סיבוב בעקבות העבודות של אריה סרטני בקיבוץ מרחביה

השבוע יערך בקיבוץ מרחביה אירוע לזכרו של האמן אריה סרטני שנפטר לפני שנה וזו הזדמנות להציע סיבוב בין עבודותיו בקיבוץ. ביום שישי הקרוב בשעה 11:00 עורכת המשפחה אירוע לזכרו באטלייה במרחביה שיהיה פתוח לקהל. זו הזדמנות לבקר בעמק יזרעאל בעונה הכי יפה בשנה, לגלות את האטלייה, להיחשף לעבודותיו של סרטני וגם לבקר בקיבוץ בו מצויות פניני אדריכלות שטרם כתבתי עליהן.

סרטני היה בעיקרו צייר, אך מהרגע שלמד ליצור תבליטי בטון ב-1969, הוא הפך גם לפסל. במהלך 15 השנים הבאות יצר תבליטים וקירות אמנות המשולבים במבנים. כך הצליח להוציא את האמנות מהאולמות והחדרים הסגורים אל המרחב הציבורי הפתוח. במרחביה ניתן כיום למצוא גלריה פתוחה של עבודותיו, ועבודות נוספות שיצר ניתן למצוא באתרים שונים בארץ.

10 תחנות מוצעות כאן ברחבי מרחביה בהם שילב סרטני את עבודתיו: החל מהמפעל שהיה בין מייסדיו ואת חזיתו עיטר בתבליט, דרך גן הילדים בו היו ילדיו, האטלייה בו יצר ועד לבריכת השחייה בו נהג לבקר (אך לא שחה).

ועל כך ברשימה זו.

.

אפילו דקה

.

תזכורת למיקומו של קיבוץ מרחביה

.

בעקבות אריה סרטני: מפת התמצאות במרחביה

.

.

אריה סרטני (2017-1920)

עוד קודם שהצטרף לקיבוץ מרחביה, נמשך אריה סרטני לאמנות. הוא נולד למשפחה דתית בקוטנו שבמרכז פולין, עיר שרוב תושביה היו יהודים. בשנת 1936 היגר לארץ ישראל. כנער בתל אביב השתתף בשיעורי ציור אצל האמנים אהרון אבני ואביגדור סטימצקי, ובמקביל עבד בחנות הוילונות שפתחו אחיו מול קולנוע מוגרבי, במפגש הרחובות פינסקר ואלנבי.

בגיל 21 הצטרף למרחביה, אך המשיך ליצור ולהציג תערוכות יחיד וקבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בעיר. בתוקף תפקידו הבכיר במפעל "פלסים" ליצור צנרות פלסטיק שהוקם בקיבוץ, נסע מעת לעת לשוויץ ולצרפת להכשרות מקצועיות. את הנסיעות האלה הוא ניצל והאריך, באישור החברים, לצורך סיורים ולימודים גם בתחום האמנות. על הישגיו האמנותיים זכה בשנת 1959 בפרס הרמן שטרוק.

מרבית העבודות שיצר סרטני במרחב הציבורי הן משנות השבעים והשמונים. היתה זו תקופה של שגשוג תרבותי וחיבור מוצלח של אמנים שפתוחים היו ללמוד ולאמץ טכניקות חדשות. באותה עת גם האדריכלים השכילו להבין את הערך של שילוב אמנות באדריכלות. מאוחר יותר נחלשו האמנים הותיקים, אלה הצעירים לא ידעו או לא רצו להשתלב במבנים וגם האדריכלים כבר פחות הביעו עניין בשילוב וכיום תתקשו למצוא שילוב אמנות באדריכלות.

כאן בבלוג כתבתי על שלוש עבודות שיצר: (1) אתר הנצחה בדנגור, בו שיתף פעולה עם האדריכל חיליק ערד. (2) קיר אמנות על בניין בית ספר גורן לתקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל, בתכנון האדריכל מנחם באר. (3) והאטלייה של סרטני במרחביה, שגם אותו תכנן חיליק ערד.

.

אריה סרטני מצייר, שנות ה-40 (צילום: פוטו שוורץ, ביתמונה)

.

.

(1) מפעל פלסים, 1977

לפתוח את הסיבוב במרחביה במפעל פלסים הוא לא רק מהלך גאוגרפי מפני שהמפעל ממוקם בכניסה לקיבוץ, אלא גם מהלך לו יש קשר הדוק לחייו של אריה סרטני. בשונה מאמנים אחרים שפעלו בערים וקיבלו את אפשרות הבחירה להקדיש את כל יומם ליצירת אמנות, עבד סרטני כל חייו במפעל של קיבוצו. סרטני היה גם בין מייסדיו של פלסים וכנראה העובד הכי ותיק שעבד בו עד גיל מופלג.

"עם 3 ילדים, 7 נכדים ו-2 נינים, אריה סרטני בן ה-92 ממשיך להגיע בכל בוקר לעבודה במפעל", נכתב ב"ידיעות אחרונות" במרץ 2010 בכתבה שהוקדשה לו. "פנסיה? הצחקתם אותו. סרטני עובד כבר 50 שנה במפעל הפלסטיק של קיבוץ מרחביה: 'העבודה עושה אותי מאושר'", כך נכתב.

עם הקמת בניין ההנהלה של המפעל, שילב בו סרטני שני תבליטי בטון. האחד מתנשא לגובה שתי קומות ומשולב בחזית לצד הכניסה, כשקבוצת גופים המזכירים צינורות בולטים מקו החזית. למרות שניתן למצוא בתבליט רמזים לדימויים מעולם התעשייה של פלסים, הרי שהתבליט הוא בעיקרו קומפוזיציה מופשטת המתבסס על מגוון של טקסטורות שיוצרות משחקי אור וצל. בתבליט נוסף המשולב בחומת המפעל הנמצא בסמוך, ההפשטה היא מוחלטת.

.

תבליט לצד הכניסה לבניין ההנהלה

.

דימוי של צינורות שמתחזק הודות לקרניה שמש הפוגעות בחזית

.

מגוון של טקסטורות שיוצרות משחקי אור וצל

.

חתימה

.

גדר המפעל הפונה לכביש ולחניות רכבי המנהלים, מורכבת מאלמנטים אנכיים שגם בהם יצר תבליטי בטון מופשטים

.

.

(2) בית השער, שנות ה-70

ברבים מהקיבוצים נבנו בשנות הששים מבנים קטנים לשומר בשער הקיבוץ. עד אז השמירה לא היתה נושא משמעותי. כדי לא להדגיש יתר על המידה את הרעיון שהקיבוץ הוא קהילה סגורה ומסתגרת, עיטרו ברבים מהקיבוצים את אותם מבנים, כשתבליטי בטון היו העיטורים העיקריים.

במרחביה סרטני נרתם כנראה מיד למשימה. הוא שילב בגגון הפיסולי צורות של עיגולים שמתאימות לחלוקי הנחל והאבנים המעוגלות המחפות את חלקו התחתון של המבנה.

.

ביתן השימור בשער

.

.

(3) פסל הצינורות, 1985

המשבר הכלכלי והחברתי שפקד את התנועה הקיבוצית בכלל ואת מרחביה בפרט נגע לליבו של סרטני שלא נותר אליו אדיש והגיב לו ביצירתיות. במרכז מעגל התנועה שבכניסה לקיבוץ הוא בחר להציב פסל המורכב מצינורות אסבסט פגומים שמצא. "בשנים הראשונות להצבתו היה הפסל שנוי במחלקות", נזכרת אמירה סרטני, "אבל אחר כך קבלו אותו". לדבריה, סרטני הושפע מהמחסור במים וגם מהמשבר שהחל להראות את אותותיו באותה תקופה. ביטוי לשבר מופיע בחלקו העליון של הפסל, "זו התגובה שלו למה שהתרחש".

עיגולים וגלילים הם אלמנט שחזר בעבודות הפיסוליות של סרטני וכשהוא החליט שהוא מקים פסל צינורות בכיכר הכניסה לקיבוץ לא היה מי שיעצור אותו, נזכרת אמירה בגעגוע. קיבוץ מרחביה יצא כבר מזמן מהמשבר, אך נראה שהפסל הוא זה שנכנס למשבר. הצבע התקלף והתפורר ומה שסרטני ביקש להציג כמו שבר מטאפורי, הפך בגלל ההזנחה לשבר אמיתי שעלול לחסל את הפסל.

.

הכי מוזנחת: הצבע מתקלף ומתפורר

.

.

(4) גן הילדים, 1970

זמן קצר לאחר שנולדה בתם הצעירה של אמירה ואריה סרטני, החליט סרטני לעטר את חזית גן הילדים בשתי עבודות תבליט. האחת אופקית ומציגה רכבת עם קרונות והשנייה כמו שטיח קיר המורכבת ממגוון דימויים. כיום השיחים מסתירים מעט את הרכבת, אבל אפשר לשער מה העניקו הדימויים האלה לעולם הדמיון של הילדים.

.

הקטר בקצה תבליט הרכבת

.

שטיח של דימויים

.

גמל בין סברס לשמש

.

בסמוך לגני הילדים חצר משחק שניצלה גג בטון מעל למקלט. אין וודאות כי סרטני הוא זה שעיצב ובנה את המבנה

.

.

(5) מזכירות

מפעל "נעמן" הגיע לשיאו בשנות הששים והשבעים כשרבים מהאדריכלים עשו שימוש בתוצרתו ובכלל זה האמן משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם, שהתמחה בעבודה בקרמיקה וסייע לאמנים אחרים לעשות שימוש בשירותי המפעל בהזמנה מיוחדת.

גם סרטני התנסה בשירותי המפעל ויצר על חזית בניין המזכירות עבודת אמנות שבעיקרה היתה משחק של אור וצל, אך עם התפתחות העצים בסביבתה נגמר המשחק ונותר קיר דקורטיבי של אריחי שמוט במגוון תצורות.

.

מארגנים את האריחים על הקרקע קודם להדבקתם על הקיר (אוסף אריה סרטני)

.

העבודה מתנשאת לגובה שתי קומות

.

לצד הסורגים

.

מפעל נעמן שהוקם ב-1940 בידי חברי קיבוץ כפר מסריק הסמוך לעכו, ממשיך ופועל אך אינו מעורב כבר במפעלי בנייה

.

.

(6) כל-בו, תחילת שנות ה-70

ב-1968 נחנך חדר האוכל החדש והגדול שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, וחדר האוכל הישן הוסב לאולם קולנוע. המטבח נותר מחסן עד שגם הוא קיבל תוכן חדש: כל-בו. עם ההסבה יצר סרטני קירות בטון לצד הכניסה. קירות אלה מתארים את תנובת הארץ: חיטה, ענבים וגם דגים.

.

שניים מסדרת הלוחות המעטרים את הכניסה לכל-בו

.

.

(7) הבריכה, 1978

עם השגשוג הכלכלי אליו הגיע קיבוץ מרחביה, הוחלט להקים בריכה חדשה ומשוכללת. האדריכל צבי לישר שהתפרסם בעיקר כמתכנן הגבהת כיכר דיזנגוף מספר: "אחד מהחבר'ה בקיבוץ מרחביה שרת איתי במילואים ושאל אותי אם יש לי ניסיון בתכנון בריכות ועניתי שכן. אבל הניסיון שלי היה בסך הכל בריכה שתכננתי בבית בסביון. היה אז אדריכל אחד שבנה את כל הבריכות בארץ, גל פז, ולדעתי הן היו שבלוניות. הנושא העיקרי שהעסיק אותי באותה תקופה היה שפת תעלת הגלישה שבבריכות אז הורכבה מסבכה עליונה עם תעלה שחלקה היה סמוי. הגעתי למסקנה שיש בה חיסרון כי כך המים גולשים החוצה. פיתחתי רעיון של תעלת גלישה המשולבת בספסל ישיבה שמונעת בריחת מים והיא גם נוחה יותר מבחינת תחזוקה. הבריכה היא באורך של 33.3 מטרים, כשאת בריכת הפעוטות הצמודה דמיינתי אותה כמו שלולית, כי גם אני הייתי כזה בתור ילד שאוהב להשתכשך בשלוליות. החומרים הם בטון כשאת הספסל הבוני עשיתי מגרנוליט כדי שלא יהיה חלק. תכננתי גם את מבנה המלתחות ואת פיתוח הנוף".

"כדי שהגישה לבריכה תהיה בטוחה יותר, הצעתי לבנות מעבר מתחת לכביש הסמוך. הוא אמנם כביש פנימי אבל מידי פעם עוברים בו מכוניות וטרקטורים ורציתי לעשות הפרדה מפלסית". לישר המשיך ותכנן בריכות נוספות בקיבוצים הזרוע ותל יצחק וכן קאנטרי קלאב ברעננה.

סרטני היה רכז הבניין במרחביה וניהל את קבוצת הבניין שביצעה את הבריכה. "היה ויכוח גדול", נזכרת אמירה סרטני בתהליך קבלת החלטה על הקמת הבריכה, "ואחרי שהחליטו לבנות הוא החליט שהוא עושה קיר. הוא לא שאל אף אחד ואני לא שמעתי ביקורת". אמירה נזכרת בתהליך הקמת הקיר: "הוא הכין את הנגטיב של העבודה מקלקר על הרצפה של האולם הגדול, צריף גרמני שהיה פעם חדר האוכל. על הקלקר הוא הדביק לוחות עץ ואותם הצמיד לקיר כשהקלקר היה בין הקיר ובין לוחות העץ. לאחר מכן שפך בטון מלמעלה וכמובן שזו היה שלב מאד לחוץ בעבודה כי הוא היה צריך ביום אחד לשפוך את כל הבטון. שבועיים הוא נותר עומד ולאחר מכן פרקו את הלוחות ואת הקלקר והתגלה שלא היה בו אף פגם וכך הוא עומד עד היום".

"אריה לא בא לשחות אבל הוא היה בא לבקר. אני הייתי הולכת לשחות באמצע שבוע בקיץ. הוא היה מגיע ואומר לאנשים 'אתם רואים את זה? מי עשה את זה זה?' הוא היה מאד גאה בקיר".

התבליט מתאר דגים וגלים וסקיצה ראשונית בעיפרון נותרה באוספו.

.

רישום הכנה מוקדם לתבליט הבטון בבריכה

.

1978: טקס פתיחת הבריכה שתכנן האדריכל צבי לישר עם מעבר הולכי רגל מתחת לכביש ולצידו התבליט (אוסף אריה סרטני)

.

התבליט כיום. המעבר להולכי רגל מיותר וחסום.

.

דגים וגלים

.

באותה תקופה תכנן האדריכל צבי לישר את פרויקט הפרדת התנועה הכי מפורסם בישראל: כיכר דיזנגוף, שבינתיים חזרה למצבה המקורי

.

עיגולים

.

מעוינים

.

חתימה

.

בריכת השחיה

.

בריכת פעוטות מעוצבת כמו שלולית

.

שלט בכניסה

.

.

(8) עמוד הבקבוקים, שנות ה-80

סרטני המשיך לנסות חומרים שונים ועם הקמת שכונת מגורים חדשה, הוא התנדב ליצור במרכז השכונה פסל המשמש גם לצורך שילוט. העמוד מורכב מבטון חשוף, כשבחלקו העליון מרוכזים בצפיפות בקבוקי בירה מזכוכית. בחזית הדרומית הבקבוקים כולם בגוון אדמדם-חום ובחזית הצפונית הם ירוקים.

.

במרכז השכונה הקים סרטני עמוד עם שילוט הכוונה לבתי החברים

.

בחזיתו הצפונית בקבוקים ירוקים

.

ואדומים בחזיתו הדרומית

.

יש קצת אבק והזכוכית כבר לא נוצצת אבל אחרי הגשם הזוהר חוזר

.

השמות

.

.

(9) פסל-אנדרטה, 1995

ב-1983 נעלם מורן ריבנר בדרום אמריקה, בנם של חברי הקיבוץ גלילה וטוביה ריבנר. בשוליים של המדשאה המרכזית, מטרים ספורים מבניין חדר האוכל, יצרה האמנית שושנה היימן (2009-1923) פסל-אנדרטה המתאר כסא ושולחן ועליו קערה, שכמו ממתינים לבן האובד שלא שב הביתה. על הלוח שבעורף הכסא נכתב: "…הוא שהכל היה לפניו / אחריו / רגע לא-אֻכָּל…".

את העבודה הזו אמנם סרטני לא עיצב, אך הוא סייע בביצועה והיה גאה בה במיוחד.

.

כסא ושולחן שיצרה האמנית שושנה היימן וסרטני נרתם לסייע בביצוע הפסל-אנדרטה לזכר בנו של חברו – טוביה ריבנר

.

.

(10) האטלייה, 1969

התחנה האחרונה בסיבוב היא באתר המרשים ביותר לדעתי שהותיר אחריו סרטני במרחביה ובאמצעותו ניתן ללמוד על מעמדו בקיבוצו. החברים הציבעו בעד הקמת המבנה על חשבון הקהילה ולתכנונו הוזמן האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער, שתכנן מבנים רבים בקיבוץ. ב-1969 הושלמה הבנייה הכוללת מבנה דו-קומתי ובו אולם יצירה עם מטבחון ושירותים, ובמפלס התחתון בית מלאכה קטן.

את המבנה סרטני טיפח והתנסה לכבודו ביצירת תבליטי בטון. את הניסיון הראשון והמוצלח שלו הוא שילב בחזית המבנה. בנוסף, שתל קקטוסים בגינה הצמודה למבנה ויצר גן מיוחד. למרות ההזנחה הוא עדיין מרהיב. סרטני נפטר לפני שנה והאטלייה נותר בדיוק כפי שעזב אותו. עוד על האטלייה ניתן לקרוא ברשימה שפרסמתי כאן.

.

האדריכל חיליק ערד תכנן לסרטני מבנה דו-קומתי בו הקומה התחתונה מצויה בנסיגה ובכך מדגישה את ייחודו של המבנה. למרפסת הקטנה, שנועד לה בעיקר תפקיד עיטורי בחזית האטומה, עיצב האמן מעקה עם תבליט בטון

.

1969: תבליטי הבטון לאחר התקנתם

.

זה התבליט בטון הראשון שיצר סרטני, וב-15 השנים שבאו אחריו יצר שורה ארוכה של תבליטים

.

מנורה שעיצב סרטני בכניסה

.

הקומה העליונה מחולקת לשני מפלסים: בעליון מטבחון, משרד ואחסנת עבודות (בתמונה), בתחתון אזור העבודה. בקומה התחתונה יש סדנת הדפס ולצידה חפר סרטני בין היסודות חדר מלאכה נוסף

.

המפלס התחתון ובו אזור העבודה והספרייה. חלון רחב מחדיר קרני שמש לא ישירות מכיוון צפון. המבנה נותר כמו שהותיר אותו אריה סרטני שנפטר לפני שנה. ביום שישי הקרוב הוא יפתח לציבור עם תערוכה קטנה מעבודותיו. אני גם אהיה שם ואציג חלק מעבודתו.

★

שיר לסיום:

.

★