היתה לי חצי שעה פנויה לראות מה הולך בפרויקט "משכנות האומה" – שכונת מגורים חדשה במרכז ירושלים. יותר מתחם מאשר שכונה, כי חוץ ממגורים וכמה חנויות אין כאן כלום. לא מוסדות חינוך או תרבות שכונתיים, אלא רק מקום לישון בו. פרבר בעיר.
לפני 15 שנה שכן כאן משרד החוץ באוסף צריפים. אחרי שהמשרד עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה, נהרסו הצריפים (וגם כמה מבנים היסטורים) ואחרי כמה עיכובים החלה הבנייה החדשה. עכשיו ניתן כבר לזהות בברור את שלוש שורות המבנים שמהן מורכב המתחם. חלק כבר מאוכלס וחלק עדיין בבנייה. יש גם כבר שתי חנויות שנפתחו ומספרה. הסתובבתי קצת וראיתי את האנשים שיצאו ונכנסו לבניינים המאוכלסים והמשותף לכל הנשים היו הפאות שחבשו. אז מי בא למספרה? כנראה הילדים והגברים.
שלטים על גדרות פח בחזיתות שלדי הבניינים שבבנייה מוכיחים כי את הכל תכנן כאן אדריכל אחד: סמי טיטו. קשה להתייחס למכלול כולו, כי המתחם רחוק מסיום ולמעשה חלקו הוא אתר בנייה אחד גדול. אבל כבר עכשיו אפשר להתייחס להיבטים אחרים.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
פרטים טכניים: שטח המתחם הוא כ-200 דונם ואת התב"ע שאושרה ב-2003 ערכו האדריכלים ספקטור-עמישר. נבנים כאן בנייני מגורים המאכלסים כ-700 יחידות דיור ובעתיד מתוכנן לקום גם בית מלון גדול.
גבולות: ממערב בנייני האומה שתכנן זאב רכטר ומלון הולידי אין (במקור הילטון) שתכנן יעקב רכטר. ממזרח בית יד לבנים ובית החייל שתכנן דוד רזניק. מצפון שדרות בן צבי ומדרום כיכר הלאום עם הסינמה סיטי ושדרות יצחק רבין.
האזור: מעבר לגבולות האלה, המתחם נמצא במרחק הליכה מהמוקדים הכי שווים בעיר – בנייני האומה, קריית הממשלה, בית המשפט העליון, בנק ישראל, התחנה המרכזית, רחוב יפו, רחוב אגריפס, שוק מחנה יהודה וגן סאקר. הוא גם קרוב לכל צירי התנועה הכי חשובים, לרכבת הקלה ובעתיד גם לרכבת ישראל שתפתח תחנה בעומק 70 מטר בפינת המתחם. מי שבא לגור כאן ולעבוד גם בסביבה, יוכל לחיות מצוין בלי מכונית.
צפיפות: יחסית גבוהה אבל לא מוגזמת. את זה הרגשתי ולא קבעתי על פי חישובים של מספר יחידות דיור לדונם. השדרה הירוקה שחוצה את המתחם מצפון לדרום מאווררת את הסביבה ומקטינה את תחושת המחנק שיוצרת הצפיפות, ממנה סובלת בעיקר שורת הבניינים האמצעית, מבין שלוש שורות הבניינים מהן מורכב המתחם.
צמחייה: עצים היו יכולים לעזור כאן, אבל העצים היחידים שנשתלו, הוצבו בתוך עציצים גדולים. לבניינים אין שטח משותף פתוח בצורת גינות היקפיות וכל נושא הגינון מצומצם משמעותית לערוגות זעירות וכמה עציצים. רק בשדרה החוצה את המתחם יש גם עצים שנשתלו ממש בקרקע.
חיפוי האבן של הקירות ממשיך גם לעמודים, למרפסות, לריצוף, לספסלים. הכל אבן. זה לא דבר חדש כי הרעיון של לחפות הכל באבן כבר בוצע בשנות השבעים בשכונות החדשות של ירושלים, אבל כל פעם אני נרתע מזה מחדש. יש פה משהו מוגזם שמסנוור את העיניים ומשעמם את המוח.
שכונת רפאים ששווקה לתושבי חוץ? מסיבוב קצר במקום דווקא נכנסו ויצאו מפתחי הבניינים דיירים ללא הפסקה, כך שהמקום לא מת. המשותף לכל הדיירים היה הלבוש החרדי-לייט.
ועכשיו לתמונות:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
חציתי את הכביש כדי לראות מקרוב את בנייני האומה שתכנן האדריכל זאב רכטר לפני כמעט 70 שנה. הבניין עבר שינויים והרחבות במהלך השנים, אך לא התעמקתי בו יותר מידי כי מיהרתי לפגישה בקומה השנייה:
.
.
.
.
.
.
תגובות
זכיתי לגור ליד המתחם הזה לפני שהשמידו אותו. הוא היה יפהפה. בין בניני משרד החוץ הישנים טופחו במשך עשרות שנים גנים מרהיבים, ופה ושם היו גם כמה וילות ערביות נהדרות.
לא יפתיע אותו לגלות שמרבית הדירות נרכשו על ידי יהודים תושבי חוץ שיתגוררו בהן בעיקר בחגים ובקיץ וביתר ימות השנה הבטונדות האלה יעמדו ריקות ויעשירו את קופת העיריה בכספים על אפס תחזוקה ואפס שירותים עירונים. מר ברקת בטח מאושר משפע ההכנסה בארנונה ואחי צעירי ירושלים מחפשים דיור בפריפריות
ממתינים לסיבוב בפיליפ מאריי
>
לא מצאתי כאן התעלות אדריכלית.
פרויקט צפוי ותו לא.
אני לא ירושלמי, אבל זאת יופי של רשימה ומבטאת את החרדה בפני השתלטות העיור המוגזם. מעניין מה קרה עם הווילות הערביות הנהדרות , האם נהרסו.
לא היו שם וילות נהדרות … סתם פיטפוט … היה מתחם מגעיל ומסוגר של צריפים עטופי אסבסט ( מי שרוצה להכחיש שיביא תמונה של הוילות הנהדרות )
מכיר את המתחם טוב. שווק בצורה אגרסיבית למדי כפרויקט יוקרה וכ "גבעת הקפיטול של ירושלים", כך ששנאתי למקום לא נובעת רק מכיעורו. שדרת החנויות, שהייתה אמורה להיות "הדבר הבא", נכשלה לגמרי – סופר מרקט, סניף בנק ומספרה אחת, כששאר החנויות עומדות ריקות כבר המון זמן. אין ספק שהמון חוצניקים ירכשו שם דירה. חבל מאוד. המקום יכל להפוך לשכונה איכותית שמקשרת בין כל אזור רחוב יפו למארג האוטוסטרדות ובזבוז השטח של קריית הממשלה – קריית המוזיאונים ולהיות התחלת התיקון וההחזרה של האזור המת הזה לעיר ירושלים.
חבל שעל חשבון המיסים שלנו העירייה מממנת שטחים ובנייה לתושבי חוץ ולא לילדים שלנו.
לפני שממהרים לקבוע שמדובר בעיקר בתושבי חוץ, יש לבדוק את הנושא. כפי שציינתי ברשימה, היתה תנועה ערה של דיירים ישראלים במתחם.
למיכאל שלום. חוץ מפרויקט הולילנד-שהיה יכול להיות ,אולי,לא רע בקונטקסט נופי ומקומי אחר-זה הפרויקט המכוער ביותר בירושלים,ואולי בכל הארץ. אני עובר שם פעמים רבות-ודווקא ברגל,כולל שיטוט בחלקים הפנימיים. במגזין AR היתה פעם פינה בשם OUTRAGE על בזיונות אדריכליים. הייתי שם את הפרויקט הזה בשקט שם. הפרויקט הוא תערובת של תאוות בצע וטעם רע. בכל אפן אני מעריץ את עבודתך,אתה מגיע לכל מיני פינות שכוחות של האדריכלות הישראלית,יישר כחך. בצלאל רינות,אדריכל.
________________________________
מאמר מעניין, תודה. נקודת המבט החוץ-ירושלמית יפה – כמקומי, האתר תמיד נראה לי מנותק לחלוטין מהסביבה, גם כשלעצמו וגם ביחס לשכונות שמשיקות לו (נחלאות, בעיקר).
אגב, המתחם נראה כמו גרסא משודרגת של תנופת-הפיתוח החרדית באזור רוממה – קריית בעלז (הפרויקטים לאורך הרחובות ירמיהו, תכלת-מרדכי וכו'). יהיה מעניין לקרוא את דעתך על נקיקי האבן-הירושלמית שהחרדים בונים בעצמם עבור עצמם, אם תזדמן לשם 🙂
אני חושב שכול תנופת הבניה בירושלים היא מבורכת זה כולל תשתיות כבישים וגשרים גישה נוחה לליבה של בירת ישראל וחיבורה של ירושלים ליתר חלקי הארץ הלכה למעשה