סיבוב בשרידי כפרים ערבים בסביבת פתח תקוה

לפני שבועות ספורים יצא לאור מדריך סיורים ראשון מסוגו בשם "אומרים ישנה ארץ". הספר מציג 18 סיורים בישראל, במקומות שחלקם מוכרים וחלקם פחות. חוץ מהעובדה ששניים מהסיורים אני כתבתי ושהספר מצטיין בעיצוב מעולה שהופך אותו ליצירת אמנות של ממש, המשותף לכל הסיורים זה שהם חושפים נדבך שבדרך כלל משתדלים להתחמק ממנו: היישובים הערבים שהיו כאן עד 1948.

הספר חושף את הבתים, הרחובות, השרידים, השמות והאנשים שחיו ופעלו כאן. כך נגלה את הכפר שמסתתר באוניברסיטת תל אביב, השרידים בסיבוב מוצא וגם מתברר מהם הבתים והכנסיות שעומדות באמצע אזור התעשיה שלומי. כל סיור מלווה בסדרת צילומים שיצרו צלמים מעולים. העיצוב המעולה והיצירתי הוא של אביב גרוס-אלון, שהצליחה לשלב היטב בין טקסט ותמונה. כל סיור מלווה במידע בסיסי על פרטי הגעה וכן מפות התמצאות מפורטות. "אומרים ישנה ארץ" נמכר כעת בהנחה באתר הוצאת הספרים "פרדס" במחיר של 50 ש"ח (לרכישה ישירה כאן).

הרשימה שכאן לא נכללת בספר, אלא לשניים מהכפרים הרבים שהתקיימו עד 1948 בין פתח תקוה ללוד: פג'ה (מזרח פתח תקוה), מג'דל יאבה (מגדל צדק), נבי טרי (מחלף נחשונים), רנתיה (נופך ורינתיה), אל-מזריה (אלעד), קולה (גן לאומי מבצר קולה), אל-יהודיה (יהוד), אל-טירה (ברקת וטירת יהודה), כפר עאנה (אור יהודה) – אלה רק חלק מהיישובים הרבים שהתקיימו עד 1948 ברצועת הקרקע הצרה שבין פתח תקוה בצפון ללוד בדרום, הרי יהודה ממזרח ומישור החוף במערב (כביש 4). ברשימה זו אני מבקש להתעכב על שניים מהם: רנתיה ואל-טירה.

.

כיפת קבר נבי כיפל הסמוך למושב טירת יהודה (משרידי הכפר אל-טירה)

.

כריכת הספר (עורכת חזותית: אביב גרוס-אלון, צילום כריכה: נגה קדמן)

.

יש פה גם שאלה תכנונית שאבותינו המתכננים קבעו בה עמדה, אך כיום אני חושב שראוי לפתוח את הדיון מחדש ולהתייחס אליו אחרת. עם חיסול היישובים הערבים, נהרסו רוב הבתים והוקמו יישובים חדשים על פי תכניות מודרניסטיות שהתייחסו למרחב כאל משטח חלק וריק. הדרכים וייעודי הקרקע נקבעו מחדש ללא כל יחס לעבר. אלה לא יישובים עירוניים, אבל גם לא יישובים כפריים, אלא יישובי שינה זוללי קרקעות ותשתיות. יישובים עם מרחב ציבורי צפוי ומשמעם שאינו מעורר שאלות ואינו מעודד קשרים בין קבוצות האוכלוסיה השונות (ובכל הרבדים). הקהילה המקומית מתפוררת וכל אחד מסתגר בביתו מול מסך הטלויזיה או המחשב.

* * * 

היות וקפצתי עם יונתן ממקום למקום, הכנתי כאן מפה כדי שניתן יהיה להבין איפה כל דבר צולם. התחלנו במושב נופך הצמוד לרינתיה ומזור, שם מתעללים היום בקופים ונקווה מאד שיסגרו במהירות את המכלאה. במקום הזה שכן עד "מבצע דני" ב-1948 הכפר רנתיה. 680 תושבים ב-170 בתים שרק מעטים מהם נותרו על תילם. אלה שנותרו מרשימים עד היום. המושב הצמוד רינתיה שהוקם  ואוכלס במהגרים מצפון אפריקה ב-1949, ניקרא כמו יישובים רבים בארץ בעקבות שם הכפר הערבי, ושינוי באות אחת איפשר פרשנות עברית: רינת ה'.

לפני כ-150 הסתובב כאן החוקר הצרפתי ויקטור גרן, שביקר ברבים מהיישובים בסביבה. את מה שראה כתב ביומן אותו פרסם ב-1875. לימים אף יצא בתרגום לעברית תחת השם "תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל" ב-7 כרכים, בהוצאת יד יצחק בן צבי (תרגום: חיים בן-עמרם, 1984). גרן ביקר ברנתיה וכתב: "בשעה שלוש ועשרים וחמש דקות הגענו לרנתיה, כפר הרוס חלקית היושב על גבעה שהיתה לפנים מוקפת חומת גדר. עכשיו שוב אין בו יותר משלושים תושבים". 

בנופך יש כמה רחובות בודדים ואת הבתים הערביים ניתן לזהות בקלות גם מבלי לצאת מהרכב. הבאתי כאן גם קטעים משתי מפות שמצאתי בספריית המפות של החוג לגיאוגרפיה. שתיהן מציגות את אותו מקום גיאוגרפי בדיוק. מפה אחת מהמנדט הבריטי (שנות ה-30) ומפה שניה ישראלית (מתחילת שנות ה-50). מצאו את ההבדלים.

.

מפת התמצאות: שרידי רנתיה בין בתי נופך, תחנת הרכבת ליד רינתיה, מפל הכלבים ליד בני עטרות ושרידי אל-טירה בברקת ובטירת יהודה

.

שלט בכניסה למושב רינתיה

.

קטע מפה מנדטורית משנות ה-20 המציג את הכפר רנתיה: מימין מסילת הרכבת (היום המסילה המזרחית) ומשמאל הכביש (היום כביש 40), (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב).

.

קטע מפה ישראלית משנות ה-50 המציג את המושבים רינתיה, מזור ונופך. שרידי הכפר הערבי רנתיה מצויים בנופך. מסילת הרכבת נותרה במקומה (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב).

.

היום רינתיה, נופך ומזור צמודים זה לזה ויוצרים רצף כך שקשה להבדיל. בנופך מצויים שרידים רבים לכפר רנתיה

.

עיטור מעל דלת הכניסה

.

חלונות פונים לכיוון מזרח

.

חלון

.

בהמשך הרחוב בית אבן נוסף

.

ברינתיה לא התעכבנו וחצינו את המושב עד הקצה השני. שם ירדנו מהרכב והלכנו למה שנותר מתחנת רכבת שהקימו הטורקים. המסילה הזו המשיכה ללוד שהיתה מוקד מרכזי במערכת הרכבות (בגלל מיקומה במרכז ארץ ישראל) וכיום עוברת כאן המסילה המזרחית על אותו תוואי בדיוק.

מבני התחנה שהיו נהרסו, למעט מבנה אחד שנועד לנתב בין שתי מסילות שהתפצלו כאן בעבר. המבנה ששרד הוא מנדטורי או אפילו ישראלי, אך נטוש ואינו עוד בשימוש. המסילה שממשיכה ללוד נותרה, אך זו שהובילה למושבת הטמפלרים וילהלמה פורקה כבר לפני שנים רבות. המבנה נותר שלם וגם המערכת ההידראולית נשמרה יחסית היטב. כשהייתי עם שאול לפני שנתיים בשרידי תחנת אחיטוב, היה מבנה דומה אך פחות מתוחכם, ששם לא נותר כלום מהמערכת והיה צריך לדמיין (על הביקור בתחנת אחיטוב ניתן לקרוא כאן).

כדי לקבל מידע מדוייק על המבנה, פניתי לחן מלינג, מנהל מוזיאון הרכבת בחיפה, שכמו תמיד הציג פרטים מדויקים: "תחנת רינתיה, שבשרידיה נתקלת, נבנתה ב-1961 כחלק מהקמת השלוחה למחצבת ברקת / טירת יהודה, שיעודה העיקרי היה אספקת אבן להקמת נמל אשדוד. כנראה שהשלוחה נסגרה לאחר השלמת הנמל באמצע שנות ה-60, אבל ב-1974 שופצה ונפתחה מחדש, במתכונת מצומצמת. לא ידוע מתי נסגרה, אבל היא פעלה לפחות עד סוף שנות ה-70. מצורף מאמר שכתב פול קוטרל ז"ל בעניין זה לפני כ-15 שנה. הוא כתב את זה לפני שהיתה לו נגישות לחומרי הארכיון שזמינים כיום, וביניהם גם שני תיקים של הנהלת הרכבת שמצאתי ועוסקים בשלוחה. צירפתי גם חלק מהתמונות שפול צילם במסגרת ההכנה למאמר זה. דרך אגב, התחנה/חנייה/נקודה תפעולית רנתיה של רכבת המנדט שהיתה קיימת באותו מקום עד תחילת שנות ה-30 לא קשורה, ככל הידוע, לתחנה התפעולית המאוחרת יותר".

.

מתוך מאמרו של פול קוטרל כפי שפורסם בכתב העת הרכבת 49:17, ומציג את הפיצול של המסילה בהתאם לשנה (מקור: ארכיון מוזיאון הרכבת, חיפה)

.

ממשיכים בכביש המרכזי של רינתיה עד שמגיעים למסילת הרכבת המזרחית…

.

…לצידה המבנה היחיד שנותר מתחנת רינתיה

.

צילום מ-1997 של המסילה עם התחנה. היום יש רק מסילה אחת (צילום: פול קוטרל, מקור: ארכיון מוזיאון הרכבת, חיפה)

.

תמונה היסטורית של התפצלות המסילה (צילום: פול קוטרל, מקור: ארכיון מוזיאון הרכבת, חיפה)

.

תמונה היסטורית של התפצלות המסילה (צילום: פול קוטרל, מקור: ארכיון מוזיאון הרכבת, חיפה)

.

בתוך התחנה, במפלס השני, מערכת ידיות הידראולית שניתבה את הרכבות בין שתי מסילות שהפצלו בנקודה זו. מסילה אחת המשיכה לוילהלמה ומסילה שניה (התוואי שעדיין פעיל) המשיך דרומה ללוד.

.

מערכת הידיות במפלס העליון

.

המערכת במבט מקומת הקרקע

.

המערכת עצמה מפורקת אך הידיות נותרו שלמות

.

רק קצת חלודה וקורי עכביש

.

ויש גם סרטון שצלמתי:

.

.

המשכנו עם הרכב עד לדרך עפר דרומית-מערבית למושב בני עטרות, השוכן היום במקום בו פעלה המושבה הטמפלרית וילהלמה. דרך העפר חוצה שדות חקלאיים ובשלב מסויים מגיעה עד לנחל בית עריף. עצרנו והחנינו את הרכב בצד ומכאן התחלנו ללכת ברגל. יונתן סיפר לי שהמקום נקרא "מפל הכלבים".

