סיבוב בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד

בקרתי עשרות פעמים במשכן לאמנות בעין חרוד אבל במוזיאון השני שנמצא בקיבוץ, בית שטורמן, לא בקרתי עד לאחרונה. אטרקטיביות התערוכות וחוסר מודעות לא הביאו אותי לבקר בו. אפילו בבית טרומפלדור בתל יוסף, מרחק של כמה עשרות מטרים ממנו, ביקרתי פעם כי רציתי לראות את הפרוטזה הכי מפורסמת בתולדות ישראל ששמורה שם. כשגיליתי שמתקיימת עכשיו בבית שטורמן תערוכת צילומי קיבוצים של מיכה בר-עם, החלטתי לנסוע במיוחד. בדרך למוזיאון עצרתי בבמה הנטושה עליה כתבתי כאן.

הבניין הגדול נבנה בכמה שלבים שונים ובתכנונם של כמה מתכננים: המהנדס יוסף אידלמן, האדריכל שמואל ביקלס והאדריכל שמשון הלר. התוצאה של כל אותם שלבים היא גבב של אגפים וקומות שהקשר בינם לבין מוזיאון הוא מקרי בהחלט. מערך התנועה מוזר ומעיד יותר מכל על מחשבה לקויה, אבל התצוגה מרתקת. כעת נערך הצעד הראשון לקראת חידוש הבניין בתקווה שסוף סוף יהיה בו הגיון.

ועל כך ברשימה זו.

.

עמק וגלבוע

.

.

מפת התמצאות: עין חרוד מאוחד

.

חזית צפונית: הבניין נבנה מאוסף של אגפים שתכוננו בהתאם לרוח הזמן לאורך השנים

.

החלק האחרון שנוסף לבניין הוא הגגון מעל הכניסה שמעוצב בדומה לגגון שבקומת הגג

1980: העיטורים שמשני צידי הכניסה הוסרו. יצר אותם אברהם לוי, מנהל המוזיאון בשעתו (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

.

על קיר החזית רוססו ציטוטים של אדם ברוך

.

דלתות הכניסה עם עבודת מתכת שיצר הפסל ברני פינק מקיבוץ יזרעאל

.

כרזה לתערוכה נוכחית שמציגה תצלומים של מיכה בר-עם שצולמו בקיבוצים

.

חזית מערבית של האגף הראשון בבניין

.

חזית מזרחית של האגף הראשון בבניין וצמוד לו אנדרטת זכרון לחללים

.

וגם ציוד ששימש את כוחות הביטחון

.

האנדרטה ומימין מרפסת הפורצת מקיר החזית וחודרים דרכה שני עצי ברוש

.

המרפסת הנשענת על ששה עמודים סגרה במקור על מבואת הכניסה הראשונה למוזיאון. כיום הכניסה סגורה ולעומתה נפתחה כניסה חדשה באגף המאוחר שבחלק הצפוני של הבניין

.

אירוע בחצר בית שטורמן: מימין הפתח העגול במדרגות שכיום אטום. במרכז נשענת על הקיר אסטלה – העתק כתובת מצרית שכיום כבר לא נמצאת במוזיאון. מנהל המוזיאון אברהם סבוראי יושב שלישי מימין (ארכיון בית שטורמן)

.

הקהל באירוע כולל בעיקר גברים וגם יהודים וערבים. ניתן להבחין בשני שלבי הבנייה: משמאל האגף המקורי שהושלם ב-1941 ומימין האגף השני שהושלם ב-1956 (ארכיון בית שטורמן)

.

האדנרטה

.

על במותיך חלל

.

שלט שנקבע על חזית הבניין ומציין את שמו של חנוך סלור שעיצב את החצר

.

מבט מדרום על בניין המוזיאון: מימין האגף הראשון ומשמאל האגף המאוחר

.

הכניסה המקורית לבניין היתה מדרום ולה עוצבה כניסה החוצה חצר ובה ממצאים ארכאולוגים, מדרגות חגיגיות ומעבר מקורה

.

1946: האגף הראשון הדו-קומתי הנראה כמו תיבה עם מרפסת (צילום: זולטן קלוגר, ארכיון המדינה)

.

ב-1956 נוסף אגף בעורף הממשיך את התיבה צפונה. על הגג הוקם גגון להגנה מפני השמש לצופים על העמק ובחצר נשתלו שני ברושים (צילום: יהודה איזנשטארק, ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

שנות ה-50 או ה-60: הבניין מעת מוזנח (צלם לא ידוע, אוסף תמונות מתולדות היישוב בארץ ישראל, ארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי, יד יצחק בן-צבי)

.

1962: דף לוגו של בית שטורמן (מתוך ארכיון המדינה)

.

 

מדרגות חגיגיות ורחבות במיוחד

.

1956: גדלי ישראל וסמל תע"ש בכניסה לבית שטורמן במסגרת תערוכה שהתקיימה במוזיאון והציגה את הישגי התעשייה הצבאית (ארכיון בית שטורמן)

.

מסדר חגיגי שנערך על מדרגות הכניסה למוזיאון בעת ביקור נשיא המדינה יצחק בן צבי (ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

הכניסה המקורית

.

בית חיים שטורמן: כיום הכניסה הזו בעיקר מובילה לארכיון הנמצא בצמוד לה. מעל הכניסה שרידיו של פתח עגול שנאטם

.

.

(1) מיקום

האדריכל ריכרד קאופמן שערך בשנות ה-20 את תכנית המתאר המשותפת לקיבוצים עין חרוד ותל יוסף הצמודים זה לזה, תכנן מרכז תרבותי לינארי שחצה את השטח שבין שני הקיבוצים. ראשיתו של המרכז בכניסה לקיבוצים מדרום שם הוקמה הבמה ובית הספר המשותף, והסתיים בשני מוזיאונים שהוקמו בחלק העליון של מורד הגבעה – המשכן לאמנות ע"ש חיים אתר ומוזיאון בית חיים שטורמן.

"קאופמן ובני דורו ראו בריכוז בנייני הציבור במקום הבולט ביותר סמל לחברה המתחדשת בארץ", כתבה גליה בר אור בספרה "חיינו מחייבים אמנות" (הוצאת אוניברסיטת בן גוריון, 2010). "(עין חרוד) היתה למקור סמכות ולמורה דרך עבור הקיבוצים שצמחו בקיבוץ המאוחד, שדגל בתפיסת הקבוצה הגדולה, ונעשתה מיתוס שחלחל בחברה הישראלית, בתרבותה ובמערכת החינוך שלה. למרות מיקומה מחוץ למרכז האורבני, היתה עין חרוד למרכז רעיוני וחברתי, ומבחינה זו לא נחשבה לפריפריה".

עין חרוד היה יישוב יחסית קטן אך לחבריו לא היה נראה חריג להקים שני מוזיאונים סמוכים זה לזה, שניהם היו מהמוזיאונים הראשונים שהוקמו בארץ. המשכן לאמנות יועד לשמש מוזיאון לאמנות ובית שטורמן יועד לשמש מוזיאון אזורי להכרת העמק. המטרה היתה בעיקרה לגרום לתושבים העבריים שהיו ברובם מהגרים, להכיר ולהתחבר למקום בו בחרו לחיות. לאנשים שלא היו ביסודם אנשי אדמה ובטח לא היו מורגלים בתנאים הקשים של הארץ, המוזיאונים ומרכזי התרבות היו אלמנט משמעותי שנועד לפצות במשהו על הקשיים.

.

מבט מהכניסה המקורית וברקע הגלבוע

.

.

(2) הנצחה

הבניין נקרא על שמו של חיים שטורמן, ממייסדי עין חרוד שנהרג בהיותו בן 46. שטורמן שימש רכז הביטחון של קיבוצו ורכבו עלה על מוקש בספטמבר 1938. יחד עמו נהרגו אהרן אטקין מקיבוץ גבע ודוד מוסינזון מעפולה ועל שמם נקרא "גן השלושה" – הסחנה.

התאריך העברי בו נהרגו שטורמן וחבריו, י"ח אלול, היה גם "חג המשק" של עין חרוד. עד היום חוגגים החברים את התאריך הזה יחד עם האבל על מותו של שטורמן. השנה החליטו החברים באופן חד-פעמי להקדים את החגיגות, היות ומועד חג המשק חל למחרת יום הבחירות לכנסת.

.

(3) הבניין

מיד לאחר מותו של שטורמן הוזמנו תכניות להקמת בניין מוזיאון מהמהנדס יוסף אידלמן, בשעתו חבר קיבוץ יגור. אידלמן תכנן מבנה בצורת תיבה לבנה ומודרנית, שבחלקה התחתון של החזית המזרחית גרע ממנה מסה לטובת אכסדרת עמודים. באופן חריג האכסדרה פורצת מהחזית ויוצרת מרפסת ארוכה ומיוחדת בקומה העליונה. שתי מרפסות נוספות, אך לא בולטות במיוחד, הותקנו כל אחת בחזית אחרת – דרום ומערב ויתכן והיתה גם כזו בצפון (חזית זו נהרסה עם הקמת האגף השני). המרפסות היו אלמנט חוזר בעבודותיו של אידלמן והן גם הופיעו לדוגמה בבית הקיבוץ המאוחד המצוי לא הרחק ממנו בלב עין חרוד מאוחד.

אלמנט חוזר נוסף שמופיע בבניין הוא פתח עגול. פתח גדול כזה קיים ממש מול הכניסה המקורית לבניין. פתח נוסף וקטן מצוי מעל הכניסה ופתח שלישי לצד המדרגות הפנימיות שעוצבו כמו מדרגות בבית דירות תל אביבי משנות ה-30. שני הפתחים האחרונים נאטמו ברבות השנים, אך שני פתחים עגולים חדשים נחצבו ברצפת המרפסת והם נועדו להוות פתחים שדרכם יצמחו שתילי הברוש שניטעו לזכרם של בני משפחת שטורמן שנפלו במלחמות ישראל (אחד מהפתחים נחצב באופן לא מוצלח והוא למעשה אליפטי).

.

פתח עגול וייחודי ממסגר את נוף העמק כשהבמה מציצה מבעד לעצים ובחזיתו ממצאים ארכאולוגים

.

הבמה וברקע הגלבוע (ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

.

במהלך התכנון, הצטרף למשרדו של אידלמן האדריכל שמואל ביקלס, חבר קיבוץ תל יוסף ולאחר מכן חבר קיבוץ בית השיטה. ביקלס שנולד לפני 110 שנה, ייסד בהמשך את מחלקת התכנון של הקיבוץ הארצי. בעין חרוד הוא תכנן את המשכן לאמנות, את חדר האוכל ואת בית התרבות ובכניסה לקיבוץ תכנן את בנייני הקואופרטיב בית שאן-חרוד שניצבים כיום נטושים ומתקיים עליהם מאבק בין מצודדי ההריסה לטובת הרחבת כביש ובין מצודדי השימור. ביקלס הוסיף לתכנית הבניין, ככל הנראה, אלמנטים שאפיינו את גישתו התכנונית ואלה שולבו בעיקר בחלקיו הפנימיים.

ביוני 1939 הונחה אבן הפינה באירוע שנמשך ארבע שעות. האירוע כלל לבד מנאומים גם הופעות של ילדי הקיבוצים ושירת מקהלה. הבנייה היתה מהירה יחסית וכבר במרץ 1940 הושלמה הקומה הראשונה מבין שתי הקומות שתוכננו, היא רוהטה ואוכלסה מיד.

הקומה השנייה הושלמה ב-1941 והבניין נחנך ביום האזכרה לנפילתו של שטורמן שהיה גם יום בו ציינו בעין חרוד 20 שנה להקמת הקיבוץ, י"א אלול. אירוע חנוכת המוזיאון נפתח בישיבה מיוחדת של נציגי היישובים, לאחר מכן עלו לקברו של שטורמן ולבסוף נערך ערב לזכרו שנמשך אל תוך הלילה. את שרביט ניהול המוזיאון קיבל על עצמו שמואל סבוראי, מי שנחשב לאבי מטעי האגסים בארץ ואביה של רחל סבוראי שהתפרסמה בעקבות השותפות שלה עם מאיר הר ציון במסע המיתולוגי שערכו השניים לפטרה. סבוראי ניהל את המוזיאון במשך שלושים שנה עד 1971. באותה שנה הוא עסק בליווי הרחבת המוזיאון והקמת האגף החדש, ונדרס למוות בכניסה לקיבוצו. לזכרו יצרה הפסלת בתיה לישנסקי פורטומה הניצבת בכניסה לאולם הפוחלצים.

.

.

.

בבניין המוזיאון שהכיל שתי קומות, הותקנו בקומה הראשונה כיתות להוראת טבע ששימשו את בית הספר המשותף שפעל כאן עד לשנת 1968 (בית הספר הוקם בסמוך אך השתמש בבית שטורמן לצורכי שיעורי טבע). עם עזיבת בית הספר הותקנה בכתה הגדולה תערוכת ארכאולוגיה כרונולוגית, שארונות התצוגה שלה עדיין מצויים בהיקף האולם. בחדר הסמוך היתה כתה נוספת וקטנה, המשמשת כיום לארכיון המוזיאון.

