סיבוב בספר החדש על האדריכל ריכארד קאופמן

יצירתו של האדריכל ריכארד קאופמן זוכה כעת לחשיפה עם פרסומו של ספר חדש. 677 פרויקטים הוא תכנן וכמחצית מהם נבנו. קאופמן שהיה מעודכן היטב בנעשה בעולם ודאג שהעולם יהיה מעודכן ביצירתו, תכנן מאות רבות של פרויקטים החל מיישובים שלימים – כפרים, מושבים, קיבוצים וערים, דרך שכונות ועד בתי מגורים, מבני ציבור, בתי חולים, תעשייה ונוף.

שמונת המאמרים המרכיבים את הספר "ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני" (הקיבוץ המאוחד, 223 עמודים, 68 ש"ח באתר ההוצאה) פותחים צוהר ליצירתו האדירה, שלא רק היתה פורצת דרך בתכנון המרחבי והאדריכלי, אלא גם מסדה פה את התחום.

ועל כך ברשימה זו.

.

16707425_1559490714080505_3060776182092783251_o

נהלל: יצירתו המובהקת ביותר של ריכארד קאופמן ואולי גם של ההתיישבות החקלאית בישראל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בביתן הזכוכית במוזיאון ארץ ישראל

מי שנוסע ברחוב רוקח בתל אביב יכול לצפות על "ביתן הזכוכית", הבולט בראש רכס הכורכר שמצפון לכביש. בשונה מ"מרכז רבין" או מגדל התצפית הסמוכים לו וזועקים לתשומת לב, מצליח ביתן הזכוכית בצניעותו, בעיצובו הייחודי והמאופק לגבור עליהם. הוא נמוך מהם, הושקעו בו משאבים דלים יותר והוא גם הוותיק שבהם – נחנך ב-1959. תכננו אותו האדריכל ורנר יוסף ויטקובר ושותפו אריק באומן.

הביתן השוכן בתחומי מוזיאון ארץ ישראל, משמש לתצוגת כלי זכוכית עתיקים שהבסיס להם היה אוספו של ד"ר ולטר מוזס (ממייסדי "דובק"), שגם יזם את הקמת המוזיאון, אך נפטר טרם פתיחתו. מוזס אגר כ-12 אלף כלי זכוכית בדירתו ברחוב בוגרשוב בה חי בגפו. ב-1953 חתם על הסכם עם עיריית תל אביב על הקמת המוזיאון והביתן בתוכו.

במהלך השנים עבר ביתן הזכוכית תהפוכות במהלך השנים. רוב השינויים לא היטיבו עמו ופגעו באיכויותיו ובערכיו. לפני שלוש שנים בוצעה עבודת חידוש שטיפלה בחלק מהחזית ובקומה התחתונה. אך עדיין, נדרשת עבודה רבה כדי להשיב לביתן את מעמדו תוך התאמה לצורכי תצוגה עכשוויים.

ועל כך ברשימה זו.

.

16587116_1551817661514477_7540622137552809062_o

בעיני נשקפים הנופים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית התרבות בקיבוץ נווה איתן

קיבוץ נווה איתן הוקם במסגרת פרויקט "חומה ומגדל" ב-1938, אך רק שלושים שנה מאוחר יותר נבנה בו חדר אוכל שהחליף צריף ישן. חדר האוכל נחנך ב-1967, רגע לפני שהבנייה באמת הושלמה, מהסיבה שחדר האוכל שפעל בצריף עץ נשרף והחברים נותרו ללא קורת גג לארוחות. למרות המאמצים לא הצלחתי לגלות את זהות אדריכל חדר האוכל.

לעומת המבנה האופקי של חדר האוכל, בולט בקצה השני של נווה איתן "בית קולין" – בית התרבות אותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס. גם המבנה הזה כבר לא מתפקד, אלא שבשונה מחדר האוכל, זהו אחד מבתי התרבות המרשימים ביותר שתוכננו בתנועה ועל אף שעבר שינויים לא מוצלחים, צורתו המקורית והייחודית עדיין אופנתית ורלוונטית. הוכחה לכך ניתן למצוא במספר מבנים שנבנו ממש לאחרונה וגם אליהם אתייחס כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

14700965_1420050871357824_1425864548233970006_o

מתייפה מיום ליום

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית בינת בהר חוצבים בירושלים

דיון במשרד התשתיות העניק לי הזדמנות לבקר בהר חוצבים – אחד המקומות הבודדים בירושלים שבו יש אנשים שבאמת עובדים. שטחו של אזור התעסוקה מצומצם יחסית לגודל העיר, אבל זה מה שירושלים כנראה צריכה, כי נראה שמחנכים בה בעיקר לקבל כסף ולא לעבוד בשבילו.

שווה להתעכב על כמה מהמבנים בהר חוצבים, בעיקר הייתי רוצה להתעכב בבניין הענק שתכנן הרי ברנד (מרכז בק למדע), אך לא בהזדמנות זו. מספרם של אותם מבנים זעיר ולרובם קשה יהיה להחמיא, אבל הם שם. אחד המבנים המרשימים הוא "בית בינת" שתכנן האדריכל מאיר ניר. הבניין בולט בעיקר בגלל שהוא אינו מעוצב כגוש מלבני סתמי, כפי שרוב האדריכלים בחרו לתכנן פה, אלא הוא מדורג כולו. האלמנט שמדגיש את אופיו הייחודי הוא אינו הדירוג, אלא מערך המרפסות המתפרס על פני החזית כולה.

יש פה מחשבה שלצערנו נדירה אצל אדריכלי ישראל, והיא לחשוב לא רק על היזם או על העיצוב, אלא גם על סביבת העבודה של האדם שמפעיל את הבניין. עדיין, הנושא הסביבתי כאן לא מפותח מספיק, כמו גם באזור הר חוצבים כולו – יש פה רק כבישים ובניינים, ללא מחשבה מעמיקה ומורכבת יותר, כמו למשל הצורך במרחבים פתוחים משותפים וציבוריים כאלה שהם לא מדרכה או רחבה מרוצפת וסתמית שכל מטרתה להדגיש את הבניין הפונה אליה (הרחבה בנושא אפשר לקרוא בספר "עיר-תעשייה" בהוצאת רסלינג שבכתיבתו השתתפתי).

ועל כך ברשימה זו.

.

16486900_1541907305838846_6875249368012579825_o

הכוכב הזה מת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

בית הקברות הבריטי ברמלה הוא פנינה של שקט, זיכרון וסדר מטופח, על הגבול ההזוי שבין רמלה ולוד. "הזוי" רק לנגד עיניים מערביות, אבל לתושבים כאן זו המציאות: מצד אחד אזור מסחרי שמשרת את כל האזור, בתי סוהר, ומהצד השני שכונת מגורים של בדואים שמצויים במאבק בלתי פוסק עם הממסד. בין לבין הותירו הבריטים את מיטב בניהם, כאן בתוך האדמה של ארץ הקודש.

פתוח למבקרים מאז נטמנו פה חללי מלחמת העולם הראשונה. החללים האחרונים נטמנו כאן בתום מלחמת העולם השנייה ובשנים הבאות נטמנו כמה גופות נוספות. נוצרים, מוסלמים, הינדים וכמובן – גם 28 חיילים יהודים. לבד מבריטים יש כאן בין השאר צרפתים, גרמנים, מצרים, תורכים, הודים, בלגים, יוונים, איטלקים, קנדים, אוסטרלים – קיבוץ גלויות, ממש כמו הרקע הדתי והעדתי שמרכיב את רמלה של תחילת המאה ה-21.

61 דונם שטחו של בית הקברות. הוא עבר שני גלגולים: בהתחלה תכנן אותו האדריכל סר ג'ון ג'י. ברנט (Sir John J. Burnet), שגם תכנן את בית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים. לאחר מלחמת העולם השנייה עוצב האתר מחדש על ידי האדריכל אלן סטיוארט (Alan Stewart).

ועל כך ברשימה זו.

.

16299846_1536829883013255_7035669578334284131_o

בתוך הכפר קול פטיש מהדהד

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבלוק בערד שתכננו דן איתן ויצחק ישר וקיר אמנות שיצר יוסף שאלתיאל

כשצמד האדריכלים דן איתן ויצחק ישר הציבו קיר בטון חשוף בחזית מתחם המגורים שתכננו בערד, הם לא תכננו לשלב בה עבודת אמנות. זמן קצר לאחר שבניית הבלוק הושלמה באמצע שנות ה-60, הזמין משרד השיכון את האמן יוסף שאלתיאל (2016-1931) לשלב את יצירתו על אותו קיר שנמתח לאורך כמה עשרות מטרים ופונה לשדרה המרכזית.

השיכון שיצרו איתן וישר הוא חלק מסדרת עבודות מרתקת שיצרו השניים ביפו, דימונה ירושלים וגם בערד. השיא של אותה עבודה היה בראשון לציון – פרויקט שלא נבנה. שאלתיאל שהתפרסם בעיקר הודות להישגיו בויטרז'ים, הוכיח כאן את מיומנותו בעבודה עם ברזל.

ועל כך ברשימה זו.

.

16113168_1533228263373417_7679339688336195355_o

עס קומט פֿון גהינום

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במגדל הנביאים

"16 קומות של 'אקשן' שיהוו את מרכז העניינים של חיפה" – כך ניבאה ג. יפית במאמר שיווקי שהופיע ב"מעריב" באוקטובר 1985 את 15 הדקות של "מגדל הנביאים" שנמצא בשכונת הדר הכרמל בחיפה. את הפצע הזה הותיר האדריכל משה צור, תוך שהוא דורס את ההתנהלות השוטפת של המקום ומפורר אותה ללא סיכוי משמעותי לחזור ולהתאושש מהחורבן שבא על העיר התחתית ב-1948 ולאחר מכן בשכונת הדר בשנות ה-80.

זו ללא ספק עבודת המפתח ביצירתו של משה צור ודרכה ניתן לבחון ולקרוא את כל העבודות שבאו אחריה. אלה עבודות בהן בא לידי ביטוי ניסיון העתקה לא מוצלח מבניינים שסביר להניח שנחשף להם בז'ורנלים וביקורים בחו"ל של שנות ה-80. באמצעות יזמי נדל"ן הצליח לשתול אותם במרחב הישראלי.

החלק השלישי ברשימה חושף את תולדותיו המרתקים של המגרש, ועל כל הבניינים שניסה לבנות בו האדריכל שמואל רוזוב במשך 42 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

14543771_1405627512800160_3816509189329196802_o

מקץ אלפיים שנות גלות, שואה, תקווה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבאר השלום בלוד

בתפר שבין רמלה ללוד מחברת דרכת עתיקה שנקראת כיום רחוב ירושלים. עד לפני שמונים שנה היא חצתה פרדסים ולאורכה פוזרו כמה מבנים מיוחדים. אחד מהם הוא מבנה באר המכונה כיום "באר השלום". הכביש הוא סואן, אך עדיין קיים קשר עין הדוק בין מבנה הבאר ובין עץ השקמה הגדול הניצב בצידו השני של הרחוב. למרגלות העץ קוביית אבן מטויחת שעליה שרידי כתובת הנצחה לזכרה של הנרייטה סולד שנהגה לעבור כאן בדרכה לכפר הנוער בן שמן, ולנוח מעט מתחת לעץ המיוחד.

לוד כמו רמלה שכנתה, עשירה ברבדים היסטורים הבאים לידי ביטוי במבנים ובצמחים. המצוקה החברתית והכלכלית בהן שרויות שתי הערים פוגעת ללא הפסק באותם ערכים, שנותרים מוזנחים והולכים ומתפוררים. בשונה מרמלה, ללוד יש כבר תכנית מתאר חדשה שמציגה סדר יום לעיר שאמנם ניתן להתווכח על איכויותיו, אך מדובר בהישג לעיר שהיתה שקועה שנים כל כך ארוכות במצוקותיה המגוונות. המצב של באר השלום מייצגת היטב את המצבה של לוד: הזנחה מול טיפוח, אך ללא רציפות וללא הגיון ברור לעין.

ועל כך ברשימה זו.

.

16112632_1522558227773754_4689479009755697244_o

כשהחושך גובר כל תמרור משקר

להמשיך לקרוא

סיבוב בקניון עזריאלי רמלה

רמלה היא כמו ילד בעייתי בבית ספר: הרבה פוטנציאל אבל לא ממומש. יש בה היסטוריה עשירה, אוכלוסיה מגוונת ויש לי שני דברים שאני אוהב בה: אוכל ואת זה שטיילתי בה פעם עם רוני. בימים אלה משלימים את תכנון קו הרכבת הקלה של הקו החום שמתוכנן לחצות אותה וזו סיבה מספיק טובה לבקר בה. הקו החום יתחיל במערב ראשון לציון, יחצה את צריפין, באר יעקב, רמלה ויסתיים באזור התעשייה שבצפון לוד.

בקניון עזריאלי רמלה מתוכננת הרכבת לפנות צפונה לרחוב הרצל. כאן החלטתי לעצור ולהכנס לקניון שתכנן האדריכל אבנר שר, כדי לראות איך קבוצת עזריאלי בונה קניון ברמלה. ההרגשה היא שעזריאלי גורם לאנשים להוציא כסף על דברים שהם לא צריכים ולהותיר אנשים מאושרים לרגע זעיר. זו המורשת של דוד עזריאלי וככה צריך לזכור אותו, ולא יעזור שום פסל דבילי שהוא יציב בכניסה או באמצע הקניון שמציג את עצמו כדמות הרואית. היחידים שלא התחברו לקניונים הם הקשישים – אותם עזריאלי עד עכשיו לא הצליח לחלוב. אבל בתי האבות שהקבוצה מקימה בימים אלה הולכת לכבוש גם אותם ולנקנק את שארית כספם. בינתיים, בקניון רמלה מתעוררים לעוד בוקר. ומה קורה במקביל בשוק?

על כך ברשימה זו.

.

15895453_1519034614792782_6983527112290653788_o

תן לי צבע אחד חי מאלף גוונים מתים

.

להמשיך לקרוא

אירוע ההשקה לספר מקס ישראליאנה נדחה בשבוע

אירוע ההשקה לספר מקס ישראליאנה (עליו כתבתי כאן) נדחה בשבוע.

ההשקה תתקיים ביום חמישי 19.1 בשעה 20:00 באותו המקום – הגלריה במכון טכנולוגי חולון.

במהלך הערב ניתן יהיה לבקר בתערוכה ולשמוע את עופר בדרשי על עולם הפרסום באותן שנים.

הכניסה חופשית!!

.

exhibition-new-date

19.1

.

דף האירוע בפייסבוק

.

סיבוב ביד קנדי

190 שנה לאחר הכרזת העצמאות של ארה"ב, נחנך ביער הסמוך למושב עמינדב, אתר ההנצחה לזכרו של ג'ון פ. קנדי שנרצח שלוש שנים קודם לכן. ב-4 ליולי 1966 הגיעו אלפי ישראלים ואורחים מחו"ל לפסגת ההר, לאתר ייחודי שהצטרף אמנם לעוד מאות אתרי הנצחה שהישראלים הזדרזו להקים בפחות מעשרים שנות קיומה של המדינה, אלא שכאן הצטרף יד קנדי לסוג של אתרים מורכבים יותר והוקמו באותן שנים: אוהל יזכור ביד ושם (בתכנון אריה שרון ואריה אל-חנני, 1957), אנדרטת ביתניה בפוריה (בתכנון חיליק ערד, 1964), אנדרטה לחללי הצוללת דקר בהר הרצל (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס, 1969), ואנדרטת חטיבת הנגב בבאר שבע (בתכנון דני קרוון, 1968). אתרים שהם יצירה אדריכלית מופשטת, וכאלה המעניקים למבקר חוויה ייחודית של מבט אחר על המציאות.

בתחרות מצומצמת זכתה הצעתו של האדריכל דוד רזניק (2012-1924), שהציג מבנה דמוי עץ קטוע. הרעיון המקורי קסם לשופטים והם ראו בו פוטנציאל לפיתוח. ואכן, רזניק לא ניתקע או התאהב בהצעתו המקורית, ומיד לאחר הזכייה בתחרות הוא ערך שינויים מפליגים בהצעתו.

ועל כך ברשימה זו.

.

15895438_1516040531758857_8171333968269268167_o

צלחת טחינה בצילום של ליאור דרור

.

להמשיך לקרוא

ספר חדש על עיצוב ישראלי "מקס ישראליאנה"

קוראות וקוראים טהורים!

"תארו לכם שאתם ערבים החיים בטול כרם או בקלקיליה, או על ההרים, מול הים התיכון, מה אתם רואים, מה? מדינת ישראל עושה לכם סטריפטיז, זה מה שאתם רואים, סטריפטיז! ירוקה, עולה כפורחת, משגשגת, מנצנצת בלילה בשלל אורות שלה. ומה שאין העין הערבית רואה משלים הדמיון: איזה חיים משוגעים עושים שם היהודים עם היהודיות! עכשיו, אתם יודעים מה קורה לגבר בריא כאשר הוא רואה סטריפטיז מלהיב?". בציטוט החמוד הזה של עזר ויצמן בחרתי לפתוח את הספר החדש בו לקחתי חלק.

"מקס ישראליאנה" מתפרס על פני 382 עמודים והוא תוצר של עבודה של צמד המעצבים המכונים Public School, עבודה שארכה שנתיים. הפסר מציג פריסה רחבה של דימויים אסתטים, ברובם יומיומיים, המייצגים את ישראל בין השנים 1977 ו-1995. תקופה שנפתחת בעלייתו של בגין לשלטון ומסתיימות עם רצח גולדשטיין במערת המכפלה ורצח רבין בתל אביב. שנים של מלחמות, כיבושים ונסיגות, הסכמי שלום, משברים כלכליים, פריחה של ענף המלונאות באילת ובטבריה, נסיקת עולם הפרסום, ערוץ 2, כיף כף, קניונים, תיסלם ופלאטו שרון, דולפינריום וקולוסיאום, מק דייויד ודיזנגוף סנטר, יצחק שמיר וראש אינדיאני.

הספר מורכב מעבודת ליקוט מעמיקה שביצעו Public School – אסף כהן וג'ואנה אסרף, שעיצבו לאחרונה גם את הספר על משרד "נדלר נדלר ביקסון גיל". החלק שלי בספר הוא בעיקרו הטקסטים הממלאים אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

max-book-cover-jpg

גן של פלסטיק

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשרידי מפעל בריטי מתפורר

הבריטים הפכו את האזור שבסביבת שוהם לאחד מהמוקדים המרכזיים של הצבא ששרידים מעטים ממנו נותרו בשטח. היות ובסיס בית נבאללה עדיין תפוס על ידי הצבא, אז אין אפשרות לדעת מה יש בפנים. אך בסמוך לו ישנם שטחים שפתוחים לציבור ושם אפשר לראות מה נותר. רוב השרידים הם של מערכת מסילת הרכבת שהתפצלה כאן למספר מסילות ששרתו את המתקנים השונים שפעלו באזור וכמובן שאין כבר לא רכבת ולא בריטים. מהמתקנים שננטשו עם סיום המנדט הבריטי כמעט ודבר לא שרד, אבל כן שרד מפעל מוזר ונטוש. לאחרונה חשפה האדריכלית שרי מרק במסגרת מחקר שערכה בעבודת דוקטורט, את ייעודו של המפעל. הוא עדיין ניצב בחורשת איקליפטוס והסיבוב בו שווה.

בסיס בית נבאללה שכן סמוך ללוד שם היתה צומת מרכזי של רשת הרכבות המנדטורית, וכן סמוך לשדה התעופה ובכלל במרכז ישראל – היתרון הזה נשמר גם היום ולכן הצבא הישראלי ממשיך להחזיק ולפתח אותו. הוא קרוי על שמו של כפר פלסטיני שחוסל ב-48' ועל שרידיו ועל אתרים אחרים באזור כתבתי כאן. הבסיס הבריטי היה מהגדולים באזור והגיע עד השטח הגובל כיום בשוהם. במהלך השנים, נסוג הצבא מחלק נכבד משטחי הבסיס ההיסטורי, וכך מצד אחד נחשפו חלק מהמבנים והשרידים ההיסטורים שנשמרו בבסיס ולכן המודעות הציבורית להם יכולה לסייע בפיתוחם. מצד שני כעת השרידים מופקרים ואם הפיתוח לא יתממש אז סביר להניח שהם יתפוררו ויהרסו.

ועל כך ברשימה זו.

.

15068473_1446850152011229_2289743179504942078_o

ציף ציף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במרכז המחול הלאומי של צרפת

במשך שנים עמד בניין הבטון שבנתה עיריית פריס נטוש. המיקום הבולט לצד צומת מרכזי ועל גדת תעלת מים (Canal de l'Ourcq), הפכו את המקום לתזכורת כואבת, עד כמה החזון האדריכלי יכול לקרוס ברגע שהוא נפגש עם המציאות ועם אנשים שצריכים להשתמש בו. האדריכל ז'ק קאליס (Jacques Kalisz) שתכנן אותו ב-1972 היה חסר ניסיון בהובלת פרויקט בקנה מידה כזה והתוצאה כנראה היתה יכולה להיות ברורה מראש, אך הפרויקט נבנה ונכשל בגלגולו הראשון. הבניין הוא גדול במיוחד היות והכיל במקור אכסניה ל-13 ארגונים שונים כמו לשכת תעסוקה, לשכת מס, איגודים מקצועיים, בית משפט ותחנת משטרה, כשכל אגף היה נפרד ורק אולם גבוה וצר ובו מערכת מדרגות ורמפות קישרה בין חלקיו השונים. לקאליס היתה תפיסה אוטופית לה נתן ביטוי באמצעות האדריכלות ולבניין הזה הוא קרה "ארמון העם".

באמצע העשור הקודם העבירה העירייה את הבניין למרכז המחול הלאומי של צרפת (Centre National de la Danse). השיפוץ הראשון בוצע מבלי לפגוע בבניין המקורי והחל משנה שעברה חיים חדשים החלו בו. צמד האדריכליות אנטונט רובן וקלייר גאיס (Antoinette Robain + Claire Guieysse) בחרו לשמור ככל הניתן על הבניין המקורי ולגעת בו כמה שפחות – כך הצהירו וכך גם ביצעו. הודות לכך זכו בפרס האדריכלות הגבוה ביותר הניתן בצרפת – Prix de l'Équerre d'Argent. אך עדיין המרכז למחול התקשה לתפקד בבניין ולפני שנתיים נערכה תחרות חדשה לטיפול בשטחים הציבוריים בניין וביצועה של התכנית מושלם בימים אלה. צמד האדריכלים סירל ברגר ולורן ברגר (Cyrille Berger + Laurent P. Berger) שזכו בתחרות, ערכו מעט שינויים אך המשיכו לשמור על אופיו המקורי של הבניין.

ועל כך ברשימה זו.

.

15403705_1479460908750153_1873177207553909960_o

dns

.

להמשיך לקרוא

ספר חדש על אדריכלות ישראלית ב…פולנית

קוראות וקוראים קדושים,

לאחר עבודה של כמעט שנתיים יצא לאור ספר ראשון מסוגו על אדריכלות ישראלית. הספר שנקרא Adrichalim חושף את תרומתם של אדריכלים ילידי פולין שפעלו בישראל במאה העשרים. ייחודו הוא בשפה בה נכתב: פולנית. לכן, הקורא העברי לא ימצא בו עניין משמעותי, אך אם אתם דוברים פולנית סביר להניח שתזכו בנקודת מבט אחרת על האדריכלות הישראלית.

את הספר המתפרס על פני 202 עמודים, יזמה וערכה בוגנה שוויונטקובסקה (Bogna Świątkowska) מהדמויות הבולטות בזירה האינטלקטואלית העכשווית בפולין. תרומתי לספר היא בפתח דבר ובתצלומים. הספר כולל שני מאמרים נוספים ולקסיקון המציג 20 אדריכלים כמו שמואל ביקלס, אבא אלחנני, פנחס היט, משה גרשטל, צבי הקר, נחום זולוטוב ואריה שרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

%e2%80%8f%e2%80%8f%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a7-%d7%a9%d7%9c-15747928_10209493366024627_2047819364_o

אדריכלים בפולנית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באחד המבנים הנטושים והמוזרים בחיפה

הבניין הענק והנטוש שמשקיף על הים ועל מפרץ חיפה הוא תעלומה. הוא ניצב פחות משלושים מטר מרצועת החוף, פרויקט שהיום רשויות התכנון והבנייה לא היו מאשרות בגלל הקרבה לים. למרות שסביר להניח אם יואב גלנט שר השיכון אז הכל אפשרי.

בשנות ה-70 הוא תוכנן, כך נראה לפי הסגנון, וספק עם בנייתו הושלמה אי פעם. הוא ניצב פרוץ בקצה אזור התעשייה הצפוני של חיפה וסמוך למסופי מכולות המתפקדים כעורף לנמל חיפה הסמוך.

רק בטון חשוף שבקטעים ממנו כוסה באמנות רחוב שנוצרו בשנים האחרונות. הבניין מזוהם בפסולת, אבל לא מצליח להתחרות בזיהום של חוף הים הסמוך לו. כבר נדוש לגמרי לציין את הפוטנציאל המבוזבז של חיפה, ועל היכולות הבלתי צפויות של ראשי העיר ב-47 השנים האחרונות לתקוע את העיר ולהשקיע במיזמים חסרי תוכן שרק חולבים את הקופה הציבורית (האצטדיון למשל). הבניין הענק הזה וסביבתו המוזנחת היא עוד דוגמה לאוזלת ידה של הרשות המקומית. בחיפה יש יותר מידי פרויקטים מרהיבים שהם גם כושלים ונטושים: בית אגד, שוק תלפיות, מלון הר הכרמל (טלטש), מתחם בית הספר המקצועי שו"ב והרשימה עוד ארוכה.

ועל כך ברשימה זו.

.

15625952_1495544760475101_7145557804452950016_o

שנסון ללבנון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמונה

האקזיט של השנה. למדתי משהו מעמונה ואת הפוסט הזה אני כותב מהבית החדש שהקמתי בחצר המסגד במג'ד אלכרום. נראה מי שינסה להזיז אותי מכאן. בלי מיליון שקל לפחות אני לא מתפנה ואתם מוזמנים להצטרף. שלא כמו הפראיירים חסרי האמונה מלפני חמש שנים בשדרות רוטשילד, שם רק הג'ינג'ית ושמולי קיבלו אחלה ג'ובים בכנסת וכל השאר ממשיכים לחפש את עצמם, הפעם כולם רואים את הכסף הגדול.

בעמונה הסתובבתי פעם אחת ויחידה. זה היה בפברואר 2011 לקראת כתבה שתכננתי לפרסם באתר xnet שעלה לאוויר חודש לאחר מכן. חשבתי אז שראוי לפתוח את מגזין האדריכלות של האתר, הראשון שמתפרסם כמוהו בארץ, במגוון של כתבות ועם דגש על מקומות שהם לא רק תל אביב. לבסוף, הכתבה על מבנה המועדונית בנתיבות עלתה לצד כתבה על בניין הבימה שהיה אז בבנייה והסתובבתי בו עם רם כרמי וכן מאמר על ספר אדריכלות שיצא באותה עת. אבל הכתבה שתכננתי על עמונה לא נכתבה בסוף. היה נראה אז יותר מידי הזוי לכתוב על גבעה עם כמה בתים, חלקם מאוכלסים, חלקם אטומים וחלקם הרוסים.

הזוי יותר היה לראות השבוע את ביבי מופיע בהודעת התרפסות לתושבי עמונה שצילם בלשכתו. נדוש כבר לציין כמה מפתיע לגלות שכמה עשרות אנשים מעסיקים כל כך הרבה את ראש הממשלה, לעומת מיליון בעיות ואתגרים אחרים שעומדים בפתחה של הממשלה, אך נדחים לטובת אדוני הארץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

15675705_1491544667541777_4114749538123152938_o

בני שומרון מחכים על ההר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ אילות

התמזל מזלו של קיבוץ אילות, הקיבוץ השיתופי הדרומי ביותר בעולם, שחדר האוכל הענק שלו ממשיך ומתפקד כל ימות השבוע. כיצד הם עשו זאת? (1) קהילה חזקה. (2) שילוב וניצול נכון של מוסדות חינוך ותיירות ו-(3) כשרון עסקי וקולינרי.

הסמיכות הגבוהה של הקיבוץ לעיר אילת נותנת את כל הסיבות למוסד שלכאורה מיושן כמו 'חדר אוכל' לאבד את משמעותו. למעשה יש רציפות וגדר הקיבוץ משיקה למבנים הצפוניים של העיר. אך אולי דווקא הסמיכות המידית היא שהביאה את החברים להמשיך ולהחזיק במובהקות החברתית והכלכלית של אילות לעומת אילת, והיא גם זו שהביאה בסופו של דבר להצלחתה הכלכלית.

שלושה חדרי אוכל נבנו באילות לאורך השנים. הראשון הורכב מצמד צריפי עץ שעמדו נטושים בשנים האחרונות ובקרוב יחודשו ויהפכו מקום לביקור ולארכיון הקיבוץ. השני אותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס (מילק) משמש כיום ספרייה, מועדון ומשרדים. חדר אוכל נוסף תכנן האדריכל ישראל גודוביץ אך הוא לא בוצע. את חדר האוכל השלישי תכנן האדריכל אלכס גרינבאום, והוא כאמור משמש גם היום, פעיל ומוצלח שמתחתיו פועל אולם מופעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

11053388_1221138797915700_7094877177211431898_o

אין כמו קוסקוס צהוב

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: