סיבוב בבניין ההיסטורי של ישיבת כפר הרא"ה

ב-1939 הושלמה במהירות יחסית בנייתו של אחד המבנים האיקונים ביותר בתולדות אדריכלות ישראל: בניין ישיבת כפר הרא"ה, אותו תכנן האדריכל מאיר בן אורי. שנה לאחר סיום הבנייה, הוסיף האדריכל את הציור בחלק הפנימי של כיפת בית המדרש, ראש הישיבה נטע שני עצי וושינגטוניה משני צידי הבניין והמוסד הפך תוך זמן קצר ל"אם ישיבות בני עקיבא".

סיבוב בבניין 78 שנה לאחר השלמתו, עם כל התוספות והשינויים שלא הוסיפו כבוד למקום ופגעו בו, מלמדים שלמרות כל אלה – הבניין שומר על מעמדו הסמלי. האדריכל הצליח ליצור את הסמל באמצעות פריסת הגושים ותנוחת הבניין בראש הגבעה. הוא שילב שפה אדריכלית מודרנית עם כזו מקומית, וגם אם לא כל תכניתו מומשה – היצירה הפכה לאחד המבנים הייחודים בנוף הארץ בכלל ובנוף עמק חפר בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

כשהנשמה מאירה, גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים

.

במדשאה שבראש הגבעה נטע הרב משה צבי נריה, מייסד ישיבת כפר הרואה, עץ וושינגטוניה בודד

.

עולים אל הגבעה, ובראשה הבניין: לאורך השנים שמרו על המבט שנגלה למבקר מהדרך העולה לגבעה שכוסתה בבניינים. רק הצמחיה גדלה פרא

.

מבנה מודרני עם שתי רשתות וכיפה מחודדת: חזית מערבית ראשית

.

1938: המבט שהכתיב האדריכל מהשביל העולה אל הגבעה (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

1938: חזית מערבית (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

1938: חזית מערבית לפי חזון האדריכל כשבחזית מושלבים בפתחים קשתות מחודדות שלא בוצעו למעט בכניסה (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

1939: חזית מערבית (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

1939: בבנייה – חזית מערבית (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

במקור תכנן האדריכל את כל פתחי הבניין כך שיתאפיינו בקשתות מחודדות, אך המזמינים התנגדו בגלל עלויות כספיות

.

את הדלתות עיצב האדריכל עם פרטי נגרות שיצרו ריבועים לבנים (לא שרדו)

.

החזית האחורית (המזרחית) של המבנה. ברבות השנים נבנה אגף כיתות משמאל

.

1940: חזית מזרחית (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

1940: חזית מזרחית ודרומית (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

מבט על הכניסה המזרחית

.

1940: פתח הכניסה המקורי בחזית המזרחית (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

זמן קצר לאחר הבנייה, נבנה אגף חד-קומתי נוסף שהורכב מחדרים קטנים שהקיפו חצר פנימית וגם כאן הדלתות החיצוניות עוצבו עם קשתות מחודדות. כיום האגף נטוש. ברקע מבנה כיתות שתכנן בשנות ה-90 האדריכל דוד נופר

.

באחד החדרים הנטושים פזורים תיקי מסמכים ישנים

.

מבנה הישיבה על כרטיס שנה טובה שנמצא זרוק בחדר

.

.

(1) ביקור

ביום ששי לפני שבועיים, לפני סיבוב בקיבוץ מעברות בחרתי לעצור ביישוב ממול, כפר הרא"ה, כדי לבקר בבניין ישיבת בני עקיבא שהיה לסמל, וצמוד לו בניין בית המדרש המאוחר שתכנן האדריכל דוד נופר (ביקרתי בו מיד לאחר מכן ורשימה עליו פרסמתי כאן שבוע שעבר).

הכניסה כיום לישיבה היא מדרום, והכניסה המקורית שתכנן האדריכל ב-1938 היא מתחתית הגבעה, מהקצה הצפון-מערבי שכבר סגור בשער שלרוב נעול. אלא שלמזלי בעת הסיבוב, השער היה פתוח, מה שאיפשר לי ללכת בדרך שבה תכנן האדריכל את מהלך הביקור בגבעה ואת חשיפת המבנה. כיום מתפתלת הדרך בין מבנים מכוערים במיוחד ולמראה הגבעה החשופה שהיתה כאן לפני שמונים שנה אין כבר זכר.

למרות כל השינויים ותנופת הבנייה, המבט על הבניין מהקצה העליון של השביל נותר כמו שהיה. רק הצמחייה מסתירה את איכויותיו של הבניין, המורכב ממספר גופים תיבתיים המלווים כמו טרסות את המדרון הטבעי של הגבעה. חוץ מהקוביה המרכזית עם הכיפה, כל שאר אגפי הבניין כוסו בתוספות. בנוסף, הבניין מטויח בטיח ורוד-אדמדם שבמקור ייחד את המבנה שהיה נטוע בראש הגבעה החשופה, אך כיום כשהבניין ברובו מוצל ומכוסה תוספות שונות, הוא הופך לכתם כהה ואיכויותיו נחלשות.

היות ועדיין היה חופש גדול, לא היו תלמידים בישיבה, אך כן היו שני אברכים חרדים שהיו שקועים בלימוד. ספסלי בית המדרש היו ריקים חוץ מאותם שניים, אך ספרי הלימוד היו מונחים על המדפים – מסכתות של גמרא וספרים מאת הרב קוק שעל שמו נקראה הישיבה. גם לרב משה צבי נריה שייסד את המוסד יש נוכחות – תמונתו תלויה בתוך נילונית משרדית על לוח מודעות, ממש בכניסה למדרגות העולות לבית המדרש ההיסטורי. בבית המדרש היה הרב נריה יושב ולומד, מעביר שיעורים לתלמידיו ולאורחיו. הוא היה מדבר בגובה העיניים ומסיים בשיר, לרוב כזה המבוסס על מילים מכתבי הרב קוק, שכמה ממשפטיו מעטרים את הכיפה הצבעונית.

.

לאורו נלך: על לוח בכניסה לבניין תלויה נילונית ובתוכה תמונת מייסד הישיבה הרב משה צבי נריה

.

.

(2) תיעוד

מידע על תולדות הבניין אפשר למצוא בשני מקורות עיקריים. בשנת 2015 ערכו באמצעות "המועצה לשימור אתרים" האדריכל אמיר פרוינדליך ויעל פורמן-נעמן תיק תיעוד יסודי לבניין הישיבה. בתיק הם מפרטים את הגורמים השונים שהובילו להקמת הבניין והקמת הישיבה ובכלל זה את כל אלה שעסקו במלאכה – רבנים, אנשי ציבור והאדריכל, הצגת שלבי בנייה שונים ושרטוטים היסטוריים וחדשים של הבניין. כל זאת, לקראת שימור המבנה. מקור שני הוא יאיר בן אורי, בנו של האדריכל מאיר בן אורי. לאחרונה הוא דאג לסרוק את כל אוספו של אביו הכולל עשרות אלפי פריטים, באמצעות ספריית אוניברסיטת קיימברידג'. הוא מחזיק בקטלוג עבודותיו וכן מפעיל את המוזיאון הצנוע שהקים אביו לפני פטירתו בביתו שבקריית שמואל.

.

(3) תולדות

זה היה הבניין הראשון על הגבעה החשופה. עד 1939 המבנים הכי קרובים נבנו למרגלות הגבעה מצפון והתיישבו בהם קבוצה של חלוצים דתיים שהקימו ב-1933 מושב שיתופי חקלאי דתי – המצאה חדשה באותה עת. הם גם הזמינו הישר מישיבת מרכז הרב בירושלים את הרב שאול ישראלי שישמש בתפקיד רב היישוב, יעביר שיעורים וינחה אותם בדרכם המקצועית והשיתופית. היו אלו שנים של שגשוג כלכלי ביישוב העברי בארץ ישראל, והכוונה היתה להמשיך ולהתפתח. על הגבעה הסמוכה למושב הוחלט להקים ישיבה חקלאית – גם היא ראשונה מסוגה.

לתכנון בניין הישיבה נערכה תחרות לה הוזמנו שלושה אדריכלים. בין השופטים היו מנהל מוסד מקוה ישראל אליהו קראוזה והאדריכל אלכסנדר קליין מהטכניון. הצעתו של האדריכל מאיר בן אורי (1908, ריגה – 1984, חיפה) זכתה, אך המזמינים כפו עליו לקבל כשותף מלא לעבודה את אחד המתחרים שהיה גם במקרה חתנו של אחד השופטים בתחרות ומבכירי תנועת המזרחי שיזמה את הפרויקט וגם רכשה את הקרקע. בן אורי שהיה בראשית דרכו המקצועית ושאף לבנות את הארץ נאלץ להסכים.

.

1939: תכנית פריסת מבני הישיבה ופיתוח השטח כפי שהגיש האדריכל מאיר בן אורי לתחרות תכנון הישיבה החקלאית בכפר הרא"ה (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

.

אדריכל מאיר בן אורי למד אדריכלות במכון הטכנולוגי של ברלין שם אימץ גישה מודרנית, אך כבעל חזון לתחיית התרבות העברית, ביקש לצקת לאדריכלות הבינלאומית ביטוי ארצישראלי מקומי. ב-1934 היגר לארץ ישראל ושינה את שם משפחתו מווסבוצקי לבן אורי, כשמו של מתכנן המשכן – בצלאל בן אורי. האקלקטיזם ששלט בשני העשורים הראשונים של המאה הקודמת בארץ, נחלש עד שנעלם כליל במהלך שנות ה-30, אך בן אורי המשיך להחזיק בו והיה לאחד האדריכלים הבודדים שהמשיכו ופעלו בסגנון זה. עם עלותו ארצה עבד תקופה במשרדו של האדריכל מקס (מאיר) לב, שתכנן בין השאר את בית הכנסת בשכונת קרית משה בירושלים – מבנה קובייתי עם כיפה גדולה מעוטרת בפתחים מעוינים. עד מהרה יצא בן אורי לדרך עצמאית. בבניין ישיבת כפר הרא"ה שהיה לבניין הגדול והמשמעותי שתכנן בתחילת דרכו העצמאית, ביטא את גישתו המשלבת, וכך בבניין שהורכב מתכנית מודרנית לחלוטין, שילב קישוטים שעוצבו בהשראת הבנייה הערבית: קשתות, כיפות וציורי קיר.

אם בן אורי היה מהגר לארץ עשור מוקדם יותר, סביר להניח שהיה מצטרף למשרדו של האדריכל אלכסנדר ברוולד שתכנן בין השאר בחיפה את בניין הטכניון, בית הספר הריאלי ואת ביתו של הצייר הרמן שטרוק. בבניינים אלה ניסה ברוולד לשלב בין מודרניזם לסגנון בנייה השואב את מקורותיו מהבנייה הערבית המקומית, ולכן נחשב היה לאבי אדריכלות ישראל. אלא שברוולד נפטר ב-1930 ורק בנייניו, סביר להניח, היוו לבן אורי הצעיר השראה לפיתוח סגנונו האישי.

השראה לעיצוב המקומי שאב בן אורי מהבנייה הערבית שהיתה נפוצה בכל רחבי הארץ באותה עת, אך גם ממבנים עתיקים אליהם נחשף כבר בעת שסייר בארץ ב-1932. עדות למבנים שהותירו בו רושם במהלך הסיור שערך ניתן למצוא במחברת רישומים שיצר באותו ביקור, ובה מופיע בין השאר קבר רחל שבפאתי בית לחם, שהד לו ניתן למצוא בבניין הישיבה. בהמשך חייו המשיך לתכנן בן אורי מבנים רבים נוספים, כשהעבודה הבולטת הבאה שלו היתה שיקום בתי כנסת עתיקים כמו אלה בפקיעין ושפרעם וכן מבני הקבר שבנה לעשרות אמוראים ותנאים ברחבי הגליל ונראים כולם כאילו היו כאן מאז ומתמיד.

בכל הספרות והעיתונות האדריכלית נעדר שמו של בן אורי, זאת למרות שלא הפסיק לתכנן. עבודותיו היו ייחודיות בנוף הבנייה המקומי ובנוסף הוא הירבה לפרסם מאמרים בתחום בעיקר בעיתונות הדתית, כמו עיתון הצופה. מדוע הודר בן אורי מתולדות אדריכלות ישראל? יתכן שגישתו האקלקטית שלא היתה אופנתית הרתיעה אדריכלים כמו אבא אלחנני שהוביל לרוב את פרסומי האדריכלות (למרות שאלחנני בעצמו פרסם את הספר "המאבק לעצמאותה של האדריכלות הישראלית" והיה בין מובילי הגישה לחיפוש שפה אדריכלית מקומית ייחודית), אולי היתה זו העובדה שהתגורר בשכונת קרית שמואל בצפון חיפה, הרחק ממרכז העניינים בתל אביב (למרות שבחיפה פעלו אדריכלים רבים כמו רוזוב ומנספלד שעבודותיהם פורסמו ללא הפסקה), ויתכן שדמותו השונה כאדם דתי היא שגרמה להדרתו. בכל מקרה, המוזיאון היחיד שפועל בישראל ומוקדש כולו לאדריכל – הוא המוזיאון של בן אורי (המוזיאון של מוניו גיתאי וינרויב, שאף הוא שוכן בחיפה, מציג בעיקר תערוכות שאינן קשורות לעבודתו של האדריכל). מוזיאון בן אורי ממוקם בביתו הפרטי בקריית שמואל ומציג את הבניינים שתכנן, ציוריו, יצירותיו המוסיקליות וכלי קודש שעיצב.

.

המימון להקמת בניין הישיבה (4,000 לא"י) התקבל מאברהם סובולביץ, תעשיין מריגה שנתפס לרעיון הציוני ובסוף ימיו גם עלה לארץ. לכבודו הוכן שלט מתכת שנקבע לצד הכניסה לבניין והוא תלוי שם עד היום. לא כל תכניתו של בן אורי מומשה. לפי הרישומים והתכניות שהותיר אחריו, אפשר ללמוד שהכיפה ופתחי הכניסה לבניין הם הפרטים העיצוביים היחידים שהצליח לשלב בבניין. כל שאר רעיונותיו המסוגננים לא קיבלו את אישור המזמינים ונגנזו.

.

1938: פרספקטיבות חוץ ופנים בניין הישיבה החקלאית כפי שהציג בן אורי בתחרות (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

.

הישיבה שנועדה לשמש כישיבה חקלאית לא הצליחה למשוך תלמידים. הרב נריה שהקים ב-1939 את ישיבת כפר הרא"ה בהיותו בן 26, ו-13 תלמידיו גרו ופעלו בקבוצת אוהלים למרגלות הגבעה, מצא לנכון לנצל את הבניין וכך מישיבה חקלאית הפך הבניין לישיבת כפר הרא"ה. מספר התלמידים בה הלך וגדל, והמוסד בו מתחנכים תלמידים בכיתות ט' עד י"ב הגיע לשיאו בשנות ה-80 עם מאות רבות של תלמידים בכל מחזור.

עם כניסת הישיבה של הרב נריה לבניין, חזר בן אורי והוסיף כתרומה שלו לפרויקט ציור בחלק הפנימי של הכיפה. הציור מזכיר ציורי קיר המופיעים בבתי כנסת שנבנו במזרח אירופה, כולל ציורי כלי נגינה ובעלי חיים כשצמוד לכל אחד מהם גם גור קטן כדי לרמז על ייעודו של המבנה כמוסד חינוכי לנערים. כמו כן, מופיע בכיפה פרק ק"נ החותם את ספר תהילים. את האותיות המרכיבות את המילים "הללוהו" יצר בן אורי בפונט ייחודי המורכב מדמויות לוויים המנגנים בכלים שונים. בן אורי חתם את שמו באחת האותיות, אך בעת חידוש הציור בשנות ה-70 נמחקה חתימתו ולא שוחזרה. נוסף על הציור בפנים הכיפה, שילב בן אורי בקורות הנושאות את הכיפה ציטוטים מספריו של הרב קוק – אותם בחר הרב שאול ישראלי לבקשתו של בן אורי (הוא ביקש שכל ציטוט לא יעלה על 10 מילים כדי שישתלב היטב על הקורה).

גם ריהוט וארון קודש מרהיב תכנן בן אורי לאולם, אך בגלל מגבלת תקציב הם לא נבנו בסופו של דבר. בסופו של דבר עיצב לישיבה ארון קודש שהותקן בבית מדרש אחר במתחם, אך ברבות השנים הוא פורק ולא נותר לו זכר.

הנהלת הישיבה לא שמרה על קשר עם בן אורי ואדריכלים אחרים הוזמנו עוד בחייו להוסיף תוספות לישיבה. לדברי בנו, מסירת העבודה לאדריכלים אחרים פגעה באביו והכעיסה אותו. כך לדוגמה, בסמוך לבניין ההיסטורי, בתחומי כפר הנוער בן יקיר שהוקם זמן קצר לאחר הקמת ישיבת כפר הרא"ה, ניצב בית כנסת שמעוצב בצורה דומה לבניין שתכנן בן אורי – אך תכנן אותו אדריכל אחר שהתבקש לשמור על השפה האדריכלית של בניין הישיבה הסמוך.

.

האם ימצא התקציב להשיב לבניין ההיסטורי את מראהו המקורי? בעשורים האחרונים קרנן של הישיבות התיכוניות המבוססות על פנימיות ירדה. רק בגיליון סוף השבוע האחרון פורסם מאמר של בוגר כפר הרא"ה – ג'קי לוי בעיתון "ישראל היום". תחת הכותרת "שיעור בית" סיפר לוי על חוויותיו מהפנימייה ואת המסקנות שהסיק למציאות זו כאדם מבוגר. עיקר המאמר מתייחס למעשה לשינוי בתפיסת הציבור הדתי-לאומי ביחס למוסדות חינוך עם פנימיות, ולוי מכריז שהוא לא מסוגל לשלוח את בנו למוסד עם פנימייה אלא מעדיף שיגדל בביתו.

כיום נאלצת ישיבת כפר הרא"ה להתמודד עם צמצום במספר התלמידים, וסביר להניח שגם התקציב בהתאם. יחד עם זאת, בשונה מהגישה המזלזלת ואף המבטלת לה זוכים מוסדות חינוך אחרים הפועלים בעמק חפר, מוסדות שתוכננו בידי בכירי האדריכלים (אריה שרון, שמואל מסטצ'קין, שולמית ומיכאל נדלר), נראה כי בכפר הרא"ה הגישה שונה וקיימת הערכה עמוקה לנכסי התרבות.

.

.

1939: תכנית המבנה המרכזי של הישיבה (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

ללא תאריך (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

1940: מבואת הכניסה (ארכיון מוזיאון בן אורי)

.

מדרגות עולות לקומה העליונה

.

בקצה הקומה העליונה

.

כניסה דרך שתי דלתות קטנות אל האולם המרכזי של בית המדרש

.

אולם בית המדרש ההיסטורי הוא חדר בגודל של 10 על 10 מטרים עם כיפה גדולה ומצוירת בצבעים עזים

.

כיפת הבטון נשענת על קורות הבולטים באולם

.

שורות של חלונות אנכיים מאירים את האולם מדרום, ממערב ומצפון

.

ריהוט האולם לרבות ארון הקודש פשוטים. במקור עיצב האדריכל את הריהוט כולל הארון – אך הם לא בוצעו

.

את הציטוטים מדברי הרב קוק (שעל שמו נקראו הכפר והישיבה) הביא לאדריכל הרב של הכפר – הרב שאול ישראלי שהיה תלמידו של הרב קוק: "במעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של תשובה" (מתוך הספר "אורות התשובה" שפורסם ב-1925)

.

ציורים כאלה ניתן היה למצוא בבתי כנסת רבים באירופה, אלא שכאן שילב האדריכל ליד כל אחת מהחיות את הגור שלה, היות ומדובר כאן בבית ספר. "אין השכינה הכללית שורה אלא בעם מלא גבורה, עושר וקוממיות" (מתוך הספר "שבת הארץ" שפורסם ב-1909)

.

במרכז הכיפה מופיע הפרק האחרון בספר תהילים כשהאותיות מורכבות מדמויות. באחת האותיות חתם האדריכל/צייר את שמו אך בשיפוץ בשנות ה-70 נמחקה החתימה ולא חודשה

★

בתי כנסת ומדרש נוספים:

.

עלי (דוד נופר)

שלוחות (יוסף שנברגר)

בקיבוץ לביא (יוסף שנברגר)

ישיבת קול תורה (יוסף שנברגר)

בקיבוץ חפץ חיים (יוסף שנברגר)

בקיבוץ בארות יצחק (יוסף שנברגר)

תומכי תמימים בכפר חב"ד (יוסף שנברגר)

בקיבוץ כפר עציון (יוסף שנברגר וטוביה קץ)

שדמות מחולה (טוביה קץ)

ישיבת שילה (ישעיהו אילן)

קול יהודה (יהודה מגידוביץ)

בית אלכסנדר ביקנעם (אהרון צורף)

בשכונת בית הכרם (מרדכי בן חורין)

לעדה העירקית בבאר שבע (נחום זולוטוב)

בשכונה ה' בבני ברק (יעקב נטל ויצחק ביגלאייזן)

בכפר הנוער אמית כפר אברהם בפתח תקוה (מרדכי בן חורין)

בית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקוה (שניאל ליפישיץ)

האוניברסיטאי בקמפוס הר הצופים (רם כרמי)

בית חולים בילינסון (רם כרמי)

בקריית הטכניון (אהרן קשטן)

במושב ניר עציון (חנוך אחימן)

במחנה רעים (סטיו אדריכלים)

כפר הנוער ימין אורד (יהודה לנדאו)

המרכזי בהר הכרמל (ישראל קומט)

הנטוש של חסידות קאליב בבני ברק

לשעבר של חסידות קאליב בבני ברק

בשיכון ותיקים בבת ים (יצחק פרלשטיין)

שער אשר בדרך קיבוץ גלויות בתל אביב

הנטוש במושב שדה יעקב (ישראל קומט)

ישיבת כנסת חזקיהו ברכסי (ישראל קומט)

במרכז רפואי שיבא – תל השומר (משה זרחי)

המרכזי בשכונת הדר בחיפה (מנספלד ווינרויב)

אוהל נחמה בשכונת טלביה (דוד קאסוטו)

בעיר הבה"דים (קולקר-קולקר-אפשטיין)

בכפר הנוער בן שמן (מרדכי בן חורין)

ישיבת קריית ארבע (דוד קאסוטו)

הרמב"ן ברובע היהודי (דן טנאי)

ישיבת הכותל (אליעזר פרנקל)

מושב בני דרום (אליהו משאלי)

בקיבוץ עין הנצי"ב (ג'ניה אוורבוך)

החילוני בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

בית המדרש במדרשית נעם (ג'ניה אוורבוך)

היכל רוזנטל ובית כנסת עין הים (ישעיהו אילן)

בניין בית המדרש החדש בישיבת כפר הרא"ה (דוד נופר)

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים (דן טנאי)

האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם ומאמר נוסף כאן (היינץ ראו ודוד רזניק)

היכל יצחק בשכונת שפירא בתל אביב (בלהה וארתור שרגנהיים)

בית שלום בסן פרנסיסקו (סטנלי סיטוביץ)

בית הכנסת הגדול בנס ציונה (חיים טפר)

ישיבת כפר הרא"ה (מאיר בן אורי)

הדרת קודש בחיפה (אוראל וזוהר)

זכרון משכן שילה (זלמן דויטש)

הראשון והיחיד בהר עיבל

חפץ חיים בפתח תקוה

ההולנדי (אירית שור)

שוהם (ג'ו אבקסיס)

בית הכנסת ברודוס

בקיבוץ טירת צבי

חדיד הנטוש

בלפוריה

★

שיר לסיום:

.

★