סיבוב בחדר האוכל ובית העם הנטושים בקיבוץ חפצי-בה

כמו הקיבוצים עין חרוד ותל יוסף בצדו הצפוני של עמק יזרעאל שתוכננו כקיבוצים צמודים, כך גם תוכננו חפצי-בה ובית אלפא. את שני הזוגות תכנן האדריכל ריכארד קאופמן וההבדל בין חפצי-בה ובין בית אלפא הוא שאת הראשון ייסדו ייקים וצ'כים ואת השני ייסדו יוצאי פולין.

הדשא של בית אלפא ירוק יותר וכך גם כל מבני הציבור שבו עדיין פועלים ותוססים. בחפצי-בה, לעומת זאת, הדשא כבר מזמן קמל ומבני הציבור ובראשם חדר האוכל ובית העם נטושים ומתפוררים. את חדר האוכל תכנן במקור האדריכל ריכארד קאופמן (1930) ולאחר מכן הרחיב אותו האדריכל אירה אפרתי (1959 או 1961). את בית העם תכננה האדריכלית זיוה ארמוני (1976).

התקדים בחפצי-בה הוא לא בעבר אלא בהווה. התקדים הוא בתכנית שקידמו להריסת כל מרכז הקיבוץ. יש קיבוצים שחיסלו את הדשא המרכזי ובנו עליו, יש כאלה שהסבו את חדר האוכל לשימושים אחרים, אבל להרוס ממש את כל המבנים שבמרכז הקיבוץ לא העזו לעשות באף אחד מ-270 הקיבוצים בישראל. כל המבנים שתכננו קאופמן, לוטה כהן ושאר האדריכלים החלוצים – כל אלה יהרסו לטובת שכונה של בתים צמודי קרקע. למרות שחלפו כ-15 שנה מאז התקבל האישור לתכנית היא טרם מומשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מת בארץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב חמישי על מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל השנה בחרתי להציג מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל. הפעם בחרתי 12 ספרים שמציגים כאלה שפעלו פה בעיקר במחצית השניה של המאה ה-20 וחלקם פעילים גם היום ודרכם עוד צפויה להיות ארוכה. זו החמישית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2, 3, 4). את הספרים לא ניתן להשיג בכל מקום ולרוב הם אזלו מהחנויות. נסו את מרכז באוהאוס ברחוב דיזנגוף או בחנויות יד שנייה.

הפעם בחרתי לפתוח עם דוד דה-מאיו מהמעצבים הטוטליים והמעולים שפעלו כאן. אחריו באים האדריכלים משה זרחי, אריה שרון, גרשון צפור, יעקב יער, סעדיה מנדל, יהודה דב ויואל פייגין, גלעד דובשני וכן אדריכלים צעירים יותר כמו חיים דותן ומירב ואייל מלכא.

ועל כך ברשימה זו.

.

5#

.

להמשיך לקרוא

הסוף הוא ההתחלה

רק לאחרונה פרסמתי כאן רשימה על בית אגד הנטוש וכבר עלו עליו הדחפורים ופוררו אותו עד שנעלם. בעיצומו של ההרס, עמדתי למרגלות שרידיו האחרונים של הבניין שתכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר ושמואל ביקסון ונזכרתי בפזמון של השיר "הללויה" – "בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים, יום יום טורח ועמל יום יום הם נטרפים".

ועל כך ברשימה זו.

.

בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבריכה הנטושה בכפר מרדכי

במשך כעשר שנים פעלה בלבו של מושב כפר מרדכי, מדרום ליבנה, בריכת שחייה ששימשה את תושבי האזור. היא הוקמה בנקודה הגבוהה, תחילה לצורך השקית השדות ובסוף שנות ה-50 או ה-60 היא עוצבה כמו בריכת שחייה ולצדה הוקמו המתקנים הנדרשים לצורך פעילות שוטפת של קבלת קהל. יש כאן בריכת שחייה עם חלק רדוד וחלק עמוק, בריכת פעוטות, טריבונות ומבנים למלתחות, משאבות ומזנון.

כבר ארבעים שנה שהמתחם כולו נשכח ועזוב בין עצים ושיחים. לפני כמה שנים ראיתי תמונות של הבריכה, חיפשתי אבל לא מצאתי והפעם בעזרתו של שרון הגעתי סופסוף אל היעד.

ועל כך ברשימה זו.

.

בי בי ביבי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקונכייה האקוסטית בגן התקווה שתכנן צבי הקר

במהלך העבודה על המאמר שפרסמתי ועוסק בשכונת רמות פולין שתכנן האדריכל צבי הקר, גיליתי במקרה ידיעה קצרה על עבודה נוספת שהוא תכנן באותה עת. מדובר כנראה בעבודה הקטנה ביותר שתכנן האדריכל הנודע והראשונה שתכנן בתל אביב (השנייה והאחרונה היא מוזיאון הפלמ"ח). זוהי עבודה נשכחת מ-1978 שהוקמה בלבו של גן התקווה ונועדה לשמש קונכייה אקוסטית למופעים פתוחים לציבור. באותה תקופה החליטה "קרן תל אביב" כי שני פרויקטי הדגל שלה יהיו קונכיות אקוסטיות – אחת הוקמה באמפי וואהל בפארק הירקון והשנייה בגן התקווה. שני פרויקטים אלה מומשו לפי התכנית, פרויקט שלישי של הקרן שבמסגרתו תוכנן לקום בפארק הירקון ביתן מיוחד לתצוגת עבודות של אמנים צעירים לא מומש.

ולמרות שמדובר בעבודה קטנה, הקר לקח את אותה ברצינות גבוהה ויצר עשרות סקיצות שבעזרתן פיתח את הצורה הסופית של הקונכייה, שמזכירה את האלמנטים המחומשים שהרכיבו את שכונת רמות פולין. העבודה בוצעה בדיוק כפי שהוא תכנן אותה, ולא עברה שינויים משמעותיים מאז. עכשיו בימי הקורונה מוזר שהתאטראות והמוסיקאים לא מנצלים את המקום הזה למופעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

"תקווה"

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקיר אמנות בחדרה שיצר דורון בר-אדון

המצב העגום של מרכז חדרה מוכיח עד כמה משמעותית השפעתם של ראשי עיר שלא יודעים לנהל עיר. הרחובות נראים מיושנים ומרופטים ומרכז העיר התרוקן מכל תוכן. הגעתי לחדרה כדי לבקר בבית המשפט החדש. הקדמתי וביקרתי במרכז העיר אבל מדכא להסתובב בו ולא מומלץ לפתוח אתו את היום. בשוליים של חדרה יש שכונות חדשות ומטופחות, אבל את כל השאר מצאתי מוזנח. חריג הוא גן המייסדים שיצרו אדריכל הנוף צבי דקל ודני קרוון ובהמשך אקדיש לו רשימה נפרדת.

מהחזון והמורשת של החלוצים שהקימו את המושבה ב-1891 כמעט ולא נותר דבר. את רוב בתי המושבה הרסו לטובת בלוקים מכוסים בטיח שפריץ. גם ראשון לציון התפתחה ממושבה באופן דומה, גם שם זנחו את מרכז העיר לטובת שכונות חדשות במערב, אלא שבראשון בסופו של דבר דאגו גם למרכז הוותיק, פיתחו את אזורי התעסוקה והפכו חלק מהם ל"עיר הקניונים" ולכן היא ניצלה משקיעה כמו זו של חדרה.

בריכת המים ההיסטורית שהוקמה ב-1925 בנקודה הגבוהה ביותר בחדרה, נבלעה בשנות ה-50 בבריכה גדולה יותר. מגדל המים נבנה כאן כבר בשנות ה-30. פעם היה בחדרה ראש עירייה שאהב אמנות ולכן ב-1972 הזמין את דורון בר-אדון ליצור קיר אמנות בחזית בריכת המים.

ועל כך ברשימה זו.

.

הגיע הזמן לחתוך

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית העם ואתר ההנצחה לשואה ברגבה

"כמו רבים מהמעצבים של האנדרטאות גם הוא ביקש להדגיש את תפילת האדם המייחלת לחיים", כתב מוקי צור בפתח המונוגרפיה המוקדשת ליצירתו של האדריכל האדריכל חיליק ערד (2017-1927), חבר קיבוץ סער הסמוך. בדיקה מעמיקה גילתה כי על ערד נכפה רעיון עיצובי שאותו הגה גדעון פלג, מוותיקי רגבה. המיקום של אתר ההנצחה מ-1993 הוא יוצא דופן – לצד אמת המים התורכית שהוקמה בתחילת המאה ה-19 ונועדה להזרים את מי מעיינות כברי אל עכו. הנצחת זכרם של הנספים בשואה מבני המשפחה של תושבי מושב רגבה שבגליל המערבי לא היתה מקובלת על כל תושבי המושב, וייצגה בעיקר מאבק כוחני בין שתי קבוצות במושב.

ערד שעבד במשך ששה עשורים בתנועה הקיבוצית, התמקד בעיקר במבני ציבור ועל רבים מחדרי האוכל שתכנן כתבתי כאן. לבד מאלה הוא תכנן החל מ-1963 ועד 2011 שורה ארוכה של אתרי הנצחה. הנצחת המתים היתה קרובה ללבו של ערד, היות ובמלחמת העצמאות איבד את אחיו הבכור בקרב של שיירת יחיעם. כתבתי כאן בבלוג על כולם וזה אתר ההנצחה האחרון שמשלים את התמונה המלאה. נוסף על זה התעכבנו בבית העם שתכנן האדריכל גדעון שלינגר ונחנך ב-1960.

ועל כך ברשימה זו.

.

ולשתוק הרבה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב רביעי על מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 11 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שהמשותף להם הוא פעילותם במחצית השנייה של המאה שעברה ושרבות מעבודותיהם המוצלחות בוצעו בבטון חשוף. זו הרביעית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2, 3).

ספרים אלה, יותר מכל מהלך אחר, יוצרים את התשתית התודעתית למורשת המקצועית המקומית. חלק מהספרים נעדרים ביקורת והערכה, היות ולרוב היוזמה ומקור המימון לביצועם מקורם באדריכלים עצמם ובני משפחותיהם במקרה הטוב, או שהכותבים אינם מוכשרים להעריך את העבודות במקרה הפחות טוב. ועדיין, ניתן באמצעותם לזהות מגמות בהתפתחותה של האדריכלות וכן לשפר את ההיכרות וההבנה של הסביבה שבה אנו חיים. חלק לא מבוטל מהאתרים שמופיעים כאן בבלוג התגלו לי הודות לעיון בספרים אלה ולכן עבורי החשיבות שלהם היא עצומה.

הפעם בחרתי לפתוח עם שמואל מסטצ'קין בוגר הבאוהאוס ומבכירי האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית. אחריו באים עמיתיו האדריכלים שפעלו במסגרת הקיבוץ – חנן הברון מקיבוץ רעים, חיליק ערד מקיבוץ סער, מנחם באר מקיבוץ געתון ויבדל לחיים ארוכים פרדי כהנא חבר קיבוץ בית העמק. בהמשך מופיעים אדריכלים נוספים בני דורם ותל אביבים – מנחם כהן, נדלר-נדלר-ביקסון-גיל ולבסוף ישראל גודוביץ. את מרבית הספרים ניתן להשיג בחנות מרכז הבאוהאוס ברחוב דיזנגוף. גם אצל האדריכלים עצמם ובני משפחתם וכן בחנויות יד שנייה.

ועל כך ברשימה זו.

.

#4

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית אגד הנטוש

בדרך לשדרות יהודית לפגישה עם האדריכל דניאל אזרד לקראת הכתבה על הבניין שהוא תכנן בראשון לציון, שמתי לב שאין שום בעיה להיכנס לבית אגד הנטוש. תכולת הבניין נבזזה כמעט כולה ורק נותרו הדלתות. בגלל הרוח הפורצת מבעד לפתחים הדלתות נטרקות ללא הפסקה וההד האדיר שלהם בבניין מתגלגל בכל הקומות. למעשה הבניין חזר למצב של שלד. זה כבר כמה שנים שהבניין הוא חורבה לאחר שהדייר האחרון ששהה בו עזב. בקרתי בו לפני עשור בדיוק, כשהיה עוד כולו שוקק חיים כששימש את משרד הביטחון שהתפנה מאזור דרום הקריה וגם כתבתי עליו כאן.

בית אגד היה לאחד הטובים שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. הוא נחנך במאי 1968 כבניין הנהלת קואופרטיב התחבורה אגד. כעת הוא עומד להריסה לטובת הקמתו של מגדל חדש. את האיכויות לבניין יצק האדריכל שמואל ביקסון שהתייחס לאדריכלות כמו לפיסול. אך אם ביקסון ראה בבניינים פסלים, הרי שהנדלרים אהבו לשלב בהם אמנות וכאן הם הזמינו את משה שטרנשוס שיעטר את חזית הצד של הבניין הפונה לרחוב בתבליט מתכת גדול, כזה שיעניק פרשנות מעט מופשטת למשמעות של חברת אגד. התבליט הזה הוסר לאחרונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

הסוף

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפרישמן פינת שפינוזה בתכנון זאב רכטר

עיון ברשימת התצלומים המופיעה בסיום ספרו החדש של הצלם והאדריכל יגאל גבזה, גילה לי בניין לא ידוע בתל אביב שתכנן האדריכל זאב רכטר. הבניין שאותו יזמה בעלת הקרקע ינטה חנצ'ינר, שוכן בפינת הרחובות פרישמן 53 ושפינוזה 2. הוא נבנה בסוף 1939 וחתם עשור פורה של האדריכל וגם בכלל של ענף הבנייה בתל אביב. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה והבנייה הפרטית בארץ הופסקה עד לתום המלחמה.

קומת העמודים המפולשת שהיתה לאלמנט אותו רכטר הצליח לחדש באדריכלות המקומית ולהשתמש בה לראשונה בבית אנגל (1933) שבשדרות רוטשילד, מופיעה כאן ופונה אל שני הרחובות. בהמשך, כשנכנסים מבעד לדלתות העץ והזכוכית, מגלים מבואה מרווחת ובה מדרגות מעוגלות שמוארות היטב. כל פרטי הנגרות והפרזול שרדו את 81 שנות קיומו של הבית שלא עבר מאז שיפוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

שעה נפלאה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב שלישי על מונוגרפיות של אדריכלים

בין ספרי האדריכלות שיוצאים לאור, בולטת נוכחותם של המונוגרפיות המוקדשות לפועלם של אדריכלים. חלק מאותם ספרים יוצאים לאחר מותם של היוצרים וחלקם עוד בחייהם. חלקם בחרו להשקיע ולהציג גם את הגותם, לפתוח פתח אל עולמם הפנימי ולחשוף את עקרונות התכנון שעל בסיסם הם עובדים. רבים מהאדריכלים בוחרים לפרסם ספרים שזו הגזמה לכנות אותם מונוגרפיות, אלה נועדו למעשה לצורכי שיווק ופרסום. ספרים כאלה מחלקים ליזמים, מהנדסי רשויות וגופים ציבוריים מתוך תקווה שיעלעלו בהם, יתרשמו מהתמונות הצבעוניות וכשתגיע העת יזמינו מהאדריכל עבודה, או לפחות יציעו להשתתף במכרז. בספרים אלה הטקסט הוא דליל ולא תמצאו בחינה מעמיקה של העבודות. ועדיין ניתן להתרשם באמצעותם מעבודות האדריכל.

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 11 מונוגרפיות וספרים פרסומיים שהוקדשו לאדריכלים בישראל, כאלה שעדיין פעילים. זו השלישית בסדרה של שש רשימות (הקודמות: 1, 2).

הפעם בחרתי לפתוח עם ברכה ומיכאל חיוטין שלאורך דרכם המשותפת פרסמו כמה ספרים ששניים מהם התמקדו בעבודתם. אחריהם באים האדריכלים ג'ויס אורון, עדה כרמי-מלמד, דינה אמר וקוריאל אברהם, דוד נופר, נילי פורטוגלי, אלי ארמון, אמנון בר אור ודוד קאסוטו – כולם אדריכלים פעילים שצברו כל אחד גוף עבודות מרשים וביקשו לסכם ולהמשיך בדרכם.

ועל כך ברשימה זו.

.

#3

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במתחם מגורים חדש בשכונת גילה בירושלים

הבנייה בגילה נמשכת. מדובר ברובע בדרום ירושלים שהוא למעשה התנחלות שהוקמה בשטח שנכבש ב-1967, כשבתכנונו היו ועדיין מעורבים בכירי האדריכלים הישראלים – אברהם יסקי, אריה שרון, רם כרמי ועוד. ב-2015 הושלמה בנייתו של מתחם בקצה המזרחי של גילה שאותו תכנן משרד פייגין אדריכלים. המשרד שמתמחה לרוב בתכנון בתי מלון, בונה גם לא מעט מגורים. המתחם שתכננו בגילה ומכונה "אחוזת יניב" (על שם בנו של היזם שנפטר בגיל צעיר), כולל מקבץ של ששה מבנים הסוגרים על חצר משותפת. את ההמלצה להגיע לכאן קבלתי בוועדה המחוזית של ירושלים והיות ואני אוהב את גילה אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לראות במה מדובר.

אלא שהפייגינים נמנעו מפתרון שגרתי וסתמי של עוד בניין מגורים שכמוהו בונים בכל מקום ובכל מצב, אלא הם תכננו את חזיתות המבנים הפונות אל היקף המתחם בשפה שבמסגרתה השאילו פרטים מהאדריכלות הקלאסית. כזו שמעניקה לבניינים את ייחודם ואת הקשר לאווירה הירושלמית שאליה שואפים אדריכלים רבים כבר מאה שנה. החצר שתכנן אדריכל הנוף דן פוקס היא חלק מוצלח לא פחות בפרויקט.

הבנייה העכשווית בירושלים חריגה ואני מוצא שהתוצאות מוכיחות שהאדריכלים משקיעים תשומת לב גדולה יותר בעבודותיהם בעיר. במיוחד במבני מגורים. בשאר הארץ מבני מגורים משותפים הם כל כך סתמיים – גם החזיתות וגם פיתוח הנוף. בגילה אפשר למצוא כמה מתחמי מגורים חדשים שמחזקים את הטענה שלי. לא מדובר בפרויקטי יוקרה ובכל זאת יש להם חן שלא תמצאו במקומות אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

שופר קורא בהר הבית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באזור התעסוקה קרית אריה בפתח תקווה

ביום שישי הסתובבתי בצהריים באזור התעסוקה "קרית אריה" שבפתח תקווה וגיליתי שהבנייה שם בעיצומה. סוג של פינוי תעשייה לטובת בינוי תעסוקה. הרוב מעוצב באופן צפוי ואופנתי שאחרי שניה וחצי הוא כבר מיושן. מבנים מהסוג שאין כמעט מה לכתוב עליהם בלי להעליב. אבל הבעיה המרכזית היא שהעירייה לא הפנימה שהגענו למאה ה-21 וכאן ממשיכים לתכנן את האזור כמו לפני חמישים שנה. מילא העיצוב הבינוני של הבניינים, אבל חוץ מכבישים ובנייני משרדים אין פה כלום. בשישי ושבת המקום לגמרי מת. חוסר החזון של עיריית פתח תקווה בולט בקרית אריה יותר מכל מקום אחר בעיר. אבל איזו ציפייה יכולה להיות מראש עירייה שהכריז לאחרונה על מהלך חנפני, כששמו של אחד ממעגלי התנועה בעיר ייקרא על שם הוריו של ראש הממשלה הכושל?

ליד כל בניין יש בקושי שני עצים, וגם אלה בקושי אפשר לקרוא להם עצים. במגרשים עצמם יש חניונים תת-קרקעיים, הקבלנים התקמצנו ולא יצרו עובי קרקע מספיק לעצים ולכן אין גם סביבה המתאימה להתאווררות של העובדים, אין מקום שבו הם יוכלו לקלוט כמה קרני שמש במהלך יום העבודה. גם ברחובות אפשר לגלות שהעירייה דילגה על חובתה ולא פיתחה את הנוף, למרות שכאן משלמים הכי הרבה ארנונה בכל העיר. התוצאה היא שבאזור כולו נוצרה סביבה חד-גונית. עצרתי לראות כמה בניינים שתכננו משרדי האדריכלים סקורקא, מעוז פרייס, יסקי-סיון, מושלי-אלדר, קו מתאר, מנחם כהן וגידי בר אוריין.

ועל כך ברשימה זו.

.

השתקפות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב שני על מונוגרפיות של אדריכלים

מדף ספרי האדריכלות הורחב בעשור האחרון באופן משמעותי. אדריכלים רבים ובני משפחתם ביקשו להנציח את זכרם ובכלל זה את פועלם. לכבוד שבוע הספר שבוטל, בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שאימצו את הברוטליזם, אך מספיק האריכו חיים כדי ליצור בסגנונות נוספים. זו השנייה בסדרה של שש רשימות, לאחר שאת הרשימה הראשונה פרסמתי לפני שבועיים.

חלק מהספרים אמנם כבר אזל, אך מי שבכל זאת יחשוק בהם יוכל לאתר בכל מיני דרכים. למשל בחנות "מרכז באוהאוס" בתל אביב, בחנויות ספרים יד שנייה כמו ב"רובינזון ספרים", או אצל אדריכלים שכבר לא מוצאים בהם עניין.

הפעם בחרתי לפתוח עם רם כרמי שהוא היחיד שמופיע כאן שפרסם וכתב את הספר בעצמו. כל השאר הם בני דורו כמו יעקב רכטר, אברהם יסקי שלו יצאו שני ספרים, נחום זולוטוב, דוד רזניק, שמעון פובזנר ודורה גד שמבוגרת מהם רק בעשור. הבאתי גם את ורנר יוסף ויטקובר ושמעון שפירא, הראשון מבוגר יותר מהאחרים והשני צעיר יותר אך גם הם פעלו במקביל. חלק מהמונוגרפיות יצאו לפני שנים, ועם זאת חלקם, כמו רכטר וויטקובר, ראויים למחקרים מקיפים ועכשוויים של חוקרים בני זמננו.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באתר הבנייה של מוזיאון רמת גן

הרגע הזה שבו הבניין עדיין לא גמור וכבר ניתן לבקר באולמות הנקיים עוד אפילו לפני שצבעו את הקירות בלבן, הוא רגע מיוחד שלא יחזור על עצמו. בשנה הבאה עומד להפתח ברמת גן מוזיאון חדש לאמנות ובינתיים הצטרפתי לאדריכלית מאירה קובלסקי השותפה במשרד אפרת-קובלסקי לסיבוב בבניין, שלאחרונה סיימו בו את שלב בניית השלד (אדריכל אחראי במשרד: אבינועם שרון). רשימות דומות על אתרי בנייה כתבתי למשל על מרכז וואהל שתכנן דניאל ליבסקינד ופרויקט בלו של אילן פיבקו. 

מוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית הוקם כבר ב-1987 ופעל במשך שלושה עשורים. בין השאר הציגו כאן תערוכה שהוקדשה לעבודתם של משרד האדריכלים קימל-אשכולות ותערוכה של האדריכל סרג'יו לרמן, אדריכל העיר בשעתו, שהציג את ציוריו המתארים מבנים היסטוריים בעיר. אבל בביקורים המעטים שערכתי בו מצאתי מקום עייף ולא רלוונטי שממוקם בשוליים הגאוגרפיים והמנטליים של רמת גן. לכן, הרחבתו ופתיחתו מחדש סיקרנו אותי.

ועל כך ברשימה זו.

.

גדר ההפרדה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על עשר מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שיצקו כאן את היסודות המקצועיים. בדקתי ומצאתי שיצאו כ-60 פרסומים המסכמים את יצירתם של אדריכלים בישראל וזו הרשימה הראשונה בסדרה של שש רשימות.

בשונה מסרטים, מאמרים או כתבות עיתונאיות, ספרים אלה מאפשרים מחקר מקיף שלרוב חושף עבודות וגישות לא ידועות של האדריכל. אלה מאפשרים מבט מעמיק על היצירה, מעניקים להם תוקף מגובש ומחזקים את המורשת האדריכלות המקומית. חלק גדול מהרשימות כאן נוצרו הודות לאותם ספרים שבלעדיהם לא הייתי יודע על חלק גדול מהבניינים שמופיעים בבלוג.

הבאתי כאן את שני הספרים שיצאו לאריה שרון. גם לדב כרמי יצאו שני פרסומים אבל כלליים בלבד. לזאב רכטר יצא ספרון שאני מאד אוהב אבל הוא רחוק ממה שהיה ראוי לו. ספרים נוספים הוקדשו לשני אדריכלים בני דורם של השלושה, אבל כאלה שהיו פחות פוריים וידועים – משה חת החיפאי וסם ברקאי התל אביבי. שלוש מונוגרפיות הוקדשו לאדריכלים שקדמו לכל אלה: יהודה מגידוביץ, יוסף ברלין ויוסף טישלר – כולם אדריכלים שהתרכזו בעיקר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במעונות השוטרים ברחוב ויזל 15

אחד מבנייני המגורים יוצאי הדופן שנבנו בתל אביב בשנות ה-30 הוא בניין מעונות השוטרים שהוקם ב-1938 ברחוב ויזל. בכלל רחוב ויזל וסביבתו הקרובה הוא מהמקומות העשירים ביותר באדריכלות הסגנון הבינלאומי המעולה של תל אביב. בויזל עצמו יש כמה מהמבנים היפים שתכננו אדריכלים כמו דב כרמי ומרדכי רוזנגרטן ועליהם אכתוב בהמשך.

בשונה מבתי הסגנון הבינלאומי שרגילים למצוא בעיר, בניין מעונות השוטרים מעוצב כמו תחנת משטרה בריטית וכנראה תוכנן בידי אותם המתכננים. בשונה מהמבנים שממוקמים לרוב במרכז המגרש, הבניין הזה שוכן כבלוק על שטח של שני מגרשים ויש לו גן גדול בחזית.

למרות המידע המועט אודותיו, למרות ההזנחה, למרות שחלפו יותר מ-80 שנים מאז שאוכלס, למרות שלא שופץ באופן יסודי ולמרות האיומים לשינויים, נותר הבניין במצבו המקורי. הגן הגדול בחזיתו הוא ריאה ירוקה, פרטית אמנם, במרכז הרחוב. וזה המקרה היחיד שידוע לי בכלל בארץ לסוג כזה של מבנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

באמצע היום

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בתערוכת העבודות שנותרו חלום

רשימה 901

ישנן מעט תערוכות אדריכלות שיוזמים אדריכלים פעילים. הן נועדו בעיקר כדי לקדם את משרדם ואת רעיונותיהם, אך גם לחשוף את יצירתם שלא תמיד נגישה. בתערוכה embryonic (עוּבּר) שנערכת עכשיו בגלריה זהזהזה שבנמל תל אביב, מציגים האדריכלים ארד שרון ושרון גור-זאב קבוצה של שמונה עבודות שתוכננו במהלך 11 השנים האחרונות ולא הגיעו לשלב המימוש, כל אחת מסיבה אחרת. כדי להעשיר את התערוכה ולהוסיף לה רובד, שיתף שרון פעולה עם בתו, אנה שרון, שלומדת אמנות בלונדון והיא מצידה הביאה קבוצה של פסלים ועבודת וידאו. התערוכה הזו היא למעשה נדבך נוסף במסורת של פרסומים ותערוכות שהפיק משרד "שרון אדריכלים" מאז שהוקם ב-1932.

בשנים האחרונות מטפח ארד שרון תחומי יצירה נוספים על היותו אדריכל. בעבר עסק בהוראה ופרסם מאמרי ביקורת והערכה בעיקר בכתב-העת "אדריכלות ישראלית". לאחרונה הוא פרסם שני ספרים של סיפורים קצרים וזו התערוכה השנייה שהוא מקדיש להצגת עבודותיו האדריכליות (הראשונה התקיימה במוזיאון תל אביב בשנה שעברה, במקביל לתערוכה שהתקיימה בביתן הלנה רובינשטיין, והוקדשה לעבודתו של סבו – האדריכל אריה שרון). היות ומעטים כעת יוצאים לראות תערוכות ועוד כאלה של אדריכלות, אז החלטתי להקפיד לא לפספס את התערוכה ולפגוש את שרון.

ועל כך ברשימה זו.

.

על הנייר

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: