סיבוב בחדר האוכל ואולם הספורט בקיבוץ כרמיה

בקיבוץ כרמיה חזרו ונפגשו האדריכלים שמואל מסטצ'קין ומנחם באר – הראשון תכנן את חדר האוכל והשני את אולם הספורט. מסטצ'קין יצר חדר אוכל צנוע, לו העניק חזות ייחודית הודות לשימוש בהצללות קבועות אותן עיצב בצורת קליפות בטון. גם באר יצר הצללות על פתחי החלונות באולם הספורט, אלא שהוא בחר להציב כמנהגו במרכז החזית קיר אמנות שיצר חבר הקיבוץ האמן קלמן שמי.

היקף האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית הוא יחסית לא גדול, ומסטצ'קין ובאר היו שניים מהבכירים והפעילים שבהם. רבות מעבודותיהם פזורות בכל רחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים אך גם במוסדות אקדמיה ותרבות. מסטצ'קין תכנן רבים מחדרי האוכל בקיבוצים ובאר תכנן שם רבים מאולמות הספורט. קיבוץ כרמיה אמנם הוקם ב-1950, אך שני מבנים אלו נבנו בסופה של תקופת שגשוג בבנייה הקיבוצית בה בנו בכרמיה לבד משני אלה גם מבני מגורים, רפתות, מרכז מזון, מכון חליבה ודרכים.

ועל כך ברשימה זו.

..

באר בקיבוץ

.

מפת התמצאות

.

חזית דרומית סימטרית: שתי זרועות משני עברי אגף הכניסה המודגש באמצעות יצירת אמנות. האלמנט ששובר את הסימטריה המושלמת הוא ההצללה על פתחי החלונות

.

קומת המסד מחופה אבן פראית המוצלת על ידי הגוש העליון, ובמרכזה מסכי זכוכית המעניקים למבנה אשליה של ריחוף

.

לעומת העיצוב הסימטרי שיצר האדריכל, מציג האמן במרכז הבניין קומפוזיציה צורנית וחופשית

.

(1) אולם הספורט בתכנון מנחם באר

תכנון אולמות ספורט היה תחום בו התמחה האדריכל מנחם באר (2017-1925) והאולם בכרמיה הוא חוליה נוספת בדרכו האדריכלית. באר שנולד בהונגריה ועלה לישראל ב-1947 היה בין מייסדי קיבוץ געתון וגר בו עד פטירתו. שנתיים לפני פטירתו, פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "אבני דרך, אבני בניין – דרכו האדריכלית של מנחם באר" (ניתן להשיג בחנות מרכז באוהאוס בתל אביב), המסכמת יצירה שנמשכה כמעט 70 שנה ושבעקבותיה אצרתי את שתי התערוכות "באר בקיבוץ".

את האולם בכרמיה שבנייתו הושלמה ב-1984, במועד יום העלייה על הקרקע שהתרחשה 34 שנה קודם לכן, יזם הקיבוץ כדי לענות על הצורך באולם מקורה לספורט וכדי לקיים בו אירועים גדולים. המימון לאולם הגיע ממשרד השיכון וכן מתרומה על סך רבע מיליון דולר שהעניקו הוריו של אחד החברים. מאוחר יותר הוחלט כי האולם יהיה אולם לספורט בלבד וארגון המושבים קצת השתנה. כיום יש באולם 411 מושבי צופים ויש בו מערכות כמו חדר מקרין ומסך ענק להקרנת סרטים.

בדומה לאולם שתכנן באר בקיבוץ חולתה ובנייתו הושלמה שנה קודם לכן וכן בדומה לאולם שתכנן בקיבוץ שובל שבנייתו הושלמה באותה שנה, גם כאן בגישה דומה: תכנית וחזית סימטריים. בתכנית הבניין הודגשה הסימטריה בפריסת יציעי מושבי הצופים מול המגרש וכן בעיצוב הדופן הנגדית ליציעים. בחזית הבניין הודגשה הסימטריה באמצעות חלוקתה לשלושה גושים: גוש מרכזי בו שולבה עבודת אמנות ושני גושים שעוצבו כזרועות משני צידי הגוש המרכזי. בנוסף, עוצבה קומת המסד באופן שונה משאר חזיתות הבניין. לעומת החזיתות שחופו בטיח גס, חופתה קומת המסד בחזית הראשית באבן כורכר בעיבוד פראי שנחצבה בסביבת הקיבוץ. פס חלונות צר מפריד בינה ובין הגוש שמעליה ובמרכז נקבעו דלתות הזכוכית. כך נוצרה אשליה שהבניין נראה כמרחף מעל הקרקע ואינו שקוע בה, וכן נוצר שילוב של מודרניזם בינלאומי עם חומר מקומי ומסורתי.

אלא שבחזית הראשית מנע באר את הסימטריה המושלמת, באמצעות אלמנט ההצללה על פתחי החלונות הבולט מקו חזית הבניין. אלמנטי ההצללה מהווים במידה מסוימת מחווה או המשך לגישת ההצללה של האדריכל שמואל מסטצ'קין המופיעה בבניין חדר האוכל הסמוך ועל כך בהמשך. מדוע הסימטריה לא מלאה? נהוג לענות ש"סימטריה היא הרמוניה של טיפשים" היות והיא חסרה מורכבות ועל כך ניתן ללמוד מגוף האדם שנראה אמנם סימטרי אך הוא לא סימטרי בכלל, לא בחזותו ולא בחלקיו הפנימיים.

הפרויקט האחרון שבאר היה שקוע בתכנונו, רגע לפני שנפטר בתחילת השנה הנוכחית, היה אולם ספורט במועצה האזורית מטה אשר שבתחומה התגורר. כמו האולם בכרמיה ואולמות אחרים שתכנן, גם האולם הזה מתבסס על אותו מודל:

.

חזית אולם הספורט שמנחם באר תכנן בסוף ימיו, 2016 (רציתי שהתכנית תופיע בתערוכה ולכן באר שלח לי אותה, אך לבסוף היא לא הוצגה)

.

תכנית אולם הספורט שמנחם באר תכנן בסוף ימיו, 2016

.

קלמן שמי הוא האמן ששילב כאן את יצירתו בחזית וגם בתוך אולם המבואה. שמי שהיה בשעתו חבר קיבוץ כרמיה הטביע את יצירתו במשבצת בטון חשוף במרכז החזית הראשית ומעל הכניסה לבניין (כמו בחדרי אוכל גם לאולם יש כניסה מכל כיוון, אך כניסה אחת מרכזית ומודגשת). שמי יצר קומפוזיציה של צורות וקווים המופיעים באופן חופשי, יוצרים מעין אשליה של תנועה וקצב ובכך מרמזים על הפעילות המתקיימת בבניין. לעומת עבודת הבטון בחזית המתאפיינת בגוון אחד בלבד, באולם המבואה שילב שטיח קיר צבעוני שגם בו הציג קומפוזיציה מופשטת וחופשית.

"מי שהיה אחראי על הבנייה פנה אלי יום אחד ואמר שהם נמצאים עכשיו לקראת שלב יציקת הקיר והזמין אותי להכין את העבודה", נזכר שמי בשיחה אתו יותר מ-33 שנים לאחר שהתקיימה אותה שיחה. "הכנתי תבליט מלוחות עץ, הרמנו אותו למעלה ויצקנו את הבטון". משה סלוצקי שהיה רכז בניין והוא זה שפנה לשמי, מוסיף שהתבליט הורכב מכל מיני חלקים שמצאו באתר הבנייה ושימשו את הבנאים, ברזלים ופלסטיקים שונים. את החומרים האלה הצמיד שמי לפלטה גדולה עליהם יצקו את הבטון והתוצאה היא הנגטיב של אותה עבודה. סלוצקי מוסיף שאת הבניין כמו כל הבנייה בקיבוץ ביצעו פועלים מהעיר השכנה – עזה.

לאורך השנים עבד שמי עם אדריכלים ומעצבים רבים ושילב את יצירותיו במבני חינוך, ציבור, משרדים, סניפי בנק ובתי מלון. בין השאר עבד עם מעצבים בכירים היינץ פנחל, דורה גד, רפי בלומפנלד, מאיר פינצ'וק ובוקי צוקר. "בשילוב אמנות באדריכלות צריך שדבר אחד ישלים את השני, והאמנות לא צריכה להשתלט או לצרום", מסביר שמי את גישתו. הוא מוסיף ומגלה ש"לא היה שום קשר עם האדריכל במקרה הזה, אבל דאגתי שהעבודה תהיה הרמונית עם הבניין".

.

בבנייה: הטריבונות (ארכיון כרמיה)

.

בבנייה (ארכיון כרמיה)

.

בבנייה: התקנת הגג (ארכיון כרמיה)

.

בבנייה (ארכיון כרמיה)

.

בבנייה (ארכיון כרמיה)

.

1984: אירוע חנוכת האולם (ארכיון כרמיה)

.

1984: להקת המחול "שלום" באירוע חנוכת האולם (ארכיון כרמיה)

.

1984: להקת המחול "שלום" באירוע חנוכת האולם (ארכיון כרמיה)

.

.

הצללה על פתחי החלונות

.

קומת המסד מחופה אבן פראית נסוגה מעט מקו החזית של הגוש העליון המחופה בטיח גס

.

חזית צפונית

.

חזית מזרחית

.

אולם המבואה מואר היטב בתאורה טבעית הבאה מכיוון דרום כשהטריבונות מרומזות תקרת האולם

.

המבואה יכולה לשמש להתכנסות כמו מועדון חברים המנצל את המזנון שמימין. גם כאן שולבה עבודה של קלמן שמי

.

לוח בכניסה לאולם לזכר ששה חברים שנפלו בעת שירותם הצבאי

.

המסדרון המוביל אל אולם הספורט

.

האולם במבט מהטריבונות: החזית הצפונית מורכבת ממסגרת חלונות ובמרכזה מלבן ענק ואטום השומר על הסימטריה המופיעה גם בחזית הדרומית של הבניין

.

1984: המושבים עדיין עטופים בניילונים, האולם לקראת חנוכתו (ארכיון כרמיה)

.

תקרת האולם מחופה בחלקה העיקרי והמרכזי בלוחות עץ

.

האולם כולו מתבסס על סימטריה

.

יציעי הצופים

.

ביציע: לאחרונה הוחלפו המושבים

.

.

(2) חדר האוכל בתכנון שמואל מסטצ'קין

ההתעסקות עם השמש היא הנושא המרכזי בחדר האוכל של כרמיה – כך היה כשתכנן אותו האדריכל ודאג להגן על כל הפתחים עם הצללות קבועות, וכך היה לאחרונה כשהותקנו על גג המבנה מתקנים לקליטת קרני שמש להפקת חשמל. לשני המהלכים יש ביטוי חזותי, אלא שבעוד שאצל האדריכל הביטוי האסתטי היה משמעותי ובמקרים מסוימים נראה כעיקר, הרי שאצל אלה שהתקינו את התאים על הגג לא היתה כל מחשבה אסתטית.

בהשוואה לחדרי אוכל אחרים שתוכננו בתנועה הקיבוצית ובכלל בהשוואה למבנים אחרים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, מתאפיין חדר האוכל של כרמיה בצניעות חריגה: איך כאן צורות בולטות יתר על המידה כמו הקשתות שחזרו והופיעו בעבודותיו המאוחרות, אין כאן מבנה ענק ואין שקיפות המחזקת את הקשר ההדדי בין אולם האכילה ובין המדשאה הגדולה או הרחבה שמקיפה את חזית הבניין. אך התבוננות נוספת בבניין, בעיקר כזו המופיעה בתמונה הראשונה שלמטה, הוא שחזית הבניין מורכבת למעשה כמעט רק מפתחים. ההצללה המרובה נותנת את התחושה שהבניין אטום, אך החזית מחוררת כולה בפתחים. אני משער שבלילה, עם פתיחת התאורה המלאכותית באולם האכילה הקשר בין הפנים ובין החוץ מודגש אף יותר.

זהו חדר האוכל השלישי של קיבוץ כרמיה. חדר האוכל הראשון היה במבנה הבנוי הראשון בקיבוץ, שעמד כאן עוד לפני שהוקם הקיבוץ. בנה אותו השלטון הבריטי לילדי הכפרים הערבים שישמש להם בית ספר, היות והתושבים המקומיים סרבו להשקיע במבני ציבור (הבריטים לעומת זאת לא בנו בתי ספר לאוכלוסיה העברית, היות והיהודים מימנו ובנו בעצמם את מבני הציבור שלהם). תחילה החברים גרו באוהלים וחדר האוכל היה במבנה, כשבאופן הדרגתי בנתה המדינה לקיבוץ את מבני המגורים והחברים גם הם זכו בקירות ותקרה לישון תחתם. המבנה הבריטי שימש את החברים כחדר אוכל ומטבח במשך קרוב ל-8 שנים עד שנחנך חדר האוכל הראשון במבנה שהוקם כמה עשרות מטרים מהבניין הישן. את חדר האוכל השני שבנייתו הושלמה ב-1958 תכנן ככל הנראה המהנדס לאו שרמן שעמד בראש מחלקת התכנון של הסוכנות היהודית שהיתה אחראית גם על מימון הקמת המבנה. חדר האוכל התאפיין באולם מלבני עם גג דו-שיפועי שהעניק לו מראה כפרי אירופאי.

המבנה היה צר מלהכיל את החברים, וכבר בשנות ה-70 המוקדמות הוזמן האדריכל שמואל מסטצ'קין מהמחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, במטרה לתכנן מבנה חדש שיותאם לכ-300 סועדים. לפי תכניתו של מסטצ'קין, הוסב הבניין הקיים למטבח גדול ומבנה חדר האוכל החדש נבנה בצמוד לו. מתוך כוונה להותיר גמישות עתידית לשינויים כך שבמידה ואוכלוסיית הקיבוץ תגדל, ניתן יהיה להרחיב בקלות יחסית את הבניין, תוכנן חדר האוכל באופן שאת הגג יישאו 4 עמודים וכל הקירות יורכבו מבלוקים פשוטים. באופן כזה, ניתן במידת הצורך להרוס קירות חיצוניים ולבנות אגפים חדשים בהמשך רציף לבניין הקיים. בדגם שהגיש לחברים, קודם לבנייה, ניתן לראות כי בשתי פינות אולם האכילה תכנן מסטצ'קין חדרים עגולים, שכמוהם תכנן בחדרי אוכל אחרים שבנה במקביל (כמו בקיבוץ יקום שכתבתי עליו שבוע שעבר). אך החברים ויתרו עליהם והחדרים העגולים לא נבנו.

אבן הפינה לחדר האוכל החדש התקיימה ב-1976 ובספטמבר 1978 הושלמה בנייתו. מאז, משרת חדר האוכל את החברים מידי יום. מוגשת בו ארוחת צהריים ובערב שבת מוגשת ארוחת ערב.

.

האדריכל שמואל מסטצ'קין נולד באוקראינה ב-1908 ובגיל 15 היגר לארץ ישראל. המשפחה התגוררה בתל אביב ובה גם היה ממייסדי "הנוער העובד". הוא למד בבאוהאוס בגרמניה בין השנים 1933-1931 ועם שובו ארצה השתלב בבנייה בתל אביב, בה תכנן כמה מבני מגורים משותפים בולטים. ב-1937 החל לתכנן בתנועה הקיבוצית והפך לאחד האדריכלים המרכזיים בתנועה. מסטצ'קין השתתף בתכנון "חומה ומגדל" ולאורך השנים תכנן בקיבוצים עשרות מבני ציבור, מבני מגורים, משק ותעשייה. מחוץ לקיבוץ תכנן בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם את הבריכה, אולם הכדורסל ואת האמפיתאטרון, בית הקיבוץ הארצי ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב, בשפך זוהר שכונת מגורים ואכסניה עם מרכז מבקרים שעומדים כיום נטושים ועזובים. ב-2004 נפטר ושנים ספורות לאחר מכן פרסמו מוקי צור ויובל דניאלי את הספר "לבנות ולהבנות בה – אדריכלות הקיבוץ בישראל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), העוסק בתרבות האדריכלית בקיבוץ דרך עבודתו של מסטצ'קין.

.

סוף שנות ה-50: חדר האוכל השני (ארכיון כרמיה)

.

שנות ה-60: בחדר האוכל השני (ארכיון כרמיה)

.

שנות ה-60: חדר האוכל השני (ארכיון כרמיה)

.

שנות ה-70: חדר האוכל השני (ארכיון כרמיה)

.

במטבח (ארכיון כרמיה)

.

במטבח (ארכיון כרמיה)

.

במטבח (ארכיון כרמיה)

.

במטבח (ארכיון כרמיה)

.

 

אמצע שנות ה-70: דגם חדר האוכל שיצר האדריכל שמואל מסטצ'קין  וכולל אגפים עגולים בפינות הבניין שבוטלו ולא בוצעו בעקבות התנגדות החברים (ארכיון כרמיה)

.

1977: בבנייה (ארכיון כרמיה)

.

1977: בבנייה (ארכיון כרמיה)

.

1977: בבנייה (ארכיון כרמיה)

.

בחדר האוכל (ארכיון כרמיה)

.

.

חזית חדר האוכל הצפון-מזרחית הפונה למדשאה המרכזית

.

הצללות קבועות ומלאות על פתחי החלונות, על הגג הותקנו (שנים אחרי השלמת הבנייה) קולטי קרני שמש ליצירת אנרגיה

.

בשנותיו האחרונות השקיע האדריכל תשומת לב בפתרונות הצללה על פתחי החלונות, לפעמים מוגזמים ולא מוצדקים

.

לעומת החזית המחופה בגרנוליט נותרו אלמנטי ההצללה מבטון חשוף

.

חזית מזרחית

.

חלון עגול

.

מועדים

.

כך זה נראה בפנים:

.

.

חזית המטבח הפונה לרחבה תפעולית. אגף המטבח היה במקור בניין חדר האוכל שנחנך בסוף שנות ה-50

.

מול חדר האוכל ניצב בית אבן שהקימו הבריטים כבית ספר לתלמידי הכפרים הפלסטינים שהיו באזור עד 1948

.

שנות ה-60: המבנה הערבי ומשמאל בניין חדר האוכל (ארכיון כרמיה)

.

כיום משמש המבנה המכונה "בית הבנים" על שמם של ששת בני הקיבוץ שנהרגו במלחמות. במבנה חדר זיכרון ומשרדי הקיבוץ

.

תודה לד"ר יהודה לוין, משה סלוצקי, לקלמן שמי ולאדריכל ויטוריו קורינלדי

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

יקום (שמואל מסטצ'קין)

כפר דרום

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

נווה איתן

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

★