סיבוב באתר הבנייה של מוזיאון רמת גן

הרגע הזה שבו הבניין עדיין לא גמור וכבר ניתן לבקר באולמות הנקיים עוד אפילו לפני שצבעו את הקירות בלבן, הוא רגע מיוחד שלא יחזור על עצמו. בשנה הבאה עומד להפתח ברמת גן מוזיאון חדש לאמנות ובינתיים הצטרפתי לאדריכלית מאירה קובלסקי השותפה במשרד אפרת-קובלסקי לסיבוב בבניין, שלאחרונה סיימו בו את שלב בניית השלד (אדריכל אחראי במשרד: אבינועם שרון). רשימות דומות על אתרי בנייה כתבתי למשל על מרכז וואהל שתכנן דניאל ליבסקינד ופרויקט בלו של אילן פיבקו. 

מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית הוקם כבר ב-1987 ופעל במשך שלושה עשורים. בין השאר הציגו כאן תערוכה שהוקדשה לעבודתם של משרד האדריכלים קימל-אשכולות ותערוכה של האדריכל סרג'יו לרמן, אדריכל העיר בשעתו, שהציג את ציוריו המתארים מבנים היסטוריים בעיר. אבל בביקורים המעטים שערכתי בו מצאתי מקום עייף ולא רלוונטי שממוקם בשוליים הגאוגרפיים והמנטליים של רמת גן. לכן, הרחבתו ופתיחתו מחדש סיקרנו אותי.

ועל כך ברשימה זו.

.

גדר ההפרדה

.

רחוב הצלע הוא שמו של הרחוב שלאורכו נמתח בניין המוזיאון

.

הבניין הארוך מפנה חזית אטומה כלפי הרחוב והבניינים בסביבה

.

הבניין הוא ברובו חדש ומתבסס על כמה קטעי חזית שנשמרו מבניין תעשייתי שנבנה בשנות ה-30. הבניין ההיסטורי עוצב במקור בסגנון הבינלאומי ונבנה על מגרש משולש בין שני כבישים

.

בקרוב תכוסה חזית הבטון בלוחות בטון

.

שני לוחות הוצבו במקומם לצורך הדגמה של עיצוב החזית כולה

.

הדופן השנייה של הבניין מלווה את רחוב אבא הלל ובה כבר התקינו את לוחות הבטון בחזית

.

גדר ההפרדה ברמת גן

.

עמדה

.

.

רגע לפני שנפרדנו נזכרה האדריכלית מאירה קובלסקי לספר לי שהיא בכלל זכתה בפרויקט לחדש את מוזיאון רמת גן לפני 26 שנה. היא מגלה שבאותה עת עיריית רמת גן ביקשה לנער ולרענן את המוזיאון. לבד מהכוונה לערוך אז שיפוץ יסודי, הם מינו את האוצרת וחוקרת התרבות אריאלה אזולאי לתפקיד מנהלת המוזיאון. בתחרות האדריכלים שנערכה ב-1994 הגישו אפרת-קובלסקי הצעה משותפת עם האדריכל שרון רוטברד וזכו. אלא שלאחר תקופה קצרה פוטרה אזולאי, פרויקט השיפוץ נגנז והתכנית האדריכלית התפוגגה. המוזיאון סחב עוד עשרים שנה וב-2016 חזרו אפרת-קובלסקי למוזיאון וקיבלו לתכנן את החידוש וההרחבה.

המוזיאון ששוכן על מגרש בשטח של דונם וחצי, כלל במקור 710 מ"ר שטח בנוי וכעת הוא כולל 2,290 מ"ר. כך שבחישוב פשוט הבניין החדש גדול יותר מפי 4 מהשטח הבנוי המקורי שהיה פה. סגנונו של הבניין המקורי מאפיין את הבנייה של שנות ה-30 שבמהלכה הוא נבנה כמפעל "חוסן" שהיה קואופרטיב לייצור מרצפות. עם עזיבת המפעל הוסב הבניין למוסך ובשנות ה-80 רכשה העירייה את המגרש והקימה פה מוזיאון שהוקדש לאמנות ישראלית.

הקמת המוזיאון היתה חלק מכוונה ליצור קריית מוזיאונים. לצד המוזיאון פעלו שלושה מוזיאונים קטנים נוספים שהכניסה לכולם היתה כלולה בכרטיס אחד ושלשתם הוקמו שלושים שנה קודם לכן בדופן הנגדית של רחוב אבא הלל – בית אהרן כהנא (שתחת ניהולה של אינה ארואטי התמקד בתערוכות שהציגו אמנות קרמיקה), בית יוסף קונסטנט (שגם הוא תחת ניהולה של ארואטי הציג תערוכות פיסול) ובית נתן רפפורט (ששימש סטודיו של האמן ונותרה בו תצוגה של יצירתו וכיום משמש לחוגים).

הרעיון של קריית מוזיאונים רלוונטי גם היום, הסביר לי מאוחר יותר רועי ברזילי, סגן ראש העיר שמוביל את הפרויקט במסגרת תפקידו כיו"ר המוזיאון. את התשובה שלו קבלתי לשאלה מדוע חוזרים ומקימים את המוזיאון בשוליים של רמת גן והאם זה בכלל רלוונטי היום מוזיאון לאמנות. ברזילי הוסיף שבית כהנא כבר נפתח לתערוכות ובית קונסטנט יועד בשלב מסוים להפוך לגן ילדים, אך הוא הגיש ערר שהביא לדחיית השינוי. הבית שאותו תכנן במקור האדריכל משה זרחי ועומד כעת נטוש ועזוב, מתוכנן להפוך למעון לאירוח אמנים מהארץ ומחו"ל, שבו הם יוכלו גם ליצור.

בימים אלה נערך הליך לבחירת מנהל המוזיאון. ברזילי מספר שלמכרז ניגשו עשרים מועמדים. בימים הקרובים אלה שעמדו בתנאי הסף יוזמנו לראיון ואחריו יבחר המנהל שיידרש להזדרז לקבוע תכנית תערוכות, כי המוזיאון עתיד להיפתח כבר בסוף שנת 2021, שנת ה-100 לרמת גן.

.

בחזית הפונה לרחוב אבא הלל ישנה פתיחות בעיקר בקומות העליונות שיכללו לבד מאולמות תצוגה גם אגף לילדים ולנוער, אך גם הכניסה החדשה למוזיאון נקבעה בחזית הזו מול מפגש הרחובות

.

.

עם הסבת הבניין למוזיאון בשנות ה-80 נוספה לו קומה חדשה, ובחלקו המזרחי של המגרש הוקם מבנה ששימש כמסעדה. הכניסה למוזיאון נקבעה בקצה הצר של המגרש, היכן שמפגש החזיתות מתעגל ומתהדר בגגון מצחיה כפול.

בקצה המעוגל שבעבר נקבעה בו הכניסה, מתוכנן להיפתח בית קפה או מסעדה, כשבחזיתו תהיה רחבה שאותה יעצב משרד אדריכלי הנוף ברוידא-מעוז. כרגע ברחבה יש אזור התארגנות של אתר הבנייה וגם משרד למנהל האתר. אחרי בית הקפה מיקמו האדריכלים את משרדי המוזיאון ולאחר מכן את המדרגות העולות אל הקומות העליונות.

"הדבר הכי חזק בו היא המורפולוגיה", מציינת קובלסקי כשנכנסו לבניין דרך אותה כניסה ישנה שבחלק המעוגל, "צורת משולש שיושב באי תנועה שבחלק הצר הוא 2.5 מטר, בחלק הרחב מגיע ל-20 מטר והוא באורך של 150 מטרים. לכן בחרנו להעצים את הצורה ולהמשיך את המשולש, כשהרעיון הוא להפוך את הבעיה של המגרש ליתרון וליצור אולמות תצוגה שבהם יש פרספקטיבה שמייצרת עניין חדש".

במסגרת העבודות שימרו את חזיתות הבניין הוותיק, כשהפנים כולו נהרס לטובת בניין חדש, וכך גם כל מערך התנועה והתשתיות תוכננו מחדש. לבניין אין מרתף וגם לא חנייה תת-קרקעית למרות שהיתה מחשבה. בדיקה העלתה שרק לצורך הרמפות היה נדרש שטח שלא הותיר מקום לחניות בתת-הקרקע. מבקרים שבכל זאת יבחרו להגיע למוזיאון עם רכב, יאלצו להחנות ברחובות הסמוכים. ניתן יהיה גם להחנות בחניון של אצטדיון רמת גן, מרחק של כמה מאות מטרים, שההליכה ממנו יכולה להתבצע בשביל נחמד בגן חדש שנחנך בשנה שעברה בשטח שבין הירקון ובין רחוב אבא הלל.

.

הקצה הצר של הבניין שבעבר נכנסו דרכו למוזיאון, הוא עדיין המקום הכי בולט ובו ימוקם בית קפה. הכניסה תעבור למקום רחב יותר

.

מבט מבפנים. חזיתות המבנה ההיסטורי נשמרו וכל השאר נהרס לטובת בנייה חדשה שכללה הרחבה משמעותית של הבניין

.

חלקו הפנימי של בית הקפה במבט מהקצה הצר של הבניין, ובהמשך אגף משרדי המוזיאון כשהמעבר הצר ממשיך אל אולם התערוכות ומבואת הכניסה

.

.

בהמשך הקומה נמצא אולם התצוגה הראשון המתפרס על פני 300 מ"ר. באולם הזה מרגישים היטב את צורת המשולש של המגרש. שורת עמודים חוצה אותו לשניים. עמודי הבטון משתלבים בשלד החשוף שצורתו נקבעה בהתאם לצורת המגרש המשולש, ולכן הקורות מוטים, מה שמזכיר בצורתו שלד של דג. כרגע בטון חשוף עוטף את המבקר – הקירות, התקרה והעמודים כשרצפת הבטון המוחלק מכוסה ביריעות הגנה. "רצינו שכל מערכות מיזוג האוויר יהיו ברצפה ותישמר טמפרטורה קבועה", מגלה קובלסקי על רעיון שאותו הם לא הצליחו לממש. "לא היתה אף חברה בישראל שיכלה להתמודד עם זה, ולכן עברנו למערכות שמשולבות בקירות ושמרנו על תקרות חשופות".

העמודים, הקורות והתקרה יישארו חשופים ונקיים, הקירות לעומתם יכוסו בלוחות לבנים. "הבניין פונקציונלי ומכבד את מה שהיה פה קודם", מסבירה קובלסקי, "היה כאן מפעל ולכן כדי שהבניין יזוהה עם אדריכלות של מפעלים בחרנו בחומריות של בטון חשוף ולא בבטון אדריכלי".

הקצה המזרחי של אולם התצוגה הזה היה בעבר הקצה של המוזיאון ואחריו ניצב היה בניין המסעדה שנהרס. במסגרת הרחבת הבניין, נהרס מבנה המסעדה ובניין המוזיאון הוארך עד לקצה המזרחי של המגרש. בחלק זה נקבעה מבואת הכניסה החדשה, מעליות, חנות ואודיטוריום עם 150 מושבים (כרגע האודיטוריום מלא בתומכות שלא מאפשרות להכנס אליו).

ההחלטה לשנות את מיקום הכניסה לבניין נבעה מהצורך בשטח רחב מספיק לכניסה של קבוצות, ואפשרות למעשה לפצל את הבניין לשניים. החלוקה היא ברורה: בחלק המערבי והעיקרי מצויים אולמות התצוגה של המוזיאון ובחלק המזרחי אודיטוריום בקומת הקרקע, אגף ילדים ונוער בקומה מעל וגג פעילות. באופן זה הבניין יכול לפעול גם בשעות שבהן המוזיאון אינו פעיל. לשינוי יש גם טעם אורבני, היות ופתח הכניסה החדש של המוזיאון מכוון אל הצומת המפגישה את רחוב אבא הלל הסואן עם רחוב רוקח העולה משיכון ותיקים וממש מול בית כהנא. רק גשר הולכי הרגל שתכנן האדריכל יעקב רכטר בשנות ה-80 נותר עקר לאחר שבמהלך העבודות נוסר חלקו הצפוני שכלל מרפסת שממנה נשקף בית כהנא והירקון. כיום המעבר לגשר חסום והוא אינו משמש עוד הולכי רגל, אלא נועד רק לצורך תליית פרסומות.

.

אולם התצוגה הגדול שבקומת הקרקע ובהמשך אולם המבואה שמואר באור טבעי

.

רצפת בטון מוחלק מכוסה ביריעות הגנה. הקירות יהיו לבנים אך תקרת הבטון תישאר חשופה

.

צורת המגרש המשולש מורגשת היטב בצורת האולם. המערכות השונות משולבות בקירות ומשחררות את התקרה שתישאר חשופה

.

מבט אל פתח הכניסה הראשי הפונה לרחוב אבא הלל ולקצה רחוב רוקח היוצא משיכון ותיקים

.

לבד מאולם תצוגה ובית קפה יש כאן גם אודיטוריום שכרגע מלא בתומכות

.

.

כדי לעלות לקומה השנייה חזרנו אל פיר המדרגות. הפיר האנכי מתנשא לכל גובה הבניין ובקצהו העליון פתח לחדירת קרני שמש מסוננות. יש בבניין גם מעליות וחדר מדרגות נוסף, אך הכוונה היא ליצור במדרגות האלה חוויה שתמשוך את המבקרים להשתמש בהן.

המדרגות עצמן לא כאן והפיר ריק. המדרגות תוכננו ביציקת פלדה והן טרם הובאו לאתר. לכן, כרגע עולים בסולם עץ מתנדנד. לקובלסקי לא היתה בעיה עם זה והיא טיפסה במהירות.

.

יהיו מעליות אבל האדריכלים השקיעו בחדר מדרגות שממוקם בפיר שיואר באור טבעי ויכלול מדרגות ברזל שטרם הובאו לאתר. בינתיים העלייה אל הקומות העליונות היא באמצעות סולם עץ

.

יהיה כאן יפה!

.

.

בקומה השנייה לבד מאגף הילדים והנוער וכן אולם אחסנה לאוסף האמנות של המוזיאון שניתן יהיה להציץ אליו, יש אולם תצוגה גדול במיוחד, ששטחו 415 מ"ר ובחלקו הוא מתנשא לגובה של לשבעה מטרים. לדברי קובלסקי זהו אולם התצוגה הגבוה הקיים כיום במוזאונים בארץ. בהתאם לתערוכות שיוצגו בו ניתן יהיה לחלק אותו באמצעות מחיצות ארעיות. פתחים קטנים בתקרת האולם מאפשרים את חדירתם של קרני שמש מסוננות וגם נועדו לשחרור עשן על פי התקן. קובלסקי מציינת שאת הפתחים האלה הם עיצבו בהשראה של הפתחים שיצר האדריכל שמואל ביקלס במוזיאונים שתכנן בארץ בשנות ה-40 וה-50 (המשכן לאמנות בעין חרוד, בית לוחמי הגטאות, מוזיאון לעתיקות בקיבוץ פלמחים).

אולם תערוכות נוסף בקומה השנייה, הוא קטן יותר ושטחו 90 מ"ר. האולם ממוקם בקצה הבניין מעל לבית הקפה המתוכנן, ממש בקצה המשולש. בחלק הזה הדופן הצפונית פתוחה אל החוץ וניתן להשקיף על הרחוב הסואן, בתי שכונת ותיקים וצמרות העצים. לאחר סיבוב במבנה אטום, הכניסה אל האולם המואר באופן טבעי שבו מתאפשר מבט מסוים על הנוף העירוני (הזכוכית לא תהיה בשקיפות מלאה) הוא מהלך מרענן. הרעיון מזכיר במשהו את האולם הצר ועטוף הזכוכית שנקבע בראש המבנה במרכז האמנות בגראץ, אותו תכנן האדריכל פיטר קוק וכתבתי עליו כאן.

לקומה השלישית ולגג לא טיפסנו, היות ואין אפילו סולם נורמלי שאפשר לטפס עליו עכשיו. למעלה ישנם שני אולמות תצוגה נוספים, אחד בשטח של 150 מ"ר ושני בשטח של 160 מ"ר. בשניהם מתוכנן להציג באופן קבוע תערוכות של אמנות רוסית.

למעשה כל הפרויקט הזה נוצר הודות לאותו אוסף אמנות רוסית שמחזיקה בו עיריית רמת גן. האדריכל קובי בן-עטר, מנכ"ל החברה הכלכלית של רמת גן שמובילה מצד העירייה את הקמת המוזיאון, מספר שבעקבות מכירתה של תמונה אחת מאותו אוסף אמנות רוסית שמוצג במוזיאון לאמנות רוסית במרכז העיר, התקבל סכום של 48 מיליון שקלים. רובו הושקע בהקמת המוזיאון וחלק קטן הוזרם למימון הקמת הגן בצדו השני של הרחוב ושיפוץ בית כהנא. בהתאם לתכנית העירונית, ייסגר המוזיאון לאמנות רוסית וכאן הוא יקבל אולם תצוגה משלו. "ראש העירייה רואה במוזיאון את פרויקט הדגל", מדגיש בן-עטר את החשיבות של העבודה. "זה הפרויקט הכי מיוחד שאנחנו עושים בעיר. לא מדובר בעוד בית ספר וגם לא נראה שתהיה הזדמנות נוספת לכזה פרויקט ייחודי".

.

הדמיה של החזית הצפונית הפונה לרחוב אבא הלל. החזיתות אטומות למעט זו שבאולם התצוגה הקטן שבקצה הבניין וכן באגף הנוער שבקצה השני של החזית (הדמיה: אפרת-קובלסקי אדריכלים)

.

.

חזיתות המבנה תוכננו ברובן כמשטחים אטומים כדי לשמור על עבודות האמנות שיוצגו באולמות. את הקומה העליונה יחפו לוחות בטון מתועשים המזכירים בצורתם את אותם לוחות שבהם עשו שימוש בגדר ההפרדה: לוחות בטון מלבניים וצרים עם חור עגול בחלקם העליון שנועד לחדירת הוו לצורך התקנתם.

הלוחות יוצרים משטח אחיד ואטום, אלא שבחלקים בבניין בהם בחרו האדריכלים ליצור פתיחות – כמו באגף הנוער ובגלריה הקטנה שבקצה הבניין. שם הלוחות שטרם הותקנו, יוזזו על צירם ויאפשרו את הפתיחות שתכלול קשר עין בין פנים ובין חוץ וכן חדירת אור טבעי מסונן. בהיבט הזה יש כאן הד לאלמנט "התריסול" הישראלי שהיה להמצאה ישראלית שסחפה אחריה את זירת הבנייה המקומית בשנות ה-50, ואפילו כיכבה בתערוכה שאצרו אפרת-קובלסקי בביאנלה לאדריכלות שהתקיימה בוונציה ב-2002.

.

הדמיה נוספת של חזית צפון: משמאל הכניסה הראשית למוזיאון (הדמיה: אפרת-קובלסקי אדריכלים)

.

.

משרד אפרת-קובלסקי החל את פעילותו ב-1994 ובעשרים השנים האחרונות הוא מתמחה בעיקר בתכנון של מוזיאונים. אך לא רק, כי בעבר תכנן המשרד גם מגורים ולאחרונה השלים בית ספר בראשון לציון. המשרד מונה שבעה עובדים ובימים אלה מתכננים בו את הרחבתו של בית בן-גוריון בתל אביב שעליו כתבתי כאן, את מוזיאון ליהדות סלוניקי וכן מלווים את שלב ביצוע מתחם האמנויות במרכז ירושלים.

.

בקומה העליונה שני אולמות תצוגה וגם אגף לילדים ולנוער שכרגע מקימים בו מחיצות

.

מבט מאגף הנוער אל אולמות התצוגה. האזור הזה כולו מואר באור טבעי ויהיה פתוח אל הנוף העירוני

.

הנוף הנשקף מהקומות העליונות של המוזיאון כוללים לבד מגגות שיכון ותיקים, את "בית כהנא" שתכנן האדריכל יעקב רכטר ובעורפו נחל הירקון. בימים אלה נפתח בית כהנא מחדש להצגת תערוכות מתחלפות. כעת מוצגת בו תערוכת 64 ההצעות שהוגשו לתחרות תכנון מבנה המסעדה במרכז האגם שבפארק הלאומי ברמת גן

.

אולם תערוכות נוסף מצוי בקומה השניה הוא אורך אך רחב מספיק כדי לחלק אותו על פי הצורך

.

האולם אטום משני צידיו

.

הפתחים בתקרה תכוננו בהשראת הפתחים שיצר האדריכל שמואל ביקלס במשכן לאמנות בעין חרוד

.

 

בגלל צורת המגרש והשימושים השונים גם צורת שלד הבניין אל שגרתית

.

אולם נוסף בקומה נועד לאחסנת יצירות האמנות. בכל מוזיאון קיים כזה אולם אלא שכאן ניתן יהיה להציף אליו. בינתיים הוא ריק

.

אולם שלישי, הקטן מבין אולמות התצוגה, ממוקם בקצה הבניין, מעל לבית הקפה. בשונה מאולמות אחרים הוא פתוח אל הנוף העירוני, מואר באור טבעי וצורת המשולש מורגשת בו

.

הקצה. אבל לא כאן נגמר הבניין – יש קומה נוספת אך כרגע לא ניתן לעלות אליה. מצוי בה אולם תצוגה נוסף שנועד לאוסף אמנות רוסית וכן גג שניתן יהיה לקיים בו אירועים

★

שיר לסיום:

.

★