סיבוב באלון מורה ובאיתמר

כבר הרבה זמן שרחל לוחצת עלי להצטרף אליה, ולבקר את אחיה הכנר שחזר בתשובה ועבר להתגורר מתל אביב להתנחלות אלון מורה.

רחל היא בערך כמו קוקי – שחקנית לא כל כך מצליחה, אבל במקום לקבל איזה מאפיונר פעם או פעמיים ביום, היא נאלצת להתחזות למוכרת ציפורי מחמד בכלובים של זהב בחנות ברחוב בן יהודה. במחשבה שניה היא גם דומה למדי לקוקי במראה הכללי, למרות שאין להן טעם זהה בבגדים זה לא נושא שאני מוצא בו חשיבות יתירה היות והבגדים שלה הם הדבר האחרון שמעניין אצלה.

בפעם האחרונה שראיתי את רחל על הבמה זה היה באיזו הצגה של סמואל בקט: ישבתי בשורה ראשונה עם כובע של ליצן שהתנשא לגובה של חצי מטר, ובעקבות זאת היו בקהל צופים שהיו בטוחים שאני חלק מההצגה. ישבתי וחיכיתי בסבלנות מאוסה במשך שעה, עד שהיא עלתה למשך דקה וחצי כדי לשחק בתפקיד של רועה עיזים. התעצבנתי שנגררתי לשורה הראשונה והתייבשתי כי חיכיתי למישהו שבכלל לא הגיע, ויותר לא עניינו אותי ההצגות שלה. אז בסיכומו של דבר, התפלאתי ששחקנית-מוכרת ציפורים עם דם תל אביבי שבשבילה הקו הירוק עובר באבן גבירול, מציעה לי להצטרף אליה לסיבוב בהתנחלויות. לרחל אני תמיד מסכים.

.

.

אחד המשפטים החזקים בהצגה האחרונה, הייתה דווקא שלה, ונראה שהיא אולי יכולה להתפרש על המאבק הבלתי נגמר בין תושבי המקום הישראלים והערבים. רועה העיזים נמצא אומר: "אל תאבד תקוותכם, אחד הגנבים ניצל; אל יגבה לבבכם, אחד הגנבים נידון לשאול תחתיות".

כלנו צינים כל הזמן, כל כך הרבה וכהי חושים ופותחים עיתון ואמרים 'נו, עוד אסון', אבל זה לא כך… חבל שהגענו לכזה מצב נוראי בשביל להתעורר ולראות את זה. אני יודע שאני התעוררתי באיזה שהיא צורה.

אלון מורה נהגתה כבר בשנת 1973, ערב מלחמת יום כיפור, כשהוחלט על ידי שני צעירים שלאחר שפרויקט ההתיישבות בגוש עציון הצליח, יש לפנות ולהמשיך וליישב גם את השומרון באוכלוסיה ישראלית.

עד היום נכתב מעט מאד על הפרויקט הגדול ביותר של מדינת ישראל בשנות ה-80 – הקמתן של ההתנחלויות ביהודה, שומרון וחבל עזה.בשנים האחרונות יצאו מספר ספרים העוסקים בנושא, כאשר לפני פחות משנה הוציא העיתונאי הוותיק חגי הוברמן את הספר "כנגד כל הסיכויים". ספר זה פורס על פני 550 עמודים את סיפורה של התיישבות זו החל מסוף שנות ה-60 ועד ימינו אלה (להזמנות: 03.9068946).בנוסף לעובדה שהספר ערוך באופן המחליש את האיכויות הטמונות בו, הספר תומך באופן עיוור לחלוטין במפעל ההתנחלויות – ולכן חסר הוא את מימד הביקורת. יחד עם זאת, הוברמן כתב מנקודת מבט של אדם שליווה את הסיפור כמעט מאז ימיו הראשונים, מרכיב המעניק חשיבות גדולה ליצירה כולה והופך אותה למעשה ליומן.

הרעיון הבסיסי היה הקמת קריה בסמוך לשכם שתקרא "קרית שכם" שתפקידה יהיה להביא לפריצת דרך להתיישבות בשומרון כולו.

לאחר זמן קצר הוקם גרעין שנוהל על ידי מזכירות, אשר קידמה את קבלת האישורים לעלייה על הקרקע. לאחר זמן קצר משלא התקבלו האישורים החלה הקבוצה במאבק מתוקשר. המאבק על הקמת אלון מורה נמשך שנים רבות, שבמהלכן הוקמו עשרות התנחלויות ברחבי יהודה ושומרון. רק בשנת 1980 הוקם יישוב הקבע אלון מורה באחד מהמיקומים המרהיבים ביותר בישראל, בקו פרשת המים לצד שמורת טבע הר כביר החולשת מגובה של 729 מטרים על עמק שכם מדרום ואל נחל תרצה והגלעד מצפון.

מבנה הקבר המצוי בפסגת ההר, מיוחס לשיח' בילאל שהיה על פי המסורת המקומית המואזין של מוחמד. המבנה ייחודי בשל הכיפה היפיפיה שלו ההולכת וקורסת בשל הזנחה מצד השכנים הישראלים הרואים באתר מקום המשתייך לתרבות הערבית, ולכן מוצאים הם כי ראוי שימחק מעל פני האדמה. זה חבל שהחברה הישראלית טרם הפנימה שמי שהולך נגד האדמה ונגד התוצרים הפיסיים הנובעים ממנה – האדמה תלך נגדו (ראו מקרה גוש קטיף).

רחל התלהבה מהפריחה רבות הגוונים, שאותי היא פחות ריתקה מהנוף הנשקף לכל עבר. ציפיתי שנהיה לבד בפסגת ההר… אך לצערי ליוותה אותנו קבוצת מורים ממרכז הארץ שסיירה במקום. עצרתי לשוחח עם שמואל, אחד מבני הקבוצה שהגיע עם אשתו, מורה לחשבון בבית ספר יסודי ברחובות המתקרבים שניהם לגיל הפנסיה. זו לו הפעם הראשונה שהוא מסייר מעבר לקו הירוק. על ביטחון לא היה מה לשאול אותו, היות וצוות חיילים מאייש באופן קבוע מוצב בשולי פסגת ההר (ומשקיף באותה ההזדמנות גם על שכם השוכנת קילומטרים ספורים למרגלות ההר). שמואל משום מה חשב ששנינו גרים במקום, אז לשניה חשבתי להתל בו ולהגיד שאנוחנו זוג נשוי מההתנחלות אלון מורה. אבל היות ולא סמכתי על כישורי המשחק של רחל, העדפתי להגיד את האמת – שאנחנו מסתובבים פה בדיוק כמוהו.

בכל מקרה, יש עלי כרגע עומס לא הגיוני בלימודים, ולכן לצערי לא נותר לי עוד זמן להמשיך ולכתוב מה קרה, מה ראינו ומה עשינו, מה אכלנו וגם איך אכלנו… (-; …אבל אני מקוה שהתמונות מדברות בעד עצמן.

האתר של העיר שכם (המופיע בשפות ערבית ואנגלית) מומלץ ביותר, הודות לעושר המידע הקיים על העיר שכל כך קרובה אלינו אבל גם כל כך רחוקה.חוץ מהעובדה שבאתר מופיעה מפת ייעודי הקרקע בעיר ותכנית אסטרטגית לעיר, ישנה בה גם התייחסות להתיישבות הישראלית בסביבתה.

החלק השני של התמונות צולם ביישוב הישראלי הקרוב ביותר לאלון מורה וזה איתמר – יישוב המתייחד בכך שהנו מורכב בעיקרו מאוסף של חוות חקלאיות המתמקדות בגידולים אורגניים, לולים ועדרי צאן – הכל אורגני. בדומה לאלון מורה הממוקמת לצד מבנה קבר מקומי, כך גם באיתמר מצוי מבנה קבר השוכן במרכזה של אחת מהחוות החקלאיות. אך בשונה, מהקבר באלון מורה, בניין הקבר באיתמר הוא מבנה המיוחס לדמותו התנ"כית של גדעון בן יואש, והמבנה עצמו הנו שחזור מהשנים האחרונות למבנה המקורי שנהרס בעת הקמת החווה לפני כעשור.

כמו תמיד, הידע של הישראלי הממוצע על כל אותם מקומות, הוא לרוב נובע מהעיתון או הטלויזיה. וכמו תמיד, המציאות היא לגמרי אחרת – הכי כדאי זה להכנס למכונית ולבקר במקומות, לראות, לשמוע ולטעום. תתפלאו אבל יש מה לטעום – והוא איכותי וייחודי.

-8
***
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איילת  On 30/10/2010 at 9:06

    יפה שם. אני גם ביקרתי שם דרך בית ספר שדה עציון. מומלץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: