סיבוב בבית ברזיל בפריס בתכנון לה קורבוזיה

מגורים היה תחום ההתמחות העיקרי של האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה – ככל הנראה האדריכל בעל ההשפעה הגדולה ביותר על אדריכלי המאה ה-20 וגם כיום. "מכונת המגורים" שאותה פיתח ושכלל לאורך כל שנות יצירתו, באה לידי ביטוי בוילות קטנות, כפריות אך מיוחדות שתכנן במערב שוויץ בתחילת דרכו המקצועית, והסתיימה במבני מגורים משותפים ענקיים ובהם מאות דירות צנועות אך מתוחכמות.

ביקור בפריס מעניק את ההזדמנות להסתובב בכמה מעבודותיו המייצגות, שחלקן אף פתוח לציבור. באמצעות עבודות אלה ניתן ללמוד כיצד צריך לנסות ולפתח את סביבת המגורים, בעיקר אחרי שראיתי את מה שבונים היום בחריש – דוגמה מובהקת לתכנון שמרני ומפגר.

ביתן ברזיל או בית ברזיל, Maison du Brésil, הוא בניין מעונות סטודנטים שהוקם בתחומי האוניברסיטה הבינלאומית בפריס (Cité Internationale Universitaire de Paris). לא מדובר בקמפוס אקדמי, אלא בקמפוס מעונות סטודנטים לתארים מתקדמים ממדינות שונות כמו בריטניה, יפן, מקסיקו, איראן, שוויץ וברזיל. לה קורבוזיה תכנן פה שני מבני מעונות – לברזיל ולשוויץ. הבניין השוויצרי תוכנן ונבנה מוקדם יותר ועוצב בסגנון הבינלאומי, למעשה הוא היה בניין המעונות הראשון בקמפוס. הבניין הברזילאי שנחנך ביוני 1959, מתאפיין בשימוש בבטון חשוף עם כתמי צבע עזים. לאחרונה הכריזה אונסקו על שני המבנים כאתרי מורשת עולמית.

ועל כך ברשימה זו.

.

כמו סלע, כמו באר

.

חזית מזרחית: מרפסות חדרי המגורים פונות אל הרחוב ואל השמש הזורחת

.

מסגרת הבניין היא מבטון חשוף בעוד קירות המרפסות נבצעו בפלטת הצבעים האופיינית ללה קורבוזיה

.

מימין: בית מנהל הבניין שוכן בחלקו המזרחי של הבניין

.

הבניין עצמו נוגע בקרקע רק באמצעות עמודים דקים יחסית המשחררים את קומת הקרקע ויוצרים קומה ציבורית פתוחה

.

המרפסות העמוקות לא מאפשרות הצצה לחדרים אך בחדרים חלון רחב מאיר את החדר ומאפשר מבט רחב על הנוף

.

.

(1) ביקור

נסיעה קצרה של עשרים דקות מבניין האופרה הישן שבמרכז פריס מובילה לאחד ממתחמי הבנייה המרתקים בעיר. ניתן לבקר פה בכל הבניינים המיוחדים ובשביל זה צריך לפחות יום שלם. הסתפקתי בשני המבנים שתכנן לה קורבוזיה, אבל בביקור הבא בעיר אחזור ואבקר במבנים אחרים כמו הבניין האיראני, ההודי והמקסיקני.

הכניסה לבית ברזיל לציבור הרחב מתאפשרת מידי יום בין השעות 10 עד 12 וכן אחר הצהריים בין השעות 14 עד 17. עלות הכניסה היא סמלית: 1 אורו. לאכזבתי גיליתי שהביקור הוא רק בקומת הכניסה וגם לא בכולה, וכן היא לא כוללת את חדר המגורים ששוחזר על רהיטיו. אבל בכל מקרה, הביקור בבניין משתלם, כל שכן כשמדובר בביקור שאחריו מגיע בניין נוסף של לה קורבוזיה במתחם (עליו אכתוב כאן בהמשך רשימה נפרדת). בכל בניין הביקור אורך כ-30 דקות.

.

(2) המתחם

את Cité Internationale Universitaire de Paris יזמה ממשלת צרפת בין שתי מלחמות העולם על שטח ששימש עד אז כבסיס צבאי שהתפנה. הרעיון היה להקים מתחם שיעודד סטודנטים ממדינות זרות, לבוא ולחקור באקדמיות השונות בבירת צרפת, ליצור קשרים ולחשוף תרבויות. כיום מתגוררים כאן מידי שנה כ-5,000 סטודנטים שמקורם בכ-130 מדינות שונות.

בין השנים 1925 ו-1969 הוקמו בקמפוס 39 מבנים בסגנונות שונים, כשכל בניין הוקם בשיתוף של צרפת עם מדינה אחרת. השיתוף בא לידי ביטוי לא רק במימון ההקמה, אלא גם בתכנים. מרבית המבנים הוקמו למעונות וחלק אחר תוכנן כמתקני ספורט, ספרייה, חדרי הרצאות ודיונים וכן משרדים. לבד מאלה, הוקמו בכל בניין מעונות לצד חדרי המגורים, גם חדרים משותפים שנועדו להפצת התרבות והקשרים בין תלמידי האומות השונות. הקמפוס כולו נבנה לצד פארק גדול לשירות הסטודנטים, הוא פתוח לציבור בשעות היום וכולל מתקני ספורט שונים.

בדומה למתחמים אחרים שנבנו באותה עת באירופה ("שכונה לדוגמה" בבאר שבע ובתל אביב אלה שתי דוגמאות מקומיות לרעיון), גם כאן הוחלט כי כל בניין יתוכנן על ידי אדריכל כשרוני אחר. מקורם של חלק מהאדריכלים היה מהמדינות להן הוקם המבנה, חלק שילבו את סגנון הבנייה האופייני לאותה מדינה וכך נוצר עירוב סגנונות ייחודי. ל"בית ברזיל" הוזמן האדריכל הברזילאי לוסיו קוסטה – אך הוא בחר לשתף את לה קורבוזיה בתכנון, וזה האחרון השתלט על הפרויקט.

מקבלי ההחלטות וכך גם האדריכלים השכילו להפנים את העובדה שמדובר בפרויקט ייחודי מסוגו בעולם, לכן, השתדלו ליצור מבנים שיעמדו במבחן הזמן לאורך השנים ויהוו בעצמם מוקדי עניין והצהרת כוונות. למעשה, ניתן לבקר בכל אחד מהבניינים וללמוד על אדריכלות ואם באים בשעות מסוימות אז מתקיימים כאן אירועים תרבותיים. בגלל קוצר הזמן התעכבתי רק על שניים מהבניינים, שאת שניהם תכנן לה קורבוזיה.

.

(3) המבנה

ב-1952 פנה משרד החינוך הברזילאי לאדריכל לוסיו קוסטה שיתכנן את בניין המעונות לסטודנטים הברזילאים. קוסטה, מבכירי האדריכלים הברזילאים המודרניסטים, היה בקשרי ידידות מקצועיים עם לה קורבוזיה, שהיה מעריץ של האדריכלות הברזילאית – שהיא זו שהחדירה ליצירתו את הבטון הגלוי ואת שוברי השמש. השניים שיתפו פעולה בתכנון בניין משרד החינוך והבריאות של ברזיל בריו דה ז'ניירו, פרויקט שנחשב עד היום לאחד המהפכניים והמשפיעים ביותר (בין השאר ניתן למצוא את השפעתו על בנייני ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, שתכננו דב כרמי וחבר אדריכלים). ללה קורבוזיה היה כבר ניסיון בקמפוס, היות ובתחילת שנות ה-30 תכנן לה קורבוזיה, שוויצרי במוצאו, את בניין המעונות לסטודנטים השוויצרים (אכתוב עליו כאמור מאמר נפרד בהמשך).

קוסטה ערך במשרדו תכנית אותה מסר לאחר שנה של עבודה ללה קורבוזיה, במטרה שזה יפתח את הרעיון ויחד ימשיכו במשותף את התכנון. עד לתחילת עבודות הבנייה ב-1959 המשיך לה קורבוזיה ועבד על הפרויקט לבדו, תוך שהוא עורך בהצעתו המקורית של קוסטה שינויים משמעותיים ומבלי לערב אותו. מהמבנה הסופי שהוקם, ניתן לראות כי פריסת הגושים דומה לפריסה שהופיעה בביתן השוויצרי שתכנן בקמפוס כמעט שני עשורים קודם לכן: גוש תיבתי ראשי הניצב על קומת עמודים, עם אולם מבואה/התכנסות הנפרד ובולט בזוית מהגוש הראשי כשהוא מפנה מסך זכוכית, בחלקה צבעונית, לסביבה. כאן הוסיף לה קורבוזיה אגף דומה נוסף בחזית הנגדית ואותו ייעד למגורי מנהל הבניין.

כשגילה קוסטה את השינויים שערך לה קורבוזיה בתכניתו המקורית, הוא ביקש תחילה לערוך בה שינויים משלו כך שהשפעתו עדיין תורגש. אך לאחר זמן קצר כשהבין את המצב הוא חזר בו, קיבל את היצירה שהציג לה קורבוזיה ומשך את ידיו מהפרויקט.

.

חזית מזרחית (מתוך הכרך ה-7 של עבודות לה קורבוזיה, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חזית מערבית (מתוך הכרך ה-7 של עבודות לה קורבוזיה, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

חמש קומות מגורים כולל גוש הבניין המרכזי המעוצב בצורת תיבה. הוא מתנשא על קומת עמודים מפולשת המתנשאת בעצמה לגובה של שתי קומות (את הרעיון של קומת העמודים קיבל ממורו, האדריכל אוגוסט פרה, כשהציע ב-1915 את הרעיון של עיר על עמודים – "les Villas sur piliotis"). גוש הבניין המרכזי המכוון כלפי מזרח-מערב, מפנה חזיתות קצרות ואטומות לכיוון צפון ודרום. משני צידי הגוש המרכזי מצויים אגפים חד או דו-קומתיים המקושרים לקומת הקרקע. ממערב מצויה בגוש אחד דירת מנהל הבניין וממזרח נמצא בגוש השני אולם המבואה עם האודיטוריום. דירה לאב הבית שוכנת במרכז קומת הקרקע. הבניין תוכנן כולו על בסיס מידות קבועות, "המודולור" (La Modulor) כפי שכינה אותו לה קורבוזיה ולו הקדיש זוג ספרונים שהפכו לשניים מרבי-המכר המצליחים ביותר בזירת ספרי האדריכלות של המאה ה-20.

לא רק לשינה נועד מבנה המעונות, אלא גם לשמש מוקד חברתי ותרבותי שמטרתו לחבר בין הסטודנטים ולחשוף את התרבות הברזילאית. לצורך כך הושקעו משאבים רבים בשימושים נוספים על פני חדרי השינה: ספרייה, אודיטוריום עם 80 מושבים המאפשר הסבה לאולם ריקודים, וכן אזורי לימוד ומפגש. גולת הכותרת היא מבואת הכניסה המרווחת שתוכננה באופן שניתן יהיה לערוך בה אירועים שונים בהיקפים שונים. מבואה זו עוצבה כך שתשרה אווירה ייחודית במקביל גם על אלה שיצפו בה מבחוץ וגם אצל אלה שישהו במבואה עצמה.

 

.

תכנית קומת קרקע וקומה טיפוסית (מתוך הכרך ה-7 של עבודות לה קורבוזיה, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

הבניין עצמו תוכנן בהפרדה בין אזור חדרי בנות ובין אזור חדרי בנים. ההפרדה בוצעה באמצעות חלוקת הבניין לשניים כשכל חלק משורת על ידי חדר מדרגות נפרד. 90 חדרי שינה יש בבניין, כששטח כל חדר הוא 16 מ"ר + מרפסת. חלק מהחדרים הם לסטודנט בודד וחלק לזוגות. החדרים עוצבו כפי שלה קורבוזיה עיצב את חדרי המגורים הנזיריים אך השימושיים במבנים אחרים שתכנן כמו בבניין המעונות השוויצרי ומאוחר יותר בבניין המגורים במרסיי: תכנית החדר מלבנית וכוללת שטח רחצה קטן הנפרד באמצעות ארון משאר שטח החדר שבו יש מיטה, שידה, שולחן וכסא והוא פונה למרפסת פרטית.

לעומת הבטון שנותר חשוף, למעט חיפוי האבן בחזית קומת הקרקע וכתמי צבע עזים ששולבו בשטחים הציבוריים ובמרפסות, נועד לריהוט תפקיד מרכזי בריכוך הבטון האפור. הריהוט כולו הורכב מעץ, ועוצב לבקשת קוסטה, על ידי שרלוט פרינייאן, מעצבת שעבדה בסטודיו של לה קורבוזיה באותן שנים, ופרטי ריהוט בעיצובה נמכרים עד היום בין השאר ברשת טולמאנ'ס.

אחד החידושים בבניין היה תכנון לנוחות אקלימית. לה קורבוזיה שילב באותן שנים את המהנדס אנדרה מיסנרד (André Missenard) שהתמחה בתכנון אקלימי והיה אחד מפורצי הדרך החלוציים בתחום. השפעתו על הפרויקט היתה בעיקר בבחירת מערכות החימום והאוורור והתקנתן. מיסנרד המליץ על שתי מערכות חימום ושתי מערכות אוורור שונות ונפרדות וכך אכן נעשה. יחד, האדריכל והמהנדס, תכננו מראש את הטמפרטורה הרצויה בכל חלק בבניין בקיץ החם ובחורף החם בהתאם לשימושים השונים (שטחים משותפים, מסדרונות, חדרים). מיסנרד הצליח גם להשפיע על בחירת חומרי הגמר, מהלך שלא היה קיים קודם לכן בתהליך עבודתו של לה קורבוזיה וכאן הוא התנסה בו לראשונה.

חשיבותו של הבניין לא נעלמה לאורך השניים. ב-1985 הוכרז הבניין כאתר לאומי לשימור, ובשנות ה-90 עבר שיפוצים נרחבים במסגרתם שוחזר אחד החדרים למצבו המקורי למטרת ביקורים. לצערי, החדר סגור כיום ולכן לא בקרתי בו. השנה נכנס הבניין יחד עם 16 מבנים נוספים שתכנן לה קורבוזיה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסקו.

.

סרטון קצר שצלמתי בבניין:

.

.

(4) חוויית המשתמשת

ד"ר קרס קאראם ברום (Ceres Karam Brum), אנתרופולוגית ברזילאית, פרסמה לפני כמה שנים מאמר מקיף בו הציגה את חוויותיה משהייתה ב"בית ברזיל". ברום, כמו רבים מהברזילאים השוהים כאן, לא יצאה מברזיל קודם לכן, והמעבר שלה לצרפת היה מלווה בחששות. קליטתה ב"בית ברזיל" העניק לה את האפשרות להיקלט ביתר קלוט בסביבה הזרה ולהרחיב את אופקיה הצרים.

"החוקרים הברזילאים הגרים ב'בית ברזיל' הם לא מהגרים או תיירים, אך בהיבטים מסוימים הם קשורים לאותם מושגים. ההגעה לפריס ללימודי דוקטורט או פוסט-דוקטורט מלווה בתשוקה ללימודים בין-לאומיים, הזדמנות לחילופי ידע עם חוקרים צרפתיים ומשאר מדינות העולם, אך היא גם מעוררת היכרות עם זהויות ואינטרסים שונים, היכרות את העיר ועם מקומות אחרים באירופה, היכרות עם אהבות וחברים חדשים ובמקרים מסוימים למצוא עבודה זמנית. במובן הזה, 'בית ברזיל' הוא סוג של טריטוריה ברזילאית. לגור ב'בית ברזיל' הופך את החוויה הבינלאומית של חוקר ברזילאי לחוויה ייחודית, הודות לאווירה ולערבוב בין השפה הפורטוגזית והצרפתית, והודות לקשרים שנוצרים בעיקר בין הברזילאים בצרפת". (…)

במאמרה היא מספרת גם על אווירה פחות שלווה שהתרחשה בין כותלי הבית בעבר הקרוב. בשנות ה-70, בעת שבברזיל שלטה דיקטטורה צבאית, היה פער עמוק בין הממשל הברזילאי ובין מה שהתרחש ב'בית ברזיל'. באותן שנים שהו כאן לא מעט גולים ואקטיביסטים שפעלו נגד הממשל הברזילאי. היא מביאה את חוויותיו של סטודנט אחר שסיפר על המתרחש בבית באותן שנים: "כסטודנט מריו דה ז'ניירו שבא לצרפת, 'בית ברזיל' היה נראה לי יותר מקום של פעילות אקטיביסטית מאשר מעונות לסטודנטים. האפשרות לגור בפריס תמורת 300$ לחודש, שיקף את המציאות הנפרדת בו התקיים 'בית ברזיל'. לגור שם משמעותו לקבל את כל הסיוע הנדרש כדי לשהות בפריס, עם או בלי מחקר. חלק מהאנשים שגרו שם עשו זאת בסודיות ותחת שם אחר מבלי שהיו מעורבים בכלל במחקר". באותן שנים של שלטון צבאי דיקטטורי בברזיל, עבר ניהול הבניין לידי השלטון הצרפתי, ורק ב-1995 חזר הניהול לידי ממשלת ברזיל ובאותה שנה, לאחר שנים ארוכות של הזנחה, מימנה שיפוץ יסודי ומאז הוא מטופח ומתוחזק היטב.

.

חזית מערבית

.

אבן פראית מחפה את קומת הקרקע

.

כתמי צבע בדלתות ובבליטות

.

בחלקו המערבי של הבניין, הפונה אל הקמפוס, מצוי אגף משותף של הבניין המפנה חזית זכוכית צבעונית באגף זה מצוי אולם מבואה רחב, קפיטריה ואודיטוריום

.

בחזית המזרחית גוש הבניין העיקרי מפנה פתחי חלונות קטנים יחסית שמאחוריהם נמצאים חדרים משותפים של הסטודנטים: חדרי פגישות, חדר מוסיקה, חדר אמנות, חדר קריאה, מטבח, חדר כביסה, שירותים

.

הזכוכית הצבעונית לא שקופה מספיק ולכן לא מאפשרת להציץ בקלות פנימה

.

עמודי בטון דקיקים מפרידים בין לוחות הזכוכית במרווחים משתנים

.

המדרגות הפנימיות מקבלות עדות פלסטית בחזית

.

בטון

.

בחלקו הצפוני של המבנה יש חצר מקורה המשתלבת עם חצר הקמפוס

.

חזיתות צפון ודרום של הבניין צרות ואטומות

.

בקצה הצפוני של הבניין קיר שיורד לקרקע וסוגר על חצר מקורה הפתוחה בחלקה

.

בחלקו הפנימי של הקיר מצוי מדף בנוי שחזר והופיע בעבודות רבות אחרות של לה קורבוזיה

.

בחצר

.

חזית אולם האודיטוריום המשקיפה על החצר המקורה

.

החצר

.

ירידה לקומת המרתף של הבניין

.

מתחת לגוש הבניין המרכזי מרבית השטח פנוי בחצר או רחבה מרוצפת. רחבת הכניסה משוחקת באמצעות גושים שונים כמו המזבח שמימין, או ספסלים ושלחנות בנויים מבטון חשוף

.

על המזבח עיטר לה קורבוזיה בחתימת ידו האופיינית את סיפורו של הבניין

.

רחבת הכניסה היא מכיוון מזרח – הכיוון הפונה אל הרחוב העירוני (כיום הקמפוס מגודר, קיים אמנם שער בצמוד לבניין אך הוא נעול בשרשרת)

.

ברחבה יש שולחן/ספסל בטון

.

וספסל נוסף

.

בדומה למכונות המגורים האחרות שתכנן, גם כאן קומת העמודים היא קומה מפולשת המתנשאת לגובה של שתי קומות

.

מבט על פתח הכניסה לבניין

.

הריצוף

.

התקרה 01

.

התקרה 02

.

שעות הביקור והמחיר: 1 אורו

.

ידיות דלתות הכניסה

.

לאולם המבואה המרווח יש תקרת בטון משופעת המתחילה בקטע הנמוך והולך ונעשה גבוה

.

ניתן לראות את שינוי גובה התקרה במבט מהכניסה

.

מקום שהייה ומפגש

.

החזית משוחררת מעמודים ולכן את הולם חוצים ששה עמודי בטון עגולים – אחד מהם בסמוך לפינה

.

מבעד לזכוכית

.

את הריהוט הבנוי הכולל שולחנות ומושבים עיצבה שרלוט פרינייאן

.

הזכוכית הצבעונית מוסיפה רובד עשיר למבנה ולחוויית השהייה או המעבר בסמוך לה

.

אמנות פשוטה נעימה ומיוחדת שהופכת את המקום לצבעוני יותר

.

מחיצה ארוכה שאינה מגיעה עד התקרה מכסה על מטלה מעילים ועליה תלו הסבר על ערכו וסיפורו של הבניין

.

סקיצות מוקדמות שיצר לוסיו קוסטה

.

פרספקטיבה מוקדמת שיצר לה קורבוזיה

.

תכנית קומה טיפוסית: בכתום חדרי המגורים עם המרפסות הפונות למזרח, ובירוק-כחול-אדום חדרים משותפים לשירות הסטודנטים

.

בבנייה: שלד בטון קונבנציונלי

.

חדר מגורים זוגי בבניין

.

אולם המבואה ב-1939

.

האודיטוריום בשנת 2002

.

מתלה המעילים

.

לעומת תקרת הבטון החשוף, יש ריצוף שחור מבריק וצבעוניות עמודים וזכוכיות

.

מעל ספסלי הישיבה מותקנת תאורה ממוקדת

.

מימין פתח הקפטריה, באמצע דלתות האודיטוריום ומשמאל שירותים

.

כניסה לשירותים: הדלתות נבצעו על פי פלטת הצבעים הקבועה של לה קורבוזיה

.

השירותים סטנדרטיים

.

תקרת הקפטריה

.

תאי מפתחות ודואר ממוקמים בגוף זכוכית על במת בטון חשוף מול תאו של אב הבית

.

עמודי הבטון בין לוחות הזכוכית הם אינם קונסטרוקטיביים ולכן למעשה הותיר לה קורבוזיה את קומת הקרקע פתוחה במבט

.

קירות בטון וזכוכית מעוגלים. משמאל מציץ חדר המדרגות הצפוני

.

פתח יציאה לחצר המקורה

.

המבואה לאגף המשרדים וחדרי הישיבות מוארת באמצעות פתח מעוגל בתקרת הבטון

.

את הקירות מעטרים עבודות עץ אמנותיים

.

חדר המדרגות הדרומי – עד כאן מותר להסתובב בבניין

.

(5) עוד בסביבה

בתחומי הקמפוס מבנים נוספים שראוי להתעכב עליהם, החל מתחנת הרכבת התחתית ועד מתקני הספורט. אני רק התעכבתי מבחוץ על כמה מהם. ל"בית השוייצרי" בו ביקרתי מיד לאחר מכן אקדיש רשימה נפרדת בהמשך.

.

תחנת הרכבת התחתית Cité universitaire במקשרת בין מרכז פריס ובין קמפוס האוניברסיטה הנמצא ממש מולה את התחנה שנפתחה ב-1938 תכנן האדריכל Louis Brachet.

.

את הבניין המרכזי בקמפוס המכונה "הבית הבינלאומי" (Maison Internationale) שבנייתו הושלמה ב-1936, תכנן האדריכל האמריקאי ג'ון פרדריק לארסון בהשראת ארמונות צרפתיים

.

"בית מקסיקו" בתכנון האדריכל חורחה מדלין (Medellin) שבנייתו הושלמה ב-1953

.

גגון בכניסה לבית מקסיקו

.

קיר אמנות בחזית הבניין

.

פרט

.

"בית הודו" (1968) בתכנון צמד האדריכלים ההודי M. BENJAMIN ו-H.R LAROYA

.

מרפסות "בית הודו"

.

"בית יפן" מ-1929 בתכנון האדריכל Pierre Sardou

.

"בית צרפת-בריטניה" (1937) בתכנון האדריכלים Pierre Martin ו-Maurice Vieu

★★★

★★

מבנים נוספים שתכנן לה קורבוזיה וכתבתי עליהם:

.

(1) Unité d'Habitation בברלין

(2) מוזיאון היידי וובר בציריך

★

ביום רביעי אפרסם רשימה על הביתן השוויצרי בקמפוס

8-