סיבוב בבניין בית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל

הביקור במכללת יזרעאל פתח את הבוקר באופן מוצלח, תמיד משמח לגלות מבנים מיוחדים שלא בקרתי בהם קודם לכן. המשכתי את היום בביקור בפרויקט חדש ולא פחות מסקרן בעפולה והוא הסתיים במשרד בנמל תל אביב שם ניסיתי לערוך עם אורלי שרם ראיון שיצא הזוי, משעשע ובעיקר חשף את גישתה העיצובית דלת העומק.

לפני שבועיים פרסמתי כאן על בניין הספרייה במכללת עמק יזרעאל. כעת אני מציג את בניין בית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללה, אותו גם תכנן האדריכל מנחם באר ובנייתו הושלמה ב-1985. הבניין העגול שבחזיתו מתנוסס תבליט בטון שיצר אריה סרטני, מצטרף לקבוצת מבני האקדמיה שתכנן באר בשנות ה-80 וה-90 בשתי מכללות בגליל.

ועל כך ברשימה זו.

.

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ברחוב רופין 40

ברחוב רופין הצדדי והשקט ניצבים מספר מבנים ששווה להתעכב עליהם, אחד מהם הוא הבניין ברופין 40 שתכנן האדריכל אריה קרפץ. בחלקו הצפוני פונה הרחוב מערבה ובנקודה זו הציב האדריכל על מגרש בשטח של חצי דונם מבנה המתייחס לרחוב הנפרס ממנו. מרפסות מעוגלות ושקועות ומסך זכוכית לכל גובה חדר המדרגות הם שמעניקים לבניין את ייחודו ואת הופעתו המודגשת על פני שאר הבתים ברחוב. התכניות הוגשו לאישור העירייה ב-1936 ותעודת הגמר התקבלה ב-1940.

הבחירה באריחי חרסינה צהובה לחדר המדרגות נשמעת קצת הזויה, אבל מתגלה שצבע השמש הולם בהצלחה לבניין שמפנה את פניו לכיוון חוף הים, בארץ שבה האור הבוהק הוא חלק משמעותי מחוויית הרחוב. כך המשיך האדריכל את הקשר בין חוץ ובין פנים, בדיוק כפי שהוא המשיך ואיפשר אותו באמצעות המבט מחדר המדרגות אל הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

האור הלבן כמו שטיח קסמים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באולם הספורט במרכז ספיר בערבה

לפני שבועיים קפצתי עם האדריכל ישראל גודוביץ לראות מה חדש בערבה. במרכז ספיר ביקרנו את ראש המועצה, ובין לבין הלכתי לראות את אולם הספורט שתכנן האדריכל גרשון צפור (2012-1931) בתחילת שנות ה-80. כשהייתי סטודנט כתבתי עבודה על יצירתו של צפור, שיצאה מאוחר יותר כספר, ועל מרכז ספיר יצא לי לדבר אתו מעט.

צפור קיבל לידיו ב-1973 את עבודת התכנון של מרכז ספיר – מתחם שירותים אזורי ליישובי הערבה, אותו הוא תכנן וליווה במשך יותר משלושים שנה. את אולם הספורט שבמרכז תכנן צפור באופן מתועש באמצעות חברת אשטרום. החלקים הובאו על גבי משאיות מהמפעל באשדוד והורכבו באתר. לאחר מכן תכנן צפור עוד עשרות אולמות ספורט בשיטה דומה, אך האולם בספיר היה היחיד שתוכנן כחלק ממערך גדול ומורכב.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל

הרצון ליצור סדר חדש בסביבת החיים הטיפוסית הרגילה בישראל, הוא הנושא המרכזי שמעסיק את בוגרי המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אריאל. הנושא הזה חוזר ומופיע כמעט בכל העבודות. הסדר החדש מתבסס על הכמיהה למקומות מגוונים, בעיקר כאלה אינטימיים המאפשרים ליצור קשר בין אנשים. הכלים בהם עושים הסטודנטים שימוש הם קבועים: בינוי מגוון ולא צפוי, חצרות פנימיות, כיכרות ורחבות פתוחות, סמטאות וכמובן שגם עירוב שימושים.

הביקור הוא חובה לכל מי שמתעניין לדעת מה מעסיק את הדור החדש במקצוע, ובכלל למי שמבקש לגבש עמדה ביחס לרוח הזמן. לכן אני מקפיד ללכת לתערוכות סוף שנה של המחלקות לאדריכלות השונות ולא משנה איזו. המרצים יכולים להיות כאלה ואחרים, הרמה של הסטודנטים יכולה להיות גבוהה או נמוכה – זה לא משנה, כי מה שמרתק הוא הנושאים, והם מתפתחים ומשתנים משנה לשנה. המודעות של הסטודנטים הולכת ומתחדדת משנה לשנה. אין מה להשוות בין הנושאים שהעסיקו את הסטודנטים לפני 10 שנים ובין אלה שמעסיקים אותם היום.

ועל כך ברשימה זו.

.

בתערוכה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין הספרייה במכללת עמק יזרעאל

אתמול הסתובבתי כמעט שעה במכללה האקדמית עמק יזרעאל הסמוכה לקיבוץ מזרע ולעפולה. את רוב המבנים תכנן האדריכל מנחם באר. בניין הספרייה ע"ש מקס שטרן שתכנן באר ממוקם מול הכניסה הראשית לקמפוס. בנייתו הושלמה ב-1988 והוא אחד הבולטים בין בנייני הקמפוס בו לומדים כ-4,000 סטודנטים. פריסת המבנה, השתלבותו בנוף, עיצוב החזית ושילוב קיר אמנות מעל הכניסה לבניין, הם אלה שמעניקים לו את איכויותיו המיוחדות והמקומיות.

ב-2009 הושלמה בנייתו של אגף חדש לספרייה, אותו תכננו משרד סקורקא אדריכלים. אופיו העיצובי של האגף החדש אופנתי ואלגנטי יותר מהעיצוב של באר שהתמקד בצורות וחומרים שאפיינו את הסגנון הברוטליסטי. התכנון של סקורקא התאים את עצמו לשינויים במעמד הספר והספרייה, וממקום של עיון בספרים הוא הפך לסביבת לימוד ועיון מוצלחת.

ועל כך ברשימה זו.

.

u u u ח ח ח

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הלפרין ברחוב גורדון 79 פינת סמטת יל"ג 2

בדרך לפגישה עם האחיות פלסנר, עצרתי לראות משהו בדרך. שלושה מבנים בלבד מפנים את הכניסות שלהם לסמטת יל"ג, שנקראת על שמו של יהודה לייב גורדון. הסמטה יוצאת מרחוב גורדון הקרויה על שמו של אותו גורדון. את "בית הלפרין" הפינתי בסמטה שבנייתו הושלמה ב-1935, תכנן האדריכל שמואל ברקאי והוא מתאפיין במסך זכוכית רחב הנמתח לכל גובה הבניין ומלווה את חדר המדרגות שבו. קשה להאמין אבל הבניין הזה היה פעם גם לבן.

סיבוב בבית הלפרין ששוכן באחד האזורים הכי יקרים בישראל בכלל ובתל אביב בפרט מעורר את השאלה כיצד בסביבה כל כך אטרקטיבית גרים אנשים בתוך מבנה שבעבר הרחוק היה מרהיב בניקיונו, וכבר שנים ארוכות שהוא חורבה מוזנחת ומתפוררת. בעיריית תל אביב פועל גוף שמנסה למצב את תל אביב כ"עיר עולם", אבל במרכזי ערים כמו פריס ולונדון לא תמצאו מקומות כאלה מוזנחים, מקומות בהם לדיירים לא אכפת שהבניין כבר לא לבן אלא שחור, דיירים שמוציאים מזגנים לחזית, סוגרים מרפסות בתריסי פלסטיק מצהיבים ותוקעים סורגים בכל צורה שרוצים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור ג'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין מרפאות קופת חולים בבני ברק

מחלון הקומה ה-35 נפל המבט על בניין בטון השונה מכל המבנים בסביבה. בסוף היום קפצתי לראות ולהכיר אותו מקרוב. הוא מוקף בתי מגורים עלובים ומוזנחים בהתאם לסגנון הבני ברקי. הוא בולט לא רק בגלל עיצובו, אלא גם מהסיבה שהוא שוכן על מגרש ששלושה רחובות עוטפים אותו: עלי הכהן, נתן הנביא ואחיה השילוני. שלושתם רחובות צדדיים באזור.

ב-1971 נחנך בניין מרפאות בלומנטל של קופת חולים בבני ברק. הבניין שוכן ברחוב מגורים מיושן ומוזנח כשהוא עצמו בולט הודות לחומרים המעולים מהם נבנה שהצליחו להשתמר לאורך כמעט חמישים שנה ושמרו על אופיו המקורי שלא עבר שינויים חיצוניים. בהתאם לסגנון הברוטליסטי החזיתות מורכבות מבטון חשוף בשילוב של לבנים שגם הן נותרו חשופות. בפנים אין זכר לחומריות שהופיעה בחזית, והעיצוב מתגלה כסתמי וגנרי לאחר שעבר שינויים.

ועל כך ברשימה זו.

.

?

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבלפור 33 שמופיע על כריכת הספר בתים מן החול

עצרתי להסתובב בבניין שמופיע בכריכה הקדמית וגם האחורית של הספר "בתים מן החול", זה שיצר קאנוניזציה לסגנון הבינלאומי בתל אביב. את הבית ברחוב בלפור 33 תכנן המהנדס מרדכי רוזנגרטן ובנייתו הושלמה ב-1935. הוא אמנם לא מופיע בתוך הספר וגם זה שתכנן אותו לא זוכה בו להתייחסות, אבל כיום יש לאדריכלית ניצה סמוק, שכתבה את הספר, שפע של תובנות על יצירתו. המייחד את הבניין הוא מסך הזכוכית החוצץ בין חדר המדרגות ובין הרחוב.

ועל כך ברשימה זו.

.

עומד בשער

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם הנטוש בבית ינאי

רשימה מספר 752

הקדמתי לפגישה במכמורת, אז אחרי שעצרתי לראות את האורווה הענקית שנמצאת בנחלה הממוקמת בכניסה למושב, המשכתי לבית העם הנטוש שניצב בראש גבעת הכורכר. המבנה שנועד לאכלס את כל בני המושב ואורחיהם, נחנך באפריל 1967, בתכנונה של מחלקת התכנון בתנועת המושבים. הוא לא פועל יותר מעשרים שנה.

כיום המבנה מתפרק אט אט והצמחייה בולעת אותו. תכולתו חוסלה, הגג התמוטט בחלקו, הפתחים נחסמו ועל הגדר שהוקמה סביבו נתלו שלטים המכריזים כי המבנה מסוכן. עדות נוספת לתרבות ולמרכז קהילתי שאיבדו את מעמדם.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדרגות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בבצלאל

אחרי דיון במינהל התכנון המשכתי לתערוכת עבודות בוגרי המחלקה לאדריכלות בבצלאל. המעבר הוא חד: מהבוץ של הפרקטיקה אל פסגת האולימפוס של האקדמיה. העבודות בבצלאל הן מגוונות וברובן עוסקות בפתרונות של דיור במציאות ישראלית שזו הבעיה העיקרית שלה.

החידוש בתערוכה הוא הצגת קבוצת עבודות שערכו בוגרות המחזור הראשון של התכנית החרדית שבצלאל החל להפעיל לפני ארבע שנים. 70 סטודנטיות לומדות כיום בתכנית ובמסגרת התערוכה שבמרכז העיר מוצגות עבודות הגמר של הבוגרות. התוצרים הירודים מפתיעים, אך מתברר שהעבודות המוצגות הן מבחר מייצג וחלקי.

ועל כך ברשימה זו.

.

lol

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכת סוף שנה של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה

התור הארוך בו עמדו מאות רבות של אנשים בכניסה למוזיאון דגון ביום שישי האחרון, הוכיח עד כמה יש עניין באירוע "בתים מבפנים" בחיפה. לא רק חיפאים הגיעו, אלא גם (ואולי בעיקר) מבקרים מאזורים אחרים בארץ. בדגון לא ידעו איך להתמודד עם רבבות המבקרים. הביקור הסטנדרטי לא כלל את חדרי ההנהלה שכיכבו בכתבה שפורסמה באקסנט. היה מאכזב אבל מבטיח לעתיד. נטשתי את התכנית לבקר בעוד שני מבנים שהוצעו במסגרת האירוע (עצרתי רק לרגע בבית שומאכר במושבה הגרמנית), והעדפתי ללכת לתערוכת הבוגרים של ויצו חיפה.

ועל כך ברשימה זו.

.

רפלקטור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון העתיקות הגאלו-רומי בליון

לנוסעים לליון: עתיקות של רומאים יש לנו בישראל כמו זבל ולכן העניין לבקר במוזיאון שמוקדש לממצאים ארכאולוגים מהתקופה הרומית הוא לא מה שמשך אותי, אלא הבניין. האדריכל ברנרד צרפוס (Bernard Zehrfuss) היה מבכירי האדריכלים הצרפתים במחצית השניה של המאה העשרים, תואר שניתן לו בקלות הודות לחידושים המורפולוגים והטיפולוגים שיישם בעבודותיו השונות.

כאן למשל יצר צרפוס מוזיאון בו ניתן דגש ליצירת קשר הדוק לאתר בו הוא הוקם באמצעות עיסוק בגלוי ובנסתר, בזמן, בתנועה, באור ובחומר. בהיבט התפקודי תכנן האדריכל למבקרים מסע אל בטן האדמה שתחילתו בין הממצאים הנבחרים וסופו במחסן העתיקות וביציאה אל האתר עצמו. הבניין, Musée gallo-romain, נחנך ב-1975 ומייצג את אחד משיאיו של תחום תכנון המוזיאונים, תקופה בה אדריכלים ביקשו להתמודד באופן מעמיק עם השאלה מהו מוזיאון ונמנעו מלפתור את העניין בפרויקט מרהיב וסתמי.

ועל כך ברשימה זו.

.

חלון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקניון מגה אור החדש והראשון באריאל

רק לפני חמש שנים הבטיח רמי לוי שיפתח תוך שנתיים ששה קניונים. הקניון במבשרת שכתבתי עליו כאן נפתח במועדו ובעקבותיו נשלחו אנשים למעצר. לאחרונה נפתח הקניון באריאל, הראשון בהתנחלויות בשומרון. הקניון שוכן על מגרש של 32 דונם כשחלקו הגדול משמש לחניון. הוא ממוקם בין אזור המלאכה הוותיק ובין הכביש ההיקפי – זה שמקשר בין הכניסה ליישוב שבמערב ובין הקמפוס האקדמי המכונה אוניברסיטת אריאל השוכן במזרח. את הקניון תכנננו במשותף האדריכלים ערן זילברמן ואלכס פריאון. פריאון מתמחה בתכנון סופרמרקטים וזילברמן במרכזים מסחרים ומבני חינוך שעל שניים מהם בכפר סבא כתבתי באקסנט.

שיחה עם האדריכל חושפת את הרעיונות והשיקולים שבבסיס התכנון, החל מפריסת המבנה במגרש ועד לפרטי הגימור הקטנים. המאפיין המרכזי של הקניון הוא בגנריות שלו. לא מדובר בקניון ייחודי או כזה שמנסה לחדש בתחום, אלא במרכז מסחרי שכמוהו תמצאו גם בערים אחרות – חדרה או בית שמש. האדריכלים והיזמים שונים אבל רמת ההעזה זהה. אפילו בהיבט המסחרי אין הפתעות: בקצה האחד סניף גדול של רמי לוי שיווק השקמה. אחריו מאורגנים בשורה ישרה סניפים של רשתות כמו רנואר, צומת ספרים, ללין, אופטיקה הלפרין, קפה גרג ובקצה השני מגדל משרדים ובו בין השאר מרפאות שירותי בריאות כללית. ובכל זאת המקום מעורר עניין, כי בכל זאת מדובר בקניון ראשון בהתנחלויות.

ועל כך ברשימה זו.

.

אספקלריה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית קאהן במפגש הרחובות לואי מרשל ובודנהיימר

במפגש הרחובות בודנהיימר ולואי מרשל שבצפון תל אביב יש בניין אחד בולט וצבעוני שתכנן עבור משפחתו האדריכל סלו הרשמן (מתכנן הסינמטק). קל לפספס את הבניין שנמצא מולו – בניין מגורים משותף שתכננו האדריכלים משה לופנפלד וגיורא גמרמן (מתכנני בית הפירמידה ומגדל המגירות בבאר שבע, ספריית בית אריאלה ובית דני בתל אביב). הבניין שתוכנן ב-1970 מייצג את המאפיינים של עבודתם כמו פירוק התיבה המודרניסטית ויצירת פתחי הצצה אקראיים בחזית. משרדם של השניים שכן ברחוב הסמוך ולופנפלד בעצמו בנה לימים את בית משפחתו ברחוב המקביל.

בית קאהן שקרוי כך על שם המשפחה שבנתה וגרה בו, מייצג את גישתם הייחודית של לופנפלד וגמרמן שלכל אורך דרכם נמנעו מלשכפל מוצרי מדף. לבניינים שיצאו תחת ידם העניקו השניים אופי מיוחד שהעיד על התלהבות, סקרנות והעזה, הם התחילו עם בתי מגורים לערבים ב-1960 וסיימו את המילניום ואת הקריירה עם מרכז תרבות ומוזיאון בצורת פירמידה באשדוד.

ועל כך ברשימה זו.

.

כותל המזרח (צילום ועריכה: חגי פרגו)

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ביד יערי שבגבעת חביבה בתכנון חיליק ערד

בדרך לפגישה בעמק חפר קפצתי לביקור ביד יערי שבגבעת חביבה. בית יד יערי כולל משרדים, ארכיון מוזיאון ואתר זיכרון שתכנן האדריכל חיליק ערד ונחנך ב-1983. 35 שנה לאחר חנוכתו הוא נותר ללא שינוי של ממש, אי של זיכרון לאידאולוגיה הנועזת שייצגו חברי השומר הצעיר במאה שעברה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזק ואמץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונה שתכנן בליון האדריכל טוני גרנייה

מי שמתעניין בעיירות הפיתוח בישראל וירצה לחפש את מקורות ההשראה של המתכננים, יוכל למצוא אותן בין השאר בשכונת מגורים שתכנן האדריכל ומתכנן הערים טוני גרנייה (Garnier, 1948-1898) בעיר ליון שבצרפת. אור אוויר ושטח נרחב, ניקיון, בריאות ונוחות היו העקרונות מאז אמצע המאה ה-20 שיושמו בדיור הציבורי בצרפת. אך דרישת הרשויות להזדרז בתכנון והמגבלות התקציבית באו לא פעם על חשבון האיכות, והתוצאה היתה הבלוקים האפרוריים. אך מי שבישר את התכנון המודרני בצרפת היה גרנייה שהגה ערים חדשות, כאלה שמתוכננות מראש עם דגש על איכות סביבה, תנועה, סדר וארגון.

ב-1904 פרסם גרנייה את תכניתו הרעיונית לעיר תעשייתית חדשה, וב-1917 לאחר שתכנן בליון מבני ציבור מרכזיים, קיבל את ההזדמנות לממש את הרעיונות העירוניים החדשניים שהגה ונחשבו עד אז לאוטופיים. במאה ה-19 הפכה ליון לעיר תעשייתית הודות לאזור תעשייתי גדול שהתמסד לאורך הנהר (ובחלק משטחו נפתח מוזיאון קונפלואנס עליו כתבתי כאן שבוע שעבר). נהירת עובדים לעיר דרשה הקמת דיור מתאים, ובעקבות זאת קיבל גרנייה מהעירייה הזמנת עבודה לתכנן שכונת מגורים ברובע השמיני, אזור שהיה עד אז שטח חקלאי עם מבני חווה בודדים. הוא תכנן בשכונה עשרות מבני מגורים משותפים, דומים זה לזה, כששדרה רחבה עם חזית מסחרית חוצה את האזור. ב-1985 נפתח בשכונה "מוזיאון אורבני".

ועל כך ברשימה זו.

.

הרחובות ממריאים לאט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במוזיאון קונפלואנס בליון בתכנון קופ הימלבלאו

התרגשתי לבקר בפעם הראשונה בפרויקט של משרד האדריכלים האוסטרי Coop Himmelb(l)au. התערוכות במוזיאון קונפלואנס (Musée des Confluences) עוסקות בטבע, במדע ובאנתרופולוגיה והוא שוכן במרכז העיר ליון שבצרפת. השנה מציין משרד האדריכלים המפורסם חמישים שנה להקמתו והמוזיאון בליון שנחנך ב-2014 הוא עבודתם הגדולה והמשמעותית האחרונה לעת עתה באירופה. לאחרונה השלים המשרד את משרדי הבנק המרכזי האירופי בפרנקפורט ובשנזן שבסין השלימו מוזיאון לאמנות עכשווית שמתוכנן בגישה דומה.

המראה העתידני של המוזיאון הוא תוצאה ישירה של אפקט בילבאו. צורתו מדמה בעל חיים של מתכת, בטון וזכוכית שנראה כמו מהלך על הקרקע ומתבונן מקצה היבשת על מפגש הנהרות סון ורון המתאחדים וזורמים ממנו והלאה עד לים התיכון. כשמתכננים ככה אז אין פלא שהפרויקט הופך לנקודת ציון בולטת בעיר.

ועל כך ברשימה זו.

.

העיר באפור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכדים בתכנון זאב רכטר

כמעט מאה שנה לאחר שנבנה עדיין נותר שלם "בית הכדים" שתכנן האדריכל זאב רכטר (1960-1899) במפגש הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם בתל אביב. כל הכדים למעט אחד נותרו במקומם והם ניצבים בחזיתות בנישות מיוחדות שעיצב להם האדריכל. הבניין אמנם מוזנח וחלקו נטוש כבר שנים, אבל עדיין הפאר והתכנון המושקע ניכרים היטב בחזיתותיו. בכלל חזיתות אלה מייצגות פרק משמעותי בתולדות האדריכלות בישראל ובפרט בקורות יצירתו המקצועית של רכטר שהיה מאבות אדריכלות ישראל. חשיבותו של הבניין עולה הודות לעובדה שמדובר בבניין הראשון שתכנן כאדריכל עצמאי בהיותו בן 25.

רכטר סלד מבית הכדים מהרגע שנחנך ב-1925 בהזמנתו של הסוחר דב בריש רוזנברג. על סלידתו מעידים עד היום קרובי משפחתו. תוך עשור מעת בנייתו היה רכטר ממובילי הסגנון הבינלאומי בארץ והמבנים האקלקטים נחשבו בעיניו ובעיני עמיתיו לארכאיים. מיקומו הבולט ועיצובו הייחודי של בית הכדים הקשו על מאמציו של רכטר להתכחש לו, והוא ככל הנראה מהבודדים ששרד מהמבנים שתכנן בסגנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

יש לפעמים שריק על המרפסת

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: