נראה שהעליבות ששולטת בחיפה כבר יותר מיובל שנים, התחזקה בקדנציה של ראש העירייה הנוכחית. גם הבניינים שתכנן האדריכל משה גרשטל (1961-1886) לא ניצלו מכל אותה הזנחה. "שוק תלפיות" שתכנן ברחוב סירקין 39, ממבני המסחר הייחודיים והגדולים שנבנו בארץ, עובר אמנם שיפוץ כבר כמה שנים, אך פרויקט החידוש מוזר בלשון המעטה.
ברחוב סירקין 27, סמוך לבניין השוק וממש ליד הבניין המסחרי שעליו כתבתי כאן לאחרונה, ניצב "בית קרמאן", בית דירות גדול שתכנן גרשטל עבור טאהר קרמאן (1952-1890), ערבי יליד שכם, מעשירי חיפה ובשעתו גם סגן ראש העירייה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1937)
.
הבניין ברחוב סירקין 27 למטה במרכז
.
הרחוב היום משתנה ומסביבת שוק הוא חודרים אליו יותר ויותר מסעדות וברים אופנתיים, מהלך דומה שארע בשוק מחנה יהודה בירושלים
.
את הבניין הגדול תכנן האדריכל משה גרשטל באופן סימטרי עם שתי כניסות משני דפנות הצד וקומה מסחרית הפונה לרחוב.
.
את הגוש התיבתי הגדול ריכך האדריכל באמצעות קצוות שקועים שבהם קבע מרפסות חצי עגולות. יופיו של הבניין מסתתר כיום מאחורי שינויים שביצעו העסקים בקומת הרחוב ושלל המזגנים והתוספות על הגג
.
1940: בית קרמאן (התצלום המקורי שמור במרכז לחקר המורשת הבנויה בטכניון, באדיבות קרנית מנדל, עמוד הפייסבוק משה גרשטל M.J.Gerstel)
.
.
(1) האדריכל
שורשיו של הבניין בסירקין 27 הם בוינה, שם התחנך ופעל האדריכל משה (מוריס) גרשטל. כבר כאדריכל צעיר אימץ את עקרונות התכנון המודרניסטים, ועם זאת שאב חלק מהמילון המקצועי שלו ממסורות בנייה מהעבר המקומי.
גרשטל נולד בלבוב (כיום באוקראינה) בשנת 1886, ואת השכלתו המקצועית רכש בוינה בתחילת המאה ה-20. ב-1913 הוא התחתן ושנה לאחר מכן סיים את לימודיו. משרדו פעל ברומניה ובמשך שני עשורים תכנן מבנים רבים בעיקר בוינה ובבוקרשט. ב-1933 בהיותו בן 47 ועם התחזקות הנאצים עזב עם משפחתו את אירופה, היגר לארץ והתיישב בחיפה, כאן פתח את משרדו מחדש.
עד מהרה הסתגל גרשטל לסביבה החדשה שאליה העתיק את חייו. משרדו קיבל שפע של הזמנות עבודה והוא זכה להערכה מקומית. נתח משמעותי מעבודתו הוזמנה בידי עשירי ערביי חיפה. הצעתו לתכנון "שוק תלפיות" הצליחה לגבור בתחרות אדריכלים על קרוב למאה הצעות והשיגה לו פרסום והערכה מיוחדים ובעיקר הכניסה אותו לספרי ההיסטוריה של האדריכלות המקומית. השוק נחנך ב-1940, אך עד מהרה התגלה כי אין צורך במבנה כה גדול ומשוכלל, וחלקים ממנו נעזבו ונזנחו. ועדיין נותר הבניין הבולט ציון דרך באדריכלות המקומית כמו גם בנוף הבנייה החיפאי.
הוא נפטר ב-1961.
בנו, לאופולד גרשטל (2010-1925), המשיך בדרכו המקצועית. אלא שהנתיב שבחר היה שונה מאביו, וגרשטל הבן פיתח תיאוריות אדריכלות נועזות. הוא תכנן אמנם לא מעט מבנים יוצאי דופן בארץ ובאוסטריה, שאליה הוא היגר בגיל מבוגר, אך השקיע ממיטב זמנו בחינוך הדור הבא של האדריכלים – תחילה בטכניון ולאחר מכן באוסטריה.
///
(2) סירקין 27
כבר עם פתיחת משרדו קשר גרשטל קשרים הדוקים עם עשירי ערביי חיפה שהביאו לו בעיקר במהלך שנות ה-30 שפע של הזמנות עבודה לתכנון; החל מוילות, דרך בתי דירות ועד למפעלי תעשייה.
טאהר קרמאן היה הלקוח העשיר והמרוצה ביותר שפעל עם גרשטל. בפרק זמן קצר יחסית קרמאן חזר והזמין מהאדריכל שורה ארוכה של מבנים – למגוריו, לעסקיו ולהשקעותיו. ברחוב סירקין 27 במגרש רחב ידיים שהיה בבעלותו ושבקצהו בנה קודם לכן את בית מגוריו, בית ליוואן ערבי מסורתי (הבניין נשמר עד היום ופועל בו בית כנסת, לבד מחנויות שוק בקומת הקרקע), הזמין קרמאן את גרשטל לתכנן לו את בית הדירות שנקרא על שמו "בית קרמאן", מהגדולים שנבנו אז בעיר ובכלל בארץ.
בתום הבנייה קבע האדריכל בקומת הגג את דירת מגוריו, ככל הנראה בהזמנת מחווה חברית מצדו של קרמאן. בניין נוסף שתכנן גרשטל עבור קרמאן ברחוב סירקין מצוי בהמשך הרחוב, ממש בסמוך לשוק תלפיות. סירקין 34 הוא בניין נוסף ברחוב שתכנן גרשטל.
כיום רחוב סירקין נהנה מעדנה מסוימת, כשעסקי שוק ותיקים מפנים את מקומם למסעדות וברים אופנתיים. אך בתי המגורים עלובים ומוזנחים, וגם האווירה הכללית לא נעימה במיוחד ולא משרה ביטחון. בעת שהוקם הבניין בסוף שנות ה-30 היה המצב שונה ורחוב סירקין היה לאחד מהרחובות המבוקשים באזור – למגורים ולמסחר. בהתאם, תוכנן "בית קרמאן" עם כמה שכלולים ובראשם מקרר בנוי כחלק בלתי נפרד מהמטבח, כך סיפרה אחת הדיירות המקוריות לקרנית מנדל.
כאן אעצור ואתעכב על מנדל: בימאית ותחקירנית שמתגוררת בסמוך לשוק תלפיות בבניין שתכנן גרשטל. בעקבות המפגש עם המקום התעוררה סקרנותה לגבי האדריכל שידוע עליו מעט. היא פתחה בפייסבוק פרופיל המוקדש לגרשטל. מאז היא מפרסמת בו כל כמה ימים מסמכים היסטוריים וגם תצלומים עכשוויים והיסטוריים של עבודותיו – בעיקר המבנים שתכנן בחיפה, אך גם כאלה מוקדמים שתכנן עוד בוינה ובבוקרשט ודרכם ניתן לגלות אותם לראשונה.
בכלל עד היום נכתב רק מעט על פועלו של גרשטל. בספרם של גליברט הרברט וסילבינה סוסנובסקי "באוהאוס בכרמל" (1993 ,Bauhaus on the Carmel and the Crossroads of Empire), הוא מוזכר רק בחטף. בקטלוג שליווה את התערוכה "מפגשים חיפאיים", שהתקיימה במוזיאון מוניו גיתאי ויינרויב לאדריכלות ב-2013, הקדישו אוצרי התערוכה האדריכלים וליד כרכבי ועדי רויטנברג חלק נכבד לנושא שיתופי הפעולה של גרשטל עם מזמיני עבודה מערביי חיפה.
.
הבניין השתמר היטב על פרטיו. האבן בקומות העליונות השחירה, נוסף על כך נוספו מזגנים וצנרות. אחרי קרוב ל-90 שלא נגעו בו זקוק הבניין לשיפוץ וחידוש
.
.
בית קרמאן בולט ברחוב סירקין הודות לגודלו – הבניין נמתח לאורך 32 מטרים, כשחזיתו הראשית והתיבתית בנויה בקו המגרש והיא מפנה לרחוב קומה מסחרית במפלס הקרקע. במקור היו אלה ויטרינות זכוכית אלגנטיות שסגרו על חזיתות המסחר, אך כבר שנים שמסכי הזכוכית סולקו ובשטחי המסחר פועלים עסקים עממיים שמתמחים בתבלינים, קטניות, עוגיות ובשר. בשנים האחרונות גם אלה מפנים את מקומם למסעדות וברים שמוציאים שולחנות וכסאות לרחוב. בתגובה הסכימה העירייה לאחרונה לסגור את הרחוב לתנועת רכבים בשעות הערב.
כמו רבים מהבניינים שנבנו בחיפה בשנות ה-30, גם כאן עשה האדריכל שימוש בחיפוי אבן בעיבוד "מוטבה" עדין (ולא בטיח כפי שבנו אז בתל אביב למשל). האבן העניקה לבניין כבדות מסוימת וגם קישרה אותה למסורות בנייה מקומיות כמו גם לידע טכנולוגי שייחד את הבנאים הוותיקים בחיפה וזכו להערכתו של גרשטל המודרניסט. האבן לא הצריכה תחזוקה קבועה ומנעה בלאי, אך גם כאן ניתן לראות כי שורות האבן העליונות השחירו ולאחר קרוב לתשעים שנה נדרשות לניקוי או החלפה.
כדי להימנע מיצירת מסה כבדה אך גם לא להפסיד שטחי בנייה, פיצל האדריכל את המסה המרכזית באופן עָדִין לשלושה חלקים, זאת באמצעות שיקוע זעיר של שני קצוות הגוש כבמרכזו של כל אחד משני הקצוות השקועים קבע מרפסת חצי עגולה. שאר הפתחים עוצבו כמלבנים פשוטים שיחד יוצרים פס אופקי בכל קומה לכל אורך החלק המרכזי והעיקרי של החזית. מהלך נוסף שעשה האדריכל בכדי להימנע ממסה כבדה, היה להוסיף פרגולה בגג הבניין שהקלילה את המסה שלמרגלותיה (כיום הפרגולה נבלעה בתוספות בנייה, אך היא במקומה ושלימה).
8 דירות ישנן בכל אחת משתי קומות הבניין העליונות, כשבכל דירה שניים או שלושה חדרים וגם מרפסת. דירות נוספות מצויות בקומת הגג ובשתי הקומות התחתונות (ובסך הכל בבניין קרוב ל-30 דירות), ובאגף הפונה לרחוב משולבת כאמור שורה של שטחי מסחר.
.
גם העסקים בבניין הזה משתנים ואת סוחרי השוק מחליפים אט-אט מסעדות וברים
.
קיטניות ותבלינים
.
קונדיטוריה מומי
.
.
(3) הכניסות וחדרי המדרגות
שלוש כניסות לבניין נקבעו בחזיתות הצד (כדי לנצל ככל הניתן את החזית הראשית למסחר). כניסות אלה עוצבו עם דפנות מעוגלות ורכות, כשהפתח נבלע עמוק בגוש הבנוי. מעבר לכך אין לבניין מבואות כניסה מפוארות וגם חדרי המדרגות פשוטים יחסית. עם זאת, במעבר המקשר לפתח אחת הדירות שילב האדריכל פתחים רחבים ומעוצבים בפשטות ובכך יצר עניין. באותם פתחים הוא הוסיף סורגי ברזל צבועים בשחור שבולטים על רקע הלבן השולט בחדר המדרגות, כך הוא יצר המשכיות וגם האיר את אותו מעבר עורפי שהיה נותר אפל ולא בטוח למעבר.
.
שתי הכניסות שמקשרות לדירות המגורים זהות ומעוצבות כמו פתח הנבלע בחזית הבניין. זו הכניסה המערבית
.
הכניסה המערבית – כאן הוסיפו גגון ועוד כל מיני דברים אבל דוקא הצד הזה של הבניין יותר מטופח ונראה סביר לעומת הצד המזרחי שם אפל ולא נעים
.
הכניסה צרה ואין מבואה מרווחת
.
שרידי טיח דקורטיבי שעוטר באמצעות שבלונה והשתמר כשכוסה בשלט או תיבת דואר שמאוחר יותר נעקרה ממקומה
.
חדרי המדרגות מוארים באור טבעי ופתחים מקושתים מאירים גם את המעבר הפנימי המקשר לכניסה לדירות העורפיות.
.
כניסה לדירה עורפית
.
הלבן שולט, אך כדי לא לשעמם השתמש האדריכל במעקה ברזל צבוע בשחור ומדרגות בצבע חום-אדמדם. את פתחי החלונות הפונים לחצר הפנימית עיצב בדומה לפתחי הדלתות לדירות
.
החלון הגדול מאיר את חדר המדרגות לאורך היום
.
.
(4) החצר הפנימית
הבניין סוגר על חצר פנימית שאליה פונות חלק מהדירות והמרפסות. לא נראה שהיא היתה אי-פעם מטופחת אבל כיום היא מאד מוזנחת ולא נעימה. במרכזה ניצב גוף ענק וגבוה שנראה כמו חללית שנחתה כאן אחרי משימה כושלת במיוחד. זהו למעשה מיכל סולר שהוקם כאן בתחילת שנות ה-80 לצורך קונדיטוריית סלומון שפעלה אז בקומת הרחוב (ועדיין גם היום פועלת בשטחה קונדיטוריית מומי).
.
תכנית קומה טיפוסית (השרטוט מ-1988, תיק בניין בארכיב העירוני): 3 חדרי מדרגות, 8 דירות בקומה עם 3-2 חדרים כל אחת
.
הבניין סוגר כמעט לחלוטין על חצי פנימית וריבועית מוזנחת ועזובה
.
.
גרפיטי טרי
.
מרפסת זיז שפונה לחצר הפנימית. האדריכל דאג שלכל דירה תהיה מרפסת.
.
חללית שנחתה כאן? אולי יותר מיכל סולר שהוקם כאן בתחילת שנות ה-80 לצורך קונדיטוריה שפעלה בקומת הרחוב (ועדיין גם היום פועלת בשטחה קונדיטוריה)
.
תודה לקרנית מנדל ואייל וילדר
★
רשימות נוספות על חיפה:
.
בית הספר הנטוש בקצה שכונת נווה דוד
בניין מעבדות הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון
הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון
תערוכת בוגרי אדריכלות בויצו חיפה
בית ספר נטוש ברחוב חלוצי התעשייה
האנדרטה שיצר גרשון קניספל לחללי אחוזה
ארבעה בתים בהדר הכרמל בתכנון אוראל-זוהר
שיכון עובדי בתי הזיקוק בתכנון אלפרד גולדברגר
חידוש בית אבא חושי בתכנון אמסטרדם ובן נון
פרויקט לב הדר הכרמל בתכנון תיאודור מנקס
★
שיר לסיום:
.
★
חלון אחורי 
תגובות
תדוה על הפוסט
העיר הזו, היפה מכולן בישראל לדעתי בזכות הטופגרפיה והנופים, השלווה והנקיון הכללי שעדיין ניכר בה,, פשוט הולכת ומדרדרת במהירות
ביקור בעיר התחתית ובהדר הכרמל פשוט מעוררים דיכאון
ביקרתי לפני כשנה בשוק תלפיות בפעם הראשונה. המקום דוחה ומטונף שכל כך שלא ברור לי כיצד אנשים עוד נכנסים לשם לקנות מזון
כל הסביבה שם לא מטופחת אבל המסעדות כמובן ממשיכות לשדוד את המזדמנים לאזור בלי להתבייש
יש לקוות בשביל החיפאיםש ראשת העיריה הנוכחית תיבעט בעוצמה מכסאה לטובת תושבי העיר
Unsubscribe
תודה על הפוסט היפה והמעניין הזה, ועל כל פועלך. יישר כוח.