סיבוב על חשיפת קיר האמנות במלון השרון בהרצליה

כבר תקופה ארוכה שמלון השרון הותיק ששוכן בסמוך לחוף ימה של הרצליה, אינו משמש בייעודו המקורי אלא כבית דירות. בבניין שתכנן במקור האדריכל זאב רכטר, ובנו האדריכל יעקב רכטר המשיך ופיתח, נחשף בחודש שעבר קיר אמנות גדול שעיצב וצייר האמן שלום סבא (Sebba) בשיתוף האומנית דבורה בלומנטל. במשך כמה שנים היתה היצירה מכוסה ומוסתרת מאחורי קיר גבס שעליו הודבק טפט, אך כעת ניתן להכנס לבניין ולהתרשם ממנה.

קרוב לאלף אריחי חרסינה מרכיבים את היצירה שקרויה "הדייגים העליזים" (9X3 מ'). היא נוצרה ב-1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, אז גם נחנך המלון שנחשב היה לאחד המפוארים והמשוכללים במדינה שזה מכבר נוסדה. סבא ובלומנטל לא חתמו את שמם על היצירה ובמשך שנים רבות זהות היוצרים לא היתה ידועה ברבים, מה שהוביל לזלזול ולכיסוי היצירה. בסוף התגלה כי סבא חתם את שמו באופן נסתר.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (2022/1948)

.

מלון השרון בשדרות אלי לנדאו 4 בהרצליה (מפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

המלון נחנך ב-1948 בתכנון האדריכל זאב רכטר והורחב בהמשך בתכנון נו – האדריכל יעקב רכטר שהוסיף בניין רב-קומות בעורף המגרש. בעלי הנכס מתכוננים עלרוך בו שינויים,ה רחבות ואולי גם הריסות

.

מכאן הוא מזכיר קצת את הילטון תל אביב

.

שטחי הפנים של הבניין עוצבו במקור בידי אדריכלי הפנים דורה ויחזקאל גד, ומאז השתנה העיצוב מידי כמה שנים. כיום העיצוב נראה כמו במלון ישן ברומניה

.

ב-2018 עוצבו האולמות שוב וקיר האמנות (מימין כוסה) בטענה שהציור לא חשוב ואין שום סיבה להותיר אותו חשוף, וכך הוא כוסה בלוחות גבס ובטפט

.

מסוף שנות ה-60 ועד לסוף שנות ה-80 עיצבו בני הזוג תמר דה שליט וארטור גולדרייך את פנים המלון. תקרת העץ הייחודית שעיצבו שרדה כאן עד היום והיא הותקנה כאן ב-1969

.

1950: את העיצוב המקורי עיצבו בני הזוג אדריכלי הפנים דורה ויחזקאל גד – ריצוף אבן, קירות ותקרה מטויחים בלבן, ריהוט סלוני, גופי תאורה מגוונים וקיר אמנות (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

1953: קיר האמנות משתלב באח שחיממה את הלובי בימי החורף (צלם לא ידוע)

.

אוגוסט 2022: קיר האמנות עדיין מכוסה בקיר גבס וטפט. ריהוט גנרי וסתמי, רק שרדה התקרה שעיצבו בסוף שנות ה-60 תמר דה שליט וארטור גולדרייך (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

תשע בבוקר: מתחילים להסיר את הטפט ולפרק את קיר הגבס ויצירת האמנות מתחילה להיחשף (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

למזלה של היצירה ושל שוחרי האמנות התגלה כי לוחות הגבס רק הודבקו ולא פגעו כמעט בכלל ביצירת האמנות (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

מפרקים את החתיכה האחרונה של הגבס (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

ארבעה עובדים פעלו במרץ כדי לחשוף ולנקות את היצירה (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

.

(1) חשיפת קיר האמנות

"הכל התחיל לפני שלוש שנים, כשפנו אלי קרובי משפחה של שלום סבא ושאלו אותי לגבי ציור קיר במלון השרון", נזכר שי פרקש המתמחה בשימור ציורי קיר וחוקר את התחום. פרקש החזיק בתצלומים היסטורים של לובי המלון שבדופן הדרומית שלו נקבע הציור, אך איש לא זכר את הציור עצמו ולא ידע אם שרד.

כשהגיע פרקש עם שוחרי אמנות וקרובי משפחת סבא לפגישה עם מנכ"ל המלון, סיפר המנכ"ל לנוכחים כי במהלך חידוש עיצוב הפנים של האולם זמן קצר קודם לכן, בחרה המעצבת לכסות את הקיר בטענה מזלזלת ש"זה לא ציור חשוב", והוא כוסה בלוחות גבס ובטפט. פרקש ממשיך ומספר כי המנכ"ל הסכים שהמשפחה תסיר את לוחות הגבס והטפט, תפרק את הציור ותקח אותה. אלא שהוא העמיד תנאי אחד וחייב אותם לכסות חזרה את הקיר בדיוק באותו טפט שבו השתמשה המעצבת. בדיקה קצרה גילתה כי הטפט כבר אינו מיוצר, לכן לא הוסכם על המהלך.

חלפו שלוש שנים ובמסגרת עבודת הכנה לספר שיוקדש ליצירתו של סבא, מאת אוצרת וחוקרת האמנות ד"ר גליה בר אור (במקביל לקראת תערוכה מקיפה לסבא שתתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות ב-2023), התחדש העניין באותו ציור קיר. החלה להתגבש קבוצה של שוחרי אמנות שקידמה את רעיון חשיפת היצירה שבאותו השלב לא היה ידוע כלל מהו מצבה. כאן המקום לציין כי פעילותה של בר אור, כמו גם של ד"ר גדעון עפרת ששיתף עמה פעולה באצירת תערוכה לסבא ב-1994, מאפיינת את דרכם המקצועית שבמסגרתה העניקו השניים יחד ולחוד תשומת לב, ליוצרים קנונים כמו גם לאמנים פחות ידועים, והאירו פינות נסתרות או נשכחות באמנות בישראל.

"בשם כל שוחרי האמנות במרחב הציבורי בארץ נודה על פניה אישית שלך אל בעלי המלון ומנהלו בבקשה להסרת לוחות הגבס המכסים את היצירה החשובה, כך שתהיה גלויה שוב לעיני הציבור", כתבה בר אור במכתב שמסרה למשה פדלון, ראש עיריית הרצליה בחודש אפריל האחרון. בר אור גייסה למעלה מ-40 אנשי אקדמיה ואמנות בכירים (אך לא אמנים) שחתמו עמה על המכתב, ביניהם פרופ' יוסי בן-ארצי, ד"ר נורית שלו-כליפא, ד"ר גדעון עפרת ושתי האוצרות הראשיות של מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל – מירה לפידות ותמר מנור-פרידמן.

באופן חסר תקדים נענה פדלון לפניה. חודש לאחר מכן פנה במכתב לגרי קומינס, מנכ"ל מלון השרון בבקשה לחשוף את הציור. "ברצוני להצטרף לפנייה, מתוך תמיכה עקרונית בגישה הרואה חשיבות בקידום המודעות לשמירה ולשימור של נכסי התרבות ויצירת האמנות במרחב הציבורי והפרטי כאחד", כתב ראש העירייה למנכ"ל המלון. "אני סבור שציור קיר בעל ערך שכזה הוא נכס הן למלון והן לעיר הרצליה", חתם פדלון את הבקשה.

קסמו של ראש העירייה פעל והמנכ"ל הסכים ואף סייע למהלך חשיפתה המחודשת של היצירה. בבוקרו של אחד מימי אוגוסט האחרון הופיע בלובי מלון השרון שי פרקש עם צוות של שלושה משמרים מ"סטודיו תכלת" המתמחה בשימור, שיחזור וטיפול בציורי קיר. יחד עמם הגיעו גם האוצרים ד"ר דורון לוריא (שבמסגרת הספר יפרסם מאמר שיוקדש לקירות אמנות שיצר סבא) ודוד פיקלני. בתוך ארבע שעות קילפו את הטפט ופרקו את לוחות הגבס. לשמחתם התגלה כי לוחות הגבס הודבקו לקיר הקרמיקה בדבק פולימרי, ולמעט עשרים ברגים שבהם נעשה שימוש בחלק העליון של הקיר, הציור השתמר היטב. בשש השעות שנותרו ניקו מהאריחים שנחשפו את שכבות הדבק ותיקנו את החורים שהותירו הברגים. יום עבודה נוסף, למחרת, נדרש לטיפולים וניקוי. המימון לכיסוי הוצאות העבודה, 8,000 ש"ח, הגיע מהמשפחה ומשוחרי אמנות.

.

תיעוד חשיפת קיר האמנות:

.

.

.

(2) קיר האמנות

את היצירה "הדייגים העליזים" יצר שלום סבא במסגרת הקמת מלון השרון, שנחשב היה לאחד מהמשוכללים והגדולים שהוקמו עד אז בארץ ולבטח בהרצליה. תכנון המלון נמסר לידיו של האדריכל זאב רכטר שצבר עד אז כבר ניסיון בתכנון בתי הארחה, מלון קליה שתכנן בחוף הצפוני של ים המלח ונחשב למפואר במיוחד, נהרס אז בידי הירדנים במהלך מלחמת העצמאות. על עיצוב הפנים הופקד משרדם של אדריכלי הפנים דורה ויחזקאל גד, וככל הנראה גד היא זו שהזמינה את סבא לשלב את קיר האמנות בלובי המלון.

היה זה קיר האמנות הראשון שבו ככל הנראה התנסה סבא. מאוחר יותר, בשנות ה-50, יצר שורה ארוכה של קירות אמנות נוספים ברחבי הארץ, בבניינים שתכננו בכירי האדריכלים כמו דב כרמי, אריה שרון ובנימין אידלסון ובמגוון של ייעודים החל מבנייני פקולטות בטכניון בחיפה, בבית הספר אורט סינגלובסקי בתל אביב, במבואת הכניסה לבית הועד הפועל ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, ב"בית המלין" ברחוב ויצמן שנהרסה ועליה כתבתי כאן, ב"יד לבנים" בגבעתיים ובמרכז המבקרים שבמרכז שכונת אפרידר באשקלון (במקור בית העם וכיום גן ארכאולוגי צנוע). סבא השתמש במגוון של טכניקות לכל אורך דרכו המקצועית, וגם בקירות האמנות הוא בחר בכמה טכניקות. העבודה במלון השרון היא היחידה העשויה מאריחי קרמיקה. במקומות אחרים השתמש בטכניקות אחרות כמו סגרפיטו ופרסקו וכן לבנים.

ביצירה מתוארים שלושה דייגים הניצבים על מזח (שהוא למעשה האח שהותקנה בקיר). הדייג הימני אוחז ברשת דייגים הנמתחת הרחק אל הקצה הימני, מעליה זורחת השמש. הדייג האמצעי אוחז בידו דג והדייג השמאלי מחזיק בחכה. זוג דגים מתבוננים בשלישייה מתוך המים הרחק משמאל וסוגרים את התמונה. הסצנה מתוארת בתנופה ודינמיות עזה וקושרת בין המלון ובין חוף הים הנשקף ממנו.

חתימת האמן מסתתרת בקרס שבקצה החכה של הדייג השמאלי. סבא חתם את שמו באות S וציין את שנת היצירה: 48.

.

מתווה לקיר האמנות (מתוך ספרו של קרלהיינץ גבלר Siegfried Shalom Sebba – Maler und Werkmann)

.

.

.

האריחים בגווני חום מצוירים במכחול המעניק ליצירה את התנופה. סבא צייר בעצמו על האריחים במשיכת מכחול שנראית כמו נעשתה בהינף אחד ובזריזות. היות ואין כל צבע בפוגות שבין האריחים, נראה כי העבודה בוצעה בסטודיו של דבורה בלומנטל ברמת גן, מרחק קצר מביתו של סבא בגבעתיים (יתכן וההיכרות בין השניים שהיו כמעט בני אותו גיל, התבצעה בעת ששהו בשבדיה באמצע שנות ה-30).

האריחים, ניתן לשער, סודרו על הרצפה וסבא ניגש וצייר בעזרת מכחול בצבע חום בודד. כשסיים, משכה בלומנטל גלזורה על האריחים והכניסה לתנור. בסיום התהליך, נארזו האריחים, הובאו למלון והותקנו על הקיר בערב פתיחת המלון. הודות לתהליך הזה (שי פרקש משער שהעבודה על היצירה ארכה בין ארבעה לששה חודשים), נקלט הצבע היטב על האריחים והוענקה להם עמידות גבוהה, כך שגם 75 שנים לאחר ביצוע היצירה נוכחותה באולם הגדול בולטת, היא נראית מבריקה וצבעיה עזים.

.

1949: שגריר ארה"ב מלקולם מקדונלד ורעייתו לצד ציפורה שרת בתצוגת אופנה בלובי המלון כשברקע קיר האמנות "הדייגים העליזים" שיצר שלום סבא עם דבורה בלומנטל (צילום: טדי בראונר, לע"מ)

.

1949: רשימת הספקים שהשתתפו בהקמת מלון השרון ובמסגרת זו מוזכרת בלומנטל כספקית החרסינה לקיר האמנות. האות ש' שלפני שם משפחתה היא כנראה טעות (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

.

(3) שילוב אמנות באדריכלות

שלום סבא היה מחלוצי שילוב האמנות באדריכלות בישראל. עד אז, שולבו בעיקר קישוטים בידי אמנים מקומיים, אך החל מסוף שנות ה-40 הוזמנו אמנים של ממש ותוך שיתוף פעולה עם אדריכלים ויזמים. יצירות האמנות שולבו במגוון רחב של מבנים שנועדו לשימושים שונים – החל במבני ציבור וממשל, אולמות תרבות וחינוך, מבני מסחר ותעשייה, מוסדות דת, בתי מלון וסניפי בנק, אך גם במרחבים חוץ-עירוניים, בתחנות תחבורה ציבורית ובמתחמי מגורים. יצירות האמנות שולבו באדריכלות בכל רחבי הארץ – בעיר ובכפר, במרכז ובפריפריה – וכללו מגוון רחב של חומרים וסוגות אמנותיות.

שנות ה-60 של המאה ה-20 היו תור הזהב של שילוב אמנות באדריכלות ישראל. התופעה, שאתגרה את האדריכלים ואת האמנים כאחד, הלכה יד ביד עם מגמות תרבות נוספות ששגשגו בשנות ה-60, ובראשן יציאת האמנות מבין כותלי המוזיאון אל המרחב הציבורי.

שנים אלה הקבילו בין השאר לתור הזהב של עבודת אדריכלית הפנים דורה גד (2003-1912), שהיתה אחת מהדמויות המובילות בתחום. גד הקפידה להזמין אמנים רבים לשלב את יצירתם בעבודתה – החל מ"מלון השרון" שלפנינו שהיתה מהעבודות הבולטות המוקדמות. בהמשך היו אלה משכן הכנסת, אוניות הנוסעים של חברת "צים", משרדי "אל-על" בעולם, טרמינל 1 בנמל התעופה בן-גוריון, וכן בתי מלון רבים כמו הילטון תל אביב וירושלים, דן פנורמה תל אביב ואכדיה בהרצליה.

החל משנות ה-80 של המאה הקודמת הצטמצמה התופעה של שילוב האמנות באדריכלות במרחב הישראלי. שקיעתה של התופעה ומרחק הזמן הובילו להערכתה המחודשת ומתחילת העשור הקודם גבר העניין בה, כמו גם בהיבטים אחרים ותופעות אחרות שהתרחשו בעשורים הראשונים של המדינה. העניין המחודש בשילוב אמנות באדריכלות התעורר בעיקר בקרב חוקרי אמנות ואדריכלות, שראו, בעיניים כלות, כיצד אותן עבודות אמנות נפגעות ואף נהרסות מבלי להותיר אחריהן זכר ומבלי שזכו עד כה להכרה והערכה ראויות.

עוד על שילוב אמנות באדריכלות כמו גם התמקדות ב-22 ייצוגים נבחרים, ניתן למצוא בספר שפרסמתי לאחרונה "מקום, אדריכל, אמן: שילוב אמנות באדריכלות ישראל" (אסיה ומוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 2022).

.

סורג מתכת שיצר שלום סבא ב-1955 במבואת הכניסה לבית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב בתכנון האדריכל דב כרמי וחבר אדריכלים (צילום: ליאור אביטן, מתוך התערוכה והספר "מקום, אדריכל, אמן: שילוב אמנות באדריכלות ישראל" (אסיה ומוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, 2022)

.

.

(4) שלום סבא

שלום (זיגפריד) סבא נולד בגרמניה ב-1897, שרת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ובמהלכה נפצע. עם שחרורו פנה תחילה ללימודי אדריכלות במכון הטכנולוגי של דנציג, אך הפסיק ופנה ללימודי כימיה ופיסיקה וכן למד אמנות והחל מ-1919 משקיע את מיטב זמנו ביצירת אמנות. במקביל להתמחות בציור, החל לעצב תפאורות לתיאטרון.

עם עליית הנאצים לשלטון עזב את גרמניה. תחילה פעל בשוויץ, בהמשך עבר לשוודיה ולבסוף היגר לארץ-ישראל. הוא התיישב בגבעתיים ומאוחר יותר עבר לתל אביב.

בארץ המשיך סבא ועסק בעיצוב תפאורות לתיאטרון "הבימה". החל מסוף שנות ה-40 ובמשך עשור יצר במגוון טכניקות קירות אמנות בתל אביב, חיפה, אשקלון וגבעתיים. לפרנסתו עבד כצלם דיוקנאות וכן פעל בבית מלאכה לעבודה בברזל. בשנים הראשונות להשתקעותו בארץ לא צייר, אך לאחר שבע שנים של הפסקה שב אל התחום. ב-1945 הציג תערוכת יחיד ראשונה במוזיאון תל אביב לאמנות, עשר שנים לאחר מכן הציג תערוכה נוספת במוזיאון וב-1961 תערוכת יחיד נערכה לו בביתן הלנה רובינשטיין. ב-1952 זיכה אותו הציור "הגז" בפרס דיזנגוף, במשותף עם הציירים אביבה אורי, אהרון כהנא, יוחנן סימון ואיזידור אשהיים והפסל זאב בן-צבי.

"סבא השתייך לקבוצה של 'האובייקטיביות החדשה' שפעלה בגרמניה, ורק בתחילת החודש ננעלה במרכז פומפידו בפריס תערוכה שעסקה בהם", מציינת ד"ר גליה בר אור בשיחה. "בארץ פחות אהבו את האובייקטיביות החדשה הגרמנית ויותר היו קרובים לפואטיות שהגיעה מצרפת, לכן לא היה קל לאמן כמו סבא, גם אם זכה להערכה".

כשרונו וחריצותו של סבא לא סייעו לו להשתלב בזירת האמנות, ועל אף תערוכות היחיד והקבוצתיות שהציג לא זכה לתשומת לב. "אין סבא מרבה להעסיק את דעת הקהל לא באישיותו ולא ביצירתו, אף כי מן הצדק שהוא יתפוס את המקום שהוא ראוי לו", כתב עליו ב-1962 מבקר האמנות גבריאל טלפיר בכתב-העת "גזית"."הוא אישיות יוצרת חזקה ותקיפה, שיכול להרשות לעצמו לשחות נגד הזרם ולעשות את דרכו האמנותית כמעט בבדידות זוהרת. תופעה נדירה בחיינו התרבותיים".

ב-1994 אצרו גליה בר אור וגדעון עפרת תערוכה רטרוספקטיבית לסבא, שהוצגה במקביל במשכן לאמנות בעין-חרוד ובמוזיאון הפתוח בתפן, בליווי קטלוג. בספטמבר 2023 צפויה להפתח במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכה רטרוספקטיבית נוספת שאותה אוצרת נעמה בר אור, במקביל יפורסם ספר מקיף בעריכת גליה בר אור שיוקדש ליצירתו.

בימים אלה הוחל במאבק נוסף להצלת קיר אמנות שיצר סבא ב-1954 ב"מרכז אפרידר" שבאשקלון. קיר זה שמורכב כולו מלבנים במגוון של צבעים, מתאר את סצנת הנקמה והמוות של שמשון בעזה המוזכרת בספר שופטים. הקיר הוקף במזגנים בידי פקידים שמשרדיהם מצויים בסמיכות לקיר. הכוונה היא להעתיק ממקומם את המזגנים ולחדש את היצירה.

"כיום מתבהר מקומו של סבא כאחד האמנים היחידים שהיה קשור בזמן אמיתי לקבוצה מובילה בגרמניה", מסכמת גליה בר אור ומדגישה את העניין המחודש ביצירתו של האמן שהלך לעולמו לפני קרוב ליובל שנים. "סבא התעמק בכל מלאכה שבה הוא עסק והגיע להישגים ולרמה מאד גבוהה, גם בציור, בשילוב אמנות ואדריכלות ברמה הגבוהה ביותר בקירות האמנות, בתפאורות, בצילום וכן שילוב קולאז' בצילום, ובעבודות המתכת. תפיסתו המחדשת הכוללת היבטים מטאפיזיים בצד עיסוק באובייקט' ובעיקר ב'סדרת האלמנטים', אתגרה את הנתיב המרכז של האמנות כאן אך לא נחרטה בזיכרון האמנות בישראל. עתה הוא שוב רלוונטי. אמנים צעירים המחפשים דרכים להציג את המציאות עם ממד משמעותי, מתוחכם ומורכב מוצאים בו עניין ומתבהר מקומו בחקר האמנות במוזאונים המרכזיים כאחד האמנים המצוינים ביותר שפעלו בישראל".

.

הפסנתר הוא ככל הנראה הרהיט היחיד ששרד כאן משנות ה-70, כעת הוא רק שולחן לאגרטל שבו אלומת דוקים

.

קרוב לאלף אריחי חרסינה מרכיבים את היצירה. בלומנטל היתה אחראית על הביצוע וסבא צייר את הציור על האריחים

.

הציור מתאר שלושה דייגים שעסוקים בדייג, שני דגים משקיפים אליהם מתוך המים משמאל, אחד כבר נלכד מימין ואחד נוסף מצוי בידיו של הדייג האמצעי

.

הלובי כבר לא משרת את אורחי המלון שהפך לבית דירות להשכרה

.

האח שנקבעה במרכז הקיר נאטמה וכעת נראה כמו דלפק שנקבר בקיר

.

שלושת הדייגים העליזים, חתימת האמן מסתתרת בקרס שבקצה החכה של הדייג השמאלי.

.

בקרס שבקצה החכה של הדייג השמאלי: סבא חתם את שמו באות S וציין את שנת היצירה: 48 (צילום באדיבות סטודיו תכלת)

.

מזל דגים

★

שיר לסיום:

.

★