סיבוב בבית הקרנות בחיפה

חשיבותו של "בית הקרנות" בחיים העבריים בחיפה לא נתפסת כיום לעומת עליבותו של הבניין ושל האזור כולו. כאן נערכו כל ההפגנות, העצרות, החגיגות, ההתכנסויות מסעות לוויות וכל האירועים האזרחיים החשובים בצפון הארץ. האדריכל יוסף קלארווין שלימים תכנן את משכן הכנסת, הצליח ליצור מבנה המשלב מסחר ותעסוקה וכולל רחבה ציבורית גדולה שהעניקה לבניין את חשיבותו, זאת לבד מהעובדה שהבניין אוכלס על ידי הקרנות – קרן קיימת וקרן היסוד שהיו הגופים שהיוו את התשתית להנהגת המדינה שבדרך.

קלארווין נשכח מזמן וגם הבניין עצמו הוא עוד אחד מהבניינים המוערכים אך מוזנחים בחיפה, עיר שנראה שרק שוקעת ושוקעת מאז מותו של ראש העירייה אבא חושי ב-1969. עיר שלא מתקדמת לשום מקום, מתנוונת ומתפוררת.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקרנות

.

 

מפת התמצאות

.

חזית לרחוב בלפור פונה לרחבה העליונה

.

קומת המסחר הפונה לכיכר שברחוב בלפור, מוגנת בקולונדה הממשיכה לאורך חלק מהחזית הפונה לרחוב הרצל

.

החנויות מיושנות וסגורות, חלקן משמשות לאחסנה

.

הקולונדה הופכת למרפסת רחבה ומרהיבה המעניקה מבט פנוראמי על מפגש הרחובות הרצל-בלפור

.

מכאן אפשר גם להשקיף על "בית השעון" (הרצל 27 פינת רחוב בלפור) שתכנן האדריכל גדעון קמינקא ב-1936

.

מבט על המרפסת

.

חזית חנות (שכמובן כבר לא פועלת)

.

גושי הבניין ניתנים להפרדה באמצעות שערים (מבט על חיבור הקולונדה הפונה לרחוב בלפור עם זו הפונה לרחוב הרצל)

.

.

(1) הבניין

בית הקרנות הוקם על אדמת קק"ל באמצעות "קרן נאמנות בית הקרנות", כמבנה המשלב מסחר ומשרדים. היה זה למעשה אחד ממבני המסחר הראשונים בארץ שריכז תחת קורת גג היקף גדול של מסחר ומשרדים וחשף מודל חדש לכלכלה המקומית שעדיין התבססה על מודלים מסורתיים.

המגרש בו הוקם הבניין הגדול יוצר דופן ייחודית לרחוב הרצל – הבניין לא בנוי בקו אפס של המגרש אלא נמצא בנסיגה ואף לא בנסיגה ישרה, אלא כזו היוצרת רחבות ציבוריות בגדלים משתנים. רחוב הרצל הפך הודות לבית הקרנות לרחוב המסחר הראשי של העיר באותה עת, לא רק הודות להיקף המסחר ומשרדי המוסדות שהתמקמו בו, אלא גם בגלל המיתוג שלו שיצר האדריכל והפך אותו לסמל הקידמה של חיפה. מסיבות פוליטיות הפכה בכך חיפה לעיר רב-מוקדית. עד אותה עת היה מרכז העסקים הראשי ממוקם בעיר התחתית, אלא שהידרדרות היחסים בין האוכלוסייה העברית והערבית, עודדה גורמים שונים ליצור הפרדה ככל הניתן. כך קודמה התכנית להפיכת רחוב הרצל לרחוב מסחר ותעסוקה עברי באופיו, כזה שלא יהיה תלוי במצב הסכסוך בין הצדדים וייצור עצמאות מסוימת ובעיקר ביטחון.

הקמת הבניין היתה אולי טובה למסחר העירוני, אך היא סגרה לטכניון ולבית הספר הריאלי את האפשרות להתרחבות עתידית. במקור, עוד קודם שרחוב הרצל הפך לרחוב מסחרי והיה בסך הכל רחוב צר ופשוט, יועד השטח למבני כיתות שישרתו את שני מוסדות החינוך החשובים של העיר, ותכניות לבניינים יצר האדריכל אלכסנדר ברוואלד, מתכנן בנייני הטכניון והריאלי. אך הרעיון נגנז על ידי ראשי המוסדות בעצמם שביקשו להפריד ככל הניתן בין המרחב היומיומי ובין המרחב החינוכי, וסביר להניח שגם מצאו כאן רווח כספי לא קטן שסייע למוסדות. ב-1933 הוחל בקידום התכנית להקמת "בית הקרנות".

34 אדריכלים הגישו הצעות לתחרות שנערכה לתכנון הבניין החדש. הצעתו של האדריכל יוסף קלארווין זכתה בפרס הראשון. השופטים שיבחו את הצעתו שביקשה להתחשב כמה שיותר במבנים המונומנטלים של הטכניון ובית הספר הריאלי שתכנן ברוואלד בסמוך, וכן להתאים את השפה העיצובית המודרנית של הבניין החדש, כך שהוא לא יתחרה בהם אלא יצליח להשתלב בסביבה העירונית ההולכת ומתגבשת באזור. לא כולם תמכו בהקמת הבניין; מובילי המתנגדים לא היו השכנים (בזמנו מעטים העזו לצאת נגד מוסדות המדינה שבדרך, כמו הקק"ל והסוכנות היהודית), אלא המתנגדת היתה אגודת האדריכלים. חבריה טענו שהבניין החדש והיחסית גבוה, יסתיר את כיפת בניין הטכניון שהיה לסמלה של חיפה ולמוקד מרכזי בשכונת הדר. התנגדותם נדחתה.

.

מדרגות רחבות מקשרות את הקומות התחתונות ומדגישות את הממד הציבורי של הבניין

.

גישת התכנון של קלארווין שונה באופן מהותי מתפיסתו של האדריכל אלכסנדר ברוואלד שהיה שקוע כולו בחיפוש שפה אדריכלית חדשה, עברית, המשלבת את עקרונות המודרניזם המערבי עם המסורת הורנקולרית של המקום וההיסטוריה שלו. גישתו גם היתה שונה מהגישה של שאר אדריכלי התקופה בארץ שהושפעו באופן מהותי מאדריכלות הסגנון הבינלאומי ובמיוחד מהוילות הלבנות והפלסטיות שיצר לה קורבוזיה בסוף שנות ה-20.

קלארווין היה מודרניסט מובהק ולא נתן את הדעת לתת מקום לגישה ורנקולרית, גישה שהלכה ושקעה ככל שהמתח בין יהודים לערבים הלך והתחדד. במבנים שתכנן היתה השפעה מהסגנון הניאו-קלאסי ולכן נטען נגדם שהם דומים למקדשים. אלמנט ארקדת העמודים חוזר ומופיע ביצירתו לא רק בבית הקרנות אלא גם במבני שלטון כמו משכן הכנסת וטרמינלים תחבורתיים כמו התחנה המרכזית של ירושלים (נהרסה). אצלו לא ניתן למצוא את הכיפות, הקשתות והגגות המשוננים שבהם השתמש ברוואלד בעבודותיו לרבות הטכניון והריאלי הסמוכים. את עוצמתו של הבניין יצר קלארווין לא באמצעות חזית סימטרית ומקושטת כפי שעשה ברוואלד בבניין הטכניון ובית הספר הריאלי – מאלמנטים אלה התרחק קלארווין לחלוטין. את עוצמת הבניין יצר דווקא באמצעות יצירת מרחב ציבורי המאפשר תנועה לאורך הבניין ודרכו, במקביל ליצירת סביבות שהייה. אמנם, אין כאן תחכום בהיבט של פיתוח מרחבי השהייה והם מינימליסטיים ביותר, אבל קלארווין נמנע באופן חריג ליצור דופן בניין המקבילה לרחוב כפי שהיה נהוג, אלא יצר נסיגות בקו הבניין ואיפשר מקום לשבת לבד או לכנס כאן אלפי אנשים – הציבור הבין, הפנים והפך את הרחבה שבחזית בית הקרנות למוקד דומה לכיכר ציון בירושלים, או ל"כיכר רבין" שהוקמה בתל אביב שלושים שנה מאוחר יותר.

משהו אחד כן בחר קלארווין לאמץ מברוואלד והוא חיפוי אבן הכורכר. קלארווין דאג שבדומה לבנייני הטכניון והריאלי גם בית הקרנות יתאים בגווניו לשכניו. לצורך כך אותרה מחצבת האבן המקורית בטנטורה, שם נחצבו האבנים בהן נעשה שימוש 25 שנה קודם לכן. ואם הזכרתי את טנטורה אז אני ממליץ לכם לצפות בהצגה "ההודאה" שמוצגת כעת בתיאטרון יפו.

בנייתו של "בית הקרנות" החלה במהלך מאורעות 1936, דבר שלא הקל על הפרויקט. הוא נבנה כולו בעבודה עברית. בשטח שיועד לבית הקרנות עמד שער מכובד שתכנן ברוואלד והוביל לקריית הטכניון והריאלי, אך הוא פורק והועתק למקום אחר (אין לי מושג לאן והאם הוא עדיין קיים). הבניין נבנה בשני שלבים. הראשון נחנך בדצמבר 1937. להקמת הבניין נאלצו היזמים לקחת הלוואות אותן החזירו במשך שנים ארוכות, וכן נדרשו להתמודד עם קשיים באכלוס שטחי המסחר היות והמצב הכלכלי בארץ באותן שנים הלך והידרדר. בעקבות זאת היה שכר הדירה בשנים הראשונות נמוך במיוחד. בין החנויות שנפתחו בקומות המסחר, בלטו "כל בו חפצי-בה" שהתמקמה בגוש המעגלי בקצה הבניין ובסמוך למפגש הרחובות הרצל ושמריהו לוין, וכן "דן גבריאלי" חנות בגדים ונעליים שהוקמה כבר ב-1920 ועדיין פועלת כאן. גם אם בטווח הקצר היו קשיים כלכליים, השכילו היזמים להבין כי יש צורך בהרחבתו של הבניין לגובה ולצדדים, מהלך שבאמצעותו הם ביקשו להדגיש עוד יותר את חשיבותו ולהגדיל את מעמדו של בית הקרנות.

הצלחתו של בית הקרנות ומעמדו הציבורי המרכזי בעיר, הביאו אם כן להרחבתו. כבר ב-1945 הוגשה תכנית הרחבה בתכנונו של קלארווין. היא נועדה לא רק להרחיב את הבניין אלא גם את רחוב בלפור הסמוך, כך שבעיות התנועה הקשות שפקדו את הצומת יפתרו. רק ב-1955 הצליחו היזמים להביא את ראשי תנועת הציונים הכלליים להסכים להריסת "בית המכבי" ששכן בסמוך ושימש כמרכז ספורט ותרבות (התנועה קבלה מבנה חדש במיקום אחר). הריסת "בית המכבי" וכן קיוסק מיתולוגי ששכן בצמוד לו, הביאו למימוש תכנית הרחבת בית הקרנות. האגף החדש שנבנה המשיך את השפה העיצובית של הבניין הוותיק שנבנה עשרים שנה קודם לכן. חידוש אחד ביקשו היזמים לשלב באגף החדש והוא מדרגות נעות שנועדו להוביל את המבקרים לקומת המסחר העליונה. כמו כן, נבנו לבניין הקיים קומות משרדים נוספות – שלוש קומות באגף הצפוני ושתיים באגף המרכזי.

המנהרה היתה החידוש הגדול במסגרת הפרויקט: מנהרת הולכי רגל שנחפרה מתחת לרחוב בלפור, ונועדה לייתר את הצורך במעברי חצייה, כך שתנועת כלי הרכב תזרום ביתר קלות. כמנהג הימים ההם, שולבה אמנות במיזם. האמן מרדכי גומפל יצר שני לוחות פסיפס שהוצבו מעל כל אחת משתי הכניסות. שני הלוחות עדיין שם, דהויים, אבל שם.

.

.החזית הפונה לרחוב הרצל שוקקת חיים והרחבה שבחזיתה תוססת

.

.

(2) מוקד עירוני

מאז חנוכת בית הקרנות בסוף שנות ה-30 ועד לסוף שנות ה-60 היו הרחבה שבחזית הבניין וגם הבניין עצמו למוקדים מרכזיים בחיפה. כאן נערכו ההפגנות הגדולות, מכאן יצאו מסעות לוויה, כאן נעצרו תהלוכות חגיגיות וכאן נשאו את הנאומים חוצבי הלהבות. 1969 היתה כנראה השנה בה נעצר באופן מטפורי השעון שבראש "בית השעון" השוכן מול בית הקרנות. ב-1969 נפטר ראש העירייה הכל-יכול אבא חושי. האדם שהפך את חיפה לעיר המתקדמת והעשירה באזור: נמל, חופי ים, אוניברסיטה, טכניון, בתי חולים, מוזיאונים ייחודיים, אדריכלות ייחודית, עיר מעורבת בה גרים בני דתות שונות, וכמובן – הכרמלית. אלה שבאו אחריו הצליחו באופן פלאי להחריב את חיפה ומעיר מובילה הפכה לעיר נחשלת, בה נבנו, ועדיין נבנים, כמה מהמבנים והמיזמים הטיפשיים והמכוערים שנבנו בארץ, כאלה שמיטיבים כמעט אך ורק עם היזמים, ואולי עם כיס אחד או שניים שהתירו את בנייתם אך פחות ופחות עם הציבור ועם עתידה של העיר. חיפה נעצרה וכך גם בית הקרנות איבד את מעמדו. באמצעות

סקירה של אירועים שהתרחשו למרגלות הבניין, מלמדת על מעמדו של בית הקרנות לאורך השנים, ועל חשיבותו של המרחב הציבורי שהולך ומתרוקן ממשמעות בימינו:

ב-1941 התקיימה בבניין תערוכת אמנות גדולה שנועדה לחשוף בפני הקהל את האמנים החיפאים באמצעות מאות עבודות שנתלו במסדרונות ואולמות הבניין. אך לא רק במרחב הציבורי היתה התרחשות אלא גם במשרדיו. בהמשך העשור נפתחו במשרדי הסוכנות היהודית ששכנו כאן לשכות גיוס. ללשכות אלה הוזמנו צעירים וצעירות בני 18 במטרה לתת סיוע למאמץ המלחמתי באמצעות גיוס לחטיבות ייעודיות שהוקמו בצבא הבריטי, למשטרה וכן למשק החקלאי.

בסוף 1946 התכנסו ברחבת הבניין כמעט כל תושבי חיפה היהודים, במחאה על כוונת שלטונות המנדט הבריטי לגרש את נוסעי אונית המעפילים "לטרון" עם 1,252 נוסעיה (לבסוף גורשו למחנה מעצר בקפריסין). אחת ההפגנות שהתקיימה כאן באותה שנה הסתיימה בטרגדיה: בהפגנה בה השתתפו אלפי תושבים שבאו לתמוך בהנהגת היישוב העברית מול שלטונות המנדט הבריטי, חייל בריטי חמוש פתח באש על הקהל ופצע כמה מהמפגינים בהם אשה וילד שנפצעו קשה, מה שגרר עוצר כללי בעיר.

.

יש גם שוקת מפוסלת

.

ביולי 1947 התכנסו ברחבת הבניין אלפים מתושבי חיפה והאזור להלוויית שלושה מעפילים שנהרגו על ידי הבריטים. "באמצעות רמי-קול שסודרו על גג בית הקרנות נשמעו נאומים מפי חברי הנהלת הסוכנות והוועד הלאומי והקהילה העברית בחיפה" (עיתון הצופה). יומיים מאוחר יותר יצאה מהרחבה שיירת רכבים שפניה היו אל בית החולים הממשלתי, כיום רמב"ם, ומשם יצא מסע הלוויה של אליעזר ארקין מהמושבה עקרון, בחור בן 18 שנהרג על ידי הבריטים בניסיון לפוצץ את תחנות הרדאר על הר הכרמל. עם יציאת מסע הלוויה שבתה האוכלוסייה העברית למשך חמש דקות. אירוע דומה התרחש כאן ביום הראשון של שנת 1948, כשמסע הלוויה של 39 נרצחי הטבח בבתי הזיקוק נעצר ברחבת הבניין על 40 אלף האזרחים שבאו ללוות את הנרצחים בדרכם האחרונה. החנויות נסגרו וראשי הקהילה נעמדו בקומה העליונה ונשאו נאומים לקהל הגדול כשאמירת "אל מלא רחמים" וקדיש חתמו את העצירה והמסע המשיך אל בית הקברות.

באפריל 1949 דיווח עיתון "על המשמר" על מצעד צבאי שנערך בחזית בית הקרנות וברחובות הסמוכים לכבוד "יום השנה הראשון לכיבוש העיר": "אותה כיכר שהיתה עדה לאסיפות המוניות, אסיפות מחאה וביטוי זעם בימי שבתון לרגל הפסקת העלייה וגירוש מעפילים, ראתה כעת את האסיפה הגדולה ביותר, ובה רוח אחרת, רוח חדווה וסיפוק. הדוחק מסביב היה רב היות והמקום אינו מסוגל להכיל המון רב כזה". ברחבת הבניין הוקמה במה עם ארבע קומות עליה ניצבה תזמורת מכבי אש ולצידם תפסו את הבמה מפקדי הצבא ובהם יעקב דורי הרמטכ"ל וסגן אלוף מרדכי מקלף שהובילו את המצעד.

בשנותיה הראשונות של המדינה המשיכה הרחבה בחזית בית הקרנות לשמש מוקד חברתי של מחאה. כך לדוגמה נהגו חרדים להגיע בשבתות אחרי התפילה ולמחות על חילול שבת, מחאה שהתפתחה לרוב לקטטות רחוב. כך גם נערכו הפגנות נגד מדיניות הממשלה בנוגע לביטול תשלומי מקדמה לפועלים ועליית מחירי מצרכי יסוד. באותן שנים התקיימו כאן עצרות פוליטיות, כמו זו של הקומוניסטים שהסתיימה בקטטה המונית.

מצעד המחולות שארגנה העירייה ביום העצמאות 1955 ובו השתתפו כ-1,500 מחוללים, חצה את שכונת הדר ונעצר ברחבת בית הקרנות. כ-30 אלף איש הגיעו לחזות באירוע שנמשך שעתיים וברחבה הוקמו מספר במות למוזמנים ולמחוללים.

לאחר הצלחת "מבצע קדש" וכיבוש רצועת עזה וסיני בידי כוחות הצבא הישראלי, ארגנה מפא"י בכל רחבי הארץ הפגנות תמיכה במדיניות הממשלה. כך התאספו בפברואר 1957 ברחבה שבחזית הבניין כעשרת אלפים מתושבי חיפה והסביבה שהפגינו נגד דרישת האו"ם מישראל לפנות את השטחים הכבושים. בין הנואמים כאן היו מרדכי נמיר שר הפנים, ישראל בר יהודה שר העבודה, ראש העירייה אבא חושי וגם נציג הקיבוצים – יצחק פטיש מכפר מסריק.

בחול המועד סוכות 1969 קיימה עיריית חיפה את "שבוע הציור והפיסול" – אירוע אמנות שהתפרס בשכונת הדר. אחד מהמוקדים המרכזיים באירוע התקיים בבית הקרנות – ברחבה וכן במסדרונות הבניין. 70 אמנים מחיפה והצפון הציגו את יצירותיהם, וזאת מתוך כוונה להוציא את האמנות מהגלריות והמוזיאונים הסגורים אל הרחוב. זהו, לאחר מכן המקום שקע כמו העיר כולה.

.

בקצה הבניין ובסמוך למפגש הרחובות הרצל ושמריהו לוין נמצא אגף חד-קומתי מעוגל המאכלס כיום סניף בנק

.

אגף חד-קומתי מעוגל המאכלס כיום סניף בנק

.

.

(3) האדריכל

חותמו של האדריכל יוסף קלארווין (1970-1893) נותר במישורים רבים: תעשייה, תחבורה, חינוך, תעסוקה, מסחר וממשל. בחיפה לבד מבתי מגורים וחוץ מבית הקרנות שהיה הבניין החשוב הראשון שתכנן בארץ, תכנן גם את ממגורות דגון – אחד המבנים הבולטים בעיר.

הוא נולד בוורשה, למד במינכן והיגר לכאן ב-1933. במהלך קריירה של יותר משלושים שנה תכנן את הר הרצל, השתתף בתכנון קריית הממשלה וכן זכה בפרס הראשון לתכנון משכן הכנסת, תכנן את תחנת רכבת מרכז תל אביב, את "בית צבי" ברמת גן והרשימה ארוכה. למעשה, הקריירה שלו נגמרה לאחר שזכה בתחרות היוקרתית ביותר שהיתה בארץ: משכן הכנסת. ההצעה שלו היתה מקורית וגברה על כל שאר ההצעות, דבר שהפריע לאדריכלים רבים שעשו הכל כדי לחבל בהצלחתו וניסו לגרש אותו מתפקידו. כמה אדריכלים ממש החליפו אותו בתפקיד, אך לבסוף גבר עליהם קלארווין והצליח להשלים את העבודה בכוחות עצמו. לאחר מכן הפסיק לתכנן. מעט מאד נכתב עליו ועל עבודתו.

.

חזית דרומית של הבניין הפונה לרחוב שמריהו לוין

.

שלוש קומות משרדים וקומת מסחר: חזית הבניין הפונה לרחוב הרצל

.

קומת משרדים ושתי קומות מסחר: חזית לרחוב הרצל

.

מבט על דופן הכיכר ברחוב הרצל

.

קומת החנויות העליונה מפנה לכיכר ולרחוב הרצל קולונדה (כיום לא פועלת אף חנות בקומה)

.

בקולונדה המסחרית העליונה

.

החנות המיתולוגית של דן גבריאלי נמצאת בקומת הרחוב וכאן רק שריד ותיק שמשמש אולי לאחסנה

.

בקולונדה המסחרית העליונה

.

באחת הכניסות מופיעים הדיירים בבניין כיום

.

מדרגות העולות לקומת המשרדים העליונה בבניין

.

מדרגות

.

אולם המבואה בקצה המדרגות המוביל לחדרי המשרדים

.

הכי סתמי: קומת משרדים מורכבת ממסדרון מרכזי המקשר לשרות משרדים בכל צד

.

הכניסה למנהרת הולכי הרגל החוצה את רחוב בלפור

.

מעל שני פתחי המנהרה משולבת עבודת פסיפס שיצר מרדכי גומפל ב-1956

.

שיירה

.

שער דקורטיבי ומצועצע שאינו הולם את המקום העלוב סוגר על המנהרה ובמרכזו סמל שכונת הדר הכרמל

.

המנהרה

.

כשיוצאים מהמנהרה: בית השעון

.

תודה לאדר' פארה גולדמן ולד"ר חן משגב

★

באופן חד-פעמי

ביום ראשון הקרוב (11.6, 19:00, רחוב צייטלין 22 תל אביב) אדבר על יצירתו של האדריכל דניאל ליבסקינד:

.

★

★

שיר לסיום:

.

★

★

★

על חיפה פרסמתי רשימות נוספות:

.

(1) שכונת בת גלים

(2) שכונת קרית אליעזר

(3) בניין הנהלת קופת חולים

(4) בית הכנסת בשכונת עין הים

(5) בית הספר הנטוש בקצה שכונת נווה דוד

(6) בניין מעבדות הפקולטה להנדסת מכונות בטכניון

(7) הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון

(8) בית הכנסת המרכזי בהדר

(9) בלוק ברמת הדר

(10) מלון טלטש

(11) בית הזכוכית

(12) בית הקרנות

(13) דרך הים 99

(14) גשר רושמייה

(15) מגדל הנביאים

(16) ארלוזורוב 65-63

(17) בר גיורא 28 ו-34

(18) הכרמלית לפני השריפה

(19) בריכת גלי הדר הנטושה

(20) המאבק על גבעת העיזים

(21) בית הכנסת המרכזי בכרמל

(22) המאבק על הבית בשדרות יצחק 5

(23) תערוכת בוגרי אדריכלות בויצו חיפה

(24) בית ספר נטוש ברחוב חלוצי התעשייה

(25) מתחם לב הדר הכרמל (תאודור מנקס)

(26) האנדרטה לחללי אחוזה (גרשון קניספל)

(27) ארבעה בתים בהדר הכרמל (אוראל-זוהר)

★