סיבוב בשוק הגדול בבודפשט

להונגרים יש טעם מצועצע וחמוד באדריכלות. הצבעוניות והקישוטים שמעטרים את הבתים, בעיקר את אלה במרכז בודפשט לא הפסיקו למשוך את תשומת ליבי. בקרתי בעיר רק למשך כמה שעות ואני כבר משתוקק לחזור אליה ובמיוחד לפטל השחור המצוין שמצאתי בשוק המקורה, שבו בחרתי להתמקד כאן מבין כל המבנים בהם בקרתי בשעות הבודדות שעמדו לרשותי.

את השוק המקורה שנחנך ב-1897 תכנן האדריכל ההונגרי שאמו פץ, מהאדריכלים הפוריים והמשכילים שפעלו אז בהונגריה. השוק אמנם משרת כיום נתח משמעותי של תיירים, אך הוא עדיין שומר על האותנטיות שלו, המחירים זולים והסחורה שדגמתי מעולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שם

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במשכן לאמנויות הבמה באשדוד

במהלך שנות ה-90 היה האדריכל חיים דותן אחד מהכוכבים הצעירים של אדריכלות ישראל בכלל ובאשדוד בפרט. הוא הצליח לבנות בהיקף עצום בתי מגורים משותפים, כששיאה של פעילותו בעיר הגיע עם קבלת תכנון המשכן לאמנויות הבמה שיועד להיות לא רק אולם המופעים והכנסים המרכזי בעיר אלא מנוף למיתוג אשדוד כמוקד תרבותי.

הבניין יוצא הדופן בנוף העירוני של אשדוד, ובכלל בנוף הבנייה הישראלי, לא רק מייצג את שאיפותיו של האדריכל, אלא הוא ככל הנראה הדוגמה המובהקת ביותר לחדירה לזירה המקומית של אדריכלות הראווה שהיתה נפוצה באותן שנים בעולם. בעשור הבא תכנן דותן את ביתן ישראל בתערוכת אקספו שהתקיימה בשנגחאי. הוא עדיין פעיל בישראל אבל פחות, היות ובעשר השנים האחרונות משקיע דותן יותר בחינוך דור האדריכלים הבא בסין, ובשנים האחרונות התפרסם בעיקר בזכות גשר שקוף שתכנן במחוז חונאן שבמרכז סין.

בשיחה עם דותן ששוהה כעת בישראל, הוא חושף את הסיפור שמאחורי הקמת הפרויקט. תפסתי אותו לאחר שבמשך שבע שעות הוא ישב בזום עם קבוצה מתלמידי שנה שנייה במחלקה לעיצוב שהוא עומד בראשה ב-shanghai institute of visual art. הוא סיפר שמידי יום הוא יושב עם קבוצה אחרת היות ובנוסף לראשות המחלקה הוא גם מלמד את כל תלמידי המחלקה. מאז התפרצות הקורונה הסטודנטים פוזרו לבתיהם, אך הוא מספר שהאוניברסיטאות יפתחו ב-10 במאי והוא ישוב לשם קודם לכן.

ועל כך ברשימה זו.

.

הד במדבר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפינת הזיכרון בקיבוץ גשר

ב-1963 עם הקמת מבנה המועדון לחבר בקיבוץ גשר, האדריכל חנן הברון שילב בו בקומת הקרקע המפולשת פינת זיכרון. הברון תכנן זמן קצר קודם לכן את פינת הזיכרון לאוטו הירש בשבי ציון, מהעבודות הקטנות והיפות שנעשו בישראל (ונהרסה). להברון כבר היה ניסיון בטיפול בקומות מפולשות, כאלה שמצויות מתחת למבנה ועמודים חוצים אותה, כשהניסיון העיקרי היה בספרייה הלאומית בירושלים שבתכנונה השתתף ושם יש שטח גדול דומה. אלא שבשונה מהקומה המפולשת בספרייה הלאומית שנועדה למעבר בלבד, כאן הוא התבקש ליצור רחבת זיכרון לטקסים והתייחדות.

פינת הזיכרון היא הגינה היותר נעימה בגשר השוכן באחד האזורים החמים בארץ. כאן תמצאו שהטמפרטורה תמיד נמוכה בכמה מעלות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פעם בשנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על האוסף של המהנדס משה בן-חורין

אמר מנחם בגין: "את הארץ יש לא רק לשחרר אלא גם לבנותה, ולהשיב לה את יופיה, בבחינת חידוש ימיה כקדם. משה בן-חורין היה בונה גדול, לא רק על פי מקצועו אלא מתוך הכרת שליחות". כך הספיד בגין את המהנדס משה בן-חורין (1972-1905) והוסיף מיד: "בנו הלך בעקבותיו, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים". בהכשרתו היה משה מהנדס אך הוא תכנן כמו כל אדריכל אחר ובהיקפים גדולים. לפני ארבע שנים ניצל אוסף השרטוטים של בן-חורין, כמו גם האוסף של בנו האדריכל מרדכי בן-חורין והחומרים הופקדו בארכיון אדריכלות ישראל.

"בן-חורין תכנן ובנה לפחות כמו האדריכלים המודרניסטים שנכנסו לקנון ואפילו הרבה יותר מחלק גדול מהם כמו אריה שרון, זאב רכטר ודב כרמי", מציין האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמכיר את האוסף מקרוב מאז הופקד בארכיון אדריכלות ישראל. "אין ספק שהשתייכותו הפוליטית לימין והפעלתנות הרבה שלו בארגונים פוליטיים – ועל כך מעיד הספר שהוצא לזכרו ומשך הספדים מגדולי מנהיגי הימין – אחראית בין השאר לדחיקתו מההיסטוריה של האדריכלות המודרנית הארץ-ישראלית והישראלית, היסטוריה של דמויות שמזוהות יותר עם זעיר בורגנות שמאלית, מפא"י, ההסתדרות, קיבוצים, סוציאליזם וכו'. וזה למרות שבן-חורין למד במוסד איכותי בגרמניה, היה לתופעה מקומית בהיקפי הבנייה שלו בכל קנה מידה והגיע להישגים בתכנון אדריכלות מודרנית ראויה".

לכבוד 115 שנה להולדתו של בן-חורין אני מביא כאן מקבץ קטן ואקראי של שרטוטים מתוך האוסף הגדול המאגד יותר מ-800 מבנים שתכנן. בן-חורין שהיה תושב פתח תקווה במשך שנים רבות ובה גם פעל משרדו, תכנן בה מאות מבנים – בתי מגורים, תעשייה, מסחר, בריאות, תרבות וזיכרון, ורבים מלקוחותיו היו ממשפחות המייסדים של המושבה. אוסף ייחודי זה שופך אור על תולדות העיר פתח תקווה, בעשורים שבהם הפכה ממושבה לעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדרי האוכל בקיבוצים מגל ולהבות חביבה

אלף מטרים מפרידים בין שני חדרי האוכל של הקיבוצים מגל ולהבות חביבה. רק כביש 6 מפריד ביניהם. זה שבלהבות חביבה ואותו תכנן בשנות ה-80 האדריכל חיליק ערד (הרחבה של חדר אוכל מ-1967 שתכנן במקור האדריכל שמואל מסטצ'קין), משמש כיום בחלקו בית ספר ובחלקו אולם מופעים ברלה. לעומתו, במגל חדר האוכל שתכנן האדריכל שמשון הלר ונחנך ב-1977, עדיין פעיל וכל חלקיו משמשים בייעודם המקורי.

אבל הקורונה השביתה את שניהם. בחדר האוכל של מגל לא אוכלים, אבל הכל-בו פתוח והמטבח שולח מנות לחברים. בלהבות חביבה ההופעות כולן בוטלו אבל בינתיים לא ביטלו את אלה שתוכננו לחודש מאי. כך שניתן לרכוש כרטיסים למופעים של רוקפור, יזהר אשדות, אתי אנקרי (לנשים בלבד) וטריפונס שמארח את חיים משה. נקווה שיתאוששו במהירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

פשוט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגן הבנים בתל אביב

את אחד מממוקדי הזיכרון שהוקמו בתל אביב רציתי כבר הרבה זמן לראות מקרוב. במיוחד אחרי שקראתי את הפרק שמוקדש לו בספר "גנים בשביל אנשים" (הוצאה עצמית, 2017) ועוסק ביצירתו של אדריכל הנוף גדעון שריג שתכנן אותו בשיתוף אדריכל הנוף לב וקסמן. הגן שנחנך ב-2002 על גדות נחל הירקון בשטח של 30 דונם, הוא חלק מפארק הירקון ששריג מלווה כבר כמה עשרות שנים, וככל הידוע לי כל עבודת פיתוח נוף שמתבצעת בפארק נמסרת למשרדו. שריג מיעט לאורך השנים להקים אתרי הנצחה וזיכרון, ואלה שיצר הם לרוב אתרי נוף לכל דבר ו"גן הבנים" לא חריג.

הקופים בסרט "2001: אודיסאה בחלל" סגדו לגוש אנכי בעל דפנות חלקות וסיומת משופעת, דומה מאד לגוש שבחר שריג לשכפל בגן. קבוצות של מנסרות אבן גרניט שחורות ואנכיות, הן האלמנט הבולט בגן ומושך את תשומת לבם של אלה שנוסעים ברחוב רוקח וגם של אלה החולפים בשביל המקביל לנחל בפארק.

ועל כך ברשימה זו.

.

אין מלחמה אחרונה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הנוער העובד והלומד

לפני 99 שנה, ב-2 במאי 1921, נרצח הסופר יוסף חיים ברנר יחד עם עוד חמישה מדיירי "בית יצקר", המקום שבו כיום ניצב הבניין בדרך קיבוץ גלויות 120 בתל אביב. אחרי הרצח היה הבית עזוב וחרב אך שלם. הוא שרד עד לסוף שנות ה-60, אז נהרס לטובת הרחבת הכביש ותחתיו הוקם בניין חדש, בית ברנר, המאזכר מעט בצורתו את הבניין ההיסטורי.

תכנון המבנה החדש הופקד בידיו של האדריכל שמואל מסטצ'קין שביצע את המלאכה במשותף עם בנו האדריכל יוסי מסטצ'קין. בית ברנר יועד לשמש כמבנה ציבור מרכזי באזור של שכונת שפירא וקרית שלום וגם כבית זיכרון לברנר וחבריו. אלא שמוזיאון לא קם כאן והבניין כולו משמש את תנועת הנוער העובד והלומד.

ועל כך ברשימה זו.

.

\VV/

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ משמרות

שלום חנוך, מאיר אריאל וחנן יובל לעד יזכירו שהם צמחו מתוך קיבוץ משמרות. אבל סיבוב בקיבוץ לא חושף את נוכחותם של אותם זמרים מפורסמים שהיו כאן. רק באתר ההנצחה לבנים שנפלו, מופיע השם חנוך המנציח את בן אחיו של שלום חנוך שנפל ב-1980 בעת שירותו הצבאי בשייטת. בכניסה למשמרות היתה המולת מכוניות ואנשים כי פועלת שם מאפייה קטנה ומצליחה. בהמשך היה רגוע יותר. בשבילים הסמוכים לחדר האוכל שלטה הדממה. השבילים ריקים למרות שמדובר היה ביום שישי בבוקר. שקט כזה לא מצאתי בקיבוצים אחרים שבקרתי בהם, והסיבה לכך היא שחדר האוכל כבר אינו מתפקד כליבו של הקיבוץ. 

חדר האוכל של משמרות בתכנון האדריכל יעקב מטריקין (1981-1902), נבנה ב-1939 ומאז הוא ניצב במרכזו כמעט ללא שינוי. זה למעשה אחד מחדרי האוכל הבודדים ששרד מאותה תקופה ללא שינויים משמעותיים. כבר עשרות רבות של שנים שהוא אינו מתפקד בייעודו המקורי אלא הוסב לגן ילדים. יש דיבורים שמהמבנה ההיסטורי ישמש חזרה את כלל הקהילה, אך עכשיו הכל תקוע.

ועל כך ברשימה זו.

.

הסתננויות בתוך העשב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על ההצעה למשכן הכנסת של האדריכלים אבא אלחנני ומרדכי בן חורין

בתחרות על תכנון משכן הכנסת זכתה ב-1957 הצעתו של האדריכל יוסף קלרווין, שבוצעה בשינויים ועלתה לאדריכל בבריאותו. אלא שהפעם אתעכב על הצעתם המשותפת של האדריכלים אבא אלחנני (2008-1918), חנה אלחנני (2016-1919) ומרדכי בן חורין (נולד ב-1930). הצעתם היתה חריגה וכללה מגדל של 16 קומות, כשבישראל בנו אז מקסימום לגובה של ארבע קומות.

אבא אלחנני תכנן במשותף עם אשתו חנה את בית פיליפ מוריי באילת, את משכן נשיאי ישראל, מדרשיית עמליה בירושלים וכן כתב אינספור מאמרים על תולדות האדריכלות. פסגת עבודת הכתיבה של אלחנני היא ספרו המנסח את תולדות האדריכלות בישראל – "המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20" (משרד הביטחון, 1998). בן חורין תכנן כמה מפניני האדריכלות בישראל ובהם בית אסיה, מגדל המצודה, מגדל דיזנגוף, בתי הכנסת בבית הכרם ובכפר הנוער בן שמן ועוד אינספור וילות שעל אחדות מהן כתבתי פה ושם. השניים ביחד ובנפרד ניגשו לתחרויות רבות במהלך שנות ה-50 וה-60, תקופה בה רבים ממבני הציבור בארץ נבנו בעקבות תחרויות אדריכלים. ההצעות שהגישו במשותף לא זכו בפרס ראשון, אך בנפרד כל אחד מהם זכה בתחרויות וביצע את הצעותיו.

שיחה עם בן חורין מגלה כיצד נוצר הקשר בין השלושה. על הסיפורים שמאחורי ההצעה ומאחורי התחרות ועל תחרויות נוספות בהן התמודדו, כמו הקריה לחקר הגרעין בדימונה, מוזיאון תל אביב, מוזיאון ישראל ומשכן נשיאי ישראל. 

ועל כך ברשימה זו.

.

ביחד נתגבר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בספריית המרכז האקדמי רופין

יוצא דופן בין הספריות האקדמיות שנבנו בישראל הוא בניין הספרייה במרכז האקדמי רופין שבעמק חפר. במכללה שהוקמה עוד בסוף שנות ה-40 ושמרה לאורך השנים על בינוי עם אופי כפרי, לא מתבלט ולא מונומנטלי, הבינוי הוותיק תוכנן באופן בו המבנים לא התייחדו זה מזה אלא כחלקים ממערכת בינוי אחידה יחסית. כעת, רצו להציג מבנה חדש עם רוח עדכנית שפירושה, כך אני משער היה, אלומיניום זכוכית וצורות מעוגלות, ומבנה נפרד העומד בפני עצמו.

לאדריכלים תגית כלימור ודוד קנפו שזכו בתכנון בניין הספרייה החדש במכללה, לאחר ששנים לא הוקם בו בניין מרכזי חדש, היתה כוונה לענות על רצון המזמינים. אך הם ביקשו להעניק לו ערך מוסף ובקשו להציג מבנה שצומח מתוך הקרקע. הודות לכך היה זה גם אחד המבנים הראשונים בארץ שבהם שולב גג ירוק פעיל.

הספרייה הוקמה ב-2008 רגע לפני שהספרים וכתבי העת המודפסים איבדו את מעמדם. אך רוחות השינוי כבר הורגשו ולכן לא תמצאו כאן כמעט ארונות ספרים, וכמו בכל האקדמיות גם פה הספרייה היא סביבת לימוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

כעת פורחות בעמק שלל חבצלות הבר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב נוסף בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם

ב-1965 הוחלט להעניק את פרס רכטר לאדריכלים היינץ ראו (1965-1898) ודוד רזניק (2012-1924)תשע שנים לאחר חנוכת בית הכנסת האוניברסיטאי בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים, ראו כבר לא חי בישראל ושבועות ספורים לאחר ההחלטה הוא ניפטר. הוא עזב לגרמניה לאחר שתכנן בארץ שורה ארוכה של מבני מופת לאורך שלושה עשורים, ואת מותו הוא מצא בעיירה נידחת ביער השחור. רזניק שהיה צעיר ממנו בחצי יובל שנים, המשיך ותכנן בישראל והפך לאחד מהאדריכלים הבכירים ואף זכה לימים בפרס ישראל.

כל מי שביקר במבנה נוכח עד כמה הוא אינו יעילהוא מרוחק ממרכז הקמפוס, האקוסטיקה בו היא גרועה, אין פתחים ישירים אל החוץ לכן התחושה בפנים לאורך זמן היא לא נעימה. כתוצאה מכל אלה בית הכנסת בקושי פעיל. ועדיין, בית הכנסת האוניברסיטאי נחשב לאחד מהמבנים המונומנטליים הזכורים ביותר שתוכננו בישראל. כתבתי עליו רשימה מפורטת לפני שנים אחדות שאותה תוכלו לקרוא כאן. אלא שהפעם, מתוך הסגר שהוטל עלינו, בחרתי לשוב אל אותן התמונות וללוות אותן בהרצאתו של האדריכל ארטור גליקסון, אותה הוא נשא בטקס הענקת פרס רכטר שנערך ב"בית המהנדס" ברחוב דיזנגוף 200 בתל אביב.

בהרצאה שפורסמה לאחר מכן בכתב העת "הנדסה ואדריכלות" (גיליון 6, 1965), מסביר גליקסון מדוע נבחר מבנה קטן ושולי זה לזכות בפרס היוקרתי ומהי חשיבותו. לאדריכלים גם ניתן פרס כספי על סך 3,000 לירות.

ועל כך ברשימה זו.

.

14434864_1392300134132898_4535504389955198911_o

אדם לתוך עצמו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר אוכל ובית תרבות בקבוצת גבע

מגפת הקורונה לא רק שלחה את כולנו להסגר, אלא גם גרמה לחדר האוכל של קבוצת גבע לסגור את שעריו לאחר 99 שנה. לפני שבועיים סגרו את אולם האוכל אך המטבח המשיך לפעול, וביום שישי גם המטבח נסגר. את חדר האוכל הזה תכנן במקור האדריכל אריה שרון ומאוחר יותר הרחיב אותו האדריכל אמנון לוי. 

לא רחוק מחדר האוכל מצוי אזור התרבות והזיכרון הכולל את "גן הזיכרון" ובו הוצב אחד מהפסלים המרשימים שיצר משה ציפר. בסמוך לו אתר הזיכרון לבני הקבוצה שנפלו במלחמות ישראל שאותו תכננה ועיצבה האדריכלית ארנונה אקסלרוד. משני צידי הגן מצויים מבנים שתכנן שרון כשהבולט בהם הוא "בית גוריון" בו נהגו חברי להקת הגבעטרון לשיר לחברים.

ועל כך ברשימה זו.

.

יום אחד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגן הלא גמור של יגאל תומרקין בקרית אונו

נסעתי לראות, בשבוע שעבר כשעוד היה קצת מותר להסתובב, את גן השלום בגני תקווה שעליו אכתוב כאן בהמשך, ובדרך בקרית אונו נתקלתי בגן לא פחות מיוחד. חומת בטון שמתפתלת בקווים ישרים משנה לאורכה את גובהה, עוטפת שטח של כ-60 מ"ר. המקום נראה כמו חדר גדול בו ישנם אזורים אינטימיים וכאלה פתוחים. קירות נוספים, חלקים מרובעים וחלקם משולשים פזורים בהיקף. קוביות בטון מוצבים גם הם, חלקם מופיעים בקבוצות, חלקם בודדים וגם הם כמו צפים בגבהים שונים. הקירות צבועים בלבן כשטביעות קרשי העץ מעת היציקה נותרו בהם.

הדמיון לעיצוב של גן דומה בחולון העלה את הסברה שמדובר בשרידי עבודה לא גמורה של יגאל תומרקין (נולד ב-1933), מה שהתברר מאוחר יותר כנכון. זהו שבריר, אמנם אזוטרי, במפעל האמנותי המונומנטלי של תומרקין, אך לא תמצאו כאן את פסלי הברזל והברונזה המפורסמים של תומרקין, כי אלה מעולם לא הגיעו לאתר שנבנה במיוחד כדי להציג אותם. אך כן יש כאן את הגלריה הפתוחה שהוא תכנן. מתברר שב-1971 כשהלהט בער בו ליצור את אותן גלריות פתוחות, הוא הצליח לגרור את המועצה המקומית קרית אונו להקים את האתר. אלא שהפרויקט לא הושלם ומימושו התבצע בסופו של הדבר בחולון. בכך הצטרף תומרקין לשני יוצרים נוספים לפחות שגם הם כמעט והותירו את חותמם בקרית אונו – יצחק דנציגר ורם כרמי.

חלפו כמעט 50 שנה מאז הוחל בהקמת הגן, אולי ראוי להתייחס למקום מחדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

נעבור לחוץ לארץ, שהמדינה תישרף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על סקירת ספרות אדריכלות נוף בישראל

את עיצוב ופיתוח הנוף בישראל מובילה קבוצה מצומצמת יחסית של יוצרים, בעיקר אדריכלי הנוף. בשנים האחרונות דאגו כמה מחבריה, כמו גם כאלה שבאו מחוץ לאותה קבוצה, להוציא לאור פרסומים המציגים התבוננות מעמיקה על יצירת הנוף המקומי, בעבר ובהווה. נוסף על אלה, מידי שלושה חודשים מתפרסם ביטאון אגודת אדריכלי הנוף הנקרא בפשטות "אדריכלות נוף". דרכו ניתן להתעדכן על עבודות חדשות ונושאים משמעותיים המעסיקים כעת העוסקים בתחום. את כל אלה השתדלתי לרכז כאן, אולי תמצאו באחד או בכמה מהם עניין.

12 פרסומים מופיעים כאן – מונוגרפיות מקצועיות, קטלוגים של תערוכות שיוחדו לאדריכלי נוף פעילים, ספרים נושאיים ולבסוף גם כתב העת. ברוב הכריכות השתמשו בצבע ירוק. חלק מהספרים ניתן לרכוש בחנויות הספרים ובחנויות המקוונות, אך רובם כבר אזל וניתן רק להשאיל אותם מהספרייה או להשיג בחנויות יד שנייה.

ועל כך ברשימה זו.

.

תבנית נוף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברוטונדה ובין בתי העיר סלוניקי

חופשה ביוון היא הדבר הכי רחוק מהמציאות העכשווית. יש הסגר, החשש מהידבקות, ראש ממשלה עם כתב אישום שמשחק בכולם, משבר כלכלי שילווה אותנו שנים. מצד שני סוף סוף יש לי קצת זמן לקדם דברים שנתקעו בגלל העומס, גם להשלים כמה שעות שינה ולעשות עוד כל מיני דברים. ועדיין, זה לא מפריע לחלום על ימים אחרים. לכן זו ההזדמנות לברוח מהארץ לסלוניקי, שם יש את אחד הבניינים העתיקים והשלמים שאותו הקורונה לא תצליח להדביק או להרוס, אלא רק לסגור ולהרחיק מאתנו.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בביתו של אדריכל הנוף המנוח דן צור בכפר שמריהו

נסגרו עד להודעה חדשה כל הגנים הלאומיים שתכננו אדריכלי הנוף יהלום וצור. עדיין יש כמה פארקים וגינות עירוניות שהם תכננו וניתן עדיין לבקר בהם, אך נזכרתי ששנה שעברה בקרתי בגינה הפרטית של אדריכל הנוף דן צור (2012-1926) וזו הזדמנות לחשוף אותה.

ב-1953 עזב צור עם משפחתו את קיבוץ נירים שבצפון הנגב, ואחרי שהות בתל אביב הם עברו להתגורר בכפר שמריהו, בבית קטן שתכננה האדריכלית לוטה כהן. בהמשך נוסף לבית אגף חדרי שינה וחלקים אחרים הורחבו, אך צורתו המקורית נשתמרה לאורך 62 השנים הבאות בהן גרו בו אורה ודן וילדיהם נירית, נטע ומיכה.

מאז נכנסה המשפחה לבית, עבר כפר שמריהו שינוי מהותי והפך ליישוב יוקרתי בו צמחו בתים מאחורי חומות גבוהות המנותקות מהסביבה. ככל שהחומות בבתים נעשו גבוהות יותר, כך צור דאג לפתוח יותר. הגן הוא תמצית של הגנים שתכנן צור עם שותפו ליפא יהלום (הסחנה, גן סאקר, אוניברסיטת תל אביב ועוד וגם חתני פרס ישראל), ובעיקר היה זה מקום אליו הוא הלך בכל רגע של פנאי ומצא בו את הנאתו.

ועל כך ברשימה זו.

.

הרבה שורשים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובמצבת ההתגברות בקיבוץ חוקוק

הבוקר עלה על יום הבחירות וכך גם אני עליתי בכביש המתפתל אל מרומי השלוחה של הר חבקוק שבראשו שוכן קיבוץ חוקוק. אמנם חלפו מאז רק שבועיים, אבל ההרגשה היא כמו נצח ומציאות אחרת. זה היה יום של אופטימיות בסך הכל. יום בו ניתנה לעם הסגולה ההזדמנות להחליף את השלטון. אז לא רק שלא החלפנו, גם קבלנו גרסה מעוררת פאניקה עם הופעה מידי ערב של "נאום לאומה" והתעלמות ממערכת בריאות שקרסה אחרי שהוזנחה במשך שנים.

אפילו לא 25 שנה פעל חדר האוכל של הקיבוץ במתכונתו המקורית. זמן קצר מעת שהקיבוץ הופרט, הפסיק המטבח לפעול ולהגיש ארוחות לחברים. לאחר שעמד נטוש כמה זמן, הושכר הבניין לבית הארחה ובחדר האוכל מוגשות בעיקר ארוחות בוקר לאורחים. הבניין הוא מהמרשימים והשמורים שתכננה האדריכלית רחל ניסים שעבדה כאדריכלית שכירה במחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד ותכננה שורה ארוכה של חדרי אוכל בתנועה.

שני מבנים נוספים שהתעכבתי בהם בחוקוק אלה הם בניין הספרייה שתכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי חברת קיבוץ לוחמי הגטאות ובניין המצודה שתכנן האדריכל יעקב מטריקין. בכניסה לקיבוץ ניצב פסל יוצא דופן שיצר יחיאל שמי בתחילת דרכו כאמן והוא ממוקם באחד המקומות היפים שמהם נשקף נוף הכנרת. שתי הדמויות צופות אל לב הארץ במבט אטום, מתבוננות כיצד ישראל שוקעת.

ועל כך ברשימה זו.

.

צימאון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בוילה הנטושה בצומת בית ליד

בדרך לפגישה באזור שמתי לב לווילה נטושה שמרוחקת מכל אזור יישוב וניצבת באמצע השדה המשיק לכביש. חולפים על פני רבים כמוה, שלרוב אלה למעשה בתי באר, אלא שכאן תפסו את תשומת ליבי הקשתות הנושאות את גג הבית והארקדה שבחזיתו. הבית שנבנה ככל הנראה בשנות הארבעים או החמישים תוכנן בידי אדריכל מוכשר כפי שניתן ללמוד מהטיפול בחזית ומהתכנון הפנימי אותו גיליתי כמה דקות מאוחר יותר. גם איכות הבנייה מעולה, היות והוא עזוב שנים רבות, הגג הרוס בחלקו ועדיין אין בו סדקים והוא שלם.

לכל אחד מהבתים האלה יש סיפור, הרי מעטים יעזו לגור הרחק מיישוב, ואולי גם להשקיע את כספם בבית חצר וגם משק. כיום נראה שהבית שייך לרשות מקרקעי ישראל שהקיפה אותו בגדר קטנה ומשולטת שכבר הספיקו לפרוץ אותה מכל כיוון. לא הצלחתי לגלות מי האדריכל ומה זהות הדייר שבנה את הבית. אך יש לי השערה מי תכנן את הבית.

ועל כך ברשימה זו.

.

בר

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: