תערוכה חדשה

ככל הנראה משרד האדריכלים שייסדו ב-1946 בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, הוא המשרד שתכנן את מספר מבני הציבור המרכזיים הגדול בישראל. לבד ובהמשך יחד עם השותפים שהצטרפו אליהם (שמואל ביקסון, משה גיל ורינה אלקון) תכננו את המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר, את בית העיתונאים ע"ש סוקולוב, את הבנק לחקלאות שעומד היום נטוש בפינת הרחובות קרליבך וחשמונאים, את הספריה הלאומית, את הספריה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב ואת שאר הספריות באוניברסיטה (כמו מדעי החיים, מדעים מדויקים, מדעי החברה וניהול), ספרית ארן באוניברסיטת בן גוריון, את היכל המשפט בנצרת, עיריית באר שבע, בית ספר לאו באק בחיפה, בית ספר אורט בירושלים, תאטרון ירושלים, קולנוע קרן בבאר שבע וקולנוע רחל באשקלון, מכון נאמן ובית הסגל בקרית הטכניון בחיפה ועוד ועוד.

כשערן טמיר טאוויל המופקד על הגלריה בבית האדריכל פנה אלי בהצעה לאצור תערוכה, שלפתי לו מיד את שמם של הנדלרים שלא נכתב על עבודתם דבר והיה נראה לי שכאן אפשר יהיה להשלים את החסר. היות ואין נגישות לגלריה בבית האדריכל לכסאות גלגלים לא רציתי בתערוכה, אלא באתר אינטרנט שיכלול את כל עבודתם ויהיה נגיש לכולם פיסית וגאוגרפית. התקציב שקבלתי היה במפורש לתערוכה ולכן בסוף יצאה תערוכה ונוסף לה קטלוג. רעיון האתר הוזנח.

בתערוכה משתתף גם הצלם אביעד בר-נס שצילם בעבר לעיתון הארץ ומצלם בקביעות כבר שנתיים לאתר Xnet. אביעד מתמחה בצילום אדריכלות ומצלם גם לבכירי האדריכלים בארץ. בתערוכה הוא הוזמן להציג את פרשנותו האישית והעכשווית ליצירתם.

ארוע הפתיחה יתקיים ביום רביעי 17.7.13 בשעה 20:00 בהשתתפות השותפים (החיים) וכן האדריכלים שהשתתפו בתערוכה והקטלוג שאני מקווה שכולם יבואו (דוד קרוינקר, מיכאל חיוטין, אריה רחמימוב, פרדי כהנא, יעקב יער, דן איתן, דוד קסוטו, סעדיה מנדל, יוברט לו יון, ישראל גודוביץ וצבי אפרת).

כמובן שאתם מוזמנים. את התערוכה מלווה קטלוג (36 עמ') שיחולק חינם עד גמר המלאי.

יש גם דף אירוע בפייסבוק.

.

av

הזמנה

.

טקסט אוצרותי:

עבודת צוות / האדריכלות של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל עם אלקון

"המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" עובר כחוט השני בעבודות של המשרד שהקימו ב-1946 בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר; 67 שנים לאחר פתיחתו של אחד ממשרדי האדריכלים הבולטים במרחב המקומי, מוצג מבחר משמעותי מעבודותיהם של השותפים במשרד זה. התמקדותם רבת השנים במבני ציבור הופכת את מכלול יצירתם לראי שבו משתקפים ערכיה המשתנים של מדינת ישראל.

ב-1946, תקופה קצרה לאחר שסיימו שולמית ומיכאל נדלר את לימודיהם בפקולטה לאדריכלות בטכניון, שבמהלכם הכירו ונישאו, זכו בני הזוג בתחרות לתכנון קמפוס המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר. הצעתם, שהתאפיינה בסגנון כפרי עטור גגות רעפים, סימנה לא רק את ראשית דרכם המקצועית, אלא גם את מאפייני התכנון באותה עת בארץ ישראל. באותן שנים תיכננו הנדלרים בתי תרבות רבים במושבים ובערים חדשות ברחבי הארץ, כשהם פוסעים על התפר שבין סגנון כפרי לבין מודרניזם בינלאומי.

בהצעתם הזוכה לתכנון הספרייה הלאומית בירושלים מ-1957, פרויקט שאותו ביצעו בסופו של דבר בשיתוף אדריכלים נוספים, כבר ניכר האימוץ המלא של השפעות מודרניסטיות פוריסטיות. אלה השתכללו לכדי שפה אדריכלית ירושלמית מקורית, שהתבטאה באופן השימוש באבן החיפוי ובחלוקת מסות ייחודית. דוגמאות לתקופת יצירה זו ניתן למצוא בבניינים כמו בית אלישבע, בית קרן הביטוח לפועלי הבניין, בית תרבות העמים ובית גיורא.

בו בזמן כבר באים לידי ביטוי בעבודת המשרד ניצני הברוטליזם, סגנון שהנדלרים הפכו לדובריו המרכזיים בעשורים הבאים. ב-1958 הצטרף לבני הזוג נדלר האדריכל שמואל ביקסון כשותף. יחד תיכננו השלושה את בניין הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב, שעליו זכו בפרס רוקח. הבניין הגושני הבנוי בטון חשוף, שלו נוכחות דרמטית בקמפוס האוניברסיטה, הפך לאחד מסמליה של האדריכלות הברוטליסטית העושה שימוש בחומרי בנייה זמינים ופשוטים הנותרים חשופים. עם זאת, האלגנטיות והזרימה של הבניין ביטאו עידון וגישה מקורית למוסכמות של הברוטליזם. היכולת לעדן ולזקק את הברוטליזם ניכרת גם בתיאטרון ירושלים, שתכנונו החל ב-1958 בעקבות זכייה בתחרות, ושהעבודה עליו הסתיימה ב-1984.

הצטרפותו של האדריכל משה גיל כשותף ב-1966 סימנה התפתחות נוספת בשפה האדריכלית של המשרד. זו באה לידי ביטוי בפירוק המסות שאפיינו את עבודתם עד אותה עת. לעיסוק בחומריות המבנים  הצטרפה הדגשת הטיפול בחדירת האור הטבעי, בקשרי המבט ובקשר בין הפנים והחוץ של הבניין. מאפיינים אלה משתקפים היטב בעבודות כגון הספרייה המרכזית ע"ש ארן באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בבית הספר ליאו בק בחיפה ובבית הספר "אורט" להנדסאים בירושלים.

עבודות המשרד בשלהי המאה ה-20 ובפתח המאה ה-21 מסמנות את התמורות בחברה הישראלית והגלובלית. פרויקטים מאותה תקופה שתיכננו עם האדריכלית רינה אלקון, כמו מועדון הסגל בטכניון, בתי המשפט בנצרת ומרכז הספורט בהר הצופים של האוניברסיטה העברית, מבטאים מורכבות צורנית וכוללים רמיזות היסטוריות ושפע חומרי שאפיינו את האדריכלות הפוסט-מודרנית.

משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל עם אלקון נסגר סופית ב-2010.

לאורך 64 שנות פעילות עמדה עבודתו של משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל-אלקון בחזית היצירה המקומית, עם זכייה באין-ספור תחרויות ופרסומים בכתבי עת מקומיים ובינלאומיים. למרות זאת, עד כה לא הוצגו עבודות המשרד כמכלול מגובש ונהיר ובמבט רטרוספקטיבי מסכם. תערוכה זו שואפת להציג את טביעת החותם של המשרד, ולסייע לה למצוא את מקומה בהיסטוריה של האדריכלות הישראלית.

שולמית נדלר, נולדה בתל אביב ב-1923, ייסדה את המשרד ב-1946.

מיכאל נדלר, נולד בסופיה, בולגריה ב-1921. ייסד את המשרד ב-1946. נפטר ב-1993.

שמואל ביקסון נולד בירושלים ב-1926, שותף במשרד החל מ-1958.

משה גיל נולד בצ'רנוביץ, רומניה ב-1945, שותף במשרד החל מ-1966.

רינה אלקון נולדה בבוקרשט, רומניה ב-1939. שותפה במשרד החל מ-2003. נפטרה ב-2007.

כל התמונות בתערוכה (חוץ מאלה של אביעד) הן מאוסף המשרד. צלמים: אבי חי, אלפרד ברנהיים, ארי בלטינשטר, דוד חריס, הקטור פטרוקו, הרברט בישקו, ורנר בראון, יוסף ליאור, יצחק קלטר, מרים שמיר, מרלין ירון, פאול גרוס, פוטו ארדה, קרן אור, רודי ויסנשטיין (הצלמניה פרי אור), ריקרדה שוורין.
.
41

עבודת צוות / מימין לשמאל: מיכאל נדלר, שמואל ביקסון, שולמית נדלר, משה גיל, תחילת שנות ה-70 (צלם לא ידוע, באדיבות שולמית נדלר)

.

25

מבט מתוך אחד ממבני המדרשה החקלאית ע"ש רופין – העבודה הראשונה שתוכננה במשרד ב-1946 בעקבות זכיה בתחרות (צילום: פרי-אור, באדיבות שולמית נדלר)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רינות אורה ובוצי  On 04/07/2013 at 20:42

    למיכאל אין עליך אתה מנציח את האדריכלות הישראלית האמיתית. המשרד הזה גם תכנן את מוזאון אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב. היה לי הכבוד לשפץ את המבנה ולהוסיף אגף כניסה .. העבודה שלך בבלוג היא מנוע לשימור והיא מהווה פרויקט שימור בזכות עצמו.

    המשך בדרכך בצלאל רינות-אדריכל.

  • Dan Price  On 05/07/2013 at 8:36

    כל הכבוד – הרמת את הכפפה. תעוד ומחקר על עבודת הנדלרים חסר ואני מאד שמח שיזמת (עם ערן טמיר טאוויל) את התערוכה והחוברת.

    • מיכאל יעקובסון  On 05/07/2013 at 18:03

      דן: תודה! מצפה לראותך.
      בצלאל: תודה! חיפשנו תמונה של המוזיאון מהגרסה של הנדלרים (כי הם תכננו את העיקר במבנה) אך לא הצלחנו למצוא… אם יש לך משהו, אודה לך אם תשלח. מיכאל

  • שלומית  On 05/07/2014 at 4:25

    יופי של בלוג. הייתי היום, כל' אתמול בביתה של האספנית שרלוט ברגמן במתחם מוזיאון ישראל וכנראה זו היתה השראה לבדוק מה קורה בעינין אדריכלות. כך נברתי בעינין גורלו של מלון ה'כאילו' עץ הזית. ובכן, האמנית אשר ציירה את הציורים הענקיים במקומות שונים במלון היא עפרה פרידלנד. פעם ירושלמית.

    עד כמה שידוע לי היא היתה אחראית על עיצוב הדלפק בכניסה ונסעה לרוקמות ערביות בכפרים כדי שירקמו את הבדים המיוחדים שתלויים באחד האולמות. היא יצרה הרבה דברים במלון הזה.

    עבודותיה נמצאים אצל אספנים פרטיים.

    במרחק השנים אינני זוכרת את כל הפרטים.
    אני נתבקשתי על ידי הנ"ל ליצור עמודי קרמיקה [זהו עיסוקי] 'יווניים' ואם הם עדיין חיים הרי הם אמורים להיות ניצבים בין הקומות על רקע קיר צבעוני בצבעי אדום, כתום, חום…כ"כ כדים אשר אמורים להיות תלויים [חצאי כדים עם סימלי שבעת המינים]גם כן בנישות מסוימות.

    היינו שם כשהמלון היה בשלבי סיום ועבדו בו רק בעלי מלאכות שונים, כולל.

    שלומית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: