סיבוב שישי על תמונות אדריכלים

מופיעים כאן 40 אדריכלים ואדריכלי נוף וגם אמן אחד. עם כולם נפגשתי בשנים האחרונות, שוחחתי ולמדתי על יצירתם וגישתם. זו רשימה שישית (1, 2, 3, 4, 5) שנפתחת עם בתיה מלול אותה פגשתי בבית ספר שתכננה ביבנה, ונחתמת עם חיים קהת אותו פגשתי במשרדו שבתל אביב.

את תוצרי המפגשים ניתן למצוא כאן בבלוג או באתר Xnet, ונדיר מאד שבסופו של דבר לא ניגשתי לכתיבה מסיבות שונות (והן תמיד היו משונות). נעים להיזכר עכשיו באותם רגעים מהעבר, ולבטא בכמה משפטים את הסיפורים שליוו כל אחד מהמפגשים.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

החול יזכור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון מצדה הנטוש בערד

9 שנים לבלוג "חלון אחורי", ונראה לי נחמד לפרסם רשימה על מבנה נוסף בערד, זאת מאחר והרשימה שפתחה את הבלוג היתה גם היא על מבנה בערד – המצפור שיצר יגאל תומרקין שהחודש מציינים 50 שנה להקמתו. מטרים ספורים מהמצפור ניצבים שרידי "מלון הפאר של ערד" – הוא "מלון מצדה" אותו תכנן האדריכל יהויכין גור. המלון שנפתח לציבור ב-1969 לא שרד שנים רבות, בגלל שרשרת של אסונות וכשלונות. 

היום כשאני מסתובב במצפור, אני מודה שאולי עדיף לתת למקום הזה את השקט הראוי לו, ולהימנע מכל פיתוח רועש והמוני. שרידיו המתפוררים של המלון שנראה שלא ניתן יהיה עוד לשקם אותם, מייצגים את החלום והחזון שעמד בבסיס הקמתה של ערד. שיחה קצרה עם ראש העירייה שמחדיר רוח חדשה למקום, ומשתתף בכל אירוע תרבותי שמארגן המרכז לאמנות עכשווית בערד, הותירה רושם חיובי ואופטימי.

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיניכם היא פרוצה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם בכפר ויתקין שעובר עכשיו שיפוץ

בית העם של כפר ויתקין עובר עכשיו חידוש והרחבה. הבניין שנחנך ב-1939 בתכנונו של האדריכל אריה שרון היה במשך יותר מעשרים שנה נעול ועזוב. עשרות שנים אירח האולם בין כתליו את טובי הזמרים והשחקנים הישראלים. התקיימו בו גם כנסים וועידות של גופי התיישבות ותנועות פוליטיות, שההחלטות והמהלכים שהתרחשו בכנסים אלה שינו את פניה של הארץ.

כרגע מכוסה מוקף בית העם בפיגומים ובתומכות, ויחד אתו גם מגדל המים הניצב בסמוך לו שעובר שיפוץ יסודי. היות והבניין לא הוכרז לשימור, עבודות השיפוץ אינן נאמנות למקור ומשהו מרוח הבניין המקורי נעלמה. תערוכה מקיפה על יצירתו של שרון תפתח בעוד כחודשיים במוזיאון תל אביב לאמנות, ולקראתה נערך קיטלוג יסודי של עבודותיו שאותרו באוסף המשרד. בארכיון שרון אין זכר לתכניות או תצלומי הבניין, המהווה נדבך ביצירתו, ולכן סביר להניח שהוא גם לא יופיע בתערוכה.

ועל כך ברשימה זו.

.

שביר מתפורר בקלות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם הנטוש במושב חרות

בתי תרבות נטושים ופרוצים הם דבר נפוץ. התרבות כבר לא מה שהיתה וכך גם החברה והבתים האלה איבדו את משמעותם ומעמדם. עדיין, יש ישובים שיודעים להעריך את "הביחד" ומקפידים להשקיע ותחזק היטב את אותם נכסים משותפים, ויש כאלה שלא. גורלו של בית העם במושב חרות שבעמק חפר הוא כזה.

תכננו אותו האדריכלים איליה בלזיצמן ואנדרי לייטרסדורף – ממשרדי האדריכלים המשגשגים בארץ באמצע המאה הקודמת שהתמחו במבני ציבור במרכזי הערים כמו גם במושבים ובהתיישבות הכפרית. מאז שנחנך בית העם במושב חרות ב-1957, השתנו הזמנים – יוקרתו של המושב עלתה ומצבו של הבית הדרדר ונותר כפצע בלב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מי ימלל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתי ספר 25: הבינלאומי בקופנהגן

במדור האחרון שפרסמתי בכתב העת "הד החינוך" בחרתי להציג את בית הספר הבינלאומי שנפתח לאחרונה בנמל של קופנהגן. בית הספר אותו תכנן משרד האדריכלים C.F Møller, הוא ככל הנראה אחד המורכבים והיקרים שנבנו בעולם, והוא גם אחד החדשניים שבהם, כזה המיישם באופן מרבי את הגישות החדשות בתחום התכנון והפדגוגיה של מוסדות חינוך. ספק אם בישראל ניתן לבנות מוסד שכזה, למרות כל אותם תקני בטיחות מחמירים, לוחות זמנים מלחיצים וכמובן תקציבים דלים.

בתשע השנים האחרונות פרסמתי בקביעות ב"הד החינוך" שני מדורים על תכנון מוסדות חינוך בארץ ובעולם, ומאמר קצר זה חותם את המדורים האלה. את בית הספר בחרתי עוד לפני שהתבשרתי על הסגירה. מאז התלבטתי אם לפרסם מאמר מסכם, אך לבסוף החלטתי לדבוק בבחירתי המקורית ולהציג את בית הספר המיוחד הזה.

לכבוד השנה החדשה הוחלט ב"הסתדרות המורים" כי כתב עת לחינוך הוא עניין לא רלוונטי, ולכן הוצאתו לאור שח "הד החינוך" הופסקה. "הד החינוך" היה הוותיק מבין כתבי העת שיצאו לאור בישראל – מאז 1927! מדובר בבמה עצמאית, איכותית ורב-תחומית שאם לא הכרתם אז הפסדתם. סגירתה מעידה על מצב החינוך והדמוקרטיה בישראל ועל גישתם הירודה של מקבלי ההחלטות. 

נחזור לבית ספר בקונפהגן שמייצג את ההפך: שמירה על מסורת וקשר בין תחומים שונים בשילוב חדשנות, תוך טיפוח דור העתיד. ועל כך ברשימה זו.

.

צוללת אין פה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במלון גולן בטבריה

כשנתקלתי בגלויה משנות ה-60 של בית מלון ב"ארכיון אדריכלות ישראל" לפני חצי שנה, סקרן אותי מאד לגלות איך נראה המלון הזה היום. ההזדמנות הגיעה ביום שישי כשעצרתי בטבריה ובין השאר בקרתי לכמה דקות במלון שהופיע בגלויה. מתברר שהיה זה "גורד השחקים" הראשון שהוקם בעיר, ויזם אותו חלוץ התיירות המודרנית בעיר – דב גוברמן. את המלון פתח גוברמן לראשונה בעיר העתיקה ב-1918 וקרא לו על שמו, עד שהמשפחה מכרה אותו ב-1973 ומאז הוא נקרא מלון גולן. אם לא היו משנים לו את השם אז היתה לו את הזכות המלאה בשנה הבאה לציין 100 שנה להקמתו והוא היה מוכתר באופן רשמי כבית המלון היהודי הוותיק ביותר בארץ.

צמד אדריכלים לא מוכר לי – לאוניד מצוב ופ. הוכפלד יצרו יחד יצירה מודרנית ופיסולית בנוף העירוני שהלך והצטופף בצפון טבריה, סוג של נקודת ציון במרחב. מאז הוקם המלון לפני 53 שנים, צמחו ברחוב אחד העם ובסביבתו עוד כמה מלונות ובראשם מלון "קלאב הוטל טבריה" שנפתח ב-1984, אך קדם לכולם היה פה מלון אליזבט שנפתח כבר בשנת 1929 – שלושתם מלונות שסימנו תחנות משמעותיות בהתפתחות התיירות באזור.

ועל כך ברשימה זו.

.

גרנד הוטל (אוסף הגלויות של ארכיון אדריכלות ישראל)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובתי התרבות בקיבוץ רביבים

רביבים שממוקם במרכז הנגב התפרסם כ"הקיבוץ של גולדה מאיר", היות ובתה שרה היתה חברה בו ואירחה את אמה בקביעות. גולדה מתה לפני 39 שנה, חדר האוכל ממשיך לפעול כל יום, השיתופיות נותרה והרפת אותה באתי לראות השתכללה. רק הבתים של הבדואים שיושבו כאן בסביבה בשנות ה-90 "באופן זמני לשבועיים", הולכים וסוגרים על הקיבוץ שהוקם כאן בלב המדבר ב-1949.

את הקיבוץ תכנן וליווה לאורך שלושים שנותיו הראשונות האדריכל שמואל ביקלס (מילק). הוא תכנן בו גם את שני בתי התרבות – "בית גולומב" ו"מרכז גולדה". אליהו גולומב היה קשור באמצעות תנועת הנוער העובד והלומד שחבריה הקימו את רביבים. לעומתו, גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, כאמור התארחה בו באופן קבוע והיתה לה היכרות ידידותית ומשפחתית עם החברים בקיבוץ. הקשר בין מאיר והקיבוץ נשמר עד היום, היות ובקיבוץ לא רק קיים אולם מופעים הקרוי על שמה, אלא גם ארכיון בו שמור חלק מעזבונה. הצעתו של ביקלס לחדר אוכל נדחתה והעבודה נמסרה לאדריכלית שלי ניסים, שבנתה חדר אוכל גדול, שצמוד לו עדיין "הצריף הגרמני" הישן ששימש את החברים כחדר אוכל ומטבח ומשמש כיום לאחסנה.

זהו חדר האוכל ה-100 שאני כותב עליו.

.

-0-

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על העבודה החדשה של אירית חמו בעקבות התבליט בתיאטרון ירושלים

בשבוע שעבר הוצבה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב עבודה חדשה של אירית חמו, ומתייחסת לתבליט הבטון שיצר יחיאל שמי לפני כמעט 50 שנה. התבליט הוא חלק בלתי נפרד מחזית בניין תיאטרון ירושלים שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל ונחנך ב-1971.

בספר שפרסמתי עם צבי אלחייני על עבודתם של נדלר-נדלר-ביקסון-גיל, שהתמידו לשלב אמנות ישראלית בבנייניהם לאורך שישים שנות פעילות, מספרת שולמית נדלר שהיא עצמה הכירה את שמי עוד משנות ה-40 בתל אביב, ואילו שמואל ביקסון, שותפם הראשון של הנדלרים, סיפר שהיה חבר של שמי בקיבוץ בית הערבה שם עסקו השניים בפיסול. הקשר הכפול של המשרד עם שמי זימן שיתוף פעולה יצירתי ופורה בבניין תיאטרון ירושלים שתכננו בעקבות זכיה בתחרות. כעת מהווה התבליט השראה לעבודתה החדשה של אירית חמו.

אירית חמו (56) מהאמניות הבכירות והמוערכות שפועלות כאן, מרבה להתבונן במבנים שמקיפים אותה והנוכחות של האדריכלות היא אלמנט שחוזר ומופיע ביצירתה באופן ישיר או עקיף. חמו מתעמקת כבר תקופה ארוכה באמנות הישראלית שנוצרה בעבר במרחב הציבורי, ודרכה היא עוסקת בעיקר בסוגיות של זיכרון וזהות. היא מעניקה לה פרשנות עכשווית, מפרקת ומרכיבה אותה מחדש וזה מה שהיא עושה עכשיו לעבודה של יחיאל שמי בתיאטרון. לעומת הבטון החשוף, הקשה והיציב בו עשה שמי שימוש במקור, יצרה חמו את העבודה משכבות של אבק ביתי אותו אספה מחברים. לעומת העבודה העמידה וההרואית של שמי, העבודה של חמו תיהרס ותחוסל ברגע שתינעל התערוכה "בעיות השעה".

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיות השעה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באורחן הכרמל נטוש

כבר עשור שאורחן הכרמל נטוש. זהו אחיו הקטן של אורחן דברת עליו כתבתי כאן וגם אותו תכנן האדריכל יוסי עמיר. היוזמה להקמת האורחן היתה של הקיבוצים רמות מנשה ועין השופט. ההתחלה היתה מבטיחה ובעיקר העניקה לחובבי האוכל הזדמנות לאכול גלידת Mövenpick טרייה. לצערי ולצערם כמובן של היזמים, העסק שנפתח ב-1997 עם בשורה חדשה לזירה הקולינרית הישראלית לא הצליח, הוא נסגר וננטש.

לפני חצי שנה כשעברתי במקום, ראיתי חבורה של גברים עומדת בכניסה. התברר שהחבורה מירכא שוקלת לרכוש את הנכס ולחזור ולהפעיל אותו כמסעדה וחנות. הם התלבטו ושאלו לעצתי כשראו שאני יודע כמה דברים על המקום. שבוע שעבר עצרתי שם שוב ונראה כי הם לא ביצעו את הרכישה והמקום נותר פרוץ ונטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

טנא ירוק, פרח לבן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכונים שתכננו הנדלרים בשכונת טלביה רגע לפני הריסתם

הקדמתי לביקור במגדל התצפית ולכן הלכתי לחפש את מתחם הבלוקים בשכונת טלביה, אותו תכננו האדריכלים נדלר-נדלר-ביקסון ובנייתו הושלמה ב-1962. האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בשיתוף האדריכל שמואל ביקסון מיעטו לתכנן מגורים לאורך שנות עבודתם (2010-1946). עדיין, הם הצליחו לגעת לאורך השנים בתחום וליצור טיפוסים שונים ומגוונים של מגורים, החל מוילות קטנות, בלוקים, מעונות סטודנטים, הוסטלים לעולים חדשים, שכונה ניסיונית, מגורים למשפחות אמנה, מגורים לחרדים, מגורי יוקרה בצפון תל אביב ועד מתחם של וילות ומגדלים בגאנה שבאפריקה.

הבלוקים בטלביה כוללים 48 יח"ד בשלושה בניינים דומים בעיצובם אך שונים זה מזה במספר הקומות ובאופן פריסתם במגרש. ברשימה זו אתמקד בנושא העיצובי בו מורגשת גישתו של האדריכל שמואל ביקסון שהכניס למשרד את הסגנון הברוטליסטי, הן במישור החומרי והן בזה הצורני. בימים אלה נידונה ברשויות התכנון תכנית להריסת שניים מהבלוקים לטובת הקמת מבנים חדשים בתכנון האדריכל מתי רוזנשיין, והרמתי טלפון לשוחח אתו על הפרויקט החדש.

ועל כך ברשימה זו.

.

1962

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובית הכנסת בקיבוץ שלוחות

למרגלות הגלבוע שוכן כבר קרוב ל-70 שנה הקיבוץ הדתי שלוחות, עדות לכך שדתיים מסוגלים להקים ישובים המתבססים על רעיון אוטופי שיתופי, של עבודת אדמה, תעשייה ותיירות. שלוחות הוא גם דוגמה לשיתופיות בין קיבוץ דתי וקיבוץ חילוני – רשפים. שני הקיבוצים הוקמו בסמיכות זמנים וגאוגרפית ולאחרונה הקימו השניים על אדמותיהם בתמיכת הסוכנות היהודית, את היישוב הקהילתי שלפים – יישוב דתי-חילוני.

בית הכנסת בשלוחות הוא פנינה אדריכלית נוספת שתכנן האדריכל יוסף שנברגר (1965) וחדר האוכל המתאפיין בסגנון ברוטליסטי הוא של האדריכל לאון שרמן (1981). שני המבנים ממשיכים לפעול מידי יום ולתפקד בייעודם המקורי כמרכז לקהילה המקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

אורות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית מוסה שהין בדרום רחובות

אחרי הסיבוב בבית הספר הצהוב ביבנה הירוקה, קפצתי עם ליאור לראות את המתחם של מוסה שהין בדרום רחובות. שני הבתים הנטושים בולטים היטב לכל מי שנוסע על כביש 411, ורק שנכנסים לבתים עצמם, אותם עזבו דייריהם המקוריים בנכבה ב-1948, מגלים שרשות מקרקעי ישראל חובבי הברוטליזם שפכו כאן את התכולה של 40 משאיות בטון. כך הם הרסו את שתי הווילות ההיסטוריות האלה.

לפני 7 שנים בקרתי פה בפעם הראשונה. רוחות הרפאים עדיין ריחפו בסביבה והתחושה היתה שמשהו לא טוב קרה כאן. אחרי הביקור בזמנו סקרן אותי לדעת מי היה גר כאן, ולאחר תחקיר הצלחתי להשיג את אחת מבנות המשפחה המתגוררת כיום ביפו . היא חשפה לי את יחסה של המשפחה למקום מאז 1948. פרסמתי אז רשימה על המקום, ורשימה זו חוזרת ומביאה חלק מהדברים שהבאתי אז, עם תוספות וכן שיחה עם הארכאולוג שחפר באזור לאחרונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוד לא נטעתי כרם על כל גבעות הגיר

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון

בתחילת חודש שעבר נחנך מוזיאון הסינרמה על שם אהרן דורון במגרש החנייה עליו עמד האולם המיתולוגי ביותר שידעה תל אביב. הבניין שהוקם בתכנונו של אדריכל אהרן דורון במטרה לפעול כקרקס בנוי, נפתח ב-1966 כאולם קולנוע מיוחד שהתאפיין בכיפה עצומה. הקולנוע לא הצליח והאולם הפך לאולם מופעים, מסיבות וכנסים, אך לבסוף חוסל ונהרס, לא על ידי יזם תאב בצע, אלא דווקא בידיה של עיריית תל אביב שנהנית כבר שנים מעודף תקציבי של מליארדי שקלים. אז למה להרוס? התשובה היא 'ככה' עם כל מיני תירוצים כלכליים, או שלא 'ככה' ופשוט צריך לחפש מי המרוויח של העסק מבין חברי המועצה או עובדי העירייה. הריסת הבניין לפני שנה לטובת מגדלים חדשים, היא מהלך שמאיים על רבים מהמבנים בעיר, בעיקר כאלה שאיבדו את מעמדם התפקודי. פעם ניגנו, שרו, שחקו, רקדו וצפו פה בסרטים והיום יש פה רק אספלט ומכוניות.

בשונה ממוזיאונים אחרים, מייסד ואוצר המוזיאון שרדר לא לקח אנשי יחסי ציבור ולא הפך את הפתיחה לאירוע מתוקשר, ולכן סביר להניח שלא שמעתם עליו. בנוסף, המוזיאון עצמו הוא רק בחלקו פיסי וברובו הוא מצוי ברשת באתר מושקע. מדובר במוזיאון שהוקם ביוזמה פרטית והוענק לציבור בחינם.

ועל כך ברשימה זו.

.

דרמה בחניון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגשר הולכי הרגל בשדרות רוקח שתכנן יעקב רכטר

בדרך לכנס איגוד אדריכלי הנוף בגני התערוכה חציתי את גשר הולכי הרגל שמקשר לפארק הירקון. זהו גשר עליו עבד האדריכל עמרי איתן, אבל הרעיון היה של האדריכל יעקב רכטר אצלו עבד איתן בזמנו, והמהנדס היה אינג' אליעזר שמיר.

"זה אחד המקרים הראשונים ששתפו אדריכל כקובע עיצוב בגשר, כי עד אותו זמן בארץ בעיקר מהנדסים תכננו", נזכר האדריכל גדי הלר, גם הוא עבד אצל רכטר והיה מעורב בעבודה על הגשר שנחנך ב-5 במאי 1988 עם פתיחת יריד "אדם ומעונו" בגני התערוכה. בין עבודותיו הרבות של רכטר ישנה חשיבות מיוחדת לגשר, שעד עתה לא קיבל תשומת לב בהיבט האדריכלי: (1) מדובר בפרויקט תשתיתי בו היה האדריכל גורם מרכזי, (2) הוא אמנם מעוצב בסגנון הברוטליסטי האופייני לרכטר אך יש בו ניסיון להתעדכן בסגנון הפוסט-מודרני, (3) כמו רבות מיצירותיו מדובר במבנה הנצפה היטב ואין אחד בתל אביב שלא חלף על פניו.

ועל כך ברשימה זו.

.

/V\

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על השבילים של פעם

את ספר המאמרים החדש העוסק בעבודתו של אדריכל הנוף גדעון שריג בחרתי לקרוא על ספסל בגינה. הספר מרתק וכו' ומעורר למחשבה הרבה יותר רחבה על הנוף הישראלי, מאשר התמקדות בפארקים שעיצב שריג לאורך 47 השנים האחרונות.

ההשפעה של הספר מהירה: כשקמתי מהספסל וחזרתי בשביל היוצא מהגינה, שמתי לב שהשביל לא מרוצף ולא סלול. השביל היה מסומן באמצעות אבני שפה מבטון חשוף, דקים ונמוכים, כמעט בלתי מורגשים אבל כאלה שמסמנים בברור את תוואי השביל. השביל עצמו התמזג עם הסביבה הכללית של הגן, החשופה והנקייה. השביל הזה הוא הכי פשוט, הכי זול, הכי סביבתי וגם לדעתי הכי יפה. פעם ככה עשו שבילים.

ועל כך ברשימה זו.

.

כאן

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בארבעת בתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים

במשך יותר מ-300 מאות שנים שימשו ארבעת בתי הכנסת הספרדיים הצמודים זה לזה את הקהילה המקומית ברובע היהודי בירושלים, עד שנעזבו והוחרבו במלחמת העצמאות. ב-1967 החליף האזור ידיים ופרויקט שיקום בתי הכנסת הפך לגולת הכותרת של מפעל החידוש ברובע. על הפרויקט הופקד האדריכל דן טנאי שהתמחה בשנותיו האחרונות בחידוש בתי כנסת.

טנאי היה נאמן למקור, ושמר על המבנה הייחודי ואף הוסיף לו רובד חדש ועכשווי המתייחס לתחייה הלאומית של עם ישראל בארצו. האתר חזר לפעול בחלקו לתפילה ובמקביל הפך גם לאטרקציה תיירותית מרכזית ברובע המתחדש. לאורך השנים, השתנו פני הרובע ומעמדו התיירותי של האתר שקע עם פתיחתן של אטרקציות חדשות ומלהיבות יותר וגם כבית כנסת לא הצליח לפתח סביבו קהילה מלוכדת ומשמעותית.

ועל כך ברשימה זו.

.

תחזיק חזק שם למעלה ואל תקשיב למה אומרים עליך כאן למטה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באנדרטה לחללי הספינה ארינפורה בהר הרצל

רגע לפני הסיור באתר הזכרון החדש בכניסה להר הרצל, קפצתי לראות את האנדרטה לחללי הספינה "ארינפורה" שטבעה בים התיכון ב-1943. היא צללה למצולות עם אלף נוסעיה, לאחר שמטוסי הצבא הגרמני הפגיזו אותה. את האנדרטה כמו אנדרטאות אחרות בהר הרצל תכנן האדריכל אשר חירם, שבין השאר עיצב את מצבת הקבורה הצבאית ובכלל תכנן את תכנית הר הרצל.

האנדרטה מוזנחת: הבריכה הרדודה ריקה ממים, הקרמיקה התכולה מתפרקת והלוחות עם השמות מכוסים אבק. זה מחזה לא נעים, כי הדבר הכי קל הוא לשכוח את המתים, בעיקר את אלה שגופתם לא אותרה, אין להם קבר ואין כבר קרובים שילחמו לשמירת כבוד המקום. קל להזניח את הדבר היחיד שנותר מהם – האנדרטה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כל יבשה היא ספינה שטובעת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב חמישי על תמונות אדריכלים

ברשימות ובכתבות שפרסמתי במהלך השנים תמיד נותרו דברים שלא נכנסו והם הסיפורים הקטנים שנוצרו מעצם המפגש עם האדריכל/ית. מופיעים כאן 26 אדריכלים, אדריכלי נוף, הנדסאים וגם עיתונאית אחת ושני עורכים שכתבתי עליהם או עבדתי איתם, וזו הזדמנות להציג אותם וגם להגיד כמה מילים על המפגש.

רשימה זו מצטרפת לכמה סיבובים על תמונות אדריכלים (1, 2, 3, 4), תמונות אותן בחרתי באופן אקראי. יש לי עוד המון כך שזו בהחלט לא הרשימה האחרונה.

.

על כל אלה

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: