סיבוב במקלט תת-קרקעי ממלחמת העצמאות בקיבוץ רמת הכובש

לפני 75 שנה בעיצומה של מלחמת העצמאות, נחפרו שבעה מקלטי בטון תת-קרקעיים בקיבוץ רמת הכובש שבשרון. באותה עת היה הקיבוץ בחזית הלחימה, מוקף ביישובים פלסטיניים ומופגז ללא הרף. במקלטים אלה חיו, ישנו, בישלו ואכלו חברי הקיבוץ והחיילים שהגנו על המקום במהלך המלחמה.

"מגיני רמת הכובש יודעים את אשר לפניהם", כתב סופר עיתון הבֹּקר עם סיום ההפוגה הראשונה של המלחמה ביולי 1948. "האווירה במשק היא אווירת התכוננות לקרבות מרים ועקשניים". 14 הרוגים מבני הקיבוץ ומגיניה נפלו עד אז מתחילת המלחמה וההבנה שיש צורך דחוף במקלטים חלחלה היטב למוסדות, שהזדרזו לממן את חפירת המקלטים ליישוב הזעיר אך החשוב ולמנוע את כיבושו.

כעת, נפתח לציבור אחד משבעת המקלטים, במטרה לספר פרק בסיפורו של קיבוץ רמת הכובש. פתיחת המקלט היא חלק ממהלך ארוך שנים שבו פועלים חברים לפתח ענף תיירות ייחודי בקיבוצם.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1948)

.

רמת הכובש

.

מעל הקרקע: שתי כניסות משני צידי המקלט וביניהם מבצבצים מהדשא פתחי האוורור

.

מדרגות יורדות בקו ישר אל עומק האדמה

.

בקצה ניצב ארגז שירותים (שאותו מצאו במקלט אחר בקיבוץ)

.

בקצה המדרגות מעבר קצר המוביל אל אולם המקלט

.

דלת ברזל סוגרת על האולם

.

האולם מתאפיין בתקרה מקומרת ובשני דרגשי עץ שמלווים אותו לכל אורכו. במקור היה דרגש עליון נוסף בכל צד

.

.

ההתקפות על רמת הכובש היו כמעט עניין שבשגרה מאז הוקם הקיבוץ ב-1932, בלב אזור מיושב בצפיפות בכפרים ועיירות פלסטיניות. המלחמה שפרצה עם הכרזת המדינה הובילה להתקפות חסרות תקדים על הקיבוץ. התקפות אלה הגיעו בעיקר מהשכנים – קלקיליה וטירה בסיוע כוחות הצבא העיראקי. ירי צלפים ומקלעים, מרגמות והפגזות ארטילריות שפגעו בנפש וברכוש.

בתחילת המלחמה עמד לרשות החברים מקלט רעוע ששקי חול הגנו על יושביו. "בהגיעי למקלט נזדעזעתי", סיפרה שלומית בת ה-13, "מקלט המיועד לחמישים נפש, כלל עתה יותר ממאה, והנו עוד מוסיף לקלוט תינוקות שלא הוצאו עדיין מבתיהם. במקלט צעקות ובכיות. לילד אחד דרכו על הרגל והוא היה יחף. הצפיפות איומה. אנו הילדים הגדולים הוכרחנו לצאת מהמקלט למען תת מקום לתינוקות, והפגזים ממשיכים לעוף ולהתפוצץ".

בהעדר ביטחון נשלחו במאי אותה שנה 359 ילדי רמת הכובש עם אמהות ומטפלות אל קיבוצים אחרים ובטוחים יותר – לגבעת השלושה (כיום בתחום פתח תקווה) לגליל ים (כיום בתחום הרצליה), הסוללים ולרעננה. באמצע יוני אוחדו קבוצות הילדים בכפר הנוער "אונים" שבכפר סבא הסמוכה ורק ביוני 1949 בתום המלחמה ולאחר שנחתמו הסכמי שביתת הנשק שבו לרמת הכובש והמשפחות אוחדו.

קיבוץ רמת הכובש היה מהיישובים הישראלים שנפגעו באופן הקשה ביותר לאורך המלחמה. "רמת הכובש נתנסתה ביסורים קשים – אבידות באדם, בהן מטובי החברים ומהמושרשים ביותר במשק והפסדים משקיים רציניים", כתב סופר העיתון דבר ביוני 1948. "מנין החברים שנפלו במערכה לא הביא רפיון רוח בקרב חברי המשק, והם מוסיפים לעשות ימים ולילות בעמדות".

מיקומו האסטרטגי לא התיר להנהגת היישוב לאפשר לאויב את כיבושו ולכן נחפרו במהירות שבעה מקלטים. חמישה מהמקלטים שימשו לכלל החברים והמגינים, מקלט אחד שימש כמטבח וחדר אוכל ומקלט נוסף שימש כמפקדה.

מבנים תת-קרקעיים אלה הורכבו משני פתחים מוגנים מעל לפני הקרקע, במרחק של כ-17 מטרים זה מזה. כל אחד משני הפתחים הוביל לגרם מדרגות בטון היורדים אל עומק של חמישה מטרים. גרם אחד יורד הישר אל הקרקעית, בעוד גרם אחר יורד בעיקול בצורת האות ר'. שני גרמי המדרגות מובילים אל קצות אולם המקלט, שבכל קצה מבואה קצרה.

המקלט מורכב מאולם צר וארוך, ברוחב של שני מטרים ונמתח לאורך של כ-15 מטרים. מקלט זה שונה מהמקלט שנחפר בקבוצת גשר שבעמק הירדן, שגם הוא נפתח לפני שנים אחדות לציבור כחלק מאתר "גשר הישנה" ועליו כתבתי כאן, וזה מורכב מקבוצה של חדרים המאורגנים באופן ליניארי.

תקרתו של אולם המקלט ברמת הכובש מקומרת ובדפנותיו העשויות מבטון חשוף (כיום מסויד בלבן) נותרו הטבעות קרשי העץ שהרכיבו את תבניות היציקה בעת הבנייה. ששה פתחי אוורור עגולים, עם כיסוי לוחיות פלדה אפשרו את החלפת האוויר באולם הדחוס. מעל למקלט נשתל דשא ופתחי האוורור בולטים רק במעט מעל לקרקע.

משני צדי האולם הותקנו דרגשי עץ שהוכנו בנגריית הקיבוץ. במקור הכיל האולם שתי שורות דרגשים נוספות ועליונות, אחת מכל צד, אך אלה פורקו לצורך פתיחת האולם למבקרים. על דרגשים אלה הצטופפו החברים והמגינים – ישנו, קראו, שוחחו – כך במשך ימים שלימים.

.

.

.

גם אם היו הפוגות, לא היה ביטחון שההפגזה לא תתחדש בחטף. באחת ההפוגות לאחר כמה ימים שבמהלכם היו כלואים בתת-הקרקע, יצאו להתאוורר ארבעה חברים מהמקלט. הפגזה מהירה ומפתיעה חיסלה את הארבעה.

"אין תמונות ממלחמת העצמאות. ברמת הכובש רק נלחמו ואף אחד לא צילם", מספרת ירדנה וירוב, בת הקיבוץ, מנהלת הארכיון ואחת מאלה שפעלו לחידוש המקלט ופתיחתו לציבור. היא מספרת שבמקלט המשיכו והשתמשו במלחמת ששת הימים, כשהקיבוץ חזר והופגז קשות שוב מכיוון קלקיליה. מאז המשיך לשמש כמקום מקלט, כשמידי הדרדרות ביטחונית נוקה ונפתח, אך החברים כבר לא ירדו אליו.

מאז 1978 פועלת ברמת הכובש קבוצת חברים במסגרת ועדת שימור אתרים. מטרתה לשמור על נכסי העבר של הקיבוץ ולספר את סיפורו של המקום בן ה-91. בימיה הראשונים עסקה הקבוצה במניעת הריסת מבנים בעלי ערך היסטורי, אך מאז התרחבה פעילותם והיא כוללת איסוף חפצים מימי ראשית הקיבוץ, שילוט של קרוב לשלושים מבנים ואת גיבושו של מוזיאון, כזה שאינו סגור בכמה אולמות, אלא מורכב מכמה עשרות מבנים ברחבי הקיבוץ. במסגרת זו הונגשו חמישה מבנים שמהווים תחנות בסיור – מגדל המים, המועדון לחבר, אתר חיפוש הנשק, בית הקומותיים והמקלט.

לקראת פתיחתו לציבור דאגו החברים לנקות ולצבוע את המקלט, לשלב בו כמה חפצים מקוריים מאוסף הקיבוץ כמו מכשיר רדיו, ארגז שירותים, מנורה וארון תרופות. כמו כן, הופק תסכית שניתן להאזין בו בעת הביקור ומספר את סיפורו של המקום.

.

מאמרים נוספים שפרסמתי כאן על רמת הכובש: חדר האוכל שתכננו בשלבים יוסף אידלמן ומרדכי זברודסקי ואולם הספורט שתכנן קובה גבר בשילוב תבליט קיר אמנותי שיצר יחזקאל קמחי.

.

על דפנות האולם נותרו טביעות קרשי העץ שהרכיבו את תבניות היציקה בעת הבנייה

.

פתחי אוורור

.

ארון תרופות

.

בדופן הנגדית של האולם הציבו מכשיר רדיו מקורי מאוסף החפצים ההיסטורי של הקיבוץ

.

רדיו חזק

.

גרם המדרגות השני מתעקל בצורת האות ר'. החוצה

★

שיר לסיום:

.

.

★