על פי האגדה, לקחו אחרוני הטמפלרים בארץ ישראל, לפני שגורשו, את כלביהם הרבים והטביעו אותם במי הנחל (שהיום אינו זורם בחודשי הקיץ) כדי שלא יפלו לידיים זרות. בסמוך למפגש הנחל עם גשר הרכבת, עמד בעבר גם פילבוקס בריטי, שבעקבות עבודות רשות הרכבות, התמוטט ונהרס.

הגשר בתמונה המכונה גם "גשר לונדון" נבנה בבסיסו (לפי השערת חוקר הרכבות פול קוטרל) על ידי התורכים. את הגשר פוצצו הבריטים בעת כיבוש האזור, והם גם אלה שככל הנראה שיקמו אותו תוך זמן קצר. תמונה מ-1937 של הגשר עם הפילבוקס השלם, אפשר לראות כאן.

.

גשר הרכבת מעל ל"מפל הכלבים", היכן שעל פי האגדה הוטבעו כל כלבי מושבת הטמפלרים וילהלמה, שתושביה גורשו ממנה (כיום מושב בני עטרות)

.

.

בסיס הגשר ישן נושן

.

ולידו מעבר מים

.

וגם שרידי פילבוקס מימי המנדט הבריטי שבמהלך עבודות הרחבת מסילת הרכבת לפני שנים ספורות, נפגע על ידי אחד מכלי העבודה וקרס לנחל

.

המשכנו ברגל. תחילה בתוואי הנחל ולאחר מכן עלינו חזרה למעלה והלכנו באחת מהדרכים החקלאיות הרבות הפזורות בשטח. לאחר הליכה של 15 דקות החלו להופיע שרידי בתי הכפר אל-טירה.

תחילה נתקלנו בכמה בתים הרוסים בחלקם, אך הודות לשרידים הרבים ניתן עדיין להתרשם מהבנייה הערבית המקורית. לאחר כמה מטרים נוספים מתחבא בין עצי פרי ושיחי צבר מבנה קבר, שבמפות מכונה "נבי כיפל". אין לי מידע עליו. אך מדובר במבנה קבר בן כמה מאות שנים לפחות והוא שלם לגמרי. בקבר אין מצבה אלא רק מחראב, ולכן אולי מדובר בכלל במסגד. במפות הבריטיות לא מצאתי עדות למבנה הקבר, אך יתכן ולא בדקתי מספיק טוב. הכניסה למבנה היא מבעד לפתח נמוך הקבוע במרכז החזית הצפונית, במקום בו היתה בעבר חצר סגורה ובמרכזה צמח עץ תאנה. מתכופפים מעט,  נזהרים לא להידקר על ידי השיחים הקוצניים ונכנסים.

כשנכנסים פנימה מגלים אולם גדול המחולק לעמודים וקירות הנושאים שתי כיפות אבן גדולות. חלק מהקירות הפנימיים מעוטרים בכתובות ועיטורים גאומטריים מקוריים. היות והמבנה נמצא מחוץ ליישוב טירת יהודה ומרוחק מכל דרך אחרת, הוא לא הושחת ולמעשה הוא נותר שלם ונקי. כשנכנסים פנימה מרגישים כאילו עוברים במנהרת זמן. האור שחודר מבעד לפתחים הקטנים, הכיפות הגדולות והעיטורים הרבים, הופכים את המקום שלבטח לא תוכנן על ידי אדריכל, למקום אינטימי בו יכול האדם להיפגש עם עצמו.

הסדקים הרבים שמצאתי בקירות הבניין וגם בכיפות, מעידים כי לא רחוק היום וגם מבנה זה יצטרף אל שאר מבני הכפר אל-טירה וייהרס.

גם כאן ביקר ויקטור גרן בשנת 1863 וכך כתב ביומנו: "בכפר הזה, היושב על גבעה שכמעט אינה נישאה מעל המישור, יש 500 תושב. בתיו, שרובם בנויים בנייה גרועה, נבנו חלקית מאבנים עתיקות. פתחו של אחד מהם, כמו של עוד אחרים, כנראה עתיק כולו: שתי המזוזות בנויות מאבני גזית גדולות, והמשקוף הוא אבן נהדרת שעוטרה לפנים, אלא שהגילופים נפגמו וכמעט נמחו. כמה מרתפים וקבר חצוב בסלע מעידים גם הם שהיה באתר הזה כפר יהודי".

אני מצרף גם כאן קטעים משתי מפות, אחת מנדטורית ושניה ישראלית, כדי שניתן יהיה להשוות לפני/אחרי.

.

קטע מפה מנדטורית משנות ה-30, המציג את העיירה אל-טירה (מודגש באדום במקור) והמושבה הטמפלרית וילהלמה (משמאל בצורת צלב) וביניהן מפרידה מסילת הרכבת (היום המסילה המזרחית), (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב).

.

תקריב על מבנה הכפר אל-טירה (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב).

.

קטע מפה ישראלית מתחילת שנות ה-50 כשאת הכפר הערבי מחילים שני המושבים טירת יהודה וברקת (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב).

.

תקריב על ברקת וטירת יהודה (מקור: אוסף המפות בספריית החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב).

.

כמה מאות מטרים משם מפוזרים מחוץ לישוב טירת יהודה כמה מבתי הכפר טירה

.

בטירה התגוררו כ-1,290 תושבים. כיום בטירת יהודה מתגוררים כ,1090 תושבים.

.

שרידי קיר

.

שרידי בית

.

בין הריסות הבתים הפזורים בשדה בולט מבנה קבר נבי כיפל

.

ויש גם סרטון שצלמתי:

.

.

קבר נבי כיפל

.

חזית צפונית

.

מדרגות אל הגג צמודות לחזית המערבית

.

הכיפה

.

הכניסה בחזית הצפונית

.

פנים המבנה

.

במבנה אין מצבה אלא רק מחראב

.

המחראב מעוטר בשלל עיטורים שהשתמרו היטב

.

כתובת בגומחת המחראב

.

בקירות העבים

.

עיטורים

.

עיטורים

.

ממשיכים לכניסה לטירת יהודה מכיוון הכביש הראשי וגם שם יש מבנה היסטורי שאולי שימש כבית ספר לתלמידי הכפר טירה עד 1948

.

כיום נראה שהמבנה משמש את חברת החשמל

.

מבנה נוסף סמוך לו

.

בית הכנסת של מושב טירת יהודה

.

מבנה נוסף שמשמש כנראה מחסן

.

חזית הכניסה למבנה

.

במרכז המושב ברקת ישנו מקבץ צפוף של מבני אבן עתיקים, חלקם הרוסים וחלקם שלימים ומאוכלסים

.

המושב נראה כמו בסרט. הקידמה לכאן טרם הגיעה.

.

ויש גם סרטון קצר שצלמתי:

.

.

בעוד שמושב טירת יהודה נקרא בעקבות הכפר הערבי ששכן פה אל-טירה, הרי שהכפר שכן בסמוך אליו, היכן שכיום שוכן מושב ברקת. ב-1948 התגוררו בכפר אל-טירה כ-1,500 תושבים בכ-400 בתים. משיטוט באינטרנט מצאתי תכתובת בין צאצאי הכפר, הפזורים היום מכל העולם. הנה למשל דבריו של אחד מהם (תרגמתי בעצמי מאנגלית קלוקלת במקור):

"שלום עליכם בני אל-טירה, ירחם ויברך אתכם האל.  אני נולדתי מחוץ לטירה, ואפילו מחוץ לפלסטין, אבל הלב שלי מלא באהבה לאנשי אל-טירה ופלסטין. וכן, אני אוהב אותם ואני אוהב כל פרור של חול על אדמת פלסטין. אני קורא רבות על אל-טירה וגם על משפחות אל-טירה, אך אם נניח שאנחנו עדיין שם, תמצאו אותנו בתחום הגדול של לוד כפי שהוא גם היום לא רחוק מלוד בדיוק כמו הכפרים בית נבאללה, קולה, דיר טריף וכו'. גם נמל תעופה לוד שהוא לא רחוק משם נמצא בחלק מאדמות עיירת אלעבסיה [היום: יהוד, מ"י] שחלקים ממנה נכבשו על ידי שדה התעופה, שגם מגיע במערב לכפר שלנו ומחובר אליו בגשר. אנחנו צריכים לבטוח בישו המשיח שלנו שיהרוג על השער של לוד כדברי מוחמד שאמר אללה יברך את כל המוסלמים, הפלסטינים ובמיוחד את אנשי אל-טירה"

בטירת יהודה צילם יוסי בנאי בתחילת שנות ה-70 את הסרט "חכם גמליאל" (שנקרא גם: "משחקי נישואים") בו גילם את חכם גמליאל. לצידו השתתפו מירי אלוני, יוסי פולק ואושיק לוי. הסרט צולם בבניין המופיע כאן בצילום שלא השתנה בכלל הרבה מאז. מלחמת יום-כיפור לא עשתה טוב לקומדיה שנכשלה בקופות ונעלמה. ברשת ישנם כמה קטעים מהסרט בו רואים את המבנה: כאן, כאן וכאן.

.

המבנה הערבי הדו-קומתי הזה שימש כאתר צילומי הסרט חכם גמליאל ובחצר שבחזית צולם מרבית הסרט עם יוסי בנאי המחופש לתימני

.

לאחרונה, זוהה הבית כביתו של דוד עבדול קאדר. אותו אחד שזיהה, היה מתושבי הכפר וסיפר שבפעם האחרונה שהיה בקשר עם עבדול קאדר וזה היה ב-1952 – התגורר זה האחרון במחנה הפליטים בלאטה שצמוד לשכם.

.

מדרגות אבן מובילות לקומה העליונה. היום רוב המבנה נטוש ועזוב.

.

מרפסת הקומה השניה מקשרת לסדרה של חדרים

.

המרפסת. עובר אורח שהסתקרן לדעת למעשינו טען שהמבנה מסוכן.

.

נוף שפלת יהודה נישקף מהמרפסת הנמצאת בנקודה הגבוהה באזור

.

מעברו השני של הכביש הצר, שוכן מבנה אבן הנראה כמו מצודה עתיקה. או חלק ממנה.

.

ברקע מחצבות ברקת.

.

יש בתים עם כיפות אבן גדולות

.

אחד מחדרי הקומה העליונה

.

חזית אחרת באותו החדר

.

בקומה התחתונה מתגוררת משפחה. עובי הקירות והמדרגות המיוחדות מעידות שהיה כאן אולי מבנה ציבור ואולי בית עשירים.

.

המדרגות. בעלת הבית אמרה שבחורף יש כאן בעיה קשה של ניקוז.

.

אני כבר החלטתי: כאן היתה מצודה. מעניין אם אכן זה גם נכון.

.

חלק אחר במתחם

.

כניסה לאחד מהאולמות של המבנה הדו-קומתי בו צולם הסרט "חכם גמליאל". רב הסצנות צולמו ממש בנקודה זו ואת הפתחים האלה ניתן לזהות בצפיה בקטעים שקישרתי אליהם.

.

ויש גם סרטון שצלמתי:

.

.

נראה שאפילו דלת העץ עם בריח הברזל נותרו מקוריים

.

הבריח

.

פנים אחד האולמות

.

פנים אחד האולמות

.

אולם אחר

.

ועוד אולם.

.

ובחוץ גדר האבן המפורקת, חושפת את מרכיביה: כלי חרס שנועדו להעניק נוחות אקלימית ליושבים בפנים.

.

לסיום

אני רוצה להודות ליונתן גת שנתן לי הזדמנות להסתובב באזור שלא הכרתי, לחן מלינג, מנהל מוזיאון הרכבת בחיפה על המידע והתמונות שהעמיד לרשותי (כמו תמיד במהירות ודייקנות), לאביב גרוס-אלון על העבודה המעולה שביצעה ביצירתיות ומקצועיות גבוהה במיוחד ולגיל גרטי ספרן ראשי בספרית גיאוגרפיה שמצא לי את המפות ונתן כמה תיקונים. תודה!

=

לרשימה השניה שממשיכה להציג את הכפרים הערבים שהיו כאן בסביבה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 0:33

    מרשים, יסודי, עבודה יפה. אשר למוסר השכל – לא פשוט – אם היו נשארים כאן הערבים, היכן היו מתגוררים התימנים שהגיעו לכאן ! נוסטלגיה -כן . אך לא יותר מזה !

  • nataliemessika  On 13/11/2012 at 9:17

    מרתק ומרשים ביותר.
    לגבי המבנה שהצעת ששימש כמצודה – יש מצב שהיה ח'אן שיירות קטן.

  • דקל  On 13/11/2012 at 9:31

    אתה יסודי. עניין.

  • Dan Price  On 13/11/2012 at 11:57

    כל הכבוד – תמשיך, בבקשה, במפעל התעוד חשוב זה.

  • שביט  On 13/11/2012 at 12:17

    מה שאני "אוהב" במיוחד כשאני קורא כתובל מצלומות אלה היא עובדה, ששהן מגיעות בסופו של דבר לאתרים פלסטיניים שעסוקים בהנצחנת הגירוש וה"שואה" הפלסטינית . אז המסעות הנוסטלגייםן שלך הופכים למסעות השמצה ושנאה נגד המדינה בה אתה חי נושם ומצלם. אבסורד שכדאי לחשוב עליו לפני שמפרסמים כאלה חומרים.

    • מיכאל יעקובסון  On 13/11/2012 at 12:30

      באותה מידה אתה יכול לטעון שהרשימות שפרסמתי כאן על יישובי יהודה ושומרון מעודדים את הכיבוש ואת מפעל ההתנחלות. אני מסכים איתך שהמרחב הוא לא פסיבי אלא פוליטי וכל התייחסות אל נקודות הקיצון שלו מעוררת היבטים שעל פי רב מנסים להעלים. המטרה שלי היא בהחלט להתייחס אליהם ולעורר את המחשבה. המבנים האלה קיימים ואותי מעניין לדעת מה הסיפור שלהם.

  • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 12:55

    אכן מצאתי עניין בתכנים.
    לזה אני מסכים: "המבנים האלה קיימים ואותי מעניין לדעת מה הסיפור שלהם."
    זה לא מובן לי:"המטרה שלי היא בהחלט להתייחס אליהם ולעורר את המחשבה"
    איזה עוול נגרם באשמתנו ? מי הציע להם לעזוב את הכפר ! האם ידוע לך שתחנות הרדיו הודיעו להם לעזוב את הישובים, כדי שנוכל לפגוע בישובים היהודיים ביתר קלות, כך שתוכלו לחזור לא רק לכפרים שלכם אלה גם לתחומי הישובים היהודיים ולא אפרט יותר ….

    דניאל ונטורה
    מתנחל מקדומים
    ישוב אשר מאדמתו לא גורש ערבי אחד
    ובכל זאת ….

    • מיכאל יעקובסון  On 13/11/2012 at 13:02

      את הרשימה אני כתבתי וקראתי אותה פעם אחת אבל לא מצאתי בה כל התייחסות ל"עוול שנגרם באשמתנו". האם קראת את הרשימה בכלל???

      • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 13:09

        מיכאל הנכבד
        אני מוקיר היטב את עבודתך.
        איני רוצה שהערות שלי יפגעו בה
        תמשיך בסקירות מסוג זה.
        הערה שלי היתה הערה לרקע של הסיפור.
        הנה הציטוט שלא מצא חן בעיני

        בעוד שמושב טירת יהודה נקרא בעקבות הכפר הערבי ששכן פה אל-טירה, הרי שהכפר שכן בסמוך אליו, היכן שכיום שוכן מושב ברקת. ב-1948 התגוררו בכפר אל-טירה כ-1,500 תושבים בכ-400 בתים. משיטוט באינטרנט מצאתי תכתובת בין צאצאי הכפר, הפזורים היום מכל העולם. הנה למשל דבריו של אחד מהם (תרגמתי בעצמי מאנגלית קלוקלת במקור):

        "שלום עליכם בני אל-טירה, ירחם ויברך אתכם האל. אני נולדתי מחוץ לטירה, ואפילו מחוץ לפלסטין, אבל הלב שלי מלא באהבה לאנשי אל-טירה ופלסטין. וכן, אני אוהב אותם ואני אוהב כל פרור של חול על אדמת פלסטין. אני קורא רבות על אל-טירה וגם על משפחות אל-טירה, אך אם נניח שאנחנו עדיין שם, תמצאו אותנו בתחום הגדול של לוד כפי שהוא גם היום לא רחוק מלוד בדיוק כמו הכפרים בית נבאללה, קולה, דיר טריף וכו'. גם נמל תעופה לוד שהוא לא רחוק משם נמצא בחלק מאדמות עיירת אלעבסיה [היום: יהוד, מ"י] שחלקים ממנה נכבשו על ידי שדה התעופה, שגם מגיע במערב לכפר שלנו ומחובר אליו בגשר. אנחנו צריכים לבטוח בישו המשיח שלנו שיהרוג על השער של לוד כדברי מוחמד שאמר אללה יברך את כל המוסלמים, הפלסטינים ובמיוחד את אנשי אל-טירה"

        • מיכאל יעקובסון  On 13/11/2012 at 13:16

          גם בדברים אלה אין כל התייחסות ל"עוול". הבאתי את הציטוט הזה כדי שיהיה ברור שאני לא מביא כאן את כל הסיפור. אבל בעצם העובדה שאתה מצטט את הטקסט שוב, דאגת לקשר אותו להקשר מסויים ולהבליט אותו מכל שאר חלקי הטקסט.

        • ענת רסקין  On 13/11/2012 at 13:47

          אכן המאמרים של מיכאל יעקובסון מצטיינים ביסודיותם ובהיקפם. סקירות מצולמות מעניינות מאד. עם זאת אני מסכימה שמשתרבבות למאמר זה כמה דעות אישיות (שהתכוונת אליהן או לא) בנוגע לפירבור וגם להתיישבות הישראלית במקומות של הערבים. גם אם זה לא נאמר במפורש הרושם הראשוני מהכתבה- שיש לך בלב על כך.. לדניאל ונטורה אני רוצה להפנות לנתונים שהובאו בכתבה זו עצמה- ברתניה היו ב-1875 (עפי החוקר ויקטור גרן) 30 תושב ובשנת 1948- 680 תושבים, באל טירה היו ב-1875- 500 תושב ובשנת 1948 – 1500 תושבים. מה שבהחלט מדגיש את ההתיישבות המאוחרת (!) במקומות אלו (ואחרים). כמו כן צויין שאל-טירה הוקמה על ישוב יהודי קדום תוך שימוש בחומרי בניה עתיקים. הישובים הישראלים גם אם הוקמו על או בצמוד לישובים ערביים הוקמו בהמשך לישובים יהודיים במקום או בסביבה. (כך שלדעתי מבחינה הסטורית אין כאן נישול או כל דבר אחר שנרמז) בנפרד- מצערת העובדה שלא יודעים להעריך תמיד ערכים ארכיטקטונים, לשמרם או להשאירם על קנם. אך בשלבים של מלחמת קיום קשה לצפות לכך..

  • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 13:18

    לגופו של עניין האם תוכל לבדוק אצל הידידים הנחמדים שלך ברכבת ישראל,
    האם למחלף הרכבות יש קשר למסילת הברזל כפר ג'יניס – א-לובאן

    בעת המערכה על קו שתי העוג'ות נבנתה מסילת ברזל בין תחנת הרכבת כפר ג'יניס לבין אזור הכפר א-לובאן. היא נועדה לסייע לכוחות הבריטיים לעקוף את החזית התורכית. הרכבת פעלה חודש אחד, באוגוסט 1917 ובינתיים הכוחות הבריטיים צלחו את נחל הירקון והדפו את הצבא התורכי צפונה ולא היה כבר צורך באיגוף החזית תורכית.
    באזור בית עריף, כפר טרומן ושוהם ניתן למצוא שרידי סוללה וגשרים של השלוחה לבית נבאללה ולא-לובאן

    לפי תוואי המסילה בקישור במפה בקישור להלן אין קשר ובכל זאת מחלף בדרך בדרך כלל יש לו מטרה

    הנה פרטים על המסילה
    http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C_%D7%9B%D7%A4%D7%A8_%D7%92'%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1_-_%D7%90-%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%90%D7%9F

  • עידן לנדו  On 13/11/2012 at 15:04

    אל דניאל, שמציג את עצמו כתושב קדומים ש"מאדמתו לא גורש ערבי אחד": אתה תמים או שקרן.

    דו"ח שפיגל (של המנהל האזרחי) שסקר את הבנייה בהתנחלויות העלה ש-59 יחידות דיור בקדומים הוקמו על קרקע פרטית פלסטינית:
    http://www.btselem.org/hebrew/settlements/2009_kedumim

    שאר השטח הוא אדמות מדינה ש"נתפסו" ע"י צווים צבאיים. כפי שמחקרים רבים הראו, הצווים הצבאיים האלה נתנו גושפנקא חוקית למהלכי נישול. בעוד שמטרתם המקורית היא לאפשר לצבא הכובש להקים מחנות זמניים בשטח הכבוש, ישראל הפכה אותם לכלי לבניית יישובי-קבע אזרחיים. מי יודע כמה מ"אדמות המדינה" של קדומים היו שייכות קודם לפלסטינים.

    המתנחלים יכולים לספר לעצמם כל מיני אגדות שהם באו לארץ ריקה. אין סיבה לתת במה לשקרים האלה.

    • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 15:24

      קרא היטב "לא גורש אף ערבי מאדמתו" – תשאל את אנשי קדום .

      בשנת 1942 השלטון הבריטי פירסם את מפת האזור ובקש לבצע רישומי בעלות. עד היום לא בוצע הרישום.

      אלו העובדות !!!

  • עידן לנדו  On 13/11/2012 at 15:07

    ותושבי קדומים ממשיכים לעשות את זה גם בשנים האחרונות:
    http://www.yesh-din.org/he//infoitem.asp?infocatid=188

  • עידן לנדו  On 13/11/2012 at 15:28

    אכן, כשחוטפים לאדם את אדמתו הפרטית לפני שהוא מספיק לבנות בה, אז הוא טכנית לא "מגורש" ממנה. אם ככה הכל סבבה.

    • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 15:45

      אני לא רוצה להשאר חייב. אף אחד לא "חטף" אדמה. צילומי אויר מראים כי מדובר היה באדמת קירטון לבנה. חשופה – לא ראויה לעיבוד , ללא מבנים וללא עצים – בדיוק מה שמכונה "אדמת מדינה".
      הכפרים הערבים יושבים על אדמת טרה רוסה ראויה לעיבוד ו

      בקדומים נוהגים להביא אדמת טרה רוסה ולשלם עבור זה ביוקר על מנת לאפשר גינון. ומכאן המראה הירוק של הישוב.

      כל טוב
      דני

  • עידן לנדו  On 13/11/2012 at 16:04

    אם אתה לא רוצה להישאר חייב, אנא תתייחס לעובדות שהבאתי. העובדות הן שמנתוני המנהל האזרחי עולה כי 59 יחידות דיור ביישוב שלך נבנו *תוך חריגה מאדמות המדינה שהוקצו ליישוב*. אתה מבין את הדברים? תוך *חריגה* מאדמות המדינה. לכן הדברים שאתה אומר על צילומי האוויר של אדמות המדינה לא רלבנטיים.

    בקישור השני הבאתי את סיפורו של שכנך, מיכאל סלנס, שפלש לאדמות חקלאיות פלסטיניות; הקים עליהן גדרות, הניח טפטפות, שתל מאות שתילים וכו'. כל זה באישור ועידוד המועצה המקומית קדומים (הכל עובדות שנחשפו במשפט). במשפט עוד נחשף שסלנס ידע שמדובר בקרקע פרטית, כלומר, גזלן ביודעין.

    אם יש לך התייחסויות ספציפיות לטענות האלה, בוא נשמע. בהצהרות תעמולה אין לי חפץ.

    • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 16:12

      את העובדות כתבתי ואין מה להוסיף. הועדה של השופט העליון לשעבר הביעה כבר את דעתה על מדיניות המינהל האזרחי, עליה מבוססות שני "הסיפורים" לעיל שהם רחוקים מהרקע האמיתי שלהם

  • עידן לנדו  On 13/11/2012 at 16:36

    שוב אתה מורח. אפילו ועדת אדמונד לוי, שהכחישה את קיומו של הכיבוש, פסלה השתלטות על קרקעות פלסטיניות פרטיות. בקיצור, אין לך תשובות.

    • דניאל ונטורה  On 13/11/2012 at 16:43

      שוב אתה טועה "לא אדמות פרטיות" – אין לזה שוב רישום. בשנת 1942 ניסו לעשות רישום ולא השלימו את העבודה עד היום. מדובר באדמות מדינה !!!
      וכאמור, אף ערבי לא גורש מקדומים – עובדה !

      אני מרחם על הקוראים ולא אגיב יותר

  • דוד עציון  On 13/11/2012 at 18:55

    סקירה מעניינת ומרשימה. שני דברים צרמו לי, ברשותך:

    1. " ואוכלס במהגרים מצפון אפריקה" – מושב רינתיה אוכלס בעולים. ההבדל הסמנטי משמעותי וברור
    2. "אלה לא יישובים עירוניים, אבל גם לא יישובים כפריים, אלא יישובי שינה זוללי קרקעות ותשתיות".
    באיזור הנסקר, ובכלל בארץ, רוב הישובים שהוקמו על קרקעות ערביות-לשעבר הוקמו כישובים חקלאיים. חלקם נשארו כאלה גם כיום, חלקם הפכו לפרברים מסיבות נדל"ניות, תעסוקתיות וכלכליות. זה קורה לצערנו בכל העולם, גם בפרברי לונדון, ציריך וניו יורק, וגם ישובים ערביים בצפון הפכו לסוג של ערי-שינה. לא כל עיר שינה שעוסקת ביוממות היא "מנוכרת" כדבריך.

    כדאי גם לציין מדוע גורשו תושבי המושבות הגרמניות בארץ: הם היו נאצים, חלקם גם מרגלים

    • מיכאל יעקובסון  On 13/11/2012 at 19:00

      כשלמשק בית אחד יש מגרש למגורים על שטח של דונם זו זלילת קרקעות. ויש פה גם בעיה של חלוקת משאבים, היות ובכל אותם מושבים משלמים על המים רבע מהמחיר שמשלמים אלה הגרים בעיר. ולגבי הטמפלרים, האמת שאין לי מושג למה הם גורשו. אבל אפרופו נאצים, נכנסתי לויקיפדיה לבדוק את כל הסיפור הנאצי, והגעתי לערך על טיהור אתני והנה ההגדרה: "טיהור אתני הוא גירוש של אנשים באלימות ובאמצעים מעודדי טרור, שמטרתו ליצור הומוגניות אתנית בטריטוריה מוגדרת, ובכך למחוק את המציאות האתנית הקודמת של אותה טריטוריה".

      • דוד עציון  On 13/11/2012 at 19:15

        אני מניח, כמי שקרא מעט ממה שכתבת, שאתה מכיר את הטמפלרים. כדאי שתקרא מעט מדוע הם גורשו ומה היו עמדותיהם. אינני מוצא כל דמיון או קשר בין "הסיפור הנאצי" לבין מה שנעשה בארץ, בין אם על ידי הבריטים, היהודים והערבים

  • nachum  On 14/11/2012 at 10:59

    אני מוקיר היטב את עבודתך+כשאת הכפר הערבי מחילים שני המושבים-typo

  • דניאל ונטורה  On 14/11/2012 at 12:38

    למיכאל
    בתור קרוב לתושבת, לשעבר של אחד הישובים בסביבה
    הדונם היה מיועד למשק חקלאי וכך היה עד שהממשלה החליטה שאין לה עניין בחקלאות
    היום ה"דונם" משמש למבני-תעשיה., מלאכה, מסחר וכל מה שתמצא לנכון.

    (אגב, בקרתי באיטליה בכפר חקלאי אליו נמלטנו בימי השואה – היום במקום עדרי פרות וחזירים יש נגריות – זו המגמה הכללית.

    כנס ל"חיש-שתיל" בנחלים ותראה איזה מפעל לתפארת נבנה על "הדונם"
    וכנ"ל "סוכה לנצח" ואפילו ישיבת נחלים החלה מה"דונם"

    אשר למים, ההקצבה היא רק לחקלאיים – אלו שעדיין מעבדים פרדסים

    בקיצור "של נעלך מעל רגליך" בטרם אתה תוקף את בני ונכדי המושבים (למען ההגינות גם לי יש קשר עקיף)

    אשר לטמפלרים, לגרמנים היו תוכניות ל"פתרון סופי" גם בארץ ישראל והטמפלרים היו סוכניהם, אפילו רישמית הם לא הכחישו זאת !!!

    כל טוב

    ונחזור לסייר בשרידי הארץ הטובה עם מיכאל

    דני

  • גדי  On 20/11/2012 at 13:39

    תודה, מיכאל. כתמיד.

  • זיפזיף  On 04/12/2012 at 20:37

    כמה טוב שניצחנו וזכינו אנחנו לפצוח בחקירות בלשיות סביב השאריות שלהם ולא הם סביב שלנו! קראתי בעניין, תודה.

  • ראמז  On 12/12/2012 at 11:05

    תודה מיכאל, מתושב הגליל. כואב לנו לראות את כל הוונטורות האלה משתלטים על המדינה, והופכים את כל דבר לבעל ערך חומרי בלבד. בשבילם האדמה הנדל"נית קורצת, והם צריכים לגזול אותה בכל רגע, בשם האלוהים (הלא קיים) שהבטיח חלקת אדמה בטאבו לפני 3000 שנה לקבוצה מסויימת באיזור.

  • אמיר  On 14/12/2012 at 19:14

    כל המקומות הללו שבהם טיילת הינן דוגמה ומופת לאיך שכל הארץ יכלה להראות.
    ישובים עבריים פורחים על חורבות התנחלויות ערביות.אולם ב 48 לא נעשתה עבודה יסודית והכובש הסרטן הערבי אוכל כל חלקה טובה בתוכנו.כל מקום בארץ ישראל המערבית שהינו ללא ערבים
    הינו גן פורח.

  • דניאל ונטורה  On 15/12/2012 at 18:57

    למרות רצוני להתאפק, לא אוכל להמנע מלהביע דעה: העם הערבי היה קרבן למנהיגים שלו עד עצם היום הזה. ניתן היה לחיות בדו-קיום.נוכחנו בכך אפילו בעשור הראשון לאחר מלחמת ששת הימים.

    להערכתי בעתיד יהיה ארץ ישראל השלמה מיעוט ערבי עם מלוא זכויות אזרחיות בתור פרטיים, ובמסגרת זאת יהיה מקום לזכור את שרידי הישובים הערבים..

    אבל זה חזון לעתיד. כרגע, נחיה על חרבנו !!

    בברכה חג האורים

    דני

  • דוד  On 05/05/2015 at 18:21

    מעניין ומעורר מחשבה. תודה.

  • אורה  On 07/05/2015 at 11:26

    של מי מצודת ברקאי, מבנה ערבי שננטש, האם נמכר לברקאי או עדיין מחכים שיתייצב בעל המקום הערבי

  • מוסא  On 02/12/2016 at 14:35

    ממש אתה תמיד גדול ,נהניתי ,יפה ויישר כוח

  • איציק  On 10/07/2017 at 0:52

    אני גר בטירת יהודה, תמיד את "ההשבעה" של בני עקיבא בלג בעומר היינו עושים לאורך מסלול קצר שמוביל בסופו של דבר למבנה הקבר, שזהו הרגע הכי מפחיד ללא ספק בערב זה. אצלנו קוראים למקום "קבר השיח". יצא לי לעלות במדרגות המצולמות ועוד אבל אף פעם לא להיכנס פנימה, מרשים ויפה ממש. לא תיארתי לעצמי שזה מה שיש בפנים. המבנה בכניסה למושב -תמיד אמרו לנו שזה משאבת מים או משהו כזה… תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: