטח שהיה ריק במשך עשרים שנה לאחר שנהרס כחלק מתכנית אב חדשה לעיר ולאחר מכן הופצץ במלחמת העולם השניה. חוץ מכנסייה אחת שהוקמה באמצע המאה ה-19, לא נותר בכל האזור מבנה שלם. הקריה תוכננה באמצע שנות ה-50, והמבנים בה הוקמו במהלך שנות ה-50 וה-60 עוצבה על פי תפיסת תכנון שהיתה עדכנית לזמנה ודגלה בהפרדת ייעודים: קרית חינוך, קרית ממשלה, קריית ספורט, אזור תעסוקה וקריית תרבות. גם בישראל הושפעו מרעיונות אלה, וקרית התרבות בתל אביב השוכנת ברחוב שאול המלך כוללת לצד בית המשפט, את הספריה המרכזית, המוזיאון העירוני, התאטרון והאופרה.

בברלין כוללת קריית התרבות את בניין הספריה הלאומית (שאולי אכתוב עליה בהמשך) ואת אולם הבית המשמש את הפילהרמונית של ברלין, שניהם בתכנון האדריכל הגרמני האנס שרון (1972-1893), מהבולטים באדריכלים שפעלו בגרמניה באמצע המאה ה-20. חוץ משני אלה והגלריה, ישנם עוד מוזיאונים, ארכיון הבאוהאוס ומוסדות להשכלה גבוהה המתמחים באמנות ותרבות.

מה שהכי עניין אותי כאן היה בניין הגלריה של מיס. המבנה שוכן בקצה המתחם ולצד צומת דרכים מרכזית. בשונה מכל שאר המבנים בקרייה, ממוקם המבנה ומעוצב כמו סוג של מקדש. הוא בולט בסביבה הודות לתכנון הנופי והן הודות לכך שהוא מוגבה ממפלס הרחוב ומעוצב כקוביית זכוכית. מדרגות רחבות מובילות את המבקר מכיוון הרחוב אל רחבה גדולה ומרוצפת המקיפה את הבניין. מדרגות נוספות נמצאות בצד השני של הרחבה. הבמה השטוחה עליה שוכן המבנה היא למעשה המבנה עצמו המתחבא בחלקו מתחת לפני הקרקע, סגור ומסוגר בכדי לשמור על יצירות האמנות מפני חשיפה ללחות ולאור טבעי. הפלטה הענקית מוקפת בגדר נמוכה שהיא למעשה ספסל ארוך, ופזורים בה מספר פסלים.

הדבר הראשון אליו שמים לב הוא העובדה שאין בכלל קירות אטומים במפלס העליון של הבניין, אלא הכל קירות זכוכית והשקיפות חוגגת. בחודשי הקיץ מתגלה חוסר הפרקטיות של המבנה בשימושו הנוכחי, ווילונות ענק נתלים לאורך חזיתות הזכוכית. גג הפלדה בעובי של כמעט 2 מטרים, נשען בקצוות על שמונה עמודים (שניים בכל צד) המורכבים כל אחד משני לוחות החוצים זה את זה ויוצרים צלב. זהו העמוד האופייני של מיס ון דר רוהה, וכמוהו בגרסה יותר מצוחצחת ועדינה ניתן למצוא בביתן שתכנן בברצלונה.

המבנה אם כן מחולק לשני חלקים עיקריים, כשכל חלק מצוי במפלס שונה. המפלס העליון הוא תיבת זכוכית (כל אחת מחזיתות הזכוכית מגיעה לאורך 51.8 מ'). מוצגת בו כעת תערוכת פסלים עתיקים והכניסה אליו היא בתשלום נפרד מהחלק התחתון. במפלס התחתון המתפרס על שטח של כ-10,000 מ"ר מוצג אוסף אמנות מעולה משנות ה-60 ואילך. לעומת המפלס העליון המשוחרר מקירות ועמודים, המפלס התחתון כבר כולל קירות, אם כי גם הם מאורגנים באופן המדגיש את חופשיותו של המבנה. הפטנט שהיה חידוש עצום בתחילת המאה, היה העברת העומסים של המבנה, מקירות אל עמודים, ובכך לשחרר את שטח הפנים ממוגבלויות של עמודים. באופן זה ניתן להציב קירות בכל מקום, או להחליט שלא רוצים קירות בכלל. כל העומסים הועברו לעמודים שניצבו על פי רב סמוך לשוליים של המבנה. להשלמת החוויה, כולל המבנה במפלס התחתון חצר סגורה עליה ניתן להשקיף מהרחבה הגדולה והכניסה אליה מהמפלס התחתון. ביום הביקור שלי, החצר היתה סגורה ורק יכולתי להשקיף עליה מלמעלה.

הפרט הבולט השני הוא המודול הקבוע בו נעשה שימוש: מזהים אותו בריצוף, בערוגות השיחים והעצים, במדרגות, בחלוקה של קירות מסך הזכוכית ובהצבת העמודים, בחלוקה של מרכיבי התקרה, ובחלוקה הפנימית של המבנה. המודול מופיע גם במערכת החשמל.

פרטי הריהוט גם הם עוצבו על ידי האדריכל. כך ניתן למצוא את כיסאות ברצלונה (Barcelona Chair – עוצבו לביתן הגרמני בברצלונה ב-1928) וכן את X Table (שעוצב במקור ב-1930).

למעוניין להרחיב את ידיעותיו על הפרויקט, אני ממליץ לקרוא כאן, מאמר שפורסם ב-1969 בירחון האדריכלות והעיצוב Domus.

.

d65e4b586939d9e0565dc9e15e78b6cb

תכנית המפלס העליון (קוביית הזכוכית), הבמה השטוחה והריצוף

.

דיוויד צ'יפרפילד שבידיו יופקד הבניין החל מ-2015 הוא לא וונדליסט, והטיפול שיעניק למבנה ככל הנראה ישמור על המקור.

ב-2010 זכה צ'יפרפילד בפרס וולף לאדריכלות ובטיעוני השופטים נאמר עליו בין השאר כי הוא "אדריכל יוצא דופן, שהעניק איכות רבה ועידון לאינטרפרטציה העכשווית של האדריכלות הקלאסית, כעיקרון עמוק ולא כדימוי בלבד". בהמשך הוסיפו השופטים: "הגדיר באופן מקורי את השפה הטקטונית של האדריכלות, כביטוי עמוק ומעודן בפרויקטים בקנה מידה גדול וקטן כאחד. בחיפושו אחר אדריכלות על-זמנית, לעומת האדריכלות בת-החלוף שבאופנה, ובתשומת לבו הקפדנית הוא העניק איכות רבה ועידון לאינטרפרטציה העכשווית של האדריכלות הקלאסית. בנייניו מגלמים יכולת מיומנת של שילוב בין גישה רגישה ואחראית לפרויקטים בקנה מידה גדול וקטן לבין טיפול מדויק ופואטי ושליטה בפירוט בחומריות הבניין".

.

Neue_Nationalgalerie_Plans

מימין תכנית המפלס התחתון (ללא החצר הסגורה) ומשמאל תכנית מפלס הכניסה

.

‏‏עותק של IMG_6947

מודל מ-1958

.

IMG_6888

מבט על המבנה מהרחוב הראשי

.

IMG_6890

המדרגות הרחבות המובילות לבמה השטוחה. משמאל פסל קינטי של האמן גו'ג' ריקיי (George Rickey)

.

IMG_6891

עובי הגג כ-2 מטרים

.

IMG_6892

קוביית זכוכית

.

IMG_6895

.

IMG_6902

.

IMG_6905

בניין הספריה הלאומית. המעקה של הרחבה הוא גם ספסל נוח.

.

IMG_6904

המבנה היחיד ששרד את ההרס של המאה ה-20, כנסייה מאמצע המאה ה-19

.

IMG_6909

החזית הניצבת לגלריה

.

ויש גם סרטון שמתחיל במדרגות השניות:

.

.

IMG_6908

.

IMG_6906

למרות שכדי להגיע לבמה הזו צריך לטפס ואחר כך לרדת במדרגות, הבמה משמשת כדרך מעבר לאלה שבאים או הולכים לצומת.

.

IMG_6939

הריצו, ברחבה המקיפה את קוביית הזכוכית

.

IMG_6930

הריצוף הוא חלק מהמודול הקבוע שעל בסיסו תוכנן ועוצב המבנה וסביבתו

.

IMG_6929

החצר הסגורה בקומה התחתונה היתה סגורה באותו יום. רק השקפתי עליה מלמעלה

.

IMG_6911

פינה

.

IMG_6934

פינה

.

IMG_6914

תקרה

.

IMG_6915

.

IMG_6923

אחד משמונת העמודים הנושאים את הגג

.

IMG_6922

.

IMG_6980

אחרי שהמתנתי 20 דקות בחוץ, פתחו ב-10 בדיוק את הגלריה. בקומה העליונה נערכה תערוכת פסלים שתפסה חלק משטח המפלס. השטח השני ריק וכולל רק שני גרמי מדרגות המובילים למפלס התחתון

.

IMG_6982

שלט

.

IMG_6981

פינה

.

IMG_6987

גם התקרה מחולקת בהתאם למודול הקבוע

.

IMG_6989

שני גרמי המדרגות המובילים למפלס התחתון. קירות העץ (שאני בטוח שבשיפוץ הקרוב הם יסולקו) נועדו לאחסון מעילים ותיקים ולשירות העובדים במפלס העליון

.

IMG_6995

.

IMG_6993

.

IMG_6990

הריצוף בפנים

.

IMG_6978

המדרגות

.

IMG_6976

מבט על תקרת המפלס העליון בעת הירידה במדרגות

.

IMG_6973

הקצה התחתון של המדרגות

.

IMG_6971

במרכז המפלס התחתון אולם מרכזי בו ממוקמות הקופות, כיסאות המתנה וחנות ספרים ומזכרות (אני קניתי שלושה מגנטים)

.

IMG_6962

אחד מהשומרים היה עסוק באותו רגע בחינוך מחדש של עובד הניקיון

.

IMG_6948

.

IMG_6958

כסא ברצלונה ושולחן X

.

כאן יש סרט שלם של ה-BBC העוסק כולו בכסא ברצלונה

.

IMG_6950

הקופות והמדרגות

.

IMG_6944

גם הפתחים מעוצבים בהתאם למודול. בתמונה הפתח המקשר בין האולם המרכזי ובין אולם אחסון המעילים והתיקים.

.

IMG_6964

השתקפות על שולחן X

.

IMG_6963

תקרת המפלס התחתון

.

IMG_6955

תצוגה במפלס התחתון

.

IMG_6957

שני אלביס ושני כסאות חשמליים של אנדי וורהול

.

הסיבוב עשה אותי רעב. אחרי הביקור המשכתי למרכז סוני הנמצא כמה כ-200 מטרים מהגלריה. שם יש דאנקן דונטס.

.

IMG_7003

חלון

.

IMG_7001

שולחן

.

IMG_6999

מגש

. . .

לסיבוב בביתן הגרמני בברצלונה של מיס ון דר רוה לחצו כאן

. . .

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • batia donner  On 06/03/2013 at 22:28

    האם צילמת גם את הקפטריה היפה? היא מזכירה, וכנראה גם השפיעה, על תכנון הקפטריה במרכז למוזיקה בידי פוזאנפארק בפריז.

  • שרון רז  On 06/03/2013 at 23:26

    אני מבין שכשאין חומוס אתה מסוגל להסתפק בדונאטס. בניין מיוחד, כייף לך שזכית לראותו, לפני השיפוץ המיועד. צ'יפרפילד הוא מצויין, נראה לי שאפשר להיות שקטים באמת. החצר התחתונה הסגורה נראית מעניינת, מסקרנת ויותר אינטימית בגלל הסגירות. תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: