סיבוב בחצבה בתכנון ישראל גודוביץ

ערב טוב מתל אביב,

כשטל ניתקל במקרה בתמונה ישנה של פרויקט חצבה הוא נדלק. אמרתי לו שאני לא מוכן לנסוע כי זה רחוק. הוא לחץ אז הסכמתי. פתחנו את היום בתל שבע, המשכנו לדימונה, עצרנו באנדרטה והגענו בסוף לחצבה. אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני מבקר בערבה.

פרויקט חצבה שתכנן האדריכל ישראל גודוביץ בלט בכל במה בה הוא פורסם: ב"הפרויקט הישראלי" מאת צבי אפרת, ב"מאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית" מאת אבא אלחנני, ב"ישראל בונה" של עמירם חרל"פ ובעוד הרבה מאוד פרסומים בעברית, אנגלית ואפילו יפנית. גודוביץ בעצמו הוציא שני פרסומים על הפרויקט, שניהם באנגלית כשאחד מהם היה ספרו המצוין והנשכח "Architecturology; an interim report" – ספר שאזל מזמן וגודוביץ מתכנן להחזיר אותו למדפים בזמן הקרוב.

עד אז, כדאי פשוט להיכנס למכונית ולנסוע שעתיים ורבע עד חצבה. ועל כך ברשימה זו.

.

מפת התמצאות

.

(1) ביקור

היה לנו מזל מהסרטים הכחולים. פרויקט חצבה הוא למעשה מתחם בית ספר שדה, השוכן צמוד לכביש 90 ובמרחק של קילומטר אחד ממושב חצבה. הוא מגודר וסגור. איך שהגענו לשער הברזל הגדול והסגור, נפתח השער כי בדיוק יצאה ממנו מנהלת בית ספר שדה, שמיהרה להחזיר את בנה מהגן. למרות שמיהרה, עצרנו אותה לשיחה קצרה. מתברר שהיא ילידת חצבה והיום היא גרה כאן. הסברתי לה את מטרת בואנו והיא הבטיחה לארח אותנו ברגע שתחזור. היא יצאה החוצה ואנחנו נכנסנו פנימה.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא מתקפת הזבובים. המנהלת הספיקה להסביר שזה נובע מהזבל שיוצא ממטעי המושב, הנמצאים בצמוד לאתר. הדבר השני ששמתי לב אליו היה סוג האדמה המיוחד. כל צעד יש הרגשה שהאדמה חלולה. את הדבר הזה לא הצליחו להפנים בוני הפרויקט, ולכן למרות שהוא בנוי באיכות חומרים גבוהה, המבנים זזים ושוקעים בקרקע החרסיתית ונוצרים מרווחים בין המבנים שפוצעים את שכבות הבידוד והאיטום וגורמים לרטיבות בקירות בימי החורף הגשומים.

החנינו סמוך למגרש הכדורסל ומבני בית הספר עמדו לפנינו. מסיבות שונות, ננטשו המבנים ואורחי בית הספר לנים היום במבנים טוריים ששימשו במקור את החיילים שהיו כאן עוד לפני שנפתח פה בית הספר. לפני כמה שנים אוכלסו המבנים שתכנן גודוביץ בחברה שהעבירה סדנאות רוחניות – וברגע שהם הסתלקו ננטש המקום. סגל בית ספר שדה לן במבני הסגל המקוריים שתכנן גודוביץ – כך שלא הכל נטוש. דורית, מנהלת הבית ספר אמרה שהם משתוקקים שהמקום יחזור ויאוכלס, אבל בינתיים הוא לא. זה חבל, כי המצב של המבנים הוא מצוין. רק את פיתוח הנוף צריך קצת לשקם.

נכנסנו למספר דירות שהדלתות שלהן לא נעולות, כולן מיוחדות, ריקות ונקיות. אחר כך ביקרנו במתחם מגורי הסגל המטופח (יש אפילו מדשאה במרכז), אצל המנהלת שחזרה בינתיים. היא אוהבת את המקום ומעריכה את ייחודו, אך החיים חזקים יותר ויש בעיות: פעולות כמו תליית תמונה, מזגן בסלון או תליית מראה בחדר רחצה – הן פעולות לא פשוטות ולפעמים בלתי אפשרויות בגלל הקירות המשופעים. סתם רהיט לא נכנס לכאן, אלא צריך הכל בהזמנה מיוחדת, אחרת הרהיט עומד מנותק מהקיר ותופס סתם שטח. היא גם סיפרה על בעיות האיטום שנוצרו בגלל תזוזת המבנים ועל המחסור בחלונות והקושי לפרוץ אותם במעטפת הבטון. עניתי לה שאחרי 40 שנה האתר נראה מצוין יחסית לעובדה שהוא מתוחזק כמו שיודעים לתחזק מבנים בישראל. אבל לבעיית התזוזה המלצתי לה להזמין את גודוביץ שיפתור את הבעיה. זו אחריות שלו והוא ידע לפתור.

הסתובבנו עוד קצת וחזרנו למכונית. עצרנו גם במושב חצבה – שגם אותו תכנן גודוביץ ואליו אתייחס בהמשך הרשימה. אגב, בית ספר שדה חצבה מעמיד את מתקניו גם כצימרים למטיילים יחידים ומשפחות ולא רק לקבוצות. המחירים הכי נמוכים שתמצאו ללינה.

.

.

(2) אדריכל ישראל גודוביץ

את גודוביץ אפשר לשמוע הרבה. הוא יודע להיות חד וקולע. הוא לא מפחד מאף אחד ולכן עיתונאים אוהבים לראיין אותו. בדרך כלל מדביקים לו את הטייטל "מהנדס העירייה שלעבר" למרות שהיה בתפקיד לא יותר מ-9 חודשים, עד שחולדאי החליף אותו באחר. גודוביץ שסיים את לימודיו בטכניון ב-1957 היה אחד מהאדריכלים הישראליים שהצליחו להגיע הכי רחוק בזכות קשרים והעזה. פרויקט חצבה הוקם אמנם בסוף שנות ה-60, אך בפרספקטיבה רחבה היה זה הפרויקט שהקרין על כל יצירתו. לא מדובר פה רק בפתרון עיצובי-אדריכלי, אלא גם בפתרון מרחבי וטכנולוגי שגודוביץ דאג ללוות אותו גם במסע שיווקי.

כשהרמתי אליו טלפון כדי לשאול כמה שאלות על הפרויקט בחצבה, התנצלתי שאני פונה בנושא שבטח כבר התראיין עליו כמה וכמה פעמים. הוא דחה את התנצלותי וענה שאף אחד לא ראיין אותו על הפרויקט בצורה יסודית עד היום. לפני כמה שבועות גודוביץ חיסל את משרדו הפרטי שפעל בתל אביב מאז 1974 (ארבעים שנה בדיוק), וכעת התקין לעצמו משרד במפלס הגג של דירתו. לשוחח אתו על הפרויקט, משמעות הדבר לראיין אותו כמעט על כל הקריירה שלו. היות וכבר שוחחתי אתו בעבר על חדר האוכל של קיבוץ יד חנה , על כרם שלום ועל אנדרטת עוצבת הפלדה, התמקדתי הפעם בחלק הראשון של יצירתו.

.

גודוביץ מציג ומסביר חוברת יפנית שפרסמה את הפרויקט:

.

.

(3) שיחה עם ישראל גודוביץ על בית ספר שדה חצבה:

(3.1) הולדת הרעיון בתקופת הלימודים בטכניון:

מיכאל יעקובסון: מהיכן באה לך ההשראה ליצירת יחידה בצורת משושה?

ישראל גודוביץ: הסיפור מתחיל בקורס ב' בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. הרי אותי העיפו מהטכניון בסוף אותה שנה. אביה השמשוני ויוחנן רטנר שהיו מבכירי הפקולטה, טענו, על פי גרסתם, שאני מפריע את הסדר הציבורי. הטכניון הוא מוסד טכנולוגי, הם הסבירו לי, והפקולטה ממשיכה את המסורת הגרמנית של הפוליטכניקום. בשנה השנייה עשיתי פרויקט שהיה הזוי בעיניהם – תכננתי בניין בצורת טרפז שעשה צחוק מכל מה שהם לימדו אז בטכניון. ככה התחילו המשושים ובגללם השעו אותי מהטכניון לשנה.

מ"י: מה עשית במהלך אותה שנה?

י"ג: עסקתי בבנייה. למדתי מה זו בנייה בשטח. המשכתי לגור בחיפה ועבדתי במדידות במוביל הארצי בעמק הירדן. עסקתי בכל דבר שאפשר. בערבים למדתי פיסול אצל גרשון קניספל, בסטודיו שלו בחיפה. בתום השנה חזרתי לטכניון לקורס ג' ואז הגיע אלפרד נוימן. בכל מקום שאני רק יכול, אני אומר שבזכותו הגעתי למה שהגעתי. ההנחיות שלו היו דבר שלא הכרנו. הוא לא שאל אותי איפה החלון, או אם אני יודע את חוקי התכנון והבנייה. אלא הוא דיבר על סמואל בקט, 'מחכים לגודו'. הוא הפנה אותי לספרות צרפתית. כל מיני דברים שלא היה לי מושג עליהם. הוא בכלל לא דיבר על ארכיטקטורה. אז העזתי לעשות את הפרויקט של שיכון שנותן תשובה גם למודולור. כשהייתי סטודנט ב-56' כל דבר שהצעתי, מיד צרחו עלי שלא יכול להיות כזה דבר. לא היה עם מי לדבר.

מ"י: אז איך התמודדת עם התגובות האלה?

י"ג: היות ופחדתי, אז כל פעם הראיתי לנוימן חלקים מהעבודה שלי, והוא אמר 'בטח, זה יכול להיות'. טענתי שאם אני מושיט יד קדימה, אז אין צורך בכל הנפח שמתחת ליד עד הרגל. כך נוצר הקו האלכסוני של המשושה. חשבתי גם איך אפשר לתעש את רכיבי הבניין, איך אפשר להוביל ולערום אותם אחד על גב השני. לקראת ההגשה הסופית של העבודה, הכנתי חוברת ומסרתי אותה לנוימן. הוא דפדף, שם תחת בית השחי ונעלם. שלושה שבועות הוא לא חזר. זו היתה שנה ראשונה שלו בטכניון וחשבו שהוא מוזר, ניצול שואה. שאלתי את אחד המתרגלים לאן הוא נעלם והוא ענה שכנראה הוא לא מרגיש טוב. שאלתי איפה הוא גר והוא הפנה אותי למגורי הפרופסורים בדניה. הלכתי אליו הביתה, הגעתי לדלת שהיה כתוב עליה את שמו וצלצלתי. אף אחד לא עונה. בפעם השלישית שצלצלתי הוא שאל מי שם, באנגלית, כי הוא לא דיבר איתנו בשפה אחרת, ונתן לי לחכות חצי שעה בחוץ מול דלת סגורה. בסוף הוא פתח את הדלת וראיתי שהוא כיסה את כל הרהיטים בחדר בסדינים. הכל היה שם מלא במודלים ושרטוטים, ואת הכל הוא כיסה בסדינים. הוא הציע לי תה ויחד שתינו. הוא לא הזכיר במילה את החוברת וניפרד ממני. רגע לפני שעזבתי, שאלתי אותו, כשאני כולי רועד ממנו, לאיפה הוא נעלם, והוא ענה 'הייתי קצת חולה'. שאלתי אותו ומה עם החוברת, אז הוא אמר 'עבודה טובה מאד, טובה מאוד. האם אני יכול לשמור עליה?'. מה יכולתי להגיד לו? ועניתי בודאי. קבלתי ממנו A+, כשכמובן אצל שאר המורים קבלתי D. אבל סיימתי את הטכניון בציון עובר וזה מה שהיה חשוב לי.

.

גודוביץ מסביר כיצד תכנן את חצבה ומציג תמונות מחנוכת הפרויקט ב-1971:

.

.

(3.2) הזדמנות למימוש הפיילוט בטוקיו:

מ"י: ואיך התגלגל משם הפרויקט?

י"ג: סיימתי את הלימודים בטכניון ועבדתי פה ושם. ב-1961 הצלחתי לקבל מלגה בין ממשלת יפן וממשלת ישראל ונסעתי ליפן. ביפן עבדתי אצל האדריכל קנזו טנגה, ואצלו עבדתי על מתקני האולימפיאדה שתוכננה להתקיים בטוקיו ב-1964. הייתי חלק מקבוצה שעבדה במשרד של טנגה על האולימפיאדה, מתקנים כמו בריכת שחיה ואיצטדיון כדורגל. טנגה חילק את העבודות בין העובדים ונתן לכל אחד לעבוד באופן חופשי. בסוף הוא זרק את התכניות של כולנו ותכנן בעצמו.

מ"י: למה הוא עשה את זה?

י"ג: חוץ ממני כולם ידעו שככה הוא עובד ובסוף הוא יתכנן לבד, אבל אני לא תפסתי את זה. הוא רצה להראות שהוא דמוקרט ונותן לעובדים שלו לתכנן בעצמם, למרות שבסוף החליט בעצמו. ביום שהוא לקח לי את התכנית, הסתובב לי משהו בראש, לקחתי את הדברים וחזרתי לדירה שלי ולא יצאתי ממנה כמה ימים. טנגה המודאג, הגיע עד לדירה העלובה שלי באיזה פרבר של טוקיו כדי להרגיע אותי. אתה יודע מה זה היה בשביל טנגה לעשות כזה דבר?

בכל מקרה, חוץ מהעבודה אצל טנגה הכרתי קבוצה של יהודים גולים. זו היתה קהילה מאוד קטנה שבאה מרוסיה והיו שם משפחות עשירות כקורח שהיו להם עסקים בכל העולם, ביניהן היה גם שאול אייזנברג. הם חיפשו ארכיטקט שיתכנן כמו במערב. היפנים היו מתכננים הכל במודול יפני שהיה כפולות של 90 ס"מ. מיטה בגובה 90 ס"מ. דלת בגובה 1.80 ס"מ. לא היה שם בכלל הגיון והם לא הבינו אחרת. אחרי טנגה התחלתי לעבוד באחת החברות של אותם יהודים. הם לקחו אותי תחת חסותם ובבת אחת הפכתי מסטודנט עני לאדם עשיר. יכולתי לשכור דירת שלושה חדרים ואפילו חשבתי להשתקע שם, כי מבחינת רווחה ותנאים היה לי הכל. היתה להם אדמה בצד השני של מפרץ טוקיו והם ביקשו לבנות שם יחידות נופש לאוכלוסיית הזרים שפעלה בטוקיו, אז הצעתי להם את המשושים.

מ"י: איך הם הגיבו?

י"ג: הם התלהבו נורא וזה נבנה.

מ"י: זאת אומרת שהפיילוט לחצבה היה בכלל במפרץ טוקיו?

ישראל גודוביץ: כן. נבנו שם כ-10 יחידות, כשכל יחידה הורכבה משבעה או שמונה משושים. זה נבנה בצ'יק צ'ק.

מ"י: תוך כמה זמן?

י"ג: הודות ליעילות היפנית זה עמד תוך ששה חודשים. ב-64' זה היה גמור ופורסם בכל העולם. באותו זמן השתתפתי גם בתחרות לתכנון מרכז קונגרסים ויוקו אונו כתבה לי את ההסברים.

מ"י: איפה מה שהיא כתבה, אפשר לראות?

י"ג: אני לא מצליח למצוא [בינתיים נמצאה האבדה וגודוביץ מתכונן לפרסם את הטקסטים של אונו בלוויית השרטוטים שיצר, מ"י].

מ"י: איך בכלל הכרת את יוקו אונו?

י"ג: היתה בטוקיו קבוצה קטנה של מורדים צעירים שארטה איסוזקי היה המוביל שלה יחד עם פגי גוגנהיים שהיתה הספונסרית. בקבוצה היה מנצח, קדר ואפילו סומו, וגם יוקו אונו. קראנו לעצמנו group 10 וקנזו טנגה היה האב הרוחני של הקבוצה. יוקו אונו היתה בתו של מנכ"ל בנק יפן בניו יורק – תפקיד כלכלי מרכזי, אך אחרי המלחמה הוא היה בחוץ, אבל היא דיברה אנגלית שוטפת והיתה מאוד יצירתית. ב-2004 הגיע לארץ איסוזקי כדי להזמין אותי לבוא ליפן. הם אצרו תערוכה ענקית לציון ארבעים שנה ל-group 10. הם רצו שאבוא עם אשתי ואציג שם, אבל לא הגעתי מסיבות אישיות שלי. לא רציתי לקלקל את החלום. זו תקופה שאני מסתכל עליה בחרדת קודש.

מ"י: מה קבלת שם בטוקיו?

י"ג: מהישראלי החוצפן שחושב שהוא יודע הכל, הבנתי שיש לי הרבה מה ללמוד.

.

טוקיו 1963 (מתוך אוסף ישראל גודוביץ)

.

"הם פחדו שזה יתמוטט אז הם שמו תומכות, אבל זה היה מאוד יציב" – טוקיו 1963 (מתוך אוסף ישראל גודוביץ)

.

(3.3) עבודה במשרד השיכון ובניית הפרויקט בחצבה:

מ"י: מה היה אחרי שחזרת מטוקיו?

י"ג: ב-64' חזרתי לארץ וישר הלכתי למשרד השיכון. ב-66' קבלתי מלגה מקרן פורד וגרתי שנה בניו יורק. ב-67', ערב מלחמת ששת הימים משרד השיכון קיבל לאחריותו את כל נושא ההתיישבות של הסוכנות היהודית ונבחרתי לנהל את התכנון, שזה היה דבר מפתיע כי בסך הכל הייתי בן 33.

מ"י: איך קבלת את התפקיד הזה?

י"ג: נוצר תפקיד חדש וחיפשו איש חדש. בתפקיד מעלי היה מנהל היחידה אלכסנדר בסין. אם אני חייב לנוימן ויונה פרידמן את זה שאני אדריכל, אז על בסין אני יכול להגיד שבזכותו בניתי, כי הוא תמך בי לאורך כל הדרך, ולעומת אחרים הוא לא ראה בהצעות שלי דברים משונים.

מ"י: מה קבלת לתכנן במסגרת התפקיד?

י"ג: הגיעו כל מיני פרויקטים מיוחדים למשרד, לא עוד שיכון או מרפאה או צרכניה או בית תרבות קטן, אלא החברה להגנת הטבע באה עם פרויקטים גדולים של בית ספר שדה. שלושה מהם בניתי: הראשון היה בחצבה, השני היה במפרץ נעמה – שארם א-שיח' והשלישי בעין גדי. חצבה היה הראשון וגולת הכותרת, כי הפרוגרמה היתה בית ספר שדה שכלל פנימיה ומעונות למורים, חדר אוכל, חדרי לימודים, מגרש כדורסל, מרפאה ומשרדים.

מ"י: כיצד ניגשת לתכנון בית הספר בחצבה?

י"ג: ברגע שהייתי באתר בחצבה, שמתי לב שכל האזור מלא אוכפים. הנוף הטבעי מורכב ממשטחים כשבקצוות שלהם יש נפילת קרקע. אז אמרתי – הנה אתם החברה להגנת הטבע – הנה אני עושה לכם את הטבע מבטון.

מ"י: הצעת להקים מבנים מיוחדים שלא היו רגילים להם ועוד בקצה העולם בחצבה, איך קיבלו כזה דבר?

י"ג: לקח זמן לשכנע. הראיתי להם תמונות וגם סרט שעשיתי בפרויקט בטוקיו ובסוף הם השתכנעו. אם לא הייתי מבצע את הפרויקט ביפן אז לא הייתי מצליח לבצע את הפרויקט בחצבה. בסון ומנהל משרד השיכון תמכו בי. במהלך העבודה שלי למדתי שבמקצוע הזה אין ניסים, ויש שלוש אפשרויות: או שאתה נולד עשיר נורא ואתה עושה מה שאתה רוצה, או שאתה מתחתן עם בחורה עשירה, או שאתה מצליח למצוא לעצמך ספונסר. אין פה ניסים. לי היה ספונסר. זה לא קונץ להיות חריג או מרדן אם אין מאחוריך עורף כלכלי.

.

1971: מראה כללי בשנת חנוכת האתר (צילום: משה מילנר, לע"מ)

.

מ"י: איך עבר תהליך התכנון והביצוע, היו בעיות?

י"ג: זה עבר כמו טיל. ב-67' מינו אותי לתפקיד וב-68' הם כבר באו עם הפרוגרמה ומיד רציתי לממש את הרעיון. הראיתי מה עשיתי בטוקיו, הכנתי את הפרספקטיבה שמופיעה כאן בשער החוברת ובכל הפרסומים ואז אמר לי בסון 'קדימה' וכך יצא הפרויקט. בנובמבר 1970 הוא נחנך.

מ"י: למה משה דיין הגיע לחנוכת האתר?

י"ג: הדבר הנפלא הוא שהחליטו לקרוא לבית ספר על שמו של שמואל דיין, אביו של משה דיין וב-1970 בשיא של האופוריה הישראלית דיין הגיע ובגלל זה כולם הגיעו.

מ"י: היה אדריכל נוף לפרויקט?

י"ג: אני גם עשיתי את עיצוב הנוף. גם פיתחתי את הטכנולוגיה וערכתי את כל התכניות כשבתפקיד מהנדס הקונסטרוקציה היה שמעיה בן אברהם. את עיצוב הפנים ביצעה רות דיין באמצעות חברת משכית. הם עשו את המיטות, כיסויי המיטות, הכרים, הוילונות, תדפיסים שנתלו על קירות החדרים, טומבות מקש. זה היה נורא צבעוני ולצערי לא נותר לזה זכר, גם כל התצלומים מאז הם בשחור-לבן.

מ"י: מי היתה החברה הקבלנית שבנתה את הפרויקט?

י"ג: את הפרויקט ביצעה חברת אשטרום, שהיתה החברה האהובה על משרד השיכון. היה מכרז קטן והם זכו בעבודה. את האלמנטים הם ייצרו במפעל שלהם באשדוד.

מ"י: האלמנטים שמהם מורכבים המבנים הם מתועשים, אז מה המידות שלהם?

י"ג: המידות היו קבועות וכל יחידה היתה 6 מטר בחלק הרחב ו-3 מטר בחלק הצר. הגובה היה 2.80 מ' + 10 ס"מ עובי הבטון. הפטנט היה שעשינו אלמנטים של איטונג כבידוד שישבו בתוך אמבטיית בטון 7 ס"מ וסך הכל זה היה 14 ס"מ. מאוד דק. החכמה היא שהאלכסון הוא כמו וקטור ומפצל את כוחות העומס לכוח אופקי ולכוח אלכסוני, ולכן הודות לפיזור העומסים לא היה צורך בכל העובי של הבטון ויכולים היינו ליצור אלמנט מאוד דק, לכן הפרויקט גם היה מאוד כלכלי.

מ"י: הייתי שם וראיתי שיש בעיות במבנים.

י"ג: יש להם בעיות איטום בגלל סדקים שמופיעים בחיבורים שבין האלמנטים. הסדקים נוצרים בגלל היסודות הלא טובים ואין מה לעשות, צריך לתקן את המילוי בין האלמנטים. הבעיות ביסודות נבעו מכך שבסוף שנות ה-60 לא היה מספיק ידע בתחום. בכל מקרה היו צריכים לבצע יסודות יותר מתוחכמים שיעמדו בכל הרעות האלה. אתה גם צריך להבין שב-69' לא היה בערבה כמעט כלום. אבל בכל מקרה, אף אלמנט לא נסדק, כלום לא קרה להם ב-45 השנים שהם שם. כל אלמנט בפני עצמו הוא יציב לגמרי.

.

גודוביץ בחדר העבודה בביתו, תל אביב 2014

.

תמונות שצילם רן ארדה מיד לאחר חנוכת בית הספר שדה בחצבה

.

סקיצות מקוריות של גודוביץ משנות ה-60

.

קטע מהסקיצות

.

פיתוח הרעיון על פי גודוביץ

.

תירוץ להשראה: אוכפים בנוף

.

תכנית

.

שער חוברת שפרסם גודוביץ בעקבות הפרויקט

.

השער האחורי

.

הסברים בתוך קטלוג התערוכה שהציגה את הפרויקט במוזיאון ישראל בירושלים

.

הרישום השלישי מלמעלה מימין מסביר: בהשראת המודולור של קורבוזיה, התנועה בדירה לא צורכת את השטח שבין הרצפה לבין הקו הישר של הושטת היד ולכן נוצר שטח בצורת משולש מיותר – כך הגיע גודוביץ למשושה

.

יחידות מודולוריות ליצירת מגוון גדלים של דירות ושימושים

.

מודל מוקדם 01

.

מודל מוקדם 02

.

תכנית לבית ספר שדה (למעלה) ולמרכז כנסים (למטה, לא נבנה)

.

אגף המשרדים והכיתות בבית ספר שדה

.

מגורים

.

מודל המתנשא לגובה 4 קומות. בפועל התנשאו מגורי הסגל ל-2 קומות

.

האוכפים מיוצרים במפעל אשטרום באשדוד (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אתר הבנייה בחצבה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אתר הבנייה בחצבה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

פועלים באתר הבנייה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אתר הבנייה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 01 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 02 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 03 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

אדריכל ישראל גודוביץ באתר הבנייה בחצבה 04 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

דצמבר 1971: טקס חנוכת בית ספר שדה חצבה אדריכל ישראל גודוביץ. הצילום ברחבה שבין מבני המשרדים והכיתות 01 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

טקס חנוכת בית ספר שדה חצבה אדריכל ישראל גודוביץ. הצילום ברחבה שבין מבני המשרדים והכיתות 02 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

על הבמה משמאל משה דיין (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

תם הטקסט. משה דיין במרכז ומימין אמא של ישראל גודוביץ, דצמבר 1971 (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

מבנה משרדי בית ספר שדה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

מיטות מיוחדות בהתאם לשיפוע הקירות (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

מעבר מקורה בין המבנים יכול לשמש גם ככיתה חצי פתוחה (צילום: רן ארדה, ארכיון ישראל גודוביץ)

.

גלויה (ארכיון ישראל גודוביץ)

.

.

(4) מושב חצבה

במושב חצבה מתגוררת אישה שעל שמה נקראה חברת בנייה. ככל הנראה זו חברת הבנייה בעלת ההישגים הגדולים ביותר ביקום – ואני לא מגזים. אין עיתון בעולם שלא מתייחס לבנייה של אותה חברה. מדובר בחברת אמנה – שהוקמה ב-1978 על ידי גוש אמונים. היום החברה בונה למשל שכונת מגורים חדשה בקצרין. המשותף לשתי האמנות הוא חנן פורת – שהעניק לשתיים את השם. איך אני יודע את הפרט הזה? קראתי את הביוגרפיה שלו. אגב, לפורת היו קשרים רבים עם אדריכלים ולצערי אין כל כך התייחסות להיבט הזה בספר (כמו שלא היתה התייחסות בספר "אדוני הארץ" – שגם הוא עוסק במפעל ההתנחלות וכולל גם הוא תמונת שער מאירוע סבסטיה). ההתייחסות היחידה בספר של פורת לאדריכלות היא על עיצוב קבר רחל בשנות ה-90, פרויקט אותו תכנן האדריכל קלמן כץ.

הארכתי כבר יותר מידי. על תכנון חצבה צריך רשימה נפרדת. הכנסתי הסברים בתמונות של חצבה ועד הפעם הבאה: להתראות!

.

סרטון בו מסביר גודוביץ את התכנון וההשראה למושב חצבה:

.

.

מרכז מושב חצבה

.

גזע

.

שמש

.

במרכז חצבה: המודולציה של גודוביץ מופיעה גם בפיתוח הנוף

.

מרכז נוער במרכז חצבה

.

מבנה תרבות / התכנסות / בית כנסת

.

מבנה מזכירות ומשרדים

.

אדום

.

על לוח המודעות 01: נערכים בשיתוף הרבנות הראשית לקראת שנת השמיטה

.

על לוח המודעות 02: אבטיח

.

על לוח המודעות 03: חילופי מורים

.

תיבות דואר

.

שילוט הסבר ליד עצים במושב

.

גודוביץ תכנן כאן כמעט הכל, גם את מבני הציבור: גן ילדים, משרדים וספריה: פס חלון עליון לאוורור ותאורה ופס חלון תחתון לקשר עין בין פנים וחוץ בגובה שולחן ילדים (כאן ממוקם הגן)

.

מרפסת רחבה ממוקמת בחזית המבנה

.

שביל במושב

.

גזע גדוע

.

כניסה לאחד הבתים

.

(5) דרך השלום

דרך השלום מלווה את גבול ישראל-ירדן בצפון הערבה. אנחנו הצטרפנו אליה בחצבה והמשכנו איתה עד לקצה הצפוני שלה. מידע נוסף עליה אפשר למצוא כאן.

.

"דרך השלום" יוצאת מחצבה וממשיכה צפונה. באמצע יש תצפית עם עמודים הנושאים את שמות התורמים מאוסטרליה

.

התצפית

.

מהתצפית אפשר לרדת אל הנחלים היבשים שיצרו מבוך עצום באדמת הערבה

.

רשימות נוספות שפרסמתי על עבודותיו של אדריכל ישראל גודוביץ:

.

סיבוב בחדר האוכל של קיבוץ יד חנה

סיבוב אנדרטת עוצבת הפלדה על גבול מצרים

סיבוב בחדר האוכל ומרכז קיבוץ כרם שלום

.

וכאן אפשר לקרוא על עבודה של סטודנטים במכללת אריאל שעוצבה ברוח הפרויקט של גודוביץ

.