סיבוב באטלייה של אריה סרטני בקיבוץ מרחביה

האטלייה של הצייר אריה סרטני היא מהבודדות שתוכננו עם איכויות אדריכליות כמבנה ייעודי באזור מגורים לאמן בישראל. למשל ליחיאל שמי ולמשה קופפרמן נבנו מבנים בקצה הקיבוץ ואין להם כל חן אדריכלי. גם האטלייה של אהרן כהנא או נתן רפפופרט שתוכננו כמבנים ייעודים אך לא נבנו בסביבת מגורים אלא בשוליים מרוחקים.

האדריכל חיליק ערד שתכנן את המבנה, שילב בחזית הפונה לשביל תבליט קיר שיצר סרטני. התבליט הוסיף והדגיש את המבנה על פני שאר בתי המגורים באזור והוסיף לו ממד ייצוגי. סרטני המשיך וטיפח את האטלייה ושתל באדמה המקיפה את המבנה גן של קקטוסים ייחודי.

שנה לאחר פטירתו של סרטני שהיה בן 98, נותר המבנה בדיוק כפי שהותיר אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין קול ואין עונה

.

מפת התמצאות

.

גן קקטוסים שטיפח אריה סרטני עדיין מעטר את חזית האטלייה

.

האדריכל תכנן מבנה דו-קומתי בו הקומה התחתונה מצויה בנסיגה ובכך מדגישה את ייחודו של המבנה. למרפסת הקטנה, שנועד לה בעיקר תפקיד עיטורי בחזית האטומה, עיצב האמן מעקה בטון

.

1969: תבליטי הבטון לאחר התקנתם

.

זה התבליט בטון הראשון שיצר סרטני, וב-15 השנים שבאו אחריו יצר שורה ארוכה של תבליטים

.

התבליט מציג מוטיבים וסמלים מהעמק

 

.

הטיח שבחר האדריכל לחפות אתו את חזיתות הבניין הוא אינו שטוח ודו ממדי אלא מצע לאמנות

.

מידי חודש היה סרטני יוצא עם צינור ומשקה את הקקטוסים

.

הכניסה לאטלייה היא דרך זרוע המגשרת בין פערי הגובה הטבעיים, בדומה לזרוע שהוקמה שנה קודם לכן בחדר האוכל שבתכנונו סביר להניח היה מעורב האדריכל חיליק ערד

.

פנס תאורה שעיצב סרטני

.

מנורה נוספת שעיצב סרטני

.

הקומה העליונה מחולקת לשני מפלסים: בעליון מטבחון, משרד ואחסנת עבודות (בתמונה), בתחתון אזור העבודה. בקומה התחתונה יש סדנת הדפס ולצידה חפר סרטני בין היסודות חדר מלאכה נוסף

.

המפלס התחתון ובו אזור העבודה והספרייה. חלון רחב מחדיר קרני שמש לא ישירות מכיוון צפון

.

.

(1) האמן

באמצע המאה הקודמת פעלו בקיבוץ מרחביה מספר לא מבוטל של אמנים שהורכבו בעיקר מבני הדור השני והשלישי של הקיבוץ שנוסד ב-1929. חריג מהם היה אריה סרטני (2017-1920) שזכה להערכה מיוחדת. הוא נולד בפולין ב-1920 למשפחה דתית. היגר לארץ בהיותו בן 16 והצטרף למרחביה ארבע שנים לאחר מכן. קודם להצטרפותו, הספיק ללמוד בתל אביב ציור אצל אהרון אבני ואביגדור סטימצקי. בהמשך, בעת היותו חבר ותיק בקיבוץ ובצעד חריג לזמנו, יצא פעמיים להכשרה בפריס. פעם שלישית יצא לפריס עם משפחתו לחופשה של שנה והמשיך בהכשרתו כאמן. על הישגיו האמנותיים זכה בשנת 1959 בפרס הרמן שטרוק. במקביל, עבד כל חייו במפעל הקיבוצי – "פלסים" לייצור צנרות פלסטיק, עבודה ממנה פרש בגיל 92.

התערוכות הרבות שהציג לאורך השנים, לרבות כאלה במוזיאונים כמו מוזיאון ישראל, תל אביב, הרצליה וחיפה וכן בגלריות בארץ ובעולם, זכו לסיקור בעיתונות היומית, אך נשכחו. תבליטי הבטון שיצר בין השנים 1985-1969 ושניים מהם הופיעו כאן בבלוג: זו בדנגור וזו במכללת עמק יזרעאל, חשפו את שיתוף הפעולה שבו היה מעורב עם אדריכלים, אך גם את מעורבותו בשילוב אמנות במרחב הציבורי. יצירת תבליטי הבטון בהם התמחה היתה מלאכה קשה ומורכבת שמעטים האמנים שהתנסו והגיעו עמה להישגים. הקושי ביצירתן ושקיעתה הכללית של התרבות ובמיוחד זו האדריכלית, הופכים את תבליטיו אותם יצר בקיבוצים, בערים, באתרי זיכרון ובמוסדות חינוך לרגע ערכי בתרבות האנושית ממנו אנחנו הולכים ומתרחקים, ולכן ראוי לשוב ולהתבונן בהן.

ביום שישי שעבר ביקרתי באטלייה שתכנן האדריכל חיליק ערד (עמו יצר יחד את אתר ההנצחה בדנגור ושורה של מבני ציבור) ושוכן בלב שכונת מגורים בקיבוץ, ממש מול בית משפחתו של סרטני. כפי שכבר ציינתי קודם, המבנה בעל החזות המונומנטלית, עם הגשר המוביל אל פתחו ותבליטי הבטון בחזיתו – הופכים אותו ליצירה אדריכלית ייחודית. סרטני נפטר לפני שנה ובהזדמנות זו שוחחתי עם אמירה סרטני, לה היה נשוי מאז 1955, חברת כנסת בשנות השמונים בסיעת מפ"ם במערך, אשת חינוך ומי שהיתה מזכירת קיבוץ מרחביה.

.

אריה סרטני באטלייה

.

.

(2) המבנה

מבנה האטלייה ייחודי לא רק ברמה של אדריכלות הקיבוץ, אלא בכלל באדריכלות הישראלית. מעטים מבני האטלייה (כך כינה אותו סרטני בהשפעת החינוך הצרפתי שקיבל, בשונה מהמונח המקובל יותר כיום – סטודיו) שנבנו בישראל כמבנים ייעודיים המשמשים אך ורק לצורכי האמן ועם עיצוב אדריכלי.

האדריכל חיליק ערד יצר מבנה דו-קומתי דמוי פטרייה המתייחס לעוצמת קרני השמש הפוגעות בו. הודות לכך החזית הדרומית אטומה כמעט לחלוטין ורק מרפסת קטנה שנועדה לאוורר את המטבחון נקבעה בחזית, אך בעיקר נועד לה תפקיד להדגשת הייצוגיות והחגיגיות של המבנה ואולי גם הציבוריות. המרפסת עוצבה באופן קליל. היא מורכבת ממדרך בטון דקיק וממעקה צינורות ברזל פשוטים, עליו שילב סרטני תבליט בטון המציג מוטיבים מהמסורת היהודית. בכך התייחס במשהו אל שורשי משפחתו שהותיר בפולין. תבליטים נוספים יצר בהמשך החזית וכן בחזית המערבית. עוד תבליטים שיצר סרטני ניתן למצוא על חזיתות מבנים אחרים במרחביה.

האדריכל אבא אלחנני (תכנן בין השאר את בית פיליפ מוריי, משכן נשיאי ישראל) ביקר במרחביה בשנות השמונים. הוא נחשף לעבודתו של סרטני שלא היה באותה עת בקיבוץ. אלחנני כתב לסרטני: "כאשר ראיתי עבודות אמנות מסקרנות מביטות אלי מכל עבר, שאלתי מי האחראי לכל אלה ונאמר לי שמדובר בך. אז ברצוני להגיד שעבודות אלה (השונות מאד) מקנות לקיבוצכם ערכים ויזואלים שאין אתה מוצא בהרבה קיבוצים ובעצם בהרבה מקומות".

לחיפוי המבנה בחר האדריכל בטיח דקורטיבי עם טקסטורה תלת-ממדית, הנמנעת משכבה דו-ממדית אלא כזו שבה פוגעים בעדינות קרני השמש ומדגישים את איכויותיה. בחזיתות מזרח ומערב שולבו פתחים צרים ואופקיים שנועדו בעיקר לאוורור. בחזית הצפונית יצר האדריכל פתח רחב וגבוה המחדיר את עיקר התאורה הטבעית אל אולם העבודה שבקומה העליונה.

הגישה אל האטלייה היא דרך גשר המתעקל מעט ויוצא משביל ההליכה הסמוך. האדריכל ניצל אמנם את הפרשי הגובה הטבעיים באתר, אך הוא ללא ספק יצר את המהלך שהיה מורכב ומיקר יותר ממדרגות פשוטות במטרה להדגיש את ציבוריותו של המבנה. גישה זו דומה לגשר המרחף שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין ומקשר בין השביל ובין מפלס אולם האכילה בחדר האוכל במרחביה, שנבנה שנה קודם למבנה האטלייה (ערד היה יד ימינו של מסטצ'קין וסביר להניח שהיה מעורב בתכנון חדר האוכל).

האולם בקומה העליונה מורכב משני מפלסים: מפלס עליון ובו מטבחון, משרד ואחסנת עבודות. מפלס תחתון ובו ניצב שולחן העבודה, ספרייה וסלון לאירוח. המדרגות המקשרות בין שני המפלסים מורכבות ממשטחי עץ פשוטים, ללא מעקה. בצד, מוסתר בשבכת מתכת דקורטיבית, גרם מדרגות צר המוריד אל הקומה התחתונה ששימשה סדנת הדפס, טכניקה אותה למד סרטני בעת שהותו בפריס. בהמשך, התקין סרטני בין יסודות המבנה, בחלק משטח המבנה שלא ניצל האדריכל, חדר מלאכה בו המשיך ויצר בטכניקות נוספות. תוספת מיוחדת שהעניק האמן למבנה הוא גן הקקטוסים ששתל וטיפח לאורך חמישים שנה.

המבנה לא עבר שינויים מאז הוקם ב-1969 והוא נותר כפי שהיה.

.

(3) האדריכל 

חיליק ערד מבכירי האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית במחצית השניה של המאה העשרים, הוא מהאדריכלים שכתבתי עליהם הכי הרבה. יליד פולין, 1927. היגר לארץ ישראל ב-1933. ייסד את קיבוץ סער וגר שם עד לפטירתו לפני שנה. תכנן פרויקטים רבים בעיקר בתנועה הקיבוצית ובמיוחד חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים עליהם כתבתי כבר עשרות מאמרים, ובחלקם ניתן למצוא שיתוף פעולה עם אריה סרטני. הוא גם התמחה בתכנון אנדרטאות ברחבי הארץ שעל רובן כתבתי כאן: (1) אנדרטת חטיבת יפתח, (2) אנדרטת חללי קרית טבעון, (3) אנדרטה לשיירת יחיעם, (4) אתר ההנצחה בקיבוץ שובל, (5) אתר זיכרון ביתניה, (6)חללי משמר הגבול, (7) חללי חטיבת גבעתי במצודת יואב, (7) אנדרטת דנגור (8) הנצחה לחביבה רייק. (9) יד יערי.

ב-2013 פורסם הספר "הבית, המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" שערכו מוקי צור ויובל דניאלי, וניתן להשיג אותו בחנות מרכז באוהאוס (125 ש"ח). עם פטירתו פרסמתי באתר Xnet מאמר הספד, אותו אפשר לקרוא כאן.

.

מבט אל אזור המשרד כשמדרגות עץ מקשרות בין שני המפלסים (משמאל)

.

.

(4) שיחה עם אמירה סרטני

א"ס: האטלייה היתה יוזמה של החברים שניהלו את הקיבוץ. משה מן שהיה הגזבר השיג את הכספים.

מ"י: במרחביה פעלו אמנים רבים, כמו סידון רוטנברג, זאב צור (וילי) [אביה של אמירה סרטני, מ"י], אהרן הררי, אברהם תלמי, גיורא נובק, מאיר לבבי. איך זה שמבין כולם סרטני קיבל מבנה ייעודי ליצירה?

א"ס: היו פה כמה מהותיקים שמאד העריכו אותו [את אריה סרטני, מ"י], מפני שהוא גם עבד במשרה מלאה וגם צייר.

מ"י: מתי הוקם מבנה האטלייה?

א"ס: זה היה בדיוק אחרי שחזרנו מצרפת ב-1968. כשחזרנו הרעיון כבר התבשל ומיד התחילו לבנות. עד אז היתה לו אטלייה בחצר הגדולה.

מ"י: איך נולד הרעיון להקמת המבנה?

א"ס: האזור הזה היה כולו מטעים של הקיבוץ. אחרי שהקימו את שיכון ותיקים החליטו לבנות בסוף שנות החמישים את שכונת הקוטג'ים. השכונה הורכבה מארבעה מבנים שבכל מבנה שוכנו שש משפחות. לאחרונה עם שיוך הדירות שינו ועכשיו בכל קוטג' יש שלוש משפחות. היתה הגרלה לדירות אבל היתה החלטה שאנחנו מקבלים חדר קיצוני ואריה כבר דיבר על הקמת אטלייה.

מ"י: חוץ מלצייר האם התקיימו באטלייה דברים נוספים?

א"ס: בכל שבת בצהריים היו באים חברים ויושבים בחברותה. היו מביאים עוגה ומדברים.

מ"י: בחזית הוא שילב תבליטי בטון.

א"ס: כן. הוא היה מרכז בניין הרבה מאד שנים ובנה חלק מהבתים בקיבוץ. היתה לו קבוצת בניין, הוא לקח קצת חומר ועשה את זה. הוא יצק כל חלק בנפרד ליד הבית. אחר כך כשהוא רצה לעשות קירות גדולים, נתנו לו את הצריף הגדול ששימש קודם חדר אוכל לתלמידי המוסד והתרוקן. שם הוא היה מכין מקלקר את הנגטיבים לקירות הבטון. הקיר על האטלייה היה הראשון. אחר כך הוא עשה את הקיר של בית הילדים כשהבן שלנו היה בגן. הוא עשה שם רכבת. אחרי זה היה לנו קרוב משפחה בחיפה, האדריכל יצחק פלטרר והוא הציע לאריה לעשות קיר בבית המשרדים של סולתם ביקנעם ואחר כך הוא עשה שם קיר נוסף. הזמינו אותו לעשות גם קיר בחדר האוכל בגזית ובדנגור, בקריית שמונה ולבסוף גם במכללת עמק יזרעאל.

מ"י: האם ממשיכים ומתחזקים את גן הקקטוסים שהוא שתל בחצר שבחזית?

א"ס: יש כבר קקטוס אחד שהתייבש. את גן הקקטוסים הוא שתל לאט לאט לאורך כמעט חמישים שנה. הוא התחיל כשהעביר לכאן מאיפה שגרנו קודם קקטוס קטן ובצל של חצב. הוא היה מביא, שותל ומטפח אותם, זה היה אצלו ליד האמנות. פעם בחודש הוא היה יוצא עם צינור ומשקה. עכשיו זה לא נראה כל כך טוב.

מ"י: הוא היה שבע רצון ממבנה האטלייה?

א"ס: הוא היה מאד מרוצה וגאה בו. את כל הזמן שלו הוא השקיע שם. הוא היה יוצא לעבודה כל בוקר בשעה שש. חוזר אחר הצהריים, מתקלח, נח והולך לאטלייה, כל יום. כשהגיע לגיל 90 הוא כבר הפסיק לעבוד. לאטלייה הוא המשיך ללכת. הוא היה יושב, מסתכל בספרים ופחות מצייר. בארבע השנים האחרונות הוא היה יושב שם רק קצת, ומאז האטלייה נשארה כמו שהוא השאיר אותה.

מ"י: מה מתוכנן לעשות עם המבנה?

א"ס: זה רכוש הקיבוץ. דברתי עם מנהלת הקהילה, אנחנו מחכים לרכז עוד תמונות ואחר כך נראה. הגענו להסכמה שלא לוחצים ולא דוחקים ונגיע לפתרון שיהיה קשור לאמנות.

.

משמאל ירידה לקומה התחתונה ובה מחסן שבעבר שימש כסדנת הדפס – תחום אותו למד בעת שהותו בפריס. בחזית שולחן העבודה ועליו מונחות עבודות אחרונות שיצר האמן

.

שולחן העבודה כשעל הקיר מימין תצלום של תבליט הבטון האחרון שיצר בחזית בניין בית הספר גורן במכללה האקדמית עמק יזרעאל

.

אריה סרטני ניפטר בגיל 98 אך הפסיק לצייר שנים קודם לכן. על השולחן נותרו המכחולים וכל שאר החומרים

.

מכחולים

.

על הקירות כרזות לתערוכות בהן הציג

.

במוזיאון הרצליה ובבית האמנים

.

על הקיר תצלום חזית בית ספר גורן במכללה האקדמית עמק יזרעאל עם תבליט שיצר סרטני

.

תצלום פרט תבליט

.

דיפלומה

.

תמונת מחזור של חברי הכנסת האחת-עשרה שבין חבריה נמנתה אמירה סרטני מהמערך

.

ציור

.

ציור

.

תבליטי בטון

.

תבליט בטון

.

תבליטי בטון

.

אתר הנצחה בדנגור

.

בספרייה: שאגאל, רובין, ירושלים

.

דיוקן עצמי, 1948

.

חתימה

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: