סיבוב בוילה שרובר בירושלים

האירוע שהתקיים שבוע שעבר בוילה שרובר, היה הזדמנות חד-פעמית לבקר באתר שהיה סגור לציבור. למעשה מדובר בשתי ווילות ששוכנות ממש מול תאטרון ירושלים, שתיהן נבנו לפני עשרות שנים, אחת גדולה שתכננו אדריכלים קרלוס גינאנד, מוזס בן אשרף ואמיליו וסטוטי (שלשתם מוונצואלה). את הווילה השנייה והקטנה יותר תכנן האדריכל דוד רזניק, חתן פרס ישראל לאדריכלות.

הסיבה לכפילות שהובילה לקיומן של שתי הוילות: ב-1956 נבנתה הוילה הגדולה, אבל אחרי פטירת מיילס שרובר, החליטה אלמנתו, גיטה, לבנות בפינת המגרש בית קטן יותר שבנייתו הושלמה ב-1983. את הגן הענק תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (גם הם זכו בפרס ישראל), אבל מעיצוב הנוף כמו גם מעיצוב הפנים שתכננה דורה גד (גם היא כלת פרס ישראל)לא שרד כלום.

ועל כך ברשימה זו.

.

13235200_1292030330826546_979989366942483964_o

בית התה

.

מדובר בשני בתים עצומים שמתפרסים כל אחד על פני שלוש קומות ועם עשרות חדרים. הבתים אמנם ריקים מריהוט אבל העושר וההשקעה ניכרים בכל מקום. שניהם היו נטושים במשך שנים ארוכות אבל הדבר לא פגע בהם. בנוסף, קבוצה של מעצבים ואמנים ושאר נספחים קבלו את הרשות להתערב בבית, חלקם השקיעו יותר וחלקם פחות, אבל מבחינה כללית התצוגה מרשימה והופכת את הביקור בעשרות החדרים לאירוע תרבותי מוצלח. על פי השמועה, הבית שתכנן רזניק מיועד להריסה והבית הגדול ישמר ויישאר בית מגורים (היו תכניות להפוך אותו למלון).

את כל תולדות האחוזה הזו, כולל התכניות להסב אותן לבית מלון וכן מכירת הקרקע, על כל זה כבר כתבתי כתבה מפורטת שפורסמה לפני כשנתיים באתר xnet. אם יש לכם סבלנות ועניין – אתם יכולים לקרוא אותה כאן.

מארגני "שבוע העיצוב" (ענת ספרן, שראון פז ואייל דרור) הצליחו לקבל אישור לקבל לידיהם את המפתחות לשתי הווילות למשך שבוע. בנוסף, הם קבלו תקציב נדיב להרים תערוכה ולהתאים את המקום למבקרים (היו פערי תקינות שהיה צורך להשלים, כמו מעקות, מדרגות וכדומה).

חוץ מערכים אדריכלים והיסטוריים שיש לבניין הזה שעליהם הרחבתי בכתבה הנ"ל, חוזרת ועולה חשיבות אותם אירועי תרבות, שמאפשרים במסגרתם להסתובב במקומות שלרוב הכניסה אליהם מוגבלת או אסורה. זהו הרעיון שעומד בבסיס של אירוע "בתים מבפנים" שנערך השנה בפעם העשירית בתל אביב, וכך היה גם ב"שבוע העיצוב" בירושלים. נחמד אולי יותר אם אפשר היה להיכנס בקלות כל הזמן, אבל המציאות שלנו מתבססת על גבולות ולא נראה שהיא תשתנה בקרוב. סימון הגבולות מתחיל בהתבדלות החברתית, ממשיך למעקות וגדרות מיותרים ומסתיים בגבולות בין אזורי מחייה. אבל גם במציאות הזו יש גם רגעים מתוקים, כמו העונג לחדור מידי פעם אל אחד מאותם מקומות אסורים.

ובינתיים בתל אביב: לא פחות מ-3 תערוכות אדריכלות קטנות שמתקיימות עכשיו במקביל.

(1) התערוכה יסקי ושות' – אדריכלות ישראלית על־פי אברהם יסקי (אוצר דן הנדל) מתקיימת במוזיאון תל אביב לאמנות ומוקדשת לעבודותיו של האדריכל אברהם יסקי מבכירי האדריכלים במחצית השניה של המאה הקודמת שנפטר ב-2014. התערוכה מעוצבת יפה ומושקעת באופן נדיר ואפשר לבלות בה בקלות שעה ארוכה. קטלוג לא פחות יפה מהתערוכה מלווה אותה ויחד מתמקדים השניים בעיקר במגדלים שתכנן יסקי, פרק שנזנח מעט בביוגרפיה המקצועית "אברהם יסקי – אדריכלות קונקרטית" שפרסם לפני עשור שרון רוטברד, ולמעשה נראים התערוכה והקטלוג מעט כמו פרסומת למשרד אדריכלים.

(2) ליפא יהלום ודן צור – נופי זיכרון (אוצרים נורית ליסובסקי וערן נוימן), מוצגת באולם העיון של ארכיון האדריכלות במוזיאון תל אביב לאמנות. התערוכה מתמקדת בשלוש עבודות זיכרון שתכננו צמד אדריכלי הנוף יהלום וצור, שתיים מהן הוקמו ואחת נותרה על הנייר. על התערוכה כתבתי כאן.

(3) מראה מקום – מלכא אדריכלים (מירב ואייל מלכא, נדב לסר) מוצגת ב"זהזהזה גלריה לאדריכלות" בנמל תל אביב ומוקדשת לכמה עבודות שתוכננו במשרד החיפאי שבראשו עומדים מירב ואייל מלכא. האדריכלים ניצלו את התערוכה לניסיון ליצירת סדרה של דיונים באמצעות כל אחת מהעבודות המוצגות. לכל עבודה סוגיה שונה הנפתחת בהשראה העיצובית, ממשיכה ברקע התרבותי ומסתיימת בפתרון היוצק למבנה את התכנים הנדרשים. את התערוכה מלווה קטלוג שמצליח להעביר היטב את התערוכה לדו-ממד מודפס.

.

DSC09920

מבט מהכניסה לוילה "הקטנה" (מבין השתיים) שתכנן אדר' דוד רזניק. בית התה של משפחת שרובר בפינת הגן, משמאל הבריכה המלאה אדמה וקש וברקע מגדל הבמה של תיאטרון ירושלים שהמשפחה תרמה.

.

DSC09911

קליפת בטון

.

DSC00088

בבית התה רצפת פסיפס שממשיכה את הפסיפס שעוטף את הוילה "הגדולה"

.

DSC09921

הבריכה שהתמלאה ולא במים

.

הוילה שתכנן רזניק היא הקטנה והמאוחרת יותר מבין השתיים:

.

DSC00002

הוילה "הקטנה" שתכנן רזניק במבט מהבריכה

.

DSC09922

הכניסה לוילה מכיוון הגן

.

DSC09916

הכניסה הראשית והמקורית לוילה סגורה באירוע

.

DSC09969

מבט על הכניסה הראשית מתוך הבית

.

DSC09936

במבואה הראשית לבית המדרגות והמעברים המקשרים בין חלקי הבית השונים

.

DSC09924

הסלון עם האח. משמאל תמונת הגברת שרובר

.

DSC09927

במרפסת שבחזית הסלון שולחן עם קרמיקה ארמנית

.

DSC09926

מבט מהמרפסת של הסלון העטופה בסורג דקורטיבי שחוזר ומופיע בכל הבית

.

DSC09931

חדר העבודה

.

DSC09934

חדירת אור טבעי דרך פתחים בתקרה

.

DSC09933

בחדר העבודה

.

DSC09938

חדר האוכל

.

DSC09939

רצפת הפרקט בחדר האוכל

.

DSC09945

במטבח

.

DSC09943

במטבח

.

DSC09946

במטבח

.

DSC09944

ריצוף במטבח

.

DSC00064

מדרגות לאגף העובדים במרתף

.

DSC00069

הקצה התחתון של המדרגות

.

DSC09962

מסדרון בקומת המרתף

.

DSC09967

אחד מחדרי המרתף

.

DSC09968

מנורה ותקרה

.

DSC09963

חדר במרתף מואר באמצעות חצר שקועה

.

DSC09958

במרתף

.

DSC09960

במט על מעבר חסום (חלק מעבודת אמנות במסגרת "שבוע העיצוב")

.

DSC00068

אמנות באחד החדרים

.

DSC09948

מדרגות נוספות שעולות למעלה עם קירות ירוקים

.

DSC09947

במדרגות הירוקות העולות לגג

.

DSC09993

חדר השינה של בני הגברת שרובר (הציור נוסף בשבוע העיצוב)

.

DSC09997

חדר השינה

.

DSC09999

חדר השינה, משמאל כניסה לחדר רחצה

.

DSC09995

חדר רחצה

.

DSC09972

חדר שינה נוסף

.

DSC09973

המגירות הרבות הפכו לפסל

.

DSC09979

חדר שינה קטן

.

DSC09981

חדר רחצה

.

DSC09980

חדר רחצה

.

DSC09983

חדר רחצה

.

DSC09982

חדר רחצה

.

DSC09912

עבודת אמנות שולבה בכניסה לחניון הרכבים הפונה לרחוב

.

DSC09915

בחניון

.

DSC09914

עבודה של לילך שטיאט

.

DSC00078

השביל המרוצף בגן המקשר לוילה "הגדולה"

.

DSC00081

פרט בשביל

.

הוילה העצומה והמוקדמת שתכננו שלישיית אדריכלים וונצואלים נראית יחסית קטנה מבחוץ אבל כשנכנסים פנימה ומגדלים שהחדרים לא נגמרים מבינים כמה היא גדולה:

.

DSC00007

חזית הוילה "הגדולה" הפונה לגן

.

DSC00008

מרפסת רחבה מקשר בין הגן ובין הוילה

.

DSC00009

פס פסיפס מקיף ומעטר את כרכוב הבית

.

DSC00010

הכניסה מהמרפסת ישר לסלון הגדול והמרווח

.

DSC00037

הסלון

.

DSC00022

המעקה העליון מימין הוא תוספת היות והמעקה המקורי לא עמד בתקני בטיחות עכשוויים. מימין פסיפס ומשמאל ירידה לחדר עבודה או טלויזיה

.

DSC00025

חדר עבודה או טלויזיה צמוד לסלון כשמשמאל הגב של האח

.

DSC00024

תצוגת עיצוב בחדר העבודה או הטלויזיה

.

DSC00054

דלת הכניסה הראשית במבט מבפנים שכעת סגורה

.

DSC00033

פסיפס גדול מעטר את הכניסה לבית ומשקיף על הסלון

.

DSC00052

קטע

.

DSC00053

קטע

.

DSC00017

קטע

.

DSC00035

חתימה

.

DSC00058

תצוגה של שרפרפים מעוצבים שיצר מאור אהרון באחד החדרים

.

DSC00059

שרפרפים

.

DSC00060

הסבר

.

DSC00061

דלת

.

DSC00063

קירות

.

DSC00036

חדר

.

DSC00071

חדר עם גרפיטי ראשון!

.

DSC00041

אופנה בשיתוף אדריכל אנונימי מעזה

.

DSC00045

אופנה

.

DSC00042

אדריכלות

.

DSC00043

אדריכלות

.

DSC00047

אדריכלות על אופנה

.

DSC00044

הסבר

.

DSC00065

מרפסת בחזית המזרחית

.

DSC00021

מסדרון במרתף ששימש לעובדים

.

DSC00018

חדר במרתף

..

בצד השני של הרחוב שוכן לו "בית הנסן" שעבר לפני כמה שנים חידוש והפך למרכז חינוך ותרבות ושם בעליית הגג נפתחה חנות קטנה למוצרי עיצוב ישראליים:

.

DSC00091

בבית הנסן נפתחה חנות עיצוב מיוחדת של "אסופה"

.

DSC00092

מסכות למכירה שיצר צחי נבו

שיר לסיום:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 29/05/2016 at 5:28

    אם הורסים בית כזה ,אפשר לסגור את המדינה,על פחות מזה הייתי מהגרת מפה.
    האירוע הזה נראה לרגעים כמו חילול הקודש. ואני לא מתכוונת רק לקירות בירוק.
    לא הבנתי,אם היו מראים את הבית בלי לקשקש אותו עם עבודות אומנות,אז אנשים לא היו באים?אין מקומות אחרים בירושלים להציג תערוכות? מזכיר טכניקות אמריקאיות של שיווק בתים. מתווכים משתפים פעולה עם גלריות . הגלריה מציגה עבודות בבית שעומד למכירה וכך מקדמים מכירה גם של הבית וגם של האומנות. אפשר היה גם להוסיף כמה לקסוס ולפזר אותם בחדרים.
    שעיריית ירושלים ועיריית תל אביב יתאמו זמנים. לא צריך לעשות אירועים בצפיפות ולא בחפיפה.אלא אם כן לא רוצים שתל אביבים יבואו.

    • מיכאל יעקובסון  On 29/05/2016 at 6:56

      אני לא חושב שהבית של רזניק הוא כזה יצירת מופת שדורשת שישמרו אותה. מאי הוא חודש צפוף באירועים כי הוא לא חם מידי ולא גשום, הוא מתאים בול לאירועים שדורשים להסתובב בחוץ, ככה גם באוקטובר.

    • אליעזר  On 06/06/2016 at 21:26

      אם הרסו את גימנסיה הרצליה בתל אביב, שהיתה בסך הכל בת 50 שנה, כדי לבנות מגדל, שהפך בנתיים לגמד, אזי יכולים להרוס כל פינת חמד. בניינים יפים מתים צעירים!

      • מיכאל יעקובסון  On 06/06/2016 at 22:01

        אין קשר בין שני המבנים. הגמסיה היתה מבנה היסטורי ומבנה ציבור וכאן מדובר בוילה פרטית חסרת ערך ציבורי.

  • אסתר  On 29/05/2016 at 10:37

    בניין מכוער (לטעמי) עם עבודות אמנות שמכערות אותו עוד יותר. הבניינים קיבלו היתר בנייה תמורת שלמונים לציבור, דבר שהיום מכניס אנשים לכלא (ע"ע לופוליאנסקי והוא צדיק אמתי בעיניי).

  • חגית  On 08/06/2016 at 17:28

    כואב הלב לראות בנין כה מיוחד ומושקע לשעבר – משמש כמגרש משחקים לוונדליזם באיצטלא של אמנות. מפנה את הקוראים לכתבה של מיכאל יעקובסון משנת 2014, שם ניתן לראות את הפאר המאופק של העבר. מתוך צילומי ארכיונה של דורה גד. http://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3103880,00.html

  • מעין  On 22/06/2016 at 16:55

    ביקרתי בתערוכה, החלק בוילה שמיועדת להריסה הרגיש מאוד מוזר. חיכיתי שגברת האווישם (מתקוות גדולות" של דיקנס) תופיע ותתחיל להסתובב בין האנשים, אולי תגרש את כולנו. הקשר בין הרס הבית ויצירת אמנות לא עבד טוב, היה מדכדך ללא שאר רוח. וגם ההיבט המצציני של כניסה לבית של אנשים אחרים היה לא נעים.

    • שלגיה  On 22/06/2016 at 21:50

      הכי כיף זה לבקר בבתים של אנשים אחרים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: