סיבוב בשרידים האחרונים של איסדוד

כשנוסעים על כביש 4 וחולפים על פני העיר אשדוד, יש כמה מבנים ישנים שניצבים לצד הדרך. אפשר לפספס אותם אם לא שמים לב, אפשר לזרוק מבט ואפשר גם לשאול מה פשר אותם מבנים. אני הגדלתי לעשות וגם עצרתי לבדוק. מדובר בשרידי העיר איסדוד שהיתה כאן עד שהצבא פינה סופית את תושביה והשטיח את הקרקע. כמה ממבני הציבור של איסדוד נותרו עדיין בשטח.

איסדוד היא אצלי נקודת ציון. עד לפני עשר שנים לא הייתי מייחס לאותן חורבות מחשבה או מעניק להן יחס. סיור קצר שהשתתפתי בו, גילה לי את הרובד שנעלם מעיניי. ועל כך ברשימה זו.

.

בקבר

.

באתר "הגדה השמאלית" היתה מודעה שמתארגן סיור לאיסדוד – עיר פלסטינית שהיתה סמוכה לשטח עליו הוקמה אחרי הקמת המדינה העיר אשדוד. למרות שידעתי שאין כזה יישוב היום, הייתי בטוח שאני הולך לראות בתים וסמטאות כמו ביפו העתיקה. עוד היה מצוין במודעה שאת הסיור מארגנת "עמותת זוכרות". לסיור סחבתי איתי את שאול.

כשהאוטובוס יצא ממסוף ארלוזורוב ביום שישי אחד בשעה תשע כשהוא כמעט מלא, התאכזבתי לגלות שהמשמעות של "זוכרות" לא אומרת שמדובר בארגון של בנות. האוטובוס ביצע עצירה קצרה ברמלה, שם הצטרף לקבוצה ערבי זקן, קראו לו עבדאללה זקות. ברגע שהאוטובוס יצא מרמלה קיבל לידיו הזקן את המיקרופון ולא הפסיק להצביע החוצה, ולציין שמות של יישובים שהיו ואינם. מתברר שהזקן היה יליד איסדוד ששימש שם גם כמורה בבית הספר.

האוטובוס המשיך לנסוע על כביש מספר 4, נסיעה שכולם מכירים. בשלב מסוים כביש 4 מבצע התעקלות חסרת הגיון. בסך הכל הוא עוקף שטח ריק שכלוא כעת בין הכביש ובין אשדוד. הסיבה להתעקלות היא שכביש 4 ממשיך את תוי הדרך הקדומה והעיקול נובע מהימצאותה בעבר של העיר איסדוד. העיר נעלמה אך העיקול בכביש נותר. ירדנו מהאוטובוס סמוך למבנה שנראה היה לי עד אז סתמי: מבנה בטון חד קומתי המפנה לכיוון הכביש מרפסת מקורה, שתקרתה נתמכת בשני עמודים. רק כשמתקרבים לעמודים מגלים שאלה לא סתם עמודי בטון, אלא הם מעוטרים. שניים מאנשי הקבוצה שלפו שבלונה וספריי וריססו על חזית הבניין "איסדוד" בעברית ובערבית. בינתיים חולקה למשתתפים חוברת מיוחדת שהופקה במיוחד לאירוע. בחוברת הופיע סיפורה של איסדוד וגם עדויות אנשים שגרו כאן והיו הם גרים במקומות אחרים. ב-1948 גרו באיסדוד כ-5,500 תושבים ב-1,300 בתים היום זה שטח חקלאי. באשדוד הסמוכה מתגוררים היום קרוב לרבע מליון תושבים.

.

הפקודה של יצחק רבין שחיסלה את איסדוד (מקור: התחברות-תראבוט, http://www.info.tarabut, על בסיס תעודה מגנזך המדינה)

.

לסיור חוץ מעקורים פנימיים הוזמן גם המשורר סמי שלום שטרית, שהוציא באותה עת את ספרו "שירים באשדודית". הקבוצה המשיכה אל אחד משני בתי הספר שנותרו על תילם. שם מתחת לעץ הגדול קרא שלום שטרית משיריו. אני בחרתי ללכת עם שאול ולבקר במבנה הקבר עם הכיפה, שעמד כמה מאות מטרים משם. על שיח צבר שצמח בצמוד הבשילו פירות וכמו אידיוט שלחתי ידיים. את הצעקות שלי שמעו עד הקבוצה שהיתה שקועה בשירים, והקריאה הופסקה לרגע. בשלב מסוים קמה הקבוצה ממקומה ופנתה לתלות שלטים צהובים עליהם נכתב "בית ספר לבנים" ו"בית ספר לבנות". סייעתי עם שאול לתלות על אחד משני שלטי בתי הספר.

אחר כך הלכנו למסגד. מבנה גדול, אולי מהתקופה הממלוכית, ששוכן בראש הגבעה. תקרתו חסרה וכל שטחו הפך לערימה של אבנים. אם ינקו פה אני משער שתתגלה הרצפה ואולי גם כמה חפצים. סביב המסגד שיחים גבוהים, אך שבילים צרים מובילים אליו מכל כיוון. בשלב מסוים פתחתי את החוברת שקבלתי ומצאתי בה את תכנית היישוב אסדוד, שערכו הבריטים ב-1948. את המסגד זיהיתי מייד: משבצת מושחרת עם חצר גדולה, בלב הבינוי הצפוף שכיום לא נותר ממנו נדבך אחד שלם. כשבחנתי שוב את המפה ושוב את הגבעה, גיליתי שהשבילים בהם אנחנו הולכים, יושבים על אותו תוי עליהם ישבו סמטאות איסדוד. מהבתים לא נותר זכר, אך מהרחובות כן.

כל בתי איסדוד נהרסו למעט מבנה הקבר – בדרום, שני בתי הספר – במערב, המסגד – בצפון ובית הקפה – במזרח בצמוד לכביש 40. השטח כולו מגודר ולאחר שנחרש ונכבש על ידי אחד הקיבוצים או המושבים באזור, הפך לשטח חקלאי.

כעת, יותר מעשור לאחר אותו סיור בחרתי לחזור ולבקר באיסדוד.

.

מפת התמצאות: איסדוד / אשדוד

.

סרטון קצר שצלמתי באיסדוד:

.

.

מפת אסדוד שערכה רשות המדידות המנדטורית ב-1948: המסגד במרכז המפה

 

.

איסדוד לאחר שהצבא המצרי נסוג ממנה, 1948 (מקור: לע"מ)

.

רחוב באיסדוד, 1948 (לע"מ)

.

חצר בחזית בית, 1948 (לע"מ)

.

(1) בית הקפה:

.

צמוד לכביש 4 בית נטוש ואטום – זה היה ביתה קפה של הכפר שישב על הדרך הראשית

.

את מקום הכתובת "זוכרות את איסדוד" תפסה הכתובת "פושעי אוסלו לדין"

.

בחזית האחורית – מדרגות שמובילות לגג

.

פעם שתו כאן קפה והתווכחו או צחקו: המרפסת היום מלאה אשפה והפתחים אטומים

.

עמוד במרפסת

.

עכשיו יש כאן גם אמנות קיר עכשווית

.

(2) מבנה הקבר:

.

הדרך אל מבנה הקבר

.

מבנה הקבר מורכב משני חדרים שנבנו בשתי תקופות זמן שונות

.

המבנה המערבי

.

למרגלות החזית המערבית חפרו שודדי קברים לפני שנה במטרה לאתר כסף או זהב. הם לא מצאו כלום וגם נתפסו על ידי הרשויות, אך הם עשו נזק למבנה שעלול לקרוס בקרוב אם החפירה שחפרו צמוד לחזית הבניין לא תכוסה

.

עוד על החפירה שביצעה כנופיית העבריינים ניתן לקרוא כאן

.

הבור הענק שחפרו העבריינים

.

פנים החדר המערבי – גם כאן הם חפרו ויצרו תלולית עפר ולמרגלותיה בור ברצפת החדר

.

כתובות בערבית מעטרות את המחראב המסמן את כיוון התפילה של המוסלמים

.

זוג חלונות פונים למערב

.

חלק מחפירה העבריינים בתוך המבנה

.

מבט החוצה: עד 1948 הכל היה כאן מבנים צפופים

.

הכניסה לחדר המזרחי בו גם יש מצבת קבורה

.

מבט החוצה

.

מצבת הקבר מנותצת והרוסה וגם כאן יש מחראב הפונה לכיוון דרום

.

נראה שמישהו גר כאן פעם ודאג לאטום חלק מהפתחים והסדקים

.

(3) בתי הספר:

.

בית הספר מסתתר מתחת לעץ. לידו יש כוורות דבורים

.

בחזית אחד משני בתי הספר יש ברכת מים קטנה עם מדרגות

.

הברכה מלאה אשפה וברקע בניין בית הספר

.

כתות בית הספר מאורגנות סביב חצר כשבין הכיתות ובין החצר יש מעבר מפולש. כיום חסרה התקרה והתלמידים

.

כיתה עם נישות לארונות ספרים ומחברות

.

הבנייה היא בלבני כורכר מקומיות

.

פתח המקשר בין חדרים בבית הספר

.

המעבר החוצץ בין הכיתות לחצר 01

.

המעבר החוצץ בין הכיתות לחצר 02

.

כתה

.

כתה. לפי הכתובות על הקיר הבניין שימש גם את צה"ל בשלב מסוים. גם כאן חפרו העבריינים

.

ריצוף

.

במרכז החצר ש עץ

.

מתחת לעץ קרא בזמנו סמי שלום שטרית משיריו

.

מול מבנה בית הספר יש מבנה קטן ובודד

.

המבנה לא שלם ויש בו חור

.

בית ספר נוסף. לפי עדויות המבנה היה בשלבי בנייה כשפרצה המלחמה ולכן מעולם לא הושלם

.

(4) המסגד:

.

הפעם רק השקפתי עליו

.

רשימה על כפרים בסביבת נתב"ג

רשימה על כפרים בסביבת פתח תקוה

.