בקומה העליונה אולם לתערוכות ולהתכנסויות ולצדו אולם שפוצל לשני מפלסים ובו הוצג אוסף פוחלצים שהלך וגדל והוא מוצג בו עד היום. האוסף מורכב מכמה מקורות. מקור מרכזי היה אברהם לוי שעבד תחת סבוראי ולאחר פטירתו תפס את מקומו. מקור נוסף היה אריה אבולעפיה שהיה מורה בסמינר אורנים והתמחה בפחלוץ. באולמות הפוחלצים ישנן ויטרינות ובחלקן התחתון יש ארונות ומגירות רבות. באלה מאוחסנים פוחלצים נוספים וגם אוספי פרפרים וחרקים. בעבר היו המגירות פתוחות כחלק מהתצוגה, אך כיום הן סגורות. האטרקציות בתצוגה הן מוטציות של בעלי חיים כמו עגל עם שני ראשים או אפרוחים עם שלוש רגליים. בארון המכוסה בפרגוד שמורים צנצנות עם עוברי אדם.

לבד מפוחלצים הוצגה במוזיאון "תערוכת העמק" שהוקדשה לעמק יזרעאל. חלקה הראשון הציג את העמק קודם להתיישבות העברית וחלקה השני עסק בהתיישבות. תערוכה אחרת העניקה לאולם את שמו "אולם המים" וכיום מוצגת בו תערוכה המוקדשת לאורד וינגייט. התערוכה המקורית הוקדשה לנושא מערכת המים בעמק בו הוקמה אגודת המים הראשונה בארץ. בין שאר המוצגים בתערוכה היתה מפה ששולבו בה מנורות זעירות שהדגישו קידוחי מים, מעיינות, יישובים ואת רשת צינורות המים שחצו את העמק.

סיום מסלול הסיור בבניין התקיים על הגג, שם הותקנה תצפית ממנה נשקף העמק, הגלבוע ומעיין חרוד ושימשה גם לצורכי ביטחון.

.

צופים על הנוף מגג האגף הראשון של בית שטורמן (ארכיון בית שטורמן)

.

צופים מתחת לגגון על נוף העמק (ארכיון בית שטורמן)

.

.

למרגלות הבניין הוקמה חצר ובה הוצבו ממצאים ארכאולוגים שנמצאו באזור העמק. הביא אותם לכאן הארכאולוג נחמיה צורי, חבר קיבוץ תל יוסף. צורי עבד בבית שטורמן ובמקביל ערך חפירות באזור החל משנות ה-30 וגם לאחר הקמת המדינה. לבד מאותם ממצאים הוקם בחצר בית בד לצורכי חינוך וכן הוצבו אמצעי לחימה. בין השאר הוצב כאן משוריין מקורי ששימש את השיירות לירושלים.

בחצר בולטים עצי ברושים שניטעו לזכרם של בני משפחת שטורמן שנפלו במלחמות ישראל. בנו של חיים שטורמן, משה, נפל במלחמת העצמאות. שני נכדיו נפלו בהמשך בעת מילוי תפקידם: חיים שנקרא על שם סבו, נפל ב-1969 בעת פשיטה על האי גרין. זמן קצר לאחר נפילתו של חיים נפל נכד נוסף, אמיר ברין, כשהטנק בו נסע בסמוך לתעלת סואץ עלה על מוקש. לזכרם ניטעו עצי ברוש בחצר כששניים מהברושים שולבו במרפסת וברוש שלישי ניטע בסמוך להם.

לאחר הקמת המדינה נבנה קיר זיכרון שנועד להזכיר את שמותיהם של חללי העמק. הקיר התמלא בשמות ולא נותר בו מקום פנוי עד שבשנת 2008 נהרסה פינת הזיכרון המקורית ובמקומה הוקם אתר הזיכרון הנוכחי בתכנונו של האדריכל נבות ציזלינג חבר קיבוץ עין חרוד.

הצלחת המוזיאון בשנותיו הראשונות הביאו להרחבתו. ההרחבה הראשונה הושלמה ב-1956 וכנראה תוכננה בידי האדריכל שמואל ביקלס שהיה מעורב בתכנון השלב הראשון. האגף החדש לא שינה את חזות הבניין המקורי באופן מהותי, אלא האריך את הגוש הקופסתי. האולמות שנוספו יועדו לתערוכות והן משמשות לכך גם היום. כיום מוצגת באולם התחתון תערוכה המוקדשת לאורד וינגייט. בקומה שמעליו מתקיימות תערוכות מתחלפות וכעת מוצגת בו תערוכה המוקדשת לתצלומי קיבוצים שצילם מיכה בר-עם. באולם זה משולב גג מוגבה המאפשר חדירת קרני שמש אל עומק האולם, כפי שנהג האדריכל שמואל ביקלס לשלב בבניינים שתכנן. תקרה כזו ניתן למצוא גם בחדר האוכל של שדה נחום שתכנן ביקלס זמן קצר לאחר מכן.

.

הבניין על שני אגפיו הראשונים. בחלק הדרומי של הגג הוקמה סככה להגנה מפני השמש על הצופים בעמק. בחלק הצפוני היה הגג מוגבה לצורך החדרת אור אל אולם התצוגה בו כעת מוצגת תערוכת תצלומיו של מיכה בר-עם (ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

.

הרחבה שלישית הוקמה בעורף הבניין ובבשטח של 920 מ"ר (מתוך סך הכל 1,600 מ"ר שטח המוזיאון הבנוי). היא הושלמה ב-1971 בתכנון האדריכל שמשון הלר מהמחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ המאוחד. התוספת של הלר לא תאמה את הבניין הוותיק, לא בעיצוב ולא בתפקוד. הלר תכנן אגף בסגנון ברוטליסטי שמפלסיו שונים מהמפלסים של הבניין הוותיק, וכך נוצר חוסר סדר בבניין שפגע משמעותית במערך התנועה והחוויה במוזיאון.

מחלבת תנובה שצמחה לאורך השנים בכניסה לקיבוץ תל יוסף הסמוך הסתירה את הנוף מגג האגף הוותיק. בעקבות זאת קורה שטח הגג, הפך לסדנה ולאחר מכן הוסב לסטודיו שהושכר לצלם מקומי. במקום התצפית הוותיקה הוקם גג תצפית על האגף החדש והוא קורה בפרגולות מקושתות. הותקנה כניסה רחבה וחדשה מכיוון צפון, כשמשני צידיה יצר אברהם לוי, מנהל המוזיאון שירש את מקומו של סבוראי, עיטורים ילדותיים מבטון אבן וזכוכית המתארים את עולם הצומח והחי. עיטורים אלה התפוררו ולבסוף הוסרו. את דלתות הכניסה עיצב ממתכת הפסל ברני פינק מקיבות יזרעאל, אך ככל הנראה העבודה לא הושלמה.

בעשורים הראשונים לפעילותו היה בית שטורמן מוקד ביקורים מרכזי בעמק ובארץ. ביקור במוזיאון היה חובה לתלמידי בתי הספר, מאחר והיה לחלק מתכנית הלימודים. מידי שנה ביקרו בו לא פחות מ-30 אלף מבקרים. עם חילופי השלטון וגידול במוזיאונים ואטרקציות, ירד מעמדו של העמק והמוזיאון הוסר מתכנית הלימודים. בסוף המאה הקודמת הלך מספר המבקרים והתמעט ובעשור הקודם הגיע לכ-12 אלף בלבד. במאמר שפורסם על משבר שארע במוזיאון ב-2013 מעידה אחת מעובדות המקום, שהיו ימים בהם לא פקדו את המוזיאון מבקרים. גם בעת הביקור שערכתי, לבד ממני היתה מבקרת בודדה שהסתלקה אחרי חמש דקות.

על השאלה כיצד היה לעבוד בבניין בו אין מעלית וכל מעבר מאולם לאולם מצריך שימוש במדרגות, עונה לי ענת ציזלינג, מנהלת המוזיאון בשנים 2013-2000: "עולים ויורדים, עולים ויורדים ומתוסכלים שצריך פתרון רדיקלי למדרגות ואי אפשר לעשות שום דבר בלי לחשוב בגדול". בימים אלה עורכת האדריכלית ענת אסתרליס "תיק תיעוד". בהמשך צפוי בית שטורמן לעבור תהליך של חידוש והרחבה בתכנון משרד אפרת-קובלסקי אדריכלים שחידשו בעבר מוזיאון אחר שתכנן ביקלס – בית לוחמי הגטאות.

.

דלפק הקבלה בצמוד לכניסה הנוכחית לבניין שהיא מכיוון צפון וברקע תצלום מהאוויר מאת זולטן קלוגר המציג את נהלל

.

מול הדלפק תבליט שיצר משה ציפר המציג את חיים שטורמן ולמרגלותיו ספר מבקרים מונח על רהיט עץ

.

חיים שטורמן

.

מדרגות מובילות אל האגפים השונים. מימין הכניסה אל האודיטוריום

.

באודיטוריום אפשר לצפות בסרט קצר על תולדות מוזיאון בית שטורמן

.

בהמשך אולם לתערוכות מתחלפות וכעת מוצגת בו תערוכת תצלומים של מיכה בר-עם

.

הגג המוגבה עם פתחי התאורה מופיעים במבנים רבים שתכנן לאחר מכן האדריכל שמואל ביקלס שהשתתף בתכנון בניין זה

.

בתערוכה מוצגים תצלומים שצילם מיכה בר-עם בקיבוצים

.

1979: סדר פסח בקבוצת כנרת – אם ותינוק כשברקע סועדים החברים בחדר האוכל המואר

.

1969: בחדר האוכל בגבעת חיים איחוד

.

בקומה העליונה בבניין מוצגת תערוכה מתחלפת נוספת המוקדשת לספרי ילדים

.

באולם התחתון מוצגת תערוכה קבועה המוקדשת לאורד וינגייט (1944-1903) שהתגורר בעין חרוד והדריך בה את "פלגות הלילה" ב-1938

.

שני החדרים התחתונים בבניין הם חדר ארכאולוגיה וארכיון

.

חדר הארכאולוגיה הופשט מהתצוגה ומשמש כתה ורק תיבות התצוגה נותרו בו

.

בצמוד לו ארכיון

.

בארכיון 01

.

בארכיון 02

.

בארכיון 03

.

בצמוד לארכיון ולחדר ארכאולוגיה מצויה הכניסה המקורית לבית שטורמן וחדר המדרגות המוביל אל הקומות העליונות, כשהוא מעוצב כמו בבתי המגורים בתל אביב. פתח עגול ואטום לצד המדרגות

.

דלתות עץ וזכוכית מובילות אל אולם התצוגה בו מוצגת כיום תערוכה המוקדשת לאורד וינגייט

.

דלתות דומות אך אטומות יש באולם העליון והן מקשרות אל המרפסת הפונה למדשאה שממערב לבניין. בסמוך לדלתות ניצבת פרוטומה שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי ומציגה את שמואל סבוראי – מייסד בית שטורמן

.

שמואל סבוראי הוא גם אביה של רחל סבוראי, השותפה של מאיר הר ציון במסע לפטרה

.

התצוגה המרכזית בבניין מוקדשת לפוחלצים שנמצאו בעמק וסביבתו

.

1980: תצוגה המוקדשת לתולדות העמק בויטרינות דומות לאלה שמאכלסות כיום את הפוחלצים (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

.

דורסי יום

.

ביקור נשיאותי בבית שטורמן: נשיא המדינה יצחק בן צבי ורחל ינאית בן צבי בסיור באולם הפוחלצים (ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

שני אולמות מוקדשים לפוחלצים: האחד צר ועליון (משמאל) והשני רחב ומצוי בצמוד לו (משמאל)

.

תצוגת פוחלצים בקומת הגלריה. כיום יש ויטרינות שמכסות על כל הקיר ממנו נשקף האולם התחתון (ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

החלק העליון מוקדש לבעלי כנף

.

הויטרינות שבין שני האולמות

.

ארונות עץ וזכוכית לתצוגה ולאחסנה

.

דומם

.

אנפה ארגמנית

.

ארונות אחסנה

.

נחשים: זעמן, קמטן, תלום, עין חתול

.

נוטריה

.

חזיר בר צעיר

.

מראה כללי של האולם התחתון

.

שועלים

.

טלה עם שני ראשים שנולד בעין חרוד

.

עגל עם שלושה ראשים שנולד בכפר יחזקאל ומת בלידה

.

צבוע מפוספס

.

מראה כללי של האולם ומשמאל פרגוד המסתיר עוברי אדם

.

בשיקול דעת

.

בעבר היה במוזיאון גם חדר זיכרון שהוקדש לחללים מבני משפחת שטורמן. בחדר הוצגו תצלומיהם ופריטים שונים לרבות רובים שנתלו על הקיר. משמאל שולחן עבודתו של חיים שטורמן בו היתה מגרה סודית להטמנת אקדח (ארכיון עין חרוד מאוחד)

.

על הגג מרפסת תצפית

.

1980 (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

.

גלבוע

.

תודה לאדר' ענת אסתרליס, אדר' ויטוריו קורינלדי, ענת ציזלינג, יאיר רויטמן וניר אורטל

★

שיר לסיום:

.

★