סיבוב בבניין המרכז האוניברסיטאי באוניברסיטת בן גוריון

לבניין הזה שהושלם ב-1998 יש תחרות קשה, הוא עוטף את הכיכר שתכנן שלמה אהרונסון לפני עשרים שנה ולצידה שלושה מבנים שהותירו את חותמם על תולדות האדריכלות הישראלית ונבנו לפני ארבעים שנה: בניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן שתכננו האדריכלים נדלר נדלר ביקסון גיל, בניין האודיטוריום ע"ש קרייטמן שתכננו האדריכלים אברהם יסקי ויעקב גיל ובניין הפקולטה למדעי הרוח שתכננו האדריכלים אמנון ניב, רפי רייפר ונתן מגן.

עם השכנים המאתגרים נדרשו להתמודד האדריכלים ברכה ומיכאל חיוטין. הפתרון: חזרה לצורות בסיסיות (הצבת קונוס קטום וחצר פנימית המרומזת בחזית הראשית הפונה לכיכר) ושחרור מהבטון החשוף ופנייה לחיפוי באבן חול ומסכי זכוכית. כל זה מקבל את פני הבאים לקמפוס ומשמש את הנהלת אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.

ועל כך ברשימה זו.

.

1998

.

הנפילה: את הפסל הדבילי הוסיפו מאוחר יותר ולא כחלק מהתכנון המקורי של האדריכלים

.

השאלה שהעסיקה אותי בביקור בבניין היתה מאיפה לעזאזל נכנסים? בחזית הדרומית הפונה לכיכר יש פתח גדול אבל הוא מוביל לחצר פנימית, ריקה וסגורה. בחזיתות המזרחית והמערבית יש פתחים קטנים, אבל לבניין כזה מרשים שהקונוס בחזיתו הופך אותו לנקודת ציון בקמפוס, בטח יש כניסה גדולה ומרשימה לא פחות. אז זהו שלא.

חצר מבוזבזת? "זו לא חצר מבוזבזת", מגיב האדריכל מיכאל חיוטין, "בהתחלה היא שימשה לטקסים, לקבלת תארים וקונצרטים ונחשבה למקום של אירוח. אחר כך התחילו לסגור פה ושם והשימוש לא נשמר. בסך הכל מדובר בבנייה אקלימית".

ולמה החצר מרוצפת ולא גינה? "החצר מרוצפת כי מתחתיה יש מרכז מבקרים. בהתחלה היו פזורים בה עציצים שבינתיים סולקו".

ולמה בניין כל כך סגור? "הבניין נבע מהשטח. הוא מתכנס פנימה כי הוא מוקף חנייה מכיוון צפון ומכיוון מערב".

אז איפה הכניסה? "הם לקחו את הלובי ושמו שם משרדים".

למה החיפוי באבן ולא בטון כמו בשאר הקמפוס? "הבניין הזה היה בניין בתחרות שניגשנו אליה [תחרות סגורה שערכה אוניברסיטת בן גוריון ובה זכתה הצעתם של האדריכלים חיוטין, מ"י]. אחר כך בעקבות התערבות המזמין היתה התעקשות שלא יהיה בטון. כמעט ולא שינינו כלום מההצעה המקורית, אלא שהאוניברסיטה והתרומים התאהבו בפיתוח של שלמה אהרונסון בכיכר שמדרום לבניין שם יש ארכדת אבן, ולכן בחרנו באבן חול שהגוון שלה דומה לבטון שסופג את כל סופות החול".

אתם בחרתם את הפסל של הילדה שמטפסת על הקונוס? "הפסל הגיע ללא התייעצות עם האדריכלים. צריך להבין שאחרי שהאדריכלים יוצאים מהבניין הוא צפוי לשינויים".

.

ברכה ומיכאל חיוטין במשרדם

.

מסות: הבניין מורכב משני נפחים עיקריים. מבנה מרובע עם חצר עגולה. כלפי חוץ החזיתות מתאפיינות באטימות מסוימת וכלפי פנים, אל החצר, מפנה הבניין פתחים רחבים. הקונוס הניצב בחזית ובנפרד מהבניין מעניק לו ממד פיסולי הממשיך ומודגש בהיבט החומרי. לעומת הגוש המרכזי הריבועי המחופה לוחות אבן חול, מחופה הקונוס בלבני סיליקט קטנות. הקונוס סוגר על אולם כנסים שקבור ברובו מתחת לקרקע.

מעטפת: הקונוס אטום כולו אך גוף הבניין העיקרי כולל סדרה של פתחים בכל אחת מחזיתותיו. הפתחים מאורגנים באופן שונה ובהתאם להגיון. החזית הדרומית הראשית הפונה לכיכר מציגה משחק של פתחים היוצרים קצב קצר בכל פינה בחזית. פס צר חוצה כמעט את כל החזית לרוחבה, ארבע חלונות קטנים ומוארכים פתוחים בשליש המזרחי התחתון, ובחלק העליון ישנם פתחים בנפחים שונים. שאר החזיתות מתאפיינות בפתחים המזכירים חרכי ירי, אולי בהשראת הפתחים שנוהגת האדריכל עדה כרמי-מלמד לשלב בחזיתות שבתכנונה ומעניקים להם לרוב חזות של מצודה. אגב, כרמי-מלמד היתה אדריכלית הקמפוס באותה עת.

מקום: בדומה לגוש הגדול המכיל חצר מפגש מוגנת ושקטה, מכיל גם הקונוס מקום מפגש מוגן שקט ובעיקר מפתיע. הכניסה אליו היא דרך גשרון בקומה העליונה. מראש הקונוס יש מבט על הכיכר (שכיום מוסתרת בגלל העצים שצמחו) וגם אפשר לעמוד פנים מול פנים עם פסל של ילדה שמתאמצת לטפס על המבנה. הפסל משעשע אך הוא חסר כל עומק או ערך משמעותי ומבטא במידה מסוימת קרקסיות שלא מתאימה לאוניברסיטה השואפת למצוינות. מה רצתה הפסלת לומר? שהילדה נועזת ומעזה למרות שלא ברור למה ילדה צריכה לטפס על בניין הסנאט? לחדור למערכת המחשבים ולשנות ציונים? להימלט ממרצה מזדקן שמשתוקק לבעול אותה?

פנים: המבנה עצמו מחולק בין שתי הקומות העליונות שכוללות משרדים, קומה תחתונה ובה אולם מבואה רחב לתערוכות מתחלפות, ומבואה לאולם הכנסים בו ניצב דגם של קמפוס האוניברסיטה בבאר שבע. התאורה הטבעית ששוטפת את הקומה התחתונה חוסכת בצורך של הדלקת תאורה מלאכותית ומעניקה לאולם את אופיו הייחודי, בטח אחרי שנכנסים אליו מהשמש החזקה והמסנוורת שבחוץ.

שכנים: בניין הפקולטה למדעי הרוח מתאפיין בעושר המעברים. בניין הספרייה מאופיין בחזית הצפונית המעניקה לו מראה של יצור חי ובפנים נחשף חתך ייחודי המקשר בין המפלסים השונים. בניין האודיטוריום מתאפיין בבטון והשיפוע של האולם שמתגלה בכל הדרו במעבר שמתחת לאולם הופכים אותו לאחד המקומות העוצמתיים שיצרה האדריכלות הישראלית. עם השכנים האלה נאלצו האדריכלים להתמודד. השיא של הבניין ששילבו כאן החיוטינים הוא ככל הנראה אולם הכנסים העגול שלא הצלחתי לבקר בו. מהתמונות נראה האולם ייחודי הודות לשילוב של צורה, תאורה וחומריות. הוא מזכיר את חדרי ההרצאות המוקדמים שקמו באקדמיות באירופה ולכן הוא משלב ממד היסטורי המהדק את כל אותם ערכים אותם ציינתי קודם. גם האדריכלים הדגישו אותו במסמכים שהגישו לתחרות על תכנון הבניין. אך חוץ מהאולם קשה למצוא כאן חשיבה חדשה או נועזת על סביבת עבודה, מפגש, או כיצד צריך להיות בניין מנהלה באוניברסיטה. ההתמודדות הזו העסיקה לפני כארבעים שנה את האדריכל יגאל אל-חנני כשיצר בניין מנהלה באוניברסיטת בר אילן. הבניין שתכנן אל-חנני משלב עם סביבת העבודה גם מקום של מפגש, מענה אקלימי ומעבר ייחודי המייתר שימוש במעלית ועליו כתבתי כאן.

.

סקיצות ראשוניות (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

ההצעה המקורית שהוגשה לבניין (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

הקונוס כאולם התכנסות, מתוך מסמכי ההגשה לתחרות (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

דגם (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

קומה תחתונה עם אולם הסנאט, אולם לתערוכות ומשרדים (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

קומת קרקע עם החצר הפנימית העגולה (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

הבניין נבחר להתנוסס על כרזה של אירועי שבוע האדריכליות שהתקיימו בצ'כיה בשנת 2010 (מקור: חיוטין אדריכלים) .

.

בכניסה

.

החזית הדרומית פונה לכיכר המרכזית בקמפוס ובעזרת הקונוס הופכת את הבניין לנקודת ציון מרכזית וייחודית בצורתו. הקיר הנפרד מהבניין מהווה תפאורה לקונוס כשגשר קטן מקשר ביניהם

.

הזנחה וזלזול: הנהלת האוניברסיטה בחרה להתעלל לאורך השנים בבניין. ההתעללות נובעת משינויים נדרשים להמשך הרציפות התפקודית וגם קצת מזלזול וחוסר חשיבה. אם מדובר היה בבית ספר או בקניון אז התמודדות בעייתית היא צפויה (ודווקא בקניונים יש הקפדה בנושא). אך כאן הבעיה משמעותית יותר, היות והאחראי למצב הוא הנהלת אוניברסיטה שנתפסת כגורם המניע שיטות מחקר וחשיבה. מעמיקה. האם ניתן ללמוד מהיחס לנכסים הפיסיים והתרבותיים שמפגינה ההנהלה, גם על שאר התחומים המתקיימים באוניברסיטת בן גוריון? כנראה שההנהלה סוברת שהבניין רגוע מידי וצריך קצת לעורר בו עניין ולכן בחרה להפוך אותו ללוח מודעות ולתלות עליו שלטים שונים ומשונים שהם בעיקר מיותרים. אוניברסיטת בן גוריון, בדומה לשאר שלושת האוניברסיטאות הפועלות בישראל, דאגה במשך השנים להשקיע במבנים שהקימה וללוות אותם במודעות אדריכלית גבוהה, אבל כנראה שהמודעות מוגבלת והתורמים לא מעודכנים במצב הנכסים בהם השקיעו תרומות יקרות.

תיקון: יתכן וההנהלה הבינה את הטעות. כמה ימים לאחר הביקור הוסר השילוט וכבודו של המקום הושב.

.

הנהלת האוניברסיטה הפכה את הבניין ללוח מודעות

.

השבוע כבר הסירו את השילוט המיותר

.

ועל הקיר הדרמטי תלתה שירים. למה?

.

קיר לפה, קיר לשם והבניין מאחור

.

סטודנטית וחזית שהפכה ללוח מודעות

.

צבעי המדבר עם השמיים הכחולים

.

טווס הזהב

.

הגשר המחבר את גג הקונוס עם הבניין

.

אקרשטיין

.

הקונוס מחופה בלבני סיליקט לעומת חזית הבניין המחופה בלוחות אבן גדולים יחסית

.

שם טוב

.

הצצה על בניין הפקולטה למדעי הרוח הסמוך ומימין פתח בחזית המוביל לחצר הפנימית

.

קטע מחזית דרום הפונה לכיכר עם הפתח לחצר הפנימית

.

חלונות אופקיים וגם כמה חרירי ירי ובסמוך פתח אנכי מוביל לחצר פנימית

.

מעבר מהחזית הדרומית מוביל לחצר פנימית גדולה

.

המעבר

.

מבט מהמעבר אל החצר הפנימית

.

בכניסה לחצר

.

חצר פנימית עגולה וריקה

.

אלכסון, מסכי זכוכית ויקרות אטומים

.

מסך זכוכית ומעליו מרפסת שפונה לחצר הריקה

.

חיפוי החזיתות באבן חול

.

ריצוף החצר

.

חזית מערבית מחזקת תחושה של מבצר ולמרות ריבוי הפתחים עדיין יש תחושה של ניתוק ואטימות

.

חרכי ירי בסגנון המאפיין לרוב את עבודתה של האדריכלית עדה כרמי-מלמד

.

חזרה החוצה מהחצר לחפש כניסה לבניין

.

נכנס מכניסה צדדית בחזית מערבית אל המפלס התחתון ובו אולם תערוכות

.

אולם התערוכות משמש כאולם מבואה לאולם הסנאט המתחבא בקונוס

.

תערוכה מציגה את הפרסים בהם זכה עמוס "השתול" עוז הביא כבוד למדינה הרבה יותר מכל ימני אחר שאני מכיר ובטח מליצני "אם תרצו"

.

פרסים ותארים

.

תעודות

.

הקוסם

.

פרס צנוע מעיריית תל אביב יפו

.

פרס ישראל החליק מטה

.

בתערוכה 01: ללא תאורה מלאכותית

.

בתערוכה 02: כניסת אור מהגג

.

צמוד לאולם דגם של הקמפוס!

.

בניין ספריית ארן בולט מעל כולם ולמטה הגן הייצוגי שעיצבו ברכה ומיכאל חיוטין

.

במרכז: בניין ההנהלה

.

הספרייה

.

בקצה האולם נמצאת המבואה לאולם הסנאט שבתחתית הקונוס

.

אבן, בטון ועץ

.

הדלתות היו נעולות אז לא ראיתי את האולם  )-:

.

מראה כללי של האולם בתמונה שצילם ארדון בר חמא (מקור: חיוטין אדריכלים)

.

2001 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

מבט מהכניסה לאולם הסנאט על המדרגות המובילות לקומת הקרקע

.

מבט על הכניסה לאולם הסנאט וחדירת אור טבעי מהגג

.

מסדרון בקומה העליונה

.

המסדרון בקומתה קרקע משקיף על החצר הפנימית

.

מסדרון ומשמאל מעבר אל גג הקונוס

.

גג הקונוס משמש כמקום להפסקה לעובדי הבניין וגם נקודת תצפית מקורית ונסתרת

.

מבט על הכניסה לקונוס מכיוון הבניין

.

מישהו בחר להוסיף כאן פסל שנחיצותו מיותרת

.

במקום להתעסק בפסלים ירודים היה עדיף לתחזק את הבניין

.

אחרי הביקור בבניין המשכתי מזרחה ועברתי מחוץ לגינה חדשה מוקפת גדר. רק פתח אחד נותר בה פתוח מה שמנע ממני לעבור דרכה:

.

גדר סביב פארק מרמלדה ע"פ תכנית שיצר משרד אדריכליות הנוף צורנמל טורנר

.

שער נעול

.

גם השער השני נעול

.

רק שער אחד פתוח

.

פארק ציבורי שמוקדש לנושא התנועה

★

שיר לסיום:

.

★★★

★★★

★★★

עוד מקומות עליהם כתבתי באוניברסיטת בן גוריון:

.

הפקולטה למדעי הרוח (אדריכלים אמנון ניב, רייפר רייפר, נתן מגן)

מדעי ההתנהגות (אלכס מייטליס, גרינברג-נוביצקי בן חורין)

ספריית ארן (שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון, משה גיל)

הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש דוד טוביהו (בספריית ארן)

ביוטכנולוגיה (ברכה ומיכאל חיוטין)

ספריית רפואה (אריאל ואלדר שרון)

הפקולטה למדעים מדויקים ולהנדסה (אברהם יסקי, יעקב גיל)

מעונות סטודנטים במדרשת שדה בוקר (רוזן-ליננברג)

★

הצעה לתמיכה

בחודש האחרון מנסה צמד אדריכלים לייסד כתב עת לאדריכלות חדש ומודפס. היות ואין למיזם תמיכה ממוציא לאור, פונים היוזמים לציבור הרחב להשתתף במימון הגיליון הראשון שהנושא שלו יהיה חומר. 8,000 ש"ח הוא היעד ובינתיים הוא עומד על כמחצית. נותרו עוד 13 ימים והחל מ-35 ש"ח ניתן להצטרף לגיוס. אני הצטרפתי למימון ומקווה שגם אתם.

★