סיבוב במלון בטבריה שתכננו אריה ואלדר שרון

פעם בכמה זמן ניתנת ההזדמנות להסתובב בפרויקט שמותיר רושם, גם זמן רב אחרי שהסיבוב נגמר. בית הבראה שהקימה ההסתדרות במרומי טבריה בתכנון האדריכלים אריה שרון ואלדר שרון בהשתתפות הרולד רובין, הוא אחד מאותם מבנים. גם היום, 43 שנה לאחר חנוכתו, למרות השינויים בבעלות (מההסתדרות לבעלות פרטית), בייעוד (מבית הבראה לבית מלון), טכנולוגיים (כיבוי איש, מיזוג אוויר ועוד) וסתם הזנחה, נותר הבניין שלם ומרשים וללא שינוי משמעותי שפוגע בחוויה האדריכלית, כמעט כפי שלא נגעו במלון לאונרדו קלאב (במקור מלון נהר הירדן) עליו כתבתי כאן.

"בית הבראה כנרות" וכיום "מלון המלך שלמה טבריה" מצליח בדרכו למרות שהוא מרוחק מחוף הכנרת ומרכז העיר. בעת הביקור היה המלון מלא אורחים, חלקם בלובי, חלקם בבריכה וחלקם בחדרים – מתכוננים לקראת כניסת החג. תהיתי אם מישהו מהאורחים הרבים שנתקלתי בהם מעריך את היצירה האדריכלית בה הוא מתארח, ספק עוד יותר גדול אם מישהו בהנהלת המלון מעריך את הבניין אותו הוא מפעיל ומכיר את יוצריו, את ייחודו ואיכויותיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

טבריה + סטרוקטורליזם

.

1973: חזית צפון-מערבית כוללת את כל חדרי האירוח היוצרים מארג צורני כשאגף חדרי האוכל בולט כמו חללית בנפרש מהחזית (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

1973: האגף הבולט משמאל הוא אולם הרצאות והופעות. מימין אגף חדרי האוכל (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

1973: משמאל מציץ מגדל המים שמתנוסס מעל כניסת השירות (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

1973: החזית לכנרת (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

1968: דגם מוקדם (מקור: Hospitals – ספר שפרסם משרד שרון ב-1969)

.

1968: דגם מוקדם (מקור: ארכיון אדריכלות ישראל)

.

1968: דגם מוקדם – חזית אחורית (מקור: Hospitals – ספר שפרסם משרד שרון ב-1969)

.

מבט על המלון מכיוון צפון-מזרח

.

מבט על המלון מכיוון דרום-מערב

.

החזית העורפית של המלון פונה לרחוב. שני חדרי המדרגות בולטים בחזית: אחד בקצה הימני ושני במרכז. הפרגולה בקומת הגג שימשה למרפסת השמש שתוכננה שם

.

כל המסדרונות הקומתיים מוארים באמצעות חלונות אורכיים כשבכל מסדרון חלון אחד רחב במיוחד

.

(1) Tripadvisor

מה יש לגולשים ב-Tripadvisor לדווח על המלון בחודשים האחרונים?

• ”גועל נפש ואין מילה אחרת לא להתקרב למלון הזה!!!!“
• ”סביר“
• ”ביזיון !!! טלוויזיה בחדר משנות ה80 !!! אוכל קר טפל ולא טעים בעליל !!!“
• ”חוויה גרועה הטעיית הציבור“
• ”שרות אדיב. נוף מדהים מהחדרים. אוכל טוב. מומלץ ביותר.“
• ”לא להזמין ולא להתקרב למלון! מזעזע !!! מלון בלי כוכבים“
• ”חדרים ישנים וריח של זיעה. החדרים מעל הלובי מסריחים והמזגנים לא עובדים. באנו ביום חמישי והחלפנו 4 חדרים !!!“

.

(2) ביקור

אם לא מתייחסים לטיב האוכל והשירות ובוחרים להתייחס לאדריכלות הבניין, ניתן להימנע מכל אותן תלונות והשהות במלון תהיה בהחלט חוויה אדריכלית מקורית וייחודית. ואולי רצוי כי בעלי המלון יתייחסו גם הם אל האופציה הזו ברצינות. בסך הכל המלון כמעט ולא השתנה בכלל. עיצוב הפנים ותקרות הגבס המונמכות הם השינויים המשמעותיים ביותר, משרש רון הוסיף אגף חדרים בתחילת שנות ה-90. אבל היות והמלון כלל מערכת מיזוג אוויר מרכזית כבר במקור אז עדיין הוא סובל חלק מהשינויים האלה. אולי אם בעלי המלון ייקחו קצת יותר ברצינות את היחס למבנה, ישפצו ויחדשו אותו בהתאם ויחזירו לו חלקים שהוזנחו והוסתרו אפשר יהיה להמציא אותו מחדש, למרות המיקום הבעייתי.

לעומת החזית המרשימה הפונה לכנרת, החזית לרחוב סולידית. כניסה פיסולית מוסתרת מאחורי פרגולה סטנדרטית מאוחרת, ולכן מה שבולט הוא מגדל מים שהאדריכלים החליטו להציב מעל הכניסה לחצר השירות של המלון. בתחילת שנות ה-70 סביבת המלון שגם היום מצויה בקצה העיר, היתה ריקה מבינוי והאדריכלים נדרשו להציב מגדל מים קטן להגברת לחץ המים, מה שקיבל פתרון יצירתי ומודגש.

התמונות ההיסטוריות שהופיעו בהרבה פרסומים זכורים לי היטב ולכן מפתיע לראות לראשונה את אותם אולמות וזוויות צילום במציאות, ולגלות שהרבה לא השתנה מאז פתח המלון לראשונה את שעריו ב-1973. המרפסת הפתוחה הנמתחת לאורך יותר ממחצית קומת הקרקע בבניין, נסגרה מזמן אך האולם נותר כמו שהיה. מה עוד נשאר כמו שהיה: אגף חדרי האוכל עם החלונות הייחודיים שנראה כמו חללית שנחתה לצד הבניין, גם אולם ההרצאות והמופעים עם 200 מושבים ותא המקרן, הבריכה שחלקה מרחף באוויר כשחלון זכוכית רחב מאפשר להשקיף אל קרקעיתה, המסדרונות הארוכים כוללים ספסלים לכל אורכם עם שני חדרי מדרגות שבמקור היו פתוחים למסדרון ושילבו בו מרכיב פיסולי. הנוף המרהיב אליו מכוון הבניין כמעט וגם לא השתנה וביום הביקור הראות היתה מצוינת והצבעים היו עזים.

המופת של הבניין היא החזית. מהבניין עצמו קשה לראות את החזית הזו, אבל גם במבט מלמטה היא מרשימה ומשתנה בכל צעד, בדומה לחזית של מלון הילטון בתל אביב שתכנן משרד רכטר-זרחי-פרי בתחילת העשור. גג הבניין ששימש במקור כמרפסת שיזוף כבר מזמן סגור ומתפקד לתשתיות שונות, אבל סביר להניח שגם בשעתו הוא לא תפקד זמן רב.

.

1968: חתך (מקור: Hospitals – ספר שפרסם משרד שרון ב-1969)

.

(3) תולדות

משרד שרון קיבל את הזמנת העבודה ב-1967, כנראה הודות לקשרים שהיו לאריה שרון עם קופת חולים וההסתדרות (בתי חולים בילינסון, השרון, רמב"ם ווולפסון הם חלק ממרכזי הרפואה שתכנן המשרד להסתדרות). על הפרויקט המתפרס על מגרש בן 17 דונם, הופקד האדריכל הרולד רובין שנקלט במשרד ב-1963 לאחר שהיגר לישראל מדרום אפריקה, שם התפרסם דווקא כצייר בעל אמירה נועזת.

פתיחת בית הבראה "כנרות" ב-1973 התרחשה בתקופה בה הגיעו בתי ההבראה לשיא שגשוגם. מהשיא הזה השקיעה היתה חופשית ומהירה. כך לדוגמה באותה שנה פתחה ההסתדרות את בית ההבראה ע"ש דוד רמז בזכרון יעקב, את האגף החדש והגדול של בית לוינשטיין ברעננה, את האגף החדש בבית חולים קפלן ברחובות והוחל בבניית סנאטוריום בעין בוקק (שרק חלק ממנו לבסוף הושלם). פתיחת בית ההבראה "כנרות" הובילה למחאה מצד שאר בעלי המלונות בטבריה שמצאו שבבית ההבראה מתארחים לא רק חברי קופת חולים אלא גם תיירים. היות ובית ההבראה נהנה מכך שלא שילם מסים שונים ולכן עלות לינה בו היתה זולה משמעותית, התחרות היתה קשה למלונות הוותיקים שהיו קטנים ומשוכללים פחות מבית ההבראה החדיש והגדול.

החידושים בבניין שכלל 200 מיטות, היו מיזוג אוויר בכל חדרי המלון, אולם קולנוע והרצאות, חדרי טיפול בבוץ ובריכת שחייה עם חלון דרכו ניתן להשקיף על הרגליים של הבחורות. באופן מפתיע בשנה הראשונה לפתיחתו טענה הנהלת בית ההבראה כי תפוסת המלון הגיעה רק ל-50% מה שהוביל אותה לאפשר לתיירים להתארח בו. מלונאי טבריה טענו שהדבר היה מכוון. בכל מקרה, שנה לאחר מכן תפוסת בית ההבראה הגיעה בקיץ ל-120% חברי קופת חולים. איך 120%? פרסו מזרנים בחדרים לילדי המתארחים. בזמנו האירוח היה במחיר קבוע ולתקופה קבוע – שבוע עד עשרה ימים. לא פחות ולא יותר.

בית ההבראה שימש גם להתכנסויות ואירועים שלא קשורים כלל להבראה. כך לדוגמה נערך בו ב-1980 יום הקשיש, וב-1976 בחר כאן יצחק רבין שהיה אז ראש הממשלה לפתוח את מסע הבחירות שלו שהביא לסילוק "העבודה" מהשלטון ועליית הליכוד בהנהגת בגין.

.

(4) פשוט ומורכב

הצורניות העשירה שעוטפת כל חלק בבניין מורכבת בצורה יוצאת מן הכלל בהיקפה באדריכלות הישראלית, ולמעשה משתלטת על כל תכנית הבניין וייעודו. בשעתו, היה אלדר שרון האדריכל הפורה ביותר שבחר בשפה הצורנית כשפה ייצוגית לפרויקטים שבתכנונם השתתף והפכה לסימן ההיכר שלו: בית דובינר ברמת גן, עיריית בת ים, מתחם מגורים בשכונת גילה, מלון בשארם א-שיח, ביתן ישראל בתערוכת אקספו 67 במונטריאול, בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בנק ישראל בירושלים, האנדרטה בהר אדר ומוזיאון יד מרדכי.

מאחורי הצורניות הזו מתגלה תכנית בניין פשוטה ביותר. התכנית אמנם מתבססת על רשת קווים שקל להניב ממנה מגוון צורות, אך התכנית נפרדת מהעושר הצורני המתרחש בחזית ונותרת עם חלוקת חדרים וסכימת תנועה טיפוסית: גוף תיבתי לאגף החדרים והלובי, גוף נוסף ונפרד לאגף חדרי האוכל וגוף שלישי נפרד לאגף אולם ההרצאות. שני הגופים האחרונים מעוצבים כל אחד כגוף פיסולי הנפרד מאגף החדרים, כשהפרטים הצורניים בשלושתם באים לידי ביטוי הן בעיצוב הפתחים, הן בפרטי הפרזול, הן בפרטים קונסטרוקטיביים המודגשים בין השאר באמצעות עמודים דקים ואלכסוניים והן בפרטים קטנים כמו מרזבים או אפילו מגדל המים וסככת הכניסה. המקומות בהם מתקיים המפגש הצורני בחזית עם התכנית אלה המקומות החלשים בבניין, כי מי צריך שימסגרו לו חלון עגול או מי רוצה לאכול צמוד לקיר אלכסוני. בחלק מהמקרים המפגשים האלה מצטלמים נהדר.

הרולד רובין היה האדריכל האחראי במשרד על הפרויקט, הוא עבד שם החל מ-1963 ועד תחילת שנות ה-90. כיום הוא מנגן, מופיע, מציר ומציג תערוכות. רובין מספר שאם יש משהו שהוא למד מאריה שרון זה את הזמן שיש לתת לתכנון. "משרון למדתי את העניין שלא צריך לחשוב על הזמן שלוקח לך לתכנן בניין, גם אם זה חודש וגם אם זה שלוש שנים. הוא נתן לי את כל הזמן שרציתי ואם הלקוח רצה למהר אז הייתי יושב יום ולילה עד שהגעתי למה שרציתי". לפרויקט הזה רובין נזכר שלקח לו זמן עד שהגיע לפתרון הרצוי. "אני התחלתי את על העסק של הבניין לבד. שרון נתן לי אפשרות וזמן לעבוד והיה לי כיף לעשות את זה למרות שהתכנון לקח הרבה זמן". את רובין ליווה אלדר שרון שאותו רובין מאד העריך הודות לביקורת שהעביר על העבודה, ביקורת שסייע לקדם ולשפר את התכנית. בשלב הזה של השיחה התערבה מרים קיני, בת זוגו של רובין, וציינה שתהליך העבודה היה מעורב בדיונים בלתי פוסקים בין האדריכלים: "הם לא סתמו את הפה וכל הזמן דברו המון, הם היו פטפטנים וזה לא דבר שיצא מאדם אחד. זו היתה מן סדנה כזו שעבדו בה ביחד ועובדה שזה עבד". היא גם נזכרת במפגש הראשון שלה עם הבניין: "כשראיתי אותו בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שתקעו על ההר גיבנת. אבל בסוף הוא היה מקום נעים להתאכסן בו".

.

 

1968: אריה ואלדר שרון במשרדם (מקור: ariehsharon.org)

.

תכנית קומת הכניסה (מקור: ariehsharon.org)

.

תכנית קומה תחתונה עם אולם ההרצאות והקולנוע (מקור: Hospitas – ספר שפרסם משרד שרון ב-1969)

.

תכנית קומה טיפוסית: כל חדרי המלון פונים לנוף הכנרת והרי גולן (מקור: ariehsharon.org)

.

1973: חדר גדול עם מראה עגולה – זה לא החדר הטיפוסי אלא חדר גדול במיוחד שממוקם היה בכל קצה קומה (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

פס אנכי של קרמיקה בצבע השמיים (מקורית) מעטרת את חזית הבניין לכיוון הרחוב

.

באופן בולט מזדקר מגדל מים מעל כניסת השירות, 18 פאות יש לבריכה שבראש המגדל

.

וגם עיגול חלול שיחזור ויופיע בכל המלון

.

פעם הוא היה לבן

.

ממגרש החניה הקטן לאורחי המלון בולט אגף חדרי האוכל הודות לעמודי הבטון האלכסוניים התומכים בו

.

כמה זמן זה יחזיק?

.

פתח הכניסה למלון מסתתר מאחורי צמחייה ופרגולה מאוחרת אבל במקור עוצב באופן פיסולי

.

מבט מבפנים

.

מבואת הכניסה המובילה ללובי

.

על לוח המודעות 01

.

על לוח המודעות 02

.

על לוח המודעות 03

.

1973: מבט על אגף חדרי האוכל (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

מבט היום: שני חדרי האוכל מאורגנים באגף נפרד דו מפלסי. חדר האוכל העליון מתפקד גם היום בשוטף אך היה נעול וחדר האוכל התחתון היה פתוח

.

1973: חדר האוכל העליון (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

חדר האוכל התחתון משמש בעיקר לאירועים: התקרה המאוחרת הנמיכה את האולם ומסתירה חלק משמעותי מפתחי החלונות ההיקפיים הפונים אל הנוף המרהיב

.

.

נוף הכנרת והרי גולן

.

פרזול החלונות המקורי כולל חלונות נפתחים על ציר מרכזי

.

ברזל וזכוכית

.

פרט חלון

.

1973: במקור האולם היה פתוח ורק בהמשך נסגרו הפתחים הגדולים בחלונות זכוכית (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

1973: לא כל כך שימושי כשיש בריכה ומרפסת פתוחה. מימין אגרטל בטון (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

כיום: לובי סטנדרטי

.

עם שטיח אדום-זהב

.

מבט מהקצה השני

.

בקצה האולם יש מעבר אל האגף המכיל בקומת הקרקע "חדר תה" שמשמש כיום כבית כנסת לאורחי המלון ולמטה מסתתר אולם הרצאות וקולנוע

.

1973: חדר תה וברקע מרפסת תצפית (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

וכך זה נראה היום: בית כנסת

.

1973: מרפסת תצפית מחוץ לחדר תה – מימין הכנרת ומשמאל אגף חדרי האוכל (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

וכך זה נראה היום

.

בתחתית האגף מתחבא אולם קולנוע והרצאות שכמוהו היה נהוג למצוא בבתי ההבראה של ההסתדרות

.

כאן פתח יצחק רבין את מסע הבחירות ב-1976 שסילק מהשלטון את מפלגת העבודה

.

רק חסר הקהל

.

וגם המקרן חסר בחדר המקרן האחורי

.

חזרה למעלה במדרגות המשלבות צבע אדום עז על הקירות (שקצת דהה)

.

 

במעלית: אין קומה 13

.

במסדרון לכל האורך יש חלונות צרים המאפשרים הצצה אל הנוף עם ספסלי ישיבה בנויים וחלון אחד רחב הפותח לפתע את המבט ומאיר את המסדרון בכתם אור חזק

.

הכניסות לחדרים הם לא מקיר שטוח אלא מגרעות שיוצרות אינטימיות וגם פתרון אקוסטי

.

הקווים המעוגלים הופיעו בפתחי שירות ובחדר המדרגות וכיום כמעט בלתי נראים במסדרון

.

במרכז המסדרון חדר מדרגות שכיום סגור מאחורי קירות ודלת רחבה

.

1973: במקור המדרגות היו פתוחות למסדרון האירו אותו והיו גם מרכיב פיסולי (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

כך זה נראה היום

.

מדרגות עם שפריץ

.

מעקה במדרגות

.

בקצה העליון של המדרגות יש יציאה לקומת הגג עם מסך זכוכית גדול

.

במקור היתה כאן מפרסת שיזוף

.

כיום קולטי שמש משתזפים על הגג

.

1973: קומת הגג שימשה במקור כמרפסת שיזוף (צילום: רן ארדה, מקור: ariehsharon.org)

.

יוצא החוצה לכיוון הבריכה ומשקיף מלמטה על החזית הפונה אל הנוף

.

מבט מלמטה

.

קצה הבניין

.

מבט מלמטה

.

מרזב

.

הבניין כולו מחופה בטיח שפריץ גס

.

מרפסת היקפית בקומת הקרקע

.

מרזב פתוח

.

ערוגות בנויות הממשיכות את השפה הצורנית של הבניין

.

מרפסת גדולה משקיפה על הנוף ולמרגלותיה מדרגות היורדות לבריכה

.

משקיפים

.

מתחת לבניין נמצא קלאב הוטל טבריה

.

מבט מהמרפסת הגדולה שבחזית הבניין: מימין אגף חדרי האוכל

.

הכנרת וחדרי האוכל

.

החלונות המקוריים נשמרו 43 שנה

.

מבט על הבריכה והמדשאה

.

1973: גלויה (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

מבט מהמדשאה על המלון, למלון יש אגף חדרים נוסף הנמצא בחלקו התחתון של המגרש

.

מתחת לבריכה יש מעבר מקורה ובו חלון רחב המשקיף על קרקעית הבריכה

.

מתחת למים

.

מחוץ למלון:

.

צמוד למלון שלט המפנה ל"קברי האמהות" אבל משום מה לא מצאתי אותן והחלטתי לוותר

.

בקצה הרחוב יש כמה וילות מיוחדות

.

וילה בתכנון דוד דה מאיו

.

וילה נוספת

.

ועוד וילה עם עיטור מתכת

★

תודה להרולד רובין ולמרים קיני. תודה לאריאל אלוני המפעיל את האתר ariehsharon.org, בו ניתן להיחשף ולהוריד בקלות חומרים היסטוריים על פועלם של אריה ואלדר שרון. תודה גם לד"ר צבי אלחייני מייסד ומנהל ארכיון אדריכלות ישראל.

★

★

עוד מישהי שאוהבת להסתובב:

.

★