סיבוב על מקלט ביפו העתיקה

תבליטי בטון – טכניקה שהיתה פופולרית בישראל בעיקר בשנות ה-60 וה-70 כבר לא עושים. יש לכך שתי סיבות עיקריות טכנית ומקצועית: הטכניקה דורשת שילוב של אדריכל עם האמן, מהלך שכיום שני הצדדים כבר לא מבצעים, בעיקר בגלל ירידת מעמדם וכשרונם של שני בעלי המקצועות. תכלס, כמה אמנות איכותית משלבים היום במרחב הציבורי ובמבנים? הסיבה השנייה היא חוסר ביטחונם של כל הנוגעים בדבר, שהאמן לא יצליח בעבודתו ואז הנזק יהיה קשה לתיקון.

אחת מעבודות האמנות המיוחדות שנעשו ביפו העתיקה, מייצגת אולי יותר טוב מכל יצירה אחרת את מציאות החיים הישראלית. שלמה אלירז (2004-1912) שהיה מנהל סניף סולל בונה בהרצליה והשרון היה גם אמן, שהצליח לשלב בין עבודתו לתשוקתו ליצירה אישית. בתל אביב עיצב אלירז את קירות הבטון של שני מבני כניסה למקלטים שהוקמו ב-1978. המרשים בין השניים מצוי ביפו העתיקה, בתפר שבין גן הפסגה ובין סמטת מזל דגים.

ועל כך ברשימה זו.

.

ואתה מתווכח איתי על 400 שקלים?

.

סיבוב בבריכות ההשקייה ששרדו מפרדסי יפו בבית קברות טאסו

רחוב 3386 נקרא השביל הראשי החוצה את בית קברות טאסו – בית הקברות המוסלמי היחיד שפעיל ביפו, וממוקם ממש ליד נתיבי איילון ובית חולים וולפסון. רק מטרים בודדים מפרידים בין בית הקברות ובין המרכז הקהילתי שתכנן האדריכל משה ספדיה בשכונת נווה עופר שעליו כתבתי כאן שבוע שעבר. עד סוף המאה ה-19 היה כאן פרדס גדול שהחזיקה משפחת טאסו הארמנית. לימים נמכר הפרדס, נעקרו העצים  ותושבי יפו החלו לקבור כאן את מתיהם. מקבץ של בריכות השקיה עם אמת מים נותרו באתר. אפילו בית הבאר נותר שלם וניצב ממש בכניסה לבית הקברות על רחוב תל גיבורים. בית הבאר משמש כיום למפעל שיש. חלק ממערכת ההשקיה משמש לאחסנת ציוד לקברנים, אחד מחלקי המערכת הוסב לבית תפילה וכל השאר מתפורר ונהרס אט אט.

המודעות לאתר אצל מעטים מהאדריכלים גבוהה. ב-2008 ערך כאן האדריכל אמנון בר אור סיור במסגרת אירוע "בתים מבפנים", והצליח למשוך לכאן עשרות מבקרים. הגברת המודעות הציבורית היא צעד הכרחי, אבל מאז לא נעשה דבר ולכן גם לא אתפלא אם מחר בבוקר כל המקום ימחק. יש מינהל הנדסה בעירייה ויש בו אגף שימור, יש משרד תרבות בממשלה – אבל כשאין תמריצים ואין עניין מספיק אז אותם ערכים שהיו תשתית למקום בו אנו חיים נעלמים.

ועל כך ברשימה זו.

.

החול יזכור

מוזמנים לאירוע השקת הספר "האדריכל שתכנן את בניין העירייה"

המהדורה הראשונה של הספר כמעט וחוסלה. עשרים העותקים האחרונים שנותרו אצלנו ימכרו במהלך אירוע ההשקה. יש עדיין כמה ספרים בחנות רובינזון ספרים ובמרכז הבאוהאוס.

באירוע שיתקיים בגלריה בבית האדריכל (רחוב המגדלור 15, יפו) תתקיים תערוכה לערב אחד, בה יוצגו בין השאר ולראשונה התכניות המקוריות שהגיש מנחם כהן לתחרות תכנון בניין העירייה ב-1956. חוץ מזה יהיה כיבוד וגם:

.

הזמנה (עיצוב: אביב גרוס-אלון)

.

ערב עם הנדלרים ביום שני הקרוב

ביום שני הקרוב (29.7) יתקיים האירוע היחיד במסגרת התערוכה "עבודת צוות – עבודות משרד נדלר נדלר ביקסון גיל עם אלקון, 2010-1946" שאצרתי יחד עם ערן טמיר-טוויל. האירוע יכלול שיחה בין צבי אפרת ובין שולמית נדלר ומשה גיל. התערוכה והאירוע מתקיימים בגלריה בבית האדריכל (רחוב המגלדור 15, יפו) בשעה 20:00. הכניסה חופשית. את התערוכה מלווה קטלוג המחולק חינם עד גמר המלאי.

צבי אפרת: אדריכל ומורה, לשעבר ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל, מחבר הספר "הפרויקט הישראלי" ואוצר תערוכה תחת אותו שם.

שולמית נדלר (90): שותפה מייסדת במשרד שנשא בין השאר את שמה החל מ-1946. זכתה בגיל 23 בתחרות לתכנון קמפוס המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר.

משה גיל (80): שותף במשרד החל מ-1970.

לפרטים נוספים גלשו לדף האירוע בפייסבוק.

.

להגדלה – לחצו על התמונה

.

תערוכה חדשה

ככל הנראה משרד האדריכלים שייסדו ב-1946 בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר, הוא המשרד שתכנן את מספר מבני הציבור המרכזיים הגדול בישראל. לבד ובהמשך יחד עם השותפים שהצטרפו אליהם (שמואל ביקסון, משה גיל ורינה אלקון) תכננו את המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר, את בית העיתונאים ע"ש סוקולוב, את הבנק לחקלאות שעומד היום נטוש בפינת הרחובות קרליבך וחשמונאים, את הספריה הלאומית, את הספריה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב ואת שאר הספריות באוניברסיטה (כמו מדעי החיים, מדעים מדויקים, מדעי החברה וניהול), ספרית ארן באוניברסיטת בן גוריון, את היכל המשפט בנצרת, עיריית באר שבע, בית ספר לאו באק בחיפה, בית ספר אורט בירושלים, תאטרון ירושלים, קולנוע קרן בבאר שבע וקולנוע רחל באשקלון, מכון נאמן ובית הסגל בקרית הטכניון בחיפה ועוד ועוד.

כשערן טמיר טאוויל המופקד על הגלריה בבית האדריכל פנה אלי בהצעה לאצור תערוכה, שלפתי לו מיד את שמם של הנדלרים שלא נכתב על עבודתם דבר והיה נראה לי שכאן אפשר יהיה להשלים את החסר. היות ואין נגישות לגלריה בבית האדריכל לכסאות גלגלים לא רציתי בתערוכה, אלא באתר אינטרנט שיכלול את כל עבודתם ויהיה נגיש לכולם פיסית וגאוגרפית. התקציב שקבלתי היה במפורש לתערוכה ולכן בסוף יצאה תערוכה ונוסף לה קטלוג. רעיון האתר הוזנח.

בתערוכה משתתף גם הצלם אביעד בר-נס שצילם בעבר לעיתון הארץ ומצלם בקביעות כבר שנתיים לאתר Xnet. אביעד מתמחה בצילום אדריכלות ומצלם גם לבכירי האדריכלים בארץ. בתערוכה הוא הוזמן להציג את פרשנותו האישית והעכשווית ליצירתם.

ארוע הפתיחה יתקיים ביום רביעי 17.7.13 בשעה 20:00 בהשתתפות השותפים (החיים) וכן האדריכלים שהשתתפו בתערוכה והקטלוג שאני מקווה שכולם יבואו (דוד קרוינקר, מיכאל חיוטין, אריה רחמימוב, פרדי כהנא, יעקב יער, דן איתן, דוד קסוטו, סעדיה מנדל, יוברט לו יון, ישראל גודוביץ וצבי אפרת).

כמובן שאתם מוזמנים. את התערוכה מלווה קטלוג (36 עמ') שיחולק חינם עד גמר המלאי.

יש גם דף אירוע בפייסבוק.

.

הזמנה

.

סיבוב רועש בדירות מול מרכז פרס לשלום

מסיבת ענק ביפו? זה קורה שעל יד הבית מתקיימת מסיבה ויש קצת רעש, אבל כאן זה סיפור אחר. אתמול בערב השתתפתי בסקר דיירים לצורך בחינה למימוש פרויקט התחדשות עירונית באחת מהשכונות המאתגרות ביותר ביפו, ואולי בישראל כולה. לשמחתי הסקר בוצע ביעילות ולכן כל אחד ממשקי הבית במקום ענה על הסקר (שלא היה קצר). למרות זאת ניתקלתי בקשיים לא צפויים. מעבר לכביש נערכה מסיבת ענק בחצר של "מרכז פרס לשלום". הווליום האדיר בקושי איפשר לי לשמוע את תשובות הדיירים.

  

למסיבה לא הוזמן איש מדיירי הבית (כי הרי כולם שהו בבתים והודות זה ענו לי על הסקר). כשעמדתי לבחון את הבאים והיוצאים לאירוע הנוצץ, ראיתי מכוניות מפוארות עוצרות בחזית מרכז פרס, ומהן ירדו אנשים לבושים בחליפות יקרות ומלווים בבנות זוגן המגונדרות והמאופרות בכבדות, היו גם לא מעט דתיים שהתבלטו בכך שהיו שמנים, ומסרו את מפתחות הלקסוס שלהם לשירותי חניה ונכנסו מייד למתחם המקושט. במתחם נערכו שולחנות יפים והוצבה במה גדולה עם תאורה וציוד הגברה שלא היו מביישים אף הופעה של שרית חדד או קובי פרץ. והווליום היה בהתאם. כאן אפשר לראות באופן הבולט ביותר מי השחור ומי הלבן.  

 

מרכז פרס לשלום במבט מאחת מדירות המגורים שממולו

 

סיבוב בגלריה גרוס וסתם ככה בתל אביב

"בניגוד להכרה השומרת את האדם במצב של שלווה סבילה, התשוקה פורעת את שלוותו ודוחפת אותו לפעולה", אלכסנדר קוז'ב

היו לנו כמה משימות לבצע ביום ששי בבקר: 1. העברת ספה מהאחות לאמא של שאול 2. לתדלק ולקבל עיתון 3. חומוס אצל אבו חסן 4. ים 5. לבקר בתעורכה של עדי סנד לפני שסוגרים – בכלן עמדנו אבל היו פצועים:

תדלקנו אבל לא היה עיתון, הובלנו את הספה לדירה של אמא של שאול בבן יהודה וכמעט חטפנו דו"ח, החומוס היה חלש, הים היה מלוכלך, שאול הוציא 115 ש"ח על שני ספרים ישנים באדריכלות – אבל לזמלנו גלריה גרוס הציגה מספר עבודות יפות וטובות שרק בשבילן היה שווה ללכת את כל בוגרשוב.

סיבוב ביפו: הנמל המשתפץ עם "פסטיבל כחול", שוק הפשפשים ( והטיילת החדשה בעג'מי (88 תמונות)

בתקופה האחרונה אני עוסק לא מעט בתחום "אדריכלות הנוף", ובשל כך נאלץ להתמודד ולהחשף לעבודות של אדריכלי נוף מקומיים שאולי עדיף היה לדלג עליהם.

מכל מקום, יותר מידי קטלו את הפארק שממשיך את הטיילת של תל אביב ליפו ולשכונת עג'מי – כך שכדי לבחון את הפרויקט, החלטתי שלא לקבל את חוות הדעת של המלומדים, ולהסתובב שם בעצמי ועם שאול כמובן.

יפו העתיקה – מקרה של התחדשות עירונית בשנות ה-60

במסגרת לימודי הגיאוגרפיה לתואר שני באוניברסיטת תל אביב שהצליחו לקבור לי כל שניה פנויה, נדרשתי לבחור פרויקט התחדשות עירונית בישראל ולכתוב עליו כמה מילים.

הפרויקט המרשים, המוצלח והמסקרן ביותר מבחינתי שאני מכיר היום, הוא פרויקט התחדשות חזיתות המסחר במרכז העיר ירושלים שבוצע בשנתיים האחרונות בהצלחה גדולה בבירתנו הנצחית. כך יצא, שמרחובות מוזנחים ומיושנים, הפך מרכז העיר למקום המדגיש את איכויותיו הפיסיות והמסחריות. אמנם, הנחת מסילת הרכבת הקלה והבלתי נגמרת הפכה את העיר למקום לא ידידותי לבעל הרכב הפרטי ואולי לעוד כמה הולכי רגל, אבל בסך הכל זה נראה שעלו שם על הפסים. הנחמה היחידה היא שירושלים עברה כל כך הרבה חורבנות, כך שעוד אחד שכזה – היא תשרוד.

בכל מקרה, בסוף יצא שבמקום לסקור את פרויקט חלונות הראווה בירושלים, בחרתי להתמקד ביפו העתיקה. אחרי הכל, עכשיו חוגגים 100 שנה לתל אביב, ויפו תמיד קופצת לפנים כשמסתכלים על הים. בנוסף, הפרויקט שהחל בראשית שנות ה-60 ושקע והדרדר במהלך השנים – מצפה לעדנה הודות לפרויקטים הרבים המוקמים מצידיו, ומאפשרים ליצור פרשנות מחודשת למקום, או הזדמנות להדגשת והשלמת המדיניות המקורית שהותוותה לאתר לפני קרוב ל-50 שנה.

.

לא ככר ולא קדומים

.

סיבוב בבניין מרכז פרס לשלום ועוד

יום ששי האחרון החלטתי שאחרי שבפעם האחרונה שביקרתי בבניין החדש של מרכז פרס לשלום, היה בור ענק עליו עתיד היה לקום בית פרס לשלום > הגיע הזמן לבדוק מה קורה שם.

בפעם האחרונה שכתבתי כאן על סיבוב ביום ששי, בו ביקרנו בסלמה ובגלריות בתל אביב, שאול התלונן שזה נראה שלא עשינו כמעט כלום, כי לא עסקתי בעוד כמה מקומות די מעניינים בהם ביקרנו . ניסיתי להסביר לו שכאן זה בלוג שאני זה שמחליט מה יעלה, ולא הוא, ולכן לא הכל ייכנס. גם הפעם לא הכנסתי הכל, אבל בחרתי להיות יותר נדיב בכמות התמונות.

אז אחרי חומוס משולש אצל אבו חסן, המשכנו למה שנשאר משכונת עג'מי, והגענו למפלצת שנחתה בלב השכונה: בניין אטום ומנותק לחלוטין מהשכונה בתכנונו של האדריכל האיטלקי מסימיליאנו פוקסס. לפני כחודש ביקרתי במרכז הקונגרסים החדש שפוקסס מקים בימים אלה ברובע EUR שברומא, והבנתי שהצעצוע של פוקסס ביפו, הוא אנקדוטה בלבד במכלול העבודות שלו.

.

.