סיבוב בכנסיית הבשורה בנצרת

אחד המקומות העלובים היא העיר שאמורה היתה להיות מוקד תיירות מרכזי בישראל. כנסיית הבשורה שהיא ככל הנראה שיאה של נצרת, אותה תכנן האדריכל ג'ובאני מוציו (1982-1893), היא בניין ענק שנדחף בין בניינים אחרים. הממדים והעיצוב שלו חסרי קשר למקום ולסביבה ומייצגים משבר תכנוני שמרני בעולם הכנסייה. יחד עם זאת, הגודל, הטיפול בתאורה, עבודת הבטון ושילוב האמנות באדריכלות הופכים אותה ליעד מרתק לביקור.

לא הנוצרים שמעבר לים ולא היהודים באים לבקר כאן בהמוניהם, כל אחד עם סיבותיו שלו. עליבותה של נצרת לא נובעת רק בגלל חולשת תושביה ומנהיגיה, אלא בעיקר בגלל אותם שרי תיירות וראשי ממשלה שהזניחו וממשיכים להזניח את ענף התיירות בכלל ואת נצרת בפרט.

ועל כך ברשימה זו.

.

14695521_1416300611732850_3486011694645174276_n

שושן צחור עלק

.

dsc04616

נקודת ציון

.

dsc04584

כשעומדים סמוך לבניין קשה לתפוס את ממדיו

.

dsc04501

הכניסה הראשית בחזית המערבית עשירה בעבודות אמנות המתייחסות לבשורה

.

dsc04504

שילוב האמנות באדריכלות היה חלק בלתי נפרד מיצירתו של האדריכל

.

dsc04507

חלון

.

dsc04505

השער המרכזי לבניין בחזית המערבית מעוטר בסצנות מחיי מרים

.

dsc04508

תקרת מבואת הכניסה החיצונית

.

dsc04520

הקומה התחתונה בכנסייה היא מופת של עבודת בטון

.

dsc04528

עיצוב האולם נוצר בהשראת בקתת עץ: אך אינו פה בקתה אלא אולם גדול ומושקע ואין פה עץ אלא בטון מזוין וחשוף

.

(1) הייצוגיות וחווית המשתמש

למרות התעוררות הזירה האדריכלית בארץ ובעולם שהתרחשה בשנות ה-50, בוותיקן כנראה לא הצליחו להשתחרר מאדריכלות פשיסטית שמייצגת שמרנות עודפת. התחזקות מדינת הלאום הביאה להחלשות הדת שהלכה ושקעה למשך כמה עשורים, אבל זה לא עצר את הוותיקן מלבנות את אחת הכנסייה הגדולה ביותר בישראל. כנסיית הבשורה אכן מצליחה לבלוט בנוף הבנוי והצפוף של נצרת, אבל היא לא מצליחה ליצור חוויה ייחודית אצל המבקר. אולי בגלל גודלה ואולי בגלל הרצון ליצור מבנה שפשוט יכסה על אתר קדוש בלי התחכמויות. זה מתחיל בכיפה שהיא למעשה בכלל לא כיפה (סביר להניח מהסיבה שרצו להתרחק ככל הניתן משפה ורנקולרית), פריסת המסות, עיצוב חזותי ופנימי. כנראה תפסו ראש קטן ובסך הכל רצו כאן רק את הרצון לסוכך על הצליינים שבאים לראות, להגיד תפילה ולהמשיך במסעם האינטנסיבי בין אתרי הנצרות הפזורים בכל רחבי האזור.

האדריכל ג'ובאני מוציו שתכנן את הבניין מצא בשלב מסוים בקריירה שלו עת העניין בשילוב אמנות ביצירתו. הגיוון היה הצד החלש שלו וגם בכנסיות במילאנו הוא תכנן ועיצב מבנים דומים מאד למבנה בנצרת. ג'ובאני היה אדריכל איטלקי שתכנן בעיקר כנסיות ומנזרים קתולים בצפון איטליה בכלל ובמילאנו בפרט. על כנסיית סנטה מריה אנונציטה במילאנו כתבתי כאן. זו כנסייה מ-1932, ריקה כל כך מקישוטים עד שהשילוב של אמן כמו דן פלווין שהוזמן להתערב במבנה כמה עשורים מאוחר יותר היה פשוט וקל. לעומתה, Chiesa di San Giovanni Battista alla Creta אותה השלים מוציו ב-1958 במקביל לכנסיית הבשורה, היא מבנה שמזכיר את המבנה בנצרת, בגישה החומרית והרעיונית (בהמשך אפרסם כאן רשימה נפרדת גם על כנסייה זו). בנצרת כמו בשאר הכנסיות שתכנן ובקרתי בהן עיצוב האולמות, מערך התנועה ופריסת השימושים השונים חלשה וסתמית.

המוקד המרכזי של הכנסייה היא "מערת הבשורה" שנמצאת בתחתית המפלס התחתון של הבניין. במערה ששימשה על פי המסורת בית מגורים, התרחש האירוע בו בישר, לפי המסופר, המלאך גבריאל למרים כי היא הולכת ללדת בן. לעומת מבנה הכנסייה המודרני, בולטים השרידים הקדומים המורכבים בעיקר מסלע האם ונחשפים במרכז הבניין. אלא שכאן שוב יש אכזבה, כי אין כניסה למערת הבשורה. המערה עצמה כמעט והוחרבה לחלוטין במהלך השנים בידי הנוצרים עצמם שבכל הזדמנות שבנו כאן כנסייה חדשה, הרסו פיסה מהמערה שממילא היתה קטנה במקור. ההרס נמשך עד המאה הקודמת וכיום מסוכן להיכנס אל שרידיה ולכן הכניסה אסורה. הכיפה הגדולה המתנשאת לגובה של כ-60 מטרים ומחדירה אור טבעי אל האולם, מושכת את העין הרבה יותר מאותם שרידים, אבל גם אליה אסור משום מה להכנס, למרות שיש בה מרפסת תצפית היקפית.

שיאה של הכנסייה הוא דווקא במקומות הקטנים והאינטימיים שלה: המדרגות ומבואת הכניסה. כאן אפשר להתמקד בעושר שיצר האדריכל וצוות האמנים שליווה אותו. להתרשם מפרטי הבנייה ומיצירות האמנות, ולהירגע מעט מכל הגודל המעט מיותר שיש בשני האולמות הגדולים. האדריכל ג'ובאני מוציו שהיה אדם בעל השכלה רחבה ומעמיקה בתולדות האדריכלות, למד במהלך העבודה על העיטורים שיצרו בני הקהילה הנוצרית-יהודית שהתגוררה כאן בעבר ובחר לשלב בחדרי המדרגות את אותם סמלים שהתגלו בחפירות הארכאולוגיות. לכן, ביקור בחדר המדרגות הוא לא רק חוויה של תנועה וחלל אלא גם של סימבוליקה והיכרות עם הקהילה שהתקיימה כאן לפני אלפיים שנה.

האכזבה מכנסיית הבשורה מעלה בזיכרון כמה מבני כנסיות שתוכננו ונבנו כמעט במקביל ומוכיחות שתכנון כנסיות המשיך להעסיק את טובי האדריכלים שמצאו זירה להבעה יצירתית: כנסיית טמפליאוקו (Temppeliaukion kirkko) בהלסינקי בתכנון האחים טימו וטואמו סואומלאינן (1969-1961) הכנסייה ברונשאן בתכנון לה קורבוזיה (1956-1953), כנסיית קייזר וילהלם בברלין בתכנון אגון איירמן (1963-1959) או קתדרלת ברזיליה בתכנון אוסקר נימאייר (1970-1958). בכולן, כמו זו בנצרת מככב הבטון הגלוי. בחלק מהן הבטון החשוף מופיע בחוץ ובפנים, בחלק אחר כמו זו בנצרת רק בפנים. אך בכולן נעשה שימוש מיטבי בפלסטיות של הבטון. הן אינן כוללות אמנם קריפטה או אתר קדוש עתיק אחר כמו זה שיש בכנסייה בנצרת והן לא צריכות לשאת מסה גדולה ומגוונת במיוחד של אנשים, אבל האדריכלים הוכיחו בהן באופן גלוי יכולת חשיבה, כזו שהופכת אותן ליצירות אדריכלות חד-פעמיות, הן בהיבט הייצוגי והן בהיבט החוויתי המותיר רושם עצום אצל המבקר. בכנסיית הבשורה השמרנית שני ההיבטים האלה כאמור לא קיימים.

.

%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%a81970-01

1970: מראה כללי מהאוויר (צילום: משה מילנר, לע"מ)

(2) תולדות

עם הקמת המדינה יצא הוותיקן בהחלטה להרוס את בניין כנסיית הבשורה הקיים, ולהקים תחתיו בניין חדש ומודרני שיענה על צרכי המקום. הבניין שעמד מאז 1730 לא היה מיוחד באופן כזה שמצאו לנכון לשמור עליו. הצרכים השתנו באופן משמעותי עם שחרור הכנסייה מאיומי השלטון או השכנים המוסלמים שהטרידו את הנוצרים, מה שהוביל לא פעם להחרבת הכנסייה ופגיעה באנשיה. הכנסייה הוותיקה נהרסה כבר בתחילת שנות ה-50 ובדצמבר 1954 נערך טקס הנחת אבן פינה למבנה החדש אותו תכנן האדריכל אנטוניו ברלוצי שתכנן בין השאר את הכנסייה בפסגת הר תבור, כנסיית גת שמנים בהר הזיתים ואת בית החולים האיטלקי בירושלים (כיום משרד החינוך). הכוונה היתה לסיים את עבודת הבנייה תוך 4 שנים, אך הכוונות המקוריות לא מומשו. רק 16 שנה מאוחר יותר הצליח הפרויקט להגיע ליעדו הסופי.

הריסת המבנה הישן אפשרה לערוך חפירה ארכאולוגית מקיפה במגרש הגדול, וכך נחשפו שרידי בתים וכמובן שרידי כנסיות קדומות ששכנו באתר. נחשפה גם מערת קבורה מהמאה ה-16 לפנה"ס ובה התגלו כלי נשק, כלי פולחן ובגדים. על אף שהאדריכל תכנן את בניין הכנסייה כבר בשלב מוקדם בתהליך, הוחלט בוותיקן למסור את העבודה לאדריכל ג'ובאני מוציו, שתכנן את הבניין מחדש. לצידו עבד כאן האדריכל משה לבקוביץ שסייע לו בקשר עם חברת "סולל בונה" ושאר קבלני המשנה שפעלו באתר. בעקבות חשיפת הממצאים הארכאולוגים, כמו שרידי הכנסייה הצלבנית ובתיהם של היהודים-נוצרים קדומים, הוחלט לא לפגוע במבנים בממצאים ואף לשלב אותם בבניין החדש. כמו כן הוחלט להתרחק מעט מהרחוב כדי ליצור רחבה קטנה בחזית הבניין כזו שתאפשר למבקרים להתרשם מעט מחזית הבניין החדש.

.

%d7%9e%d7%a9%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%93%d7%9f1965

1965: בבנייה (צילום: משה פרידן, לע"מ)

.

ב-1959 הושלמו החפירות הארכאולוגיות וכך גם התכנון של הכנסייה החדשה. בנובמבר 1960 הוחל במלאכת הבנייה אותה ביצעה חברת "סולל בונה" שזכתה במכרז בינלאומי. עיכובים שונים הביאו להשלמת שלד הבניין רק ב-1965. העיכוב נבע בעיקר מתכנון תקציבי שגוי. בתחילה עמד התקציב על 2 מיליון דולר, אך כבר במהלך העבודות התברר שעלות ההקמה תהיה גבוהה באופן משמעותי. אך לא רק כסף היווה אתגר אלא גם הקרקע עצמה. חוסר יציבות של הקרקע וגודלו הייחודי של הבניין עם המסה הגדולה שהוא צפוי היה לשאת (גם של הבניין עצמו וגם של 6,000 איש שיוכלו לשהות בו זמנית), דרשו התערבות של אנשי מחקר מהמכון לחקר הבנייה בטכניון. אנשי המכון ערכו ניסויים וחישובים שהובילו להחלטה לייצב את הקרקע באמצעים כימיים ולאחר מכן לחפור ולצקת יסודות בעומק של 22 מטרים.

ב-1966 הושלם המפלס התחתון של הכנסייה ונפתח לציבור, אך כבר ב-1964, טרם הושלם הבניין, ערך בו האפיפיור פאולוס ה-6 תפילה ראשונה. במרץ 1969 נחנכה הכנסייה ומאז ועד היום היא פתוחה למבקרים.

.

dsc04529

הריצוף מעוצב באופן המייצר אשליה של מדרגות היורדות אל שרידי "מערת הבשורה"

.

dsc04534

קורות ועמודי העץ הם למעשה בטון חשוף

.

dsc04521

תקרה

.

dsc04524

גוף תאורה

.

dsc04525

ברוטליזם

.

dsc04537

קורות הבטון מכוונות אל הפתח המרכזי הקושר בין כל שלושת קומות הבניין

.

dsc04543

בקצה הקומה ירידה אל שרידי עתיקות ובראשם מערת הבשורה לה מיוחס האירוע החשוב בתולדות הנצרות

.

dsc04538

שרידי הכנסייה הביזנטית ומשמאל מערת הבשורה

.

dsc04545

מבט מלמטה אל הכיפה בצורת שושן צחור המסמל את בתוליה של מרים, פרח המכונה הודות לכך Madonna Lily

.

dsc04518

מהלך מדרגות מהיפים בארץ מקשר אל הכנסייה שבקומה העליונה

.

dsc04557

במדרגות: ויטראז'

.

dsc04558

במדרגות

.

dsc04559

במדרגות

.

dsc04561

במדרגות

.

dsc04562

חדירת או טבעי מבעד לחלונות ויטראז'

.

dsc04563

הכנסייה בקומה העליונה

.

dsc04565

חלונות ויטראז'

.

dsc04568

עבודות אמנות שהגישו מדינות נוצריות לכנסייה תלויות לכל אורך הכנסייה (כמו זו שבתמונה שהוגשה על ידי ארה"ב)

.

dsc04571

במרכז הכנסייה מודגשת הכיפה המאירה את האולם באור טבעי רך ונעים שחודר מבעד לפתחים משולשים בבסיס הכיפה

.

dsc04573

הכיפה 01

.

dsc04578

הכיפה 02

.

dsc04579

הכיפה 03

dsc04576

מבט אחורה בכנסייה אל החלון הפונה לחזית המערבית מעל שער הכניסה

.

dsc04582

אולם הכנסייה מואר וגבוה, לעומת הקומה התחתונה האפלה והנמוכה

.

dsc04587

יש חנות מזכרות

.

dsc04588

מגנט למקרר

.

dsc04589

יוצאים לסיבוב עם החמור

.

dsc04592

המשפחה

.

dsc04593

בובה

.

.

אחרי הביקור אפשר להמשיך לסופרמרקט הגדול בישראל שבכל הזדמנות שאני באזור אני שמח לקפוץ ולבקר בו. על הפרויקט הזה שתכנן האדריכל האיטלקי-ישראלי מיקלה סימאונה כתבתי כאן:

.

dsc04711

10 דקות נסיעה לסופרמרקט הגדול בישראל שנמצא באזור התעשייה של נצרת עילית

.

dsc04631

קומת המסעדות כמו רחוב באיטליה

.

dsc04693

נוף לעמק ולהר תבור

.

dsc04657

המעבר לשירותים

.

dsc04667

עם תצלומי שלטי רחובות

.

dsc04662

לכל אחד מאזורי השירותים עיצוב שונה

.

dsc04658

תא נכים

רשימות נוספות בנצרת:

.

(1) מלון גולדן קראון (פייגין)

(2) בית הבראה "שפרינצק" (רכטר-זרחי-רכטר)

(3) בית הכנסת המרכזי (נחום זולוטוב)

(4) מרכז המזון (מיקלה סמאונה)

שיר לסיום:

.

★★★

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 22/10/2016 at 20:42

    אני לא אוהבת את הכנסייה הזאת ולא אוהבת את הסופר הזה. בכל כנסיה קטנה בעכו יש יותר יופי ועומק מהקשקוש הנוצרי הזה. והסופר הזה הוא ההוכחה שכסף לא קונה טעם טוב ושכל ישר. לא אהבתי את האוכל. כל הנון פוד נראה כמו בזאר של דברים מסין. בכל סופרפארם בעיר יש יותר סטייל מהמחלקת בשמים שלהם. והירקות והפירות לא משהו. היו צריכים לשאר בירכא

    • שלגיה  On 23/10/2016 at 8:12

      מאז שאני ילדה,כל ביקור בכנסיה עשה לי חשק להפוך לנוצרייה. הכנסיות היפות,החגים הנוצרים,הגברים שלבושים שמלות. ואחרי הביקור בכנסיה הזאת שמחתי שאני יהודיה. אני לא מתנצרת בגלל הכנסייה הזאת ובגלל הסופגניות בחנוכה.

  • טל סגל  On 22/10/2016 at 22:52

    מתנת מקסיקו כפי שכתבת היא בעצם מתנת ארה״ב. היצירה היא של אומן אמריקאי בשם Madden שפיסל גם פסל של פטרוס בכפר נחום. מתנת מקסיקו נמצאת על הקיר ממול (הקיר הצפוני) והיא מתארת את המדונה מגוודלופה.
    נצרת סובלת מהזנחה סביבתית והעדר תשתיות וזה מעיב על כל ביקור במקום.
    משרד התיירות? לא בטוח שהוא מתפקד. בטח לא בנצרת.

  • amitaisandy  On 23/10/2016 at 1:22

    כבר כילד בביקורי הראשון בה נדהמתי מהכיעור הנורא של הכנסיה הזאת, שונה כל כך מהיופי של כל הכנסיות שהכרתי עד אז. ראשי הכנסיה בוודאי לקו בעיוורון כעונש על אינוס קטינים כשהם אישרו את הזוועה הזאת.

  • מתן  On 23/10/2016 at 11:06

    דעת מיעוט: מביקור בכנסייה לפני כשנה יצאתי מסטול ממיסטיקה ותיאולוגיה נוצרית. נראה לי שהבנתי פתאום איך אחד שווה שלוש, ההוקוס פוקוס שלהם לגמרי עבד עליי; אני ובתי הקטנה נדדנו בין המפלסים כמו בין הרקיעים, עם אור טבעי או שמיימי שעטף את הכול בעדשה אסכטולוגית מרככת, הדברים אינם כפי שהם נראים, חשבתי, הבטון הוא העץ – עץ הצליבה ועץ האבוס – המישור הוא ירידה, הדהודי הריצה של בתי במפלס האמצעי הוכפלו ושולשו למרות שהיינו רק שנינו. וכשיירדנו למפלס התחתון, למערה, כמעט שכרענו. זה הדבר: לעליבות שאכן נוכחת בעיר ובכנסייה, יש משמעות תיאולוגית. ישו היה חייב לצמוח מתוך העליבות הגדולה ביותר, ולמות את המוות העלוב ביותר, כדי לגאול את האנושות. הסברתי את זה לבתי, בת שנתיים וקצת. היא דרשה וידאו של רינת. פגשנו בחוץ את אמא וירדנו לרחוב הראשי למצוא כנפה. בטוח הרבה יותר טעים מקומת האוכל בקניון. בדרך לכנפה, אגב, פרצה משום מקום תהלוכת ענק של התנועה האסלאמית – אלפי אנשים ונשים בירוק – כמה מרגש! חשבנו.

    • שלגיה  On 23/10/2016 at 18:30

      יש בנצרת ממתקים מזרחיים טובים וזה לא שאני מתה על הז'אנר הזה , וגם יש חנויות שהייתי קונה בהם שוקולדים שווים מסוריה (כשהיה שקט שם). נצרת נפלאה , אני לא יודעת על איזו עליבות מדברים.

      • מתן  On 23/10/2016 at 20:22

        גם אני חושב שנצרת נפלאה. אני מדבר על עליבות מבעד לעיניים של מנסחי הנצרות: לא היה ייתכן מבחינתם שהמשיח יתגלה במרכז העולם הקדום, ברומא, הוא היה חייב לבוא משום-מקום, מפרובינציה שכוחת אל, ואפילו לא מבירת הפרובינציה העלובה, ירושלים, אלא מאיזה כפר בצפונה, וגם שם – באבוס לבהמות ולא במשכן של בני אדם (הבשורה ניתנה בנצרת אך ישו כמובן נולד בבית-לחם). האבוס שישו נולד בו הוא סימבולי, מהבחינה הזאת, והאדריכל עמד על הסימבוליות הזאת, פנים הכנסייה שבאופן מסורתי מדמה את רחם הבתולה, מדמה כאן גם אבוס.

        ומעבר לקשקושים תיאולוגיים – נצרת הייתה יכולה להיות יותר נעימה בלי הביוב ברחובות, הכבישים והמדרכות ההרוסים, אבל ככה כמעט נראים כל היישובים הערביים בארץ. הזנחה פושעת.

  • מרקו  On 23/10/2016 at 15:25

    ביקרתי באתר, אני דווקא זוכר את הכנסיה לטובה מבחינה אדריכלית. לפחות החלק הפנימי. יש יופי ואווירת קדושה במקום. יש ניגודיות בולטת בין המבנה עצמו לבין המערה/ אכן לא נשאר הרבה מה לראות ממנה – בעיניי האדריכל הצליח להוציא הרבה מהמעט שנותר באתר. אולי שווה לציין שליוויתי בביקור ידידה נוצרייה, שהתרגשה מאוד מהמקום ואפילו חשה במערה חיבור כלשהו למסורת הנוצרית – אפשר לומר אם ככה שהכנסיה ממלאת את ייעודה היטב כמוקד צליינות.
    לעומת זאת החלקים החיצוניים שלה היו שוממים וחסרי ייחוד (חלק מהסיבה – כי המתחם מנותק מהרחוב). אנחנו, אגב, ביקרנו שם בשבוע שלפני חג המולד… הניגוד בין המתחם החיצוני בכנסייה לבין הרחוב הראשי ההומה ושוק חג המולד היה בולט מאוד.

  • huxh  On 26/10/2016 at 9:26

    רשימות מעולות!, אבל למה, למען השם, בשנת 2016, התמונות כ"כ קטנות??

    • מיכאל יעקובסון  On 26/10/2016 at 9:30

      הסיבה לכך פשוטה: תמונות גדולות יותר דורשות שטח אחסנה גדול יותר ואת זה אין לי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: