סיבוב במרכז קהילתי נווה עופר בתכנון משה ספדיה

בשכונת השיכונים בדרום תל אביב מסתתרת אחת העבודות המפתיעות והמוצלחות שתכנן האדריכל משה ספדיה בישראל: מרכז קהילתי. המרכז שנחנך ב-1994 יוצר מוקד מרכזי, שמקשר בין האזורים השונים בשכונה וגם מחזק את המוקדים הצמודים לו: גן ציבורי, מגרשי ספורט ובית ספר. נווה עופר כמו רבות מהשכונות שהוקמו בשנות ה-50 וה-60 מורכבת בעיקר מבתי מגורים שנבנו במסגרת הדיור הציבורי ופריסתם מתבססת על "יחידות השכנות" שהתפתחו לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה.

עברו כבר יותר מעשרים שנה מאז נחנך, אבל ביקור במרכז הקהילתי מגלה כי הוא מתוחזק היטב וכל אדריכל היה שמח לגלות שמבנה הציבור שתכנן נשמר כמו שתכנן. כמעט ללא שינויים, ללא תוספות, ללא טיח מתקלף, ללא שילוט אגרסיבי שלא קשור, וללא מרצפות שבורות.

ועל כך ברשימה זו.

.

16836116_1571407539555489_2709127065086429870_o

המרכז (צילום: ליאור דרור)

.

dsc05438

בין השיכונים מציץ הבניין

.

dsc05305

חזית דרומית מונומנטלית ואטומה כלפי הרחוב

.

dsc05306

אולם המופעים הפונה לרחוב יוצר חזית אטומה: אולי רעיון לא מוצלח במיוחד להרוג את הרחוב ולמשוך את כל הפעילות אל עומק הבניין הנסתר

.

dsc05308

מבט המרחוב

.

dsc05311

חזית הבניין המערבית נפתחת אל הגן הסמוך: גוש מעוגל עם חלונות קטנים ונמוכים

.

dsc05312

במרכז הגוש העגול פתח צר בצורת משולש

.

dsc05420

פינה: החזית מעוצבת מפסי אבן בהירה ואבן כהה בהשראת סגנון הבנייה הממלוכי (המאה ה-13) שהאדריכל משה ספדיה מכיר היטב מהבתים הסמוכים לדירת מגוריו בעיר העתיקה בירושלים

.

dsc05417

בחזית דרום פתח הנמתח לכל גובה הבניין ומודגש בקולונדה מבטון חשוף

.

dsc05315

המעבר חוצה את הבניין כולו ומקשר לאגפיו השונים: ספרייה מימין, אולם מופעים משמאל

.

dsc05317

במעבר

.

dsc05319

הקירוי מתנשא לכל גובה הבניין

.

dsc05313

מבט מהגן על המעבר, משמאל: מגדל מדרגות פתוחות שנועד להדגיש את מיקומן

.

.

(1) תולדות

במגרש עליו הוקם הפרויקט עמד מבנה קהילתי ישן שנהרס לטובת הבניין החדש. בצמוד לבניין שנבנה ניצב עד היום מבנה אבן כורכר ישן, שריד לאוכלוסייה הערבית שהיתה כאן קודם ל-1948. בסוף שנות ה-80 השיגה "קרן תל אביב לפיתוח" תרומה מצמד הנדבנים אאידה ומייק פלדמן ממקסיקו סיטי והעבודה נמסרה למשרדו של האדריכל משה ספדיה. בני הזוג פלדמן תרמו גם את מרכז הספורט והבריכה הציבורית הסמוכה, וכן שיפרו את הציוד בבית הספר השכונתי. על שמם גם "בניין פלדמן" בקמפוס גבעת רם בירושלים, שבמקור שימש את הפקולטה למדעי היהדות בתכנון האדריכלים ויינראוב-גיתאי ומנספלד.

