בשבוע שעבר הוצבה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב עבודה חדשה של אירית חמו, ומתייחסת לתבליט הבטון שיצר יחיאל שמי לפני כמעט 50 שנה. התבליט הוא חלק בלתי נפרד מחזית בניין תיאטרון ירושלים שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל ונחנך ב-1971.
בספר שפרסמתי עם צבי אלחייני על עבודתם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, שהתמידו לשלב אמנות ישראלית בבנייניהם לאורך שישים שנות פעילות, מספרת שולמית נדלר שהיא עצמה הכירה את שמי עוד משנות ה-40 בתל אביב, ואילו שמואל ביקסון, שותפם הראשון של הנדלרים, סיפר שהיה חבר של שמי בקיבוץ בית הערבה שם עסקו השניים בפיסול. הקשר הכפול של המשרד עם שמי זימן שיתוף פעולה יצירתי ופורה בבניין תיאטרון ירושלים שתכננו בעקבות זכיה בתחרות. כעת מהווה התבליט השראה לעבודתה החדשה של אירית חמו.
אירית חמו (56) מהאמניות הבכירות והמוערכות שפועלות כאן, מרבה להתבונן במבנים שמקיפים אותה והנוכחות של האדריכלות היא אלמנט שחוזר ומופיע ביצירתה באופן ישיר או עקיף. חמו מתעמקת כבר תקופה ארוכה באמנות הישראלית שנוצרה בעבר במרחב הציבורי, ודרכה היא עוסקת בעיקר בסוגיות של זיכרון וזהות. היא מעניקה לה פרשנות עכשווית, מפרקת ומרכיבה אותה מחדש וזה מה שהיא עושה עכשיו לעבודה של יחיאל שמי בתיאטרון. לעומת הבטון החשוף, הקשה והיציב בו עשה שמי שימוש במקור, יצרה חמו את העבודה משכבות של אבק ביתי אותו אספה מחברים. לעומת העבודה העמידה וההרואית של שמי, העבודה של חמו תיהרס ותחוסל ברגע שתינעל התערוכה "בעיות השעה".
ועל כך ברשימה זו.
.
.