סיבוב באודיטוריום סמולרש באוניברסיטת תל אביב ובוועידת אדריכלים

באודיטוריום סמולרש שהוקם ב-2002 בדרום קמפוס אוניברסיטת תל אביב לא בקרתי עד היום. ליאורה הציעה לי לבוא לוועידת האדריכלים ובגלל שלוש סיבות החלטתי לבוא: (1) הזדמנות לבקר באודיטוריום (2) הרצאה של האדריכל משה צור (3) ליאורה לחצה.

לא הייתי בכל היום אלא רק בשעה שצור הרצה, כך שאני לא יכול לתת דיווח על הכנס כולו, אלא רק להצביע על נקודות שראיתי. כמו למשל, שהקהל מילא את האולם כולו וגם היציע היה חצי מלא. היות ויש כאן 1,161 מושבים, אני משער שהגיעו לכאן כ-800 איש (המארגנים דיווח על 1,000 איש). לשם השוואה, בכנס "אדריכלות נשים" שהתקיים באולם הגדול במדיטק, ושלדעתי היה מרתק, הגיעו בקושי 80 איש והואלם היה ריק ומביך.

יש מרצים מבתי הספר לאדריכלות שלוקחים סטודנטים כדי להראות להם איך לא לתכנן, כך כבר שמעתי יותר מפעם אחת (ובאחד הסיורים הייתי כסטודנט). ואכן, מאודיטוריום שנמצא בקמפוס אקדמי ופעיל בשעות הבוקר, הצהריים והערב, הייתי מצפה שיהיה מתוכנן לתפקד כל היום. אך האדריכלים בחרו לעטוף את הבניין בקירות מסך זכוכית שהופכים חלק גדול מהאולם למקום לא שמיש כי קרני השמש מסנוורות את כל מי שעומד בדרכן. היום היה יום חורפי, אך בקיץ בטח עלויות מיזוג האוויר כאן מטורפות. ועל כך ברשימה זו.

.

IMG_20131224_193830

בלילה אין בעיה של שמש אבל זה רק עיבוד תמונה של פינת המבנה

.

(1) הביקור:

הגעתי ממש לפני שהתחיל הכנס. הקהל עמד באולם המבואה,  בשלושה תורים לשלושה דוכנים שחילקו תיקים עם קטלוגים. הדוכנים היו שייכים לחברות המסחריות שיזמו, ארגנו והפיקו את האירוע: טמבור, קליל ואבן קיסר. "ועידת האדריכלות השנתית" מתקיימת בתל אביב כבר חמש שנים ביוזמת החברות האלו והיא פונה לדברי המארגנים לאדריכלים ולמעצבים. במבחן התוצאה נראה לי שהקהל שמגיע הוא בעיקר אדריכליות ומעצבות שרעבות לתיקים חד-פעמיים עם קטלוגים של אבנים, צבע ואלומיניום, כי התור היה מאד ארוך. אך ברגע שקול נשי וצעיר הודיע במערכת הכריזה שההרצאה עומדת להתחיל, הן כולן נטשו בבת-אחת את התור ונבלעו במהירות באולם.

משה צור הציג בהרצאתו שני פרויקטים: אחד בתכנון ושני מבוצע. הראשון הוא "מתחם תנובה" הממותג עכשיו תחת השם מידטאון. המתחם נמצא על משבצת קרקע של 24 דונם, בין דרך פתח תקוה ונתיבי אילון. מדובר בשטח ציבורי פתוח ומפותח אותו מתכנן צור לעטוף בסדרה של מגדלי משרדים ומגורים בני 40 עד 50 קומות. צור הדגיש שיהיו גם גני ילדים וגם אולם כדור-יד עירוני ("אנחנו חושבים שהעדיפות של הציבור חשובה מאד"). הוא הדגיש את ההשראה שהיתה לו לתכנון השטח הפתוח: ערים עתיקות באירופה כמו כיכר התבלינים בורונה וכיכר סנט מרקו בונציה וגם הסנטרל פארק במנהטן. לאחר מכן הציג את מגדל המגורים ברחוב רמז שהושלם לפני שנה. המילה "ציבור" ו"יפה" חזרה הרבה פעמים במהלך ההרצאה.

.

IMG_8131

חזית צפונית

.

(2) הבניין:

לבניין אודיטוריום סמולרש יש נוכחות בולטת לכיוון מערב, אל מחוץ לקמפוס. אמנם הוא מפנה חזית אטומה לרחוב – אך זו החזית המרכזית שלו. לקמפוס עצמו הבניין מפנה חזיתות זכוכית שקופות ונקיות מאבק (דבר נדיר מאד במחוזותינו, ובכלל הבניין הזה מתוחזק היטב), שמשתלבות יחסית בסביבה שלו שמורכבת מבניינים שנבנו בתחילת העשור הקודם. יחסית למבנים ההיסטורים של הקמפוס משנות ה-80-70-60 המבנים בסביבה הם מעט חסרי ייחוד ונוכחות (חוץ מסמולרש כמובן).

נראה שהנושא של 'ניגודיות' העסיק את המתכננים: אטום ושקוף, סגור ופתוח, קר וחם, רך וקשה. שטחו של הבניין הוא 5,000 מ"ר ומורכב משני גופים עיקריים. (1) גוף האודיטוריום עצמו המתאפיין בקווים מעוגלים ובחיפוי חיצוני של לוחות פח משולשים. פנים האולם מחופה בעץ עם שטיח מקיר לקיר. (2) את אגף האולם עוטף מצפון וממזרח אולם מבואה רחב ידיים (800 מ"ר), המעוצב כמו אקווריום ריק שבו הדגים מופקרים למות תחת השמש הקופחת. קירות מסך הזכוכית נקיים, מה שמגביר את חדות קרני השמש ומרוקן למעשה חלק מהאולם.

גם בהיבט של תכנית האב לקמפוס, יש פער גדול בין האזור הוותיק ("תכנית ויטקובר") שנמצא צפונית לסמולרש ובין האזור הדרומי שמתחיל כאן. בחלק הדרומי קשה להבין את היררכיית הדרכים שמופיעה בברור בחלק הוותיק, וגם הבינוי נראה מפוזר, מאיים וחסר הגיון.

לבניין יש גם שני אזורים חיצוניים: (1) אזור אחד הוא רחבת ציבורית פתוחה בחזית הבניין. לכשעצמה היא סתם רחבה, אך אחרי שחוצים את הקמפוס (כפי שעשיתי) וחולפים על פני עבודת הנוף שביצעו כאן אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, קשה שלא לראות את הפער ברמת התכנון הנופי. (2) אזור פתוח שני יש במרפסת גדולה (500 מ"ר), שהגישה אליה היא מאולם המבואה. בשעה שהשוהות באולם המבואה עמדו בתור לתיק עם הקטלוג, המרפסת כמעט והיתה ריקה (מרפסת נוספת יש בחלקו הדרומי של הבניין). הסיבה לכך נעוצה אולי בעובדה שלא היו מספיק מקומות ישיבה, למרות שגם בכל המבואה אין כמעט בכלל מקום לשבת בו.

בקמפוס אקדמי שאמור לעודד מפגש ושיחה בין אנשים, הרעיון הזה נעצר כבר בכניסה לרחבה החיצונית של הבניין, ולמעשה בניין סמולרש יכול היה להבנות בכל מקום. בהתאם לתפיסה של 'תסתכל בקנקן ולא במה שיש בתוכו', את המאמץ הגדול השקיעו האדריכלים דווקא בחזית. כנראה בגלל שהבניין מתפקד גם כשער לקמפוס ורצו ליצור כאן נקודת ציון מרחבית. מרחוב חיים לבנון סמולרש הוא הבניין הבולט, לאלה שחולפים ברחוב או לבאים בשער, אך לאלה הבאים מהקמפוס עצמו הבניין בעל נוכחות מתונה יותר.

האולם עצמו נגיש, נוח לישיבה וערוך לקלוט לא רק הרצאות וכנסים אלא גם מופעים. אבל לעומת כל המאמץ וההשקעה הגדולה שנעשו במעטפת הבניין, בפנים העיצוב סולידי ולא מעניין, הוא בסדר. היה שווה להגיע.

.

IMG_8113

אחד מדגלי הועידה

.

(3) האדריכלים:

את הפרויקט תכנן משרד יסקי-סיון, הקרוי היום מור-יסקי-סיון. האדריכל האחראי היה שאול יסקי שכבר לא עובד במשרד שהקים אביו (האדריכל אברהם יסקי), אלא במשרד שנקרא קשת אדריכלים.

.

IMG_8127

בגדר שמובילה לרחבת החזית

.

IMG_8126

קרדיט לאדריכלים למבצע ושנה

.

IMG_8124

חזית צפונית

.

IMG_8110

ושוב חזית צפונית

.

IMG_8116

ושוב חזית צפונית

.

IMG_8112

מבנה עגול למכירת כרטיסים

.

IMG_8117

הריצוף

.

IMG_8077

חזית מזרחית מזכוכית מבריחה את כל הקהל פנימה

.

IMG_8076

חסרות רק מיטות שיזוף

.

IMG_8053

חזית מזרחית

.

IMG_8051

חזית צפונית

.

IMG_8086

בעיקר נשים 01

.

IMG_8088

בעיקר נשים 02

.

IMG_8087

בעיקר נשים 03

.

IMG_8090

בעיקר נשים 04

.

IMG_8089

בעיקר נשים 05

.

IMG_8092

בעיק

.

IMG_8078

פרט בחזית המזרחית

.

IMG_8080

עמוד ותקרה

.

IMG_8104

הפינה הבניין הצפון-מערבית

.

IMG_8103

מפגש החזיתות צפון ומערב

.

IMG_8105

מעבר בקומה התחתונה (מתחת לאולם המבואה)

.

IMG_8100

מבט על בניין משפטים (הבניין הראשון שנבנה בקמפוס)

.

IMG_8096

במרפסת 01

.

IMG_8106

במרפסת 02

.

IMG_8107

במרפסת 03

.

IMG_20131224_115258

במרפסת 04

.

IMG_8075

מדרגות לקומה עליונה

.

IMG_8049

גלריה עליונה המקשרת ליציע

.

IMG_8082

תקרת הגלריה

.

IMG_8085

תקרה וגוף תאורה

.

IMG_8083

קיר האולם מחופה לוחות פח משולשים

.

IMG_8084

פח

.

IMG_8118

התכנית בכניסה לאודיטוריום

.

IMG_8057

תקרת האודיטוריום 01

.

IMG_8058

תקרת האודיטוריום 02

.

IMG_8048

הבמה: היה מלא

.

IMG_8045

משה צור 01

.

IMG_8047

משה צור 02

.

IMG_8046

משה צור 03

.

IMG_8063

משה צור 04

.

– לקריאה נוספת –

מבנים ואתרים בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב עליהם פרסמתי רשימות:

(1) בית הספר למוסיקה, (2) בית הספר לרפואה,

(3) בניין שרת למדעי החינוך

(4) הספריה המרכזית ע"ש סורסקי, (5) בניין תחזוקה,

(6) בניין מקסיקו, (7) אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב,

(8) בית הספר למינהל עסקים,  (9) ספרית המפות, (10) המעבדה למחקרי תכנון סביבה

(11) שרידי הכפר שיח' מוניס הקבור מתחת לקמפוס, (12) בניין גילמן

(13) בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

(14) בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

(15) סיבוב במנהרות התת-קרקעיות בקמפוס

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 25/12/2013 at 10:18

    בלי מישים כינסו וועדת אדריכליות!

  • מבקר ביקורות  On 25/12/2013 at 10:28

    מבנה לא רע בכלל – מהתנסות כצופה בהצגה, מבקר בתערוכה וגם כמציג בתצוגה מסחרית באירוע במספר מיקומים באולם הכניסה ולאורך היום. השמש היא רק בבקרים (בעיקר בחורף) ונעלמת אחה"צ והמקום מואר להפליא ולא נזקק לתאורה ביום. השירותים בקומה למטה והיא מאווררת היטב.

    נקודה נהדרת למציגים ונכים – רחבת חניה קרובה מאד שאפשר להתגלגל ממנה עם עגלת נכים או ציוד היישר למפלס הכניסה ללא דלתות אחוריות או מעליות שירות שתמיד נעולות והמפתח אצל הג'ינג'י אב הבית.

  • רונית  On 25/12/2013 at 11:05

    תודה, אבל הערות קטנות-

    מזל שכתבת שאתה מצר על מיעוט המשתתפים בכנס אדריכלות נשים . אם לא, חלק מהדברים היו נשמעים…. לא משהו. ("אדריכליות ומעצבות שרעבות לתיקים חד-פעמיים עם קטלוגים של אבנים, צבע ואלומיניום").
    נהגת ביד רכה יותר עם משה צור – גבר, מצליחן וכמובן לא רעב. אני מניחה שזה קשור בהדגשה החשובה שבה פתחת שאתה לא חלק מכל זה והגעת רק בגלל …
    כמי שנכחה בוועידה אעיד שלא ייחסתי חשיבות למינם של המשתתפים וגם לא שמתי לב שהקול בכריזה היה "נשי וצעיר" . כמובן שהציפייה מועידה כזו היא לכנס שבסיסו מסחרי, על כל המשתמע מכך ולא ליום עיון אקדמי.

  • מירית סקאל  On 25/12/2013 at 12:58

    שם הכנס "וועידת אדריכלים" הוא שם שיווקי חלול וחבל שלא התייחסת אליו.
    המקצוע הזה מאבד מיוקרתו ומההערכה הציבורית שהיתה כלפיו בדיוק בגלל דברים מסוג זה. כפי שכל מי שלקח קורס ערב בעיצוב קורא לעצמו 'אדריכל' כך כל חברה שמוכרת משהו שקשור לבניה מרשה לעצמה לכנס את 'וועידת אדריכלים השנתית'. חוצפה.
    מי שלא מכיר את שוק האדריכלים בארץ עשוי להתבלבל ולחשוב שמדובר בכנס שדן במהות המקצוע, בקידומו, בטיפול בבעיות הרבות ובאתגרים העומדים בפני האדריכלים…
    ובכן, מי שיבוא עם ציפיות כאלה לכנס מסוג זה יחשוב שהאדריכלים בארץ הם בדיחה. ובצדק.
    זהו כנס שיווקי חלול בדיוק כמו השם המפואר והריק מתוכן שלו.
    חבל וכואב שאדריכל בעל שם כמשה צור משתף פעולה עם סוג כזה של 'וועידות'. ממש עצוב, אבל מבהיר למה מצב האדריכלים בארץ כה עגום.
    רוב המשתתפים לדעתי לא היו אדריכלים אלא מעצבים למינהם ולסוגיהם הביזארים. בעיני עצמם הם כמובן 'אדריכלי צמרת' אבל הם לא. אפילו לא קרובים לכך.
    מיכאל, כמי שעוקבת אחרי רשימותיך ונהנית מהן בדרך כלל ציפיתי לקצת יותר ביקורתיות כלפי הכנס ולפחות קשקשת לגבי מין המשתתפים.

    • מיכאל יעקובסון  On 25/12/2013 at 13:05

      מירית שלום, המקצוע איבד מיוקרתו לפני שנים ואני לא חשוב שזה קשור לכנס. הייתי בהרצאה של צור שהקדיש באופן מכובד חמש דקות למוצר של קליל ואין לי בעיה עם זה שהכנס היה שיווקי. זה המשחק ומי שלא רוצה לשחק בו – לא הגיע. ההרצאה של צור בה נכחתי לא היתה חלולה, אלא חשפה באמצעות השפה את המנגנונים שמעצבים את סביבת החיים שלנו. וההתייחסות המגדרית היתה לדעתי הדבר הכי לוהט בכנס.

  • dot  On 26/12/2013 at 0:45

    והיה גם בני .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: