סיבוב בגן השושנים בירושלים

מוזר לגלות שעד שנות החמישים המאוחרות היה הגן השכונתי בטלביה שבירושלים המכונה "גן השושנים" הגן הממלכתי של מדינת ישראל. כאן נערכו טקסים וקבלות פנים בנוכחות ראשי המדינה. את הגן תכנן בסוף שנות ה-30 הגנן העירוני של ירושלים אלימלך אדמוני שתכנן כמה מהגנים המרכזיים שהוקמו בעיר באמצע המאה הקודמת. עם פתיחת גן סאקר וגנים אחרים, חזר הגן לתפקידו כגן שכונתי. הוא הוזנח במשך שלושים שנה עד שעבר ב-1992 תהליך חידוש בתכנון האדריכלים דבורה וג'ף רמז.

סיבוב בגן מגלה שהוא משרת מגוון רחב של אוכלוסייה: שני גברים ערבים ישבו בנחת על ספסל בחורשה העליונה של הגן ושוחחו. על המדשאה פרסו שתי משפחות צעירות שמיכות ונשכבו תחת השמש הנעימה כשהילדים והכלב השתעשעו סביבם. על מתקני המשחק והמעקות קפץ נער בודד והתאמן בכל מיני פעלולים אקרובטים. בין לבין צעדו בודדים בשבילים עם כלב. השומר או הגנן ישב בחדר הקטן והאזין לרדיו. רק גינת השושנים הפינתית נותרה מיותמת.

ועל כך ברשימה זו.

.

דקל ג.

.

שער הדרומי מרחוב דובנוב

.

השערים המקוריים שעוצבו בשנות ה-30 שוקמו ונותרו בעיצובם המקורי

.

מבט מהגן אל השער, אל רחוב דובנוב ובהמשך חורשת הריח שניטעה כאן במאה ה-19

.

השער הצפוני מכיוון רחוב פינסקר

.

שלט מ-1992 על שיקום הגן

.

האדריכלים: ג'ף ודבורה רמז

.

שלט לזכרו של הגנן אלימלך אדמוני (1964-1900) – חלוץ פיתוח הנוף בירושלים ואביו של ראש המוסד נחום אדמוני. על שמו מוענק פרס לסטודנט מצטיין במסלול לאדריכלות נוף בטכניון

.

בחלק העליון של הגן יש חורשה קטנה ודלילה

.

ולצידה ביתן השומר עם השירותים. בסמוך לביתן נחשפה מערת קבורה עתיקה שכוסתה

.

השבילים כולם סלולים באספלט ובדפנות אבני שפה

.

במפלס האמצעי והמרכזי בגן יש מדשאה גדולה המוקפת בצמחייה צפופה של שיחים ועצים

.

.

(1) המיוחד

הצמחייה: בשונה מהגנים אליהם אנחנו רגילים, שונה גן השושנים ולא רק בגלל תכנונו הפיסי, אלא בעיקר בגלל תכנון הצמחייה שבו. אלימלך אדמוני, הגנן העירוני שתכנן, הקים וטיפח את הגן בעשוריו הראשונים, דאג ליצור כאן סביבה בה המבקר יוכל להתנתק מהעיר הרועשת והבנויה, להתחבר אל הצמחייה, להסתתר בה עם חברה או לבד. ליהנות מהשקט ומהמפגש האקראי בינו ובין הסביבה. את כל אלה לא תמצאו בגנים והפארקים העכשוויים המתוכננים באופן כזה שכל אזור הוא עם מטרה מובהקת, הכל מפוקח והנתק בין העיר העוטפת ובין הגינה כבר לא קיים. גם לגן השושנים הצליחה העיר לחדור, לאחר שהאדריכל דן איתן הקים את מגדל המגורים בסמוך לגן וכיום ניתן לראותו כמעט מכל פינה, אבל בינתיים רק אותו ולא יותר מזה.

הבינוי: גם לבינוי של הגן יש ערך. במקור לא נעשה כאן שימוש כנראה באספלט אלא רק באדמה מהודקת, כך שרעש הצעדים היה אחר מזה כשצועדים על אספלט וכך גם הערך האקולוגי. אך הדגש היה על עיצוב הטרסות. הבדלי הגובה בין חלקו הצפוני של הגן ובין חלקו הדרומי מגיע ליותר משלושה מטרים ועל הפער הזה מגשרים טרסות אבן אותה ליקטו באזור או שנחצבה במסגרת הקמת הגן. בזמנו הידע של הקמת טרסות בטכנולוגיות בנייה מסורתיות היה עדיין נפוץ, ולכן סביר להניח שאלה שהקימו את הטרסות החקלאיות בהרי ירושלים באו והקימו את הטרסות גם בגן העירוני הזה. לכן, לא תמצאו פה את קירות האבן הירושלמית המסנוורת כפי שמופיעה בגנים של שכונת הר חומה אותם עיצב האדריכל אלישע האוסמן ועליהם כתבתי כאן.

.

מרוב חלקי הגן ניתן להשקיף על המגדל שתכנן האדריכל דן איתן וכמוהו היו אמורים להיות כאן הרבה יותר אלמלא פרצה התנגדות ציבורית שעצרה את הפרויקט ושלחה את ראש הוועדה המקומית לבית הסוהר

.

.

(2) תולדות

קשה להאמין שהגינה שבסך הכל מתפרסת על פני 5.5 דונם היתה הגן הממלכתי של מדינת ישראל. ההיסטוריה של גן השושנים ראשיתה אי-שם בתחילת המאה ה-20,לאחר כניסת הבריטים, עם התפתחות שכונות המגורים טלביה. אז נערכה תכנית המתאר לשכונה ונקבע המגרש כגן ציבורי. תכנון הגן הופקד בידיו של אלימלך אדמוני (במקור רוטבאום, 1964-1900) שהיה הגנן העירוני הראשי. באותה עת הוחלט על הקמת שני גנים עירוניים: אחד בדרום העיר של אז – גן השושנים, ואחד בצפון העיר בשכונת סנהדריה. לאחר מכן תכנן את חלקו הראשון של גן העצמאות וכן תכנן עוד עשרות גנים פרטיים. "הוא הגיע לירושלים כדי לבצע את גן מלון 'המלך דוד' ונשאר בה כגנן ראשי של העירייה", מגלה נחום אדמוני, בנו של אלימלך ומי שהיה לימים ראש המוסד. אדמוני מספר כי אביו לא קיבל הכשרה מקצועית, אלא למד את מקצוע הגננות או אדריכלות הנוף באמצעות עבודה בשטח. הוא עבד תחילה במשתלה של מקווה ישראל ולאחר מכן הקים משתלה פרטית בסמוך למושבה הגרמנית בדרך יפו. אדמוני התגורר בירושלים עד פטירתו ב-1964. בנו הבכור המשיך תחילה בדרכו והקים את המשתלה בקיבוץ חצרים, אך בהמשך מונה לתפקיד מנהל מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית. מי שהמשיך את דרכו, היה אחיינו – גדעון שריג, שבחר ללמוד אדריכלות נוף באוניברסיטת קליפורניה בברקלי והפך לאחד מבכירי אדריכלי הנוף בישראל (פארק הירקון, פארק רעננה, פארק ענבה ועוד).

ב-1942 נפתח הגן לאחר שהותקנו בגן טרסות, שבילים, ניטעה צמחייה מגוונת כמו גם שושנים (אדמוני טוען שהיו אלה ורדים שייבא אביו מאנגליה), בריכת דגים, ספסלים שערים וחומה. הגן היה מהראשונים בירושלים וללא ספק מהמטופחים והמורכבים שהיו אז בכלל בארץ ישראל. "הגן היה חלק מחייו ואני מתאר לעצמי שהוא היה מבקר בו כל יום", מספר אדמוני הבן יליד 1929 ומוסיף: "אני זוכר איך אבא תכנן את הגן בבית, כי חלק מהעבודה הוא היה עושה בבית". 

את מעמדו קיבל הגן כבר בתקופת המנדט, אז קיימו בו הבריטים ובעיקר מנהל המחוז הבריטי קבלות פנים. המסורת המשיכה עם הקמת המדינה וכדי לחזק את תדמיתו שינו את שמו ל"גן העיר". אבל השם החדש לא הצליח לתפוס, כי היה ברור לכל מי שביקר בגן עירוני באירופה או בארה"ב שכאן מדובר בסך הכל בגן שכונתי קטן וחמוד ולא יותר מזה. לא לראש הממשלה ולא לכנסת היה גן או רחבה לקיום קבלות פנים ועריכת ארוחות חגיגיות. היה אמנם את מלון "המלך דוד" המפואר והגדול, אבל המלון היה גוף פרטי והגן היה ציבורי ולמדינה הדלה במשאבים הפתרון לנצל גן ציבורי נתפס כפתרון הגיוני.

"ראש הממשלה ורעייתו יקבלו כאלפיים מוזמנים מכל הארץ במסיבת גן שתיערך בגן השושנים בשכונת טלביה בירושלים ביום א' בערב", דיווח עיתון דבר באפריל 1950. "שפע של אורות, יער של דגלים, ים של דשא יקשטו את המסיבה בה ינגנו שתי תזמורות. למעלה מ-700 מכוניות מפוארות, קאדילאקים, פונטיארים, לינקולנים, פלימוטים, שברולטים יביאו את אלפיים האורחים מכל הארץ. כל האורחים יהיו הפעם 'משלנו', כי הזרים עדיין אינם מכירים שירושלים היא בירתנו". לפי הידיעה צפויים להיות בין האורחים חברי כנסת, שרי הממשלה, ראשי הצבא, ראשי עיריות ומועצות מקומיות, הרבנים הראשיים, חברי הנהלת הסוכנות היהודית, שופטי בית המשפט העליון, ראשי האוניברסיטה העברית, אנשי ספרות ו"נציגי משפחות ששיכלו את בניהם במלחמת השחרור". מסורת מסיבות הגן נמשכה לאורך שנות ה-50 וכך למשל באוגוסט 1956 ערך כאן ראש העירייה עם שגריר ארה"ב בישראל קבלת פנים ל"קייטנים ואורחים מחו"ל, יהודים ולא יהודים".

בגן התקיימו גם קבלות הפנים ביום העצמאות שערכה הממשלה בהשתתפות ראש הממשלה ורעייתו. נערכו חגיגות נוספות בגן באותו יום עצמאות כמו טקס סיום "מירוץ השליחים" השנתי שהיה האטרקציה של ירושלים באותו יום. כמו כן נערכו קונצרטים פתוחים והתקיימו ריקודי עם. לאחר כמה שנים מצאו מפיקי האירועים הממלכתיים מקומות אחרים לערוך בהם את האירועים והגן חזר למעמדו הטבעי של גן שכונתי. לא נרשם פה אירוע חריג למעט כזה שארע ב-1971. אז הותקן בפארק פסל של יגאל תומרקין לאחר שסולק מגן סאקר. גם כאן היו מי שלא רצה בו, ואכן אחרי כמה שנים הוא סולק גם מכאן וגורלו לא נודע.

העירייה המשיכה לפתח גנים ציבוריים: גן סאקר, גן העצמאות, גן בלומפילד וגן הפעמון היו רק חלק מהגנים שפותחו עד שנות ה-80 כגנים עירוניים. גן השושנים הוזנח עד לחידושו ב-1992 הודות לתרומה פרטית.

.

8- 8

.

.

(3) חידוש

"הגן היה מאד מוזנח: משטחי ריצוף רעועים, מתקני המשחק היו מאד בסיסיים, בלאי של עשרות שנים והתקציב שעמד לרשותנו לא היה גבוה", נזכרת האדריכלית דבורה רמז בעבודה על הגן לפני 25 שנה. בני הזוג רמז סיימו את לימודי האדריכל בטכניון ולאחר כמה שנים פתחו ב-1982 את משרד אדריכלים הפועל בירושלים ומתמחה בתכנון משרדים, מגורים ושימור מבנים היסטורים.

"את העבודה קבלנו כי היינו האדריכלים של משפחת ברונפמן-מוריסון. כמה שנים קודם לכן זכינו בתחרות סגורה לתכנון משרדי קרן קרב של המשפחה בכיכר שברחוב מרכוס בטלביה ומאז עבדנו עבור המשפחה. ההורים של אנדריאה ברונפמן, דוריס וחיים מוריסון, עברו לגור בבניין שתכנן אדריכל ארתור ספקטור מול גן השושנים, והם החליטו לתרום את הכסף לשיפוץ הגן.

.

דוריס מוריסון עם אדריכל ג'ף רמז בגן השושנים, שנות ה-90 (מקור: דבי וג'ף רמז)

.

"בגדול אנחנו לא אדריכלי נוף ואת כל נושא הצמחייה עשתה מחלקת שיפור פני העיר בעיריית ירושלים", מוסיף אדריכל ג'ף רמז. "אנחנו ניסינו לשמור על התכנית המקורית ועל מה שיש. נכנסנו עם ראש של שימור לפני שהנושא היה בכלל מקובל. הבנו שחשוב לשמור על הצורה והמורפולוגיה של הגן. הכוונה היתה לסדר ולשקם, לחפות על שנים של הזנחה.

"שמרנו על הגאומטריה המקורית, שיקמנו את מערכת השבילים, הוספנו מעט מאד. בריכת הדגים שהיתה בעבר וגם במה שעליה אולי ניגנה בימי הבריטים תזמורת בסופי שבוע כבר לא היו כשאנחנו הגענו. שערי האבן עם הפנסים היו, אנחנו שיקמנו אותם והוספנו את המסגרות בשערים וגם את הגדר ההיקפית וגם את הפרגולה בגינת השושנים. את המבנה הקטן ששימש רק מחסן הפכנו גם לשירותים. מהלך השבילים לא היה מעגלי ולכן יצרנו את הלופ. הוספנו בשבילים משטחי אספלט עם רצועות אבן ירושלמית, כי עד אז רק חלק מהשבילים היו עם אספלט וחלק היו עפר. עשינו שיפוע כדי שילדים יוכלו לנסוע מסביב לגן וכך גם יהיה נגיש לנכים ועשינו את זה כך שיהיה הכי אינטגרלי עם הגן ולא יפצע אותו. את כל אזור מתקני המשחקים שפרנו ותחמנו את ארגז החול.

"מה שמעניין הוא שהגן אף פעם לא נחפר. בזמן העבודות נחשף ליד הביתן של השירותים הציבוריים פתח למערת קבורה שמשערים שהיא מתקופת בית ראשון. בגלל שלא היה מימון, אז רשות העתיקות רק תיעדה את פתח הכניסה למערה ואז אטמה וכיסתה אותה".

.

תכנית הגן: למעלה בצפון הגן אזור מרוצף עם מתקנים, במרכז אזור המדשאה ולמטה בדרום הגן פרגולה עם צמחייה ושבילים (מקור: דבי וג'ף רמז)

.

יש אמנם כמה מדרגות בגן, אבל לכל חלקיו ניתן להגיע עם עגלה

.

הצמחייה פורצת לשביל: פראי אבל מתורבת

.

חצר עגולה שקועה

.

מנורות מסותתות באבן פזורות בחלק של גינת השושנים בפינת הגן

.

וגם כמה פרטי בניין עתיקים שמקורם לא ידוע

.

הפרגולה גינת השושנים: עמודי האבן מקוריים והפרגולה עצמה בוצעה עם חידוש הגן

.

קירות תומכים וגדרות מורכבים מאבני לקט שנאספו ונחצבו באזור

.

יוצרים מהשער הדרומי של גן השושנים וממשיכים אל חורשת הירח – חורשת אורנים גדולה יחסית שניטעה במאה ה-19 לצרכי "בית הנסן" – בית החולים למצורעים שהוקם בסמוך

.

תודה לאדריכלים דבורה וג'ף רמז ולנחום אדמוני

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • edna1952  On 17/06/2017 at 21:29

    שלום
    כתבה מענינית
    שביל ירושלים עובר בגינה זו
    תודה
    עדנה סיון

  • Benny  On 28/09/2017 at 2:04

    אחד מהזכרונות הנפלאים שנותרו לי מילדותי. כל ביקור בגן, בתחילת שנות ה-60, היה ארוע מלהיב מבחינתי. היה תענוג ללכת לאיבוד בין השבילים והמצחיה. כמה חבל שהורידו את בריכת הדגים, אבל שיפצו אותו יפה. הלוואי שאת כל מבני ירושלים ההיסטוריים היו משפצים ככה ולא הורסים ומוכרים לכרישי נדל"ן…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: