סיבוב בבית רקובר מול בצלאל

במשך חמש שנים חלפתי יום-יום על פני בית דירות שהיה נראה לי טיפוסי לאזור – "בית רקובר", שתכננו האדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין. הבניין ניצב ממש מול הבניין ההיסטורי של בצלאל, בו שוכנת מאז תחילת העשור הקודם המחלקה לאדריכלות. הוא אכן דומה לבניינים אחרים באזור כמו בית המעלות השוכן בהמשך הרחוב, וכמו כל שאר המבנים הוא בנוי על קו אפס של המגרש, חלק מבלוק עירוני עם קומה מסחרית.

מה שנראה רגיל באותו קטע בעיר, הוא למעשה אחד המקרים הבודדים בהם תוכנן בלוק עירוני, גם הטיפול בחזיתות הבניין ובחדר המדרגות הם מקומות להם העניקו האדריכלים תשומת לב משמעותית. לכן, ראוי לחזור ל"בית רקובר" שבנייתו הושלמה ב-1939 ולהתעכב בו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2017 (1939)

.

כל חזית בבניין שונה: לרחוב הנגיד, לרחוב שץ ולמפגש הרחובות

.

מראש הבניין בולט גליל המסמן את קצה המדרגות המוארות באמצעות החלון הנמתח לכל גובה הבניין

.

הפרשנות הירושלמית לסגנון הבינלאומי מתאפיינת בחיפוי האבן שאינו פוגע בפלסטיות הקלילה של המבנה ומוסיפה לו רובד ייחודי

.

מסך זכוכית נמתח לכל גובה הבניין כשמשני צידיו חלונות הניתנים לפתיחה ואוורור הבניין

.

לעומת המרפסות המעוגלות הפונות לרחוב שץ ומסיימות במפגש הרחובות, המרפסות הפונות לרחוב הנגיד הן תיבתיות עם זויות ישרות

.

חזית מזרחית ובה חנויות בגדי נשים

.

הכניסה שקועה בחזית באופן פלסטי, כשמשאל קיר החזית מזמין את המבט פנימה אל הבית

.

מבט למעלה מהכניסה

.

1מבואת הכניסה מקשרת למעלית קטנה, תיבות דואר ומדרגות העולות לקומות העליונות ויורדות לקומת המרתף

.

תיבות דואר

.

הכניסה והמדרגות: תאורה טבעית מצוינת כך שלאורך שעות היום אין שום צורך בתאורה מלאכותית

.

במרתף חדרי אחסון וכן חדר הסקה לחימום הדירות בימים הקרים

.

מבט למעלה בפיר המדרגות

.

.

1. הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל הגיע להישג אחד מרכזי, אליו לא הגיעו במקומות אחרים: האדריכלים המקומיים אימצו אותו כסגנון שליט, ודחו כל סגנון אחר ובראש ובראשונה דחו את הסגנון האקלקטי ששלט באדריכלות המקומית-יהודית קודם לכן, וכמובן שדחו את האדריכלות הפלסטינית. היו לכך כמה סיבות, כמו חוסר המסורת האדריכלית בה פעלו האדריכלים היהודים שהיגרו לארץ ישראל, וניסיונם ליצור שפה אדריכלית חדשה וחסרת סממנים מקומיים, כזו המייצגת את האדם החדש (בניגוד ליהודי הגלותי). בשונה מהביטוי לסגנון שהופיע ברוב חלקי הארץ והתאפיין בחיפוי החזיתות בטיח, לרוב לבן, הרי שבירושלים קיבל הסגנון את חיפוי האבן שהיה חוק עזר עירוני. הכבדות שמשרה האבן וההקשר המקומי, איבדו קצת מהכוונות המקוריות של האדריכלים שביקשו להתנתק ממסורות, אך האבן הביאה לסגנון כפי שהופיע בירושלים, רובד נוסף שלרוב יצא מוצלח הודות להתמודדות מורכבת ויצירתית של האדריכלים עם החומר והצורה.

2. התייחסות למיקום הבניין ובמיוחד למפגשי רחובות הוא אחד הערכים המאפיינים את הבניינים שנבנו בישראל בשנות ה-30. "בית רקובר" שוכן במפגש הרחובות שמואל הנגיד ושץ שבמרכז ירושלים, והאדריכלים אלכסנדר פרידמן ומאיר רובין, כמו במקרים רבים אחרים באותן שנים, בחרו למקם את הכניסה לבניין בקרן הרחובות. הודות לכך, חדר המדרגות פונה גם הוא לצומת ומעניק לבניין את עיקר עיצובו. אדריכלי התקופה התייחסו כמובן לאקלים המקומי, התייחסות שהתבססה על ידע לא מדעי ולכן גם האפקטיביות שלה היתה מוגבלת (להרחבה רצוי לקרוא את הספרון "להעז את התריס" מאת אדר' ד"ר אור אלכסנדרוביץ', עליו כתבתי כאן). היבט נוסף המתייחס למקום הוא גובה הבניין: כדי לשמור על חתך רחוב נעים להולכי הרגל, ובמטרה להימנע מיצירת קיר גבוה יתר על המידה, תוכננו שתי הקומות העליונות בנסיגה, כך שבמבט מכיוון הרחוב נראה שהבניין הוא בן 4 קומות מעל קומת קרקע בלבד.

3. לדירות הכניסה היא מוגבלת. אני לא מכיר אף דייר, אז לא יכול הייתי לראות כיצד הן מתוכננות. היות והדירות בבניין תוכננו במקור להשכרה, ניתן לשער שברוח הזמן (סוף שנות ה-30 התאפיינה בהגירה מסיבית של יהודים מאירופה שנמלטו מהגרמנים ובעלי בריתם), תוכננו הדירות מראש כדירות אותן יכולות לאכלס כמה משפחות בדירה אחת. אך היות ובניין הותקנה גם מעלית, נראה כי היו אלה דירות לבעלי אמצעים ולכן סביר שמדובר בדירות מרווחות במיוחד.

4. הטיפול בחזית ובחדר המדרגות הוא החלק בו ניתן להיחשף לאיכות התכנון של צמד האדריכלים פרידמן ורובין. לעומת החזית הדרומית הפונה לרחוב שץ ומתאפיינת במרפסות מעוגלות, החזית הצפונית הפונה לרחוב המגיד מתאפיינת במרפסות תיבתיות ובזויות ישרות. בשתי החזיתות משולב מסחר בקומת הקרקע, כשבמפגש החזיתות ממוקמת הכניסה לבניין. לעיצוב הכניסה הוענקה תשומת לב פלסטית משמעותית. היא אינה מעוצבת באופן סימטרי, כפי שנהוג לתכנן, אלא בהתאם לאופייה של כל אחת מהחזיתות הצמודות לה: הדופן הקרובה לחזית המזרחית מתאפיינת בזויות ישרות ופינה ישרה, והדופן הקרובה לחזית הדרומית מתאפיינת בקווים מעוגלים.

.

מסך זכוכית לכל גובה הבניין מאיר את חדר המדרגות

.

5. המדרגות מעוצבות בפלסטיות המדגישה את המבט הפרספקטיבי – של זה העולה וגם של זה היורד. יש אמנם בבניין מעלית, אך עם כאלה מדרגות, כיף לעלות ולרדת בהן. מדרגות אלה מזכירות לי את המדרגות במבנן בשכונת גילה עליו כתבתי כאן. מסך זכוכית הנמתח לכל גובה הבניין, מעניק תאורה טבעית איכותית לכל חדר המדרגות וכן למבואות לדירות, כשבקצות המסך פתחים הניתנים לפתיחה וסגירה ידנית ומאפשרים גם אוורור טבעי. אלמנט מסך הזכוכית הופיע בבית דירות אחר, ידוע יותר, שתכננו השניים בהמשך רחוב הנגיד וידוע בשמו "בית המעלות". המדרגות מסתיימות בעלייה לגג, חלק זה מעוצב בחלקו החיצוני כגליל, כשבמבט מהרחוב נראה כמו צורה הפורצת מתוך הגוף הפיסולי של הבניין ומעניקה לו סדר וארגון, מעין ציר מרכזי עליו נעה הקומפוזיציה כולה.

.

6. ביקור בבניין מעורר שאלות השוואתיות עם בנייני המגורים הנבנים בעשורים האחרונים. גנרים ככל שיהיו, הבניינים החדשים חסרים את הערכים המצויים ב"בית רקובר" ובכלל בבנייני המגורים שתוכננו בשנות ה-30. אלה סביבות מגורים שנעים לשהות בה, ולא רק בדירות אלא גם בשטחים המשותפים. שימוש בחדר מדרגות, על פני שימוש במעלית, חיסכון באנרגיה ובלייה של מעלית, שיפור הכושר הגופני, חיזוק הקשר בין הדייר וסביבת מגוריו וגם מגדילה את הסיכוי להיכרות עם השכנה היפה מהקומה למטה.

.

הזכוכית מקורית ולא מאפשרת מבט אל הרחוב

.

7. על האדריכל מאיר רובין ידוע מעט, למעט העובדה שהיה חבר מועצת העיר ואף הגיע למעמד סגן ראש עיריית ירושלים. תפקידו הציבורי לא מנע ממנו להמשיך ולעסוק בתכנון, והרבה לפני "פרויקט הולילנד", לא פעם הואשם על ידי מתנגדיו כי הוא מקדם פרויקטים בהם הוא מעורב. בשנות ה-30 וה-40 היה רובין שותפו של האדריכל אלכסנדר פרידמן. השניים תכננו בתי מגורים משותפים כמו "בית רקובר" ו"בית המעלות" שבמרכז העיר. כמו כן תכננו את בית הכנסת ישורון שברחוב המלך ג'ורג'. פרידמן תכנן עד פטירתו ב-1987 שורה ארוכה של מבני ציבור ואירוח בעיקר בירושלים – מלון המלכים, "היכל שלמה" (הרבנות הראשית) ובית הכנסת הגדול הצמוד לו, את מוזיאון האסלאם ואת ישיבת מרכז הרב.

.

מסך הזכוכית בולט מקו החזית ומאפשר מבט אל התחתית

.

פתחים בצידי המסך מאפשרים אוורור טבעי וגם מבט לרחוב

.

מעקה בירידה למרתף

.

מעקה בקומות העליונות

.

המדרגות ומסך הזכוכית

.

אלה שיורדות ואלה שעולות

.

כמו חזית הבניין, גם המדרגות מעוצבות בקפידה הן חומרית והן צורנית

.

בכל קומה שתי דירות

.

מבט למטה

.

המדרגות העולות אל הגג

.

הקצה העליון של המדרגות בתוך הגליל הבולט מגג הבניין

.

דלת ברזל בקצה המדרגות המובילה לגג

★

שיר לסיום:

.

★