על התכנית שהוגשה לעירייה ב-1991, חתום אחד מעובדיו הבכירים של ספדיה באותן שנים – האדריכל אורי שטרית. לימים יצא שטרית לדרך עצמאית ותכנן פרויקטים גדולים בירושלים וגם ביפו, התמנה לתפקיד מהנדס עיריית ירושלים, התיר את הקמתו של פרויקט הולילנד וכעת הוא יושב בבית הסוהר. חוץ ממנו עבדו על הפרויקט במשרדו של ספדיה גם האדריכל צבי דונסקי שמתכנן כעת את חידוש בניין בנק ישראל בירושלים וכן האדריכל סמי אמזלג שנהרג בתאונת דרכים במהלך הקמת הפרויקט.

 

.

(2) פריסה

המרכיב הבולט במרכז הקהילתי המתפרס על מגרש בשטח של 3.7 דונם, הוא הפירוק למספר גופים הקשורים זה לזה וכוללים בסך הכל כ-11,600 מ"ר בנוי. האדריכל נמנע אמנם מליצור מבנה מונומנטאלי, אך הודות לעיצוב החזותי המתייחד מהעיצוב האופייני לבתי השכונה וכן הודות להפניית חזית ארוכה ואטומה לרחוב הראשי, מצליח הבניין לבלוט היטב בסביבתו. בדומה לפרויקט אחר שתכנן האדריכל משה ספדיה עשור קודם לכן, ההיברו יוניון קולג' בירושלים, גם כאן בהשראת האדריכלות הים-תיכונית עשה שימוש בחצרות פנימיות, להן נועד תפקיד כפול: אקלימי וחברתי – מקום פתוח ומוצל ומקום בו ניתן להיפגש באקראי ולא משנה מאיזה חדר יצאת – תמיד תגיע לחצר. "אני בא מתרבות ים-תיכונית, ישראלית, ערבית, תרבות האזור", הסביר ספדיה בראיון שערכה אתו צופיה דקל ופורסם בפתח הספר-קטלוג "משה ספדיה – אדריכלות מוזיאונים 1998-1971". "כיוון שבשלב מוקדם בחיי עברתי ללמוד ולחיות במערב, בצפון אמריקה, השילוב הזה בין מערב ומזרח הוא המפתח לגישתי האדריכלית".

מ-4 גופים עיקריים מורכב הבניין: אגף אולם המופעים ובו 280 מושבים, שני אגפים ובהם חדרי חוגים, ואגף הספרייה. בעוד ששלושת האגפים הראשונים מלבניים כשכל גוף סוגר על חצר פנימית, אגף הספרייה הוא אגף עגול הפורץ ממשבצת המתחם אל המדשאה והגן הציבורי הסמוך. באופן מכוון, כדי לשמור על חזות אחידה גובה הבניין על אגפיו השונים נותר אחיד ומגיע ל-8.4 מטרים.

השלמה לאותם גופים מתקבלת על ידי אלמנטים אנכיים החורגים גם הם, כמו אגף הספרייה: מגדל המעלית החודר אל החצר הפנימית ואגף המדרגות החודר גם הוא לקצה הגן הציבורי. יש להם אמנם תפקיד שימושי, אך שניהם עוצבו כמרכיבים עיצוביים שבאו לגוון את הגופים האופקיים והמוארכים מהם מורכב המרכז.

.

13457418_002-copy

חזית דרומית לרחוב שז"ר (מתוך אתר מינהל ההנדסה של עיריית תל אביב)

.

13457418_003

חתך (מתוך אתר מינהל ההנדסה של עיריית תל אביב)

.

.

(2) תנועה

לעומת החזיתות האטומות שמפנה הבניין כלפי הסביבה המקיפה אותו, הרי שלכיוון הגן הציבורי מפנה הבניין חזית פתוחה, כמו גם אל החצר הפנימית. בשני המקרים פתיחות זו ממוסגרת באמצעות שדרות עמודים המדגישות את צירי התנועה שמכוון האדריכל: ציר תנועה מרכזי המקשר בין הרחוב ובין בית הספר והמשך השכונה, וצירי תנועה המקשרים בין חדרי החוגים ואגפי הבניין השונים.

צירי התנועה המקשרים לאגפים ומחליפים את המסדרון הפנימי המסורתי, מהווים למעשה אלמנט חזותי היוצר לבניין חזית כפולה, שתפקידה אמנם נועד בראש ובראשונה למערכת התנועה בבניין, אך היא משמשת גם כמרפסת וגם אלמנט המקשר בדירוג בין פנים ובין חוץ. בחלק הזה מצליח האדריכל להעניק רובד נוסף לחוויה האדריכלית: הודות לעיצוב המעברים ניתנת למבקר הזדמנות למבטי עומק, אלמנט בו עשה האדריכל שימוש בחלק נכבד מעבודותיו לאורך השנים. הבניין אם כן מייצר פתיחות כלפי פנים, אך החזיתות שמפנה הבניין כלפי הסביבה החיצונית מתאפיינות בדו-ממדיות ובאטימות.

.

13457418_001

תכנית קומת קרקע. משמאל מופיעות מדרגות בחצי קשת שנועדו לקשר בין המבנה ובין הגינה הציבורית ולשמש מרחב שהייה נוסף, אך הן לא בוצעו (מתוך אתר מינהל ההנדסה של עיריית תל אביב)

.

.

(3) חומריות

החיבה לשימוש באבן כאלמנט חיפוי בעיקר בירושלים, מופיע כאן באופן בולט, ומציב את הבניין בשורה אחת עם בניינים תל אביבים אחרים שדבק בהם "סינדרום ירושלים", ובראשם בניין סינמטק תל אביב שתכנן האדריכל סלו הרשמן ובנייתו הושלמה חמש שנים קודם לכן (1989). בשונה מבניין הסינמטק, נראה כי כאן קיבל האדריכל השראה מעיצובם החזותי של מבני הציבור שבנו הממלוכים במהלך המאה ה-13 בעיקר בירושלים. דירתו הפרטית של האדריכל משה ספדיה שוכנת כמה עשרות מטרים בודדים מרחוב השלשלת, בו קיים המקבץ הגדול ביותר של אותם מבנים ממלוכים, המתאפיינים בשילוב שורות אבן בהירה עם אבן כהה, כפי שבחר לעצב את חזיתות המרכז הקהילתי בתל אביב.

אך אם משתחררים לרגע מסינדרום ירושלים בו לכוד ספדיה מראשית דרכו המקצועית בארץ הקודש, אפשר למצוא כאן השראה משמעותית מיצירתו האחרונה של האדריכל ג'יימס סטרלינג – No 1 Poultry המצויה בסיטי של לונדון. הבניין תוכנן כבר ב-1985, אך בנייתו הושלמה ב-1997 ומאז נחשב לאחד המבנים המייצגים של האדריכלות הפוסט-מודרנית (בימים אלה מוקדשת לו תערוכה בלונדון בגלריה של ארגון האדריכלים המלכותי). סטרלינג הושפע ממסורות שונות של אדריכלות, ובבניין זה גישתו באה לידי ביטוי חזותי בין השאר באמצעות צורות וצבעים, כשבין השאר מופיעים הצבעים בחיפוי אבן בשורות בגווני אדום-לבן לסירוגין. ספדיה ללא ספק הכיר את העבודה ואולי אף ביקר בה.

.

.

.

(4) אור

חדירת האור הטבעי אל חדרי החוגים מתבצעת באמצעות חלונות נסתרים בתקרת הקומה העליונה. קרני השמש חודרות לחלונות, נשברות בעיקול שנוצר הודות לעיצובם, ויורדות אל החדרים בפיזור רך. על גג המבנה מקבלים אותם חלונות נוכחות משמעותית הודות לעיצובם הייחודי בקווים מעוגלים תוך שימוש בבטון חשוף וחלק, בשונה מחיפוי שאר המבנה באמצעות אבן.

הבטון החשוף שמופיע בחלונות הגג, מופיע בכל המעברים בבניין: בשלושת הארקדות המקיפות את החצר ובארקדה המרכזית החוצה את המרכז כולו. בישראל היה ספדיה מהאדריכלים הראשונים שעשה שימוש בבטון חשוף, חלק ולבן ואחריו נהרו כבר רבים אחרים. המקום השני בו העניק האדריכל תשומת לב מיוחדת לאור הטבעי הוא אולם הספרייה העגול. קירות חזית האולם אטומים בעיקרם וקיימים בהם רק פתחי חלונות קטנים ונמוכים שנקבעו בגובה עיני היושבים באולם. כמו כן בחזית מיקם האדריכל חלון משולש ותלת-ממדי הפונה לגן הציבורי, ונועד בעיקרו למשוך את תשומת לבם של השוהים בגן. עיקר התאורה לאולם מגיעה מחלונות תקרה הנסתרים מעיני השוהים באולם באמצעות תקרה כפולה. לדברי הספרנית, החום שנוצר באולם בימות הקיץ בגלל אותה תקרת זכוכית הוא בלתי נסבל וקשה להתמודד אתו אפילו עם מיזוג אוויר חזק. באולם שולבה גם תאורה מלאכותית שסביר להניח נראית מרהיבה בלילות, בעיקר למתבוננים מבחוץ. ספדיה תכנן גם את הריהוט באולם, אך רובו הגדול הוחלף במהלך השנים, ורק פרטים בודדים שלו שרדו.

.

(5) הפרטים הקטנים

החשיבה היסודית על נושאים של חומר, אור ותנועה מציגה כאן גישה שממשיכה ומופיעה גם בפרטים הקטנים. פרטים אלה כוללים את גופי התאורה בתוך הבניין ובשטחים החיצוניים, במרזבי הבטון וגם במעקות המעוצבים בפשטות סגנונית וחומרית המלווים את המדרגות והמעברים הפונים לחצר.

חוסר ההתפשרות מצידו של האדריכל הממשיכה ומופיעה גם ביחסו לפרטים הקטנים, באה לידי ביטוי פעמים בהימנעות משימוש בפרטי בניין סטנדרטיים. יחד עם זאת, פעמים ניתן למצוא פרטי מדף אך עדיין גם הם מתוכננים בהתאם לתפיסה הכוללנית. סביר להניח שהצלחתו של ספדיה להגיע לפרטים הקטנים וההצלחה שהם אכן יבוצעו על פי תכניתו, דרשה מאמץ מיוחד שאדריכלים רבים נמנעים מלהתמודד איתם. זהו הישג נכבד לכשעצמו ההופך את הפרויקט ליצירה שלימה ואיכותית יותר.

.

a

אדריכל משה ספדיה, 2016

.

.

(6) האדריכל

ספדיה נולד בחיפה ב-1938 והיגר עם משפחתו לקנדה, בה סיים את לימודי האדריכלות בשנת 1961. בקנדה גם זכה ב-1967 לפריצה שקנתה לו פרסום עולמי עם פרויקט המגורים "הביטאט 67'" שתכנן במסגרת תערוכת EXPO. בשנות ה-90, לאחר שנים של יובש יחסי בפרויקטים, חזר וזכה לפרסום עם השלמת פרויקטים לאומיים ובראשם ספריית ונקובר, הגלריה הלאומית של קנדה באוטאווה, המוזיאון לאמנות במונטריאול ומוזיאון הציביליזציה בקוויבק סיטי.

גם בישראל הצליח ספדיה להגיע להישגים לאחר שנים ארוכות של דשדוש ומעורבות בפרויקטים ייחודיים ומרתקים, אך קטנים יחסית ופריפריאליים. בשנות ה-90 עבודות רבות שתכנן בישראל הושלמו ואחרות החלו להיבנות, בעיקר בירושלים, שם קבע את מושבו בעת שהייתו בישראל. פרויקטים בולטים מאותו עשור: ההיברו יוניון קולג', מתחם המגורים בממילא, אנדרטת הקרון באתר "יד ושם", מלון מצודת דוד (במקור הילטון ירושלים), מצבת קברי יצחק ולאה רבין בהר הרצל וכן מרכז רבין בתל אביב. במקביל החלה לצמוח העיר מודיעין שספדיה ערך את תכנית המתאר שלה וכן תכנן בה את אחת השכונות. בתום העשור אף זכה לתערוכת יחיד, מהאיכותיות והבודדות שהוצגו על אדריכל בישראל. התערוכה שהוצגה בגלריה האוניברסיטאית לאמנות שבאוניברסיטת תל אביב באצירת צופיה דקל, נקראה אמנם "אם אשכחך ירושלים: בין זיכרון לזהות", אך עסקה כולה במוזיאונים, מבני חינוך ותרבות וכן אתרי זיכרון שתכנן בין השנים 1998-1971. המרכז בנווה עופר נעדר מהתערוכה וכן נעדר מרשימת עבודותיו אותה הוא מפרסם באתר שלו.

"לא הייתי שם כבר שנים", סיפר לי ספדיה. "אני לא יודע באיזה מצב נמצא המרכז הקהילתי, אבל עמלתי עליו הרבה שנים, כשעבדתי קרוב לקהילה ולקרן. למעשה זה פרויקט שהייתי גאה בו מאד כשראיתי כיצד הוא משפיע על הקהילה וכיצד נעשה בו שימוש בזמנו לפני 20-15 שנה".

עבודתו של ספדיה בישראל הלכה והצטמצמה מאז. ב-2004 השלים את בנייתו של אחד המקומות שמרבית הישראלים אוהבים ומשתוקקים לחזור ולבקר בו: טרמינל 3 בנתב"ג. שנה לאחר מכן השלים את המוזיאון ב"יד ושם". בעשור הנוכחי הצליח לממש פרויקט בודד אחד – בניין רשות העתיקות, גם בנייתו מדשדשת בגלל קשיים תקציביים וטרם הושלמה. על כמה מעבודותיו המקומיות כתבתי כבר כאן ובאקסנט וקישורים לכל אותן עבודות מופיעים בתחתית הרשימה. לעומת מצב עבודותיו המקומיות, השלים בסינגפור בתחילת העשור הנוכחי את בנייתו של הבניין הכי יקר שנבנה בהיסטוריה של העת החדשה – Marina Bay Sands, ובשנה הבאה הוא צפוי לסיים את טרמינל הנוסעים החדש בנמל התעופה סינגפור צ'נגי שישלב בתוכו גם בית מלון ויער מקורה.

.

dsc05321

חצר פנימית ים-תיכונית: במקור תכנן האדריכל שהגן יחדור אל החצר שתהיה כולה נטועה בעצים, בסוף העצים ניטעו רק בשורה בודדת בקצה החצר

.

dsc05324

מרפסת עליונה המצויה בקצה המעבר העליון משקיפה על המעבר הראשי

.

dsc05316

מעבר המקיף את החצר מקשר בין המעבר הראשי ובין המדרגות העולות לקומה העליונה, מימין הכניסה לאולם המופעים

.

dsc05340

אולם המבואה לאולם המופעים

.

dsc05341

שלט

.

dsc05342

אולם המופעים

.

dsc05345

יש תאים פרטיים בכל צד

.

dsc05347

מבואת הכניסה העליונה לאולם המופעים

.

dsc05349

מבט על האולם מלמעלה

.

dsc05354

מעבר מקורה בדופן אולם המופעים הפונה אל החצר הפנימית

.

dsc05368

מעבר נוסף

.

dsc05358

תאורה

.

dsc05400

ניקוז

.

dsc05394

מעקה

.

20170219dji_0114

הריצוף המקשר בין המרכז הקהילתי ובין הגינה הציבורית הצמודה במבט מהאוויר (צילום: ליאור דרור)

.

20170219dji_0118

החצר הפנימית: משטח של אבן המדופן במעברים מקורים ובשורה של עצים (צילום: ליאור דרור)

.

20170219dji_0121

החצר (צילום: ליאור דרור)

.

20170219dji_0139

פתחי התאורה מעשירים את הגג השטוח בצורות של קשתות (צילום: ליאור דרור)

.

20170219dji_0134

מבט כללי ממערב על המרכז הקהילתי: מימין אולם המופעים המלבני והספרייה העגולה ובמרכז ומשמאל חדרי חוגים (צילום: ליאור דרור)

.

dsc05356

החצר הפנימית: ריקה חוץ משורת עצים קטנים ונועדה לקיים בה אירועים ופעילויות

.

dsc05403

פתחים בגג להחדרת קרני שמש לא ישירות אל תוך החדרים

.

20170219dji_0158

השדרה במבט מהחצר אל הגן הציבורי (צילום: ליאור דרור)

.

20170219dji_0112

החצר הפנימית כשמימין הגינה הציבורית ומגרשי ספורט (צילום: ליאור דרור)

.

dsc05357

המעלית היא כמו מגדל תצפית בצד החצר הפנימית

.

dsc05405

המעבר פעיל לאורך כל שעות הים ומשמש לא רק לבאים למרכז הקהילתי אלא גם כאלה שמקצרים את הדרך מפה לשם

.

dsc05372

מבט מקצה המעבר עליון על השדרה החוצה את הבניין

.

dsc05374

בטון חשוף אך בשונה מהגישה של האדריכלים הישראלים עד אז הבטון כאן חלק, בהיר ונקי וללא סימני תבניות הקרשים אליהם הוא נוצק

.

dsc05379

מבט על החצר והמעבר: הבניין מחופה באבן בדוגמה אופקית לעומת העמודים הרבים והאנכיים

.

dsc05389

צל

.

dsc05385

קצה שדרת העמודים יכולה להמשיך ולחצות את כל השכונה אך היא נעצרת בקצה הבניין במדרגות רחבות ומעוגלות

.

dsc05381

עצי תפוז נשתלו כזכר לפרדסים שהיו כאן בעבר

.

dsc05386

בראש הבניין פתחי חלונות להחדרת קרני שמש לא ישירות אל החדרים והאולמות

.

dsc05427

בטון חשוף חלק ונקי, כמעט לבן

.

dsc05391

בפינת הבניין חצר מוצלת

.

dsc05434

כיתת התעמלות: קרני השמש הלא ישירות יוצרות אווירה רגועה ונעימה המזכירה את הטרמינל בנתב"ג שגם אותו תכנן האדריכל משה ספדיה וגם שם פתרונות תאורה דומים

.

dsc05336

בספרייה הריהוט המקורי שעיצב ספדיה הוחלף ורק נותרו לו שרידים בודדים

.

dsc05337

שניים מהרהיטים המקוריים

.

dsc05330

אולם העיון עגול ומואר כולו בתאורה טבעית כשבלילה יש תאורה מיוחדת

.

dsc05331

פתחי החלונות נסתרים אבל הם יוצרים חימום טבעי ומוגזם שדורש בחודשי הקיץ שימוש מוגבר במיוחד במיזוג אוויר

.

dsc05328

שילוב גם של גופי תאורה לשעות החשכה

.

dsc05334

באולם העגול יש פתחי חלונות קטנים בגובה העיניים של היושבים, ארגון הריהוט השתנה והרהיטים המקוריים הוחלפו מזמן

.

dsc05410

לוגו המרכז מציג הפשטה של הבניין כמו בלוגו של מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון ישראל, מוזיאון העיצוב, בית אסיה, מכללת אשקלון, היכל התרבות פתח תקוה

★★★

רשימות נוספות שפרסמתי על עבודות שתכנן משה ספדיה:

.

(1) שכונת הלגו במדרשת שדה בוקר

(2) מעונות סטודנטים באוניברסיטת בר אילן

(3) בניין כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן

(4) אנדרטת הקרון ביד ושם

(5) מודיעין 01

(6) מודיעין 02

(7) ביתו הפרטי של משה ספדיה בעיר העתיקה

(8) בניין רשות העתיקות בירושלים

(9) מלון מצודת דוד

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שאולי  On 18/03/2017 at 20:42

    פרוייקט מרתק…הקומפוזציה של האגפים השונים כפי שאפשר לראות בתוכנית נעשו בפרופורציות נכונות..מיקום נכון…התייחסות ראוייה לשבח לסביבה ויצירת חצר נהדרת במרכז…בהחלט מקום לשיעור ראשון בתכנון אדריכלי..ולא נכנסתי לשילוב הנכון של חומרים ופרטים…כל הכבוד

  • ורדית  On 18/03/2017 at 23:31

    תענוג לקרוא וללמוד מתחקיר מקיף ומעמיק. הסקרנות האינסופית שלך וצרוף צילומי הוידאו מעוררים רצון להצטרף לסיור. למה בעצם שלא תקיים סיורים מודרכים?

  • אילן  On 19/03/2017 at 18:50

    כתבה משובחת. תיאור יסודי ומקיף הנותן תמונה ברורה על המתכנן, הרקע , הבניין והסביבה.

  • שלגיה רותחת  On 24/03/2017 at 1:20

    גררר……….אני נכנסתי להתלונן שאין פוסטים חדשים ומתברר שיש .הפסקתי לקבל הודעות. שמתי עכשיו כתובת אחרת.

    • שלגיה  On 24/03/2017 at 1:28

      מופע של מגלומניה. מזכיר את בתי זיקוק

      • מיכאל יעקובסון  On 24/03/2017 at 6:44

        אל תרתחי. זו לא מגלומניה אלא לגמרי פוסט מודרניזם, בקושי כתבתי על עבודות כאלה ובכלל בקושי כותבים עליהן כי לרוב הן סופגות כזו ביקורת

        • שלגיה  On 24/03/2017 at 9:27

          פוסט מודרניזם בתחת שלי.
          תגיד, אפשר שאתה תעשה פוסט על בית שאני אוהבת? לכבוד היום הולדת שלי. זה הבית של Kholood Akbari ,היא אדריכלית מדובאי . הייתי באה אתך לדובאי לפגוש אותה ,אבל אני עסוקה. יש לי דרכון ישראלי ולא בא לי שיעשו לי שם פרצופים,אני צריכה לעשות איסוף עצמי של גלויה סודית שקניתי מצבע טרי וגם בפסח השנה הזמינו אותי,אז אני בארץ.

          • מיכאל יעקובסון  On 24/03/2017 at 13:49

            זה לא קשור לתחת שלך, זו שפה אדריכלית שהממד הייצוגי שלה בא לידי ביטוי בין השאר במאפיינים שזיהית וספדיה עשה בהם שימוש. בכלל הפריצה הגדולה של ספדיה שהחל את דרכו המקצועית באמצע שנות הששים, התרחשה בשנות השמונים הליברליות, והצניעות החומרים והצורנית פינתה את מקומה למבנים כמו זה שכאן. לכבוד יום ההולדת אני מעדיף לכתוב על משהו מקומי. מלון המלך דוד, בסדר?

            • שלגיה  On 24/03/2017 at 16:28

              איזה כיףף מלון המלך דוד!!!!!!!!!!!!!!!!יוהווו!!!!!!!!!!!!

              • מיכאל יעקובסון  On 24/03/2017 at 17:42

                אבל קודם יהיו כמה רשימות שכבר כתבתי: מעונות באוניברסיטת בר אילן, חדר אוכל ובית עליית הנוער בקיבוץ אלונים, אולם אוסף הפוחלצים של אוניברסיטת תל אביב ואז יבוא מלון המלך דוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: