סיבוב בשכונת בת גלים

בחודש האחרון ניתנה לי ההזדמנות להכיר מקרוב והיטב את השכונות שבחלק התחתון של חיפה, אלה שמנסות לגעת בים. מיעוטן מצליח, כמו בת גלים, ורובן לא. הסיור המעמיק שערכתי בוצע בחטיבה אחת ולכן איפשר ליצור נקודת מבט רחבה על חיפה ועל המפגש שלה עם הים. המבט הזה מורכב מסדרה של מקטעים, שאחד מהם היא שכונת בת גלים, מהוותיקות בשכונות וכזו שכלואה כבר שנים בין: פסי הרכבת וכביש 4 מדרום, בסיס חיל הים, מרכז רפואי רמב"ם ונמל חיפה ממזרח וצוואר בקבוק עם מחלף אלנבי ממערב.

האדריכל ריכרד קאופמן תכנן אותה בתחילת שנות ה-20 של המאה שעברה, ולמרות כל אותם חסמים פיסיים שהזכרתי כאן קודם, היא עדיין מתפקדת ומתוחזקת יחסית היטב על ידי העירייה ועל ידי התושבים. יש בה אווירה נעימה כשהים מורגש בה היטב, גם כשהולכים עמוק בתוכה.

הבינוי בשכונה מגוון. בשונה משאר השכונות בתחתית העיר, הוא פחות עלוב ופחות עזוב. אבל כמובן שיש גם בה מבנים נטושים. באזור המגורים ניתן למצוא מבני אבן מלפני 90 שנה, מבנים בסגנון הבינלאומי שאחד מהם, בתכנון האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר, עבר תהליך שימור מרהיב. יש פה גם שיכונים טוריים ובנייה קבלנית מהעשורים האחרונים. יש כמה בתי מלון קטנים, חוף רחצה, מסעדות, טיילת, בית כנסת, תחנת רכבת, מעון עולים, מרכז מסחרי, בקצה אחד יש רכבל ובקצה אחר פקולטה לרפואה (שתכנן האדריכל אריה פרייברגר) ובית חולים (שתכננו האדריכלים אריך מנדלסון, ואחריו גם אריה ואלדר שרון וארד שרון). השכונה קטנה אבל יש בה הרבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

חושבים שבחיפה כולם אבודים

.

מפת התמצאות בשכונת בת גלים

.

מבט מהכניסה ל"מערת אליהו" על שכונת בת גלים כשמימין קרונות הרכבל ומגדל הפקולטה לרפואה

.

המצב

העליבות וההזנחה שמאפיינת את הסביבות השונות שבתחתית חיפה, קצת דילגה על שכונת בת גלים.  אווירת הייאוש כמעט ולא מורגשת בה, לעומת שכונות כמו נווה דוד, שער העלייה או קריית אליעזר). האם זה הניתוק של השכונה משאר חלקי העיר? או שמא התכנון והבינוי המקורי משנות ה-20 וה-30 העניקו לה את האיכות ששמרה עליה וגם על תושביה החזקים? סביר להניח ששתי הסיבות הללו הן המקור להצלחתה, כי גם החלק בשכונת קרית אליהו שנבנה במקביל (על עף שהוא חסר את התכנון העירוני האיכותי של בת גלים), נמצא במצב דומה. הקרבה המיידית לים בלי הפרעה של רכבת או כביש 4 מחזקים את השכונה.

עדיין, מי שחובב מקומות נטושים ובטוח שבחיפה הוא יחגוג, ימצא גם כאן בניינים לא מעטים נטושים. חלקם פרוצים וחלקם אטומים. השיא הוא בבניין הקזינו ההזוי שיושב בתוך המים וחוסם את כל מה שצריך: את המבט מקצה שדרת בת גלים ואת התנועה – כי כאן נתקעת הטיילת.

.

התכנית

תכנית השכונה כוללת רחוב ראשי החוצה אותה ממזרח למערב, רחוב העלייה השנייה, ומקשר בין הכניסה המזרחית ברחוב חיל הים, שם גם הכניסה לנמל. במערב מסתיים הרחוב ברכבל, הטיילת והמחלף המקשר את השכונה במערב לעיר. מסילת הרכבת וכביש 4 חוסמים את השכונה מדרום (שני מסדרונות תת-קרקעיים להולכי רגל עוברים תחתם במרכז השכונה), הים מצפון, ובסיס חיל הים, בית החולים והנמל סוגרים עליה ממזרח. כלא אמיתי אבל יתכן שזה הכלא שהציל אותה מהגורל שפקד את חיפה והביא אותה למצבה הנוכחי והעגום. ברשימות נפרדות אציג את המצב הזה ביתר פירוט.

מרחוב העלייה השנייה יוצאים רחובות שחוצים את השכונה מדרום לצפון ואמורים היו להסתיים בים, אבל כיום כל הרחובות חסומים. לא ברור לי איך התושבים הסכימו לכך, או איך העירייה נתנה יד, אבל זה המצב: הכל חסום. שתי כיכרות מצויות במרכז רחוב העלייה השנייה: אחת מדגישה את המפגש עם שדרות בת גלים, שדרה אמיתית עם שתי שורות של עצי וושינגטוניות שלאורכה בתים עם ערכים אדריכליים והיסטוריים. השדרה נחסמת בשלד האפור והמת של בניין הקזינו. בשכונת אחוזת בית, שהוקמה עשור קודם לכן (ולימים שינתה את שמה לתל אביב) החליטו התושבים להציב בניין בית ספר בקצה הרחוב הראשי, כאן בחרו התושבים באולם ריקודים.

מצפון לקזינו נמצאת הטיילת ומדרום מתחם מוקף לוחות פח שבעבר פעלה בו בריכת בת גלים המפורסמת והמרהיבה. בכיכר השנייה שברחוב העלייה השנייה יוצא רחוב שרל לוץ. גם הוא כולל עצי גדולים וותיקים, אבל הוא נחתך בכל צורה אפשרית. גם הרחוב עצמו נחתך אורכי על ידי הבסיס הצבאי של חיל הים שנגס בדופן שלכל אורך הרחוב, ובקצה הרחוב, במקום להגיע לים נמצאת חומת הבסיס. באיחור של כמעט 70 שנה בעירייה משתוקקים לסלק את הבסיס, אך אני בספק אם ערכי הקרקע כאן מצדיקים את הפעולה. בינתיים בשטח אצטדיון קריית אליעזר שמיהרו למכור ולהרוס – אין כלום. החלמאות שהחריבה את התכנית המקורית של השכונה הצליחה לפסוח על הרחובות הקטנים בבת גלים, דרכם עדיין אפשר להגיע ולראות את הים. רחוב פינת גן הקצרצר הוא אחת מהדוגמאות היפות שנשמרו לקשר בין השכונה ובין הים.

גם השם – בת גלים יש בו משהו קסום שקשור למקום. משהו אופטימי, אגדתי. שונה מהשמות האחרים שניתנו לשכונות בתחתית העיר שנקראו על שמם של דמויות תנ"כיות (אליהו הנביא), פוליטיות (אליעזר קפלן, יוסף שפרינצק) או לוחמים (דוד קזשטכר). שמות כמו נוה שאנן, עין הים, חליסה, ואדי ניסנאס, חיפה אל-עתיקה חסרות את הקסם שיש לבת ולגלים. אולי רק שער העלייה כוללת אופטימיות מסוימת, אבל כשמבקרים בשכונה מגלים שאם כך נראה שער העלייה אז המצב עגום.

תושבי בת גלים יודעים להעריך את הסביבה בה הם חיים. בסוכות הקרוב יערכו שמונה מתושבי השכונה סיורים בין בתי בת גלים. בתאריכים 20, 21, 22 באוקטובר יצא בשעה 16:00 מהכניסה לרכבל התחתון סיור חינמי למי שמעוניין.

.

טיילת בת גלים בקצה הדרומי של השכונה

★

(1) טיילת בת גלים (רציף מרגולין)

לא כוללת חוף רחצה לאורכה. שביל מרוצף, דשא, עצי דקל, קצת סלעי כורכר וצמחיית חוף דלה. מקומות הישיבה פזורים בה כמו בכל טיילת והאטרקציה הכי מלהיבה הן סככות בטון שממסגרות אתה נוף למי שיושב בהן וזה נחמד. היא מתחילה ברכבל עם המסעדות שלמרגלותיו ומסתיימת בשלד בניין הקזינו ושדרת בת גלים.

שורה של בתי מגורים מלווה את הטיילת, חלקם נטושים, חלקם מוזנחים ורק מיעוטם מטופחים. מה שמעורר את השאלה מי לעזעזל זכה להחזיק פה נכס במרחק של 10 מטרים מהים ולמה הוא מוזנח או נטוש???

.

סככות ישיבה מבטון לאורך הטיילת

.

כל סככה מורכבת משלוש קשתות שהרווח ביניהם עושה את ההבדל

.

הן גם ממסגרות את הנוף

.

בקצה הטיילת ניצב שלד אפור ומת של בניין שיושב בחלקו הגדול בתוך המים

.

פעם עמד פה בניין "הקזינו" והיום רק שלד משוחזר

★

(2) הקזינו

כמו שלתל אביב היה בניין קזינו משל עצמה על חוף הים, אותו תכנן ב-1922 בסגנון אקלקטי האדריכל יהודה מגידוביץ, גם כאן נבנה ב-1934 בניין קזינו בתכנון האדריכל אלפרד גולדברגר. גם התל אביבי וגם החיפאי לא שימשו באמת להימור על כספים, אלא בית קפה, מסעדה ואולם ריקודים. התל אביבי היה חד קומתי והחיפאי תלת-קומתי וכלל גם בריכה גדולה לצידו, שניהם טבלו רגליהם בים ונהרסו. אלא שבמקרה של חיפה, באתר ניצב שלד בטון וכך הוא תקוע עד היום. יש תכניות של אדריכל חסר כשרון לסיים את הבניין ולהוסיף לו עוד קומות ושטחי בנייה, אבל נראה שעדיף שיעבור עוד דור ולא יגעו בו.

האדריכלית עדה כרמי-מלמד יחד עם האדריכל דן פרייס הקדישו לבניין הקזינו פרק בספרם "אדריכלות בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי, 1948-1917" (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011). את הספר על חלקיו השונים אפשר לראות בגרסת התערוכה במוזיאון ישראל. הטקסט שם מעט בבל"תי ולא הכי מובן (לא ברור לאן נעלמה כאן העורכת הלשונית), אבל בכל זאת אפשר להוציא משם את אחת התובנות שלבניין "קיר החזית כמו מסמן את קצה העיר, ובדומה לנמל חיפה הוא ממלא תפקיד כפול: במבט מהעיר זהו שער אל הים, ואילו במבט מהים – דלת אל העיר". מכאן צולל הטקסט של השניים לגופי המרכיבים את הבניין: "רפסודה", "מרפסת סיפון" ו"קופסה פנימית".

אלא שהבניין שניצב כאן אינו הקזינו המקורי. הבניין שתכנן האדריכל גולדברגר נהרס ובמקומו נבנה בזריזות בניין זהה, כדי שאף אחד לא יחזור בו וימנע בנייה על קו החוף.

.

הקזינו הוא הבניין היחיד שיושב בתוך המים, הוא מגודר ומנותק מהסביבה

.

1938 בניין הקזינו (צילום: לע"מ)

.

כתבה מתחילת העשור המעידה ששום דבר לא זז:

.

.

הבניין קוטע את הטיילת וגם את שדרת בת גלים – השדרה החוצה את השכונה מדרום לצפון, על פי התכנית של האדריכל ריכרד קאופמן

.

מבט דרומה על שדרת בת גלים הכוללת מפרדה צרה מכוסה דשא ועצי וושינגטוניה

★

בתים בשדרות בת גלים

לכל בית או אולי כמעט לכל בית יש כאן סיפור חיים.

.

בשכונה בתים רבים בעלי ערך אדריכלי, חלקם מוסתרים מאחורי עצים או שינויים, כמו זה שנבנה בסגנון הבינלאומי. בית כספי שנקרא על שם בעליו, יעקב כספי, שעל שמו גם קרוי אחד מרחובות השכונה, היה בין מייסדיה ומחלוצי ענף הספנות הישראלי. את הבניין תכנן האדריכל אלפרד גולדברגר שתכנן בקצה הרחוב את בניין הקזינו

.

יש כאלה בסגנון יותר מיושן – עם קשתות ואבן

.

לצד בנייה מצועצעת משנות ה-20 וה-30 יש גם בתים מאופקים משנות ה-50 וה-60

.

בית קולנוע תכלת שהוסב אחר כך לאולם אירועים עומד כיום נטוש

.

החזית האחורית של בית הקולנוע

★

בית הצמוד לטיילת ברחוב פינת גן

.

נטוש ברחוב רוזנפלד

.

נטוש בטיילת

★

(3) בית אהרון רוזנפלד

תמורת קריאת הרחוב על שמו, מסר אהרון רוזנפלד את ביתו לטובת הציבור. עסקה ראוי, כל שכן כשהמרוויחים מהעסקה הם חולי סרטן תושבי העיר, כך שאני משער שרוזנפלד נמצא עכשיו בגן עדן. גם את הבניין הזה אפשר למצוא בספר. "בנימין אוראל – אדריכל ללא דיפלומה" שפרסמו הבן והנכד – אלוף ודרור אור-אל (הוצאה עצמית, 2008). האדריכלים השותפים בנימין אוראל ויחזקאל זוהר התפרסמו כמתכנן תחנת הכוח נהריים, מצבת אבשלום פיינברגר ובית הצופה בחיפה (עליו כתבתי כאן כשבקרתי בו עם רוני).

בנייתו הושלמה ב-1934 כבית מגורים למשפחתו של אהרון רוזנפלד, יזם וסוכן של חברות ספנות. רוזנפלד היה ממייסדי השכונה ובנה כאן את ביתו הראשון ב-1924. הרס אותו לאחר עשור ובנה בו בית חדש וגדול הניצב בו עד היום לאחר שעבר ב-2006 תהליך שימור בתכנון האדריכלית אביגיל דולב. לתכנון הבניין הוזמן כאמור בנימין אוראל עם שותפו יחזקאל זוהר. היסטוריון האדריכלות גילברט הרברט מציין בפתיחה לספר ששני הבניינים החשובים שתכננו אוראל וזוהר בחיפה הם בית רוזנפלד ובית ספר אליאנס ברחוב הרצל (שנשמר פחות וכיום משמש כבניין מרפאות).

אוראל וזוהר עיצבו את הבניין בסגנון הבינלאומי, אלא שלעומת הבנייה הלבנה בה רגילים לתפוס את הסגנון הזה בארץ, השתמשו האדריכלים במגוון צבעים עזים. הצבעים הופיעו בחזית הגוש המרכזי והמשיכו לחיפוי הרצפה והקירות. גם אתה ריהוט עיצב האדריכל, אך רובו כבר לא קיים וכל שנותר הוא ארון מרשים ומעוגל הנמצא בקומה העליונה. בגג מרפסת נקייה ורחבה ממנה נשקף הים והשכונה כשבמרכזה גגון מצחייה שמזכיר את תחנת הרכבת שתכננו אוראל וזוהר בסמוך לתחנת הכוח בנהריים.

פרטי הריצוף וחיפוי הקירות מרשימים בקומת הקרקע, במיוחד במבואת הכניסה, באולם המרכזי ובחדר האוכל והאירוח, אבל השיא הוא ללא ספק חדר המדרגות. חדר המואר כולו באור טבעי הבא לו ממערב הודות ללבני זכוכית המכסים את כל חזיתו ונוסף עליו פתח גדול בתקרה. חדר מדרגות נוסף דומה, מרשים לא פחות, אפשר למצוא בהמשך בבית החולים שתכנן אריך מנדלסון בקצה השכונה.

.

בית אהרון רוזנפלד נמצא ברחוב אהרון רוזנפלד. לאחר שקיבל את התחייבות העירייה שהרחוב יקרא על שמו, בחר רוזנפלד לתרום את הבית לצרכי ציבור

.

השער. כיום משרת הבית את האגודה למלחמה בסרטן ומתפקד לשירות החולים כמו מרכז קהילתי, או יותר נכון הרבה יותר מזה

.

הכניסה לבית ולצידה ספסל בנוי

.

המרכיב הבולט בבית הוא המדרגות עם קיר לבני זכוכית

.

שלט בכניסה

.

הבניין מאופיין בצבעים עזים: שחור, כחול, אדום, כתום

.

מבואת הכניסה, כמו כל הבית, עברה תהליך שימור. הצבעים, הריצוף והקירוי – הכל כפי שתוכנן במקור

.

חדר שירות עם שירותי אורחים באדום בצמוד למבואת הכניסה הכחולה

.

האולם המרכזי בקומת הכניסה מקשר למטבח, לחדר האוכל ולמדרגות העולות למעלה

.

הריצוף

.

חדר האוכל מסתיים בקיר מעוגל המשקיף על הים

.

קיר נמוך מחופה אריחי קרמיקה שחורה

.

הריצוף

.

המדרגות העולות למעלה

.

קיר לבני זכוכית הפונה למערב מאיר באור טבעי את המדרגות

.

ויש גם פתח בתקרה שמחדיר אור טבעי

.

חלון אונייה עגול מימין וממנו נשקף הים

.

לבני הזכוכית

.

הארון מקורי

.

חלון לים התיכון וקודם לו המגרש עליו היתה פעם בריכת בת גלים

.

גג

.

את הגג עיצבו האדריכלים בדומה לתחנת הרכבת שעיצבו בתחנת הרכבת נהריים (כיום ב"אי השלום")

.

הקזינו במבט מהגג

★

(4) בית סמסונוב

חזרה לשדרות בת גלים שם ניצבים במתחם אחד מספר בניינים. זהו אחד מהבתים הראשונים בשכונה שנבנה כבר ב-1921, כשלתכנונו הוזמן האדריכל יוסף ברסקי, הידוע כמתכנן בניין גימנסיה הרצליה בתל אביב (שנהרסה ואת מקומה תפס מגדל שלום).

כפי שמציין שלט בכניסה למתחם, התגוררה כאן בין השאר משפחתו של ש"י עגנון שנמלטה מביתה שחרב בפרעות תרפ"ט וכאן גם הוחלט, בין השאר על ידי בעל הבית ד"ר יצחק סמסונוב, על הקמת "אגודת הרופאים הווטרינרים העבריים בארץ ישראל". בית אחד קטן יותר, דו קומתי ובסגנון אקלקטי ששימש כנראה את המשפחה (חדר המדרגות עם הגגון המעוגל והמטויח בטיח לבן הוא כנראה תוספת מאוחרת). לצידו בניין מאוחר יותר ומודרני, אך שומר על עיצוב דומה לזה הראשון באמצעות חיפוי אבן דומה ועבודת פרזול מעקה המרפסות ודלתות הכניסה הזהות לגדר ההיקפית והשער הסוגר על המתחם. בית דירות תלת-קומתי ובו חדר מדרגות עם שלושה פתחי חלונות צרים הנמתחים לכל גובה הבניין.

.

בית סמסונוב בשדרות בת גלים 10

.

שער הכניסה למתחם של סמסונוב שהוכרז לשימור ומכיל שלושה בניינים

.

פרזול אחיד בשערי הכניסה ובמעקות המרפסות

.

חזית הכניסה: עירוי צבע סביב הפתחים, וגגון בולט מעל המדרגות

.

אוסף של גושים

.

עיטורים צבעוניים מעל הפתחים

.

דלת הכניסה הראשית

.

כאן העיטור התקלף ונהרס

.

מעקה המדרגות

.

המדרגות המתעגלות

.

גגון המדרגות

.

הבניין השני במתחם (שדרות בת גלים 12) הוא בית דירות סטנדרטי יותר ובו חדר מדרגות עם שלוש חלונות צרים וגבוהים הנמתחים לכל גובה הבניין

.

כניסה

.

דלתות ההכניסה

.

מדרגות

.

החלונות במדרגות

★

ברחוב העלייה השנייה יש גן שכונתי גדול, מרכז מסחרי ומתנ"ס. דווקא המתנ"ס משך את תשומת ליבי משתי סיבות: 1. המתנ"ס חוסם את שדרת בת גלים שיכולה היתה להמשיך דרומה (ואז להיחסם על ידי מסילת הרכבת), אך בכל מקרה יש שביל צר ולצידו שדרת איקליפטוסים ותיקים שממשיכה את ציר ההליכה של השדרה עד החומה החוצצת בין השכונה ובין המסילה. 2. הבניין מעוצב באופן מיוחד, ברוטליזם, אבל נבצע בשלב מסוים בורוד.

.

רחוב העלייה השנייה הוא הרחוב הראשי בשכונה שתכנן ריכרד קאופמן ולאורכו כמה מבנים מרכזים בשכונה כמו המתנ"ס שהוא למעשה ברוטליזם ורוד

.

בקצה המערבי של רחוב העליה השנייה יש בתים טיפוסיים מאוחרים שמוסיפים רובד אחר לבנייה הוותיקה

.

שיכון חיילי הבריגדה ברחוב החי"ל (בתכנון אדריכל אדולף רדינג, 1945) – דוגמה למבנה שיכון מתוחכם אך מוזנח (יש כאן רק תמונה אחת אבל מבין כל הבניינים בשכונה הוא כנראה הכי שווה רשימה נפרדת)

.

בקצה רחוב שחף, היוצא מרחוב העלייה השנייה, מעבר צר ואפל להולכי רגל מתחת למסילה

.

אחד המעברים הבודדים המקשרים לשאר העיר

.

בית בשכונה עם עצי וושינגטוניה בחזית, אולי המשך לשדרת הוושינגטוניות המוצלחת בשדרות בת גלים

.

בית הכנסת השכונתי ברחוב יעקב כספי

.

שלושה פתחים מקושתים וגושניות קופסתית סימטרית המזכירה את בית הכנסת שתכננו ויינראוב ומנספלד ברחוב הרצל בשכונת הדר. מי תכנן את הבניין הזה? לא הצלחתי לגלות

.

חיפוי בניין בית הכנסת

★

(5) בניין הפקולטה לרפואה של הטכניון

ברחוב עפרון המקשר בין רחוב העלייה השניה ובין הים (אלא שהוא מסתיים במנחת מסוקים מכוער שפולש לים), נמצאת אחת מנקודות הציון הבולטות בנוף החיפאי. מגדל הפקולטה לרפואה של הטכניון. המגדל נמצא במובלעת החודרת לבסיס חיל הים, כשמצידו השני של הרחוב כבר נמצא מרכז רפואי רמב"ם – מתחם מגודר ומאובטח, שכמו הבסיס והנמל סוגר על שכונת בת גלים ממזרח.

את המגדל החריג בנוף הודות לגובהו, תכנן האדריכל אריה פרייברגר, אדריכל עתיר ניסיון שיצירתיותו הוכחה בשורה ארוכה של עבודות אחרות. בניית המגדל הושלמה בסוף שנות  ה-70, מה שהופך אותו לאחד המגדלים הראשונים שנבנו בחיפה ובכלל בישראל. הוא יכול היה להישתל בכל מקום וגם כיצירה עיצובית אין בו מקוריות ייחודית. אולם הכניסה רחב הידיים, מורכב יחסית, אך הוא מזכיר יותר מידי עבודות אחרות מוצלחות יותר.

.

מגדל הפקולטה לרפואה של הטכניון הוא נקודת ציון לאורך החוף. נמצא במובלעת בשטח בסיס חיל הים ובצמוד למרכז רפואי רמב"ם, כמו בעוד מקומות גם כאן יש גדר וכל העסק מנותק מהסביבה

.

את המגדל תכננו במשותף האדריכל אריה פרייברגר וישעיהו אילן

.

מדרגות רחבות עולות לכניסה. לנכים יש כניסה נפרדת

.

טכניון

.

קצה המדרגות

.

אולם המבואה: קשה להאמין שהבניין נמצא 100 מטר מהים כי כאן הכל סגור. הקפטריה הסמוכה משקיפה לים

.

אולם המבואה

.

★

(6) מרכז רפואי רמב"ם

האדריכלות המקומית הגיעה באמצע המאה הקודמת לשיאים אליהם לא הצליחו לחזור האדריכלים המקומיים. אחת הדוגמאות לאותם שיאים, אפשר למצוא בעבודותיו של אריך מנדלסון שעבד בארץ בין השנים 1941-1934. מרביתן נפגעו קשות במהלך השנים ומיעוטן זכו להערכה ושמירה. בית חיים ויצמן ברחובות וספריית שוקן בירושלים הן שתיים מהיצירות שנשמרו היטב. בית חולים הדסה הר הצופים עבר שינויים משמעותיים על ידי האדריכל יעקב רכטר, ובית חולים רמב"ם שהושלם ב-1938 גם הוא עבר שינויים בעיקר על ידי האדריכלים אריה ואלדר שרון, אך שינויים אלה לא פגעו בבניין המקורי אלא נערכו לצידו. לאחרונה שילב במתחם גם האדריכל ארד שרון בניין משלו – בית חולים לילדים, וגם הוא לא נגע בבנייה הוותיקה והמוערכת שיצרו כאן מנדלסון, סבו ואביו. אגב, מנדלסון בעצמו לא היה הראשון לבנות כאן וקדם לו מנזר שנבנה ב-1892 מאבן ובולט היטב בכניסה לבית החולים ברחוב העלייה השנייה.

מנדלסון יצר בניין המורכב ממספר גופים שונים זה מזה היוצרים יחד קומפלקס שלם, בדומה לבניין בית הספר באוהאוס בדסאו שתכנן האדריכל וולטר גרופיוס ובנייתו הושלמה ב-1926. הבניין הצנוע חסר אולמות מרשימים במיוחד, והשיא בו הוא דומה לבית רוזנפלד: חדר המדרגות.

בשנות ה-60 הגיעו האדריכלים אריה ואלדר שרון והרחיבו את הבינוי במתחם. על עבודה זו ניתן לקרוא בהרחבה בספרו של אריה שרון "Hospitals in Israel and the Developing Countries" (הוצאה עצמית, ללא ציון תאריך). הם לא נגעו בבניין ההיסטורי שהעריכו, אלא הוסיפו גוש חדש בסגנון ששלט אז, כך שבשונה מהסגנון הבינלאומי שאפיין את הבניין שיצר מנדלסון, ניצב היה בניין בטון חשוף, גוש קובייתי אך עם חזית אוורירית הנובעת ממשחק צורני שנועד להצל על פתחי החלונות ולהגן על החדרים מחדירת קרני שמש ישירות. על בניין מקביל שתכננו בטבריה עם משחק צורני אחר כתבתי כאן. לאחרונה המשיך האדריכל ארד שרון את מלאכת הבנייה במתחם והוסיף בית חולים לילדים. צריך הרבה אומץ להתמודד עם שכנים כאלה.

.

בית החולים החדש לילדים בתכנון אדריכל ארד שרון

.

קצת צבע

.

מאחור הבניין הוותיק שתכננו האדריכלים אריה ואלדר שרון מימין הבניין החדש שתכנן הנכד

.

חזית הכניסה לבניין מ-1970 שתכננו אריה ואלדר שרון: דוגמה לברוטליזם בשיאו

.

צבוע לבן

.

|||

.

בפנים יש תצוגה על תולדות בית החולים

.

בבנייה

.

מודל של המרכז הרפואי בו בולט הבניין המקורי שתכנן בשנות ה-30 האדריכל אריך מנדלסון

.

את הכניסה לבניין שתכנן אריך מנדלסון בקושי אפשר לזהות היות ותוספות מאוחרות מסתירות אותה

.

גוש מרכזי קופסתי וגוש משני מעוגל

.

חזית האגף הראשי

.

המרפסות המאפיינות את יצירתו של מנדלסון מופיעות גם כאן

.

חזית האגף הראשי: חלונות סרט לכל אורך החזית עם הצללה

.

מבט על האגף הדרומי בבניין שתכנן מנדלסון מרמז על חדר מדרגות מיוחד

.

קיר לבני זכוכית ענק מאיר באור טבעי ומיוחד את המדרגות

.

ם

.

זה חדר המדרגות השני להיום שיש בו לבני זכוכית אלא שכאן בשונה מהקודם הלבנים מקוריות

.

ולכן חלקן סדוקות

★

ברחוב חיל הים – אחד משתי הדרכים היחידות לרכב שמקשרות בין העיר ובין שכונת בת גלים. כאן אפשר לחצות את המסילה ולהשקיף על המתחם הנטוש של תחנת האוטובוסים המרכזית

★